תשובה לדרישת עיון במסמכים שנזכרו

תקנה 115 לתנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"115. תשובה לדרישת עיון במסמכים שנזכרו (126, 129 סיפה)

(א) בעל הדין שנמסרה לו דרישה לפי תקנה 114 ישיב למוסרה, תוך שבעה ימים מיום שקיבל אותה, תשובה לדרישה, לפי טופס 14, המציינת באיזה זמן – תוך שבעה ימים מתאריך מסירת התשובה – אפשר יהיה לעיין במסמכים שהוא מסכים להראותם, או להעתיקם, אם במשרד עורך-דינו או במקום אחר, ומפרשת את המסמכים שהוא מתנגד להראותם וטעמי ההתנגדות.

(ב) מי שנמסרה לו דרישה לפי תקנה 114 לעיין בפנקסי בנק או בפנקסי עסקים, רשאי, במקום להרשות למוסר הדרישה את העיון בפנקסים עצמם, לספק לו העתק מהרישום בפנקסים, מאושר בידי מנהל הבנק או העסק או מנהל הסניף שלהם שבו שמורים הפנקסים; מתן העתק כאמור אינו מונע את בית-המשפט או את הרשם מהורות כי מי שבדק את ההעתק והשווה אותו למקור יאמת את האישור בתצהיר ויציין בו אם יש בפנקס המקורי מחיקות, תוספות או שינויים ואם אין, ואינו מונע אותו מהורות על עיון בפנקס גופו."

תקנה 115 לתקסד"א על-אף היותה טענה טכנית במהותה מכילה הוראה מהותית אחת והיא שבעל דין המתנגד להראות מסמך חייב לפרט את נימוקי התנגדותו.

הלכת בתי-המשפט מכירה במצב דברים שבו בעל-דין נמנע מלבקש גילוי בשלב קדם המשפט, ואזי ניתן במקרים חריגים, ככלל, להתיר גילוי אף בשלב מאוחר יותר, תוך בחינת האפשרות של עשיית שימוש במכשיר של פסיקת הוצאות כנגד בעל-הדין, שאיחר בהגשת הבקשה לגילוי וגרם בכך לעיכוב הליכי המשפט. זוהי אף תוצאה מידתית יותר.

מדובר במקרים בהם קיימים טעמים מיוחדים לדון בבקשה שמגיש המבקש לגילוי המסמך.

זאת כאשר המסמך – לו טוענים לחסיון – על פניו רלבנטי לבירור המחלוקת ואף עשוי לקדמו. בפרט אמור הדבר כאשר הטוען לחסיון לא נימק את טענתו כי המסמך חסוי, על-אף שהוא נדרש לעשות כן, לפי תקנה 115 לתקסד"א. אלא שמנגד, כאמור, המבקש נמנע מלעתור במפורש לגילוי הדו"ח כבר בשלב קדם המשפט, ולא נתן הסבר למחדלו.

ב- רע"א 6772/01[1] במהלך קדם המשפט ניתן כנגד הסוכנות צו לגילוי מסמכים. לאחר שנשלח למבקש תצהיר גילוי מסמכים, בו צויין כי דו"ח ועדת בדיקה פנימית, שהוכן על-ידי הסוכנות, הוא מסמך חסוי, הגיש המבקש מספר בקשות לגילוי ולעיון במסמכים מבלי שהעלה טיעונים ספציפיים בעניין דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית.

קדם המשפט הסתיים והתיק נקבע לשמיעת ראיות. בישיבת ההוכחות השלישית, העיד מטעם הסוכנות שלמה אלקלעי והתבקש על-ידי בא-כוח המבקש להגיש את דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית. באת-כוח הסוכנות התנגדה להגשת הדו"ח בטענה כי הדו"ח חסוי, ובית-המשפט המחוזי הורה למבקש להגיש בקשה מתאימה בנדון.

המבקש הגיש בקשה, אשר נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי.

וכך הסביר בית-המשפט המחוזי (המבקש) לא הביא בצורה הראויה את בקשותיו במהלך קדם המשפט ולא דאג לכך כי יהיה ברור לבית-המשפט ולסוכנות שהוא חולק על עמדת הסוכנות בדבר חסיון דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית.

