botox

צו להשיב או להוסיף ולהשיב

תקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"110. צו להשיב או להוסיף ולהשיב (121)

לא השיב הנשאל, או לא השיב תשובה מספקת, רשאי השואל לבקש מבית-המשפט או מן הרשם צו המחייב את הנשאל להשיב, או להוסיף ולהשיב, לפי העניין, ומותר בצו כאמור לחייב במתן תשובה בין בתצהיר ובין בחקירה שבעל-פה, ככל שיורה בית-המשפט או הרשם."


על הרלבנטיות של השאלות לעניינים השנויים במחלוקת בין בעלי הדין, כתנאי למתן צו למסירת שאלון (תקנה 105 לתקנות) או למתן צו להשיב או להוסיף על שאלון (תקנה 110 לתקנות) נלמד מתקנה 107 לתקנות.

לצורך הכרעה בשאלת הרלבנטיות של השאלון לעניינים השנויים במחלוקת בין בעלי הדין על בית-המשפט לבחון את התשתית העובדתית העומדת בבסיס העילה המשפטית שביסוד התובענה אל מול טענות ההגנה כנגד התובענה, בהקשר לעילת התביעה.[1]

כפי שראינו, השואל רשאי במסגרת השאלון, לשאול רק שאלות מהותיות או רלבנטיות, שהמענה עליהן מתייחס לעובדה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין.

עובדה השנויה במחלוקת עשויה להיות עניין השנוי במחלוקת במישרין בין הצדדים, וכל עובדה אחרת שיש בה כדי לשפוך אור על העניין העיקרי השנוי במחלוקת. שאלות שאינן כשרות להישאל בדרך זו, הן שאלות המנוסחות בצורה של חקירה נגדית, שכל עניינן לפגוע באמינות הצד שכנגד, שאלות טורדניות, חטטניות, וכחניות או נושאות אופי מכביד, ושאין בהן כדי לשרת את המטרה של הצלת הודאה לגיטימית מצד הנשאל. כך לא תותרנה שאלות שמטרתן גילוי שמות עדים ו"דיג" של ראיות, או את ראיות הנשאל, למעט ראיות בכתב הניתנות לגילוי.

בנוסף, לא תורשה שאלה שאינה דרושה לטיפול ראוי והוגן בנושא המשפט, או שיש בה כדי לחסוך בהוצאות, או שמטרתה להשיג הודאה בעובדה, אשר ניתן להוכיחה באופן ישיר מפי עד העומד להופיע במשפט.

זאת ועוד. לא תותרנה גם שאלות המכוונות לגילוי כללי או ספציפי של מסמכים קיימים המצויים בשליטתו של הנשאל, או שאלות שמטרתן להציל מפי הנשאל פרטים נוספים לטענות הנטענות על ידו בכתב.

בכל אימת שניתן להשיג את התשובות על-ידי מתן פרטים, הודיה בעובדות והצגת מסמכים, יכול בית-המשפט להסתפק בכך ולא להיעתר לבקשה לצו למסירת שאלון.[2]

בעל דין חייב להשיב באופן מלא לשאלות בשאלון שהוצג לו על-ידי בעל הדין שכנגד. משאינו עושה כן, ומתבקש מבית-המשפט צו המחייב אותו לעשות כן, ואותן שאלות הן רלבנטיות למחלוקות שבין הצדדים, הרי בהיעדר עילה שלא לחייב במתן תשובה לשאלות, שומה על בית-המשפט לחייב את אותו בעל דין לענות לשאלות.[3]

ב- בש"א (ת"א-יפו) 4151/08[4] נפסק מפי כב' השופט איתן בורנשטיין:

"2. הבקשה נשוא החלטתי, עניינה להורות על מתן צו-גילוי ועיון כללי וספציפי במסמכים, ומתן צו למענה לשאלון, בהתאם לקבוע בתקנות 110-117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). במסגרת התשובה והתגובה, התייחסו הצדדים רבות לשאלת המועדים להגשת הבקשות וכדומה. סבורני כי יש חשיבות בקידום הליכי ביניים ואין למנוע קיומן חרף הטענות בדבר האחור במועדים שכן טרם החל שלב קדם המשפט.

ההלכה הפסוקה מורה כי יש מקום להתיר עיון במסמכים על-מנת לייעל את ההליך ובלבד שאלה לייעול ההליך רלבנטיים למחלוקת שבין הצדדים, אין בהן כדי להכביד, כמו גם אינם בבחינת "דייג" של עובדות ומסמכים (רע"א 6549/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54). בדומה, באשר למענה לשאלונים, יש להשיב לשאלות שנועדו לקבלת נתונים שיאפשרו להוכיח את התביעה או לדחותה, כמו גם איסוף מידע, להכנת תצהירים, לחידוד השאלות השנויות במחלוקת והשגת הודיות. יפים לעניין זה דברי כב' השופט גרוניס ב- רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב אייזנברג, תק-על 2005(4) 662:

' ... עם זאת, יש לזכור כי הליכי הגילוי והעיון מקומם בשלב המקדמי – המכין, שהרי הם פרוזדור בדרך לטרקלין המשפט. על-מנת שהליכים אלו לא יתמשכו מעבר לנדרש, לא יהיו כרוכים בהוצאות מיותרות ולא יפגעו ביעילות הדיונית, הוטלו מגבלות מסויימות על היקף תחולתם... כך, אין מקום לדרוש מן הצדדים לדיון לחשוף מסמכים אשר אינם נמצאים בחזקתם או בשליטתם... כמו-כן, רשאי בית-המשפט שלא לאשר בקשה לגילוי מסמכים אשר הינה בלתי-סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה...'

לא ראיתי כי האיחור הנטען, ככל שקיים בהגשת הבקשה, מונע את קבלתה. הבקשה הוגשה זמן ניכר טרם ישיבת קדם משפט, כאשר הצדדים התבקשו למסור את עמדתם להצעת בית-המשפט להעביר את הסכסוך לגישור, כך שלא ראיתי מכשול פרצדורלי בהגשת הבקשה ומכל מקום אינו מהווה משקל לחשיבות של מיצוי ההליכים המקדמיים.

