סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• הזמן להמצאת השאלות
• סייג לשאלות
• תאגידים והמדינה
• תשובה בתצהיר
• צו להשיב או להוסיף ולהשיב
• צו להשיב או להוסיף ולהשיב
• השימוש בתשובה לשאלות
• צו-גילוי מסמכים
• צו-גילוי מסמך פלוני
• דרישת עיון במסמכים שנזכרו
• תנאים לקבלת ראיה
• תשובה לדרישת עיון במסמכים שנזכרו
• צו לעיון במסמכים
• בקשה לעיון במסמכים שלא נזכרו
• העתקים מאומתים
• טענת חסיון
• תנאי למתן צו
• תחולה על פסולי דין
• הפרת צו
• גילוי מסמכים מוקדם בתובענה בסדר דין מהיר
• גילוי מסמכים מוקדם בבמי"ש לענייני משפחה
• גילוי מסמכים ושאלונים בבית-הדין לעבודה
• הלכות בתי-משפט
• הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים - מבוא
• הודעה על הודיה
• דרישה להודות בעובדה או במסמך
• רשות לתקן הודיה
• גילוי על-ידי שאלות

גילוי מסמכים ושאלונים בבית-הדין לעבודה

תקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן:

"46. פרטים נוספים, גילוי ועיון במסמכים, שאלונים

(א) בית-הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.

(ב) בית-הדין או הרשם רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ליתן לבקשת בעל דין צו למסירת שאלון לבעל דין אחר, אם היה סבור שיש בכך כדי לאפשר לבית-הדין להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

(ג) בהחליטו בבקשה כאמור בתקנת-משנה (א) או (ב), ישקול בית-הדין או הרשם, כל הצעה שתבוא מצד בעל דין למסור פרטים או להודות בעובדות או להראות או להמציא מסמכים.

(ד) לא קיים בעל דין צו שניתן על-פי תקנת-משנה (א) או (ב), רשאי בית-הדין או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו או למחוק את כתב טענותיו."

כפי שנראה להלן השיקול המרכזי במתן צו לגילוי מסמכים הינו שאלת הרלבנטיות של המסמכים שגילויים ונחיצותם מבוקש כדי להגיע לחקר האמת, תוך איזון מול ההכבדה שתוטל על המשיב עקב הענות לבקשה, לרבות פגיעה בפרטיותו[1].

תקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1998 (להלן: "התקנות") מחייבת את בית-הדין לרשום טעמים מיוחדים במקרה של אישור למשלוח שאלון, הינה תקנה מיושנת וחסרת סבירות, ובמיוחד כאשר בית-הדין בפסיקתו הקצין וצמצם את המקרים בהם ניתן אישור להגשת השאלון.

אנו סבורים כי הגיעה העת לשנות גישה זו ולהתאימה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והדברים מקבלים משנה-תוקף, בשעה שהצדדים מיוצגים וכאשר המדובר במחלוקות עובדתיות רבות ו/או שיש צורך בהצגת השאלה מבעוד מועד על-מנת שבעל הדין יוכל להיערך לעדים ולראיות שעליו להביא ו/או כאשר האינפורמציה נמצאת בידי אדם השונה מבעל הדין ו/או ממנהל החברה ו/או נמצאת במסמכים. כמובן שעד זה ישיב במהלך הדיון לכל שאלה שישאל כי אין הוא יודע ואין הוא זוכר, כאשר יש בהצגת שאלון וקבלת תשובות ראויות כדי לסייע בצמצום הפלוגתאות טרם הגשת תצהירים.

הגיונו של המחוקק בתיקי בית-הדין לעבודה היה כהגיונו של המחוקק בתיקי דיון מהיר בבית-המשפט הרגילים, שאף שם ביטלו את הזכות להגשת השאלון כליל. נראה שכוונת המחוקק היתה לפשט בהליכים ולא לסבכם ולהאריכם שלא לצורך ובמיוחד כאשר בחלק ניכר מהתיקים הצדדים לא היו מיוצגים.

מן הראוי שבתיקים מורכבים יותר תהיה אפשרות למשלוח השאלון בזכות ובכך יגיעו הצדדים, כאשר הגרסאות העובדתיות ברורות יותר ומאפשרות לצד שכנגד להיות מודע להם כמו גם לצמצם את השאלות שבמחלוקת על-ידי השגת הודאת הצד שכנגד בתשובות לשאלון, והדברים מקבלים משנה-תוקף עת המגמה הינה לקבלת שקיפות בהליכים ובטיעונים.

תקנה 46 לתקנות איננה קובעת כי בית-הדין יחייב בעל דין להשיב על דרישה להודות בעובדות, להבדיל מסמכותו של בית-הדין ליתן צו למסירת פרטים נוספים ו/או צו לגילוי ועיון במסמכים או צו למסירת שאלון.

ההליך המקובל בבית-הדין לעבודה, על-מנת לברר מהן העובדות המוסכמות על בעלי הדין ומהן העובדות השנויות במחלוקת, הינו הליך קביעת רשימת מוסכמות ופלוגתאות בתיק.

ב- בש"א (י-ם) 2290/05[2] נפסק מפי כב' הרשמת גרשון חופית:

"העובדות העיקריות וטענות הצדדים

1. בפני בקשה מטעם המבקשים (התובעים) לגילוי מסמכים ספציפי, מעבר לצו הכללי לגילוי מסמכים שניתן בתיק ביום 17.2.2005, וכן למתן צו לתשובות לשאלון.

2. כמו-כן, בפני בקשה נוספת מטעם המבקשים, למחיקת כתב ההגנה ולמתן פסק-דין ולחילופין למחיקת חלק מטענות המשיבה בכתב ההגנה, מן הטעם שהמשיבה לא מילאה אחר צו-גילוי המסמכים שניתן בתיק. בקשה זו הובאה בפני ביום 19.7.2005, יחד עם תצהירי גילוי מסמכים שהוגשו מטעם המשיבה ביום 18.7.2005.

3. התביעה העיקרית בתיק הינה תביעתם של המבקשים לסעד הצהרתי הנוגע למעמדם ולזכויות שונות בגין תקופה בשנות ה- 90 בה הועסקו בנתבעת, במנהל האזרחי, משרד הפנים, באמצעות חברות כוח אדם. המבקשים טוענים בתביעתם, בין היתר, כי יש לראות במשיבה את מעסיקתם גם בתקופה בה הועסקו באמצעות חברת כוח אדם והם זכאים מן המשיבה לזכויות שונות ובהם פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן השתלמות. עוד טוענים המבקשים טענות שונות ביחס להכרה בהם כעובדים קבועים, בין היתר בהתבסס על החלטת הממשלה כל/9 משנת 2001.

4. המשיבה, בכתב ההגנה, טוענת כי לא קמה זכאות לסעדים הנתבעים הן בגין טענות מקדמיות של התיישנות ושיהוי והן מטעמים הנוגעים לגוף העניין. יצויין בהקשר זה, כי בקשה שהגישה הנתבעת לסילוק על-הסף נדחתה בהחלטת כב' השופט אברהמי מיום 30.6.2005, ואף שהוגשה על-ידי המשיבה "בקשה להבהרה", בשלב זה לא התקבלה כל החלטה אחרת בעניין זה.

5. נדון בבקשות אחת לאחת, תחילה בבקשות לגילוי מסמכים ולשאלון ולאחר מכן בבקשה למחיקת כתב ההגנה.

6. בבקשתם לגילוי מסמכים ולשאלון, המבקשים מבקשים גילוי ספציפי של המסמכים הבאים:

סעיף 4ג' לבקשה – 'העתקי הוראות, הנחיות ו/או תזכירים פנימיים וכו' של מדינת ישראל ו/או מי מטעמה לרבות משרד הפנים ו/או המינהל האזרחי הנוגעים להעסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם בתקופות הרלבנטיות לתובענה'.

סעיף 4ד' לבקשה – 'העתקי הוראות, הנחיות ו/או תזכירים פנימיים וכו' של מדינת ישראל ו/או מי מטעמה לרבות משרד הפנים ו/או המינהל האזרחי באיו"ש הנוגעים להחלטת הממשלה כל/9 מ- 5.7.2001'.

סעיף 4ה לבקשה – 'העתקי הוראות, הנחיות ו/או תזכירים פנימיים וכו' של מדינת ישראל ו/או מי מטעמה לרבות משרד הפנים ו/או המינהל האזרחי באיו"ש בעניין הכרה בתקופות העסקה דרך חברות כוח אדם לצורך צבירת זכויות סוציאליות, וותק להן, לרבות לעניין פנסיה תקציבית'.

7. ואלה נימוקיהם העיקריים של המבקשים

7.1 המידע המבוקש מהותי ומצוי בידי המדינה. שלילת המידע תפגע ביכולתם של המבקשים ובזכותם להתכונן למשפט כראוי.

7.2 טוענים המבקשים כי מדובר בתיעוד רלבנטי לגבי תקופה בה לטענתם מעסיקתם בפועל היתה המדינה וזו אחת הפלוגתאות המרכזיות בתיק.

7.3 אשר לשאלון המבוקש – זה נוגע הן למדיניות של המשיבה בקשר להעסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם והן לטענות שנטענו בכתבי הטענות בפירוט.

7.4 טוענים המבקשים כי הנתונים המבוקשים במסגרת השאלון רלבנטיים גם לצורך הכרעה בבקשה לסילוק על-הסף.

8. המשיבה התנגדה לבקשות מן הטעמים המרכזיים הבאים:

8.1 הליך ביניים של גילוי, עיון ומסירת שאלונים אינו הליך שבשגרה ונדרשים נימוקים ענייניים לצורך מתן צווים אלה.

8.2 הבקשה לגילוי מסמכים כללית ולא ניתן להשיג את המסמכים לאור זאת ולאור התקופה אליה מתייחסים המבקשים (1992).

8.3 המבקשים לא פירטו איזה הנחיות או תזכירים הם מבקשים.

8.4 המסמכים חסויים לפי הדין ובכלל זה לפי חוק חופש המידע.

8.5 צו למסירת שאלון הינו הליך חריג ובקשתם של המבקשים אינה מעלה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן צו כאמור. מדובר בשאלות כלליות והשאלון עלול לפגוע בפרטיות של עובדים אחרים בשירות המדינה.

גילוי המסמכים

9. הלכה היא, כי ככלל יגלו הצדדים לתיק גילוי מלא של כל המסמכים הרלבנטיים המצויים בידם, בהתאם לתקנה 46(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

10. עיקרון יסודי זה נפסק ומוזכר בהחלטות ובפסקי-דין רבים. בין היתר, נכתב בהקשר זה ב- בש"א 2771/01, ד"מ 4942/00 ברודסקי גנדי נ' חברת שרותי השומרים (1989) אבטחה, שמירה ונקיון בע"מ, תק-עב 2001(4) 3021 (מפי כב' השופטת לויט), כי:

'אחד מעקרונות היסוד המנחים בשיטת המשפט הישראלית הוא עיקרון הגילוי, הדורש כי מראשית המשפט יגלה כל צד את מלוא החומר שבידיו.

הרעיון העומד מאחורי עיקרון זה הוא הצורך במניעת הפתעה, במתן אפשרות מלאה לצדדים להתכונן כהלכה ובמניעת הסתרת מידע.

כבר נפסק כי המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. תפקידו של השופט הוא 'התפקיד לעשות כדי שהאמת תצא לאור העולם'. גילוי האמת משרת את האינטרס של הפרט המתדיין ומשרת את אינטרס הציבור. (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עפרה גלעד ואח', פ"ד מט(2) 516)

אחד הכלים למימוש חשיפת האמת במסגרת הדיון המשפטי הוא ההליך של גילוי מסמכים, שנועד לאפשר לבעל הדין לדעת מראש אלו מסמכים רלבנטיים מצויים בידי יריבו, על-מנת לאפשר דיון הוגן וכדי להקל על בעל הדין להתכונן לניהול המשפט ולהערך בהתאם.

עם זאת, אין הזכות הזו בלתי-מוגבלת ולצידה עומדות טענות חסיון שהדין והפסיקה מכירים בה.'

11. לאחר שעיינתי ברשימת המסמכים המבוקשים, נחה דעתי כי נכונה טענת המבקשים בדבר רלבנטיות הנחיות ונהלי המשיבה בנוגע להעסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם בתקופות הרלבנטיות לתובענה, ההנחיות והנהלים הנוגעים ליישום החלטת הממשלה כל/9 מיום 5.7.2001 וכן ההנחיות והנהלים ביחס להכרה בתקופות העסקה דרך חברות כוח אדם, לצורך צבירת זכויות סוציאליות במשיבה. הכל בתקופות נשוא כתב התביעה.

לא ניתן לצפות מהמבקשים שיפרטו את הנהלים וההנחיות הספציפיים המבוקשים, שעה שאלה צריכים להימצא בידי המשיבה ואינם בידם.

12. יש להדגיש, כי המשיבה אינה מעסיק פרטי וגם מטעם זה נהליה צריכים להיות גלויים, שקופים ופתוחים לעיון. על המשיבה לפעול בהתאם לכללי מינהל תקין ולמבקשים עומדת זכות לעיין בנהליה, ככל שלא חל עליהם חסיון כדין.

13. טענת המשיבה בדבר חסיון שחל על המסמכים נטענה באופן כללי וגורף. המשיבה לא הצביעה על מקורו של החסיון או על טיבו. יתירה מזאת, בחצי פה הזכירה המשיבה את חוק חופש המידע. דווקא חוק זה והעקרונות העומדים בבסיסו, תומכים בבקשתם של המבקשים.

14. לפיכך, הנני מקבלת את הבקשה ונותנת בזאת צו לגילוי ולעיון במסמכים, כפי שמפורט בסעיף 11 לעיל. הגילוי יערך עד ליום 1.10.2005, פרק זמן ממושך שנועד לאפשר למשיבה לאתר את המסמכים.

15. באשר לפן המעשי של החלטתי, ולאור העובדה כי התביעה מתייחסת למחצית הראשונה של שנות ה- 90, יצויין, כי על הליכי הגילוי לכלול את המסמכים שניתן לאתר תוך מאמץ סביר, בתום-לב, בפרק הזמן הארוך שנקצב לכך. אם המשיבה תצליח לאתר רק חלק מן המסמכים המבוקשים, או אם חלק מן המסמכים אינם מצויים בידיה, תאמת זאת בתצהיר מתאים.

הבקשה לצו לתשובות לשאלון

16. בתקנה 46(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 נקבע, בנוגע למתן צו לתשובות לשאלון ...

17. בהתבסס על תקנה זו נקבע בפסיקת בתי בדין לעבודה, כי צווים לשאלונים בעניין זה יינתנו לעיתים רחוקות בלבד ובמשורה.

כך נקבע, בין היתר, ב- דב"ע 398/97-3 ג'י.טי.אי.בי. תקשורת (1991) בע"מ נ' צבי קרוגליאק, פד"ע לא 269, כי:

'הדרישה כי החלטה בדבר שאלון תינתן "מטעמים מיוחדים שיירשמו", משמעותה צמצום שיקול-הדעת בדבר מתן ההחלטה ...

בשים-לב ל"טעמים המיוחדים" הנדרשים למתן צו למסירת שאלון בבית-הדין לעבודה, נפסק כי 'השימוש בהליך ביניים של שאלון צריך שיהא נדיר ושרק בנסיבות יוצאות דופן ינתן' (דב"ע נו/261-9 בן עזרא – מדינת ישראל ואח' (לא פורסם)).'

18. ולענייננו, לאחר שעיינתי בשאלון המפורט שהוצג, אינני סבורה כי קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן צו כמבוקש. העובדה שהנושאים שהועלו בשאלות רלבנטיים להליך אינה מהווה נימוק מיוחד כנדרש. השאלות שהועלו מקומן להתברר במסגרת המשך ההליכים בתיק ובפרט בשלב ההוכחות.

19. יצויין בהקשר זה, כי נכונה טענת המשיבה שחלק מן השאלות המבוקשות נוגעות לעובדים שאינם צד להליך זה ואין לפגוע בפרטיותם ללא סיבה מספקת. עוד יוזכר, כי המבקשים התבססו בבקשתם בין היתר על נחיצות התשובות, לטענתם, לצורך התמודדות עם הבקשה לסילוק על-הסף, בקשה אשר נדחתה ביני וביני.

20. לפיכך, הנני דוחה את הבקשה למתן צו לתשובות לשאלון.

הבקשה למחיקת כתב ההגנה או חלקים ממנו

21. המבקשים טוענים, כי על-אף שחלף המועד המוארך שנקצב להגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעם המשיבה, לא הוגש התצהיר והם מבקשים להורות על מחיקת כתב ההגנה, בהתאם לתקנה 46(ד) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

22. כאמור בראשית החלטתי, בקשת המחיקה הונחה על שולחני יחד עם תצהירי גילוי המסמכים מטעם המשיבה, שהוגשו כשבוע לאחר מכן, ביום 18.7.2005.

23. נכונה טענת המבקשים, כי חלפו המועדים שנקצבו להגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעם המשיבה והארכות שניתנו. צו לגילוי המסמכים תוך 30 יום ניתן בתיק כבר בדיון שנערך בנוכחות הצדדים ביום 17.2.2005. ביום 10.4.2005 ביקש בא-כוח המשיבה להאריך את המועד לגילוי המסמכים בשבועיים והבקשה נענתה בחיוב. ביום 21.4.2004 ביקש בא-כוח המשיבה להאריך את המועד לגילוי עד ליום 9.5.2005 וגם בקשה זו התקבלה. תצהיר גילוי המסמכים לא הוגש במועד. יצויין, כי ביום 10.7.2005 הוגשה בקשה נוספת לארכת מועד.

24. יוצא, כי המועד שנקצב לגילוי המסמכים, לאחר כל הארכות ניתנו, חלף ביום 9.5.2005 ותצהירי גילוי המסמכים הוגשו רק ביום 18.7.2005.

25. בשולי הדברים יוער, כי מעיון בתצהירי גילוי המסמכים הקצרים שהוגשו עולה שהתצהירים מתייחסים לתיקיהם האישיים של המבקשים בלבד ולשני מסמכים בודדים נוספים. לפיכך לא ברור מדוע נדרש פרק זמן כה ארוך להגשתם.

