מחזיק שלא הודה (תקנה 378 לתקנות)

1. דחיית בקשה לאישור עיקול

ב- עב' (חי') 577/06[60] נפסק מפי כב' השופטת מ' פריימן:

"פסק-דין
רקע כללי
1. בפנינו תביעה לאישור עיקול אצל הנתבעות 1 ו- 2 (להלן: גם "עיריית חיפה" ו-"עיריית נשר" או "העיריות"), בהתייחס לצו עיקול זמני שהוטל ביום 17.01.06, ובהתאם לתקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).
2. המבקש עבד כפיזיוטרפיסט בעמותת מועדון הספורט הכדורסל הכללי בחיפה, עמותה רשומה מס' 580347967 (להלן: "הקבוצה").
3. הנתבעות 1 ו-2 תומכות בפעילותם של גופים ספורטיביים דוגמת הקבוצה. העיריות התחייבו לתמוך כספית בקבוצה בעונת המשחקים 2004-2005.
4. התובע הגיש תביעה על סך 145,000 ש"ח כנגד הקבוצה עקב אי-תשלום שכר עבודה, הלנת שכר, פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים (עב' 143/06). התביעה תכונה להלן: "תביעת השכר".
5. במקביל, הוגשה על-ידי התובע במסגרת תביעת השכר בקשה להטלת עיקולים על כספי הקבוצה המוחזקים אצל העיריות וכן אצל בנק הפועלים ובנק לאומי (בש"א 229/06).
6. בתאריך 17.01.06 הוטל צו עיקול זמני עד לסך של 120,000 ש"ח אצל הנתבעות והבנקים על כספי הקבוצה. הבקשה והצו נמסרו לנתבעת 1 ביום 24.1.06 ולנתבעת 2 ביום 29.1.06. הודעות למחזיק נשלחו גם לבנקים.
7. ביום 30.01.06, שלחה עיריית חיפה הודעה לבית-הדין כי בעת קבלת הצו לא נמצאו בידיה כספים או נכסים אחרים השייכים לקבוצה.
עיריית נשר הודיעה כנ"ל ביום 01.1.06. ההודעה מצויה בתיק בש"א 229/06 שבתיק תביעת השכר.
8. ביום 16.02.06 הגיש התובע בקשה לאישור העיקול אצל העיריות והבנקים. מאוחר יותר, בהסכמה, נמחקה התביעה כנגד בנק פועלים וכנגד בנק לאומי.
9. ביום 26.6.06 ניתן פסק-דין בתביעת השכר, בהיעדר הגנה מטעם הקבוצה.
פסק-הדין חייב את הקבוצה בתשלום מלוא סכום התביעה בסך 145,000 ש"ח לתובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.05 ועד התשלום בפועל וכן בהוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין.
עיקר טענות התובע
10. לטענת התובע יש לקבל את התביעה לאישור העיקול משום שבידי עיריית חיפה ועיריית נשר היו במועד קבלת צו העיקול כספים ו/או נכסים המגיעים לקבוצה.
11. ביום 8.09.03 נחתם הסכם בין עיריית חיפה ועיריית נשר לבין עמותת מכבי חיפה כרמל לפיו הבעלות בקבוצה הועברה לידי שתי העיריות בחלקים שווים.
12. ביום 18.09.03 נחתם הסכם בין עיריית חיפה לעיריית נשר בו התחייבו השתיים לשאת בהוצאות הקבוצה כל עוד ההסכם בתוקף וכן התחייבו לאיזון התקציב בחלקים שווים אף לאחר סיום ההתקשרות (להלן: "ההסכם").
ביום 5.06.05 הודיעה עיריית חיפה לעיריית נשר על סיום ההסכם וההודעה נכנסה לתוקף שישה חודשים מאוחר יותר.