ומן הכלל אל הפרט

3. מענה לשאלונים

בחנתי את השאלות שלדעת המבקשים לא ניתן להן מענה, או מענה מספק וכן בדקתי את הרלבנטיות שלהן להליך, תוך בחינת אלה שצויינו בתגובה לתשובה.

3.1 שאלות 3.1-3.2, עניינן מענה באשר לתוכן הפגישות שהתקיימו בין הצדדים לתובענה בעניין הסכם הזיכיון, כגון גם מיהם הגורמים שהשתתפו בהן. תשובת המשיבות, היתה שלא ממין העניין. עסקינן בשאלות רלבנטיות שכן ישנה חשיבות לדברים שהוחלפו בפגישות כמו גם הגורמים שנכחו בהן ולכן על המשיבות ליתן מענה מפורט ומלא. בדומה, חובת המשיבות למסור תרשומות או תיעוד אחר אם ברשותן מהפגישות האמורות.

3.2 שאלה 3.3 עניינה בתמורה שהתקבלה מהמבקשים, ככל שהתקבלה, שכן נטען

בכתב ההגנה לגבי עמלה מוסכמת ששולמה, שיש בה כדי ללמוד, לטענת המבקשים שניתן היתר לעשות שימוש במותג בהסכמת המשיבות. סבורני כי יש חשיבות במענה לשאלה שכן היא רלבנטית למחלוקת שעה שנטען כי שולמו כספים למשיבות ולכן חשיבות לאופן ראיית המשיבות את קבלת הכספים האמורים, לרבות עבור מה ניתנו. עם זאת, לא ראיתי לחייב במענה לשאלה 3.3.5 שכן אינה שאלה לשאלון אלא לחקירות.

3.3 שאלות 3.4 עוסקות באספקת מוצרים מטעם המשיבות לבית הקפה, כולל שמות

הספקים ותקופת האספקה, זאת על-מנת לנסות ולהוכיח את אופי הקשר בין הצדדים, ומידת מעורבות המשיבות בכל הקשור לאספקת הקפה, והעובדה כי ניתנה רשות לעשות שימוש במותג, כמו גם טענת המבקשים כי בשלב מסויים הופסקה האספקה. עסקינן במחלוקת העולה מכתבי הטענות ולכן יש למסור לגביה את המענה כמבוקש. גם לא ראיתי כל חשיפת סוד במידע זה, שכן עסקינן בספקים שסיפקו סחורות למבקשים, ואלה ידועים למבקשים.

בתשובה לתגובה נטען כי המשיבות לא השיבו לשאלות 4, 5, 8, ו- 14. בחנתי את השאלון, כמו גם את מכתב בא-כוח המבקשים מיום 11.12.07, אך לא ראיתי בו שאלות שמספרן הן אלה. ככל שהמדובר בשגגה, אשקול להתייחס לכך בקדם המשפט.

עם זאת, בחנתי את טענות הצדדים באשר לשאלה בדבר מקרים קודמים בהם הסכימו המשיבות לאשר החלפת זכיין. בשלב זה ומבלי לקבוע עמדה נחרצת, תמסורנה המשיבות את תשובתן רק לבית-המשפט במעטפה סגורה, דהיינו האם היו מקרים קודמים בהם התחייבו כלפי זכיין חדש עוד בטרם חתימת הזכיינות, באופן הדומה לנטען בענייננו ואת המסמכים הרלבנטים."

ב- ת"א (י-ם) 13584/06[5] נפסק מפי כב' השופט ראובן שמיע:

"דיון

תקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת את ההסדר החקיקתי לעניין מתן צו לענות על שאלון. תקנה זו מופיעה בפרק בו מצוי גם הסעד של מתן צו לגילוי מסמכים. הן השאלון והן גילוי המסמכים מטרתם להביא לגילוי וחקר האמת. עיקרון העומד בבסיס רעיון המשפט:

'נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם במשפט היא גילוי מירבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעולתה של המערכת החברתית כולה.' (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, התשס"ז-2007) 194 (להלן: "גורן")) ...

בבוא בית-המשפט להכריע בסוגיית השאלונים עומדים כנר לרגליו עיקרון הרלבנטיות ושאלת ההכבדה:

'מצד אחד השאלון כפוף לתנאי שהשאלות תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת, אולם, מצד שני יש להראות כי השאלות אינן מכבידות מידי על הצד שכנגד.

התנאי בדבר הרלבנטיות של השאלון מקבל תמיכה גם מהוראותיה של תקנה 107 הקובעת כי הרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון.

הזכות להציג שאלות אינה מצומצמת לעובדות השנויות במחלוקת במישרין והיא חלה גם לגבי העובדות שקיומן או אי-קיומן נוגע לקיום או לאי-קיום של העובדות השנויות במחלוקת במישרין.'

יוצא איפוא, כי בדרך-כלל העיקרון אשר צריך להנחות את בית-המשפט, הוא עיקרון הרלבנטיות מחד ועיקרון אי-ההכבדה מאידך (גורן, שם עמ' 184-185).

האם גם במקרה דנן אלו 2 העקרונות היחידים אשר יכריעו את הכף בשאלה האם יש להורות על השלמת התשובות לשאלון?

נראה כי במקרה זה ישנם שיקולים נוספים אשר יש בהם כדי להכריע את הכף:

כאשר מדובר בתביעה למתן חשבונות יש לבחון את הליך השאלון בעין קפדנית, שכן בתביעה זו עצם הזכאות לקבלת המידע הנדרש בשאלון היא הטעונה הכרעה תחילה ועל-כן יש להיזהר שהמידע המועבר במסגרת השאלון לא יהווה מתן הסעד העיקרי. בחינת "רתימת העגלה לפני הסוסים".

