botox
הספריה המשפטית
דיני פטנטים ומדגמים

הפרקים שבספר:

התערבות לא הוגנת - סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות

סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"3. התערבות לא הוגנת
לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר."

תכליתו של סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות להסדיר את היחסים בין עוסקים ולמנוע התנהגות לא הוגנת של עוסק, שנועדה להכביד על לקוחות, עובדים או סוכנים של עוסק אחר מלהגיע אליו, או אל מקום עסקו או אל שירות שהוא נותן.

עוולה לפי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות הינה מחידושי חוק העוולות המסחריות. תכליתה לאסור על עוסק להפריע לפעילותו של עוסק אחר בדרך לא הוגנת, על-ידי מניעת או הכבדת גישת לקוחות, עובדים או סוכנים לעסק, לנכס או לשירות של עוסק אחר {ת"א (מחוזי ת"א) 1627/01 מ.ש. מגנטיקס בע"מ נ' דיסקופי (ישראל) בע"מ, תק-מח 2001(2), 4238 (2001); ת"א (מחוזי ת"א) 1711/08 קדים (הדרכה) בע"מ נ' אלי מולה - פרחי ליאת, תק-מח 2010(3), 16277, 16293 (2010); ת"א (שלום ת"א) 44215/06 אלפין ג'ינס בע"מ נ' חנאסם דני ("קליבר"), תק-של 2008(4), 4291, 4304 (2008)}.

שלושה יסודות לעוולה על-פי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות: האחד, קיומם של שני עוסקים, התובע והנתבע. השני, הנתבע מונע או מכביד על גישת לקוחות, עובדים או סוכנים אל עסקו או אל הנכס או בשירות של התובע. השלישי, פעולת הנתבע נעשית באופן לא הוגן.

אשר ליסוד הראשון. קיום של שני עוסקים, מלמדנו כי עניינה של העוולה בהתנהגות בחיי המסחר, שהרי הסעיף מחיל את עצמו אך ורק על עוסק ביחסו לעוסק אחר.

מי שאינו עוסק, דוגמת לקוח לא מרוצה המבקש להטריד עוסק כנקמה או כדי "לשכנעו" להיענות לדרישותיו לפיצוי או החלפת מוצר וכיוצא בזה או אדם המתגורר בשכנות לעסק ונוקט בפעולות של הפרעה לגישה לעסק כדי לנסות "לשכנע" את בעליו להעתיק את עסקו למקום אחר - לא יתפסו בגדרה של העוולה.

יסוד זה לא יתקיים במקרה ועסקינן בתובע ובנתבע הפועלים באותו תחום ועסקיהם מתחרים זה בזה.

אשר ליסוד השני. מניעה או הכבדה על גישת לוקחות עובדים או סוכנים לעסק, לנכס או לשירות של הנתבע. היסוד הנ"ל דן במניעה או בהכבדה על גישה ואינו מתעניין בדרך בה נגרמת המניעה או ההכבדה על הגישה.

לפיכך, לצורך קיומו של יסוד זה אחת היא אם מדובר בפעולה או במחדל, בפעולה חד-פעמית או מתמשכת, במניעה פיסית או בשימוש באמצעים אלקטרוניים או אחרים.

גם המונח "גישה" לא הוגדר בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות. פשיטא ששביל המוביל מרשות הרבים לעסק ייחשב "גישה". האם גם קווי הטלפון של העסק, אתר מסחרי באינטרנט, תא דואר, שלטי הכוונה וכל היוצא באלו ייחשבו "גישה" לעניינו של היסוד השני?

בתקופת האינטרנט, המחשב ושאר אמצעי הקשר האלקטרוני, הקשר בין עסק לבין לקוחותיו סוכניו ואף עובדיו מתבצע פעמים רבות באמצעים אלקטרוניים. הלקוח יושב בביתו ומבצע משם הזמנת מוצרים ושירותים בעסקים בכל רחבי תבל, אם באמצעות אתרי מסחר באינטרנט, אם באמצעות דואר אלקטרוני או פקסימיליה ואם בשיחת טלפון.

