חובת עדכון

סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"25א. חובת עדכון (תיקון התשס"ב)
(א) פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם או שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע בעבירה, והתקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שזוכה האדם או התקבל ערעורו, לפי העניין (בסעיף זה - החלטה עדכנית), ודרש אותו אדם בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה העדכנית בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה; לעניין סעיף זה, "הורשע" - לרבות קביעה של בית-המשפט שהאדם ביצע עבירה, בלא הרשעה.
(ב) החלטה עדכנית תפורסם בהבלטה הראויה ובהתחשב, בין השאר, בדרך שבה פורסמה הידיעה שאותה יש לעדכן.
(ג)
(1) מעשה או מחדל בניגוד להוראות סעיף זה הוא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש), יחולו עליה בכפוף להוראות פסקה (2).
(2) על מעשה או מחדל בניגוד לסעיף זה יחולו הוראות סעיפים 7א(ב), (ד) ו-(ה), 9(א)(2), 10, 11(א) ו-(ג), 12, 23 ו-25, בשינויים המחוייבים."

סעיף 25א לחוק יצר עילת תביעה "חדשה" במשפט הישראלי {ת"א (שלום ת"א) 71908/06 לוק אלי נ' חברת חדשות 10 בע"מ, תק-של 2007(4), 29995 (31.12.07)}.

בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "כיום לא קיימת בחוק איסור לשון הרע, חובה על כלי תקשורת שפרסם ידיעה שפלוני נחשד בעבירה או שסיקר משפט פלילי נגד פלוני, לעדכן את הציבור במקרים שבהם נסגר התיק בסופה של חקירה או שזוכה האדם בתום המשפט; כך עלול להיווצר בציבור דימוי שאינו תואם את המציאות כלפי אדם ושמו הטוב עלול להיות מוכתם באופן בלתי-הפיך.

אולם, בנסיבות מתאימות, הימנעות מעדכון בהתפתחות בעלת חשיבות לתוכנו הפוגעני של פרסום, יכולה להוות אינדיקציה לחוסר תום-לב של עושה הפרסום גם אם הוראת סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, הקובעת חובת עדכון במקרים מסויימים, לא תחול. על-פי טיבה, המסקנה לעניין זה תיגזר ממכלול נסיבות העניין, ובכלל זה טיבו של הפרסום בו מדובר, המועד בו הגיעו הנתונים החדשים לידיעת המפרסם, ואופן פעולתו של המפרסם עד לאותו מועד {ת"א (יר') 39909-03-10 עמותת א.ל.ע.ד - אל עיר דוד נ' ש.ע.ל. שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.04.12)}.

יובהר, כי דווקא אנשים שאינם מפורסמים ואין להם גישה לכלי התקשורת, המאפשרת להם תיקון המידע, עלולים להימצא ניזוקים במיוחד כשמפורסמות ידיעות המתארות חשדות וחקירות נגדם אך לא מתפרסמות, מאוחר יותר, ידיעות אודות סגירת תיק החקירה או זיכויים בדין. הציבור הרחב לא יזכור ידיעה בדבר אדם פלוני, אך מכריו, שכניו, ואנשים המצויים עימו בקשרי עבודה - יזכרו, ושמו הטוב ייפגע בלא תקנה.

בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות קיימת חובת עדכון לאחר פרסום שעניינו חשדות פליליים נגד אדם, ברם, הכללים לא תמיד מקויימים, לא כל כלי התקשורת כפופים להם, ואין יכולת ממשית לאכפם.

"מירוץ" ביצועו של הפרסום המעדכן לבקשת נפגע יחל עם קבלת מכתב הדרישה בכתב, המדובר בעמידה בתנאי הסעיף כפי שנחקק על-ידי כנסת ישראל ופורסם ברשומות.

התנאים שעל הפרסום המעדכן לעמוד בו, כפי שמצויין בסעיף-קטן 25א(ב), דהיינו, החלטה עדכנית תפורסם בהבלטה הראויה ובהתחשב, בין השאר, בדרך שבה פורסמה הידיעה שאותה יש לעדכן, חל על כולם.

"לא יתכן שההבהרה תתפרסם בעמ' 17 בשלושה טורים במקרה כזה שהפרסום המקורי היה בעמוד הראשון" {חברת הכנסת ענת מאור במהלך הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 16.10.02}.