בתיק ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337, מוסבר, כי תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך-כלל בשני שלבים. בשלב הראשון קובע בית-המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. רק אם בית-המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית-המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר-כך יקבע בית-המשפט אם הוא מחוייב בתשלום על-פי החשבונות (ראה שם, בעמ' 344-345).

ב- בש"א 6279/04, ת"א (י-ם) 6076/04 אורה מושב להתיישבות חקלאית נ' בלסקי ואח', מפי כב' השופט יעקב צבן (פורסם בנבו, החלטה מיום 28.9.04) נותחה סוגיית גילוי המסמכים ככלל, ובתביעה למתן חשבונות בפרט. וכך קבע כב' השופט צבן:

'יוצאת דופן לגבי גילוי מסמכים היא תביעה למתן חשבונות. אם המסמך שבגינו מתבקש הגילוי הוא חשבון בין הצדדים, אין טעם לחייב את הנתבע בגילוי מסמכים, היינו החשבונות, שכן לפני שהוכיח התובע את הזכות המחייבת את הנתבע במתן החשבונות, מה זכות יש לו לתובע לדעת את עסקי הנתבע. גילוי החשבונות, בתביעה כזו, עלול לגרום לתקלה נוספת, והיא שבאמצעות הצו ישיג המבקש את כל אשר הוא מבקש להשיג בתביעה עצמה, וזאת בטרם יזכה בדין.' (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, התשנ"ה-1995) 430)

על בסיס אותו רציונל קבע כב' השופט גורן בספרו:

'בתביעה למתן חשבונות כל עוד בית-המשפט לא פסק שהתביעה למתן חשבונות בדין יסודה ושהנתבעים חייבים למסור את החשבונות, ממילא אין הם חייבים לענות על שאלון, שכל תכליתו היא לגלות אותם חשבונות.' (גורן בספרו, עמ' 190)

במקרה שלפני השאלה שצריכה להיבחן היא האם מתן תשובה הכוללת התייחסות למידע פנימי של הנתבעת כשהרלבנטיות של מידע זה לתביעה שלפני אינה ברורה, לא יהיה בה כדי ליתן הכרעה בסעד העיקרי שכן עסקינן בתביעה למתן חשבונות.

נראה לבית-המשפט כי במקרה דנן בו עסקינן בתביעה למתן חשבונות, מתן תשובה לשאלות כמו: פירוט כל המסלולים שמעניקה הנתבעת לעובדי הקק"ל או העברת מספר מכשירי הנתבעת המצויים בידי עובדי הקק"ל וכן העברת הסכמים אחרים שנכרתו בין הנתבעת לקק"ל, כמוה כהכרעה בתביעה גופה.

אוסיף, שבמקרה שלפני אחת הסוגיות שבמחלוקת היא מהם המסלולים בגינם זכאית התובעת לעמלה מהנתבעת. לכן לפני מתן מענה על שאלות בנושא זה על בית-המשפט להכריע בעניין עצם הזכאות.

בשלב זה בטרם נקבעה חובתה של הנתבעת לתת אם בכלל חשבונות לתובעת הקשורים למסלול העסקי או מסלולים אחרים, חשיפת מידע שהרלבנטיות שלו ליחסי התובעת והנתבעת בקשר עם המבצע שרק בקשר אליו שיתפו השתיים פעולה מוטלת בספק, אין להורות על השלמת התשובות לשאלון.

ייתכן שסעד זה יינתן בשלב ההכרעה בתביעה גופה לאחר שתתבררנה כל השאלות השנויות במחלוקת.

אולם, כאשר עצם זכאותה של התובעת למתן החשבונות עומדת בסימן שאלה, הרי שמתן ההוראה להעביר את כל המידע הנדרש, יהיה בבחינת יצירת "מסלול עוקף" לקבלת הסעד בתביעה עצמה בלי שהתביעה תנוהל לגופה עד תום.

במילים אחרות יהיה בכך משום מתן זכות כאשר לא הוכחה הזכאות לזכות.

ברור כי התוצאה האמורה מייתרת את הצורך בקיום דיון בשאלה האם אכן המידע אותו מבוקש להשלים חסוי הוא אם לאו.

ועוד נוכח התוצאה אף ברור כי אין עוד מקום לחייב את התובעת לצרף תצהיר לתגובתה מיום 24.6.07. אשר לטענת הרחבת החזית טענה התובעת בעצמה כי במידה ותהיה מעוניינת להסתמך על הטענות שעלו במסגרת תגובתה זו ולא במסגרת הדיון בהשלמת השאלון בלבד הרי שיתכן ותעתור לתיקון כתב התביעה.

יוצא איפוא כי הבקשה למתן צו להשיב על השאלון נדחית."

ב- בש"א (ראשל"צ) 2047/07[6] נפסק מפי כב' השופט שוורץ אורן:

"לעניין השאלון

5. הכלל הוא שתכליתן של השאלות הוא להשיג הודאה מבעל הדין, קבלת אינפורמציה בהוכחת טענות המבקש או הפרכת טענות המשיב וכן חיסכון בטירחה ובהוצאות הכרוכות בהבאת עדים (ע"א 41/49 כיאט ואח' נ' כיאט ואח', פ"ד ג 113 (1950)).

6. עם זאת, לא כל שאלה מותרת. בהתאם לתקנה 107, על השאלות להיות רלבנטיות לעניין שבמחלוקת, ולא די בכך שיעמדו במבחן "החקירה הנגדית".

7. בא-כוח המבקש טוען ששאלה 2.2 לא נענתה. בשאלה זו נדרש המשיב לפרט את כל עסקאות הקונסיגנציה ביהלומים שביצעה החברה במועדים הרלבנטיים לתביעה, את מהות העסקאות, את הצדדים, את תיאור התובעים ואת סכומי התמורה. עוד נדרש המשיב לצרף מסמכים הקשורים לעסקאות אלה. המשיב סירב לענות לשאלה מחמת חוסר רלבנטיות ושמירה על פרטיות וחסיון.

