תשובת המשיב בעל-פה או בכתב (תקנה 406 לתקנות)

ב- רע"א (מחוזי – חי') 08-3543[62] נפסק מפי כב' השופט יצחק עמית:

"החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט יואב פרידמן) מיום 7.9.2008, לפיו נתקבל באופן חלקי ערעורה של המבקשת על החלטת כב' הרשם רובס מיום 10.4.2008, בה ניתנה לה רשות להתגונן באופן חלקי.
1. בפני ערעור ב"גלגול שלישי". העובדות הרלבנטיות פורטו באופן ממצה בפסק-הדין נשוא הבר"ע ובהחלטת כב' הרשם, כך שאיני רואה לחזור עליהן, אלא בתמצית שבתמצית.
המבקשת (להלן: "שרה") ובעלה לשעבר, המשיב הפורמאלי (להלן: "מכלוף") מכרו את דירתם למשיב (להלן: "יעקב") תמורת 190,000 $. כל אחד מהצדדים לעסקה יוצג על-ידי עורך-דין, שרה ומכלוף על-ידי עורך-דין דוד חי קדוש (להלן: "עורך-דין קדוש") ויעקב על-ידי עורך-דין שמואל שני. בהסכם המכר שנחתם ביום 28.3.2007 נקבע כי מלוא התמורה תועבר לידיו הנאמנות של עורך-דין קדוש. עוד סוכם כי החזקה בדירה תימסר לידי יעקב ביום 1.6.2007.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי יעקב שילם לידי עורך-דין קדוש את מלוא התמורה כדלקמן: תשלום ראשון בסך 15,835 ש"ח; תשלום שני בסך 355,250 ש"ח שהועבר מכספי הלוואת הבנק הממשכן; ותשלום שלישי בסך 421,485 ש"ח אף הוא מהבנק הממשכן (להלן: "התשלום השלישי"). עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי מכלוף אינו מתגורר עוד בדירה, ואילו שרה מתגוררת בה ומסרבת לפנותה, למרות שחלף מועד מסירת החזקה בה ליעקב.
עורך-דין קדוש לא מסר לידי שרה ומכלוף את שני התשלומים הראשונים שהעביר לו יעקב, ובטרם שולם התשלום השלישי, פנו שרה ומכלוף ליעקב והתרו בו שלא יעביר לעורך-דין קדוש את התשלום, אלא יעביר אותו ישירות לידיהם. למרות זאת וחרף סירובה של שרה למסור ליעקב את החזקה בדירה ואת אישורי ההעברה ומסמכי השכירות של הדירה, הורה יעקב לבנק ממנו נטל הלוואה, להעביר את התשלום השלישי והאחרון לעורך-דין קדוש.
3. גם את התשלום השלישי לא העביר עורך-דין קדוש לשרה ומכלוף אולם מסר לבא-כוח יעקב את ייפוי-הכוח הבלתי-חוזר. בהמשך, הועברו הזכויות בדירה (במינהל) על-שם יעקב, חרף המשך החזקה של שרה בדירה. נציין כי עד היום לא קיבלו שרה ומכלוף את התמורה מעורך-דין קדוש, למעט סך של 66,000 $ שהעביר עורך-דין קדוש למכלוף. עורך-דין קדוש אף לא ציית להחלטות בית-המשפט שהורו לו להפקיד את כספי התמורה בקופת בית-המשפט.
4. יעקב הגיש נגד שרה ומכלוף תביעה לסילוק יד ולתשלום הפיצוי המוסכם בחוזה בגין האיחור במסירה. מאחר שמכלוף ממילא אינו מחזיק בדירה, סוכם בין הצדדים כי תינתן לו רשות להתגונן כנגד הסכום הכספי.