26. עם זאת, מאחר שבסופו של דבר הוגש תצהיר גילוי מסמכים, גם אם באיחור ניכר, אינני סבורה כי יש לנקוט בסעד הקיצוני של מחיקת כתב טענות, כולו או חלקו, ותרופתם של המבקשים צריכה להיות בפסיקת הוצאות ממשית. לפיכך, הבקשה למחיקת כתב ההגנה נדחית.

27. בנסיבות העניין, תשלם המשיבה למבקשים הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בגין הבקשות בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. בפסיקת סכום זה התחשבתי, בין היתר, באיחורה הניכר של המשיבה בהגשת תצהירי גילוי מסמכים מטעמה.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לבא-כוח הצדדים."

ב- עב' (ת"א-יפו) 4421/05[3] נפסק מפי כב' השופטת יהלום הדס:

"1. להלן פסק-דין בערעור שהוגש על החלטת כב' הרשמת ויסמן (ע"ב/7883/01, בש"א 3744/05) מיום 8.4.05, בעניין גילוי מסמכים.

להלן: לשון ההחלטה:

'כל המסמכים המבוקשים נוגעים בלב המחלוקת שבין הצדדים – טענת גזילת סודות מסחריים וגילויים על-ידי המשיב. משכך יש לגלותם כמבוקש.

העובדה שנטען לגבי חלק מהמסמכים שהם "סוד מסחרי" לא יכולה להוות חסיון מפני גילויים בהליך זה שכל כולו טענה בדבר הפרת חובת הסודיות וגילוי סודות מסחריים. בנוסף, טענה כי ממסמך מסויים ניתן ללמוד דבר זה או אחר מקומה בסיכומים, אולם אין בה נימוק לאי-גילוי של המסמך, אם הוא רלבנטי לסכסוך.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

על המשיב לגלות את המסמכים תוך 30 ימים.

המשיב ישא בהוצאות הבקשה בסך 750 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, צמודים כדין מהיום.'

2. אלה נימוקי הערעור

א. עקרי התביעה הם העברת סודות מקצועיים על-ידי הנתבע למעסיקיו הנוכחיים, לאחר שעבד אצל המערערת.

ב. בין המערערת לבין המעסיקה הנוכחית של הנתבע קיימת מחלוקת רבת שנים המתבררת בערכאות שונות.

ג. המשיבים (המערערים כאן) מנסים לגרור את הנתבע לסכסוך בינם לבין מעסיקיו הנוכחיים, ובמסגרת זו דרשו גילוי מסמכים רבים ושונים, כמפורט בבקשה נשוא הערעור.

ד. בהחלטה נשוא הערעור, התקבלה הבקשה כולה ללא נימוק מספיק.

ה. באשר לתוכניות ולשרטוטים במקום העבודה הנוכחי; נטען כי אלה מצויים בבעלות מעסיקתו הנוכחית של הנתבע, שלא צורפה כצד להליך למרות שעשויה להפגע ממנו.

בנוסף, נטען לאי-רלבנטיות וכן לכך שמסמכים אלה מהויים סוד מקצועי של המעסיקה הנוכחית.

ו. הבקשה לגילוי מסמכים נעשתה למטרות זרות ולא על-מנת לברר את השאלות השנויות במחלקות.

ז. מטרת הגילוי היא להרחיב את היריעה, תוך עשיית "דיג" אחר מסמכים, לצורך קידום הליכים בערכאות אחרות.

3. המשיבים הגישו עקרי טיעון. אלה טענותיהם:

א. הסכם העבודה של הנתבע חיוני להוכחת התביעה, וכן הסכמי עבודה של הנתבע עם חברות אחרות שבשליטת משפחת גרוס.

נטען, תוך הפניה לדיון שהתקיים בבית-המשפט המחוזי, כי הוכח שהאחים גרוס מבריחים נכסים מחברה אחת שבשליטתם לחברות אחרות, ששמם הועלה בעיקרי הטיעון.

ב. תלושי השכר מהחברות שבשליטת משפחת גרוס, רלבנטים על-מנת ללמוד מהם מהי התמורה הכספית שמקבל הנתבע ממשפחת גרוס עבור גניבת סודות מסחריים.

ג. נטען כי התוכנית והשרטוטים רלבנטיים שכן הנתבע העביר לחברות שבשליטת גרוס, מסמכים מעשי ידי הנתבעות כאן – מעסקותיו הקודמות.

ד. תלושי שכר במקומות עבודה קודמים נדרשים על-מנת להוכיח את ידיעותיו ונסיונו של הנתבע לפני שהחל לעבוד אצל התובעת.

ה. הסכם מימון שכר-טרחה – על-מנת להוכיח קנוניה בין הנתבע לבין מעסיקותיו הנוכחיות במטרה לבטל את עסקיהן של התובעות.

ו. רישיון רכב – על-מנת להוכיח את תנאי העבודה במשרה שבה עבד.

ז. אין הנתבע רשאי להסתתר מאחרי טענת חסיון.

4. בדיון שהתקיים בפני בית-הדין, הועלתה הצעה לפתרון המחלוקת בתיק זה. נוסח ההצעה מפורט בפרוטוקול. המשיבים כאן (התובעים) הסכימו להצעה. המערער (הנתבע) לא הסכים.

5. עסקינן בתביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבע, בה טענו כי הנתבע הועסק על-ידי התובעת מחודש מרץ 1995. החברה התובעת עוסקת בייצור ושיווק מאזניים, לרבות מאזני גשר, מזה כ-10 שנים. לטענתם, התובע עבר לעבוד בחברה המרכזית לשקילה בע"מ, אשר עוסקת כמשווקת של מאזני גשר, אולם מאז שהתובע עבר לעבוד אצלה, החלה גם לייצר מאזני גשר, תוך התחרות בתובעת.

נטען כי בין החברות קיים סכסוך משפטי המתברר בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.

לטענת התובעים בכתב התביעה, התברר להם כי עוד בתקופת עבודתו אצלם, ניהל הנתבע משא-ומתן עם נציגי החברה המרכזית לשקילה, וכי סיפק תמיכה טלפונית ללקוחותיהם.

נטען להפרת חובת שמירת סודות מקצועיים, בניגוד להוראות חוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999, תוך פירוט המידע שהועבר, לטענת התובעים, לחברה המרכזית לשקילה.

נטען לגזל סודות מסחריים, לשימוש שלא כדין ובניגוד לדיני החוזים.

נטען עוד להפרת חובת אמון ולגרימת נזק לתובעים וכן לתחרות עסקית פסולה.

6. במסגרת הליך גלוי מסמכים, התבקש גילויים של מסמכים אלה:

א. הסכם עבודה בין הנתבע ובין החברה המרכזית לשקילה בע"מ ו/או החברה המרכזית בע"מ ו/או כל חברה אחרת בבעלות בני משפחת גרוס או מי מהם או מי מטעמם.

ב. תלושי שכר של הנתבע בחברה המרכזית לשקילה בע"מ ו/או בחברה המרכזית בע"מ ו/או בכל חברה אחרת בבעלות בני משפחת גרוס או מי מהם או מי מטעמם.

ג. תוכניות ושרטוטים אשר הנתבע עבד ו/או עובד עמם.

ד. תלושי משכורת במקומות עבודותיו הקודמים של הנתבע.

ה. תעודת סיום לימודיו האקדמיים, באם היו כאלה ותעודת גמר שלו כמהנדס.

ו. הסכם בין הנתבע ובין החברה המרכזית לשקילה בע"מ ו/או החברה המרכזית בע"מ ו/או בכל חברה אחרת בבעלות בני משפחת גרוס או מי מהם או מי מטעמם – העוסק במימון שכר-טרחתו על ידה.

ז. רישיון הרכב בו נוהג הנתבע.

7. בתקנה 46(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, נקבע כי רשאי בית-הדין להורות על גלוי מסמכים, כאשר הוא סבור שיש בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.

בית-הדין יצווה על גלויים רק של אותם מסמכים הרלונטיים לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

נקבע עוד כי במסגרת השקולים למתן צו גלוי מסמכים, ישקול בית-הדין את הרלבנטיות של המסמכים מחד, ואת הנזק שיגרם לצד הנדרש לגלותם או לצדדי ג', מאידך, ויערוך את האיזון בין האינטרסים של כל הצדדים.

ראו לעניין זה דב"ע נב/118-3 עזבון המנוח וייס נ' הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע כה 429; דב"ע נד/195-3 שמואל בן מרדכי ואח' נ' רשות הנמלים והרכבות, תק-עב 2002(3) 285, ועוד.

8. עיון בהחלטת כב' הרשמת ויסמן מעלה כי קבעה היא שהמסמכים שגילויים מבוקש, הם רלבנטיים לסוגיות שבמחלוקת.

לא נשקלו בהחלטה שקולי נוחות ואיזון אינטרסים.

כפי שיפורט להלן, לגבי חלק מהמסמכים נשוא ההחלטה, עסקינן בפגיעה בזכויותיו של צד ג', שלא היה צד לדיון בבקשה. חלק מהמסמכים מהווים פגיעה שלא לצורך בפרטיותו של הנתבע.

עוד יצויין כי חלק מהמסמכים אינם רלבנטים כלל לסוגיות שבמחלוקת. הדברים יפורטו להלן.

9. הסכם עבודה בין הנתבע לבין החברה המרכזית לשקילה בע"מ ו/או כל חברה אחרת בבעלות בני משפחת גרוס:

עיון בכתב התביעה מעלה כי בכתב התביעה קיימת התייחסות רק לחברה המרכזית לשקילה בע"מ ולא לחברות אחרות. כך בסעיף 3 ובסעיף 7 לכתב התביעה.

לא נטענו טענות אודות עבודה אצל חברות אחרות שבבעלות משפחת גרוס.

הסכם העבודה בין הנתבע לבין החברה הישראלית לשקילה בע"מ הוא רלבנטי, באשר יכול ויש בו כדי לשפוך אור על התמורה שקיבל הנתבע מהחברה הישראלית לשקילה בע"מ או על תנאי העסקתו, וכתוצאה מכך לסייע להוכחת מסירת סודות מסחריים.

מאידך, הסכמי עבודה עם חברות אחרות, שלא נטענו בכתב התביעה, אינם רלבנטיים לאמור בכתב התביעה. יש לבטל את ההחלטה המורה על גילויים.

10. תלושי שכר בחברה המרכזית לשקילה ו/או בחברות אחרות שבבעלות משפחת גרוס:

אף כאן, יש מקום להורות על גילוי תלושי שכר מהחברה המרכזית לשקילה בע"מ, אך לא לגבי חברות אחרות.

אין מקום להורות על גלוי כל תלושי השכר, ממועד תחילת העבודה ועד היום. יש בכך פגיעה בפרטיות יתר על המידה ושלא לצורך.

לצורך הוכחת טענת קבלת תמורה מיוחדת, די אם יגלה הנתבע 6 תלושי שכר ראשונים שקיבל מהחברה הנ"ל.

11. תוכניות ושרטוטים אשר הנתבע עבד ו/או עובד עימם:

מסמכים אלה רלבנטיים להוכחת טענותיהם של התובעים בדבר גניבת סוד מסחרי.

ברי שאין די בכך כדי להורות על גלוי מסמכים אלה.

אין מחלוקת כי הנתבע הינו עובד שכיר. התוכניות שעליהם עבד ו/או עובד הנתבע, שייכים למעסיקתו הנוכחית – תהא אשר תהא.

לא ניתן לחייב את הנתבע – כעובד שכיר – לגלות מסמכים השייכים למעבידתו, ללא הסכמתה וללא שנשמעה עמדתה.

במיוחד אמורים הדברים שעה שלטענת המערערים, מדובר בתוכניות שהם בגדר סוד מסחרי. ככל שאכן כך הדבר, הרי שבשלב זה, בטרם הוכיחו התובעים כי מדובר בתוכניות שלהם, לא ניתן לחייב צד ג' (המעסיק הנוכחי), לגלות מסמכים אשר מן הסתם טוען הוא שהם בגדר סוד מסחרי שלו.

נציין, כל הטענות המועלות בכתב התביעה, חמורות ככל שיהיו – טרם הוכחו בשלב זה.

איזון האינטרסים בין הרלבנטיות של המסמכים מחד וזכויותיהם של צדדי ג' מאידך, ומשהנתבע הוא עובד שכיר והתוכניות אינן קניינו הפרטי, כל אלה מחייבים את ביטול החלטת כב' הרשמת ויסמן בעניין זה.

למותר לציין כי משעסקינן בשרטוטים ובתוכניות שהם קרוב לוודאי בבחינת סוד מסחרי, היה מקום לנהוג בהתאם לסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (ראה לעניין זה רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4) 865) זאת כמובן לאחר שמיעת עמדת צד ג'.

12. תלושי משכורת במקומות עבודה קודמים:

אין צורך להורות על גלוי תלושי שכר ממקומות עבודה קודמים. גובה השכר במקומות עבודה קודמים בוודאי שאינו רלבנטי להליכים בתיק זה.

ככל שהתובעים מבקשים לדעת מהו נסיונו הקודם של הנתבע בתחום שבו עסק אצלם – די שינתן צו המורה לו לענות לשאלה אודות נסיונו הקודם בתחום מאזני גשר.

13. תעודת סיום לימודים אקדמיים ותעודת מהנדס:

לא הובהר מה צורך לתובעים במסמכים אלה.

הנתבע הועסק על ידם במשך מספר שנים, ללא שנדרש להציג מסמכים אלה ולא ברור לשם מה דרושים המסמכים דווקא היום.

14. הסכם בעניין מימון שכר-טרחה:

אין מקום להורות על גלוי מסמך זה.

מדובר בהסכם, ככל שקיים, בין התובע לבין צד ג'. ההסכם כולל מידע בעניין גובה שכר-טרחת בא-כוח הנתבע, שאינו מעניינם של התובעים.

יכולים התובעים לשאול את התובע שאלה בעניין זה בחקירתו הנגדית, ודי בכך.

15. רישיון הרכב בו נוהג הנתבע:

לא הובהר מה הרלבנטיות של רישיון הרכב, לשאלת גניבת סודות מסחריים.

בנוסף, ככל שהרכב הינו בבעלות החברה המעסיקה את הנתבע כיום, אין מקום להורות על גילוי המסמך ללא קבלת עמדתה.

16. סוף דבר, דין הערעור להתקבל ברובו.

על הנתבע לגלות לתובעים רק את המסמכים המפורטים להלן:

א. הסכם עבודה בינו לבין החברה המרכזית לשקילה בע"מ.

ב. 6 תלושי שכר ראשונים שקיבל בעבודתו אצל החברה המרכזית לשקילה בע"מ.

17. בנוסף, על הנתבע להשיב בתצהיר לשאלה מהו נסיונו, קודם לעבודתו אצל התובעים, בתחום משקלי גשר.

18. המסמכים והתשובה לשאלה יועברו לצד שכנגד בתוך 21 יום.

19. אין בפסק-דין זה כדי למנוע מהתובעים מלהגיש בקשה נוספת לגילוי מסמכים, הנוגעת לתוכניות ולשרטוטים, וזאת תוך צירוף כל מי שיכולים להפגע מההחלטה.

20. באשר להוצאות המשפט שבהם חוייב הנתבע, הרי שלאור מסקנת פסק-הדין דינם להתבטל וכך אני מורה.

21. בגין ההליך כאן ישלמו התובעים (המשיבים כאן) לנתבע (המערער כאן) שכר-טרחת עורך-דין בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ."

ב- בש"א (י-ם) 1619/05[4] נפסק מפי כב' השופטת שדיאור שרה:

"1. בפני בית-הדין בקשה למתן צו-גילוי ומסירת מסמכים כללי וספציפי לפי הוראות תקנה 46(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות). בנוסף הוגשה בקשה למתן צו להודיה בעובדות אף בקשה זו בוססה על תקנה 46 הנ"ל.

2. הנתבעת הגישה תגובתה לשתי הבקשות ולשתיהן התנגדה, כל אחת, מנימוקיה.

3. התובעת היתה עובדת קופת חולים שרותי בריאות כללית, אגודה שיתופית (להלן: קופת-חולים), ופוטרה.

התובעת טוענת שפוטרה עקב גילוי שחיתות. הנתבעת טוענת לנימוקים אחרים לפיטוריה ובית היתר אי-השלמת בחינות בגרות.

4. לאחר שבדק בית-הדין את הבקשה והתגובה, את הטענות ואת הפסיקה המפורטת אותה המציאו בא-כוח הצדדים המלומדים ושקל מה הדרוש לצורך בירור האמת בתיק זה מורה בית-הדין על גילוי המסמכים כמפורט מטה.

בית-הדין מוצא לנכון לציין כי נוכח שאלת האפליה ונוכח שאלת נסיבות הפיטורים מצא את המסמכים שהוא מורה לפרט רלבנטיים, ומעבר לכך לא מצא בית-הדין כי פגיעה בצנעת הפרט של העובדים נשוא הבקשה, אם תהיה, עדיפה על פני עניינה של התובעת להוכיח אפליה אם וכאשר יצלח בידה.

בנסיבות אלו של איזון בין הצדדים, מצאנו שיש מקום ליתן צו לגילוי המסמכים. יחד עם זאת, על הנתבע ליידע את העובדים בדבר הבקשה לגילוי המסמכים והחלטה זו, וזאת תוך 15 יום מקבלת החלטה זו. תינתן לעובד אורכה של 7 ימים להגיב לנתבעת אם ברצונו של עובד בכך.

בית-הדין אינו סבור שיש בבקשה הכבדת יתר על הנתבעת.

5. הנתבעת תגלה ותמציא לבא-כוח התובעת תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה את המסמכים כמפורט מטה.

5.1 בעניין מר מישל עמר, יומצאו מסמכים הנוגעים לנושא העברת כספי הוועד כפי שפורטו בהליך לסעד זמני ובהליך זה, והנוגעים לפעולות המשמעתיות שנקטו, אם ננקטו, ואם לאו, את המסמכים שבהם החליטה שלא לנקוט בהליך, והמצויים בתיקו האישי או במקום אחר בנתבעת.

הגם שמר עמר הודה, מכל מקום עשויים המסמכים להטיל אור על חלקה של התובעת בעניין.