נקודת המוצא של המחוקק, היתה שהעיתונות לא נהגה באופן הוגן והולם עם אנשים שהוחשדו ואחר-כך התברר שלא קיים נגדם דבר {חברת הכנסת ענת מאור במהלך הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 16.10.02}.

"התגובה הראויה ללשון הרע היא בחשיפת השקר שבה ובהוצאת האמת לאור. והנה, דווקא לאיש הציבור הכלים, הידע והנגישות לאמצעי התקשורת, ובכוחם של אלה היכולת בידו - יותר מאשר לאיש "הפרטי" - להגן כראוי על שמו הטוב."
{כב' השופט ברק (בתוארו אז) ציין ב- ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3), 840, 863 (22.10.89)}

"כן טמונה ההצדקה להעדפת חופש הביטוי, ביכולתו הרבה יותר של איש ציבור ביחס לאדם פרטי להתגונן מפני פגיעה בשמו, שכן בידיו כלים, ידע ונגישות לאמצעי התקשורת. יש אף הסבורים כי אנשי ציבור מעצם מעמדם מביעים הסכמה, מפורשת או משתמעת, לחשוף עניינם לעיני הציבור ולביקורתו."
{ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2), 607, 622 (10.01.02) ציינה כב' השופטת ביניש (כתוארה אז)}

"פגיעותו של היחיד מביטוי הפוגע בשמו גדולה באופן ניכר מפגיעותו של הציבור, והוא ראוי לפיכך להגנה רחבה יותר. אין בידיו, דרך-כלל, אמצעים להתמודד כנגד הפגיעה באמצעות מסר נגדי - אמצעים העומדים לרשות ציבור נפגע... הפרט מתקשה להציג כלפי עם ועדה את האמת שלו. היחס בין חופש הביטוי לבין ההגנה על כבודו של הפרט הוא, אכן, שונה מן היחס בין חופש הביטוי להגנה על אינטרס ציבורי כללי."
{רע"א 10520/03 בן-גביר נ' דנקנר, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.11.06)}

ההלכה במדינת ישראל היא, שככל שאדם מוכר יותר מבחינה ציבורית, ניתנים לדבריו חשיבות ציבורית ומשכך, גם לביקורת. טענות לשון הרע כנגד אישי ציבור לרוב נדחית בעקבות העניין הציבורי שבפרסום והצורך לשמור על חופש ביטוי. אולם אין זהו המקרה כאשר מדובר באדם פרטי.

פרשנות תכליתית ראויה של החובה על-פי סעיף 25א לחוק היא הטלת חובה סטטוטורית על אמצעי תקשורת לפרסם עדכון על שחרור וזיכוי נאשם, באותה צורה "סנסציונית" ובאותה הבלטה וגודל ידיעה {ת"א (ת"א) 48982/04 אלי לוק נ' עיתון ידיעות אחרונות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.01.06)}.

יתכן שבפרסום ידיעות שאין בהם "עניין ציבורי" בהבלטה כזו, תגרום "נזק" מסויים לעיתון ותפגע בשיקולי העריכה אך זו בדיוק כוונת המחוקק.

יתכן שאם עורך ידע בעתיד שיהיה עליו להקצות שטח נרחב בעיתון על-מנת לטהר שמו של אדם, יחשוב פעמיים, האם להשקיע שטח כה נרחב בפרסום ידיעה שתרתום את שמו ובכך גם תושג תכלית החקיקה, בהיבט של יעילות כלכלית.

יתרה מזו, כתבת עידכון המודיע על אי-הגשת כתב אישום נגד אדם, תרסן את אותם עיתונאים המסתייעים ב"מקורות יודעי דבר" המוסרים ש"התיק נגד החשוד סגור". ציבור הקוראים הקורא כתבה סנסציונית על מעצרו של חשוד, עם פרשנויות מורחבות על מעשיו, יתייחס להבא בספקנות הראויה לכתבות מסוג זה, שעה שיקרא בהבלטה הראויה, דבר שחרורו ואי-הגשת כתב אישום נגדו {ת"א (ת"א) 48982/04 אלי לוק נ' עיתון ידיעות אחרונות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.01.06)}.