לטענת התובע, משנותר חוב של הקבוצה אליו, משמע, כי התקציב אינו מאוזן. על העיריות, מכוח ההסכם, לדאוג לאיזון התקציב, היינו, לכיסוי חוב הקבוצה לתובע. לגרסת התובע, מסקנת הדברים הנה כי קיים חוב של העיריות לקבוצה במועד הטלת העיקול, ויש ליתן פסק-דין המאשר את העיקול.
13. זאת ועוד.
איגוד הכדורסל בישראל הגיש תביעה כנגד עיריית חיפה ועיריית נשר בסדר דין מקוצר בבית-משפט השלום בתל-אביב על יסוד 'כתבי העברה בלתי-חוזרת ואוטונומית' שנתנו העיריות לטובת איגוד הכדורסל להבטחת קיום התחייבויות הקבוצה.
עיריית חיפה חוייבה לשלם לאיגוד הכדורסל 375,000 ש"ח על יסוד ההתחייבות הבלתי-חוזרת. בקשת רשות להתגונן שהגישה עיריית נשר נדחתה, ועיריית נשר חוייבה לשלם לאיגוד הכדורסל סך של 750,000 ש"ח.
ביום 8.01.06 העבירה עיריית חיפה לאיגוד הכדורסל סך של 375,000 ש"ח.
מאוחר יותר, בחודש יוני 2006, העבירה סך נוסף של 44,800 ש"ח בגין הפרשי הצמדה וריבית ושכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט.
בתאריך 1.03.06 דחה בית-משפט השלום את בקשת הרשות להתגונן שהגישה עיריית נשר. לטענת התובע, ברור כי במועד פסק-הדין קיים עדיין חוב של עיריית נשר לקבוצה.
טוען התובע על-כן, כי במועד הטלת העיקול קיים היה חוב של העיריות לקבוצה חרף הודעתן לבית-הדין ומשכך, יש לקבל התביעה ולחייבן בסכום העיקול.
עיקר טענות עיריית נשר
14. דין התביעה להידחות, שכן התובע לא הוכיח בדרך כלשהי כי במועד הטלת העיקול היו בידי עיריית נשר כספים השייכים לקבוצה.
15. התחייבות המימון בה התחייבה עיריית נשר כלפי עיריית חיפה אינה "נכס" ולכן אין לומר כי היו בידיה נכסים של הקבוצה אשר חייבת לתובע כסף.
16. עיריית נשר העבירה את הכספים לאיגוד הכדורסל ועם העברת הכספים מוצו כל חובות עיריית נשר כלפי הקבוצה.
עיקר טענות עיריית חיפה
17. בחודש ינואר 2006, מועד קבלת צו העיקול הזמני, לא היו בידי עיריית חיפה כספים השייכים לקבוצת הכדורסל בחיפה.
18. ההסכם מיום 18.09.03 הוא הסכם בין עיריית חיפה לעיריית נשר. אין מדובר בחוזה לטובת צד שלישי והוא אינו מקנה לתובע זכויות כלשהן.
יתר-על-כן, הסכם זה הופסק בהודעה שנתנה עיריית חיפה להודעת נשר עוד ביום 5.6.05, ובשלב מאוחר יותר אף נקבע כי הינו הסכם פסול, בניגוד לנוהל תמיכות והוא בטל וזאת בהחלטות שיפוטיות ב- בג"צ 10285/04 עמותת מועדון כדורסל נשים עירוני חיפה מוצקין ואח' נ' עיריית חיפה ואח', תק-על 2005(3) 588וב- עת"מ 3245/06 מועדון כדורסל נשים חיפה מוצקין נ' עיריית חיפה, תק-מח 2006(4) 6673.
19. הכספים ששולמו על-ידי עיריית חיפה לאיגוד הכדורסל שולמו מכוח כתב התחייבות בלתי-חוזרת על סך 375,000 ש"ח שניתן בחודש אוקטובר 2004. על-אף שבפועל שולמו הכספים רק בשנת 2006, לאחר שניתן פסק-דין כנגד הקבוצה בעניינו של התובע, הכספים כבר לא היו נכס שבבעלות העיריה ממועד ההתחייבות – אוקטובר 2004.