8. על-פי כתב ההגנה העסקה לרכישת היהלומים נעשתה בין החברה לבין התובע. לטענת התובע, הוא העביר כספים לחשבונה של החברה. משכך, עצם פעילותה של החברה, בתקופה המתייחסת לתביעה, הינה רלבנטית למחלוקת שבין הצדדים.

אף טענת החסיון דינה להידחות לנוכח טענות ההגנה מצד המשיב בכתב הגנתו, שטען כי החברה היא שנפלה קורבן למעשי מרמה מצד חברה אחרת בשם "אופל יהלומים". הנתבע אינו יכול לאחוז בטענת הגנה זו מחד ולהעלות טענת חסיון מאידך (ראו על דרך ההיקש: רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 102 (2000)). משכך, על המשיב להתכבד ולפרט את העסקאות שערכה החברה. אשר למסמכים, המקום לדרישת המסמכים אינה במסגרת השאלון.

9. בשאלה 2.11, נשאל המשיב מה היתה מטרת בואו לישראל בחודש אוקטובר 2002 וכן נדרש להשיב עם מי נפגש בישראל בבורסת היהלומים ולאיזו מטרה וכמה זמן שהה בארץ. בבקשה נטען שהשאלה רלבנטית. עיון בכתב ההגנה מעלה שבסעיף 12 ובסעיף 13 מתוארות פגישות שנערכו בין הצדדים בחודש אוקטובר 2002. הואיל ותכלית מתן התשובה היא להשיג הוודאות מבעל הדין, הרי שיש מקום להשיב לשאלה כלשונה, למעט הדרישה לעיון במסמכים שאיננה מתאימה להליך זה.

10. לגבי שאלות 3.1 ו- 3.2, בהן נדרש המשיב לפרט את מהות העסקה בין החברה לבין אופל יהלומים, הרי שהמשיב הפנה לסעיף 3 לפרק ד'. בכך אין די. ההלכה היא שבתשובות לשאלון לא ניתן להפנות לכתבי הטענות. על המשיב להתכבד ולהשיב לשאלה במלואה, למעט דרישת המסמכים.

11. בשאלה 4.3 נדרש המשיב להודות ששיק על סך 500,000 דולר שקיבל מהסוחרים הצרפתיים לא כובד. המשיב לא ענה על השאלה לנוכח טענת היעדר רלבנטיות. הלכה היא עמנו כי הזכות להציג שאלות אינה מצומצמת לעובדות השנויות במחלוקת במישרין, אלא היא חלה גם לגבי כל עובדה אחרת עליה יכול בעל דין לבנות הוכחתה של העובדה העיקרית (כיאט הנ"ל בעמ' 121ב). הואיל ומדובר בשאלה נקודתית אשר מתייחסת לסעיף 11 לכתב התביעה ולהכחשתו של הנתבע (סעיף 13 לכתב ההגנה), הנני מחייב את המשיב לענות לשאלה.

12. אשר לשאלות 4.4 עד 4.7, מדובר בשאלות המתייחסות להליכים משפטיים שכנגד הנתבע והן שאלות שמתאימות לחקירה נגדית ולא להליך של שאלון, כפי שקובעת תקנה 107. משכך, הנני פוטר את המשיב מלענות לשאלות אלה."

ב- בש"א (די') 397/06[7] נפסק מפי כב' השופטת רות בהט:

"בפני בקשה להורות למשיבה להשיב לשאלון שנשלח אליה זה מכבר וכן ליתן צו לגילוי מסמכים.

לטענת המבקש, למרות ששלח למשיבים בקשה לענות לשאלון ואף שלח להם מספר תזכורות, טרם השיבו המשיבים על השאלון.

המשיבים מתנגדים לענות לשאלון וטוענים כי נסיבות מקרה זה מצדיקות שלא לחייבם לענות לשאלון. לטענת המשיבים היות והמשיבה 1 היא חברה משפחתית והיות והמבקש הינו גיסו של מנהל המשיבה 1, מתן תשובות לשאלון יעמיד את מנהלה של המשיבה 1, במצב של ניגוד עניינים אישי בין קרבתו המשפחתית לתובע לבין חובתו לענות תשובות אמת על השאלון.

לטענת המשיבים, השאלון נועד לאפשר לבעל דין לאסוף מידע רלבנטי לקראת שלב ההוכחות בתיק. לאור ניגוד העניינים שנוצר, אין תכלית זו מתקיימת. לדבריו, הגם שבא-כוח המשיבים התחייב למסור תשובות לשאלון בתוך 30 יום, הרי שהוא לא ידע על הקשר המשפחתי הקיים בין התובע למנהלה של המשיבה 1. לבית-המשפט הסמכות שלא לחייב צד לתת מענה לשלאלון ולדברי המשיבים זהו המקרה הראוי.

המבקש בתגובה טוען כי קשר משפחתי אינו עילה לפטור את המשיבים מלענות על השאלון. קרבה משפחתית אינה ערובה ליחסים תקינים וגם אם כן, אין הדבר אומר כי צד ימסור תשובות שאינן נכונות רק כדי לא לפגוע בבן משפחתו. אין לקפח את המבקש מלקבל את תשובותיו לשאלון רק בגלל שקיימת קרבה משפחתית כאמור. בנוסף טוען המבקש כי טענות המשיב אינן נתמכות בתצהיר ורק מסיבה זו יש כדי לדחות הבקשה ההחלטה

תקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי:

'לא השיב הנשאל, או לא השיב תשובה מספקת, רשאי השואל לבקש מבית-המשפט או מן הרשם צו המחייב את הנשאל להשיב, או להוסיף ולהשיב, לפי העניין, ומותר בצו כאמור לחייב במתן תשובה בין בתצהיר ובין בחקירה שבעל-פה, ככל שיורה בית-המשפט או הרשם.'

