חזקת אשמה (סעיף 223 לפקודה)

סעיף 223 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) קובע כדלקמן:

"223. חזקת אשמה (תיקונים: התשכ"ח (מס' 2), התשנ"ב (מס' 4))
מי שהואשם בעבירה על שהשמיט הכנסה או על רישומה בחסר לפי סעיף 217 יראו כאילו הוכחה לכאורה אשמתו בעבירה, אם הוכח אחת מאלה:
(1) הוצאות הבית או הוצאות פרטיות שהוצאו בשנת המס עלו על ההכנסה שעליה הגיש דו"ח לפקיד השומה;
(2) הונו או הונם של בן זוגו או של ילדיהם שלמטה מגיל 20 גדל בתקופה מסויימת, שאינה עולה על חמש שנים, בסכום העולה על סכום ההכנסה שעליה הגישו בני הזוג או אחד מהם דו"ח או דו"חות לפקיד השומה לאותה תקופה, בניכוי המס ששולם."

סעיף 223 לפקודה קובע חזקה לכאורה לפיה, בהתקיים התנאים שבסעיף, מוכחת האשמה של השמטת הכנסה או של רישומה בחסר לפי סעיף 217 לפקודה.

על-פי סעיף 223 לפקודה אם הוכח, שהוצאות הבית וההוצאות הפרטיות של הנישום בשנת המס עלו על ההכנסות שעליהן הצהיר בדו"ח שהגיש, יראו בכך הוכחה לכאורה שהנישום עבר עבירה לפי סעיף 217 לפקודה.

דין זהה אם הוכח, שהונם של הנישום, של אשתו ושל ילדיו גדל בתקופה מסויימת, שאינה עולה על חמש שנים, בסכום העולה על סכום ההכנסה שעליה הגיש דו"ח בניכוי המס ששילם על אותה הכנסה.

השימוש בסעיף 223 לפקודה ייעשה אך ורק אם הואשם אדם בעבירה לפי סעיף 217 לפקודה, כי אז יראו כאילו הוכחה לכאורה אשמתו בעבירה אם הוכחו האלמנטים הכלולים בסעיף 223 לפקודה.

על-פי לשון סעיף 223 לפקודה, ניתן להיעזר בסעיף הנ"ל רק במקרה של השמטת הכנסה ללא הצדק סביר או של רישומה בחסר, אך לא במקרה של מסירת ידיעות לא נכונות בנוגע לכל עניין המשפיע על החיוב במס של הנישום או של אדם אחר, שהיא העבירה המנויה בסעיף 217 לפקודה.

נדגיש כי הביטויים "הוצאות הבית" או "הוצאות פרטיות" כוללים בתוכם גם את תשלום המיסים לדוגמה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חזקת אשמה (סעיף 223 לפקודה)