דיון והכרעה
20. לצורך הכרעה בעניין שבפנינו יש לקבוע האם במועד הטלת העיקול היו בידי הנתבעות נכסים של הקבוצה.
21. מקובלת עלינו טענת עיריית חיפה בסיכומיה, כי ההסכם אינו הסכם לטובת צד שלישי המקנה לתובע זכות להיפרע במישרין מן העיריות ככל שקיים חוב של הקבוצה אליו.
אולם, כאמור, טענת התובע הינה, כי על-פי ההסכם העיריות התחייבו לאזן את תקציב הקבוצה אף לאחר סיומו של ההסכם. טענת התובע היא, כי משנקבע בפסק-הדין כי קיים חוב של הקבוצה לתובע, משמעות הדבר הינה שתקציב הקבוצה אינו מאוזן. על העיריות לכסות חוב זה לקבוצה מכוח ההסכם. היות וקיים היה חוב כאמור במועד הטלת העיקול, זכאי התובע להיפרע מהעיריות מכוח צו העיקול.
22. מהראיות שבאו בפנינו עולה, כי איגוד הכדורסל נכנס בנעליה של הקבוצה ותבע מן העיריות בסדר דין מקוצר ועל יסוד כתב התחייבות בלתי-חוזרת שנתנה לטובתו, סך של 1,125,000 ש"ח בתיק א 48101/05 בבית-משפט השלום בתל-אביב, לכיסוי חובות הקבוצה.
בכתב התביעה שם, נכתב, כי לקבוצה חובות לשחקנים, מאמנים ואחרים. לתביעה צורפו דו"חות הקבוצה בדבר חובותיה לשחקנים, מאמנים ואחרים כנספח ט"ו לתביעה ובגין חובות אלו ועל-מנת לפרעם הגיש האיגוד את התביעה למימוש ההתחייבויות הבלתי-חוזרות.
23. בפרוטוקול ישיבת יום 18.12.05 טען בא-כוח האיגוד:
'המועדון נסגר אך עדיין יש חובות. מדובר בערבות של העיריות... כרגע ידוע לנו על סך חובות של 1 מיליון שקל. הסכומים האלה אמורים לספק את החובות. אם יתברר שהחוב נמוך יותר לא ניקח כסף ואפילו נחזיר מה שלקחנו.'
בפסק-הדין נקבע, כי כתב ההוראה הבלתי-חוזרת האוטונומית עליו חתמה הקבוצה מהווה המחאת זכות כמשמעה בסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, וזכות הקבוצה לקבל את הסכומים שבהמחאת הזכות הומחתה ועברה לקניינה של התובעת שם, איגוד הכדורסל:
'... כתב "ההוראה הבלתי-חוזרת ואוטונומית" עליו חתמה הקבוצה, המופנה אל עיריית נשר, מהווה המחאת זכות כמשמעה בסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים"). על-כן, זכותה של הקבוצה לקבל מעיריית נשר סך של עד 750,000 ש"ח, הומחתה ועברה לקניינה של התובעת. עיריית נשר אישרה בחתימתם של ראש העיריה וגזבר העיריה, באופן ברור ומפורש, כי תפעל בהתאם להמחאת הזכויות ותשלם לתובעת מייד עם קבלת דרישתה את הסכום שהומחה...'
24. הוכח בפנינו, כי העיריות שילמו את הסכומים שעל-פי המחאת הזכות לאיגוד.
לא הוכח בפנינו כי במסגרת חובות הקבוצה לא נכלל חוב הקבוצה לתובע. סביר בהחלט כי חוב זה, כיתר החובות, נתבע על-ידי האיגוד ושולם לאיגוד מכוח המחאת הזכות. תביעת התובע כאן מהווה למעשה תביעה לתשלום כפל בגין אותו החוב.