מטרת הליך הצגת השאלון כפי שצוטט ב- ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר נ' אמיר מרדכי ו- 123 אח', פ"ד מו(3) 793, מפי השופט וינוגרד:

'מטרתם של הליכי ביניים, כגון שאלונים, גילוי מסמכים, פרטים נוספים, היא לצמצם את השאלות השנויות במחלוקת, להביא לידיעת הצד שכנגד את כל החומר הרלבנטי, כדי שלא תהיינה הפתעות במהלך שמיעת המשפט, כדי שהמשפט יתנהל לא בקלפים סגורים אלא בקלפים פתוחים.'

בהקשר הזה מתייחס כב' השופט גורן לחובותיו של בעל הדין המשיב (בעמ' 179 בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית)):

'בעל דין חייב להשיב באופן מלא לשאלות בשאלון שהוצג לו על-ידי בעל הדין שכנגד. משאינו עושה כן, ומתבקש מבית-המשפט צו המחייב אותו לעשות כן, ואותן שאלות הן רלבנטיות למחלוקות שבין הצדדים, הרי בהיעדר עילה שלא לחייב במתן תשובה לשאלות, שומה על בית-המשפט לחייב את אותו בעל דין לענות לשאלות.'

וכן:

'מטרת השאלות היא לחדד את השאלות השנויות במחלוקת ולהשיג הודיות, בהנחה שאם בעל דין יאלץ לומר דבריו בתצהיר הוא יקפיד יותר בגרסתו. גילוי עדויות בדרך של תשובות לשאלון נועד למטרה משולשת:

א. לקבל אינפורמציה שתסייע למבקש בהוכחת טענותיו, או בסתירת עמדות יריבו;

ב. להשיג הוודאות מהיריב;

ג. לחסוך בדרך זו את הטירחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים;

על מטרות אלה נאמר בתקנה 120ב, כי בית-המשפט לא יתן צו למסירת שאלון 'אלא-אם-כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות'. אין להרשות לשלוח שאלות בנושאים שבעל הדין שכנגד מודה בהם.' (שם עמ' 176)

במסגרת שיקול-הדעת שיש לבית-המשפט להתיר או לדחות בקשה לשאלון, רשאי הוא גם לשקול אם הצגת השאלות לא תכביד על המשיב, תציק לו או שיהא בה משום לחץ בלתי-הוגן עליו (ראה זוסמן י' סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית, בעריכת ד"ר שלמה לוין) 423). מתי יהיה צו מכביד ומתי לאו, עניין הוא לנסיבותיו של כל מקרה, כשמן הראוי שהמבחן לכך יהיה גמיש (ע"א 41/49 כיאט נ' כיאט).

לאור האמור, בטרם אוכל לקבוע האם לחייב את המשיבים לענות לשאלון שהציג להם המבקש, מן הראוי שאבחן קודם את השאלות על-מנת לראות האם אכן יש בהם בכדי להעמיד את המשיב על השאלון במצב של ניגוד עניינים ואז לפטור אותו מן הצורך במתן מענה לשאלון אם לאו.

אני מורה לבא-כוח המבקש להציג בפני בית-המשפט עותק מן השאלון אותו שלח למשיבים בתוך 15 יום.

לשאלת ההוצאות אתייחס במסגרת ההחלטה המשלימה."

ב- בש"א (חי') 11764/06[8] נפסק מפי כב' השופט ש' שר:

"החלטה

רקע

בפניי עומדת בקשה לחיוב המשיב בגילוי מסמכים ולמתן תשובות מלאות לשאלון, ולחילופין מחיקת התביעה. המבקש סומך בקשתו בטענה כי המשיב מתחמק ממתן תשובות וגילוי מסמכים כנדרש. המשיב טוען מנגד, כי לא זו בלבד שקיים כל דרישת גילוי המסמכים וכן נתן תשובות כנדרש בשאלות, אלא שהמבקש הוא ולא אחר הוא אשר טרם הגיש אצל המשיב גילוי מסמכים מטעמו עד ליום הגשת התגובה, הוא יום 18.09.06 ומכאן שדין הבקשה היה להיות מוגשת כלפי המבקש עצמו.

המסגרת הנורמטיבית לעניין תשובות לשאלון

... לא למותר לציין את מטרתו של הליך הצגת שאלון עליו עמד השופט וינוגרד, כפי שצוטט ב- ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר נ' אמיר מרדכי ו- 123 אח', פ"ד מו(3) 393:

'מטרתם של הליכי ביניים, כגון שאלונים, גילוי מסמכים, פרטים נוספים, היא לצמצם את השאלות השנויות במחלוקת, להביא לידיעת הצד שכנגד את כל החומר הרלבנטי, כדי שלא תהיינה הפתעות במהלך שמיעת המשפט, כדי שהמשפט יתנהל לא בקלפים סגורים אלא בקלפים פתוחים.'

המבחן לענייננו הוא מבחן הרלבנטיות, צמצום השאלות השנויות במחלוקת ומניעת הפתעות (על הרלבנטיות, ראה השופט אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה חמישית) 148).

בהקשר הזה מתייחס השופט גורן לחובותיו של בעל הדין המשיב (בעמ' 152 לספרו הנ"ל):

'בעל דין חייב להשיב באופן מלא לשאלות בשאלון שהוצג לו על-ידי בעל הדין שכנגד. משאינו עושה כן, ומתבקש מבית-המשפט צו המחייב אותו לעשות כן, ואותן שאלות הן רלבנטיות למחלוקות שבין הצדדים, הרי בהיעדר עילה שלא לחייב במתן תשובה לשאלות, שומה על בית-המשפט לחייב את אותו בעל דין לענות לשאלות.'

מהכלל אל הפרט

במקרה דנן אין היא טענת המבקש כי המשיב לא עשה ולא כלום באשר לחובת גילוי מסמכים ותשובה על שאלון מצידו. טענת המבקש היא כי הפעולות נעשו בחסר, דהיינו לא הוגשו כל המסמכים וכן לא נתנו תשובות "מלאות ומספקות" לשאלון.

