סמכות עניינית - סעיף 40 לחוק בתי-המשפט

סעיף 40 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:

"40. הסמכות (תיקונים: התשנ"ב(2), התשנ"ה(3), התש"ס, התשס"ד, התשס"ח, התש"ע(2))
בית-משפט מחוזי ידון באלה:
(1) כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית-משפט שלום; בתביעה שכנגד אזרחית מוסמך לדון בית-משפט מחוזי אף אם אותו עניין או אותה תביעה הם בסמכותו של בית-משפט שלום, ואם התביעה שכנגד היא באותו הנושא או נובעת מאותן נסיבות - אף אם העניין או התביעה הם בסמכות המחלקה הכלכלית לפי סעיף 42ה; ואולם:
(א) היתה התביעה שכנגד בסמכותו של בית-משפט לענייני משפחה, רשאי בית-המשפט להעביר את התביעות לבית-המשפט לענייני משפחה שבאזור שיפוטו היתה מוגשת התביעה שכנגד, יהיה שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בהעברה עולים על הפגיעה בעניינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה;
(ב) היתה התביעה שכנגד בסמכות המחלקה הכלכלית כאמור, רשאי בית-המשפט להעביר אליה את התביעות, אם ראה כי חלקו של העניין הכלכלי בתביעות הוא משמעותי;
(1א) עתירה מינהלית, ערעור מינהלי תובענה מינהלית, עניין מינהלי ועניין אחר, לפי סעיף 5 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000.
(2) כל עניין שאיננו בסמכותו הייחודית של בית-דין אחר; בעניין הנתון לסמכותו המקבילה של בית-דין אחר יהיה בית-המשפט המחוזי מוסמך לדון כל עוד אין אותו בית-דין דן בו ואם העניין אינו נתון בסמכותו של בית-משפט שלום;
(3) ערעורים על פסקי-דין ועל החלטות אחרות של בתי-משפט השלום;
(4) תביעה בענייני קניין רוחני, הכרוכה בתביעה בענייני קניין רוחני שהיא בסמכות בית-המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בענייני קניין רוחני" - תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן:
(א) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007;.
(ב) בוטל;
(ג) פקודת הפטנטים והמדגמים;
(ד) חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה-1965;
(ה) חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
(ו) פקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972;
(ז) חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973;
(ח) חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984;
(ט) חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999;
(5) עניין אזרחי לפי חוק החברות, התשנ"ט-1999, למעט תביעה אזרחית שבית-המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה, עניין אזרחי לפי סעיפים 6, 7 ו- 353א לחוק האמור שיידון בבית-המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה ועניין אזרחי לפי סעיפים 354(ב1)(5) ו- 359 לחוק האמור;
(6) עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב."
כאשר מוגשת תובענה כספית {גרידא} לבית-המשפט השלום בעניין של קניין רוחני, מועלית הטענה לפיה בית-המשפט השלום חסר סמכות לדון בתובענה. יש לדחות טענות מסוג זה שכן כאשר הסעד המבוקש בתביעה כספי בלבד, אזי, הסעד כאמור מצוי ברגיל בתחום סמכותו העניינית של בית-המשפט השלום {ראה גם ת"א (שלום חי') 49160-12-10 שרלי (שרל) גואטה נ' בנימין ביטון, תק-של 2011(3), 56585, 56586 (2011)}.

סעיף 40(4)(ט) לחוק בתי-המשפט קובע כי בסמכותו הייחודית של בית-המשפט המחוזי לדון בתביעות הנוגעות לקניין רוחני לרבות תביעות על-פי חוק עוולות מסחריות.

הוראת חיקוק זו נחקקה במגמה למנוע פיצול סעדים בתביעה בענייני קניין רוחני, באופן שצווי מניעה או צווי עשה, ששוויים אינו ניתן להערכה ידונו בבית-המשפט המחוזי, בעוד שסעד כספי הנתבע כסעד משני והכרוך בתביעה זו, ואשר סכומו נופל מן הסכום שבתחום סמכותו של בית-המשפט המחוזי, ידון בבית-משפט השלום {לעניין זה ראה ההלכה, כפי שהיתה בטרם התיקון, בהחלטתו של כב' השופט ת' אור ב- רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' רחל שוורץ, פ"ד נג(1), 670 (1999)}.

התיקון לחוק, אשר בא להקל עם בעלי הדין ועם בתי-המשפט, ולמנוע את ההכבדה הנובעת מן הדיון הכפול, מאפשר לתובע לכרוך תביעתו לסעד כספי בתביעתו לצווי מניעה וצווי עשה בתחום הקניין הרוחני, גם כאשר הראשונה מצויה, על-פי סכומה, בתחום סמכותו של בית-משפט השלום.

ואולם, אין בתיקון זה כדי להשפיע על גורלה של תביעה לסעד כספי בלבד. זו, כאז כן עתה, תידון לפי כללי הסמכות הרגילים {ת"א (שלום נצ') 15389-09-09 עזאל דין עתאמנה נ' מייסה פקיה, תק-של 2011(2), 45269, 45271 (2011); בש"א 4628/08 (מחוזי יר') ברחנא אדריכללים ובוני ערים נ' א.א. הנדסה ותכנון מדרונות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.01.09); ת"א 2459-07 (מחוזי ת"א) לאמי נ' גבי לוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.09.10); ת"א 224/08 (מחוזי חי') הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נ' כנפי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.11.10)}.