במאמר מוסגר נעיר, כי לא שמענו האם פנה התובע לאיגוד לדרוש את חובו מתוך הכספים שזה גבה בגין חובות הקבוצה. התובע הצהיר כי לא קיבל כספים כלשהם על חשבון החוב מהקבוצה, אולם לא נאמר האם קיבל כספים מהאיגוד.
25. המחאת הזכות ניתנה ביום 3.10.04 וביום 12.20.04, זמן רב קודם הטלת העיקול.
כבר נפסק, כי אם המחאת זכות קדמה לעיקול, העיקול אינו תופס שכן הזכות כבר אינה בבעלות הממחה ואינה ניתנת לעיקול מצד נושיו. צו עיקול חל רק על זכויות הקיימות במועד מתן הצו ואינו חל על זכויות עתידיות ובלתי-מגובשות.
'המחאת זכות היא למעשה העברת זכותו של נושה לצד שלישי מסויים. ההמחאה אינה פורעת או מבטלת את הזכות המקורית, וגם אינה משנה את אופייה, אלא רק מביאה לחילוף הנושים. הנושה המקורי, הממחה, חדל להיות הנושה של החייב, והצד השלישי, הנמחה, הופך להיות נושהו של החייב לכל דבר ועניין, והוא רשאי לתבוע מכוח זכותו שלו, ללא צורך בצירוף הממחה לתביעה, או בקבלת יפוי-כוח מטעמו. מנגד, הממחה שחדל להיות נושה אינו יכול עוד להפטיר את החייב, או להגיע עימו להסדרים שונים לגבי מהות הזכות (ש' לרנר (ש' לרנר המחאת חיובים, דיני חיובים – חלק כללי (אבירם, התשנ"ד, העורך ד' פרידמן, 1994) 45-46).' (ת"א (ת"א) 1905/06 משה אלבס אחזקות בע"מ נ' אבי שיף החזקות בע"מ, תק-מח 2007(4) 13974 (החלטה מיום 23.12.07, בעמ' 8)
עוד נקבע בפסיקה כי בהמחאה של זכויות כספיות, הבעלות לנמחה עוברת בעת הסכם ההמחאה.
'מתי התגבשה המחאת הזכות, ובקשר לכך הובאה דעתו של פרופ' ש' לרנר שבהעברת זכויות בהן אין שלב של מסירה, לא מתקיימת הוראת סעיף 33 לחוק המכר, לפיה עוברת הבעלות בממכר במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות. לאור זאת הובעה הדעה שהזכויות מועברות בדרך-כלל באמצעות הסכם ההמחאה עצמו, אלא-אם-כן הסכימו הצדדים על מועד אחר להעברת הזכויות.' (עמ' 62 במאמר לעיל)
באשר לשאלה מה דינו של עיקול שהוטל לאחר המחאת זכות נקבע:
'עיקול שהוטל לאחר המחאת הזכות לא תופס, שכן לא נוצר כלל עימות בין הזכויות הנ"ל, כשההמחאה תופסת מיום שנעשתה וניתנה.' (ע"א 2328/97 כוכבי נ' ארנפלד, פ"ד נג(2) 353; ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך ואח', פ"ד נג(2) 218)
וראה גם מאמרו של ש' לרנר לעיל בעמ' 142:
'... אם ההמחאה קדמה לעיקול, העיקול איננו תופס. נושה יכול להטיל עיקול על נכס של חייבו, אולם ההמחאה העבירה את הבעלות בזכות, היא איננה עוד נכס של הממחה, ואינה חשופה לעיקול מצד נושיו.'
המסקנה הנובעת מכך היא, שאם המחאת הזכות קדמה לעיקול, העיקול אינו תופס, שכן הזכות כבר אינה בבעלות הממחה, ולכן גם אינה נתונה לעיקול מצד נושיו.