שרה הגישה בקשת רשות להתגונן וטענה כי לא קראה ולא הבינה את הסכם המכר. כן טענה שרה לקנוניה בין עורך-דין קדוש ליעקב וכי כלל לא היה מקום לקבוע בהסכם שהתשלום יועבר לעורך-דין קדוש, למעט אולי סך של 20,000 $ להבטחת תשלום מס שבח. לטענת שרה על-פי ההסכם היה על יעקב להעביר את תשלום התמורה לידיה ולידי מכלוף ישירות, ובעיקר את התשלום השלישי, לאור שיחת האזהרה שנעשתה ביניהם עובר לתשלומו, ולכן יש לראות את עורך-דין קדוש כשליחו של המשיב לעניין התשלומים כולם ולמצער, לעניין התשלום השלישי.
שרה מצידה הגישה תביעה נגד יעקב, מכלוף ועורך-דין קדוש לתשלום חלקה בתמורת הדירה (404,036 ש"ח) וליעקב ניתנה רשות להתגונן. נגד עורך-דין קדוש ניתן פסק-דין שלא מומש עד היום, אף כי נפתח בעניינו תיק הוצאה לפועל.
5. הצדדים נחקרו על תצהיריהם ובהחלטת כב' הרשם ניתנה לשרה רשות להתגונן בסייגים מסויימים. בהחלטה נקבע ששרה ומכלוף בחרו בעורך-דין קדוש לייצגם, מבלי שיעקב היה מעורב בכך באופן כלשהו ולכן אין מקום לטענת הקנוניה מה גם שהטענה לא נטענה בפירוט הדרוש. כב' הרשם קבע כי ההסבר שנתן עורך-דין קדוש, לקביעת המנגנון להעברת תשלום מלוא התמורה לידיו הנאמנות (קיומו של סכסוך בין שרה למכלוף), מבהיר את קביעת המנגנון ולכן אין מקום לטענת שרה שלא היה ראוי לקבוע מנגנון כזה או כי הדבר מעיד על קנוניה בין עורך-דין קדוש ליעקב.
כן נדחתה טענת שרה כי על-פי ההסכם היה על יעקב להעביר את תשלום התמורה ישירות לה ומכלוף ולא לעורך-דין קדוש. עם זאת, כב' הרשם סבר כי גרסתה של שרה לגבי מתן התראה ליעקב שלא להעביר את התשלום השלישי לעורך-דין קדוש לא נסתרה ואין לשלול טענתה להפרת ההסכם על-ידי יעקב ולחוסר תום-לב בקיומו מצדו, והכל בקשר לתשלום השלישי. בסעיף 9 להסכם נקבע כי סכום של 40,000 $ מתוך התשלום השלישי יופקד בידי עורך-דין קדוש להבטחת המצאת כל האישורים ויחשב כתשלום למוכר על חשבון התמורה לכל דבר, אך אין לשלול פרשנות לפיה עורך-דין קדוש שימש נאמן להבטחת האינטרסים של שני הצדדים ולכן שני הצדדים אחראים להפקדת התשלום לידיו.
לכן, הוחלט ליתן לשרה רשות להתגונן כאמור בכל הנוגע לתשלום השלישי.
6. שרה ויעקב הגישו כל אחד ערעור על החלטת כב' הרשם. בפסק-הדין שבערעור, מושא בקשה זו, נקבע שאין חולק שמלוא התמורה שולמה לידי עורך-דין קדוש וזה לא העבירה לשרה ומכלוף (למעט סכום של 66,000$ שהעביר עורך-דין קדוש למכלוף); שהזכויות בדירה הועברו כבר (במינהל) על-שם יעקב ולכן אין סיבה שכספי התמורה לא יועברו לשרה ולמכלוף ואין חולק שהתמורה אמורה להתחלק בין שרה ומכלוף בחלקים שווים.
7. בית-משפט קמא קיבל את טענת יעקב, וקבע כי אין מקום לאפשר טענות מצד שרה לפגם בביצוע החיוב החוזי, אלא לגבי התשלום השלישי בלבד. בית-המשפט קבע שגם לגרסת שרה, היא לא התריעה בפני יעקב שימנע מלהעביר את התשלומים הראשון והשני לעורך-דין קדוש, ולכן לא עולים סימני שאלה לגבי ביצוע החוזה עד למועד ההתראה, וממילא לא ניתן פירוט מינימאלי שיוכל להצדיק טענה של חוסר תום-לב בביצוע החוזה בקשר לתשלומים אלה.