אומר, כי אין זה מתפקידו של בית-המשפט לבחון מהות התשובות הניתנות לשאלון, אלה מתקבלות באופן של מתן תצהיר וחזקה שעומדת להן אמינותן כל זמן שלא הוכח ההפך על-ידי הצד שכנגד. טענות בדבר מענה חלקי, מתחמק, או שקרי לשאלות בשאלון יועלו בשלב ההוכחות וישמשו כנגד מי מן הצדדים לכשהסוגיה תעמוד לבירור.

עם זאת, אדרש לעניין תשובות 10 ו-11 לשאלון, בהן נוקט המשיב בטענת "לא רלבנטי" ואומר כי קראתי את השאלון ואת ההסבר שנתן בא-כוח המשיב ולא השתכנעתי כי יש משקל בדבריו.

השאלות אשר נשאלו הם במסגרת הלגיטימית של הסיכסוך. תינתן תשובה בדרך הטובה ביותר ובאם אין בידי המשיב נתונים, יציין זאת במסגרת תשובותיו.

לפרק זה אחייב את המשיב לענות על שאלות 10-11 במלואן וזאת תוך 30 יום מהיום.

המסגרת הנורמטיבית לעניין גילוי מסמכים

תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תיקון אחרון19.9.04) זו לשונה:

'112. צו-גילוי מסמכים (131, 123(א))

בית-המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית-המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך-כלל ובין לסוגים של מסמכים.'

התקנה קובעת כי ניתן במסגרת סמכויות העזר הנתונות לבית-המשפט, לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלבנטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט. הגילוי לפי הנוסח הכתוב בתקנות, נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט, ובית-המשפט לא ייתן צו לגילוי מסמכים או לעיון בהם, אלא-אם-כן בית-המשפט סבור כי יש צורך בכך על-מנת לאפשר דיון הוגן.

באשר למונח "מסמכים" הרי שהכוונה היא הן ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת המבקש את גילויים, ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם, והן "מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך בגרסתו של המבקש (ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450, 458ו).

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט, היא עיקרון הגילוי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט וכן משרת הוא את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי-מוגבלת, ולצדה עומדות טענות חסיון שהדין והפסיקה מכירים בהן (רע"א 4999/95 Alberici International נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39, 44א-ג).

הכלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל שניתן של מידע הרלבנטי למחלוקת הנדונה בבית-המשפט, אך כלל זה אינו ניצב בדד. כנגדו ניצבים ערכים אחרים ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193).

מן הכלל אל הפרט

אשר לגילוי המסמכים, הרי שהמשיב טוען כי הגיש כל המסמכים "הרלבנטים" שברשותו.

הגם שלעיתים טענת בעל דין כי אין בידיו מסמך מסויים עשויה לעורר פליאה, סבורני כי בשלב הגילוי אין מקום לדון, דרך-כלל, בשאלה בדבר עצם קיומם של המסמכים. זאת ועוד, יש לזכור כי חיוב בעל דין במשפט אזרחי לגלות מסמכים, חרף הכחשותיו השונות כי הם לא קיימים בידיו, עלול להעמידו בפני הסיכון כי תביעתו תימחק היה הוא התובע, או יימחק כתב הגנתו היה הוא הנתבע (תקנה 122 לתקנות).

באם מעוניין המבקש במסמכים ספציפיים אשר מצויים בידי המשיב יעלה זאת במסגרת בקשה לעיון במסמך ספציפי.

התוצאה

סופו של יום, לאור כל האמור לעיל הריני מורה באשר לתשובות לשאלות כאמור לעיל, באשר לגילוי מסמכים ספציפי, באם תוגש בקשה מלווה בתצהיר, אתייחס אליה לגופה."

ב- ת"א (י-ם) 11122/03[9] נפסק מפי כב' השופט משה סובל:

"החלטה

בש"א 1550/05

ביום 30.6.05 החלטתי לבטל את ההחלטה מיום 16.6.05 בה נמחקה מחוסר מעש הבקשה ב- בש"א 1550/05, והוספתי: 'אם לא תוגש תגובה של המשיב (יורם בלק) לבקשה ב- בש"א 1550/05 עד ליום 10.7.05, תינתן החלטה על יסוד הבקשה בלבד'. החלטה זו שוגרה בהצלחה ביום 3.7.05 למשרד עורך-דין ברקוביץ, המייצג את הנתבע 2 יורם בלק (להלן: בלק), אך תגובה לבקשה האמורה לא הוגשה. בנוסף, הבקשה ב- בש"א 1550/05 הומצאה באופן אישי במשרדו של עורך-דין ברקוביץ ביום 15.5.05 בצירוף טופס 25 לפיו נדרשה תגובה לבקשה תוך 20 יום (כעולה מחותמת "נתקבל" של המשרד מאותו היום). משכך זכאי התובע למתן החלטה על יסוד הנטען בבקשה.

הבקשה היא למתן צו על-פי תקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המחייב את בלק להוסיף ולהשיב לשאלון שמסר לו התובע במצורף למכתב בא-כוח התובע מיום 30.7.04. לאחר שעיינתי בתצהיר התשובות לשאלון של בלק מיום 21.12.04 (להלן: תצהיר בלק) ולהשגות התובע על תשובות אלה, אני מורה לבלק להוסיף ולהשיב תוך 30 ימים (הפגרה במניין הימים) על השאלות הבאות (מספרי השאלות בהתאם למספור של שאלון התובע):

שאלות 1-2: מהו המועד (שנה, חודש ויום ככל שאלה ידועים) בו בלק קיבל הודעה מעורך-דין ינובסקי על הפקדת הכספים?

שאלה 5: מתי בלק סיפר לתובע את המפורט בסעיף 5 לתצהיר בלק?