26. כב' השופט סוקול, ב- עת"מ (חי') 3245/06 עמותת מועדון הכדורסל נשים עירוני חיפה-מוצקין נ' עיריית חיפה 2006, הנ"ל) ציין בהתייחס להמחאת הזכות נשוא ענייננו:
'... עיריית חיפה נתבעת על-ידי האיגוד לתשלום מכוח התחייבות שניתנה ביום 5.10.2004. מדובר בהתחייבות העיריה לשלם את חובת קבוצת הגברים; התחייבות זו התייחסה לעונת המשחקים 2005/2004, ונאמר בה מפורשות כי הינה מותנית בקבלת דרישה לא יאוחר מיום 1.9.2005. אמנם התשלום על-פי ההתחייבות בוצע בשנת 2006, אך דומני כי מדובר למעשה בתמיכה שניתנה לקבוצה בעונת 2005/2004. עצם מתן ההתחייבות מהווה תמיכה, שכן העברת התמיכה הינו מועד ההתחייבות ולא מועד המימוש...'
לא זו בלבד אלא שטרם למועד הטלת העיקול, ביום 8.1.06, כבר שילמה עיריית חיפה את הסך של 375,000 ש"ח לאיגוד הכדורסל.
27. גם אם נקבל עמדת התובע כי חובות הקבוצה משמעם חוסר איזון תקציבי ועל-כן, מכוח ההסכם, על העיריות לכסות חובות אלו בכל מועד שהוא, התובע לא הוכיח כי חוב הקבוצה עולה על סך של 1,125,000 ש"ח אשר נתבע על-ידי איגוד הכדורסל מכוח המחאת הזכות, ושולם לו על-ידי העיריות. מכאן, שגם לשיטתו, לא הוכח "חוב" של העיריות לקבוצות במועד הטלת העיקול.
28. 'הצורך בהגשת בקשה לאישור העיקול, המוגשת בידי התובע, מעוגן בהנחה, שאין יורדים לנכסיו של אדם שלישי כל עוד לא הוברר למעלה מכל ספק, אם, אמנם, מצויים בידיו נכסי החייב' (ע"א 311/63 כהן נ' כהן ואח', פ"ד יח(1) 375). 'מכל מקום, בקשה לאישור עיקול אפשר שתוגש רק נגד מחזיק, ומחזיק הוא רק זה שבידו נכסי הנתבע. אם אין לו, לאותו מחזיק, שליטה על נכסי הנתבע, עתידה בקשת האישור כנגדו להכשל' (ת"א (חי) 1594/84, המ (חי) 4174/85 שוקחה ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"מ התשמ"ו(ג) 258).
בענייננו, וגם לשיטת התובע, לא הוברר כי במועד הטלת העיקול היו בידי העיריות כספים המגיעים לקבוצה מעבר לסך של 1,250,000 ש"ח שבהמחאות הזכות. לנוכח האמור, דין התביעה להידחות.
29. למעלה מן הצורך, נתייחס להלן גם לטענת העיריות, ממילא ההסכם בטל ואינן מחוייבות בתשלום לקבוצה מכוחו.
30. בשנת 2004 הגישה עמותת מועדון הכדורסל נשים עירוני חיפה מוצקין (להלן: "קבוצת הנשים") עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק, בג"צ 10285/04 (להלן: "העתירה"), בה טענה כי חלוקת כספי התמיכה לקבוצות הכדורסל בחיפה נעשית שלא על-פי הקריטריונים הקבועים בדין ותוך הפליית קבוצת הנשים. נטען, כי קבוצת הגברים הפועלת בחיפה בשיתוף עם עיריית נשר, קיבלה תמיכה בסכומים הגדולים לאין שיעור מכספי התמיכה בעותרת.
בעקבות הדיון בעתירה הנ"ל הודיעה עיריית חיפה כי היא נכונה לתמוך בעותרת בסך של 175,000 ש"ח, הואיל וסכום זהה שולם לקבוצת הגברים. כן הודיעה העיריה כי היא מתחייבת לחדול מלתקצב את קבוצת הגברים.