5.2 כך גם לגבי מסמכים הנוגעים למנויי תיאטרון ירושלים לרבות המסמך שנחתם על-ידי מישל עמר.

יתר-על-כן, בפלוגתאות בסעיף 1 עולה שאלת ההגנה על-פי חוק להגנה על עובדים חושפי שחיתויות משכך רלבנטים המסמכים כאמור.

5.3 בשאלת העובדים בקופת-חולים אשר לא השלימו לימודי תעודת בגרות,

נותרו לעבוד בנתבעת וקיבלו מנוי של עובדים קבועים, והם מ"דור ב'" כמו התובעת. בעניין זה, תתייחס הנתבעת ספציפית לשמות המפורטים בסעיף 8 לדרישה לגילוי ועיון במסמכים (נספח ב' לבקשה שלפנינו) הנתבעת תתייחס מפורש גם לעובדה האם חתמו עובדים אלו על מסמך התחייבות להשלמת השכלה של מח' משאבי אנוש במחוז ירושלים.

אין מדובר בשאלת אפליה "בעלמה" כפי שטוענת הנתבעת ומעבר לכך מצויה זו בפלוגתאות במפורש על-כן יש לאפשר גילוי המידע.

5.4 כל שאר הבקשות לגילוי מסמכים נדחות. לא מצאנו שהן רלבנטיות ומצאנו שיש בהם להטיל על הנתבעת טרחה שאין לה הצדקה. ..."

ב- בש"א (חי') 2196/04[5] נפסק מפי כב' השופט מיכאל שפיצר:

"1. בפנינו בקשה של התובעים, למתן צו לגילוי ועיון ספציפי במסמכים, המסתמך על החלטת בית-הדין הארצי (ע"ע 70/03), אשר הורה לשמוע ראיות באשר לעצם ההפרשות עבור עובדים אחרים מלבד התובעים, וביחס אליהם.

בהחלטה מיום 2.5.04 נקבע שעל הצדדים להשלים את הליך גילוי המסמכים עד 1.6.04.

2. בתגובה הודיע בא-כוח הנתבעות 1 ו-2 על התנגדותו לגלות מסמכים הנוגעים לעובדים אחרים ובמיוחד בנוגע לתנאי עבודתם ו/או פרישתם ו/או הסכמים או מסמכים עליהם חתמו, מחמת צנעת הפרט, ומחשש של היחשפות לתביעות של אותם עובדים כתוצאה מכך. עוד הוסיף וטען כי אין בידי הנתבעות מסמכים מעבר לאלה שנמצאו, ואשר הומצאו לבא-כוח התובעים.

3. תקנה 46(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת:

'(א) בית-הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.'

4. משהגישו הצדדים תצהירי גילוי מסמכים, נסוב הויכוח ביניהם: האם הגילוי, כפי שבוצע, מילא אחר החלטות בית-הדין מיום 9.12.03 ומיום 2.5.04, או לא.

5. לצורך כך יש לבחון האם המשיבים עשו את הסביר והמעשי כדי לקיים את האמור בהחלטות בית-הדין, והאם התצהירים שהוגשו מטעמם מסייעים לקידום ההליך השיפוטי.

6. פסיקה ארוכת שנים של בית-הדין הארצי קובעת:

'הכלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככול הניתן של מידע, הרלבנטי למחלוקת הנידונה בבית-המשפט... עם זאת, עיקרון הגילוי אינו עומד לבדו. כנגדו ניצבים ערכים אחרים ובהם יעילות ההליך המשפטי: הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה.' (ראו רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ ו- 2 אח', פ"ד נו(5) 193)

7. על-מנת לבדוק את טענותיהם של התובעים, נבחן האם הגילוי המבוקש רלבנטי לכתבי הטענות ואם כן – האם יש פגיעה בצד שלישי, וכן האם תוטל על המשיבות מטלה המכבידה עליהם באופן בלתי-סביר.

8. המסמכים אשר מבקשים התובעים לחשוף מנתבעות 1 ו- 2 הם:

א) הסכם קיבוצי מיוחד מתאריך 20.4.86, במלואו על כל נספחיו.

ב) רשימת עובדים שפרשו מעבודתם אצל הנתבעת מס' 1, בהתאם לזיכרון הדברים מיום 20.3.86.

ג) רשימת עובדים שפרשו מעבודתם אצל הנתבעת מס' 1 בהתאם לזיכרון-דברים מיום 20.3.86, וההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 20.4.86, שלגביהם הופקדו או הופרשו כספי השלמת פיצויים בשעור של 2.33%.

ד) לגבי כל אחד מהעובדים הופרשו והופקדו כספי השלמת הפיצויים כנזכר בסעיף ג' לעיל – להמציא אסמכתא עם נתונים לעניין מועד ההפקדה או ההפרשות הכספים הנ"ל, והמקום או המסגרת שאליה הופקו או הופרשו הכספים, זהות המפקיד ומועד תשלום הכספים הנ"ל לעובד.

ה) כל מסמך הנוגע לפרישתם של העובדים מנתבעת מספר 1 על-פי הרשימה הבאה: ישראל קפקה, שמואל בוטבול, טוביה רוזנפלד ז"ל ולרבות מסמך/מכתב המעיד על נסיבות ניתוק יחסי עובד מעביד הודעות לקרנות פנסיה לרבות טופס הודעה על עוזבים, טופס 161 כתב קבלה ושחרור חשבון פיצויים הפקדת כספי השלמת פיצויים בשעור 2.33%.

ו) כל התכתבות בין נתיב לוולקן/אורדן בנוגע להפקדות/הפרשת כספי השלמת הפיצויים בשעור 2.33%, מאז 20.3.86 ואילך.

9. המסמכים אשר התובעים מבקשים לחשוף מנתבעת מס' 3:

א) רשימת כל עובדי וולקן או אורדן שביחס אליהם הופקדו או הופרשו לנתיב כספי השלמת הפיצויים בשעור של 2.33% מאז 20.3.86 ואילך.

ב) בהמשך לסעיף א – להמציא נתונים לעניין מועד ההפקדות זהות המפקיד ומועד שחרור הכסף לעובד.

ג) כל מסמך הנוגע להפקדה/הפרשה, כספי השלמת הפיצויים המתייחסים לישראל קפקה, שמואל בוטבול, טוביה רוזנפלד ז"ל.

ד) כל מסמך הנוגע להפקדה/הפרשה, כספי השלמת הפיצויים המתייחסים לישראל קפקה, שמואל בוטבול, טוביה רוזנפלד ז"ל.

ה) כל התכתבות בין נתבעת מס' 3 לנתבעות 1-2 מאז 20.3.86 ואילך.

ו) רשימת כל חשבונות אורדן בגין השלמת הפיצויים בעלי יתרה חיובית משנת 1990 ואילך.

ז) פירוט כל תשלומי אורדן בגין כספי השלמת הפיצויים משנת 1990 ואילך, תוך ציון מועד סכומים ורשימות עובדים שנערכו והועברו על-ידי אורדן לנתיב.

10. לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובת הנתבעות לבקשה, ובתצהירי גילוי המסמכים סבור אני שיש לדחות את בקשותיהם של התובעים.

כעולה מהחומר שבפני, המשיבים עשו את שביכולתם כדי לקיים את האמור בהחלטת בית-הדין, וזאת מהטעמים הבאים:

'חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957. סעיף 10א קובע, שכל אדם רשאי לעיין בהסכם קיבוצי שנרשם לפי סעיף 10 או בהסדר שנמסרה עליו הודעה כאמור בסעיף 10.'

התובעים רשאים לעיין בהסכם הקיבוצי לעניין זכויותיהם הסוציאליות ותנאי שכרם בהתאם לחוק, אולם אין חובה על המשיבה לספק להם נתונים אלו.

ראוי אולי להביא לידיעת הצדדים כי ההסכמים הקיבוציים מצויים באתר האינטרנט של משרד העבודה, ולכל אדם גישה אליהם.

לכן, הבקשה בעניין זה נדחית.

11. יש לזכור כי הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובעים ואין מקום במסגרת של הליך למתן צו-גילוי מסמכים ספציפי, לדרוש מהנתבעות להמציא ראיות על-מנת להוכיח את התביעה, במיוחד שעה שהתביעה מוגשת שנים רבות, ולאחר פרישתם, דבר המוסיף קושי רב על האפשרויות לאתר מסמכים, ומכל מקום, משנחה דעתנו כי המשיבות עשו כמיטב יכולתן להמציא את המסמכים שבידיהן, ומכל מקום, הבקשה מגיעה כדי FISHING FOR EVIDENCE.

12. התובעים מבססים את בקשותיהם על החלטת בית-הדין הארצי ב- ע"ע 70/03, אולם לטעמנו פרשנותם לפסק-הדין שגויה, למען הצדק נשוב ונזכיר את השתלשלות העניינים:

13. בית-דין זה, דחה על-הסף מחמת התיישנות, וערעור שהוגש על-ידי התובעים, התקבל והעניין הוחזר לכאן – וכב' סגנית הנשיא, השופטת ברק קבעה כי:

'נראה לנו כי היה מקום לבחון את מסכת העובדות בראיות ועדויות במסגרת זו יש לשמוע ראיות באשר לעצם ההפרשות בגין עובדים אחרים, באשר להפרשות בגין המערערים...'

14. פסק-דינו של בית-הדין הארצי אין פירושו שינוי סידרי עולם בכל הקשור בנטל הראיה, והטלת נטל הבאת הראיות על הנתבעות, אלא, כל שהורה בית-הדין הארצי לפי הבנתנו הוא כי יש לשמוע ראיות ביחס להשוואה שבין התובעים לעובדים אחרים ככל שיש ראיות כאלו, ובהתאם לחומר שימצא במסגרת הליך הגילוי.

לטעמנו, בית-הדין הארצי לא התכוון לפרוש יריעה של חומר ראיות חדש, תוך פגיעה בצינעת הפרט של צדדים שלישיים שכלל אינם שותפים להליך זה, ולכן אין מקום לחשוף נתונים מסוג זה.

15. בעניין זה נקבע בפסיקתו של בית-הדין הארצי כי:

'בית-הדין נוהג ביד קפוצה בכל הנוגע למתן מידע בעניינם של אנשים אחרים אשר אינם צדדים במשפט.' (ראה דב"ע מט/3-2 מדינת ישראל נ' רויך ואח', פד"ע כ 377)

16. יש לזכור כי מדובר באירועים שאירעו עד לשנת 1986, היינו – 16 שנים לפני הגשת התביעה, והטלת חובת גילוי כמו זו שמתבקשת בבקשה זו, משמעה הכבדה בלתי-סבירה על הנתבעות לחפש חומר ומסמכים שעל-פי דין רשאיות היו להשמיד שנים רבות לפני הגשת התביעה.

17. בבואנו לאזן בין נחיצותם של המסמכים לסייע בגילוי האמת לבין הנטל אשר הגילוי יטיל על הנתבעים. המדיניות שנקבעה היא – להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת ולאפשר בירור יעיל של הפלוגתאות, תוך שמירה על איזון ראוי ומידתי בין האינטרסים של הצדדים.

18. במסגרת בחינת האינטרסים של הצדדים, על בית-הדין לאזן בין הצורך בגילוי האמת מחד, לבין ההכבדה אשר היענות לבקשה תטיל על המשיבות, אגב בדיקת הרלבנטיות של הפרטים והמסמכים המבוקשים (ע"א 3576/94 השקמה הוצאה לאור נ' רום, פ"ד מח(4) 388).

19. במקרה שבפנינו הטלת חובת הגילוי כמבוקש פירושה פגיעה באיזון, במידתיות ובסבירות, שעה שאנו שוקלים את הזמן הרב שחלף מעת פרישתם של התובעים, העובדה כי מדובר במסמכים שרשאיות היו הנתבעות לבער זה מכבר, וכן את סיכוייה הלכאוריים של טענת ההתיישנות להתקבל, גם אם לא היה מקום למחוק את התביעה על-הסף בעטיה של טענה זו.

20. עיון ברשימת המסמכים הנדרשים אכן מגלה שהמדובר בדרישה גורפת ומכבידה, ושספק אם היא רלבנטיות, וכל זאת אגב פגיעה בפרטיותם של עובדים אחרים – "כל התכתבות..." 'וכל מסמך... הנוגע לפרישתם מעבודתם אצל נתבעת מס' 1 של ...'. שומה עלינו להיזהר מישנה זהירות מליתן צו גורף כמבוקש, שכן צו כזה עלול כאמור לפגוע בפרטיותם של עובדים אחרים.

21. סוף דבר – הבקשה נדחית והתובעים יישאו בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ש"ח."

ב- עב' (ת"א-יפו) 8389/04[6] נפסק מפי כב' השופטת א' גילצר-כץ:

"בפני בקשה להתיר לתובעת שלא לחשוף בפני הנתבעים מסמכים מסויימים בשל היותם בגדר סוד מסחרי, וכן בקשה להתיר לתובעת שלא לחשוף מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

להלן: עיקרי טענות המבקשת כפי שעולה מבקשתה ומתשובת המבקשת לתגובת המשיבה:

מסמכים שהינם בגדר סוד מסחרי

1. אחד המסמכים אשר ציינה התובעת בגילוי המסמכים מטעמה הוא 'מסמכים המעידים על פיתוח ערכות הדיול של התובעת'.

2. מסמכים אלה הם בבחינת סוד מסחרי של התובעת.

3. התובעת מבקשת כי היה ותחליט לעשות שימוש במסמכים אלה במסגרת תיק המוצגים מטעמה, יותר לה לחשוף מסמכים אלה לעיני בית-הדין בלבד על-מנת שהלה יכריע אם אכן מדובר בסוד מסחרי. אם יחליט בית-הדין כי מדובר בסוד מסחרי – יותר לתובעת להמשיך ולנהל את התיק מבלי לחשוף את המסמכים לעיני הנתבעים.

אם יחליט בית-הדין כי אין מדובר בסוד מסחרי – תחשוף התובעת את המסמכים לעיני הנתבעים או לחילופין תימנע מלעשות שימוש במסמכים אלה במסגרת ההליך דנן.

מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי

1. לצורך איסוף ראיות לקראת התביעה הצפויה, פנתה התובעת לחברת חקירות אשר ניהלה במשך מספר חודשים חקירה בעניינם של הנתבעים.

2. ממצאי חברת החקירות עוגנו בדו"ח סיכום חקירה ובמספר קלטות.

3. מדובר במסמכים שהוכנו לצורך ההליך המשפטי, ולתובעת אין כל כוונה לעשות בהם שימוש החורג מניהול התביעה דנן.

4. לנתבעת אין צורך אמיתי בעיון במסמכים לצורך ניהול הגנתה, שהרי מסמך זה אינו כולל "עילות" או "טענות" חדשות. עילות התביעה הובאו באופן מפורט ומלא במסגרת כתב התביעה ולכן מתן חסיון למסמכים שבנדון לא יגרע מיכולתם של הנתבעים לנהל הגנתם. מאידך, אי-היענות לבקשת התובעת, תפגע ביכולתה של התובעת לנהל את תביעתה.

5. המבקשת חוזרת ומבהירה כי מבקשת את דחיית שלב העיון במסמכים שאותם הכינה לקראת ההליך המשפטי, עד לאחר שיעגנו הנתבעים את גרסת ההגנה מתצהירים מטעמם, וזאת על-מנת שלא יתאימו הנתבעים את עדויותיהם לממצאי החקירה.

להלן: עיקרי טענות המשיבה כפי שעולה מתגובתה לבקשה:

מסמכים שלטענת המבקשת הינם סוד מסחרי

1. לכלל בדבר גילוי מירבי, קיימים חריגים, בין היתר הוראות בדבר חסיון מלא של מסמכים, שאז לא ניתן לעשות שימוש בראיה עליה מתבקש החסיון, ו/או הוראות בדבר חסיון יחסי בדרך של צווי מגן כדוגמת סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק העוולות") שמטרתם לאזן בין האינטרס של ניהול משפט הוגן וגילוי האמת, לבין אינטרס הצד הטוען לשמירה על סוד מסחרי.

2. כעולה מפסיקת בתי-המשפט, החסיון נתפס בחוק העוולות כמוצא אחרון ושיורי ולא אמצעי המיידי שבו יש לנקוט. בית-המשפט יורה על חסיון רק אם האמצעים האחרים, אין בהם כדי להגן על הסוד.

3. כאשר צד טוען כי האחר גזל הימנו את הסוד המסחרי, עולה השאלה מהי רמת הפירוט שבה עליו לחשוף את הסוד שבבעלותו, על-מנת לשכנע בדבר הדמיון בין הסוד המצוי בבעלותו לבין המידע בו משתמש הנתבע. הכלל הוא כי מוטל על התובע לשכנע בכך באמצעות פירוט הולם של הסוד.

4. יתרה מכך, פסיקת בית-המשפט העליון קובעת כי במקרה בו תובע טוען כי האחר גזל הימנו את הסוד המסחרי, אין התובע זכאי אפילו לצו מגן. נאמר כי די בכך שיינתן צו לשמיעה בדלתיים סגורות. זאת משום שמפני היריב אין מה להסתיר כאשר טוענים שאותן שיטות הועתקו על ידיו.

5. במקרה דנן, המבקשת טוענת בכתב התביעה כי המשיב 1 ו/או המשיבה 2, גנבו בין היתר את המסמכים שאת חיסיונם מבקשת המבקשת. אשר-על-כן, תמוהה ביותר טענת המבקשת באשר לחסיון המסמכים הנ"ל שכן לשיטתה, המסמכים הנ"ל כבר מצויים בידי המשיבים.

מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי

1. המבקשת טועה ומטעה את בית-הדין כאילו החסיון למסמכים שהוכנו לצורך ההליך המשפטי הינו "חסיון זמני", בעוד שהחסיון בדבר מסמכים שהוכנו לצורך ההליךהמשפטי הינו חסיון מוחלט, כך שהצד הטוען לחסיון שכזה אינו יכול לעשות שימוש בראיות שאת חיסיונן ביקש, אלא אם יוותר על החסיון.

2. מבלי לפגוע באמור לעיל, הרי שטענת המבקשת, אינה טענת חסיון, כי אם בקשה לדחות את הגשת דו"ח החקירה לשלב שלאחר הגשת תצהירי המשיבים.

