botox
הספריה המשפטית
דיני פטנטים ומדגמים

הפרקים שבספר:

עוולה בנזיקין - סעיף 11 לחוק עוולות מסחריות

סעיף 11 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"11. עוולה בנזיקין
הפרת הוראה מהוראות פרקים א' ו- ב' היא עוולה בנזיקין, ופקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") תחול עליה כפוף להוראות חוק זה."

ב- ת"א (מחוזי ב"ש) 11797-06-10 {גלית סובל נ' מעבדות ד"ר מלומד בע"מ, תק-מח 2011(3), 9507, 9511 (2011)} קבע בית-המשפט:

"פרופ' מיגל דויטש בספרו עוולות מסחריות וסודות מסחר (2002), אף הוא אוחז בדעה דומה:
'חוק עוולות מסחריות ... אינו מבקש לחולל שינויים יסודיים בדיני גניבת העין, כפי שאלה התפתחו בפסיקה בטרם חקיקת החוק.'
העולה מן המקובץ לעיל הינו, שהעובדה כי גניבת עין אינה עוד חלק מפקודת הנזיקין - אין בה כדי לשנות מהיותה נתונה עדיין לפרשנות ולכללים שהונהגו לגבי עוולה זו, בהיותה חלק מפקודת הנזיקין (ראה בנדון את הוראת סעיף 11 לחוק עוולות מסחריות)."

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 2547/04 {דקל סיגל נ' זיפ הופ רשת חנויות בע"מ, תק-מח 2008(3), 3480, 3483 (2008)} עתרה התובעת 1 מעצבת אופנה, לסעדים שעניינם הטלת איסור על הנתבעים לייצר ו/או לשווק פרטי לבוש דומים לאלה שהיא עיצבה ושיווקה באמצעות התובעת 2.

בית-המשפט קיבל את התביעה ופסק כי עילת התביעה המרכזית היא גניבת העין. על-מנת לבסס תובענה על יסוד עילה זו, יש להוכיח קיומו של מוניטין למוצר או לשירות הנמכר או מסופק על-ידי התובע ואם אכן קיים כזה, האם קיים חשש סביר להטעיית הלקוח או היצרן שיניח כי מוצר המסופק לו על-ידי הנתבע, של התובע הוא.

הראיות במקרה דנן מצביעות על קיומו של מוניטין שנצבר בדגם של מכנס "רב כיסים" שעוצב, יוצר ושווק על-ידי התובעות. העובדה כי התובעות נמנעו מהגנה על דגם מוצלח זה על-ידי רישום מדגם, אינה שוללת מהן את הזכות להגן על מוצר ייחודי שעוצב על ידן, מכוח עילת גניבת העין. כמו-כן, הוכחה הטעיית הצרכן או קיומה של אפשרות סבירה להטעייתו. השוואת המראה הכולל של המכנס "רב הכיסים" המיוצר ומשווק על-ידי התובעות, שאינו דומה לאף מכנס בגזרה שגרתית, לאלה המשווקים על-ידי הנתבעים מוכיח שמדובר על חוזי כללי דומה מאוד, אם לא זהה, בין המכנסיים.

משהוכח כי המכנס שיוצר על-ידי התובעות יצא לשוק קודם למכנס ששווק על-ידי הנתבעים, יש להסיק כי הנתבעים העתיקו את העיצוב של מכנסי התובעות והחלו לשווק מכנס דומה מאוד. אמנם קיים שוני בפריטים משניים, אך אין בכך כדי לשלול את הדמיון הרב בחזות הכוללת. מכאן שקיים חשש סביר, ואף למעלה מכך, כי הקונה הפוטנציאלי שיראה את המכנס הנמכר על-ידי הנתבעים יוטעה לחשוב שמדובר במוצר שעוצב על-ידי התובעת. די בקיומו של חשש כזה להטעיה, ואין צורך להוכיח הטעיה בפועל, על-מנת להצביע על גניבת עין.

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 1139/01 {THE H.D. LEE COMPANY INC נ' מדאה השקעות בע"מ, תק-מח 2004(1), 7855, 7858 (2004)} קבע בית-המשפט:

"הוכחה, לדעתי, מעורבותם האישית של הנתבעים 2 ו- 3 במעשי הזיוף ובהפרת סימני המסחר שביצעה הנתבעת 1 ועל-כן יש להטיל עליהם באופן אישי את האחריות לנזקי התובעות לפי סעיף 11 לחוק עוולות מסחריות הנ"ל."

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 1033/03 {ש.ע. ירדני (מוצרי מתכת) בע"מ נ' מולטילוק בע"מ, תק-מח 2003(1), 37650, 37651 (2003)} קבע בית-המשפט:

"לפיכך, אין התובעת זכאית לסעד המבוקש מכוח חוק עוולות מסחריות. זאת ועוד, גם אם ניתן היה להעניק לתובעת את הסעד המבוקש מכוח פקודת הנזיקין, בא סעיף 11 לחוק עוולות מסחריות וקובע כי הוראות פקודת הנזיקין כפופות להוראות חוק עוולות מסחריות ככל שמדובר בעוולות מכוח אותו חוק."

ב- בש"א (מחוזי חי') 15639/00, ת"א (חי') 1485/00 {ט.ר.י. מסעדות בע"מ נ' סברס - רשת מסעדות בקיבוצים בע"מ, תק-מח 2000(3), 124, 128 (2000)} קבע בית-המשפט:

"סעיף 11 של חוק העוולות המסחריות קובע שהפרת הוראה מהוראות פרקים א' ו- ב' של החוק היא עוולה בנזיקין, ופקודת הנזיקין תחול עליה כפוף להוראות חוק זה."