שאלה 6: האם – ואם כן: מתי – בלק סיפר לתובע מהו גובה הסכום אותו הרוכש הסכים לשלם עבור כל ההוצאות העודפות המפורטות בסעיף 5 לתצהיר בלק, 'דהיינו כל הוצאות המיסוי, התיווך, היזום והקישור עם המוכרים ונציגיהם, כולל בעיות רישום עתידיות'?

שאלה 7: מהם שמותיהם של אותם "גורמי קשר נוספים" הנזכרים בסעיף 7 לתצהיר בלק? האם הרוכש (תופיק מחמד עומר חאג'ה) רכש את הממכר ישירות מהתובע? אם לא – מה השם של מי שמכר את הממכר לרוכש, ומה השם של מי שממנו אותו מוכר רכש את הממכר?

שאלות 8, 11 ו-21: האם יש לבלק ידיעה על שמות מקבלי הכספים הנזכרים בסעיף 8 לתצהירו; על הסכום שכל אחד מהם קיבל; על זהות המשלם או המשלמים של אותם כספים; ועל מועד הביצוע של כל תשלום? לגבי כל שאלה שהתשובה עליה חיובית יש לנקוב בכל הנתונים הידועים לבלק אודותיה. בנוסף יש לציין האם – ואם כן: מתי – בלק או נתבע אחר בתיק דנן הודיע לתובע על התשלומים הנזכרים ושיעורם.

שאלות 9-10: יש להשיב על כל הנשאל בשאלות אלה באופן ישיר בגוף התצהיר, ולא בדרך של הפניה למסמכים.

שאלה 15: מהו המען של שני עורכי-הדין הנזכרים בסעיף 15 לתצהיר בלק?

שאלות 18-20: האם ומה נאמר מפיו של בלק לקונה לגבי דרישותיו הכספיות של התובע ולגבי חלוקה תמורת הממכר בין התובע לבין אנשים אחרים? האם יש לבלק ידיעה על דברים שנאמרו לקונה מפיהם של אחרים לגבי דרישותיו הכספיות של התובע ולגבי חלוקה תמורת הממכר בין התובע לבין אנשים אחרים? ככל שהתשובה לשאלה האחרונה נכונה: מיהם אומרי הדברים לקונה, ומה מקור הידיעה של בלק בנדון?

שאלות 22 ו- 24: מהם השמות של "אנשי הביניים" הנזכרים בסעיף 22 לתצהיר בלק, אליהם מפנה גם סעיף 24 לתצהיר, וכמה כסף קיבל כל אחד מהם.

שאלה 28: האם תפקידו של הנתבע 3 בעסקה הצטמצם להשגת רוכש פלשתינאי למקרקעין של התובע (סעיף 28 סיפא לתצהיר בלק) או שהיה לנתבע 3 תפקיד נוסף בעסקה. אם כן – יש לפרט.

אין מקום לחייב את בלק בהוצאות התובע בגין הליך ביניים זה, באשר סעד שכזה לא נכלל בבקשה המקורית שב- בש"א 1550/05, עליה התבקשה (ולא באה) תגובת בלק.

בש"א 4806/05

גם ב- בש"א זו מתבקש צו להוסיף ולהשיב לשאלון על-פי תקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה מכוונת נגד הנתבע 3, יואל נדב (להלן: נדב), שהשיב בתצהיר מיום 3.3.05 (להלן: תצהיר נדב) על השאלון שמסר לו התובע במצורף למכתב בא-כוח התובע מיום 30.7.04. עיינתי בנימוקי הבקשה, בתגובתו של נדב לבקשה ובתשובת התובע לתגובה זו, והגעתי למסקנות הבאות (גם הפעם ההפניות הן למספרי השאלות בשאלון התובע):

שאלות 8-11, 22, 24-25: נדב סירב להשיב על שאלות אלה בטענה של חוסר רלבנטיות. בתגובתו לבקשה הובהר כי טענתו היא שהשאלות אינן רלבנטיות למחלוקת בינו לבין התובע, ולא שאין הן רלבנטיות למחלוקת בין התובע לבין נתבעים אחרים. אין לקבל טענה זו. ראשית, לפחות חלק מהשאלות עשויות להיות רלבנטיות גם לגבי התביעה המכוונת נגד נדב (למשל שאלה 22). שנית, החובה להשיב על שאלון חלה על כל ה"שאלות שהן לעניין הנדון" (תקנה 107). ה"עניין הנדון" בתיק שלפנינו הוא התביעה בכללותה ולא פיסות של התביעה המופרדות לגבי כל נתבע. דווקא הדוגמה שמציג נדב, בדבר השאלות עליהן יהיה חייב להשיב בחקירה הנגדית, מלמדת כי הצדק עם התובע, שהרי חובתו של עד להשיב על כל שאלה ה"שייכת לעניין" (סעיף 1(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971), ולא רק על שאלה השייכת לעניין אישי של אותו עד.

שאלה 20: החלק השני של השאלה הוא האם הקונה ידע איזה חלק מהכסף שהוא משלם לא יגיע לתובע. השאלה לא היתה מהו אותו חלק. לפיכך התשובה "כן" בתחילת סעיף 20 לתצהיר נדב עונה כדבעי גם על חלק השאלה השני.

שאלה 29: טענה מרכזית בכתב ההגנה של נדב היא בדבר היותו אחד מ"קבוצת המשקיעים" שרכשו מהתובע את זכויותיו במקרקעין. משכך זכאי התובע לקבל כל פרט לגבי זהותם של חברי הקבוצה הנטענת, ואין די בתיאור המצוי בסעיף 29 לתצהיר נדב, שרק מפרט את הפעולות בהן נקטו אותם חברים בקשר לעסקה. פרטיהם של חברי הקבוצה אינם חוסים תחת כנפיו של חסיון כלשהו, ולפיכך חובה לגלותם. הטענה בדבר סיכון חיי אדם הכרוך במתן הפרטים אינה נתמכת בראיה כלשהי, מה עוד שבענייננו מדובר במכירת קרקעות של יהודים לערבים ולא להיפך כנטען בסעיף 7 לתגובתו של נדב. בכל מקרה, שמם של נדב ושל בלק כמי שנטלו חלק בעסקת המכר הינו גלוי, ולא שמענו כי ארע להם דבר בשל כך. לפיכך נדב חייב לציין את השם, את מספר תעודת הזהות ואת המען של כל אחד מחברי קבוצת המשקיעים, ואם אחד מאלה אינם ידועים לו – להצהיר על כך.