בפסק-הדין בעתירה שניתן ביום 19.7.2005 קבע בית-המשפט הגבוה לצדק כי ההקצבה לקבוצות הספורט צריכה להיעשות בצורה עניינית ושוויונית, וכי אין להפלות בין קבוצות הגברים לנשים (סעיף 9 לפסק-הדין). עם זאת, לאור תגובת העיריה כי הינה מפסיקה את התמיכה בקבוצת הגברים, וכן לאור ההודעה כי שולם לעותרת סך זהה לזה ששולם לקבוצת הגברים (דהיינו סך של 175,000 ש"ח), הוחלט שאין מקום ליתן צו נוסף.
31. קבוצת הנשים עתרה לבית-משפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בחיפה וחזרה על הטענה כי במשך שנים הופלתה בקבלת כספי תמיכה לעומת קבוצת הגברים.
קבוצת הנשים עתרה לחייב את עיריית חיפה להעביר לה סך זהה לכספי התמיכה ששולמו לקבוצת הגברים בעבר בשנים 2002-2005.
קבוצת הנשים אף הפנתה לסכומים ששולמו על-ידי עיריית חיפה בגין שטר ההתחייבות האוטונומית עליו חתמה (עת"מ (חי') 3245/06 עמותת מועדון הכדורסל נשים עירוני חיפה-מוצקין נ' עיריית חיפה 2006, הנ"ל)
32. כב' השופט סוקול דחה את העתירה וקבע בהחלטתו מיום 1.12.06 כי ההסכם בין העיריות מיום 18.09.03 פסול:
'בהחלטת בית-המשפט הגבוה לצדק, ב- בג"צ 10285/04, נקבע מפורשות כי נוהל התשלומים לפיו הועברו כספים לקבוצת הגברים במסגרת תקציב העיריה, הוא נוהל פסול. בית-המשפט ציין:
'שוכנענו, כי הכספים חולקו שלא על-פי הנוהל האמור וכי העותרת סבלה מקיפוח ונחיתות בכל הנוגע להקצאת הכספים לה בהשוואה לקבוצת הגברים. את עיקר הסיבה לנחיתות זו ניתן לתלות במשאבים הדלים שהוקצו לקבוצת העותרת מול המשאבים הרבים שהוקצו לקבוצת הגברים. מצב זה התאפשר למעשה בכל דרך תקצוב קבוצת כדורסל הגברים מכוח בעלות נטענת בקבוצה של העיריה. בדרך זו נעקפו הלכה למעשה מבחני התמיכה ועקרונות השוויון עליהם הם מבוססים...'
משמעות החלטה זו של בית-המשפט הינה כי כל מסגרת העוקפת את התשלומים על-פי הנוהל הקבוע לחלוקת תמיכות, בין הנוהל התקף היום ובין כל נוהל שייקבע בעתיד, הינה בטלה. עיריה אינה יכולה להתחייב להעביר כספי תמיכה לגופים נתמכים כלשהם, קבוצות ספורט או גופים אחרים, שלא על-פי נוהלי תמיכה מסודרים ושוויוניים... אכיפת הסכם המנוגד לנוהלי התמיכה האמורים פוגעת בעקרונות השוויון ובכללי המינהל התקין.'
33. הנה כי כן, בית-המשפט המחוזי קבע כי ההסכם בטל, ולא ניתן לבסס עליו זכות תביעה לקבלת כספים לקבוצת הנשים.
משנקבע כי ההסכם בטל, גם הקבוצה לא יכולה היתה לתבוע מהעיריות קבלת התקצוב מכוחו של ההסכם היות וזה אינו עומד בנהלי התמיכה.
המסקנה המתבקשת על דרך קל וחומר היא, שאף התובע אינו יכול להיבנות מהסכם זה לביסוס קיומו של חוב לקבוצה כיסוד לתביעה לקבלת כספים מכוחו של צו העיקול.
