botox

בקשה לעיון במסמכים שלא נזכרו

תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"117. בקשה לעיון במסמכים שלא נזכרו (תיקון התש"ן)

בעל דין רשאי לבקש מבית-המשפט או מהרשם צו לעיון במסמכים של בעל דין שלא נזכרו בכתבי טענותיו או בתצהיריו, ולהעתקתם; הבקשה תהא מבוססת על תצהיר המציין מה הם המסמכים שהעיון בהם מבוקש, וכי המבקש זכאי לעיין בהם ולהעתיקם והם מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל דינו."

תקנה 117 לתקסד"א מציינת מפורשות כי בקשה לעיון במסמכים שלא נזכרו בכתבי הטענות או בתצהירים, יש להגיש בצירוף תצהיר תוך ציון מהם המסמכים הנדרשים. אנו סבורים כי בעל דין שלא יצרף תצהיר לבקשתו, ימצא את בקשתו נדחית. ב- ת"א (ת"א-יפו) 21520/04[1] קבעה כב' השופטת מארק-הורנצ'יק דליה כי "בהגשת בקשה לעיון במסמכים יש צורך בהגשת תצהיר. עם זאת, ראיתי לנכון להתיר הגשת התצהיר שצורף לתשובה בהתאם לתקנה 241(א) וזאת על-מנת לנהל הדיון בצורה יעילה ולבחינת הצורך בגילוי המסמכים לקיום דיון הוגן".

נדגיש כי במקרה ועצם קיומם של המסמכים עולה מכתב התביעה, אין כל צורך בצירוף תצהיר[2]. ב- ת"א (ת"א-יפו) 3108/99[3] קבעה כב' השופטת ברון ציפורה כי על-פי תקנה 117 לתקסד"א יש חובה לצרף תצהיר מטעם בעל הדין-המבקש. במקרה דנן משלא צורף תצהיר, דין הבקשה להידחות על-הסף.

תקנה 117 לתקסד"א מאפשרת לבעל דין לפנות לבית-המשפט בבקשה לקבל צו המורה לצד שכנגד להמציא מסמכים ספציפיים. לאחר קבלת צו שכזה וככל שהנתבע, לדוגמה, לא היה מציית לו, יכול היה התובע לפנות לבית-המשפט על-פי תקנה 122 לתקסד"א ולבקש למחוק את כתב הגנתו של הנתבע[4].

קיימים מצבים שונים, בהם צד רשאי לקבל צו לגילוי מסמכים או לעיון בהם.

מצב אחד לגילוי מסמכים ועיון בהם, הינו על סמך איזכורם בכתב תביעה או בתצהיר, כולל אפילו תצהיר לגילוי מסמכים[5].

מצב שני, הינו, כאשר לא נזכר המסמך בתצהיר או בכתבי הטענות אך הצד, הטוען שמסמך פלוני מצוי בידי יריבו, זכאי לעיין בו. המעניין הוא, שבשני המצבים ההוראה הכללית של תקנה 120 לתקסד"א חלה לגביהם. תקנה זו קובעת, "בית-המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא-אם-כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן...".[6]

בקשה לפי תקנה 117 לתקסד"א, אין בה מגבלת זמן מעבר להגבלות שבסימן ד' לפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 117 לתקסד"א היא בגדר דין מיוחד (lex specialis) לעומת תקנה 149(ב) לתקסד"א. אמור מעתה, שאין מגבלת זמן בעת הגשת הבקשה הנידונה, שיש בה, כדי לחרוץ את גורל הבקשה מראש. יחד עם זאת, כשהתובענות כבר נקבעו להוכחות וכבר הוגשו התצהירים בעדות ראשית, שיקול-דעתו של בית-המשפט יושפע על-ידי עיתוי הבקשה.[7]

השיקולים אותם יש לבחון במסגרת מתן צו לעיון הינם הצורך במסמך כדי לאפשר דיון הוגן או לחסוך בהוצאות וכן הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים לשאלה שבמחלוקת.[8]

על מי מוטל הנטל בבקשה לגילוי מסמכים?

יש מקום לשקול תוצאה שונה על-פי התשובה לשאלה איזה משני המצבים לעיל תלוי ועומד בבית-המשפט. אם מדובר במצב הראשון, שהבקשה נובעת מתצהיר גילוי מסמכים, הנטל מוטל על המבקש עיון, ועל המצהיר להציג סיבה שיריבו לא יעיין במסמך. מנגד, אם מדובר בבקשה לעיון במסמך אשר לא נזכר בכתבי הטענות או בתצהיר, הנטל רובץ על הטוען שהמסמך מצוי אצל יריבו ושזכותו לעיין בו.

גישה זו מתיישבת עם המצב בדין האנגלי. במצב, בו צד עותר לגילוי מסמך, על-פי צו 24, תקנה 8 לתקנות הדיון האנגליות (גילוי על-פי תצהיר), נקבע כי הנטל הינו על הצד המתנגד לגילוי. ואילו בעתירה לצו-גילוי על-פי צו 24, תקנה 14 לתקנות הדיון האנגליות, דהיינו, גילוי שאינו על-פי החלפת תצהירים בין הצדדים אלא על-פי בקשה לבית-המשפט, הנטל הינו על הצד העותר לגילוי.[9]

קיים שוני מסויים בין התקנות האנגליות לבין התקנות הישראליות האמורות, אך מבחינת המדיניות יש מקום לפעול על-פי אותה גישה בענייננו. ייתכן שמדיניות רצויה היא לשמור על המסגרת בתקנות ועל המעבר מתצהיר גילוי לצו-גילוי.[10]

תקנה 117 נחרצת מעט פחות בכל הנוגע לדרישת מסויימותם של המסמכים.

לאור לשונן של התקנות קמה השאלה אם ניתן לבקש בגדרן עיון בסוגי מסמכים, או שמא מוגבל המבקש לציון מסמכים ספציפיים בלבד. מעיקרון הגילוי מתבקש שבשעה שאין ביכולתו של בעל-דין להצביע על מסמך ספציפי, יתיר בית-המשפט עיון גם בסוגי מסמכים, בתנאי שהוכחה הרלבנטיות שלהם לעניין שבמחלוקת.

תקנות 113 ו- 117 לתקסד"א גופן אינן קובעות דרישה בדבר רלבנטיות המסמך המבוקש, אך מהוראת תקנה 120(ב) לתקסד"א ברור כי בית-המשפט לא ייעתר לבקשה לגלות מסמכים שאינם נוגעים לשאלה הנדונה.

אולם במצב שבו מתבקש גילוים של סוגי מסמכים, ואין ביכולתו של המבקש להצביע על מסמכים ספציפיים, עלול להיווצר "מעגל שוטה": המבקש יידרש להוכיח את רלבנטיות המסמכים כתנאי לעיון בהם, אך הוא יוכל להצביע על רלבנטיות, אם בכלל, רק לאחר שיעיין באותם המסמכים. על-מנת להיחלץ מפרדוקס זה מן הראוי ליצור זיקה בין דרישת הרלבנטיות לבין הסעד המבוקש. המבקש את גילויים של סוגי מסמכים, יידרש להוכיח כי על פניו סוגים אלה רלבנטיים לעניינו.

גישה זו אינה נועדה להעניק הכשר לבעל-דין לעיין ללא מגבלה במסמכיו של יריבו.

בתי-המשפט כבר עמדו על ההבחנה שבין "מסע דיג" של מסמכים, הפורץ את גדרי השאלות שבמחלוקת, לבין איתור מסמכים המכוון לבירור המחלוקת הנדונה. על-מנת שהדבר יותר, נדרש המבקש לשכנע את בית-המשפט כי לכאורה קיימת זיקה ישירה בין המסמכים (או סוגיהם) לבין העניין שבפניו.[11]

נדונה השאלה, אם לחייב את הבנק להמציא מסמכים לעיונם של המבקשים – להלן: "הנתבעים", זאת במסגרת תובענה בה הבנק הגיש תביעה כספית נגד חברה (נתבעת 1) שהנתבעים האחרים ערבים להתחייבויותיה. המסמך הינו מכתב, אשר נשלח מאת "בנק ישראל/הפיקוח על הבנקים", הכולל דו"ח ביקורת על נספחיו אשר הוגדר כחסוי על-ידי עורכיו (להלן: "המסמך"). על המסמך נודע לנתבעים מתוך כתבה בעיתון.