3. ההלכה בעניין דחיית עיון במסמכים למועד אחר, קבועה בין היתר בפסק-הדין המנחה בעניין רע"א 4249/98 שמשון סויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, פ"ד נה(1) 521.

4. לאור ההלכה כאמור, אין לקבל את בקשת המבקשת, היא התובעת בתובענה דנן, ויש להורות לה ליתן זכות עיון בדו"ח החקירה למשיבים, כבר בשלב מקדמי זה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובת המבקשת לתגובה להלן הכרעתי:

מסמכים שהינם בגדר סוד מסחרי

1. "חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, קובע מערך של שלושה מעגלי הסדרים, שנועדו להבטיח באופן סביר את האינטרס של בעל הסוד:

א. חסיון יחסי מפני גילוי הסוד בהליך משפטי אזרחי בבית-המשפט;

ב. צווים מיוחדים ביחס לאופן הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי;

ג. מתן צווים בדבר דיון בדלתיים סגורות ואיסור פרסום.' (ראה: מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר, 777-807)

2. באשר לחסיון הסוד המסחרי, סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות מאפשר לבית-המשפט חסיון ראייתי לסוד מסחרי בהליך אזרחי. בית-המשפט מוסמך לתת צו בדבר 'אי-גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק...'

3. אולם, בענייננו, אין המבקשת עותרת למתן חסיון לסוד מסחרי שהרי חסיון משמעותו מתן פטור למבקש החסיון מחובה למסור מידע ו/או להציג הראיה בפני בית-המשפט כמו גם הצד שכנגד (ראה לעניין זה: י' קדמי על הראיות הפן האזרחי, פרק חמישי, 98) בעוד שבמקרה שלפנינו מעוניינת המבקשת כי במידה ובית-הדין יקבע שאכן מדובר סוד מסחרי ייחשפו המסמכים לגביהם מוגשת הבקשה, לעיני בית-הדין בלבד מבלי לחושפם בפני הצד שכנגד. משכך אין אני רואה צורך לדון בשאלת החסיון.

4. כמו-כן, אין המבקשת עותרת בבקשתה לדחיית העיון במסמכים לשלב מאוחר יותר, סעד הקבוע בתקנות 112 ו- 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראה לעניין זה: רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה(1) 521), שהרי המבקשת מעוניינת שההליך כולו ינוהל מבלי לחשוף המסמכים בפני הצד שכנגד ואינה מעוניינת בסעד של דחיית העיון במסמכים בלבד.

5. בהתאם לתקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וסעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בעל דין אשר אינו נענה לדרישת הצד שכנגד לעיון במסמכים לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו. משמע, אין המבקשת יכולה מחד להימנע ממתן אפשרות למשיבה לעיין במסמכים ומאידך לבקש לכלול אותם מסמכים במסגרת תיק המוצגים מטעמה.

6. כאמור לעיל, מעגל נוסף של הסדרים שנועדו להבטיח את האינטרס של בעל הסוד הם צווים מיוחדים ביחס לאופן הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי:

'הצו המגן יכול שיורה לצד שכנגד להימנע מכל שימוש בסוד שלא למטרות ההוכחה בהליך, להגביל את מיהות בעלי התפקידים מטעם מבקש הגילוי הרשאים לגשת למידע, לאסור הכנת עותקים מן המסמכים, למנות את עורך-הדין של הצד שכנגד כנאמן לשמירה על המסמכים, ולחייב את מבקש הגילוי להפקיד ערובה מתאימה למקרה שהסוד ידלוף... אמצעי אחר הוא העברת המידע הנדון לפרקליטו של הצד שכנגד בלבד, "לעיניו בלבד", כאשר נאסר על הפרקליט, בהחלטה להעביר את המידע ללקוחו... יש לאפשר גם למומחה מטעם מבקש הגילוי לבדוק את החומר. ... אמצעי אחר הוא מינוי מומחה מטעם בית-המשפט, שתפקידו לבחון את המידע הנדון ולמסור מסקנותיו בשאלות הרלבנטיות.' (ראה לעיל: מיגל דויטש, עמ' 792 והאסמכתאות שם)

7. מן האמור לעיל עולה כי החוק והפסיקה אינם מכירים במתן צו כדוגמת זה שלו עותרת המבקשת שמשמעו חשיפת המסמכים לעיני בית-הדין בלבד מבלי ליתן זכות עיון לצד שכנגד.

8. לפיכך, הבקשה נדחית.

מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי

1. נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי-מוגבלת; לצדה עומדות טענות חסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן (ראה: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה ששית) 164-169 והאסמכתאות שם).

2. חסיון של מסמך, שנולד לצורך הליכים משפטיים, דוחה את זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תוכנו של המסמך ולעיון בו.

3. 'הלכה פסוקה היא, שמסמך שבא לעולם לצורך הליכים משפטיים שהיו אותה שעה תלויים ועומדים, או אפילו רק צפויים, מסמך כזה הוא חסוי... מקום שאדם הוצרך לתבוע או להתגונן מפני תביעה, מן ההכרח הוא לאפשר לו לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לשם ניהול המשפט ולהביאו בפני פרקליטו, ללא חשש שדבריו יתגלו ליריבו. מטעם זה, כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט כשהליכים משפטיים היו תלויים ועומדים או אפילו רק צפויים. שאם לא תאמר כן, ותחשוף הכנתו של משפט לעינו הפקוחה של בעל דין יריב, תקופח זכותו של בעל-דין לתבוע או להתגונן כראוי. כללו של דבר: חסיון של מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיין בו' (ע"א 407/73 יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"מ כט(1) 169, 171).

4. עוד נקבע באותו עניין כי מסמך אשר הוכן לקראת המשפט נהנה מחסיון מפני גילויו, וזאת כדי לאפשר לבעל-דין להכין את עצמו לקראת משפט, כשהוא חופשי מהחשש שהכנתן תיחשף בפני בעל הדין שכנגד. (ראה לעניין זה: רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' עפרה גלעד, פ"ד מט(2) 516)

5. המשמעות המעשית של החסיון היא שאין לאפשר עיון במסמך חסוי, אך מסמך כזה גם לא יוגש לבית-המשפט, ולא ייעשה בו למעשה כל שימוש גלוי.

6. אין זה המצב במקרה שלפני. בתיק דנן, מעוניינת המבקשת לחשוף את הראיות, והמחלוקת היא על עיתוי החשיפה ולא על עצם החשיפה.

7. באשר למחלוקת בדבר עיתוי החשיפה, התפתחה הפסיקה ולצד הכלל, הקובע חזקת גילוי מירבית, נקבעו סייגים:

'הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי-צפויה וכן יכשיל את יריבו, שלא היתה בידו אפשרות לבדקה ולהכין חומר ראיות לסתור. לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים". "מסמכים מועילים" – הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש ו"מסמכים מזיקים" הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם הם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. משחק "בקלפים גלויים" עשוי, בדרך-כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור. הוא גם עשוי לשמש לעיתים כגורם משמעותי להבאתם של בעלי הדין לכלל פשרה; ... אכן מטרתו של גילוי מסמכים הוא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית-המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול-דעת שלא להתירו.' (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה(1) 521)

8. מטרתו של הליך הגילוי והעיון במסמכים הוא, ברגיל, להביא לחקר האמת, אך אם סבור בית-המשפט כי הגילוי והעיון לא ישרתו מטרה זו, נתון לו שיקול-הדעת שלא להתירם.

9. כאמור לעיל, תקנות 112 ו- 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרות לבית-המשפט לדחות עיון במסמכים לשלב מאוחר יותר, בהתאם לשיקול-דעתו.

10. תקנה 112 העוסקת בצו-גילוי מסמכים קובעת בסופה:

'... בית-המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שיראה לו מתאים, בין דרך-כלל ובין לסוגים של מסמכים.'

11. תקנה 120, עוסקת בתנאים למתן לגילוי מסמכים. תקנה 120(ב) קובעת כדלקמן:

'בית-המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא-אם-כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או לחסוך בהוצאות...'

12. צירוף האמור לעיל בשתי התקנות מלמד כי לבית-המשפט סמכות רחבה בעניין גילוי מסמכים, או מועד למסירתם לצד שכנגד. השיקול העיקרי בנוגע לענייניו, כפי שנקבע בתקנה 120(ב) הואשיקול הצורך בקיום דיון הוגן.

13. המבקשת, גילתה קיומן של סיכום חקירה מאת חברת חקירות וכן קלטות ומסמכים שהתגלו בחקירה, אולם מבקשת כי מסירתן לעיון, תהיה במועד מאוחר יותר.

14. תפקידו של בית-המשפט היא למצוא בכל מקרה את נקודת האיזון, לקיום דיון הוגן שעה שרצונות הצדדים מתנגשים. התובעת במקרה שלפנינו מבקשת לדחות את מועד העיון ואילו הנתבעים דורשים לחשוף לפניהם מייד את המסמכים.

15. 'השאלה אימתי רשאי בית-המשפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק ולפי הנסיבות המיוחדות של כל עניין ועניין.... שיקול-דעתו של בית-המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי-מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי הטענות ובצפי של בית-המשפט – לפי החומר שלפניו – לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על-ידי בעלי הדין לא ישרת את מטרות הצדק.' (ראה עניין סוויסה לעיל, פסקאות: 7, 13 לפסק-הדין)

16. ולעניינו, השאלה המרכזית, שיש להעמידה למבחן היא, האם מסירת דו"ח סיכום החקירה והקלטות בשלב מקדמי זה למשיבים, תפגע ביכולתה של המבקשת לנהל את תביעתה, תמנע הבאת האמת בפני בית-הדין, ותמנע דיון הוגן.

17. משטענה התובעת כי אותם מסמכים אשר הוכנו לצורך ההליך המשפטי שלפנינו מסייעים בעדה להוכיח תביעתה בגין הפרת חוזה, פגיעה במוניטין, גרימת נזקים וכיוצא בזה, ומשעל פניו קיימת לכאורה רלבנטיות למסמכים דנן באשר למחלוקת נשוא התביעה, סבורה אני כי יש מקום לקבל את הבקשה.

18. יתירה מזאת, כפי שעולה מטענות המבקשת, אין במסמכים שלגביהם נדרשת דחיית העיון, כדי לכלול עילות או טענות חדשות שהרי עילות התביעה הובאו לטענתה, במלואן במסגרת כתב התביעה, מנגד קיים חשש כי מסירת דו"ח החקירה והקלטות בשלב זה לידי המשיבים עלול להביא לשיבוש בהבאת הראיות, תמנע את הבאת האמת בפני בית-הדין ותמנע דיון הוגן. אין בכוונתי להטיל דופי במשיבים, או להביע דעה כלשהי בנוגע לגרסתם, אלא מועלה חשש בלבד, הנובע מהמחלוקת הקיימת בין הצדדים כפי שעולה מכתבי הטענות.

לפיכך, באיזון בין עיקרון הגילוי לבין דחיית העיון ובהתחשב ב"מבחן הצורך", זה הקבוע בתקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 46(א) לתקנות בין הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (ראה לעניין זה: ע"א 327/68 בנק אלרן בע"מ ובנק איגוד לישראל בע"מ נ' ג'ון אדרד ביינון ואח', פ"מ כב(2) 602), דעתי היא כי נוטה הכף לכך, שהעיון במסמכים יידחה, עד לאחר שהמשיבים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

19. סוף דבר – הבקשה מתקבלת חלקית.

א. הבקשה להתיר למבקשת שלא לחשוף בפני המשיבים מסמכים אשר המבקשת טוענת להיותם בגדר סוד מסחרי ולחשוף אותם לעיני בית-הדין בלבד, נדחית.

ב. הבקשה לדחיית העיון במסמכים שהוכנו לצורך ההליך המשפטי מתקבלת.

העיון בדו"ח סיכום החקירה והקלטות יידחה באופן שבו לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, תעביר המבקשת לידי המשיבים, בתוך 15 יום את העתקי דו"ח סיכום החקירה והקלטות שברשותה.

20. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ."

ב- בש"א (י-ם) 1184/05[7] נפסק מפי כב' הרשמת דורית פיינשטיין:

"1. בפני בקשה כי כתב ההגנה יימחק ויינתן פסק-דין על יסוד כתב התביעה בלבד.

2. נימוקי הבקשה

א. הנתבעת אינה ממלאת אחר החלטות בית-הדין בדבר גילוי מסמכים על-אף החלטת בית-הדין מיום 13.10.04 (להלן: החלטת בית-הדין).

ב. בית-הדין קבע כי על הנתבעת לגלות את כרטיסי הנוכחות החודשיים של כל העובדים באתר בו עבד התובע, וזאת על סמך הודעת הנתבעת כי אין בידה כרטיסי נוכחות יומיים או שבועיים אלא חודשיים בלבד. לאחר החלטה זו הודיעה הנתבעת בתצהיר כי אין בידה כרטיסי נוכחות חודשיים אלא סידורי עבודה בלבד אך לא גילתה גם את סידורים אלו.

ג. הנתבעת חוייבה על-פי החלטת בית-הדין לגלות את ההסכם שבינה ובין חברת מקורות, שבאתרה עבד התובע. דא עקא שעל-אף החלטת בית-הדין הנתבעת גילתה רק את ההסכם מיום 1.1.96 ועד 31.12.96 ולא את כלל ההסכמים הרלבנטיים לתקופת עבודתו של התובע מאפריל 95 ועד לאחר הגשת התביעה.

3. הנתבעת לא השיבה כדין לשאלון, שהגשתו הותרה במסגרת החלטת בית-הדין. הנתבעת סירבה לגלות את שמות העובדים שעבדו במקביל לתובע והעלתה לפתע טענת חסיון על שמות אלו, ואף לא פרטה כמה עובדים עבדו כל תקופת עבודתו של התובע.

4. לבסוף מבקש התובע כי יושתו על הנתבעת הוצאות לדוגמה בגין בקשה זו.

5. נימוקי ההתנגדות

א. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי מעולם לא טענה שבידה כרטיסי נוכחות כלשהם. כל שהנתבעת הודתה בו הוא שיש בידה רשימת מסמכים לפיהם ניתן לראות את רשימת העובדים באתר לפי חודש מסויים.

ב. הנתבעת צירפה את הסכם מקורות המצוי בידה ואין בידה כל הסכם נוסף. הנתבעת צירפה תצהיר של מנהל סניף ירושלים בעניין זה.

ג. בנוגע לשאלון הנתבעת גילתה את מספר העובדים באתר אך היות שלא נתקבלה הסכמתם לגלות את שמם, ולא ניתן להשיג הסכמה זו כיום, שמותיהם חסויים על-פי חוק הגנת הפרטיות.

6. התובע הגיב להודעת הנתבעת וטען כי אין חסיון על שמות העובדים וממילא טענה זו היתה צריכה להטען בטרם החלטת בית-הדין בדבר גילוי המסמכים והשאלון ולא עתה. זה כאשר ממילא לא ברור מהו האינטרס של העובדים שיפגע ממתן תשובות לשאלון, מה גם שממילא עבדו עם התובע וזהותם ידוע לו.

7. הכרעה

א. הלכה היא בבתי-הדין לעבודה שיש להעדיף בירור מחלוקות לגופן על פני הכרעה על יסוד מחדלים דיונים. יחד עם זאת במקרים קיצוניים ונדירים קבע בית-הדין כי כלו כל הקיצין ומחק כתבי טענות.

מקרה זה הוא מסוג המקרים שבהם המחדלים הם קיצונים ומעידים על זלזול הן בתובע והן בבית-הדין. לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים נראה כי האיזון הראוי ימצא לא במחיקת כתב ההגנה, אלא בפסיקת הוצאות לטובת התובע וחיוב הנתבעת במילוי אחר החלטת בית-הדין.

ב. אפתח בשאלה אם שמות העובדים חסויים. אכן צודק התובע כי הנתבעת לא העלתה טענה זו בשום שלב וכי מתעורר חשש שמא שהנתבעת מתחמקת מלמלא אחר החלטת בית-הדין בעניין זה. למעלה מכך, הנתבעת אף לא הפנתה לפסיקה הקובעת כי גילוי שמות עובדים יפגע בפרטיות העובדים, וכנראה לא בכדי. הפסיקה קבעה כי שכרם של עובדים הוא חסוי, נתוני הפנסיה או פרטים אישיים אחרים אך לא מצאתי אסמכתא לכך ששמות של עובדים אחרים הינם כשלעצמם חסויים. לפיכך הנתבעת תגלה את כל השמות הללו בגין כל תקופת עבודתו של התובע וכמפורט בהחלטת בית-הדין, תוך 7 ימים. מועד קצר זה נקבע בשים-לב להתמשכות ההליכים עד כה.

ג. הנתבעת אף תגלה את כל המסמכים הרלבנטיים שיש לה לעניין ימי העבודה של העובדים האחרים ואין זה משנה אם מדובר בסידור עבודה או דפי נוכחות חודשיים, וזאת בהתאם להחלטת בית-הדין, גילוי כאמור יתבצע אף הוא תוך 7 ימים.

ד. לעניין ההסכם שבין הנתבעת לחברת מקורות, הרי שעל הנתבעת לגלות מסמכים המצויים ברשותה ומובן שאין לחייבה לגלות מה שאינו בשליטתה. הנתבעת הצהירה כי בידה רק ההסכם משנת 1996. היות שסוגיה דומה התעוררה בתיק עב' 1153/02 המבקש יבדוק שוב את עמדתו לאור העולה מהחלטה זו וייתן הודעה על כך תוך 7 ימים.

לטעמי, בית-הדין אינו מוסמך לחייב צד להגיש תצהיר גילוי מסמכים באמצעות המנכ"ל, כפי שדורש התובע, אך מובן כי התובע רשאי יהיה לזמן עדים רלבנטיים לטעמו ולחקור בחקירה נגדית את עדי הנתבעת גם על ידיעותיהם בתחום זה.