מציאות כאמור יוצרת דרכי גישה שונות ומגוונות לעסק. הגשמת תכלית החקיקה מחייבת הכרה בכל אחד מאמצעי הקשר האלקטרוני באמצעותם עסק מקיים קשר עם לקוחות עובדים או סוכנים, כ"גישה" לעסק במובנו של סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות.

הקמת אתר באינטרנט לצרכי עסק ומסחר, הינה דרך מקובלת ונפוצה ליצירת קשר בין עסק ללקוחותיו. אתר כזה מחייב קביעת שם דומיין, וכדי שלקוחות לא יתקשו ליצור קשר עם אתר שם הדומיין נגזר בדרך-כלל מסימן המסחר לפיו העסק מוכר בציבור לקוחותיו או בציבור בכלל.

הואיל ומשנרשם שם דומיין בשמו של אדם לא יוכל אחר לרשום אותו שם דומיין בשמו, ויהא עליו לבחור לעצמו שם דומיין אחר לאתר המיועד לשרת את עסקו.


ראובן שרשם שם דומיין כשמו של סימנו המסחרי של שמעון, חסם בפני שמעון את הדרך להקמת אתר שיישא את שם סימן המסחר לפיו מכיר הציבור את עסקו.

לקוחות או סוכנים של שמעון יבקשו ליצור עם עסקו קשר באמצעות אתר האינטרנט יתקשו להגיע לאתר, שכן כשיפנו לאתר הנושא את שם סימן המסחרי של שמעון, יגיעו לאתר של ראובן. מעשה כזה מהווה הכבדה מצידו של ראובן על גישת הלקוחות לעסקו של שמעון.

לאור האמור לעיל, כאשר נתבע נטל לעצמו כשם דומיין את סימן המסחר לפיו מוכר עסקו של התובע, מנע בכך מהתובע הקמת אתר אינטרנט הנושא את סימן המסחר שלו לפיו הוא מוכר בציבור. במקרה שכזה, התובע יאלץ, אם לא תיענה תביעתו, לבחור לעצמו שם שונה, ושם כזה יכביד על גישת לקוחות או סוכנים לעסקו. בכך, לעניות דעתנו, מתקיים היסוד השני.

אשר ליסוד השלישי. היעדר הגינות. יסוד זה קשה להגדרה ואולם כשאנו נתקלים בו בדרך-כלל איננו מתקשים לזהותו.

אחת הדרכים לזהות היעדר הגינות הינה התחקות אחר המניע למעשי הנתבע. מקום שהמעשה או המחדל לא נצרכו לנתבע לשם הגנה על אינטרס או צורך לגיטימי שלו, ותכליתו מניעת או הכבדה על דרכי הגישה לעסקו של התובע - אין ספק שבפנינו חוסר הגינות.

כך לדוגמה, הכבדת הנתבע על דרכם של לקוחות וסוכנים אל עסקו של התובע על-ידי מניעת האפשרות להקים אתר אינטרנט שיישא את סימן המסחר לפיו מוכר התובע, נגועה בעליל בחוסר הגינות ובפרט כאשר עסקינן בצדדים שפועלים ומתחרים ביניהם באותו התחום.

על-פי הפרשנות המקובלת, המונח "הכבדה" בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות יכול לכלול בגדרו הכבדות טכניות ולא רק הכבדות פיסיות, אלא שגם הכבדות שאינן פיסיות צריכות להיות בגבולות של מניעת הגישה לעסק.

בכל מקרה לא די בשידול לקוחות הנסמך על כוח משיכה מסחרי, כמו הצעת מחיר מפתה יותר, על-מנת שתקום זכות בהתבסס על העוולה {ע"א (מחוזי ת"א) 3004-07 ניסקו עיצובים 2001 בע"מ נ' א.ט.לסרי תעשיות 1992 בע"מ, תק-מח 2011(3), 6503, 6507 (2011)}.