הבנק מתנגד לבקשה, שכן, לדבריו, המסמך אינו רלבנטי ואינו נחוץ לבירור הוגן של התביעה התלויה ועומדת בבית-המשפט. בסיס נוסף להתנגדות הינו שעל המסמך פרוש חסיון לפי פקודת הבנקאות, 1941, והוראות הדין הכלליות. בא-כוח הנתבעים עומד על בקשתו. לטענתו, מחובת הבנק לגלות את המסמך מכוח סדרי הדין. עצם זעקת הבנק נגד הבקשה מצביע על חשיבות העניין. הניסיון להסתיר את המסמך אף הוא מצביע על רלבנטיות ואין מקום לטעון טענת חיסוי כלפיו.[12]

ב- רע"א 2534/02[13] נדונה בקשת חייב לגילוי ועיון במסמכי בנק שיש בהם כדי להצביע על הפטרו של החייב מתשלום. נפסק מפי כב' השופטת ד' דורנר בקבלה את ערעור החייב:

"המבקש, שהיה בעליה של המשיבה 2 (להלן: החברה), חתם על הסכם עם המשיב 1 (להלן: הבנק), ובו התחייב לערוב לכל חובותיה של החברה כלפי הבנק. לימים הגיש הבנק לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה כספית נגד המבקש בגין חוב שחבה החברה לבנק.

בכתב ההגנה שהגיש טען המבקש כי הבנק פטר אותו מהערבות האמורה ומסר לו מסמך המעיד על כך, אך מסמך זה אינו מצוי עוד ברשותו. בגדרי הליך של גילוי מסמכים כללי לא הציג הבנק מסמך כאמור וטען כי המבקש מעולם לא הופטר מערבותו. או אז הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה לגילוי ולעיון בסוגי מסמכים שונים שלדעתו עשויים להיות קשורים לעניינו, לפי סימן ג' בפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). טענת המבקש היתה כי מסמכי הבנק עשויים להעיד על ההפטר שניתן לו. שלילת האפשרות לעיין בהם תמנע ממנו את היכולת להתגונן מפני התביעה.

בתגובה טען הבנק כי גילה את כל המסמכים הרלבנטיים, וכי כל כוונתו של המבקש היא לעכב ולסרבל את הדיון בתובענה. כן נטען, כי דין הבקשה להידחות מאחר שהמבקש לא דרש גילוי של מסמכים ספציפיים, כי אם של סוגי מסמכים, ולא נימק מדוע הם רלבנטיים. עוד סבר הבנק, כי היעתרות לבקשה משמעה הכרה בחוסר אמינותו של התצהיר לגילוי המסמכים שהוגש, אף שהתצהיר נערך כדין ונחזה כשלם וסופי. בית-המשפט המחוזי קיבל את טענות הבנק וקבע כי בהיעדר התייחסות למסמכים ספציפיים היענות לבקשה כמוה כקביעה כי תצהיר גילוי המסמכים שהגיש הבנק אינו נכון. בית-המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש לא הצביע על רלבנטיות המסמכים המבוקשים לעניינו, ועל-כן יש לדחות את בקשתו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. בבקשה ובתגובה לה חזרו הצדדים על עיקרי הטענות שהעלו בערכאה הראשונה. הבנק הוסיף כי המבקש לא הציג כל טעם להתערבות בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה לגבי גילוי המסמכים – עניין שבו לא נוהג בדרך-כלל בית-משפט זה להתערב.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

ערעור זה – דינו להתקבל.

הכלל הוא שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלבנטי למחלוקת הנדונה בבית-המשפט (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (להלן: עניין בנק איגוד), בעמ' 61; רע"א 4999/95 ALBERICI INTERNATIONAL נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39, 44).

עם זאת עיקרון הגילוי אינו עומד לבדו. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי; הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה.

כידוע, בית-משפט זה ממעט להתערב בשיקול-דעתו של שופט הערכאה הראשונה בעניין גילוי מסמכים, והוא ייטה לעשות כן רק אם מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה מביאה בחשבון את כל הנסיבות הרלבנטיות (ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג(1) 159, 164; עניין בנק איגוד הנ"ל, בעמ' 61). תלותו של בעל-דין בהליך הגילוי לצורך הוכחת עמדתו היא "נסיבה רלבנטית", שבהתקיימה מן הראוי להרחיב את תחולתו של עיקרון הגילוי.

הגשת תצהיר לגילוי מסמכים כללי לפי תקנה 112 לתקנות אין בה כדי למנוע מתן צווים נוספים לגילוי מסמכים או לעיון בהם. תקנות 113-117 מאפשרות להרחיב את יריעת הגילוי. ...

בעניין שלפניי נתגלעה מחלוקת של ממש בשאלה אם ברשות הבנק מסמך או מסמכים העשויים להעיד על הפטרת המבקש מחבותו (וראו גם רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, תק-על 99(1) 1149, 623).

מחד, עומד המבקש – שכל הגנתו תלויה באפשרות לעיין במסמכים. מאידך, ניצב הבנק – שבאי-כוחו לא הצביעו על אינטרס מהותי המונע גילוי ועיון כאמור. הבנק לא טען שייגרמו לו – או לצד שלישי הקשור עמו – נזק או הכבדה בלתי-סבירים בעקבות היענות לבקשה, זולת החשש מעיכוב שלא לצורך של הדיון בהליך, שניתן למונעו על-ידי תחימת משך העיון לתקופת זמן סבירה.

נמצא, כי אין בכוחן של טענות הבנק לשלול את תחולתו של עיקרון הגילוי במקרה זה ולמנוע את מתן הסעד המבוקש.

הערעור איפוא מתקבל, החלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת, וניתן בזאת צו המורה לבנק לאפשר למבקש לעיין תוך שלושים יום מיום המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין הימים) בכל המסמכים שבידי הבנק הנוגעים לעניינו של המבקש, כמפורט בבקשה המתוקנת שהגיש לבית-המשפט המחוזי.

הבנק יישא בהוצאות המבקש בסך 10,000 ש"ח."

ב- בש"א 3975/99[14] נדונה בקשתה בכתב של המבקשת כי בית-המשפט יורה למשיבה לאפשר להם לעיין במסמכים שפורטו בבקשה. הבקשה נסמכת על הצו שניתן על-ידי בית-המשפט בגדרו ניתן תוקף של צו בית-המשפט להסכמת בא-כוח הצדדים, לפיה: "הצדדים יאפשרו אחד לשני לעיין בכל מסמך הנוגע לתביעה או לתביעה שכנגד, המוחזק אצל מי מהצדדים, לרבות מסמכים שנתקבלו ממע"צ או צולמו במע"צ, ... וזאת בתוך 30 יום מהיום, מבלי שהפגרה תפסיק את מירוץ הזמן". כן נסמכה הבקשה, לחילופין, על התקנות 114 ו- 117 לתקסד"א.

נפסק מפי כב' השופט דוד חשין:

"3. לאחר שעיינתי בחומר הרב שבפני, לרבות הטיעונים המשלימים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן אנמק, תוך התייחסות נפרדת לשני בסיסיה של הבקשה:

א. מכוח הסכמת הצדדים (מיום 15.7.99) בדבר העיון ההדדי במסמכים, שניתן לה כזכור תוקף של צו בית-המשפט (להלן: הצו המוסכם או הצו); ב. לחילופין, מכוח תקנות 114 ו- 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

מכוח הצו המוסכם

4. טענתה העיקרית של בא-כוח המשיבה (עורך-דין א' בן אברהם-בוגוד) היא, כי בהסכמתם לעיון הדדי במסמכים (הסכמה שקיבלה כאמור תוקף של צו), התכוונו הצדדים אך ורק למסמכים שגולו בתצהירי גילוי המסמכים. לעומתה טוען בא-כוח המבקשת (עורך-דין ב' רווה), כי בטענתה האמורה של בא-כוח המשיבה יש משום ניסיון לצקת לתוך הצו המוסכם תוכן שונה מהתוכן העולה מלשונו ומהתוכן אליו התכוונו הצדדים עת ניתן הצו. בא-כוח המבקשת מוסיף וטוען, כי יש לדחות ניסיון זה, משום שהצו, פשוטו כלשונו, כולל את כל המסמכים הרלבנטיים לתביעה ולתביעה שכנגד ואינו מוגבל למסמכים שהופיעו בתצהירי גילוי המסמכים. במחלוקת זו שבין בא-כוח הצדדים, המבטאת למעשה אי-הסכמה ביניהם בדבר אומד-הדעת הסובייקטיבי של כל אחד מהם בעת שהגיעו להסכמה האמורה, נראית לי יותר דעתה של בא-כוח המשיבה. הטעמים לכך הינם אלה:

א. אמנם, לשונו של הצו, לפי פשוטו של מקרא, תומכת לכאורה בפרשנותו של בא-כוח המבקשת, שהרי בצו המוסכם נאמר כי 'הצדדים יאפשרו אחד לשני לעיין בכל מסמך הנוגע לתביעה או לתביעה שכנגד, המוחזק אצל מי מהצדדים, לרבות מסמכים שנתקבלו ממע"צ או צולמו במע"צ', מבלי שצויין בו כי זכות העיון האמורה מתייחסת רק למסמכים שגולו בתצהירי גילוי המסמכים של הצדדים. ברם, כפי שנפסק ב- ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (להלן: אפרופים), בפרשנות חוזה, כבפרשנות כל מסמך אחר, צריכה לשון הטכסט להתפרש על-פי תכליתו (עמ' 299). אמנם, קיימת חזקה כי תכלית החוזה תוגשם אם תינתן ללשון החוזה המשמעות הרגילה, הנודעת לו בלשון בה נקטו הצדדים, אך 'חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות מכלול הנסיבות'. בענייננו, כפי שנראה להלן, השכילה בא-כוח המשיבה לסתור חזקה זו.