אם אכן סבר (המבקש), כי עיון בדו"ח הבדיקה הפנימית הוא עניין חיוני להצגת גרסתו בפני בית-המשפט, היה עליו להגיש בקשה ברורה ומפורשת בעניין זה ולא ניתן עכשיו להסתתר מאחורי בקשות כלליות שהוגשו בנושא גילוי ועיון במסמכים באופן כללי.

יש לזכור, כי נשמעו עדים רבים, כאשר הסוכנות היתה רשאית לצאת מנקודת המוצא לפיה, דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית הוא אכן חסוי, לא יימסר לעיון התובע ולא יוצג כראיה. לרקע נקודת מוצא זו ערכה הסוכנות את חקירות העדים שהעידו מטעם (המבקש) ואף גיבשה את עמדתה בנושא זימון עדים מטעמה.

היענות לבקשת (המבקש) בשלב זה פירושה שמיעת המשפט כולו מתחילתו.

לרקע מצב דברים זה ולנוכח הוראת תקנה 149(ב) לתקסד"א הגיע בית-המשפט למסקנה, כי לא יהיה זה נכון להיעתר עכשיו לבקשת (המבקש).

בשולי ההחלטה העיר בית-המשפט המחוזי, כי אם היה צריך להחליט על יסוד תשובת הסוכנות, האם מדובר במסמך חסוי, לא היה בידיו אלא לדחות את טענת הסוכנות.

בקבלה את הערעור נפסק מפי כב' השופטת ד' דורנר:

"מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש, כי אין די בהעלאת טענת החסיון, ומשבחרה הסוכנות לא להציג את טעמיה להעלאת טענה זו, על-אף שהיא נדרשת לעשות כן, לפי תקנה 115 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), יש לראותה כמי שוויתרה על החסיון. עוד טען המבקש, כי לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי בעל-דין לבקש גילוי מסמכים מיוחד בכל עת. לבסוף טען המבקש, כי מטרת ניהול המשפט הינה חקר האמת, ואם יש בהצגת הדו"ח כדי לחשוף אותה, אף אם הדבר כרוך בהתארכות המשפט, הרי שיש להיצמד למטרה זו ולהעדיפה על פני שיקולים פרוצידורליים.

מנגד, הסוכנות תמכה את יתדותיה בהנמקת בית-המשפט המחוזי והוסיפה, כי המבקש לא הצביע על קיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו", הנדרשים לפי תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, להצדקת הגשת הבקשה שהוגשה לאחר סיום קדם המשפט ולאחר סיום שמיעת העדויות במשפט.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

כאמור, בית-המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, שזו לשונה:

לא ידון בית-המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

לצד הוראה כללית זו, נוקטות הוראות הדין המיוחדות לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם לשון רחבה, לפיה בית-המשפט רשאי לתת צו לגילוי מסמך פלוני ובעל-דין רשאי לבקש עיון במסמכים "בכל עת". ראו תקנות 113-114 לתקנות סדר הדין האזרחי.

הוראות מיוחדות אלו, המתירות לבעל-דין לבקש עיון במסמכים בכל עת, יש לפרש לאור האיזון הנדרש בין הצורך לנהל את המשפט על-פי פרוצידורה קבועה לבין ההכרח להגשים את האינטרס של חשיפת האמת בסכסוך הקונקרטי. שכן, גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים ואת האינטרס הציבורי, שכן הוא מקדם את המשפט ומבטיח עשית צדק, המשליכים על תקינות פעולתה של המערכת החברתית כולה. ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' הנרי, פ"ד מט(4) 54, 61; רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 522. כמו-כן, נקבע כי על בית-המשפט, שבפניו מתברר סכסוך אזרחי, לבחון את התנהגותו של בעל-הדין בנסיבות הרלבנטיות בראש ובראשונה על-פי התכלית של קידום הצגת הפלוגתאות שבמחלוקת, מיקודן, בירורן וההכרעה בהן. ראו רע"א 5491/01 ארליך נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(2) 871.