יתר טענותיו של יעקב נדחו.
ערעורה של שרה התקבל בחלקו וניתנה לה אפשרות לטעון לקנוניה בין עורך-דין קדוש ליעקב לגבי מלוא תשלום התמורה (ולא רק לגבי התשלום השלישי), בנימוק שקנוניה יכול שתיווצר על נקודות שונות בציר הזמן. עוד התיר בית-המשפט לשרה להעלות את הטענה שההסכם לא הוסבר לה ושהיא לא קראה אותו, מאחר שמדובר בטענה עובדתית שעשויה להיות לה נפקות, ומקומה להתברר בהליך העיקרי ולא להישלל על-הסף.
בית-משפט קמא עמד על העובדה שמדובר בסיטואציה קשה ובשני צדדים תמי לב לכאורה, ויש לאפשר להם להביא את מכלול הטענות והראיות שבעובדה כל עוד לא מדובר בטענות סרק או בהגנת בדים. בית-משפט קמא אף היה ער לכך שככל הנראה הראיות להוכחת הקנוניה הן אותן ראיות לטענה בדבר חוסר תום-לב בביצוע החוזה, או לרשלנות בביצוע החוזה. בית-משפט קמא סיכם את התוצאה האופרטיבית של מתן רשות להתגונן כדלקמן:
'א. יותר למבקשת לטעון לגבי מה הוסבר לה עובר לחתימתה.
ב. יותר למבקשת לטעון טענת קנוניה – לגבי התשלומים כולם שהועברו לעורך-דין קדוש.
ג. ככל שמדובר בטענת פגם אחר בביצוע חוזה מצד הקונה (שאינו קנוניה) הרשות להגן תסוייג לתשלום השלישי שהועבר בלבד.'
8. בית-משפט קמא דחה טענת שרה לחוסר סמכות עניינית, בקובעו כי טענה זו נטענה באופן לקוני בבקשת הרשות להתגונן בלבד, היא לא הוכחה ונזנחה בסיכומים. בהודעת הערעור העלתה שרה את הטענה שוב, וטענה כי למעשה מדובר בתביעה לביצוע בעין של הסכם מכר מקרקעין והסעד לסילוק יד הוא טפל לסעד העיקרי. בית-משפט קמא קבע כי אין די בהעלאת הטענה וכי היה על שרה להוכיחה. עם זאת, דחה בית-משפט קמא את הטענה גם לגופא כשקבע שעל-פי מבחן הסעד, שהוא המבחן הקובע לעניין הסמכות העניינית, מסורה הסמכות לבית-משפט השלום. הסעד שנתבע הוא סילוק יד ותביעה כספית, ואילו שאלת תוקפו של הסכם המכר היא העניין הטפל, המצוי בסמכותו הנגררת של בית-משפט השלום לפי סעיף 76 לחוק בתי-המשפט.
9. על פסק-הדין נסבה הבקשה שבפני.
הבקשה, שהוגשה ביום 25.9.2008, הגיע לשולחני רק כעת לאור הליכי הפטור מאגרה ומערבון בהם נקטה המבקשת.
10. המבקשת חזרה על טענתה לעניין הסמכות העניינית וטענה שבניגוד לאמור בפסק-הדין, היא העלתה את טענת חוסר הסמכות בסיכומיה במסגרת הבקשה לרשות להתגונן.
המבקשת טענה כי בית-משפט קמא שגה משלא התיר לה להתגונן בטענה של חוסר תום בביצוע החוזה לגבי כל תשלומי התמורה. לטענת המבקשת, הן כב' הרשם והן בית-משפט קמא נהגו עימה בדקדקנות שאינה ראויה ומנעו ממנה את יומה בבית-המשפט, כשסכנת איבוד קורת הגג שלה מרחפת מעל ראשה. לטענת המבקשת, הרשם הכיר בטענת חוסר תום-לב בביצוע החוזה ולא סייגה, וצמצם את עילת הקנוניה לתשלום השלישי בלבד, בעוד בית-משפט קמא, אפשר למבקשת לטעון לקנוניה ללא סייג, ואילו את טענת חוסר תום-הלב בביצוע חוזה צמצם לעניין התשלום השלישי בלבד.