ה. כפי שציינתי בפתח דברי האיזון הראוי לטעמי מחייב הטלת הוצאות גבוהות על הנתבעת שכן עסקינן בתביעה שהוגשה עוד בשנת 1999, ועד היום, על-אף החלטות חוזרות ונשנות של בית-הדין, לא השלימה הנתבעת את גילוי המסמכים. לפיכך תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתנה היום ט"ז ב אדר ב, התשס"ה (27 במרץ 2005) בהיעדר הצדדים."

ב- בש"א (חי') 4385/04[8] נפסק מפי כב' השופטת מהא סמיר-עמאר:

"1. זוהי בקשה מטעם התובע לגילוי מסמכים ספציפיים, שהם שלושה מסמכים מתיקו האישי של הנתבע מס' 4, כדלקמן:

א. תרשומת שערך המפקח ג'מיל עווידה מיום 25.5.04.

ב. דו"ח פיקוח שערך המפקח ג'מיל עווידה ביום 14.6.04.

ג. מכתבו של המנהל ד"ר רג'א פרג' למר דוד וסרמן מיום 16.7.04.

2. בבקשה קודמת בתיק, בש"א 3713/04 נעתרנו לבקשת התובע והורינו על גילוי מסמכים ספציפיים (פרוטוקולים של וועדות היועצים המחוזית והעליונה ביחס לתובע ולנתבע מס' 4) ביחס למכרז נשוא תיק זה.

בבקשתו זו טוען התובע כי הוא למד מפרוטוקול ועדת היועצים המחוזית הנ"ל כי הנתבע מס' 4 ביקש להתייחס להמלצות קשות ומגמתיות של המפקח ג'מיל (התרשומת יום 25.5.04), שהוכנסו לתיקו האישי. לטענת התובע תוכנם של מסמכים אלו, אינו מאפשר לקבל את המלצת ועדת היועצים העליונה והחלטת המנכ"לית בעקבותיה, כעומדות בדרישות הסבירות וחובת ההנמקה.

עוד נטען, כי בחינת סבירות החלטת המנכ"לית שאימצה את המלצת ועדת היועצים העליונה, לא תתאפשר בלי שיהיו מונחים בפני בית-הדין, ובפני באי-כוח הצדדים המסמכים שהונחו ו/או היו צריכים להיות מונחים בפני המנכ"לית בטרם קבלת החלטתה למנות את הנתבע מס' 4 למנהל בבית ספר יסודי א' בכפר ינוח.

לבקשה לא צורף תצהיר בטענה שהיא מבוססת על נימוקים משפטיים גרידא.

3. בתגובה לבקשה התנגדה בא-כוח הנתבעים 1-3 לגילוי המסמכים בנימוק כי המידע הנמצא בתיקו האישי של העובד הינו פנימי וסודי, ועיון בו מותר רק לעובד ולממונים עליו במסגרת עבודתם ולצורך מילוי תפקידם בלבד.

עוד נטען, כי המסמכים המבוקשים קשורים באופן אישי למשיב מס' 4 והנתבעים 1-3 אינם רשאים למסור עותק מהם למבקש.

בא-כוח הנתבעים ביקשה להדגיש כי אחד הטעמים העיקריים להיות דיוני ועדת היועצים סודיים, הוא מניעת שימוש במסמכים חלקיים ומגמתיים אשר יש בהם לא אחת כדי לפגוע פרטיותו של העובד.

4. בא-כוח הנתבע מס' 4 אף היא התנגדה לבקשה, וביקשה לדחותה מחמת פגיעה בפרטיות הנתבע מס' 4 וחשש לביצוע עבירה על-פי חוק הגנת הפרטיות.

בא-כוח הנתבע 4 טענה כי גילוי המסמכים הספציפיים נועד כדי להכשיר מסמכים שהושגו על-ידי התובע תוך פגיעה בפרטיותו, ותוך עבירה על חוק הגנת הפרטיות, והראיה כי חלקים ממסמכים אלו צוטטו בתצהירו המשלים, וזאת מבלי לתמוך את בקשתו בתצהיר, שיבהיר כיצד הגיעו אליו המסמכים שאמורים להיות חלק מתיקו האישי של הנתבע מס' 4.

בנוסף טענה בא-כוח נתבע מס' 4, לחוסר תום-לב מצד המבקש, שמבקש לעשות שימוש שלא כדין במסמכים מתיקו האישי של התובע, ולהכשיר את ההסתמכות עליהם, על-ידי פניה בבקשה, שמטרתה לקבל גושפנקא חוקית מבית-הדין, בעוד שהמסמכים הושגו על ידו תוך הפרת חוק הגנת הפרטיות, ולכן אינם יכולים לשמש כראיה בבית-המשפט.

עוד נטען כי אין רלבנטיות למסמכים המבוקשים לנושא שבמחלוקת, וכי בית-הדין לא ישים את שיקול-דעתו במקום דעתה של המנכ"לית. וכי בית-הדין אינו אמור לבחון את סבירות ההחלטה על יסוד המסמכים המבוקשים, שכן חזקה היא שהמסמכים נמצאים בתיקו האישי של הנתבע מס' 4, שכולו עמד בפני הוועדות המייעצות ובפני המנכ"לית טרם מתן ההחלטה. הבקשה כפי שהוגשה עוסקת ב"דיג אסור" בתיקו האישי של הנתבע 4, תוך פגיעה קשה בו, ופתיחת פתח להצפת בית-הדין במסמכים שאינם רלבנטיים לתיק.

5. מטעם התובע הוגשה תגובה לתגובת הנתבע מס' 4 הנ"ל ובה נטען, כי טענות הנתבע מס' 4 הם ניסיון לחסום ביקורת שיפוטית, שכן מהפרוטוקולים של ועדות היועצים והחלטת המנכ"לית עולה כי אין התייחסות כלל למסמכים שגילוים מבוקש, עובדה זו לבדה מצדיקה את ביטול החלטת המנכ"לית לבחור בנתבע 4.

עוד נטען, כי לא בוצעה כל עבירה של פגיעה בפרטיותו של הנתבע מס' 4, שכן לתובע ניתנה רשות על-ידי כותבי המכתבים שאת גילויים מבוקש, לעשות שימוש בתוכנם, כפי שהתובע עשה בתצהירו המשלים.

יתירה מכך, מול הפגיעה בפרטיות הנתבע מס' 4, אם תוכח כזו, עומדת לתובע הזכות להגנה על עניינו האישי, זאת נוסף לעניין הציבורי בביטול מינויו של מי שנמצא פגם חמור בהתאמתו כמחנך וכמנהל.

עוד נטען, כי לא בכל מקרה יש צורך בצירוף תצהיר התומך בבקשה לגילוי מסמכים, על אחת כמה וכמה, כאשר אין מחלוקת שהמסמכים שגילוים מבוקש עמדו בפני הוועדות המייעצות והמנכ"לית מה גם שהתובע אינו מתנגד כלל לגילוי כל מסמך ספציפי מתיקו האישי.

6. המסגרת הנורמטיבית

על-פי תקנה 46(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית-הדין, לבקשת בעל דין ליתן צו, לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות. המסמכים שעל גילויים יצווה בית-המשפט הם אלו הנוגעים לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. גילוי המסמכים נערך על-מנת לאפשר דיון הוגן בשאלות הללו בלבד ולא באחרות. כל מסמך ייחשב כנוגע לעניינים השנויים במחלוקת במשפט אם הוא עשוי לעזור בעקיפין או במישרין, למבקש הגילוי, לקידום עניינו או לשם פגיעה בעמדת הצד השני (ראה: י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) סעיפים 344-355).

7. ההלכה הפסוקה בבקשה זו, כפי שבאה לידי ביטוי ב- ע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי הנרי, פ"ד מט(4) 54 קובעת כי:

'גילוי מסמכים משתרע על פני כל 'המסמכים הנוגעים לעניין הנדון' ... על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה.. נמצא כי הרלבנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלבנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת בין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלבנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין אין לגלותו... גילוי האמת הוא ערך מרכזי בכל שיטת משפט ובכל חברה. בלעדיו אין. עם זאת, אין הוא ערך בלעדי. לצידו קיימים ערכים אחרים, אשר גם עליהם צריכה החברה להגן. כבוד האדם, חירותו, פרטיותו, וכיוצא באלה חירויות יסוד עלולות להיפגע על-ידי גילוי האמת.. יש צורך לאזן בין הערכים המתנגשים... על רקע הצורך לאזן בין אינטרסים שונים (של הפרטים בינם לבין עצמם, ובין אינטרס הפרט לאינטרס הכלל) נוצרו במשך השנים מספר 'חסיונות'. הם מאפשרים חסיון בפני גילוי ראיה בהליך שיפוטי, גם אם בגילוי הראיה יהיה משום קידום גילוי האמת, וזאת מקום שקיים ערך חברתי המצדיק זאת... חסיונות אלה ואחרים הם לרוב 'יחסיים'. הם פרי איזון בין ערכים מתנגשים. היקפם נקבע על-פי דרישותיו של איזון זה.. אין הם מעניקים חסיון 'מוחלט' לראיה, אלא מתנים את החסיון באיזון בין התועלת לנזק אשר יצמחו מגילוי הראיה.'

כמו-כן, נקבע בפסיקה כי:

'כאשר מתבקש גילוי מסמכים פלוניים בודק בית-הדין:

1. האם המסמכים רלבנטיים לדיון המתנהל בין הצדדים.

2. האם זוהי הדרך היעילה לברור העובדות הנכונות.

3. האם יש בכך הכבדה בלתי-סבירה על הצד השני.

4. כאשר מתבקש מידע הכרוך בחשיפת סודות מקצועיים או בשיקולים של הגנה על הפרטיות – לטובת מי נוטה המאזן כאשר נשקל הנזק שנגרם למבקש לעומת הנזק שנגרם למשיב (בש"א (י-ם) 1372/99 אילן מנס נ' רשות השידור, פד"ע י 849).'

8. פרק 93 לתקשי"ר, מתייחס, בין היתר, לתיקו האישי של עובד, זכות העיון ומגבלותיה והסעיף הרלבנטי קובע כדלקמן:

'סעיף 93.122

(א) המידע האצור בתיק האישי של עובד הינו פנימי וסודי; העיון בתיק האישי מותר לעובד בהתאם לפסקה 93.125;

(ב) העיון בתיקו האישי של עובד השמור בנציבות שירות המדינה מותר לעובדי נציבות שירות המדינה בלבד או מי שהוסמך לכך על-ידי נציב שירות המדינה. העיון בתיקו האישי של עובד השמור במשרד מותר לעובדי נציבות שירות המדינה, לממונה על העובד, לעובדי הביקורת, לעובדי משאבי אנוש ולעובדי יחידת המשכורת במשרד בו מועסק העובד, או מי שהוסמך לכך על-ידי האחראי. כל זאת במסגרת עבודתם ולצורך מילוי תפקידם בלבד. אסור להם למסור מידע זה, וכל מידע הנוגע לעובד, לאחרים שלא פורטו בפסקה זו; ...

(ח) העובר על הוראות פסקה זו עובר עבירי פלילית ומשמעתית.'

ואילו סעיף 12.377 לתקשי"ר, קובע כי דיוני ועדת הבוחנים, מסמכיה ומסקנותיה הם סודיים, ואסור להביא מהם לידיעתם של אחרים, אלא באישור נציבות שירות המדינה.

9. באשר להיקף החסיון נקבע:

'חסיונות אלה ואחרים הם לרוב "יחסיים". הם פרי איזון בין ערכים מתנגשים. היקפם נקבע על-פי דרישותיו של איזון זה. אין הם מעניקים חסיון "מוחלט" לראיה, אלא מתנים את החסיון באיזון בין התועלת לנזק אשר יצמחו מגילוי הראיה. הפעלתם בכל מקרה ספציפי מחייבת – בצד האיזון "העקרוני" שנעשה בגיבוש החסיון עצמו – עריכת איזון "קונקרטי".

בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובגדריו של השיקול הקונקרטי מתחשבים, בין השאר, במידת חיוניותה של הראיה במשפט...' (ראה ע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי הנרי, פ"ד מט(4) 54).

10. כאמור גילוי המסמכים נתון לשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית ומטרתו, בדרך-כלל להביא לחקר האמת, ואם סבור בית-המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול-הדעת לא להתירו (ראה, רע"א 4249/99 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב בע"מ, פ"ד נה(1) 515).

11. חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע:

'1. לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.

2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(1)...

(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש-עשרה שנים ממועד כתיבתו;

...

(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם;

(8) הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;

(9) שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;

(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9).'

12. הכרעה

בענייננו המסמכים הספציפיים שאת גילויים מבקשים מוגנים, לכאורה לא רק מכוח החסיון על-פי הוראות התקשי"ר, אלא ובנוסף מכוח הוראות חוק הגנת הפרטיות.

מכאן בחינת טענות הצדדים, הוראות החוק וההלכה הפסוקה ובעיקר נסיבות העניין והאיזון המתחייב מביאים אותנו למסקנה כי, יש לדחות את הבקשה בשלב זה, זאת בעיקר מהנימוקים כדלקמן:

א. טענת התובע כי עומדת לו הגנה בהתאם לסעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות משום שלטענתו, מי שכתבו את המכתבים (המפקח ג'מיל עווידה והמנהל ד"ר רג'א פ'רג) הרשו לו לעשות שימוש בתוכנם של המסמכים בתצהירו המשלים, לא נתמכה כלל בתצהיר מטעמו המאמת את הטענה. הצורך בהגשת תצהיר איננה דרישה פורמאלית בנסיבות העניין, במיוחד נוכח העובדה כי רק מסמך אחד מהמסמכים שאת גילויים מבוקש הוזכר בפרוטוקול הוועדה המחוזית, ונוכח ההשלכות שיכולות להיות לעובדה שלתובע ניתן אישור על-ידי כותבי המסמכים, המפקח עווידה והמנהל, ד"ר פרג', ככל שזו תוכח כנכונה, על כותבי המכתבים, בהיותם גם הם כפופים לאיסור שבחוק הגנת הפרטיות ולמגבלות שנקבעו בתקשי"ר ושפרטנו לעיל.

ב. לא שוכנענו, בשלב זה, כיצד יש במסמכים אלו כדי לגלות את האמת, כאשר אין מחלוקת כי מה שעמד בפני ועדת היועצים והמנכ"לית, היו תיקיהם האישיים המלאים של המועמדים למכרז, ואשר ביחס לנתבע מס' 4, כללו לכאורה, הערכה קודמת ושונה של אותו המפקח (מר עווידה).

מכאן ואף בהתעלם מהשאלה, הכיצד הגיעו המסמכים ותוכנם לידיעתו של התובע, הענות לבקשה להצגת מסמכים סלקטיביים וספציפיים מתיקו האישי של הנתבע מס' 4, כראיה, מבלי שאלו הוזכרו במפורש בדיוני וועדות היועצים (המסמכים: ב, ו-ג), ומבלי שהונחה קודם לכן תשתית ראייתית מתאימה אודות נסיבות הכנת התרשומת והדו"ח על-ידי המפקח עווידה והמכתב על-ידי המנהל, והמשקל שהיה להם בקבלת ההחלטות נשוא התביעה – תחטא למטרה של הצגת האמת המלאה, ואף תחייב דיון בשאלות של כשירות מקצועית של המועמדים והתאמתם לתפקיד, על בסיס מידע חלקי ו/או הרחבת הדיון לנושאים ששיקול-דעת בית-הדין אינו יכול להחליף את שיקול-דעת המוסמכים לקבל את ההחלטות ותסיט את הדיון למחוזות לא לו.

ג. נוכח הכלל לפיו אין בית-הדין שם את שיקול-דעתו במקום שיקול-דעת המנכ"לית או הוועדה, שהם אמונים על הערכת נתוניהם המקצועיים של המועמדים השונים במכרזים, אלא בוחן את תקינות ההליך, סבירות ההחלטה ועמידתם בכללי המינהל התקין, וחרף העובדה שאין בפנינו בקשה לגילוי ועיון בתיק האישי של נתבע מס' 4, או של התובע, נציין כי ככל שיוכח בפנינו, או ככל שנשתכנע, מהראיות שיובאו בפנינו בהמשך, כי אכן יש רלבנטיות לחומר שבתיקים האישיים של מי מהצדדים, לגילוי האמת המלאה, שלא ניתן להוכיחה באמצעות עדים או בדרכים חליפיות אחרות, נהיה מוכנים וככל שנדרש לכך, לשקול את העניין, בכפוף למגבלות של רלבנטיות, הרחבת חזית ו/או הכבדה לא סבירה על ניהול ההליך.

13. סוף דבר

הבקשה נדחית."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 7771/04[9] נפסק מפי כב' השופט שמואל טננבוים:

"1. המבקשת היתה עובדת המשיבה מיום 20.3.95 ועד ליום 31.5.00. המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבה בטענה, כי הופלתה לרעה מחמת מינה ביחס לעובדים גברים בכך שלא הוקצו לה אופציות בהתאם להסדר אופציות שגובש אצל המשיבה. הסעד המבוקש הינו תשלום של 4,425,884 ש"ח בגין הנזק שנגרם לה בשל האפליה לרעה והפסד שווי המניות בתקופה שבין 20.3.95 ו-20.3.96.

2. בפניי בקשת המבקשת למתן צו למסירת פרטים נוספים, לגילוי מסמכים ולעיון בהם. הבקשה נסמכת על תקנה 46(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) וכן על סעיף 7 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 (להלן: החוק).

המבקשת טוענת, כי הינה זכאית לפרטים נוספים כדלקמן:

א. פרטים אודות בעלי תפקידים זהים ו/או שווי ערך לתפקיד המבקשת לפי טענת המשיבה. לעניין זה מתבקש פירוט שמות בעלי התפקידים לטענת המשיבה, פרטים אודות תפקידיהם ותנאי שכרם, לרבות מועדי עבודתם, הפרוייקטים שנוהלו על-ידי כל אחד מהם תוך מתן פרטים על גודל הפרוייקטים, מספר הפרוייקטים שנוהלו על-ידי כל אחד מהם, הכישורים הרלבנטיים, שכרם החודשי של אותם עובדים תוך ציון מלוא הפרטים הקשורים לשכר, להוצאות, לבונוסים, למכסת ימי החופשה ופרטים אודות הקצאת אופציות לבעלי אותם תפקידים.