ב. הכלל הוא כי אומד-הדעת הרלבנטי, לעניין פירושו של חוזה או מסמך משפטי אחר, אינו אומד-הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד-הדעת הסובייקטיבי המשותף לשניהם או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני היה מודע לה ויודע כי הוא הבסיס להבנת ההסכמה על-ידי הצד השני (פסק-דין אפרופים, בעמ' 312). בענייננו, אין כל אפשרות לגבש אומד-דעת סובייקטיבי משותף, ולפיכך יש לפרש את הצו המוסכם על-פי תכליתו האובייקטיבית, דהיינו:

'המטרות, האינטרסים והתכליות של חוזה מסוג זה או מטיפוס חוזה שנכרת נועד להגשים... התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך 'אופייה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים'... זהו מבחן אובייקטיבי. הוא מושפע מעיקרון תום-הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא. הוא נגזר משיקולים של היגיון ... התכלית האובייקטיבית נקבעת על-פי שיקולים של סבירות... היא נלמדת מסוג ההסכם, נגזרת מהגיונו ומוסקת מלשונו...' (פסק-דין אפרופים, עמ' 313)

ג. בחינת תכליתו של הצו המוסכם, על-פי אומד-הדעת האובייקטיבי של הצדדים, מביאה אותי למסקנה כי בהסכמתם הדיונית לעיון הדדי במסמכים נתכוונו הצדדים אך ורק למסמכים שגולו בתצהירי גילוי המסמכים שקדמו להסכמה זו. הנימוקים לכך הם אלה:

ראשית, ככלל, בתי-המשפט אינם נוהגים להוציא צו גורף לעיון כללי במסמכים שלא גולו בתצהיר גילוי מסמכים או בכתב טענות של בעל דין (ראו לעניין זה תקנה 114 לעומת תקנה 117 לתקנות; וכן ספרו של ד"ר זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995, בעמ' 439-443, פסקאות 355-358). על-כן, אין זה סביר לייחס להסכמת הצדדים כוונה משותפת לאפשר זכות עיון כללית במסמכים שלא גולו בתצהירי גילוי המסמכים או בכתבי הטענות של הצדדים. מסקנה זו בעינה עומדת, חרף לשונה של ההסכמה ביניהם, לפיה יאפשרו האחד לשני 'לעיין בכל מסמך הנוגע לתביעה או לתביעה שכנגד המוחזק אצל מי מהצדדים'.

שנית, מסקנתי האמורה, לפיה לשון ההסכמה אינה מבטאת את אומד-דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, מתחזקת לנוכח הפירוש הרחב שבא-כוח המבקשת נותן להסכמה זו, כאשר הוא קורא לתוכה את מה שאין בה, דהיינו שהצדדים לא רק יאפשרו עיון הדדי במסמכים, כאמור בהסכמה גופא, אלא גם ימציאו אחד לשני תצהיר גילוי מסמכים נוסף – דבר שאין לו זכר בהסכמתם, כפי שנרשמה בפרוטוקול בבית-המשפט. לעניין זה אזכיר, כי במכתבו מיום 29.7.99 לבא-כוח המשיבה, לא הסתפק בא-כוח המבקשת בדרישה לעיין במסמכים (שעליה ניתנה הסכמתה במכתב התשובה של בא-כוח המשיבה מיום 5.8.99), אלא הוסיף ודרש כי המצהיר מטעם המשיבה (מר צור טל) יעשה תצהיר גילוי מסמכים נוסף 'לפיו אלה כל המסמכים שברשות התובעת (המשיבה) או ברשות מישהו שפעל או פועל מטעמה' (דרישה שנדחתה, ובצדק, על-ידי בא-כוח המשיבה). בהקשר זה אוסיף, כי אף שהמבקשת הכתירה את בקשתה הנוכחית בכותרת 'בקשה בכתב לעיון במסמכים בהתאם לצו בית-המשפט', הרי שאת סיכומיה בבקשה זו היא הכתירה במילים: 'סיכומים מטעם המבקשת בבקשה לגילוי ולעיון במסמכים' (וגם בגוף הסיכומים חזרה על הבקשה לגילוי מסמכים: סעיף 1.3 לסיכומיה). דא עקא, שהמבקשת אינה זכאית כיום לבקש מהמשיבה תצהיר גילוי מסמכים – ובוודאי שלא תצהיר נוסף לגילוי מסמכים – מהלך שהוא בבחינת שיפור עמדות לאחור. כאמור, בצו המוסכם אין כל זכר לזכותה של המבקשת לקבל מהמשיבה תצהיר גילוי מסמכים נוסף, כי אם זכות לעיון במסמכיה בלבד. אך לא בזה העיקר, כי אם בזה שיש בכך כדי להראות כי גם לשיטת המשיבה, לשונה של ההסכמה הדיונית שהושגה בין בא-כוח הצדדים אינה מבטאה את כוונתם המשותפת בעת ההסכמה.

שלישית, פרוטוקול בית-המשפט מיום 15.7.99, שבו נרשמה הסכמתם של בא-כוח הצדדים בדבר העיון ההדדי במסמכים (הסכמה שניתן לה תוקף של צו), אינו מראה את חילופי הדברים בין הצדדים עובר להסכמתם. על-כן, אין לדעת מתוך הפרוטוקול אם בהסכמתם האמורה התכוונו אך ורק למסמכים שגולו בתצהירי גילוי המסמכים של הצדדים, כטענת בא-כוח המשיבה, או גם לכל המסמכים הרלבנטיים המוחזקים בידי מי מהצדדים, אף אם לא גולו בתצהירי גילוי המסמכים של הצדדים, כטענת בא-כוח המבקשת. ואולם, כטענת בא-כוח המשיבה, המקובלת עלי, מתוך מכתבו הנ"ל של בא-כוח המבקשת עולה כי כוונתם היתה אך ורק למסמכים שגולו בתצהירי גילוי המסמכים. מסקנה זו נסמכת על שני טעמים אלה: האחד, ב- בש"א 2664/99 הנ"ל (הבקשה לביטול מינויו של המומחה), הטרוניות בדבר אי-חשיפת מסמכים (מסמכי מע"צ) לעיונה של המשיבה (המבקשת ב- בש"א הנ"ל), נשמעו אך ורק מפיה, ולא מפי המבקשת (המשיבה ב- בש"א הנ"ל), כאשר הטרוניות בעניין זה לא כוונו לכך שהמבקשת לא גילתה את כל מסמכיה בתצהיר גילוי מסמכים, אלא לכך שלא איפשרה למשיבה לעיין במסמכי מע"צ – על-אף שגולו בתצהיר גילוי מסמכים של המבקשת (וראו לעניין זה – טענותיה בסעיפים 6-8 לבש"א הנ"ל, וכן פסקאות 7-9, 14 ו-15 לתצהיר גילוי המסמכים של המבקשת). הטעם השני הוא, שמתוך מכתבו של בא-כוח המבקשת לבא-כוח המשיבה, עולה כי רק לאחר הישיבה מיום 15.7.99 (בה ניתן הצו המוסכם), עיין לראשונה בא-כוח המבקשת (עורך-דין רוה) בתצהירי גילוי המסמכים, שהרי הוא כותב במכתבו: 'כידוע לך, אני לא הייתי מעורב בהליכי גילוי המסמכים וגם בתחילת הליכי קדם המשפט. בעקבות ההליכים האחרונים, עיינתי בתצהיר גילוי המסמכים שנעשו בתיק זה, ומסתבר לי שגם אגט (המשיבה – ד.ח.) וגם שפיר (המבקשת – ד.ח.), לא מילאו את הוראות התקנות ולא פירטו באופן מלא את כל המסמכים בהתאם לנדרש לפי תקנות סדר הדין האזרחי והסתפקו בהצהרות כלליות.

בכל הקשור לתצהיר של מר צור טל, התצהיר אינו כולל אפילו את כל הנושאים הרלבנטיים...'. משמע, שבעת שהצדדים הגיעו להסכמה הדיונית בדבר העיון ההדדי במסמכים (הסכמה שנתקבלה במעמד עורך-דין רוה), הוא לא היה מודע עדיין (מבחינתו וכטענתו) שתצהיר גילוי המסמכים מטעם המשיבה אינו מלא. מכאן, המסקנה המסתברת יותר היא, כי בעת שהצדדים הגיעו להסכמתם האמורה בדבר העיון ההדדי במסמכים, הם נתכוונו שניהם אך ורק למסמכים שגולו בתצהירי גילוי המסמכים של הצדדים, שהרי לאחד לא היו טענות כנגד תצהיר גילוי המסמכים של השני, ולשני לא היתה עדיין ידיעה כי תצהיר גילוי המסמכים (של שני הצדדים) אינו מלא.