המבקשת טענה כי קנוניה הינה דרגה גבוהה יותר של חוסר תום-לב, וממילא מכילה גם את רכיב חוסר תום-הלב, ודי בכך כדי לאפשר לה לטעון את הטענה. המבקשת טענה כי עורך-דין קדוש ביצע הוראות שנתן לו המשיב. כך לדוגמה, המשיב הורה לעורך-דין קדוש לעכב בידו את שני התשלומים כדי להבטיח רישום הזכויות בדירה על שמו, אף כי לא היתה הוראה מתאימה בהסכם המכר. המשיב גם נתן לעורך-דין קדוש אישור להעביר למכלוף סך של 66,000 $ מבלי לשלם למבקשת את חלקה בתשלום זה.
11. המבקשת טענה כי על-פי הסכם המכר היה על יעקב להעביר את תשלומי התמורה לידיה ולידי מכלוף (למעט הסכום להבטחת תשלומי המיסים), ורק במקרה של נבצרות לקבלת התשלומים, היה רשאי להעבירם לידי עורך-דין קדוש. עוד טענה המבקשת שהוכח שיעקב הוא זה שביקש שעורך-דין קדוש ישמש נאמן לכספי התמורה, מאחר שלא נתן אמון במבקשת, והדבר מעיד על הקנוניה.
12. דין הבקשה להידחות ללא תשובה.
רשות ערעור על פסק-דין שניתן בערעור על החלטת רשם, מהווה "גלגול שלישי" של ההליכים – ראה, לדוגמה, רע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו, תק-על 2007(1) 1156 (ניתן ביום 30.1.2007). ככלל, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים חריגים מקום שמתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מגדר הסכסוך שבין הצדדים להליך – ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982).
טענות המבקשת אינן חורגות מעניינם של הצדדים ולכן אינן ממלאות אחר התנאי הדרוש לצורך מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
13. מעבר לנדרש אוסיף כי שתי הערכאות דלמטה דנו בפירוט בטענות הצדדים ובסופו של יום נתקבלו מרבית טענות המבקשת וניתנה לה רשות להתגונן, למעט בטענה של חוסר תום-לב בביצוע החוזה לגבי שני התשלומים הראשונים ובטענת הסמכות העניינית. בית-משפט קמא דחה את טענת הסמכות העניינית גם לגופא ונימוקיו לעניין מבחן הסעד מקובלים עלי, וכידוע, המבחן הפשוט, היעיל והברור ביותר לקביעת הסמכות העניינית הוא מבחן הסעד – ראה, לדוגמה ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז(3) 12 (1983); ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 534 (2004).
טענת המבקשת לחוסר תום-לב בביצוע החוזה נתקבלה תחילה על-ידי כב' הרשם, וצומצמה בפסק-הדין לתשלום השלישי בלבד. כשלעצמי, אני סבור כי משניתנה למבקשת רשות כה רחבה להתגונן, לא היה מקום לדקדק עימה בפרטי ההגנה ולצמצם את הרשות בקשר לטענת חוסר תום-הלב. עם זאת, לאחר עיון בטענות המבקשת ובממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי ערכאות קמא, לא מצאתי לנכון להתערב בפסק-הדין, משלא נמצאה בטענות המבקשת או בראיות, אף לא לכאורה, אינדיקציה לחוסר תום-ליבו של יעקב לגבי שני התשלומים הראשונים. מה עוד, שניתנה רשות להתגונן בטענה חמורה יותר כקנוניה לגבי שלושת התשלומים, שהרי "בכלל מאתיים מנה".
15. לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיב.
מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפיקדון שהופקד, אם הופקד, יוחזר למבקשת."

[62] רע"א (מחוזי – חי') 08-3543 שרה ניזרי נ' יעקב פריבאי, תק-מח 2009(1) 1716 (2009).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תשובת המשיב בעל-פה או בכתב (תקנה 406 לתקנות)