ב. פרטים אודות תפקידים זהים או שווי ערך לתפקיד המבקשת לפי טענתה של המבקשת. בגדר בקשה זו, מתבקשים פרטים אודות 12 בעלי תפקידים במחלקת EMEA ששמותיהם מצויינים בבקשה. הפרטים הם אותם פרטים שצויינו לעיל בסעיף-קטן א'.

ג. פירוט מלא של כלל בעלי התפקידים במשיבה אשר קיבלו אופציות תוך חלוקה מגדרית והפרדה בין עובדים גברים לעובדות נשים תוך ציון תפקידיהם, מועדי הקצאת האופציות ופרטים נוספים.

ד. רשימת מנהלי הפרוייקטים אצל המשיבה בשנים 95' עד 99' במחלקת EMEA אשר לא קיבלו אופציות תוך חלוקה מגדרית בין גברים לנשים ובציון פרטי התפקיד והפרוייקטים שבהם עסקו.

ה. מועדי הנפקת מניות המשיבה לרבות תוכניות להענקת אופציות לעובדי המשיבה בשנים 95' ואילך.

ו. פרטים נוספים הנוגעים לסעיפים מסויימים בכתב ההגנה שעניינם הקביעה מי מעובדי המשיבה יקבל אופציות וכמה, הפרטים הנוגעים לאותה קביעה, מדיניות תוכניות האופציות וכיוצא באלו פרטים.

ז. גילוי מסמכים ועיון בכל תוכניות הקצאת האופציות לעובדים משנת 95' ועד שנת 2000, כל דו"חות ההערכה של המבקשת בכל תקופת העסקתה, נוהלים כתובים בדבר הענקת אופציות, תיקי לקוחות שהמבקשת היתה מנהלת הפרוייקטים שלהם.

המשיבה מתנגדת מכל וכל לבקשה למתן פרטים נוספים. בתגובתה הנרחבת לבקשה, טוענת המשיבה בתמצית, תוך הסתמכות על תצהיר מטעמה, את הטענות הבאות:

א. מדובר בבקשה לחשיפת פרטים בהיקפים ובתחומים נרחבים של מכלול העסקתם של עובדי המשיבה וזאת ביחס לאלפי עובדים שעבדו במשיבה בשנים 95' – 2000'. אין כל פרופורציה בין תביעתה של המבקשת לבין הבקשה לגילוי מסמכים. הבקשה מהווה הכבדה ניכרת על המשיבה אשר תדרש להשקיע זמן רב ומשאבים נכבדים כדי לספק את אותו מידע.

ב. גילוי המידע הנרחב יפגע בפרטיות של עובדים וביחוד של אותם עובדים אשר שמותיהם מפורטים בבקשה.

ג. גילוי המידע עלול להוות פגיעה חמורה באינטרסים של המשיבה ובמעמדה בשוק העבודה.

ד. החוק אינו חל על תביעתה של המבקשת ועל-כן, אין מקום להפוך את היוצרות ולהיעתר בשלב זה לבקשה בהתבסס על הוראות סעיף 7 לחוק טרם הוכח, כי החוק חל על אותה תביעה.

ה. על-פי סעיף 7 לחוק, חייב מעביד למסור מידע רק לעובד, דהיינו מי שהוא עובד בעת מסירת המידע ולא שנים לאחר סיום יחסי העבודה.

ו. על-פי סעיף 7 לחוק, חייב מעביד למסור מידע במידה הדרושה לפי העניין. במקרה דנן, מדובר בבקשה החורגת במידה ניכרת מהחובה המוטלת על מעביד בהתאם לאותו סעיף.

ז. ככל שהמבקשת זכאית לקבל נתונים, הרי שהתקופה הרלבנטית לתביעה הינה בחודש מרץ 95' ועד חודש מרץ 96'. הבקשה מתייחסת לתקופות מעבר לתקופה זו.

ח. הבקשה מתייחסת גם לנושא השכר מעבר לשאלת האופציות. תביעתה של המבקשת מתייחסת רק לנושא האופציות ועל-כן, אין היא זכאית לפרטים נוספים בכל הקשור לשכרם של עובדי המשיבה.

ט. הטענה, כי העובדים ששמותיהם מפורטים בבקשה הינם בעלי תפקידים זהים או שווי ערך, אינה נכונה. מדובר בעובדים שלא היו בעלי תפקיד מקביל למבקשת, בעלי כישורים עדיפים וביצועיהם עלו על אלו של המבקשת. מדובר בעובדים שאינם ברי השוואה עם המבקשת.

3. באשר לזכות צד לגילוי מסמכים נפסק, כי יש להימנע ממתן צו גורף ורחב. במסגרת ההחלטה, יש לאזן בין מידת ההכבדה שתיגרם למי שמתבקש להציג את המסמכים ובין מתן האפשרות לצד שכנגד להוכיח את טענותיו. יש לשאוף לאזן בין האינטרסים של הצדדים ולשקול מחד את האינטרס שלא להרתיע עובדים ולהגיש תביעות ומאידך, למנוע מתן צו גורף בנושאים רגישים. כנגד עיקרון הגילוי הרחב ככל האפשר הרלבנטי למחלוקת, עומדים ערכים של יעילות הדיון, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים, לרבות פגיעה בפרטיות של עובדים אחרים (דב"ע נא/160-3 בנק הפועלים בע"מ נ' מרגלית, פד"ע כג 384; דב"ע נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ההסתדרות הכללית, פד"ע כז 255. עב"ל 417/99 קליינר נ' פולבש, פד"ע ל 11; דב"ע נז/102-3 נבות פיקל נ' ריכטר, פד"ע לב 460; ד"ר י' לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה (מהדורת 2004) פרק 11, עמ' 8-16).

מעיון בבקשה עולה, כי מדובר בבקשה כללית ובלתי-מפורטת. הבקשה היא למתן פרטים באופן גורף, רחב ובלתי-ממוקד. הבקשה מתייחסת למגוון רחב ביותר של עובדים ולפרטים רבים הנוגעים לעבודתם שעל פניהם אין בהם כל רלבנטיות לשאלות שבמחלוקת. מתן צו כמבוקש על-ידי המבקשת, יהווה הכבדה בלתי-סבירה על המשיבה ועלול לפגוע בצורה משמעותית בפרטיותם של עובדים רבים. בנסיבות אלו, אין מקום להיענות לבקשה על יסוד תקנה
46(א) לתקנות.

סעיף 7 לחוק קובע כדלקמן:

'מסירת מידע

מעביד ימסור לעובדו, לפי דרישת העובד, מידע לעניין חוק זה בדבר רמות שכר של עובדים המועסקים אצלו, לפי סוגי עובדים, סוגי משרות או סוגי דירוגים, ובלבד שהמעביד אינו חייב למסור מידע אלא במידה הדרושה לפי העניין, שיימנע גילוי פרטים מזהים של עובדים, ושאין במסירת המידע הפרה של כל דין אחר.'

בקשתה של המבקשת מכוח סעיף 7 לחוק, חורגת לכאורה במידה ניכרת מאמות-המידה שנקבעו בסעיף זה. לא שוכנעתי כלל, כי המידע המבוקש הינו ב'מידה דרושה לפי העניין'. קיים חשש ממשי שהמידע המתבקש יש בו משום גילוי פרטים מזהים של עובדים והפרת זכותם לפרטיות.

מטענות המשיבה עולה, כי קיימת מחלוקת של ממש בשאלה הבסיסית מיהם אותם עובדים אשר עבדו בעבודה שווה בעיקרה או בעבודה שוות ערך לעבודתה של המבקשת. לעניין זה טוענת המשיבה, כי קיימים הבדלים בין המבקשת לבין העובדים ששמותיהם מצויינים בבקשה הן מבחינת אופי העבודה והן מבחינת הכישורים והמיומנות. נתונים אלו הם בעלי משקל מכריע בשאלה האם הופלתה המבקשת לרעה (סעיפים 2 ו- 3 לחוק).

המשיבה טוענת, כי החוק כלל לא חל על תביעתה של המבקשת. נוכח טענה זו, יש יסוד לגישת המשיבה לפיה, על בית-הדין להכריע בשאלה זו קודם למתן צו נרחב לגילוי מסמכים או לפרטים נוספים (באשר לבעיתיות שבהחלת החוק, השווה: פרופ' דוד א' פרנקל 'כמה את/ה שווה למעביד?', סטטוס גיליון 106 (אפריל 2000) 44).

בהתחשב במכלול המפורט לעיל, אני דוחה בשלב זה את רובה של הבקשה.

אני מקבל את הבקשה לגילוי מסמכים כללי. המשיבה תגלה בתצהיר את המסמכים הנוגעים לעניין וזאת תוך 30 יום מהיום.

4. למרות דחיית הבקשה כמפורט לעיל, שמורה למבקשת הזכות להגיש בקשה לפרטים נוספים בשלב מאוחר יותר. בין הצדדים קיימות מחלוקות של ממש באשר לתחולת החוק ופרטים בסיסיים נוספים הנוגעים ליישומו. בהתחשב בכך על בית-הדין לדון תחילה בשאלות העולות מטענותים אלו של הצדדים. יצויין כי בסעיף 5 לחוק ניתנה רשות לבית-הדין למנות מומחה לניתוח עיסוקים על-מנת שיחווה את דעתו לעניין העבודות שבמחלוקת ושאלת היותן של אותן עבודות שוות בעיקרן או עבודות שוות ערך. מינוי מומחה כאמור – ככל שבית-הדין ידרש לו – יכול ויעשה במקרה דנן, רק לאחר שמיעת ראיות והכרעה בחלק מהמחלוקות העובדתיות והמשפטיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

ער אני לכך שיש למנוע ככל הניתן פיצול הדיון. הדברים נכתבו גם בהחלטה קודמת במסגרת תיק זה (בש"א 1363/03). עם זאת, בהתחשב בתכלית החוק ובטענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובעמדות הצדדים בבקשות הביניים, יש להכריע תחילה בשאלות הקשורות בחלותו של החוק על המקרה דנן ובנושאים הקשורים להשוואת עבודתה של המבקשת לאלו של עובדים אחרים. בנסיבות תביעה זו סבור אני, כי הכרעה מוקדמת באותן שאלות, הינה חיונית להמשך ניהול יעיל של התביעה ותביא תועלת של ממש לדיון (ע"ע 1210/02 ביברינג נ' אלעל, פד"ע לח 115, 129-130).

5. הבקשה נדחית, למעט מתן צו לגילוי מסמכים כללי.

אין צו להוצאות."

ב- בש"א (י-ם) 17377/04[10] נפסק מפי כב' הרשמת גרשון חופית:

"בפניי בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ולמתן צו תשובות לשאלון.

כללי

המבקשת עובדת כמורה בקורסים לשפה הצרפתית אצל הנתבעת, משנת 1996, ומועסקת משנת 1998 על-פי חוזים, שהוארכו מעת לעת.

בכתב התביעה נטען, כי בשנות הלימודים 2001-2002 וכן 2003-2004 צומצם היקף משרתה של המבקשת – שלא כדין – וקיימת לה זכות להעסקה במשרה מלאה ולחילופין, להפרשי שכר בגין הצמצום בהיקפי ההעסקה.

כמו-כן, בתביעתה תובעת המבקשת דמי נופש החל משנת 2003 ולחילופין דמי הבראה וכן השלמת הפרשות לקופות גמל, קרנות ביטוח וקרן השתלמות.

בכתב ההגנה, טוענת המשיבה כי היקף העסקת המורות לשפה הצרפתית נקבע בהתאם למספר התלמידים ומספר הכיתות, על-פי צרכי ההוראה, מדי שנה.

כפועל יוצא, נקבע מדי שנה, בחוזה מתחדש, היקף העסקת המורים ובכללם המבקשת. שיטת חלוקת הכיתות והסטודנטים מונעת משיקולים מקצועיים ואקדמיים, בכפוף לאילוצים תקציביים.

היקף העסקת המבקשת הושפע גם מן הירידה במספר התלמידים שנרשמו לקורס "צרפתית למתחילים" ומצמצום תקציבי.

כן טוענת המשיבה בכתב ההגנה, כי ההחלטה בדבר צמצום היקף משרתה של המבקשת, יושמה באופן שוויוני ביחס לכל המורות שלימדו צרפתית.

כמו-כן, למשיבה טענות כלפי המבקשת, הנוגעות לתלונה שהתקבלה מתלמידים שלימדה. בעקבות התלונה והדיון בצו מניעה זמני בתיק זה, נערך למבקשת שימוע על-ידי דיקן הפקולטה למדעי הרוח, פרופ' סטיבן קפלן, אשר החליט שלא לשנות את ההחלטה לצמצם את משרתה של המבקשת בשנה"ל התשס"ה.

בהקשר זה יצויין, כי המבקשת דוחה את הטענות כלפיה.

טענות המבקשת בבקשה

בבקשה נשוא החלטה זו, מבקשת המבקשת צו-גילוי מסמכים ספציפי ביחס למסמכים הבאים:

– כל כתבי המינוי שהוצאו לגב' לסקר ולגב' דן, מורות לשפה הצרפתית העובדות אצל המשיבה, משנת 1998 ועד היום.

– רשימת התלמידים של הנתבעת החל משנת 1998, של כל מורות השפה הצרפתית, בכל הכיתות ובכל הרמות, כולל חלוקת הסטודנטים בין המורות ונתונים נכון לתחילת שנה"ל, תחילת סמסטר ב' וסוף שנה"ל.

– דו"ח אחרון של מבקר המשיבה.

כן מבוקש צו שיורה למשיבה להשיב על שאלון שהציגה לה המבקשת.

הנימוקים העיקריים לבקשה, הינם כדלהלן:

– גב' לסקר וגב' דן שימשו, יחד עם המבקשת, כמורות לצרפתית. המשיבה העלתה טענות ביחס ליחס השווה שהיא נוקטת, לכאורה, כלפי כל המורות ולפיכך מבוקשים כתבי המינוי של הנ"ל.

– המשיבה העלתה טענות שונות ביחס לכמות התלמידים בכיתות, אשר הצדיקה את השינוי בהיקף משרתה של המבקשת, לפיכך נחוצים למבקשת הנתונים המבוקשים ביחס לתלמידים.

– השאלון המבוקש מתייחס לנושאים שונים הנוגעים לטענות המשיבה – השפעת שינויים בתיקצוב והוראות בדבר המספר המינימלי של התלמידים בכיתה על קבלת ההחלטות בדבר שינויים במשרתה של המבקשת, הבהרת משמעות התאריכים המופיעים על גבי טופס הנתונים של משאל הערכת ההוראה של המשיבה. לטענת המבקשת, קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים מתן צו לתשובות על שאלון.

– למבקשת זכות לעיין בדו"ח המבקר מכוח הוראות חוק חופש המידע. הדו"ח רלבנטי באשר הוא נוגע בשאלות המינהל התקין אצל המשיבה, הנתונה במחלוקת בתיק זה בהקשר להחלטות שקיבלה המשיבה ביחס למבקשת. כן ייתכן שקיימת התייחסות בדו"ח לשאלת הקיצוץ בתקציבו של החוג.

עיקר טענות המשיבה

בתגובה שהגישה המשיבה ביום 10.1.05, היא טוענת כדלהלן:

– התקופה הרלבנטית לתביעה הינה שנה"ל התשס"ב, התשס"ד ותשס"ה. לפיכך, מסכימה המשיבה לגילוי כתבי המינוי של גב' דן וגב' לסקר לשנים הללו בלבד.

– הדרישה לרשימת הסטודנטים של כל מורות הקורסים לצרפתית גורפת ומהווה "דייג". יש בכך משום פגיעה בפרטיות הסטודנטים, שאינם נוגעים לעניין ישירות. המבקשת לא נימקה את בקשתה לרשימת כל הסטודנטים והנתון אינו רלבנטי.

– רשימת הסטודנטים של המבקשת אמורה להיות בידיה. מכל מקום, התלונה שהוגשה לגבי המבקשת הוגשה על-ידי קבוצת המתחילים בלבד.

– האוניברסיטה הינה גוף דו-מהותי ולא חלה עליה חובה לגלות את דו"ח הביקורת הפנימית. מכל מקום, דו"ח זה אינו רלבנטי לעניין התביעה של המבקשת.

– ביחס לשאלון המבוקש, טוענת המשיבה כי השימוש בשאלון צריך שיהא נדיר, בהתאם לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ולפסיקה. במקרה שלפנינו, בכוונת המשיבה להעיד בתיק את פרופ' סטיב קפלן, שהשאלות הכלולות בשאלון הינן בתחום סמכותו וידיעותיו. משקיימת דרך אחרת לבירור הליך, ללא שאלון, לא קמה למבקשת זכות לקבל צו, כמבוקש על ידה.

המצב המשפטי

בתקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 מוסדרים ההליכים נשוא בקשה זו ...

בפסיקה עניפה של בתי-המשפט ובתי-הדין נקבע, בעניין גילוי מסמכים, כי ככלל יתיר בית-הדין גילוי מסמכים שהם בעלי שייכות להליך, על-מנת לאפשר גילוי מלא של האמת, בכפוף לחסיונות ולזכויות צדדים שלישיים.

בהקשר זה ראה, בין היתר, את שנפסק ב- דב"ע נז/102-3 ד"ר דבורה נבות-פיקל נ' ד"ר מרדכי ריכטר, פד"ע לב 460, בהאי לישנא:

'תמיד יש לערוך איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק, ובעיקר הנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים, ולצדדים השלישיים, מגילוי או אי-גילוי של המסמך (דב"ע מג/123-3 וינר – אוניברסיטת בן-גוריון, פד"ע טו 208, 210; דב"ע נב/118-3 עזבון המנוח י' וייס ז"ל – הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע כה 429, 433). כך היה קודם להתקנת תקנה 46 לתקנות וכך גם לאחריה, אף כי הדבר לא נאמר במפורש בתקנה.'

אשר להליך של שאלונים בבית-הדין לעבודה, נפסק, בין היתר ב- דב"ע 398/97-3 ג'י.טי.אי.בי. תקשורת (1991) בע"מ נ' צבי קרוגליאק, פד"ע לא 269, כי צווים בעניין זה יינתנו במשורה וכי:

'הדרישה כי החלטה בדבר שאלון תינתן "מטעמים מיוחדים שיירשמו", משמעותה צמצום שיקול-הדעת בדבר מתן ההחלטה ...