לאור כל האמור, אין לי אלא לדחות את הבקשה ככל שהיא נסמכת על הצו המוסכם בדבר העיון ההדדי במסמכים.

מכוח תקנות 114 ו- 117 לתקנות

5. כזכור, בקשתה החלופית של המבקשת היתה, כי בית-המשפט יורה למשיבה לאפשר לו לעיין במסמכים מכוח התקנות 114 ו- 117. גם בקשה זו דינה להידחות, ככל שהיא נסמכת על תקנה 117, וזאת מחמת השיהוי הרב שבהגשתה, כטענת בא-כוח המשיבה. ודוק:

בקשה זו הוגשה כ-ארבע שנים לאחר שהתביעה הוגשה, לאחר שהצדדים כבר הגישו תצהירי עדות ראשית ולאחר שגם התדיינו בפני המומחה כאמור. כעולה ממכתבו הנ"ל של בא-כוח המבקשת, רק ביולי 99' גילה לראשונה כי (לטענתו) תצהירי גילוי המסמכים של הצדדים לא פירטו באופן מלא את כל המסמכים ולא מילאו את הוראות התקנות בעניין תצהיר גילוי המסמכים. דא עקא, שבעניין זה החטאת רובץ כולו לפתחו של בא-כוח המבקשת, שהרי לא היה דבר וחצי דבר שמנע ממנו (או מבאי-כוחם האחרים של המבקשת שממשרדו) לגלות זאת במועד הרבה יותר מוקדם. בנסיבות אלה, של שיהוי כה ארוך, בלתי-מוסבר ובלתי-מוצדק, אינני רואה כיום מקום להיעתר לבקשה מכוח הסמכות הנתונה לבית-המשפט על-פי התקנה 117 לתקנות (ואזכיר כי המשיבה אינה מתנגדת ואף הביעה הסכמתה, כאמור, לעיון הדדי במסמכים שגולו בתצהירי גילוי המסמכים – עיון הנעשה על-פי תקנה 114 לתקנות; וראו לעניין זה: ספרו הנ"ל של ד"ר זוסמן, בעמ' 339-340, פסקה 355).

6. לאור התוצאה שאליה הגעתי, פטור אני מלדון בטענות האחרות שהעלתה בא-כוח המשיבה כנגד הבקשה (כגון: אי-זיהוי כנדרש של המסמכים שהעיון בהם מבוקש לפי תקנה 117, אי-רלבנטיות, חסיון, ועוד).

7. סוף דבר: אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות הבקשה ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל של 3,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ואילך."

ב- ת"א 21520/04[15] קבע בית-המשפט:

"נדונה בקשת התובעת לעיון במסמכים ספציפיים ולהעתקת מסמכים הנמצאים בידי המשיבות 1 ו-2 ואינם מופיעים בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם. ...

כאמור, בהגשת בקשה לעיון במסמכים יש צורך בהגשת תצהיר. עם זאת, ראיתי לנכון להתיר הגשת התצהיר שצורף לתשובה בהתאם לתקנה 241(א) וזאת על-מנת לנהל הדיון בצורה יעילה ולבחינת הצורך בגילוי המסמכים לקיום דיון הוגן.

9. השיקולים אותם יש לבחון במסגרת מתן צו לעיון הינם הצורך במסמך בכדי לאפשר דיון הוגן או לחסוך בהוצאות וכן הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים לשאלה שבמחלוקת.

10. תחילה לעניין השיהוי – בדיון מיום 7.11.05 הורה בית-משפט זה כי 'כל בקשה על-פי תקנה 143 לתקנות סד"א ניתן להגיש בתוך 21 יום מהיום.' משכך והיות והבקשה דנן הוגשה ביום 27.11.05, הוגשה היא במועד שקבע בית-המשפט ואין להידרש לטענת השיהוי.

11. עניינה של התביעה כאמור, הפרת הסכם נטענת שלא כדין וללא מתן הודעה מוקדמת, אשר גרמו נזקים למבקשת. המבקשת בכתב תביעתה טוענת כי השקיעה זמן, כסף ומשאבים בהחדרת המוצרים ומיצובם ושימשה מפיצה בלעדית. המבקשת מציינת כי עבדה על-פי התנאים הנהוגים בינה ובין סרלין (סעיף 11 לכתב התביעה). בבקשתה מציינת המבקשת כי המסמכים המבוקשים על ידה הינם רלבנטיים היות והם מעידים על פעילות המשיבות בפועל, על תרומתה של המבקשת לפעילות המשיבות, רלבנטיים לבחינת הנוהג בין הצדדים, הפרת ההסכם והנזק. כאשר המבקשת מסבירה כי חלק מהמוצרים שהוזמנו על ידה, הוזמנו ביבוא ישיר ללקוחותיה ועל-כן אין להזמנות אלה תיעוד בכרטסות הנהלת החשבונות של המבקשת. טענה זו, כפי שמציינות המשיבות, לא נטענה במסגרת כתב התביעה.

עם זאת, לא מצאתי כי טענה זו מהווה הרחבת חזית. המבקשת בכתב תביעתה מציינת כי דרך פעילותה היתה כנהוג בינה ובין סרלין (ראה סעיף 11, 13 לכתב התביעה) ומציינת כי היא זו ששיווקה והטמיעה המוצרים. הטענה שמעלה המבקשת מתארת את היחסים והנוהג שבין המבקשת לבין סרלין ועל-כן אין מדובר בהרחבת חזית.

בין המסמכים אותם מבקשת המבקשת להציג לעיון, קיימים כאלה המתייחסים לשנת 2005 וזאת לאור טענת המבקשת כי הינם חיוניים בשל חשש כי יצאו לפועל פרוייקטים נוספים בשנת 2005. בעניין זה אני מסכימה עם טענת המשיבות כי מדובר בהרחבת חזית. התביעה דנן הוגשה בשנת 2004 ועל-כן קו הגבול הינו כפי שהציבה אותו המבקשת. בכתב התביעה לא נזכרו פרוייקטים נוספים ועל-כן לא ניתן להכלילם במסגרת התביעה, על דרך בקשה לעיון במסמכים.

12. המבחן אותו נוקטים בשאלת גילוי המסמכים הינו רחב, עם זאת אין לאפשר גילוי מסמכים כה רחב המהווה "מסע דיג" ויש לבחון איזה מן המסמכים המבוקשים רלבנטיים לשאלה שבמחלוקת. טענת המבקשת הינה כי הופרו מצגים והתחייבויות והסכם הפצה לפיהם תמשיך ותהיה בלעדיות למבקשת. על-כן – מסמכים המעידים על הפצת המוצרים באמצעות חברות אחרות הינם רלבנטיים לשאלה שבמחלוקת אשר מתייחסת אף לשאלת הבלעדיות. מסמכים אלה הינם רלבנטיים אף לשאלת הנזקים במידה ויוכח כי בין הצדדים קיים הסכם שהופר בעניין זה.

טענה מרכזית בפי המבקשת הינה כי הובטח לה כי עסקיה כפי שהיו עם סרלין והתחייבויות סרלין, יכובדו וימשכו גם עם משיבה 1. על-כן, החלקים בהסכם הרכישה המתייחסים לסוכנים ולמפיצים הינם רלבנטיים לתביעה בה נטען להפרת הסכם והתחייבות, אשר מקורו ביחסים עם סרלין.

על-מנת להוכיח נזקים בגין עסקאות שנעשו כאשר המבקשת הינה זו שהובילה לאותן עסקאות, קיימת רלבנטיות להזמנות ותעודות המשלוח בדבר המוצרים אשר נשלחו לחברות ו/או גופים בישראל.

13. מכל המקובץ לעיל עולה כי קיימת רלבנטיות במסמכים המבוקשים לשאלה שבמחלוקת ויש בהמצאת המסמכים בכדי לייעל הדיון. על-כן אני נעתרת לבקשה ומורה למשיבות להעביר המסמכים המבוקשים לעיון המבקשת, אך זאת רק בהתייחס לשנים 1999-2004. אין לאפשר עיון במסמכים הנוגעים לשנת 2005. כמו-כן, אין צורך להמציא בשנית את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת 2 המתייחסת לשנים 1999-2004 (המבוקשת בסעיף 5 לרשימת המסמכים בבקשה) באשר אין מחלוקת בין הצדדים כי זו הומצאה (ראה סעיף 5 לבקשה).

14. הוצאות הבקשה ושכר-טרחת עורך-דין + מע"מ יילקחו בחשבון בעת מתן פסק-דין בתיק העיקרי."

