עבירות מס ערך מוסף ומס הכנסה
הפרקים שבספר:
- מס הכנסה - אי-קיום דרישות מסויימות (סעיף 216 לפקודה)
- דו"ח וידיעות לא נכונים (סעיף 217 לפקודה)
- אי-ניכוי מס (סעיף 218 לפקודה)
- אי-העברת מס שנוכה (סעיף 219 לפקודה)
- מרמה (סעיף 220 לפקודה)
- הצמדת הסכום שעליו מוטל הקנס (סעיף 220א לפקודה)
- תשלום קנס או כופר שהוטל על הזולת (סעיף 220ב לפקודה)
- כופר כסף (סעיף 221 לפקודה)
- חובת הראיה (סעיף 222 לפקודה)
- חזקת אשמה (סעיף 223 לפקודה)
- אחריות המסייע לעריכת דו"ח (סעיף 224 לפקודה)
- אחריות מנהל (סעיף 224א לפקודה)
- התיישנות (סעיף 225 לפקודה)
- חוק מס ערך מוסף - עבירות (סעיף 117 לחוק)
- עבירה שלא נקבע לה עונש (סעיף 118 לחוק)
- עבירה של חבר-בני-אדם (סעיף 119 לחוק)
- אחריות למעשי עובד (סעיף 120 לחוק)
- כופר כסף (סעיף 121 לחוק)
- האם עבירת מס הינה עבירה אחת או יותר?
- עבירה נמשכת - מהי?
- חובותיו של יועץ המס
- הסדרי טיעון
- התערבותה של ערכאת הערעור
- מעצר עד תום ההליכים בעבירות כלכליות
- האם ישנה חובה על עוסק לדווח למע"מ על עסקאותיו בתקופה שבין יום הגשת בקשה לפשיטת רגל ועד יום מתן צו כינוס?
- שיקולי ענישה
- רע"פ 26/97 חיים לקס נ' מדינת ישראל
- ר"ע 122/82 מרדכי עלפי נ' מדינת ישראל
- ע"פ 4745/97 בוני הבירה בע"מ נ' מדינת ישראל
- ע"פ (מחוזי ת"א) 70796/04 יגאל שגיא נ' מדינת ישראל
אי-ניכוי מס (סעיף 218 לפקודה)
סעיף 218 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) קובע כדלקמן:"218. אי-ניכוי מס (תיקונים: התשכ"ח (מס' 2), התשל"ח (מס' 5), התשס"ג (מס' 2))
מי שלא ניכה מס שהיה עליו לנכות על-פי סעיפים 161, 164 או 170, וכן מי שקיבל הכנסת עבודה או הכנסה לפי סעיף 2(5) בידעו שלא נוכה ממנה מס לפי אותם סעיפים, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין ופי שניים מסך כל הסכומים שלא נוכו, או שני העונשים כאחד."
עבירת אי-ניכוי במקור הינה עבירת מס ספציפית הכלולה בסעיף 218 לפקודה {ת"פ (מחוזי יר') 55/96 מדינת ישראל נ' פרומדיקו בע"מ, תק-מח 99(1), 1432, 1529 (1999)}.
סעיף 218 לפקודה דורש יסוד נפשי ברמה של "ידיעה". המונח "ביודעין" יתפרש כמחשבה פלילית, כאמור בסעיף 20 לחוק העונשין. כלומר, מודעות למעשה וכן מודעות לנסיבות {כגון: שכר שלא נוכה ממנו מס}.
יש להעיר, כי על-פי סעיף 20(ג) לחוק העונשין רואים אדם שחשד בהתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם {ע"פ 452/97 עופר בן מרדכי לוי נ' מדינת ישראל, מיסים יב/6 (דצמבר 1998) ה-50}.