בשים-לב ל"טעמים המיוחדים" הנדרשים למתן צו למסירת שאלון בבית-הדין לעבודה, נפסק כי 'השימוש בהליך ביניים של שאלון צריך שיהא נדיר ושרק בנסיבות יוצאות דופן ינתן' (דב"ע נו/261-9 בן עזרא – מדינת ישראל ואח' (לא פורסם)).'

לגופו של עניין:

נפנה כעת לבחון את הבקשות לגופן, לאור ההלכות המנחות בתחום.

א. גילוי מסמכי כתבי המינוי שהוצאו לגב' לסקר ולגב' דן החל משנת 1998 ועד היום:

לכתבי המינוי של שתי המורות האחרות לצרפתית יש שייכות לתביעה זו, בין היתר באשר המשיבה העלתה טענה בדבר יחס שוויוני מצידה להיקפי המשרה של כל המורות.

עם זאת, לא מצאתי מקום לחייב את המשיבה בגילוי מעבר לגילוי עליו הסכימה, ביחס לשנה"ל התשס"ב, התשס"ד ותשס"ה, שהן השנים הרלבנטיות לתביעה זו.

לפיכך, תגלה המשיבה למבקשת את כל כתבי המינוי של גב' דן וגב' לסקר לשנה"ל האמורות, בתוך 14 יום.

ב. גילוי רשימת התלמידים החל משנת 1998 של כל מורות השפה בכל הכיתות ובכל הרמות:

לא מצאתי כי לרשימות שמות כל התלמידים הלומדים בקורסים לצרפתית בנתבעת, בכל רמות הלימוד ובכל השנים, קיימת שייכות ישירה לתביעה. מתן צו-גילוי גורף בעניין זה עלול לפגוע בפרטיות התלמידים הנ"ל, שרובם המכריע אינם קשורים כלל לתביעה זו.

עם זאת, מאחר שהמשיבה טוענת כי חלה ירידה במספר התלמידים, שהשפיעה על היקף העסקת המבקשת, קיימת שייכות וחשיבות לנתון בדבר מספר התלמידים שהיה רשום לקורסים לשפה הצרפתית.

לפיכך, תגלה המשיבה למבקשת בתוך 14 יום את מספר התלמידים שהיו רשומים בקורסים השונים לצרפתית, תוך פירוט החלוקה לקורסים השונים ולמורות השונות, החל משנת 1998 ועד היום.

ג. גילוי הדו"ח האחרון של מבקר המשיבה:

טוענת המבקשת, כי הדו"ח שפורסם על-ידי מבקר המשיבה חשף בזבזנות עובדים בכירים וליקיים במנהל ושאלת המינהל התקין נוגעת לתהליך קבלת ההחלטות בעניינה של המבקשת.

טענה כללית זו אין בה כדי לבסס את רלבנטיות המסמך המבוקש לתביעה שבפנינו. עם זאת, ככל שקיימת בדו"ח התייחסות לשינוי תקציבו של החוג בו מלמדת המבקשת, לחלקים אלה עשויה להיות רלבנטיות לתביעה.

לפיכך, תודיע המשיבה, בתוך 7 ימים, אם קיימת בדו"ח הנ"ל התייחסות לנושא קיצוץ תקציבו של החוג. ככל קיימת התייחסות כאמור, יועברו החלקים הרלבנטיים לעיון המבקשת בתוך 14 יום.

ד. מתן צו תשובות לשאלון:

בעניין השאלון המבוקש הודיעה, כאמור, המשיבה כי השאלות בשאלון שהוצג מצויות בידיעתו של פרופ' סטיב קפלן, אשר ימסור עדות מטעמה בתיק.

בנסיבות אלה, ומשנקבע מועד קרוב לשמיעת ההוכחות בתיק, לא מצאתי שמתקיימות נסיבות ומיוחדות, המצדיקות מתן צו לתשובות על שאלון.

לסיכום, המשיבה תגלה למבקשת את המסמכים שפורטו בהחלטה זו, בתוך 14 יום, באמצעות תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין. בתצהיר תתייחס המשיבה גם לשאלה אם בדו"ח הביקורת נכללת התייחסות לשינוי בתקציב החוג בו מלמדת המבקשת.

הוצאות בקשה זו ילקחו בחשבון עם סיום ההליכים בתיק."

ב- עב' (חי') 323/04[11] נפסק מפי כב' השופטת מ' פריימן:

"1. בפני בקשה למתן צו המחייב את המשיבה (הנתבעת 1 בתיק העיקרי), להשלים תשובותיה לשאלון אשר המציאה המבקשת (התובעת בתיק העיקרי) ביום 18.8.04, עליו השיבה המשיבה 1 ביום 17.10.04, באופן חלקי.

הצורך במתן התשובות לשאלון, על-פי הבקשה, הינו ב'בדיקת מידת מומחיות מומחי שירות בריאות כללית' (לב-ליבה של המחלוקת בין הצדדים).

2. בהחלטתי מיום 7.11.04 הועברה הבקשה לתגובת המשיבות וביום 2.12.04 נתקבלה תגובתה של המשיבה 1. תגובתה של המשיבה 2 (הנתבעת 2 בתיק העיקרי) לא נתקבלה.

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, סבורה אני כי יש לדחות את הבקשה.

4. לשון תקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") קובעת:

'(ב) בית-הדין או הרשם רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ליתן לבקשת בעל דין צו למסירת שאלון לבעל דין אחר, אם היה סבור שיש בכך כדי לאפשר לבית-הדין להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

(ג) בהחליטו בבקשה כאמור בתקנת-משנה (א) או (ב), ישקול בית-הדין או הרשם, כל הצעה שתבוא מצד בעל דין למסור פרטים או להודות בעובדות או להראות או להמציא מסמכים.

(ד) ...'

מלשון התקנה למדים אנו כי הסמכות למתן צו למסירת שאלון הינה בתחום שיקול-דעתו של בית-הדין או הרשם. כמו-כן, הצו יינתן לאחר שבית-הדין ישקול טעמים מיוחדים שיירשמו, אם סבור הוא כי הדבר יאפשר הכרעה בשאלות השנויות באמת במחלוקת.

5. ב- דב"ע נד/41-9 נורית נחום נ' דליה סופר, עבודה ארצי כו(1) 353, נפסק:

'תקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מתייחסות בצורה שונה להליכי הביניים פרטים נוספים וגילוי מסמכים לעומת שאלון (תקנה 45). התנאים להרשות הגשת שאלון חמורים יותר מאלה המתייחסים להליכי הביניים ואחרים. בכך גילה מתקין התקנות דעתו כי רק במקרים נדירים תורשה הגשת שאלון.' (ראה גם דב"ע נו/261-9 אילנה בן עזרא נ' מדינת ישראל ואח', עבודה ארצי כט(3) 209)

6. כן, ב- דב"ע 398/97-3 ג'י. טי. אי. בי. תקשורת (1991) בע"מ נ' צבי קרוגליאק, פד"ע לא 269 (להלן: "פסק-הדין ג'י. טי. אי. בי."), אשר סיכם את ההלכה בנושא, נפסק כדלקמן:

' ... הדרישה כי החלטה בדבר שאלון תינתן "מטעמים מיוחדים שיירשמו", משמעותה צמצום שיקול-הדעת בדבר מתן ההחלטה... בשל הגבלת שיקול-הדעת בדבר מסירת שאלון בבית-הדין לעבודה, "מטעמים מיוחדים שיירשמו", אין להפעיל סמכות זו כעניין שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים המצדיקים זאת, וכאשר האמצעים הדיוניים האחרים אינם מאפשרים בירור תקין של ההליך...'

כן נפסק בפסק-הדין דלעיל כי:

'בדרך-כלל, על-פי מהות וסוגי ההליכים האזרחיים המתבררים בבית-הדין לעבודה, הוראות התקנות 11 ו- 29(ב) בשילוב תקנה 46(א) ל"תקנות סדרי הדין", מאפשרות בירור יעיל של הליך המתנהל לפני בית-הדין האיזורי. על-כן, במסגרת סדרי הדין המיוחדים והגמישים יותר הנהוגים בבית-הדין לעבודה, נקבע כי שאלון יימסר רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" ובנסיבות שיש בהן קושי לברר את ההליך ואת השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בו, וכאשר ללא מסירת השאלון לא ניתן היה לעשות כן.'

7. מפסיקתו של בית-הדין הארצי, כפי שהובאה לעיל, עולה כי יש לפרש את שיקול-הדעת המצוי בידי בית-הדין או הרשם, באופן מצומצם, כך שלא יינתן צו למסירת שאלון כדבר שבשיגרה, אלא במקרים חריגים ונדירים, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

8. לא זו אף זו, הנסיבות אשר בהן יינתן צו זה תהיינה רק כאשר אמצעים דיוניים אחרים אינם מאפשרים בירור ההליך והשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, וכן כאשר ללא מסירת השאלון לא ניתן יהיה לעשות כן. (ההדגשה במקור)

9. בבקשה העומדת בפנינו, טענה המבקשת כי המידע אשר מצפה היא לקבל באמצעות מסירת השאלון מצוי באופן בלעדי בידי המשיבה 1 וכי המידע רלבנטי לבירור המחלוקת הניטשת בין הצדדים.

המבקשת לא הראתה טעמים מיוחדים לבקשתה הנדרשים על-פי התקנות וכפי הנקבע בהלכת בית-הדין הארצי.

10. על-פי ההלכה בפסק-הדין ג'י. טי אי. בי. דלעיל, צו למסירת שאלון ינתן רק כאשר אמצעים דיוניים אחרים אינם מאפשרים קיום תקין של ההליך וברור של השאלות השנויות באמת במחלוקת, ורק כאשר ללא מסירת השאלון לא ניתן יהיה לעשות כן.

במקרה דנן, אין השאלון האמצעי היחיד המאפשר ניהול תקין של ההליך והדבר אף מוצא ביטוי בדבריה של המבקשת בבקשתה (ראה סעיף 12 לבקשה):

' ... (סירוב המשיבה 1 לענות על השאלון) תטיל (צ.ל. יטיל) על הגב' פריד את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים, תוך סירבול ההליך ונקיטת סחבת מכוונת.'

עינינו הרואות כי גם לשיטתה של המבקשת קיימים אמצעים דיוניים אחרים לקיום תקין של ההליך.

11. כפי העולה מן הבקשה לצו למסירת השאלון, מתבקשת הנתבעת 1 להוכיח באופן פרטני רמת מקצועיותו של כל רופא ורופא הנותן שירותיו במסגרת שירותי הבריאות אותם היא מספקת למבוטחיה.

בתגובה לבקשה טוען בא-כוח המשיבה 1, ויש בטענתו ממש, כי מעצם הגשת הבקשה עולה כי לא היו בידיה של המבקשת, ערב בחירת הרופא המטפל, הנתונים על מידת המומחיות של הרופאים בבתי החולים שאושרו על-ידי המשיבה 1.

אין מקום לאפשר למבקשת חקירת רמתו המקצועית הפרטנית של כל אחד מרופאיה, מה גם, שאין זה מתפקידו ומיכולתו של בית-הדין לקבוע ממצאים כלשהם בדבר העדפת מומחיותו של רופא אחד על פני משנהו במישור המקצועי.

12. זאת ועוד, אינני סבורה כי מסירת השאלון תסייע לבירור השאלות שבאמת שנויות הן במחלוקת.

לטענת התובעת בתביעתה, הואיל והמומחה אליו פנתה הינו המוביל בתחום, ולו יתרון אובייקטיבי ברור על פני רופאים אחרים, זכאית היתה לקבל טיפול מציל חיים, כטענתה, אצל המומחה בעל היתרון הספציפי, האובייקטיבי והברור (ראה סעיף 5 לתביעה).

לטענת הנתבעת 1, חובתה על-פי החוק (חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994) לספק שרותי בריאות לפי שיקול-דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממגורי המבוטח.

לטעמי, ומאחר שלא נטען כלל על-ידי התובעת כי השרותים שהוצעו לה על-ידי הנתבעת היו ברמה מקצועית בלתי-סבירה אלא שמבקשת היא לחייב את הנתבעת בכיסוי הוצאות מומחה שלטעמה הינו בעל יתרון, אין לאפשר לתובעת היפוך הנטל והרחבת הדיון, שלא לצורך, בשאלת "דרוג" או מתן ציון למומחיות רופאי הנתבעת 1.

השאלה המשפטית המצויה במחלוקת הינה, האם שירותי הבריאות אשר הוצעו לתובעת על-ידי הנתבעת 1, ניתנו באיכות סבירה והאם מחוייבת הנתבעת לספק או לשאת בתשלום הוצאות רפואיות של מומחה אשר לו, כנטען, יתרון או ניסיון מקצועי מיוחד בתחום מתן הטיפול הרפואי.

השאלות שבמחלוקת אין בהן כדי להרחיב את מסגרת הראיות להוכחת נסיונו של כל מי ומי מרופאי בתי החולים השונים בהם הוצע לתובעת לקבל טיפול רפואי, וכאמור אין זה מתפקידו ומומחיותו של בית-הדין לעסוק בכך.

13. לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

14. התובעת – המבקשת תשלם לנתבעת 1 הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח + מע"מ."

ב- בש"א (י-ם) 15430/04[12] נפסק מפי כב' הרשמת יפה שטיין:

"1. זוהי החלטה בבקשות שהגיש התובע למתן צו פרטים נוספים לכתב ההגנה ולגילוי ועיון במסמכים.

יצויין כי בכתב התביעה שהגיש, עותר התובע כי בית-הדין יקבע כי היחסים בין הצדדים הינם יחסי עובד ומעביד, יורה לנתבעת לחדש את ההתקשרות עמו ויצהיר על בטלות פיטוריו. מעבר לכך תובע התובע לשלם לו שכר בתקופת העיצומים, לחייב את הנתבעת להעסיקו תקופה בלתי-מוגבלת, וכן להורות על בטלות סעיפים שונים בחוזה שנערך כמו. כמו-כן מבקש החזר סכומים שונים שנדרש להוציא, בשל עבודתו. בנוסף, טוען התובע כי הגיש מועמדות ללשכה לסיוע משפטי בתל-אביב, ונדחה, וטוען כי נדחה בשל מינו, וכי על הלשכה לסיוע משפטי בתל-אביב לבצע העדפה מתקנה, לקבלו לעבודה, ולכל משרה פנויה להעדיף גבר.

2. הבקשה לפרטים נוספים ולגילוי מסמכים מתייחסת לרכיבים אלו:

א. כל הפרטים שברשותה של המשיבה לגבי הסתייגויות שעלו מהמלצותיו של התובע (המבקש) בתיקים בהם טיפל ובאשר לדרך טיפולו בהם.

ב. כל הפרטים לגבי כל ההתקשרויות של המשיבה עם עורכי-דין במצבו של המבקש, שנמשכו מעל 3 שנים.

ג. כל הפרטים שברשות המשיבה לגבי כל רכיבי התשלום והמענק בכסף ובשווה כסף אותם היא מעניקה לעורך-דין בעלי נתונים דומים העובדים כמשפטנים בסיוע המשפטי, ואת שיעורם הכספי של רכיבים אלו.

ד. כל הפרטים המצויים ברשות המשיבה לגבי שיעור ההפחתה הכלכלית בכל רכיבי התשלום והמענק בכסף ובשווה כסף אשר הופחתו או היו צריכים להיות מופחתים מעורך-דין בעל נתונים דומים למבקש (לאחר הקיצוצים במגזר הציבורי שנעשו במהלך שנת 2003).

ה. כל הפרטים המצויים בידי המשיבה לגבי המועדים בהם היו עיצומים ושביתות אצל המשיבה בתקופת עבודתו, וכן את מספר התיקים בהם התובע טיפל במהלך אותם עיצומים ושביתות.

ו. כל הפרטים המצויים בידי המשיבה לגבי מתן אפשרות למשפטנים העובדים אצלה לעבוד בבתיהם הפרטיים למרות היות עובדיה.

ז. פרטים לעניין ניצול ימי חופשה שלו, והאם קיבל תמורה כספית בגין ימי חופשה שלקח.

ח. פרטים לעניין הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה לממשלה לגבי העלאת טענת התיישנות על-ידי המדינה.

ט. כל הפרטים לעניין ממספר המשפטניות הנשים שמועסקות בלשכה לסיוע משפטי בתל-אביב ואת אחוז הנשים והגברים המשפטנים המועסקים על ידה.

המבקש מבקש כי כל הפרטים דלעיל יגובו במסמכים, כחלק מבקשתו לגילוי מסמכים.

לדברי המבקש מטרת הבקשה הינה לצורך חקר האמת וכחלק מזכות היסוד והזכות להליך ראוי, ולאור תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי (התשנ"ב-1991) ומהוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988.

יצויין עוד כי בנוסף לכך הוגשה בקשה נוספת לצו-גילוי מסמכים כללי ולצו לגילוי ועיון, לעניין הסכם שכר-הטרחה החדש שהמשיבה עומדת לכרות עם עורך-דין במצבו של המבקש בלשכות לסיוע משפטי.

בתגובה לבקשה הנוספת הודיעה בא-כוח המשיבה כי שלחה למבקש רשימת כל המסמכים המצויים או היו מצויים בידה והלרבנטים לתביעה, וכן צרפה את ההסכם לעורך-דין ריטיינרים מסוגו של המבקש, לשנת 2003, כבקשתו.

לאור תגובה זו מסיק בית-הדין כי עיקר בקשתו של המבקש הינה הבקשה הראשונה, לפרטים נוספים וגילוי מסמכים ספציפיים, לגביה הובעה התנגדות מצד המשיבה, לגבי מרבית הרכיבים, כמפורט מטה.

3. נימוקי ההתנגדות

א. מדובר בבקשה טורדנית וקנטרנית אשר אין בה לייעל את הדיון אלא לסרבלו ולסבכו.

ב. הבקשה, על פניה, מחייבת היקף עבודה רב שעות תוך המצאת מאות מסמכים – דבר שאינו הגיוני.

ג. חלק מהבקשה מתייחסת לעניינים שהוגשו בתל-אביב – ואינם רלבנטים לתביעה זו, וכי מדובר בשני עניינים שונים.