ב- בש"א 5929/05[16] נפסק מפי כב' השופטת שרה דברת:

"6. בקשה זו היא להורות למפרק להמציא לעיונו של המבקש מסמכים המפורטים בפנייתו. המפרק מתנגד לבקשה וטוען כי בית-משפט זה קיים קדם משפט וקבע המועדים להגשת עדויות. בקשה זו אינה עולה בקנה אחד עם קביעת בית-המשפט ולא ניתן להגישה בשלב בו אנו מצויים. הבקשה גם לא הוגשה בצירוף תצהיר כנדרש בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

הבקשה הינה לעיון במסמכים ספציפיים וסומכת למעשה על תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי יש לצרף תצהיר בו יפורטו המסמכים בהם מבוקש העיון. המבקש לא הגיש תצהיר וגם לא ציין מדוע מסמכים אלה דרושים להערכת שווי החוב.

הכונ"ר תומך בעמדת המפרק וטוען כי אין בחילופי הייצוג כדי לפתוח כל מערכת ההתדיינות מחדש של השלמת מסמכים.

7. בתיק זה התקיים שלב של גילוי ועיון במסמכים, עוד טרם שמיעת הראיות. במסגרת זו גולו לבא-כוח פישר דאז, כל המסמכים שכללו מסמכים רבים ואין לי אלא להסכים עם עמדת בא-כוח הכונ"ר שאין בחילופי הייצוג, כדי להתחיל שלב זה מחדש.

אכן המבקש לא פירט מדוע מסמכים אלה דרושים להוכחת שווי החוב. מנגד איני רואה את ההכבדה על המפרק אם ימסור לפישר, לפנים משורת הדין, את המסמכים המבוקשים על ידו בסעיף 1(א) ו- (ב). הדו"חות המבוקשים בסעיף 1(ב) ימסרו בהשמטת פעולות מתוכננות של המפרק לאיתור ותפיסת נכסים שהוברחו מהתשלובת ולמהלכים משפטיים בחו"ל. כן ימסר ההסכם עם פרופ' בן שחר. אין מקום למסור המסמכים ודו"חות כספיים של ויאדנה פדנה ואימג' משלא ניתן כל הסבר בתצהיר לצורך בדו"חות אלה. פירוט התקבולים מהפעלת התשלובת, גביית החובות מקומם בדו"חות הכספיים שהוגשו על-ידי המפרק ולגבי המסמכים הנוגעים לחשבון של אלן כץ, הוגשה בקשה נפרדת.

המפרק ימציא לבא-כוח פישר את המסמכים המפורטים בסעיף 1(א)(ב) ו- (ג) למכתבו מיום 30.8.05 (צורף כנספח א') לבקשה, תוך 7 ימים.

בכפוף לאמור הבקשה נדחית."

ב- בש"א 5481/04[17] נדונה בקשה, אשר כותרתה "בקשה לגילוי ועיון במסמכים", אשר מטרתה להביא לעיון במסמכים, הקשורים לת"א (ב"ש) 5851/03. בתביעה הנ"ל, לפי הבקשה, נתבע חוב נטען של ה"ה אבנר וחיים שמעיה לפולישק תעשיות פלסטיקה (אשג"ח) בע"מ בגין רשת מסוג ביונט 50. לפי הבקשה ה"ה שמעיה טענו, שהרשת, שסופקה להם על-ידי המשיבה דנן, לקתה בפגמים בייצור, לרבות חוסר בסיבים. טענות דומות עולות מתוך כתבי הטענות בתיק זה. על-כן, חפצה המבקשת בעיון במסמכים שלהלן: מתוך ת"א (ב"ש) 5851/03 הנ"ל:

א. כל כתבי בי-הדין;

ב. כל הפרוטוקולים, הסדר הפשרה ופסק-הדין;

ג. חוות-הדעת, לרבות של השמאי ושל מכון התקנים;

ד. ההתכתבויות בין הצדדים;

ה. תעודת המשלוח לרשת, שסופקה.

נפסק מפי כב' השופט גדליה טהר-לב:

"3. א. עתה לבקשה גופה. אקדים ואומר, שלכאורה לא כל אשר מתבקש גילויו והעיון בו נחוץ לניהול ההוכחות על-ידי המבקש. הראיה לכך היא, שהבקשה מתייחסת, בין היתר, להסכם הפשרה ב- ת"א (ב"ש) 5851/03 ולחוות-הדעת של מכון התקנים בתיק הנ"ל על-אף, שלפי סעיף 6 לתצהיר המבקש, יש כבר ברשותו עותק מהסכם הפשרה ומבדיקת מכון התקנים בקשר ליריעה נשוא ת"א (ב"ש) 5851/03. אין צורך בצו כדי להעביר לרשות המבקש את אשר כבר הודה, שקיבל לידיו.

ב. 1. המשיבה מתנגדת לבקשה מחמת חוסר רלבנטיות ומפאת החסיון. מן הקל אל הכבד: כידוע, ההתכתבויות בין הצדדים למשפט חוסות בחסיון, המוענק למשא-ומתן לפשרה. לכן, אין מקום לצוות על הגילוי של והעיון בהתכתבויות אלו, שהוחלפו במסגרת ת"א (ב"ש) 5851/03.

2. באשר לשאלת הרלבנטיות של מסמכים, הקשורים לת"א (ב"ש) 5851/03, יש כאן שיקולים לכאן ולכאן. מחד, לכאורה, אין חולקין על הדמיון בין קו הגנתו של המבקש דנן לקו הגנתם של ה"ה שמעיה ב- ת"א (ב"ש) 5851/03 הנ"ל. מאידך, יהא זה מופרז לומר, שסעיף 8 לתצהירו של מנהל השיווק של המשיבה, מר דני דוסטר, שהמשיבה משווקת רשתות מעולות מזה שנים רבות, יש בו, כדי להפוך את מרכז המשפט בין בעלי הדין לשאלת המוניטין של המשיבה. הרי, ברשת מסויימת קא עסקינן. אמנם, מבחן הרלבנטיות לצורך ההכרעה בבקשה גילוי ועיון במסמכים אינו מצטמצם למימדי הרלבנטיות לצורך ההכרעה בקבילות המסמך (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ, נ' אזולאי, ואח', פ"ד מט(4) 54, 60 (מול האות "ד"). ואולם, בבקשת גילוי מסמכים והעיון בהם קיים הצורך לערוך איזון. גילוי האמת הוא ערך מרכזי באיזון זה, אך אין הוא ערך בלעדי (רע"א 6546/94 הנ"ל, שם, 61 (מול המספר "10"). עת בבקשת גילוי ועיון במסמכים עסקינן יש לשקול ולאזן, בין היתר, את יעילות ההליך המשפטי (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196-195).

4. לא הופנינו לאף מקרה, בו הבקשה לגילוי ועיון במסמכים הוגשה לאחר קדם המשפט האחרון ואחרי שכבר הוגשו התצהירים בעדות ראשית. בענייננו אנו, כשכבר הוגשו התצהירים בעדות ראשית, כשאנו מצויים לפני ישיבת ההוכחות (שנקבעה ליום 12.07.05) וכאשר תוצאות בדיקות מכון התקנים את הרשת נשוא ת"א (ב"ש) 5851/03 כבר מצויות בידי המבקש, סבורני, שיש מקום לצמצם את הצו לגילוי, כך שיתייחס לראיות לתכונות הספציפיות של הרשת נשוא ת"א (ב"ש) 5851/03 ככל שהיא מאותה סדרת הייצור של הרשת נשוא תיק זה. לפיכך, בשים-לב, שבדיקת מכון התקנים בתיק הנ"ל כבר מצויה בידי המבקש, הריני מורה למשיבה להעביר לידי המבקש תוך 7 ימים מיום קבלת החלטתי זו עותק מצולם של תעודת המשלוח לרשת נשוא ת"א (ב"ש) 5851/03. תוך 10 ימים מיום קבלת עותק מן המסמך הנ"ל יהא המבקש רשאי להשלים את העדות מטעמו בתצהיר משלים ככל שהדבר עולה מן הגילוי והעיון. תוך 10 ימים מיום קבלת התצהיר המשלים מטעם המבקש, אם יוגש, תהא המשיבה רשאית להגיש תצהיר משלים מטעמה ככל שהדבר עולה מן הגילוי, העיון והתצהיר המשלים של המבקש, כאמור.

5. משנענתה בקשת המבקש, אך זאת באופן חלקי בלבד, אין צו להוצאות."