לפיכך, במצב דברים שבו בעל-דין נמנע מלבקש גילוי בשלב קדם המשפט, ככלל, מן הראוי להתיר גילוי אף בשלב מאוחר יותר, תוך בחינת האפשרות של עשיית שימוש במכשיר של פסיקת הוצאות כנגד בעל-הדין, שאיחר בהגשת הבקשה לגילוי וגרם בכך לעיכוב הליכי המשפט. זוהי אף תוצאה מידתית יותר.

במקרה שבפניי קיימים טעמים מיוחדים לדון בבקשה שהגיש המבקש לגילוי המסמך.

שכן, על פניו נראה כי דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית רלבנטי לבירור המחלוקת בדבר אחריות הסוכנות לנזקי המבקש, ואף עשוי לקדמו. הסוכנות אף לא נימקה את טענתה כי המסמך חסוי, על-אף שהיא נדרשת לעשות כן, לפי תקנה 115 לתקנות סדר הדין האזרחי. אלא שמנגד, כאמור, המבקש נמנע מלעתור במפורש לגילוי הדו"ח כבר בשלב קדם המשפט, ולא נתן הסבר למחדלו.

בנסיבות אלו, וכאשר בית-המשפט המחוזי לא בחן את האפשרות להורות על גילוי הדו"ח תוך חיוב המבקש בהוצאות, הגעתי לכלל דעה כי מן הראוי שבית-המשפט המחוזי ידון מחדש בבקשה לגילוי הדו"ח.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור ומבטלת את החלטת בית-המשפט המחוזי.

הדיון יוחזר אל בית-המשפט המחוזי, אשר ידון מחדש בבקשה לגילוי דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית על יסוד הקווים המנחים שנקבעו לעיל."

ב- ת"א (חי') 12328/05[2] נפסק מפי כב' השופט ש' לבנוני:

"החלטה

1. התובעת, חברה הרשומה כדין בטורקיה, הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת, בעלת מפעל לייצור ושיווק כימיכלים, בה טענה לאספקה פגומה של מוצר שרכשה מן הנתבעת.

2. בהחלטתי מיום 3.1.07 נדרשתי, בין היתר, לסוגיית העיון בהנהלת החשבונות של התובעת. הוריתי בסעיף 7 כי הנני מורה לתובעת 'להמציא לעיון את הנהלת החשבונות, כמבוקש על-ידי התובעת (צ"ל "הנתבעת" – ש.ל.). לנוכח העובדה שמדובר בבעלת דין זרה הנני מורה לה לעשות כן תוך 60 יום מיום המצאת החלטתי זו'.

3. בגדר תיק בש"א 6038/07 עותרת הנתבעת למחוק כתב התביעה של התובעת לנוכח אי-מילוי ההוראה באשר לעיון האמור. מן הנתונים שבפניי עולה כי ביום 21.2.07 שיגר בא-כוח התובעת לחברתו מכתב בגדרו הוא רשם כי 'באשר לעיון בהנהלת החשבונות – הדבר יכול להתבצע במשרדיה של מטסן (היא התובעת – ש.ל.) באיזמיר, בתיאום עמי ועם החברה ולאחר שתודיע לי באילו מסמכים הנכם מעוניינים לעיין'.

4. והרי שורש המחלוקת: דומה שמסמכי הנהלת החשבונות בידי התובעת, חברה טורקית כאמור, הם רבים ועצומים. נהיר לי כי ככל שאורה לתובעת להמציא לעיון את המסמכים בישראל, ייגרם לה נזק. נהיר לי כי ככל שאורה לנתבעת לכתת רגליה לטורקיה, על-מנת לעיין במסמכים של התובעת במשרדה שם, ייגרם לה נזק.

5. אקדים ואציין כי אין בדעתי להידרש למכלול טענותיה של התובעת אודות הטרדנות הנטענת בעתירתה של הנתבעת המבקשת לעשות "מסע דייג". הכרעתי כאשר הכרעתי בהחלטתי האמורה, וברי שככל שהיא לא בוטלה שומה על התובעת להמציא לנתבעת את מלוא "הנהלת החשבונות", כנדרש ב- בש"א הקודמת. אכן, יכול שלא עסקינן ב"מסע דייג" אלא ברצונה הלגיטימי של הנתבעת לעיין במכלול הנתונים האמורים, שמא על-מנת למצוא בהם "מסמכים מזיקים" לתובעת. ברי כי בבוא השעה אחזור ואשקול נתון זה, אם באשר לגוף העניין ואם ככל שעסקינן בפסיקת הוצאות.