בהצעת החוק נאמר כי 'הצעת החוק אינה משנה את הסמכות העניינית לדון בתביעות בענייני קניין רוחני שמבוקש בהן סעד כספי בלבד, אשר ימשיכו להיות מוגשות לבית-המשפט המתאים לפי סכום התביעה' {ראה הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני), התשס"ג-2003, הצ"ח 30, מיום 03.06.03, 478}.

הווי אומר, בענייני קניין רוחני, מצווה אותנו הדין לנהוג שלא בהתאם למבחן הסעד אלא לפי מבחן העילה {ת"א (מחוזי מר') 23208-09-09 מאיר דניאל נ' איתן יגור, תק-מח 2009(4), 7902 (2009); בש"א (שלום יר') 3112/09 מנה י.א. בע"מ נ' אשהב נאיל, תק-של 2009(2), 10481, 10482 (2009); בש"א (שלום יר') 6330/08 ישי קוקבקה נ' אודיט קונטרול ישראל בע"מ, תק-של 2008(1), 24576 (2008); ת"א (שלום ת"א) 24195/05 סולן הפקות (2003) בע"מ נ' ג'מבורי עזריאלי ב. בע.ל.מ בע"מ, תק-של 2005(4), 3541 (2005)} כאשר המטרה היא לרכז את הדיון בתביעה שעניינה דיני קניין רוחני, גם כאשר היא כוללת סעדים מתחום החוזים.

כאמור לעיל, כוונת התיקון היתה למנוע פיצול של תביעות בענייני קניין רוחני בין בית-המשפט המחוזי לבין בית-המשפט השלום וכאשר בשלב זה הכוונה היא להותיר את הדיון בעניינים הנ"ל בפני בית-המשפט המחוזי.

ב- ת"א (שלום עפ') 10054-04-09 {ננו פולימר בע"מ נ' ד"ר גרגורי פיפקו, תק-של 2010(3), 56465, 56469 (2010)} קבע בית-המשפט:

"20. מכאן עולה, כי עילות התביעה עליהן מבססת המבקשת את תביעתה, הינן, בין היתר, עוולות של גניבת עין, מניעת שימוש בסודות מסחר, מניעת העברת סודות מסחר, עשיית עושר ולא במשפט, עוולות מכוח פקודת הנזיקין, הפרה הסכם ואכיפתו. המבקשת אינה עותרת לסעדים כספיים, אלא דורשת פעולות שיש בהן כדי להבטיח לה מעמד בזכויות בגין אמצאה, רישומה, מניעת שיתוף פעולה בין הממציא לבין כל גורם אחר, חוץ ממנה וכיוצ"ב, ועותרת לסעדים שמצויים בתחומי הקניין הרוחני כגון מניעת גזל של סוד מסחרי ורישום פטנט בצורה שתשקף את זכויותיה בו (זכות השימוש) ותפיסת נכסים אלה, נכסים שהם הרישומים, הדו"חות והמחברות של ההמצאה נשוא הדיון ונשוא הפרוייקט. מדובר הוא בסעדים המצויים בתחום הקניין הרוחני לפי סעיף 40(4) לחוק בתי-המשפט. באשר לסעד של אכיפת החוזה, מדובר באכיפת חוזה בתחום דיני הקניין הרוחני. מדובר בסעד אכיפה שנועדה להגן על הסודות המסחריים נשוא הפרוייקט, והבטחת זכויותיה הנטענות של המבקשת בפרוייקט, תפיסת סודות אלה ומניעת התקשרותו של המשיב עם גורם אחר, זולת המבקשת. נמצאנו למדים, כי מבחינת הנושא המדובר, התביעה והבקשה למתן צווי מניעה זמניים ותפיסת נכסים שבפנינו נוטעת את יתדותיה בגרעין הקשה של תחום הקניין הרוחני. לאור האמור לעיל, לבית-משפט זה אין סמכות לדון בתביעה ובבקשה לסעד זמני."

ב- ת"א (שלום נת') 51411-01-11 {אתר איש שטח נ' אריה שרף, תק-של 2011(1), 194154 (2011)} התובע הגיש תביעה כנגד המשיבים שהגדיר מהותה כתביעה כספית, הפרת זכויות יוצרים וזכויות נלוות, עשיית עושר וגניבת עין בהתאם לחוק עוולות מסחריות. במסגרת כתב התביעה ביקש אף סעד של צו מניעה קבוע לפיו יופסק השימוש בצילומי התובע.

הנתבעים הגישו בקשה זו לסילוק התביעה על-הסף והעברתה לבית-המשפט המחוזי מחוסר סמכות עניינית. לטענתם עילות התביעה והסעדים הנתבעים הסמכות לדון בהם מסורה לבית-המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 40(4) לחוק בתי-המשפט (נוסח חדש), התשמ"ד-1984.

התובע בתגובתו לבקשה זו טוען שזנח את הסעד של צו המניעה הקבוע שכן המבקשים הסירו הצילומים ומשכך נותר רק הסעד הכספי.

בית-המשפט קבע כי התובע אינו מתמודד כלל עם טענות הנתבעים לפיהן לאור סעיף 40 לעיל, הסמכות בכל הנוגע לתביעות באשר להפרת זכויות יוצרים וחוק עוולות מסחריות מסורה לבית-המשפט המחוזי, יהא שווי התביעה אשר יהא.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סמכות עניינית - סעיף 40 לחוק בתי-המשפט