ב- בר"ע (חי') 2183/07[18] נפסק מפי כב' השופט יצחק עמית:

"למעלה מן הצורך, אציין כי על פניו, המסמך המבוקש רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים, מאחר שיש בו לסייע למבקשת להוכיח את טענתה, לעניין מועד הכיתוב על גבי ספח השיק. עם זאת, תקנה 117 חלה על מסמכים הנמצאים ברשותו של בעל הדין או בשליטתו והמשיבה טענה כי המסמך אינו ברשותה. בנסיבות אלו, רשאית המבקשת לחקור את המשיבה בעניין זה במסגרת החקירה הנגדית בשלב ההוכחות – רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, תק-על 2005(3) 2233 (ניתן ביום 14.8.2005), או לטעון כי יש לזקוף לחובתה של המשיבה את אי-המצאת המסמך. מובן כי משקלה של טענה זו ייבחן בבוא העת על-ידי הערכאה הדיונית על רקע מכלול הראיות שיובאו בפניה."

ב- בש"א (חי') 11229/07[19] נפסק מפי כב' השופטת ב' טאובר:

"1. בפניי בקשה שהוגשה על-ידי מר משה מזרחי (להלן: "המבקש") שהוכתרה בכותרת בקשה למתן צו לגילוי מסמכים, אלא שמהותה בקשה לעיון ספציפי במסמכים לפי הוראת תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

2. במסגרת הבקשה עותר המבקש לעיון במסמכים הבאים:

א. מסמך המעיד על מועד הנפקת כרטיס האשראי למבקש ומסמך המעיד על קבלתו.

ב. נוהל ו/או הנחיות להמצאת כרטיסי אשראי של מרשתך ללקוחות דוגמת המבקש.

ג. פעילותו של המבקש במשך כל תקופת השימוש, לרבות תקופת השימוש הנטען, בכרטיס האשראי תוך פירוט מועדים, סכומי החיוב והזכאים לתשלום.

ד. מסמכי העסקאות בתקופת השימוש הנטענת בכתב התביעה, לרבות כל מסמך המכיל חתימה ולרבות פירוט מדוייק של המוצרים/שירותים נשוא העסקה בצורה קריאה וברורה.

ה. העתק מההודעה הממוכנת שהתקבלה אצלכם מבנק יהב ביום 31.3.05 או בסמוך למועד זה בדבר ביטול ההרשאות לחיוב.

ו. ממצאי החקירה מטעמכם בעניין הגניבה, לאחר ו/או בזמן דיווח מחלקת הביטחון למרשי.

ז. כל מסמך עליו חתם המבקש ו/או קיימת חתימה הנחזית להיות חתימתו של המבקש והמצוי בידכם ו/או בשליטתכם ו/או בשליטת מי מעדיכם.

ח. העתק מהסכמי ההתקשרות של מרשתכם עם כל אחד מבתי העסק בהם נטען כי המבקש עשה שימוש בתקופה הרלבנטית לתביעה.

ט. כל מסמך המצוי בידי ו/או בשליטת מרשתכם ו/או בידי מי מהעדים אותם מתעתדת מרשתכם להעיד ויש להם קשר לעניין נשוא התביעה.

3. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה. לגרסתה הומצאו על ידה למבקש המסמכים הרלבנטיים המצויינים בסעיפים ג'-ה'. יתר המסמכים אינם רלבנטיים למחלוקת העולה מכתבי הטענות, אין בבקשת המבקש משום דרישה ספציפית למסמכים אלה או אחרים, אלא המבקש מעלה דרישה גורפת למסמכים וכל תכליתה של הבקשה הינה להכביד שלא לצורך על המשיבה על-מנת לרפות ידיה מהמשך ניהול תביעתה.

4. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשה ובתגובה, סבורני כי אין מקום לחייב את המשיבה בהמצאת מסמכים נוספים על פני אלה שכבר הומצאו על ידה. מטרתם של הליכי הגילוי והעיון במסמכים הינם להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל "בקלפים גלויים" כך שכל צד ידע מראש מהם המסמכים הרלבנטיים שיש בידי הצד האחר ואשר יש בהם כדי לחזק או להחליש את עניינו של הצד האחר. תכליתם של הליכים אלה אינה לשמש דייג של ראיות שאינן רלבנטיות למחלוקת שבין הצדדים או הטרדתו של בעל דין והכבדה עליו בבקשות שאינן סבירות אך על-מנת לרפא ידיו של התובע מניהול תביעתו (ראה רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית פלץ ואח' (פורסם נבו)).

5. ומן הכלל אל הפרט

6. אין מקום להורות על המצאת המסמכים הנזכרים בסעיפים א' ו-ב' לבקשה, שכן המבקש מודה בכתב הגנתו כי כרטיס האשראי נשוא התביעה היה בחזקתו ובשימושו הבלעדי וכי חתם על טופס ההצטרפות למועדון הלקוחות של המשיבה.

לאור האמור, ומשהמבקש לא הצביע על הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים בסעיפים א' ו-ב' לבקשה, אין הצדקה לחייב את המשיבה בהמצאתם של המסמכים הנזכרים בסעיפים א' ו-ב' לבקשה.

7. משהמשיבה טוענת כי המסמכים הנזכרים בסעיף ו' לבקשה, שעניינם דו"חות חקירה פנימיים, הינם חסויים ונערכו במסגרת חקירה פנימית לצורך הכנת התיק לתביעה משפטית, לא ראיתי בשלב זה להורות על הצגתם.

8. בסעיף ז' לבקשה נוקט המבקש בלשון גורפת ומבקש לקבל לעיונו 'כל מסמך עליו חתום הנתבע ו/או קיימת חתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע'. מהדרישה לא ברור איזה מסמך מבוקש גילויו וכן לא ברורה התכלית של הגילוי והרלבנטיות של המסמך שגילויו מבוקש. על-כן אין מקום להיעתר לדרישה גורפת זו.

9. אין מקום להיעתר לדרישה המופיעה בסעיף ח' לבקשה. אין כל רלבנטיות למחלוקת הקיימת בין הצדדים להסכמי ההתקשרות של המשיבה עם כל אחד מבתי העסק בהם נטען כי המבקש עשה שימוש בתקופה הרלבנטית לתביעה, מה גם כי גילוי המסמכים עשוי לפגוע בפרטיותם של אותם צדדים שלישיים ובעניינים שאינם קשורים לתביעה דנא.

10. מן הנימוקים המפורטים בסעיף 8 להחלטה, לא ראיתי גם לקבל את בקשת המבקש בסעיף ט' לבקשה.

11. לאור כל האמור לעיל ראיתי לדחות את הבקשה."

ב- בש"א (די') 122/07[20] נפסק מפי כב' השופטת רות בהט:

"החלטה

בפני בקשה למתן צו לעיון במסמכים ספציפיים לפי סעיף 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

המבקשת הגישה תובענה בגין נזקי גוף שנגרמו לה ביום 1.2.04.

לטענת בא-כוחה, ביום 19.3.06 נשלח למשיבות מכתב בו נתבקשו, בין היתר, ליתן תצהיר גילוי מסמכים וכן עיון במסמכים ספציפיים המצויים ברשותן. ביום 29.3.06 הודיעו המשיבות למבקשת כי בקשתה לעיון במסמכים בטיפול, והמסמכים ישלחו לכשיתקבלו. מוסיפה המבקשת כי ביום 4.4.06 נשלח למשיבות מכתב בו נתבקשו להשיב לדרישתה מיום 19.3.06. ביום 10.5.06 קיבלה המבקשת מכתב מבא-כוח המשיבות ובו התייחסות לדרישה לעיון במסמכים הספציפיים. בא-כוח המשיבות הודיע כי ערך בירור בנוגע לשם נהג האוטובוס שממנו נפגעה, אך לא התייחסות לגופן של הדרישות. ביום 7.6.06 שלחה המבקשת מכתב נוסף למשיבות בו הובהר כי אין היא מקבלת את ממצאיהן לגבי זהות הנהג, ועומדת על דרישתה לקבל לעיונה את המסמכים המבוקשים. ביום 5.7.06 נשלחה למשיבות תזכורת בעניין המסמכים המבוקשים וביום 23.8.06 נשלחה תזכורת נוספת. לטענת המבקשת, ביום 13.9.06, לאחר שכל פניותיה הקודמות העלו חרס, התקשר בא-כוח המבקשת באופן אישי אל בא-כוח המשיבות אשר הסביר לו כי משלוח המסמכים מתעכב מאחר ועורך-הדין המטפל בעניין מצוי בשירות מילואים. ביום 19.10.06 נשלח למשיבות מכתב תזכורת נוסף בו שוב נתבקשו להשיב על דרישות המבקשת. לטענת המבקשת, ביום 25.10.06 התקשרה בא-כוח המשיבות אל בא-כוחה בשאלה לפשר המכתבים הנשלחים אליה שכן המשיבות המציאו זה מכבר את פרטי הנהג הפוגע. נראה לה כי המבקשת מבקשת יותר מדי פרטים, בתשובה הסביר לה בא-כוח המבקשת כי התייחסות המשיבות דרושה לגופו של עניין.