לעניין זה יפים דברי מיגל דויטש בספרו {עוולות מסחריות וסודות מסחר (2002), 64)} לפיהם "העוולה נועדה לטפל במקרים של חסימה פיסית או טכנית ולא במקרים שבהם ההכבדה על הגישה של הלקוחות היא תולדה של צבירת יתרון תחרותי (אף אם הוא בלתי-הוגן) בכוח המשיכה המסחרי מול לקוחות הגורמת לכך שנוצרת "הכבדה" על גישת הלקוחות למתחרה בהיות הלה מצוי עתה בנחיתות מבחינת כוח המשיכה. היינו סוברים כי יש לפרש עוולה זו כך, שעל האמצעי המכביד או החוסם להיות אמצעי ישיר המופעל כלפי דרכי הגישה, וזאת בנוסף לכך שעליו להיות אמצעי בלתי-הוגן, כמצוות ההוראה הנדונה. לא די בשידול כזה או אחר של לקוחות או סוכנים, המוביל אותם אל המשדל במקום אל המתחרה, על-מנת לחסום את הגישה לעוסק התובע, לצורך הוראה זו. עוולה זו מטפלת אם כן ב"תעלות" הקשר עם הלקוח, ולא בתכנים האינפורמטיביים המוזרמים בתעלות אלה" {ראה גם בש"א (מחוזי יר') 8858/09 קארשי אינטרנשיונל בע"מ נ' מרכז המתנות 2006 בע"מ, תק-מח 2009(4), 8123, 8135 (2009)}.

בספרו אודות חוק עוולות מסחריות מתייחס מיגל דויטש לעוולת ההתערבות הלא הוגנת ומדגיש כי הכוונה היא לחסימה פיזית או טכנית בלבד. לדבריו, "עוולה זו אוסרת על מעשים היוצרים חסימה של הגישה לעסקו של האחר. יש להתחרות על לבם של הלקוחות, אך לא על דרכי הגישה הפיסית שלהם לעסק. על אלו להיוותר חופשיות. העוולה נועדה לטפל במקרים של חסימה פיסית או טכנית ולא במקרים שבהם ההכבדה היא תולדה של צבירת יתרון תחרותי לגיטימי, הגורמת לכך שנוצרת "הכבדה" על גישת הלקוחות למתחרה, בהיות הלה מצוי בנחיתות מבחינת כוח המשיכה ללקוחות. האמצעי המכביד או החוסם צריך שיהיה אמצעי ישיר המיועד לכך, על-מנת להוות אמצעי בלתי-הוגן כדרישת ההוראה..."

מיגל דויטש חוזר ומדגיש כי יש לפרש עוולה זו באופן מצומצם, בכדי שלא תהפך לעוולה כללית של תחרות בלתי-הוגנת. לדבריו, "פרשנות מרחיבה מדי לעוולה זו, הכוללת בחובה מגוון רחב של טכניקות תחרותיות בלתי-לגיטימיות... עלולה להעצים את מימדי האיסור שבסעיף 3 לחוק, לכדי עוולה כללית של איסור תחרות בלתי-הוגנת. אף שכותב שורות אלה הציע, כאמור, את קביעתו של איסור כללי כזה, אין לראות בסעיף 3 לחוק עוגן לכך" {דבריו של מיגל דויטש כאמור לעיל צוטטו ב- ת"א (שלום הר') 3667-04 גזגל (שרון) 1992 בע"מ נ' פזגז 1993 בע"מ, תק-של 2008(1), 32841, 32850 (2008)}.

ב- ת"א (מחוזי חי') 43006-08-10 {Spin Master Ltd נ' חי עמרה בע"מ, תק-מח 2011(3), 14677, 14690 (2011)} קבע בית-המשפט:

"את טענת התובעת כי זכאית לפיצוי בשל "תחרות בלתי-הוגנת", טענה המבוססת על סעיף 3 בחוק עוולות מסחריות, לפיו: "לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר", יש לדחות, משום שעוולה זו אוסרת על מעשים המונעים או מכבידים באופן בלתי-הוגן גישה לעסק או לשירות, כאשר הכוונה הינה לחסימה והכבדה פיזית או טכנית (ת"א (ת"א) 1948/04 אלה גונן ואח' נ' פשוט ייבוא ושיווק בע"מ ואח', תק-מח 2009(2), 9891 (2009)). טענת התובעת, לפיה מכירת משחקיה, על-ידי הנתבעת, במחירים נמוכים, מהווה הכבדה על גישתם של הלקוחות למוצריה של התובעת, תמוהה בעייני, וככל שהתכוונה התובעת לטעון כי בעצם ייבואם של משחקים מזוייפים ומכירתם במחיר נמוך, יש משום תחרות בלתי-הוגנת, הרי שטענה כזו, לא הוכרה במשפטנו. בתי-המשפט בארץ חזרו והדגישו כי "אין החוק מכיר בעוולה כללית של תחרות בלתי-הוגנת או של פגיעה בהליכות המסחר ההוגן" (וראה, למשל, ע"א 18/86 מפעלי זכוכית נ' les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3), 224, 417 (1991); רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה, פ"ד נב(4), 289, 450 (1998)) ודי בכך כדי לדחות טענה זו."