ד. חלקים נכבדים מהבקשה אינם רלבנטים להוכחת המבחנים לקיום יחסי עובד ומעביד.

ה. המבקש בבקשתו מבקש למעשה כי בשלב זה תפרוש המשיבה את כל ראיותיה לגבי כל טענה שהועלתה במסגרת כתב ההגנה, ולא מדובר בפרטים נוספים כמשמעותם בתקנות. לטענתה, הבקשה, כפי שהוגשה, דומה יותר לשאלון אשר בית-הדין נזקק לו רק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שירשמו (וגם בשאלון אין מקום לסרבול הדיון).

ו. כחלק מבקשותיו, מבקש המבקש כי המשיבה "תייצר" עבורו רשומות, סטטיסטיקות וכו' על-מנת שיוכיח את תביעתו, אך אין עליה כל חובה לעשות כן.

ז. לגופו של עניין נטען כי:

1. הטענה לעניין חוסר שביעות רצונה של הנתבעת ברורה, ואף הובהרה במסגרת החקירה שכנגד (בבקשה לסעד זמני) ובחקירה של התובע את עורך-דין גלובוס, לכן אין מקום למתן צו לפרטים נוספים שאינם ידועים לתובע.

2. לגבי התקשרויות הנתבעת עם עורך-דין אחרים לתקופה מעל 3 שנים – זוהי טענת הגנה שלה, ועליה להוכיחה, בבוא העת (וככל שלא תוכיחה, ממילא יפעל הדבר לטובתו). בכל מקרה, הטענה לעניין חוזה המוגבל ל- 3 שנים, הדבר עולה מלשון החוזה שנחתם עם התובע ושנמצא בידיו, ואין כל רלבנטיות לחוזים שנחתמו עם אנשים אחרים על-ידי הנתבעת. אם ידוע לתובע עובדות אחרות – רשאי לזמן ולחקור את הנתבעת או כל עורך-דין אחר מטעמה לעניין זה.

3. כל נושא שכר משפטנים בשירות המדינה מצוי בחקיקה הרלבנטית, ועיקריהם מופיעים בתקשי"ר, והתובע רשאי לעיין בהם.

4. הקיצוץ בשכר העבודה נכנס לתוקף ב- 1.8.03 והוסדר בהסכם קיבוצי להפחתת שכר, דחיית תוספת יוקר, דחיית תשלומי הבראה ומענקי יובל).

5. מידע לגבי שביתות – ההחלטה לעניין השביתות אינה של הנתבעת כמעסיק והמבקש רשאי לפנות לגורמים המוסמכים לקבלת מידע על שביתות.

6. לגבי משפטנים שעבדו מהבית – אין הסדר כזה עם המשפטנים, וזכויות המשפטנים בשירות המדינה מוסדרות במסמכים המסדירים את יחסי העבודה. גם כאן – אם לתובע יש מידע אחר על משפטנים שעבדו מהבית ברשות – רשאי להזמינם להעיד.

7. התובע קיבל תמורה עבור שירותיו לפי הספק תיקים ולא לפי שעה ולא היתה לו מכסה מקסימלית של טיפול בתיקים.

8. לעניין התיישנות – היות ומדובר בהתיישנות מהותית ולא פרוצידורלית, אין רלבנטיות להנחיות היועץ המשפטי לממשלה.

9. סטטיסטיקות לעניין ממספר הנשים המשפטניות בשרותה לעומת הגברים – אין ברשותה, ואין לה חובה לייצר סטטיסטיקות אלו.

4. לאחר שבית-הדין עיין בטיעוני שני הצדדים (ומשהודיעו הצדדים כי אינם מבקשים דיון), קובע בית-הדין כדלקמן:

לעניין הבקשה לפרטים נוספים

ראשית יצויין כי אף שהבקשה מתייחסת בעיקרה ל"פרטים נוספים", הרי שמלשונה נראה כי בחלק ניכר מרכיבי הבקשה לא מדובר בבקשה לפרטים נוספים כמשמעם בתקנות, אלא בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, שהרי ברור שלא היה מקום במסגרת כתב ההגנה לכתוב את כל הפרטים שמבקש בבקשתו.

פרטים נוספים נדרשים כאשר כתב ההגנה אינו מגלה עובדות רלבנטיות לגרסה שהועלתה בכתב ההגנה, ולא ניתן לומר על כתב ההגנה שהוגש, כי חסרים בו פרטים נוספים להבנת הגרסה. רק בעניין אחד סבור בית-הדין כי יש מקום להמציא פרטים נוספים, והוא לעניין תיפקודו של התובע. היות ובידי התובע מסמכים המעידים לכאורה על שביעות רצון מתפקודו, זכאי התובע לקבל את הפרטים הנוספים לעניין טענת הנתבעת כי המלצותיו בתיקים בהם טיפל, לא היו מבוססות מבחינה עובדתית או שנעדרו הנמקה. פרטים אלו נחוצים למידה ובית-הדין יקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד (ולצורך דיון בתביעתו לצו עשה להמשך ההתקשרות עמו), ואין בעובדה שעורך-דין גלובוס נחקר בחקירה שכנגד, בסעד הזמני, כדי לפטור את המשיבה מלפרט בעניין זה את כתב ההגנה. לכן בנקודה זו תפרט הנתבעת מה היו הטענות כלפיו, ומתי נאמר לו על חוסר שביעות – רצון – ועל-ידי מי.

הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים

על-פי הפסיקה, כאשר מתבקש גילוי מסמכים ספציפיים יש לבדוק:

א. האם רלבנטים המסמכים לדיון המתנהל בין הצדדים ולשאלות שבמחלוקת.

ב. האם זוהי דרך יעילה לבירור העובדות הנחוצות.

ג. האם יש בכך הכבדה בלתי-סבירה על הצד השני.

ד. כאשר מתבקש מידע הכרוך בחשיפת סודות מקצועיים או בשיקולים של הגנה על פרטיות, יבדוק בית-הדין לטובת מי נוטה המאזן, כאשר על בית-הדין לבדוק את משקל הנזק שנגרם למבקש לעומת הנזק שנגרם למשיב.

ה. בית-הדין נוהג ביד קפוצה בכל הנוגע למתן מידע בעניינם של אנשים אחרים אשר אינם צדדים במשפט (דב"ע מט/3-2 מדינת ישראל נ' רויך ואח', פד"ע כ 377).

ו. בית-המשפט (כמו גם בית-הדין) מצווה שלא לפרוץ את גדר השאלות שבמחלוקת שכן מעבר לשאלות אלו אין המסמכים דרושים כדי 'לאפשר דיון יעיל או לחסוך בהוצאות' (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 429).

יצויין כי דייג במסמכי הצד שכנגד אינו מעשה פסול כשלעצמו, ואולם זאת כל עוד אין בכוונת המבקש למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, אם לאסוף ראיות להכנת משפט אחר או למטרה אחרת.

(ראה לעניין זה י' זוסמן, דלעיל, סעיף 343-354).

יצויין עוד כי כאשר נטענת טענת אפליה או נוהג, נוטה בית-הדין לגילוי מסמכים ובלבד שלתובע ראשית ראיה לטענותיו, ולא נטענות טענות בעלמא. אולם גם אז, בודק בית-הדין את שאלת הנזק לצד ג', מול תועלת המבקש, וגם את שאלת ההכבדה. בכל מקרה, ככל שהבקשה גורפת יותר – יתקשה בית-הדין להיעתר לה.

על-מנת לבדוק את טענותיו של התובע, יבדוק בית-הדין ראשית כל האם הגילוי המבוקש רלבנטי לכתבי הטענות ואם כן – האם יש פגיעה בצד שלישי, והאם יש הכבדה בלתי-סבירה על המשיבה.

כאמור, מעיון בכתבי הטענות עולה כי עיקר המחלוקת הינה לגבי מעמדו של התובע והאם התקיימו עמו יחסי עובד ומעביד, ביחס לעבודתו בלשכה לסיוע משפטי בירושלים (ואם כן עולה שאלת בטלות הפיטורין, וזכויות סוציאליות כתוצאה ממעמדו וכן טענות לעניין מחיקת סעיפים מהחוזה שנערך עמו).

מחלוקת נוספת הינה לעניין אי-קבלתו לעבודה בלשכה בתל-אביב, כאשר התובע תובע כי הנתבעת תיפעל לשוויון בין המינים ותעסיקו בשל היותו גבר, תוך אפליה מתקנת.

בית-הדין יבדוק את טענות המבקש – התובע – ואת הרלבנטיות שלהם, וכן את מבחני הפסיקה האמורים לעיל.

ראשית יובהר כי כל מסמך הנוגע לאופן ההתקשרות עם התובע (כולל מספר התיקים בהם עבד בתקופת השביתה), אופן ביצוע התשלומים ששולמו לו וכו' – על הנתבעת לגלותם לתובע, וזאת במסגרת צו לגילוי מסמכים כללי.

לעניין המסמכים האחרים: התובע מבקש זכות עיון במסמכים שנערכו עם עורכי-דין אחרים, עימם היתה התקשרות של הנתבעת. בית-הדין סבור כי כל מסמך הנוגע לצד שלישי (חוזים שנערכו עם משפטנים אחרים, תנאי שכרם וכו') – אין להם כל רלבנטיות לכתב התביעה, ואף יש בהם משום פגיעה בפרטיות של אותם צדדים שלישיים שלא לצורך. התובע אינו מבקש כל זכות בשל אפליה לעומת עורך-דין אחרים במעמדו. כל שהוא מבקש שבית-הדין יקבע את מעמדו כעובד, וכי מכוח היותו כזה, מבקש לקבל תנאים סוציאליים כעובד (כולל הכרזה כי פיטוריו בטלים).

בית-הדין אינו נעתר, איפוא, לבקשת המבקש, לגלות מסמכים בעניינם של עובדים אחרים.

בכל מקרה, ככל שבית-הדין יקבע שהתובע נחשב כעובד, ממילא יקבל זכויותיו על-פי התקשי"ר, ובהתאם למקובל בשירות הציבורי. לכן אין באי-ההעתרות לבקשתו לגילוי מסמכים של עורכי-דין אחרים כדי לגרוע מזכויותיו של המבקש.

לעניין גילוי מסמכים המתפרסמים לציבור: התובע רשאי לעיין בהוראות התקשי"ר לעניין דרגותיהם ותנאי שכרם של משפטנים בשרות הציבורי (בהתאם לויתקו ופרטים רלבנטים אחרים לעניין כישוריו), ובכל פרסום אחר (ימי שביתות וכו'), אולם אין חובה על המשיבה לספק לו נתונים אלו.

יש לזכור כי הנטל להוכיח את התביעה הוא על התובע ואין מקום במסגרת הליך של פרטים נוספים או גילוי מסמכים לדרוש מהנתבעת להמציא לו ראיות, או לייצר עבורו סטטיסטיקות לצורך הוכחת תביעתו. מעבר לכך, בית-הדין אף סבור כי העתרות לבקשה כפי שהוגשה תהווה הכבדה בלתי-סבירה על המשיבה. לכן, בכל אותם מסמכים שהמבקש מבקש את גלויים, ואלו מתפרסמים (בין בתקשי"ר ובין בפרסומים אחרים) – אין מקום להכביד על המשיבה, והמבקש רשאי לעיין בהם, ככל אזרח אחר.

מעבר לאמור לעיל יתייחס בית-הדין לבקשות התובע לגילוי מסמכים ספציפיים באופן פרטני:

א. לעניין תיפקודו של התובע – ככל שיש בידי הנתבעת התכתבויות ומסמכים המעידים על אי-שביעות רצונה מתיפקודו – אלו מסמכים שעליה לגלותם, היות וזכותו של התובע לדעת את כל הפרטים הרלבנטים לעניין ההתקשרות עמו ואופן תפקודו, כולל גילוי מסמכים, ככל שישנם.

ב. לגבי התקשרויות עם עורך-דין מעבר ל- 3 שנים: לא ברור מה הרלבנטיות של בקשה זו. התובע אינו מפרט בתביעתו מהם 'כללי המשפט המינהלי וכל דין' עליהם מבסס את חובתה של הנתבעת להעסיקו לתקופה בלתי-מוגבלת לאחר 3 שנים, שהרי ברור מלשון החוזה עמו שההתקשרות הינה ל- 3 שנים. יתרה מזו, לא ברור איזו רלבנטיוות יש להתקשרויותיה של המשיבה עם עורך-דין אחרים, לאחר 3 שנים (ככל שהתובע מעוניין, רשאי כמובן לעיין בתקשי"ר לגבי תנאי העסקתם של משפטנים בשירות הציבורי).

ג. רכיבי תשלום ומענק לעורך-דין אחרים – אף כאן לא ברור מהי הרלבנטיות שיש למסמכים אלו לגבי התובע. לא מדובר בטענת אפליה או בקשה להשוואת תנאים. בכל מקרה, ככל שבית-הדין יקבע שהתובע זכאי לשכר מקביל למשפטנים שיש עמם יחסי עובד ומעביד – ממילא יקבע שכרו על-פי הנהלים, וההסכמים בשירות הציבורי (כולל לעניין ההפחתות בשירות ציבורי משנת 2003).

ד. לעניין ימי השביתות – מועדי השביתות פורסמו במשק ואין חובה על הנתבעת להמציא לתובע. אף-על-פי-כן, ככל שיש לנתבעת מסמך על כך ימליץ בית-הדין לגלותו למבקש. לגבי תיקים שעבד בימי השביתות – לא נהיר לבית-הדין האם התובע טוען שעבד בימי השביתות, ולא קיבל עליהם תשלום, או שמבקש לקבל שכר גם עבור תקופה זו בה לא עבד (ואם לא עבד בשביתות – מדוע מבקש רשימת תיקים). בכל מקרה, ככל שיש לנתבעת רישומים של תיקים עליהם עבד התובע ומועדי העבודה עליהם, רישומים אלו יומצאו לתובע במסגרת הליך הגילוי.

ה. לעניין משפטנים אחרים שעבדו מהבית – בית-הדין מסתפק לעניין זה בתשובת המשיבה כי לא קיימת הוראה המאפשרת עבודה מהבית לעובדי הנתבעת. ככל שיש למבקש אינפורמציה על עובדים שעבדו מהבית ברשות – יהיה רשאי להביאם לעדות.

ו. לעניין ניצול ימי חופשה – היות והנתבעת טוענת שלא העסיקה אותו כעובד, ממילא אין לצפות ממנה לעשות חישוב של ימי חופשה (ולא ניטען שקיבל חופשה בשכר). ככל שיש לנתבעת רישום של ימי עבודתו של התובע בפועל – תמציאם.

ז. עניין הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לגבי התיישנות – על-פי חוק הגנת השכר התשי"ח-1958 פיצויי הלנה מתיישנים התיישנות מהותית, ואין בית-הדין רשאי לפסוק פיצויי הלנה מעבר לתקופה האמור בחוק. לאור זאת אין מקום להתייחסות להוראות היועץ המשפטי לממשלה לעניין העלאת טענות התיישנות פרוצידורלית, על-ידי המדינה.

ח. שאלת כמות הנשים והגברים מבין המשפטנים המועסקים בלשכה בתל-אביב – בית-הדין מקבל לעניין זה את טענת הנתבעת כי אינה מחוייבת לייצר עבורו בסטטיסטיקות לעניין זה, ואם טוען טענות לעניין זה – הוא זה שצריך לטעון ולהוכיח.

סוף דבר

בית-הדין נותן בזאת צו לגילוי מסמכים כללי, ועיון בהם תוך 30 יום, למסמכים שבידי הנתבעת.

לעניין פרטים נוספים: הנתבעת תמציא לתובע פרטים נוספים לעניין אי-שביעות רצונה ממנו, תוך 30 יום.

לעניין גילוי מסמכים ספציפיים: הנתבעת תגלה לתובע מסמכים – ככל שישנם – לעניין אי-שביעות רצונה ממנו. כמו-כן תגלה לו את רישומיה לעניין נוכחותו בעבודה ומספר התיקים עליהם עבד ומועדיהם. כמו-כן ימליץ בית-הדין לנתבעת (אף שאין עליה חובה לעשות כן), לגלות לו את המסמך לעניין השביתות במשק, בתקופת עבודתו.

שאר רכיבי הבקשה נדחים."

_______________
[1] בש"א (ב"ש) 2405/04 אריה יצחק נ' אלישע קהימקר (קומ-דרפט), תק-עב 2004(3) 3492 (2004).
[2] בש"א (י-ם) 2290/05 שפירו יקטרינה ואח' נ' מדינת ישראל, תק-עב 2005(3) 2310 (2005).
[3] עב' (ת"א-יפו) 4421/05 וילקיסקי מיכאל נ' צח אורני שירות מכירה ויצור מאזניים בע"מ ואח', תק-עב 2005(4) 1463 (2005).
[4] בש"א (י-ם) 1619/05 קנפו נילי נ' שירותי בריאות, תק-עב 2005(3) 4900 (2005).
[5] בש"א (חי') 2196/04 זאבי ישראל ואח' נ' בתי יציקה וולקן ואח', תק-עב 2005(2) 3059 (2005).
[6] עב' (ת"א-יפו) 8389/04 דונטלו אמצעי קידום מכירות בע"מ נ' מיכאל גיל ואח', תק-עב 2005(2) 1353 (2005).
[7] בש"א (י-ם) 1184/05 אליאס גרייב נ' שירותי השומרים (1989) בע"מ, תק-עב 2005(1) 5514 (2005).
[8] בש"א (חי') 4385/04 סלימאן ברכאת נ' משרד החינוך התרבות והספורט ואח', תק-עב 2005(1) 4781 (2005).
[9] בש"א (ת"א-יפו) 7771/04 בן משה אירית נ' קומברס בע"מ, תק-עב 2005(1) 1425 (2005).
[10] בש"א (י-ם) 17377/04 ד"ר גרינשפן מירה נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, תק-עב 2005(1) 765 (2005).
[11] עב' (חי') 323/04 פריד סופיה נ' שרותי בריאות כללית – קופת חולים כללית, תק-עב 2005(1) 269 (2005).
[12] בש"א (י-ם) 15430/04 עורך-דין חיון מאיר נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים, תק-עב 2004(2) 4140 (2004).