ממשיכה המבקשת וטוענת כי ביום 30.10.06 התקבל מכתב מאת המשיבות אך גם בו אין התייחסות לגופן של הדרישות. ביום 5.11.06 התקשרה בא-כוח המבקשת אל המשיבות ולטענתן דרישותיה יצריכו שעות עבודה רבות, אולם הן תפעלנה להשגת החומר המבוקש. ביום 5.12.06 התקשרה בא-כוח המבקשת בשנית אל המשיבות אשר אמרו לה כי הן מטפלות בעניין וכבר למחרת ישלח מכתב בנדון. ביום 13.12.06 הודיעו המשיבות כי אין באפשרותן להמציא את המבוקש מאחר והדבר דורש שעות עבודה רבות מצידן.

לטענת המבקשת ממועד פנייתה הראשונה אל המשיבות חלפו למעלה משמונה חודשים. למרות הזמן הרב שחלף והפניות הרבות, בחרו המשיבות לדחות את הבקשה ללא כל סיבה מוצדקת.

לאור האמור מבוקש לחייב את המשיבות להענות לדרישת המבקשת ולחייבם בהוצאות בקשה זו.

המשיבות בתגובה טענו כי מטרת הבקשה, המיותרת כשלעצמה, להעמיס על המשיבות המצאת מסמכים שאין בהם צורך.

לטענת המשיבות, לאחר שקיבלו את מכתבה של המבקשת מים 19.3.06, העבירו את הבקשה לגורם הרלבנטי אצל המשיבה 1 אשר ימציא את המסמכים המבוקשים.

לאחר שדרישת התובעת נבדקה ולאחר שנעשתה הצלבת נתונים ובכלל זה מודע על קווי האוטובוסים וזמני הנסיעה על-פי הנטען בכתב התביעה ועל-פי דרישת המבקשת, נמצא כי נהג האוטובוס הינו מר חיים אוקון. כמו-כן הודיע קצין הבטיחות של המשיבה 1 כי המצאת כל המסמכים המבוקשים על-ידי המבקשת מיותרת, שכן לאור הצלבת הנתונים משיגה המבקשת את שרצתה להשיג קרי, בירור זהות הנהג בזמן ומקום התאונה.

לטענת המשיבות, דרישת המבקשת מוגזמת ומופרזת. גם לאחר שהובהר לה כי קצין הבטיחות פעל לאיתור נהג האוטובוס וכי המצאת המסמכים גוזלת שעות עבודה רבות וכי אין צורך אמיתי בהמצאה זו, עדיין התעקשה המבקשת כי כל המסמכים יומצאו. לטענת המשיבות, הן פנו שוב לקצין הבטיחות של המשיבה 1 ושלחו בשנית את הבקשה. ביום 24.1.07 הודיע קצין הבטיחות כי הבקשה מיותרת. המכתב נשלח לבא-כוח המבקשת ביום 28.1.07.

לטענת המשיבות, מאחר והבקשה מיותרת ומאחר והן פעלו שוב לקיים את בקשת המבקשת אך זו נמצאה בלתי-סבירה ומיותרת, ועל-כן יש לדחות הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאותיה.

המבקשת בתגובה טוענת כי מאחר ותגובת המשיבות אינה נתמכת בתצהיר, יש לדחות את הטענות העובדתיות אשר הועלו בה.

לגופו של עניין טוענת המבקשת כי מעת הפניה הראשונה אל המשיבות ועד כה חלפו למעלה מעשרה חודשים, אך רק כעת מצאו המשיבות לנכון לצרף את מכתבו של קצין הבטיחות של המשיבה 1 מיום 13.12.06, שאף הוא אינו עונה על מכלול דרישותיה. אין זה ייתכן כי לאחר 10 חודשים ועשרות פניות, לרבות הגשת בקשה זו לבית-המשפט, תסתפקנה המשיבות בתשובה לקונית כעולה ממכתבו של קצין הבטיחות. לדבריה לא בכדי ביקשה מהמשיבות את המסמכים הנזכרים במכתבה מיום 19.3.06 ואין בדרישה זו משום הכבדה כלל וכלל.

לטענת המבקשת, המשיבות ביכרו שלא להמציא, ולו מסמך אחד מהמסמכים שנתבקשו. תחת זאת הודיעו למבקשת כי לאחר בדיקה שערכו, הנהג המעורב בתאונה הינו מר חיים אורון, המכחיש קרות אירוע זה במשמרתו. לדבריה אין היא מחוייבת לקבל את מסקנות המשיבות בפרט כאשר הנהג מכחיש קיומו של אירוע חריג מיום התאונה.

המשיבות בתגובה הגישו מסמך שכותרתו "בקשה להשלמת טיעון קצרה מאת המשיבות" בו הן טוענות כי רוב רובם של המסמכים המבוקשים אינם קשורים לשאלה שבמחלוקת. לטענתן הן הכחישו את עצם התרחשות התאונה ולא את שאלת הכיסוי הביטוחי, על-כן המסמכים אותם מבקשת התובעת, הנוגעים לשאלת הכיסוי הביטוחי, אינם נחוצים. לעניין יתר המסמכים טענו המשיבות כי יש בבקשה משום הכבדה שלא לצורך ויתר על המידה שכן מדובר במסמכים שהמצאתם דורשת מהמשיבות עבודה רבה, ואין בהם לחדש או להוסיף על הקיים, כפי שנימקו בתשובתן הראשונה, המשיבות מפנות לפסיקה רלבנטית ושובת ומבקשות לדחות את הבקשה הבלתי-סבירה והיותרת ולחייב את המבקשת בהוצאות.

המבקשת בתגובה מבקשת להוציא את המסמך שכותרתו "בקשה להשלמת טיעון קצרה מאת המשיבות" מתיק בית-המשפט. לטענת המבקשת מסמך זה הוגש בניגוד גמור ומוחלט לתקנה 241 לתקנות. לדבריה, לאור האמור בתקנה אין היא מגיבה לגוף העניין אך מוסיפה כי אין בהשלמת הטיעון כדי להעלות או להוריד ואין לה אלא לחזור על טיעוניה בבקשה ובתשובה מטעמה.

ההחלטה

בפתח דברי אומר כי צודקת המבקשת בטענתה כי תשובת המשיבות הוגשה ללא תמיכה בתצהיר ועל-כן אין להתייחס לטענות העובדתיות המועלות בה, אולם המשיבות העלו גם טענות משפטיות להן אתייחס בהמשך. מאידך יש לדחות בקשתה של המבקשת להוציא מתיק בית-המשפט את המסמך שכותרתו "בקשה להשלמת טיעון קצרה מאת המשיבות" שכן מהמסמך עולה כי המשיבות מבקשות להוסיף על תשובתן ולהשלים הטיעונים שהגישו לבית-המשפט ואין לראות במסמך כתשובה נוספת לתשובת המשיבה. אין כל התייחסות ספציפית לאמור בתשובתה לתגובת המשיבות הראשונה ועל-כן האמור בתקנה 241 לתקנות אינו חל במקרה זה.

פרוט המסמכים בהם מעוניינת המבקשת לעיין מפורטים במכתבה למשיבות מיום 19.3.06, שצורף לבקשה.

יש להתעלם מטענת המשיבות כי המצאתם של מסמכים אלו תגזול זמן רב, טענה שאינה נתמכת בתצהיר. אולם השאלה המרכזית שעלי להכריע בה היא שאלת הרלבנטיות. עיון ברשימת המסמכים המבוקשים מלמד כי חלק מהמסמכים המבוקשים אינם רלבנטים לבירור נקודות המחלוקת בין הצדדים.

כך למשל כל המסמכים העוסקים בשאלת הכיסוי הביטוחי, שכן המשיבה 2 מודה בקיומו של כיסוי ביטוחי אך מכחישה את עצם קרות האירוע הנטען.

המשיבות המציאו למבקשת את שמו של הנהג, אשר מבדיקה שערכו עולה כי הוא זה אשר נהג באוטובוס בעת קרות האירוע. רשימה של כל הנהגים שנהגו באותו היום בכל הקווים אותם הפעילה המשיבה 1 תוך פירוט מספר רישוי, דגם, שנה וכדומה כמופיע בדרישת המבקשת אינו נחוץ, מכביד ומטריד ואינו רלבנטי לענייננו.

המבקשת וודאי יודעת באיזה קו נסעה בעת קרות התאונה לה היא טוענת, כך שדי לפרט ברשימה את הנהגים שנהגו באותו קו ביום קרות התאונה, ואת רשימת האוטובוסים שפעלו באותו היום בקו ספציפי זה. מאחר וכאמור המשיבה 2 אינה מכחישה את הכיסוי הביטוי אין מקום להורות על הצגת פוליסות הביטוח של אותם אוטובוסים.