34. לסיכום, הוכח לנו כי במועד הטלת העיקול לא היו בידי העיריות זכויות או כספים המגיעים לקבוצה.
אשר-על-כן, דינה של התביעה להידחות.
35. התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.
36. באפשרות הצדדים לערער על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 172389/08[61] נפסק מפי כב' השופטת אביגיל כהן:

"החלטה
1. המבקשת – התובעת הגישה בקשה לאישור עיקול על-פי תקנה 378(א) לתקסד"א.
2. במסגרת ת"א 43084/06 הגישה התובעת – המבקשת נגד הנתבעת – המשיבה תביעה לתשלום שכר-טרחת עורך-דין על סך 146,500 ש"ח + מע"מ.
ההליכים בתובענה זו נדחו ללא מועד בהתאם לתקנה 153 לתקסד"א בהסכמת בא-כוח הצדדים ביום 5.3.07 וזאת עד לסיום ההליכים ב- ת"א 58031/01.
3. כאשר הוגשה הבקשה דנן טרם ניתן פסק-דין ב- ת"א 58031/01 וממחשב בית-המשפט עולה, כי פסק-דין ניתן על-ידי כב' השופטת רחל ערקובי ביום 7.7.08.
4. המבקשת ציינה, כי צו עיקול זמני ניתן ביום 28.6.07. המחזיקה 1 השיבה כי:
'אין בידיה כספים השייכים לנתבעת אך יש בכך משום הטעיית בית-המשפט שכן מדובר בכספים עתידיים אותם תשלם המחזיקה 1 לנתבעת בסיום ההליך.'
5. בא-כוח המשיבה טען, כי הבקשה לוקה בפגמים פרוצידוראליים היורדים לשורשה של הבקשה ופוסלים אותה על פניה וכן בבקשה מלינה המבקשת על כך, שתשובת המחזיקה 1 שמועדה לא צוין, היתה כי אין בידי המחזיקה 1 כספים השייכים לנתבעת אך המבקשת עצמה מוסיפה וכותבת, כי מדובר בכספים עתידיים.
כלומר, המבקשת עצמה מודה, כי אין בידי המחזיקים כספים השייכים לנתבעת ועל-כן יש לדחות את הבקשה על-סף שכן עיקול זמני על-פי תקנה 574(ב) לתקסד"א (צריך להיות תקנה 374), הוא על כספים אשר מצויים ברשות המחזיק במועד הטלת העיקול.
במקרה דנן כאשר הוטל העיקול לא היו בידי המחזיקים כספים השייכים לנתבעת.
6. בא-כוח המחזיקה 1 – בזק בתגובה לבקשה ציין, כי ביום 2.7.07 מסרה המבקשת לבא-כוח של בזק 'הודעה על המחזיק על הטלת עיקול'.
בהודעה נכתב במפורש, כי על בזק להשיב לבית-המשפט, אם היא מחזיקה בנכסי הנתבעים או בכספיהם ולפיכך ביום 3.7.07 שלחה בזק תשובה, ולפיה לא מצויים ברשותה כספים ו/או נכסים ו/או זכויות השייכים ו/או המגיעים לנתבעת.
נערכה תכתובת נוספת כמפורט בסעיף 7 לתגובה והבקשה לאישור עיקול נודעה לראשונה לבזק רק סמוך להגשת התגובה.
7. בא-כוח בזק ציינה, כי בזק מוכנה לרשום בפניה את קיומו של העיקול אך רישום זה ואחריותה של בזק מכוחו, כפופים לטענות שיש לבזק הן כלפי הנתבעת והן בנושא האחריות לתשלום, החלה – לטענתה של בזק על מינהל מקרקעי ישראל בלבד – המחזיק 2.
כמו-כן צוין, כי פסק-הדין הינו חלוט ובכל מקרה חובת התשלום תלויה ומותנית בסילוק ידם של הנתבעת ושל מי מכוחה, מן המקרקעין.