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 1948/04 {אלה גונן נ' פשוט יבוא ושיווק בע"מ, תק-מח 2009(2), 9891, 9900 (2009)} דחה בית-המשפט הטענה בדבר התערבות בלתי-הוגנת וקבע כי במקרה דנן לא הוכחו היסודות הקבועים בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות.

כך, לא נטען, וממילא גם לא הוכח, כי הנתבעים חסמו באופן פיסי או טכני גישה כלשהי לחנויות בהן נמכרו מוצרי התובעות. אף הטענה בדבר פערי המחירים אין בה כדי להוכיח קיום יסודות סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות.

ב- ה"פ (מחוזי ת"א) 1503/04 {צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ נ' חגי יוסי, תק-מח 2008(2), 7502, 7517 (2008)} קבע בית-המשפט כי באשר לטענות המבקשת להתערבות לא הוגנת, על-פי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, מקובלת עלו טענת המשיב, כי טענה זו נטענה על-ידי המבקשת באופן כוללני ולא מבוססת דיה ולמעשה נזנחה על ידה בסיכומים.

ב- ת"א (מחוזי יר') 8323/06 {המכינה הבינתחומית לעיצוב ואדריכלות בע"מ נ' שורשים מכינות לעיצוב ואדריכלות בע"מ, תק-מח 2007(4), 7810, 7816 (2007)} קבע בית-המשפט כי ייעודה של עוולת גניבת עין הינו להגן על מוניטין שרכש אדם בעסקו. שני תנאים מצטברים נדרשים להיווצרות העוולה: האחד, הוכחת מוניטין. השני, הוכחת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור, שמא יתבלבל בין הטובין של התובע והנתבע.

במקרה דנן לא הונחה שום ראיה, כי התובעת רכשה מוניטין בשמות הדומיין שלה ובשמה, באופן אשר ציבור הלקוחות מקשר בין השירותים שמציעה התובעת לתובעת דווקא. יתרה-מזאת, לא הוכח כי התובעת רכשה מוניטין בתיבה "מכינה", או שהתיבה "מכינה" קיבלה משמעות משנית, בהיותה שם גנרי, אשר ככזה כמעט ואינו זוכה להגנה. ומכאן שדינה של הטענה בדבר גניבת עין להידחות.

עוולת תיאור כוזב אינה דורשת קיומו של נזק עקב מצג השווא {או הוכחת מוניטין}. במקרה דנן, מדרך התנהלות הנתבעים בבקשות לפי פקודת בזיון בית-המשפט ואי-הגשת תצהיר מטעמם לתמיכה בגרסתם, ניתן להסיק כי הנתבעים חפצו לפרסם את הנתבעת 1 באופן שיטעה את הלקוחות הפוטנציאליים לחשוב שהיא המכינה הבינתחומית, כאשר הם ידעו, או היה עליהם לדעת, כי המידע אינו נכון ומכאן שדין הטענה בדבר תיאור כוזב להתקבל.

עוולת התערבות לא הוגנת אוסרת על מעשים המונעים או המכבידים באופן בלתי-הוגן על הגישה לעסקו, לנכסיו או לשירות של עוסק אחר.

ב- ת"א (ת"א) 1627/01 {מ.ש. מגנטיקס בע"מ נ' דיסקופי (ישראל) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.06.01)}, קבע השופט י' זפט, כי יש להכיר בשם דומיין {שם מתחם} "כגישה" אל עסק של עוסק. שם, נקבע כי מקום שעוסק שולל מעוסק אחר אפשרות שימוש בשם מתחם המזוהה עם סימנו באופן לא הוגן, יש בכך הכבדה על גישת לקוחות וספקים לעסקו של העוסק האחר {השופט זפט חזר על-כך גם בפסק-דינו ב- ת"א (ת"א) 1753/07 וובס פלנט בע"מ נ' חזי חזן, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.11.07)}.