על המשיבות להמציא את האמור לעיל לידי המבקשת בתוך 60 יום מהיום."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 177426/05[21] נפסק מפי כב' השופטת מארק-הורנצ'יק דליה:

"החלטה

1. זו בקשה למתן צו-גילוי מסמכים מיוחד, בהתאם לתקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2. הכלל הוא כי צו לעיון במסמכים מיוחדים של בעל דין אשר לא נזכרו בכתבי טענותיו או בתצהיריו ולהעתקם יינתן אם ישכנע המבקש את בית-המשפט בדבר זכאותו לעיין בהם, להעתיקם, וכי הם מצויים ברשותו, או בשליטתו של בעל דינו.

3. בכתב התביעה, טוענת המבקשת – התובעת כי ניהלה משא-ומתן עם המשיבה הנתבעת, להפעל חניון הקריה בתל-אביב, אשר חתימתו נמנעה בעטיה של התנהגות חסרת תום-לב מצד המשיבה (כטענת המבקשת), וכי אלמלא כן – היה נחתם ההסכם אשר הגיע לשלב הסופי שלו, ותנאיו היו מסוכמים ונהירים והועלו על הכתיב על-ידי נציג המשיבה. טוענת המבקשת כי בשלב המתקדם אליו הגיע המשא-ומתן – לא ניהלה המשיבה משא-ומתן עם כל גורם אחר נוסף שהוא, מלבד המבקשת, וכי הצעתה של החברה הנוספת שהגישה אף היא הצעה להפעלת החניון (חברת i.p.i), לא עמדה על הפרק. לפיכך, טוענת המבקשת לאובדן הרווח שהיה גלום לה בהסכם ההפעלה, לו היה נחתם, כפיצויים קיום בסך 2.5 מיליון ש"ח.

4. בכתב הגנתה – מכחישה המשיבה את טענות המבקשת וטוענת כי – היא ניהלה בו-זמנית משא-ומתן עם מספר חברות שהגישו לה הצעות להפעלת החניון, ודאגה ליידע את התובעת על ניהול משא-ומתן עם חברות נוספות, וכי הצעות שהגישה המבקשת – לא היו מספקות – כולל זו שהועלתה על הכתב ב- 24.4.04; כי הואיל וההצעות השונות לא עמדו בקריטריונים, החליט דירקטוריון המשיבה להקפיא את הפעילות, להוציא את החניון להפעלת זכיין חיצוני, ולפיכך לא התקשרה בכל התקשרות או הסכם עם המבקשת, והצעתה – לא אושרה בשום שלב.

5. המבקשת דרשה לעיין:

– בכל הצעות המחיר שנמסרו למשיבה להפעלת החניון, ומסמכים נלווים וקשורים כמפורט בסעיפים 2.1; 2.4; 2.7; 2.8 לדרישת המבקשת.

טוענת המשיבה כי ממילא המבקשת ציינה בכתב תביעתה כי היא היתה מודעת לקיומם של מציעים נוספים על-כן – אין רלבנטיות להצעותיהם והתנהלות המשיבה מולם. בנוסף טוענת המשיבה לחסיון של מסמכים בהיותם מסמכים עסקיים הנוגעים לצד ג' שאיננו צד לסכסוך, וכאשר מדובר בסודות מסחריים של צד ג'.

6. עיון בכתב התביעה (סעיפים 10, 15) ובסעיף 64 לכתב ההגנה מעלה כי לכאורה, בתקופה שעד המועד בו נמסר למבקשת בכתב כי דירקטוריון המשיבה החליט להפעיל את החניון בהפעלה עצמית – היא ניהלה בו-זמנית משא-ומתן עם מספר חברות, כולל המבקשת, הגם שביום 29.9.04 שיגר נציג המשיבה מכתב נספח ו' לכתב התביעה ממנו עולה כי היו רק שני מציעים עמם המשיכה המשיבה לנהל משא-ומתן.

7. כדי לבחון את טענות הצדדים בנושא המשא-ומתן הסותרות זו את זו, ועל-מנת לברר אם המשיבה המשיכה לנהל משא-ומתן בו-זמנית עם מציעים נוספים עד 25.10.04 – תהדף התביעה נגדה – ואם טענה זו נטענה אך בכתב ההגנה, ראוי לבררה בשלב זה של הדיון ובגדר גילוי מסמכים ספציפי.

8. אני דוחה את טענת החסיון של המסמכים הללו, שכן אין המדובר בחשיפת נתונים מסחריים שיפגעו בחברות שהגישו הצעותיהן למשיבה שכן ההצעות הכספיות ככל שהיו – נתנו להפעלתו של חניון אחד על-פי תנאי הפעלה שהכתיבה המשיבה והיא שניסחה את טופסי ההצעה וחוזה ההפעלה; כאשר ההצעות שהוגשו למשיבה להפעלת החניון התייחסו אך ורק למרכבי דמי ההפעלה. ככל שההצעות כוללות תחשיבים או תמחירים העלולים לגלות את אופן חישוב העלויות ההפעלה של המציעים או את מרכיב הרווח הגלום בהצעה הכספית שהציעו – יש "להשחיר" נתונים כאלה במסמכים.

9. הואיל והוריתי על מחיקת או "השחרת" נתונים מסויימים במסמכים אשר יש לגלותם, כמפורט בסעיף 8 להחלטה זו – הרי יש בכך משום קיום האיזון הנדרש בין הצורך בגילוי האמת במשפט, לבין הגשמת האינטרסים של הפרט והציבור, המצדיקים הענקת חסיון, ולאור נחיצותם של המסמכים לבירורה של התובענה.

10. לאחר שהמבקשת בתשובה לא שבה והתייחסה כלל לדרישתה בסעיפים 2.5, 2.6, 2.9, 2.10, 2.11, 2.12, 2.13, 2.14 – נראה כי באה על סיפוקה לאור האמור בתשובה המשיבה ועל-כן לא אזקק לבקשתה בהתייחס לסעיפי דרישתה אלה.

11. התוצאה אליה הגעתי היא כי הבקשה מתקבלת ועל המשיבה לגלות ולאפשר העתקה במסמכים 2.1; 2.4; 2.7; 2.8; לדרישת המבקשת, וזאת בתוך 30 ימים – הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח + מע"מ על-פי התוצאות בתיק העיקרי."

______________
[1] ת"א (ת"א-יפו) 21520/04 טורבו חברה להנדסה ושיווק בע"מ נ' Grundfos Management A/S ואח', תק-של 2006(1) 5663 (2006).
[2] בש"א (חי') 14904/05 מסד עוז הנדסה בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-מח 2005(4) 8669 (2005).
[3] ת"א (ת"א-יפו) 3108/99 Metallurgique de Gerzat S.A. נ' ד"ר נחמן וילנסקי, תק-מח 2005(1) 13265 (2005).
[4] ראה גם ת"א (ת"א-יפו) 1001/99 חכם חיים נ' INTERPLEX SOLAR CORP. ואח', תק-מח 2007(2) 3100 (2007).
[5] ראה תקנות 112-114; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) 416, 419.
[6] ת"א 102/91 ק. ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"מ תשנ"ד(ג) 102, 105-106 (1993).
[7] בש"א 5481/04 זנזורי שמעון נ' פולישק תעשיות פלסטיקה (אגש"ח) בע"מ, פדאור 05(10) 796 (2005).
[8] ת"א 21520/04 טורבו חברה להנדסה ושיווק בע"מ נ' Grundfos Management A/S, פדאור 06(3) 363 (2006).
[9] ראה Dolling-Baker V. Merret (1991) 9.
[10] ת"א 21520/04 טורבו חברה להנדסה ושיווק בע"מ נ' Grundfos Management A/S, פדאור 06(3) 363 (2006).
[11] רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196-197 (2002).
[12] ת"א 102/91 ק. ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"מ תשנ"ד(ג) 102, 102-112 (1993).
[13] רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 193-197 (2002).
[14] בש"א 3975/99 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ' אגט תכנון ויצור מוצרי פוליאוריתן בע"מ, פדאור 00(4) 737 (2000).
[15] ת"א 21520/04 טורבו חברה להנדסה ושיווק בע"מ נ' Grundfos Management A/S, פדאור 06(3) 363 (2006).
[16] בש"א 5929/05 דוד חיים פישר נ' ס. דנהיל תעשיות כלליות בישראל בע"מ, פדאור 05(30) 743 (2005).
[17] בש"א 5481/04 זנזורי שמעון נ' פולישק תעשיות פלסטיקה (אגש"ח) בע"מ, פדאור 05(10) 796 (2005).
[18] בר"ע (חי') 2183/07 ע.מ.ס.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, תק-מח 2007(4) 11964 (2007).
[19] בש"א (חי') 11229/07 משה מזרחי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-של 2007(3) 8074 (2007).
[20] בש"א (די') 122/07 שושנה איסייב נ' מטרודן תחבורה ציבורית באר שבע בע"מ ואח', תק-של 2007(1) 27403 (2007).
[21] בש"א (ת"א-יפו) 177426/05 א.מ. חנויות (י-ם) (1993) בע"מ נ' מחצית היובל בע"מ, תק-של 2006(2) 3410 (2006).