8. בא-כוח המחזיקה 2 – מינהל מקרקעי ישראל ציינה, כי היא מצטרפת לאמור בתגובתה של בזק למעט לסעיפים 18 ו- 20.
עד למועד הגשת התגובה לא התקבלה אצל מינהל מקרקעי ישראל בקשה לאישור עיקול אשר לטענת המבקשת היא הוגשה עוד בחודש אוגוסט 2007 ועל-כן לא ניתנה למשיבה 3 אפשרות להתגונן.
זאת ועוד, כאשר הוצאה הודעת העיקול לא היה בידי מינהל מקרקעי ישראל כספים ו/או נכסים המגיעים לנתבעת ובוודאי שבאותו מועד לא נתגבשה כל זכות לנתבעת שעל בסיסה יכולה היתה להיות מוגשת בקשה לעיקול זמני.
בא-כוח המחזיקים ציינו את הפסיקה הרלבנטית בעניין.
9. עיינתי בטיעוני הצדדים ולא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה לאישור עיקול גם אם תתקבל טענת המבקשת בנוגע למועד הגשת הבקשה ומסירתה למחזיקים.
ההודעה למחזיק אשר נשלחה למחזיקים היא הודעה ולפיה צריכים המחזיקים להודיע לפי תקנה 376 לתקסד"א בתוך 10 ימים, אם הם מחזיקים בנכסי הנתבעים או בכספיהם ומהו הנכס או הסכום שעוקל.
כאשר נמסרה ההודעה למחזיק היה זה כשנה לפני שניתן פסק-דין ב- ת"א 58031/01 אשר חייב את המחזיקות בתשלום לנתבעת.
ההודעה למחזיק לא ציינה, כי יש לרשום עיקול על כספים שאולי ייפסקו בעתיד וגם אם בית-משפט יכול להטיל עיקול על זכות עתידית (למרות ההלכה הפסוקה אשר צויינה בתגובת המחזיקים כגון: רע"א 1821/98 ניקו בדין בע"מ נ' בנק דיסקונט בישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 773, 794 וכן פסקי-הדין אשר צויינו בכתב ההגנה – תשובת בזק בסעיפים 5 ו-7), הרי שיש לכתוב זאת במפורש בהודעה למחזיק והמחזיק צריך לדעת, כי עליו להודיע, אם קיימת זכות עתידית שכזו ולהשיב לגופו של עניין להודעה למחזיק המתייחסת באופן מפורש לזכות עתידית.
יצויין, כי בזק הודיעה כי היא רשמה את דבר קיומו של העיקול אך רישום זה ואחריותה של בזק מכוחו כפופים לטענות שיש לבזק כלפי הנתבעת וכלפי מינהל מקרקעי ישראל וכי פסק-הדין אינו חלוט והפיצוי מותנה בפינוי.
המבקשת לא טוענת בבקשה, כי ביום שבו נמסרה ההודעה למחזיק היתה הנתבעת זכאית לקבל כספים מהמחזיקים, שהרי רק כשנה לאחר מכן ניתן פסק-דין אשר קבע את זכאותה של הנתבעת לקבלת הכספים ולפיכך, לאור האמור בבקשה אין מקום לקבלה.
10. לסיכום
א) לאור האמור לעיל, דין הבקשה לאישור עיקול – להידחות.
ב) המבקשת תשא בהוצאות המחזיקות ושכר-טרחת עורך-דין בסך 1,000 ש"ח + מע"מ לכל מחזיקה.

[60] עב' (חי') 577/06 רן ירושלמי נ' עיריית חיפה ואח', תק-עב 2008(3) 570 (2008).
[61] בש"א (ת"א-יפו) 172389/08 גילה גואטה – אניסימוב, עורך-דין נ' ברכה מנשה, תק-של 2008(4) 1700 (2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מחזיק שלא הודה (תקנה 378 לתקנות)