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 1753/07 {וובס פלנט בע"מ נ' חזי חזן, תק-מח 2007(4), 8304, 8310 (2007)} קבע בית-המשפט כי התובעת רכשה מוניטין בקרב הציבור הרלבנטי של העוסקים בישראל בטכנולוגיה לבניית אתרים. כן יש לקבוע כי הנתבעת מתחרה בתובעת וכי ברכישת שם המתחם הישראלי פעלו הנתבעים בחוסר תום-לב.

הנתבעים לא הראו שלמונח "websplanet" יש משמעות מילונית או כי המונח מצוי בשימוש גולשי האינטרנט באופן משמעותי מלבד השימוש שנעשה בו בקשר עם האתרים שנבנו על-ידי התובעת. כמו-כן, אין במונח "websplanet" כדי לתאר את המוצר או השירות שמספקת התובעת. שילובן של המילים המרכיבות את המונח "websplanet" שולל את האופי הגנרי הטבוע בכל אחת מהן והופך את הסימן בכללותו לשם מרמז הכשיר להגנה.

בשימוש שעשו הנתבעים בשם המתחם הישראלי עיוולו הם בגניבת עין כלפי התובעת. התובעת עמדה בנטל להראות שהמערכת שהיא משווקת תחת הסימן "websplanet" רכשה את המוניטין המצדיק את פרישת ההגנה הקבועה בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, ושקיים חשש להטעיית ציבור הלקוחות.

בנוסף, ברכישת שם המתחם הישראלי עיוולו הנתבעים בעוולה של התערבות לא הוגנת על-פי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות. פעמים רבות הקשר בין עוסק ללקוחותיו, לעובדיו ולספקיו מתבצע באמצעות אתר אינטרנט. בהתאם, וכדי להגשים את תכליתו של האיסור הקבוע בסעיף 3, יש להכיר בשם מתחם כ"גישה" אל העסק של עוסק. לפיכך, מקום שעוסק שולל מעוסק אחר אפשרות שימוש בשם מתחם המזוהה עם סימנו באופן לא הוגן, יש בכך הכבדה על גישת לקוחות וספקים לעסקו של העוסק האחר.

ב- ת"א (שלום נצ') 4392/03 {ש. אנגל מהנדסים בע"מ נ' מרג'ה יוסף, תק-של 2007(3), 23228, 23246 (2007)} דחה בית-המשפט הטענה בדבר התערבות לא הוגנת בקובעו כי הנתבעים לא חסמו כל גישה לעסקה של התובעת, ולא היה בהתנהגותם בכדי למנוע מהצדדים השלישיים גישה לעסקה של התובעת, בין לצורך הסדרת עניין התשלומים ביניהם, ובין לצרכים אחרים {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 69388/04 מוסך אדמירל בע"מ נ' קרסו מפיצי מכוניות בע"מ, תק-של 2007(2), 28638, 28643 (2007) שם דחה בית-המשפט הטענה בדבר התערבות לא הוגנת}.

ב- ה"פ (מחוזי ת"א) 1429/05 {שירותי חשמל ואלקטרוניקה אויס בע"מ נ' צחי בדש, תק-מח 2006(1), 2274, 2279 (2006)} קבע בית-המשפט כי על-מנת לזכות בתובענה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט על המבקשות להראות שהמשיב התעשר על חשבונן והתעשרות זו היתה שלא כדין כמשמעותה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

יש מקום ליתן הגנה לציפייה שיש לעוסק לקשר עם לקוחותיו, ובנסיבות בהן נמנע קשר כזה בדרך של התנהגות חסרת תום-לב המצמיחה התעשרות, יש לראות בהתעשרות שכזו התעשרות שלא כדין.

על-מנת לזכות בתובענה בעילה של גניבת עין, על המבקשות להראות שהשירות שנותנת המבקשת רכש מוניטין וכי קיים חשש שציבור הלקוחות יטעה לחשוב שהשירות שנותן המשיב הוא שירות של המבקשת או קשור אליה.