ראיות על אפיו של הנפגע

סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, קובע כדלקמן:

"19. הקלות
בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית-המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:
(1) לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך;
(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;
(3) הוא לא נתכוון לנפגע;
(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים."

בית-המשפט יתן משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, וקיימת חזקה בעת קביעת הפיצויים בתביעות לשון הרע, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא הצורך בהוכחת נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה.

כמו-כן, בית-המשפט יתחשב גם בהתנהגות הצדדים לאחר הפרסום, ואף במהלך הדיון המשפטי, יש להתחשב בבחינת כוונת המפרסם (האם פעל מתוך זדון או מתוך רישול וקלות דעת), וכן יש לשקול את הנסיבות הכלולות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע {ת"א (ת"א) 2560-07‏ ששי גולן יהונתן נ' עזרא חממי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.13)}.

פסיקת פיצויים על-ידי בית-משפט, תעשה בין היתר, על-פי אמות-מידה כלליות וכן לפי נסיבות ספציפיות של כל מקרה.

על-פי סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, בית-המשפט יכול להעניק הקלות מסויימות, לפי המפורט בסעיף, בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע לטובת נתבע או נאשם.

כך על-פי סעיף 19(4) לחוק, בבוא בית-המשפט לפסוק פיצויים רשאי הוא להתחשב לטובת הנתבע בכך שהוא התנצל בשל פרסום לשון הרע או תיקן את הדבר המהווה לשון הרע, ובלבד שההתנצלות והתיקון פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסם לשון הרע, ולא היו מסוייגים {ע"א 2668/97 רו"ח דורון רופין נ' גלובס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ, פ"ד נה (1), 721 (29.11.98)}.

כך למשל, ב- ת"א (ב"ש) 5421/05 {אלמקייס שמעון נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', תק-של 2008(3), 618 (03.07.08)} - בשנת 2005 התפרסמה בעיתון השייך לנתבעת כתבה שכותרתה "היום: כתב אישום ראשון בפרשת האחים פריניאן". הכתבה כללה את תמונתו של התובע, מר שמעון אלמקייס.

הכתבה התייחסה לאדם אחר, ששמו זהה לשם התובע, ולא לתובע עצמו, ותמונת התובע פורסמה בטעות במסגרת הכתבה, במקום תמונת האדם אליו התייחסה הכתבה.

התובע טען, בין היתר, כי עם פרסום הכתבה קיבל פניות רבות ממכריו ונאלץ להבהיר לפונים אליו כי הכתבה אינה עוסקת בו, אלא באדם אחר. בשל כל אלה טוען התובע כי נגרמה לו בושה גדולה ועוגמת נפש רבה.

התובע טען, בין היתר, כי הנתבעים לא זכאים להקלות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע. מאידך, הנתבעים טענו כי הם זכאים להקלות המפורטות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע משום שלא התכוונו לפגוע בתובע ומשום שפרסמו התנצלויות בגין הטעות.

בית-המשפט קבע בעניין ההקלות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע כי יש לשקול לזכות הנתבעים, את העובדה, כי הפרסום הפוגע נעשה בשוגג. כמו-כן, יש להתחשב גם בפרסום ההתנצלויות אשר על-אף שגודלן ומיקומן, לא היו זהים למיקום ולגודל הפרסום הפוגע, הרי שלא נפלו מהם בהרבה.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 62969/05 {קי. אס. פי בע"מ נ' דביר גיא, תק-של 2007(2), 20850 (18.05.07)} הועלתה הטענה על-ידי התובעת (רשת חנויות בפריסה ארצית למכירת מחשבים וציוד למחשבים) כי הנתבע הפיץ באינטרנט כתבה בה השמיץ והכפיש את התובעת. הנתבע פרסם את הכתבה באינטרנט לאחר שהתובעת לא נענתה לדרישתו ליתן לו מעבד חדש למחשבו.

הנתבע טען, בין היתר, כי עומדות לו ההקלות שבסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע מאחר והיה משוכנע באמיתות הפרסום ושלא היתה לו כוונה לפגוע בתובעת, אלא להביע ביקורת עניינית בלבד והואיל והתנצל, הן בכתב ההגנה והן בעדותו הראשית.

בית-המשפט קבע כי משמצא כי הנתבע התכוון לפגוע התובעת, לא תעמודנה לו ההקלות שבסעיף. בית-המשפט קבע כי טענת הנתבע להיעדר כוונה לפגוע איננה מתיישבת עם לשון הכתבה עצמה. כבר בכותרת הכתבה הנתבע מבקש מהקורא כי יעביר ויפיץ את הכתבה, ודי בכך, כדי לראות את כוונתו של הנתבע. בנוסף הכתבה נשלחה לתפוצה רחבה, הדבר שוב מעיד על כוונתו של הנתבע.

מאופיה הפוגעני של הכתבה ניתן ללמוד כי הנתבע היה מודע לפגיעה שתיגרם עקב הפרסום. הכוונה לפגוע נלמדת מתוכן הפרסום עצמו. הכוונה לפגוע אף נלמדת מהסתרת העובדות הרלוונטיות והמהותיות בכתבה, על כך שלא הנתבע רכש ישירות את המעבד מהתובעת. על-פי כל האמור לעיל השתכנע בית-המשפט כי היתה לנתבע כוונה לפגוע, ובהיעדר כל התנצלות מצד הנתבע, נדחית טענתו כי עומדות לו ההקלות של סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ראיות על אפיו של הנפגע