שאלה 30: התשובה: "לא ניתן לבדיקה כמותית", עונה באופן מספק על השאלה: 'כמה כסף השקיע כל משקיע'. היא אינה עונה על יתרת השאלה: 'למי ניתן הכסף', ועל כך חייב נדב לענות כעת.

שאלות 40-41: סעיפים 40-41 לתצהיר נדב אינם מתייחסים לסכומי הרכישה והמכירה, כנדרש בשאלות 40-41. כמו-כן לא ברור האם המועדים הנקובים בשתי התשובות זהים, שעה שהשאלות התייחסו לתאריכים. אלה הם פרטים רלבנטיים שהתובע יהיה זכאי להציל מפיו של נדב במהלך חקירתו הנגדית, ולפיכך חובתו של נדב להשיב לגביהם גם במסגרת תשובות לשאלון.

סיכום הדברים הוא שאני מורה לנדב להוסיף ולהשיב תוך 30 ימים (הפגרה במניין הימים) על השאלות הבאות מתוך שאלון התובע:

– שאלות 8-11, 22, 24-25: במלואן.

– שאלה 29: מהם השם, מספר תעודת הזהות והמען של כל אחד מחברי קבוצת המשקיעים?

– שאלה 30: למי ניתן הכסף אותו השקיע כל משקיע?

– שאלות 40-41: האם התאריך שבו נדב וקבוצת המשקיעים רכשו את הממכר מהתובע זהה לתאריך שבו נדב וקבוצת המשקיעים מכרו את הממכר לרוכש? מהו אותו תאריך או תאריכים (שנה, חודש ויום ככל שאלה ידועים)? מהם סכומי הרכישה והמכירה?

אין מקום לחייב את נדב בהוצאות התובע בגין הליך ביניים זה, באשר סעד שכזה לא נכלל בבקשה המקורית שב- בש"א 4806/05, עליה התבקשה ובאה תגובת נדב."

ב- ת"א (בית-שמש) 1131/05[10] נפסק מפי כב' השופט שמעון שטיין:

"החלטה

1. בהחלטתי מיום 22.12.2005 ניתן צו הדדי לגילוי מסמכים ותשובה לשאלונים בתוך 45 ימים.

ביום 21.2.2006 הגיש התובע תצהיר גילוי מסמכים ושאלון.

ביום 26.3.2006 הגישו הנתבעים תצהיר גילוי מסמכים ותשובות לשאלון.

2. ביום 26.3.2006 הגיש התובע בקשה למתן צו להשיב לשאלות, שכן לטענתו הנתבע השיב לשאלון שהופנה לו באופן חלקי.

3. לאחר עיון בשאלון התובע ובתשובות הנתבע, אני סבור כי הנתבע השיב חלקית לשאלות הבאות: 1.2, 2, 5, 17.

לגבי שאר השאלות שהתובע ביקש ליתן צו לחייב את הנתבע להשיב עליהן (שאלות 6, 14 ו- 21), אני מוצא כי הנתבע השיב עליהן תשובה מספקת, וכי אין צורך להוסיף ולהשיב עליהן.

4. לגבי שאלות 43-49 שעניינן העבודות בגוש נוקדים ובתקוע, הודיע הנתבע כי יציג נתונים מדוייקים לגביהן בתצהיר העדות הראשית שיוגש מטעמו.

אני סבור כי מדובר בשאלות שהן רלבנטיות לצורך כתיבת תצהירו של התובע ולצורך בירור העובדות השנויות במחלוקת, ולפיכך מאחר שעל התובע להגיש את תצהיר עדותו הראשית קודם לתצהירו של הנתבע, אני קובע כי יש מקום לענות על השאלות הללו כבר בשלב זה.

5. לפיכך, אני מורה לנתבע להוסיף ולהשיב על השאלות הבאות, כאמור בתקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: 1.2, 2, 5, 17, 43-49.

הנתבע יגיש את תשובותיו לתובע תוך 7 ימים מיום מתן צו זה."

____________
[1] תמ"ש 105344/03 ש' א' נ' ד' ב', פדאור 06(2) 485 (2006).
[2] מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, 637; בש"א 1404/03 אשר אדרי נ' יעקב פחימה, פדאור 04(6) 132 (2004).
[3] ת"א 421/97 א.י.ק.ס. תקשורת בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ, פדאור 00(4) 731 (2000).
[4] בש"א (ת"א-יפו) 4151/08 ע.י.ט ניהול בתי קפה בע"מ ואח' נ' ג'ו קפה גורמה בע"מ ואח', תק-מח 2008(3) 2099 (2008).
[5] ת"א (י-ם) 13584/06 שאקולנד 890 (1996) בע"מ נ' פלאפון תקשורת בע"מ, תק-של 2007(3) 26660 (2007).
[6] בש"א (ראשל"צ) 2047/07 אבי טביסל נ' יניב אבסרה, תק-של 2007(2) 19563 (2007).
[7] בש"א (די') 397/06 יוסף קראדי נ' מרכז בידוד טרמי בע"מ ואח', תק-של 2006(4) 30177 (2006).
[8] בש"א (חי') 11764/06 שלמה פישלר נ' יואל נחשון, תק-של 2006(3) 26056 (2006).
[9] ת"א (י-ם) 11122/03 מורד שמואליאן נ' עורך-דין דוד ינובסקי ואח', תק-של 2006(3) 7105 (2006).
[10] ת"א (בית-שמש) 1131/05 א.ח. כלפון – עבודות עפר ופיתוח נ' נופהר פיתוח ותשתיות ואח', תק-של 2006(2) 544 (2006).