"אמצעי תקשורת" בחוק משמעותו, "עיתון כמשמעותו בפקודת העיתונות (להלן: "עיתון") וכן שידורי רדיו וטלוויזיה הניתנים לציבור" {סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע}. המחוקק לא מבחין בין עיתון, לבין שידורי רדיו וטלוויזיה.

סעיף 25א(ב) לחוק קובע כדלקמן:
"החלטה עדכנית תפורסם בהבלטה הראויה ובהתחשב, בין השאר, בדרך שבה פורסמה הידיעה שאותה יש לעדכן."

המשמעות של הבלטה ראויה, תוך התחשבות בדרך בה פורסמה הידיעה המקורית שבהוראת סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, מחייבת את מפרסם הפרסום המעדכן לשים-לב למה שנעשה, כך למשל פרסום במהדורת החדשות בטלוויזיה.

כך בעניין ת"א (שלום ת"א) 71908/06 {לוק אלי נ' חברת חדשות 10 בע"מ, תק-של 2007(4), 29995 (31.12.07) נעצר מר אלי לוק (להלן: "התובע") בחשד לביצוע עבירה של פגיעה בביטחון המדינה. ערב למחרת, פתחה חברת חדשות ישראל בע"מ, גלגולה הקודם של חברת "חדשות 10 בע"מ" (להלן: "הנתבעת") את מהדורת החדשות המרכזית באותו היום בדבר מעצרו של התובע (להלן: "הכתבה"). במהלך הכתבה רואיין נציג משטרת ישראל לעניין עובדות המקרה וכן בוצעו היקשים בין המעשים המיוחסים לתובע לבין מעשיו של אביו המנוח, מר מרדכי לוק אשר הורשע בשנות ה- 60' במתן סיוע לאוייב ונאסר בעקבות כך לתקופה ארוכה.

כאשר גילה התובע את ההחלטה על סיום החקירה וסגירת התיק, מיהר לדרוש מהנתבעת כי תבצע פרסום מעדכן לעניינו. הנתבעת לא נענתה לבקשה זו ומשכך ניזוק שמו הטוב של התובע ושל משפחתו. לבסוף, ניאותה הנתבעת לבצע פרסום מעדכן לעניינו של התובע, לאחר שנאלץ לפנות אליה באמצעות בא-כוחו.

באת-כוח הנתבעת העלתה טענות רבות ושונות החל מהמכתב שלטענתה מעולם לא התקבל והלה בכך שלמעשה חקירת התובע לעניין עבירות ביטחוניות מעולם לא הסתיימה. הכול, למען שכנוע בית-המשפט בכך שהנתבעת פעלה כראוי.

בית-משפט השלום בקבלו את התביעה קבע כי, הנתבעת לא השכילה להוכיח טענות אלו כאמור.

במהלך החקירה הנגדית נטען כי כמות הצופים בפרסום המעדכן היה גבוה מהכתבה אך לא הוצגו בפני בית-המשפט נתונים לעניין. כמו-כן, לעניין המכתב הרשום שמעולם לא נשלח לא הוגשה לבית-המשפט תעודת עובד ציבור מחברת דואר ישראל בע"מ ואף לא התבקש בית-המשפט ליתן צו לשם כך. לאותו עניין לא התבקש צו כנגד משטרת ישראל לעניין אי-סיום החקירה. הנתבעת אף לא פעלה לשם הוכחתם.

כמו-כן, הבהיר בית-המשפט כי הנתבעת לא הביאה לעדות את האחראי על קבלת ומיון דואר במשרדיה ולא את היועץ המשפטי שנתן את ההנחיות לעורך מהדורת החדשות, כיצד לפעול.

בית-המשפט קבע כי הימנעות מהבאת ראיה, מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה.

כך גם לא נעלמה מעיני בית-המשפט כי הנתבעת ביקשה הארכת מועד בבקשתה להגשת כתב הגנה בטוענה כי מי שאמור לחתום על תצהיר אימות העובדות נמצא בחו"ל, אך בפועל, לאחר שהאורכה ניתנה חתם פלוני אחר על התצהיר.

בנסיבות העניין ולכל האמור חייב בית-המשפט את הנתבעת לשלם לתובע את הפיצויי הסטטוטורי הקבוע בחוק (ללא צורך בהוכחת נזק) בסך של 50,000 ש"ח צמודים ונושאי ריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חובת עדכון