6. ככל שעסקינן בקביעת המקום בו יתבצע העיון מבקשת הנתבעת להסיק זאת מלשון החלטתי מיום 3.1.07 הנ"ל. כזכור הוריתי שם לתובעת 'להמציא לעיון את הנהלת החשבונות' וציינתי כי על הדבר להיעשות 'תוך 60 יום'. מכאן גוזרת הנתבעת את המסקנה כי נתתי דעתי למקום העיון וחוששני כי לא לכך כיוונתי. מגמת הוראתי היתה להיענות, מהותית, לדרישת הנתבעת. לנוכח ההתחשבות המתמדת בבעל דין זר קצבתי מועד ממושך יותר. לא הכרעתי במפורש בקביעת המקום, הגם שנראית לי לגיטימית דרך פרשנותה של הנתבעת.

7. שומה עליי, איפוא, להידרש למחלוקת המהותית ומן הפסיקה שהונחה בפניי נהיר לי כי הדין עם הנתבעת. אכן, לכאורה, תקנה 115(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי העיון יתבצע, כבחירת הנדרש לבצע את העיון, 'אם במשרד עורך-דינו או במשרד אחר' ואולם שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בבעל דין זר.

בית-המשפט העליון נדרש לכך ב- ע"א 665/69 בריטיש אנד אוברסיז אינשורנס קומפני לימיטד נ' עממית חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כד(1) 533. בית-המשפט קבע כי השופטת קמא 'צדקה בכך שלכאורה מקום העיון חייב להיות בתוך תחום השיפוט. המערערת היא אשר הגישה תובענתה לבית-משפט בישראל, ומחובתה להביא את המסמכים לכאן. אפילו לא תעשה כן עכשיו לשם עיון, הדעת נותנת שתהיה זקוקה להן לצורך הוכחת התביעה כאשר יגיע הבירור'. ועוד עולים הדברים לאור האמור בספרו של זוסמן סדרי הדין האזרחי, כמובא בסעיף 9 לתשובת הנתבעת מיום 2.5.07.

8. נהיר לי, איפוא, כי רק כשעסקינן הן בבעל דין זר, והן בכמות רבה של מסמכים, שאלת היעדר הנוחיות ההדדית היא אמיתית ונוקבת. אילו היה מדובר במסמכים ספורים, פשיטא הדרך המובהקת היא לצלמם. לא ניתן לפתור הסוגיה האמורה על דרך זו שהרי נהירה לי עמדת הנתבעת ראשית לעיין, ורק לאחר מכן לקבוע מה המסמכים הדרושים להעתקה וצילום.

9. מובן שאין בדעתי להורות על מחיקת התביעה. העובדה שהתובעת מפסידה בתיק הבש"א אינה מצביעה על זלזול בהוראת בית-המשפט, ובעיקר לאחר שהובאה לדיון והוכרעה כאמור.

10. לפיכך הנני חוזר ומורה כי העיון בהנהלת החשבונות האמורה יתבצע במשרדו של בא-כוח התובעת כאן, בישראל, בתיאום בא-כוח הצדדים ולא יאוחר מ- 60 יום מיום המצאת החלטתי זו.

11. הנני חוזר ומורה לבא-כוח הצדדים למסור דיווח, כאמור בסעיף 7 להחלטתי מיום 3.1.07 הנ"ל, תוך 70 יום מיום המצאת החלטתי זו.

12. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 3,200 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של בא-כוח הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו."

_________
[1] רע"א 6772/01 צבי אוד נ' הסוכנות היהודית לא"י, פדאור 02(8) 132 (2002).
[2] ת"א (חי') 12328/05 METESANLEXEL ELEKTRIK ואח' נ' כרמל כימיקלים בע"מ, תק-של 2007(2) 21511 (2007).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תשובה לדרישת עיון במסמכים שנזכרו