גמלה - סכום קובע (סעיף 7 לחוק)

1. הדין
סעיף 7 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 קובע כדלקמן:

"7. סכום קובע (תיקון התשס"ג)
(א) השר רשאי לקבוע בתקנות, לגבי סוגי זכאים, לרבות סוגים לפי הרכב המשפחה, סכומים קובעים, בשים-לב להכנסה הנמוכה ביותר שעליה חל חיוב בתשלום מס הכנסה לגבי זכאים מאותו סוג.
(ב) זכאי שהכנסתו, המחושבת לפי סעיפים 9 עד 11, אינה נמוכה מהסכום הקובע החל לגביו - לא תשולם לו גמלה; זכאי שהכנסתו כאמור נמוכה מהסכום הקבוע החל לגביו, תשולם לו גמלה לפי סעיפים 5 או 6, לפי העניין, אשר סכומה לא יעלה על ההפרש שבין הכנסתו לבין הסכום הקובע.
(ג) סעיף זה לא יחול על זכאי שמשתלמת לו גמלה לפי פסקה (2)(א) של סעיף 5(א) ועל זכאי שמלאו לו, בגבר - שישים וחמש שנים, ובאישה - שישים שנים, ולא יחול על בני זוג אף אם באחד מהם התקיים האמור בסעיף-קטן זה."

2. שלילת הגמלה על-סמך סעיף 7 לחוק הבטחת הכנסה
סעיף 7 לחוק הבטחת הכנסה קובע את סמכותו של השר להתקין תקנות למקרים פרטניים ואולם התובע אינו יכול להיבנות מתקנות הבטחת הכנסה שהותקנו מכוחו, שכן סעיף 7(ג) לחוק הבטחת הכנסה קובע מפורשות שהוא אינו חל על זכאי שמשתלמת לו גמלה לפי סעיף 5(א)(2)(א) לחוק הבטחת הכנסה, כלומר, גמלה המשתלמת למי שטרם מלאו לו 55 שנים ואינו מקבל את הקצבאות המפורטות בסעיף 5(א)(1) לחוק הבטחת הכנסה, וזהו, כאמור הסעיף לפיו נקבעת הגמלה הנדונה {ב"ל (חי') 21439-05-13 {א א נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב (3), 12878 (10.09.13)}.

במקרה אחר נדונה תביעה נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי {הנתבע} שלפיה נדחתה תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה {ב"ל (ת"א) 45821-07-12 {ננה מיכאלי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(1), 931 (09.01.14)}.

במקרה זה, השתכרות התובעת, שהינה תושבת ואזרחית ישראל זיכתה אותה בהשלמת הכנסה, בתחילה כגמלת כ"יחיד" ובהמשך שולמה לה גמלת כ"זוג".

התובעת טענה בכתב התביעה כי בנה הבכור מסייע לה בתשלום שכר הדירה עקב קריסתה הכלכלית, כאשר התשלומים ששילם הבן לא שימשו לרווחתה האישית ולא שינו את מצבה הכלכלי, וכי בן זוגה לשעבר של התובעת ואבי ילדיה, הנו אסיר משוחרר, המתגורר עמה בדירה לצרכי השגחה בלבד ומאותה סיבה אף אין ביכולתו לפתוח חשבון בנק ולפיכך משתמש הוא בחשבונה בבנק הדואר.

עוד טענה התובעת כי כאשר שלילת הגמלה נעשתה בניגוד לתכלית חוק הבטחת הכנסה, שהינו חוק סוציאלי אשר נועד להבטיח הכנסה מינימאלית לאלה שאינם מסוגלים להגיע לכך בכוחות עצמם, אך בעקבות סיוע הבן במימון שכר הדירה נשללה הגמלה ממנה ומבן זוגה לשעבר.
לפיכך, טענה התובעת, לאור מהותה של הזכות למגורים ותכלית חוק הבטחת הכנסה, אין לראות במימון שכר הדירה על-ידי בן משפחה כ"הכנסה" לצורך חישוב הגמלה, ולתמיכה בטענותיה הסתמכה התובעת על פסיקות בית-הדין הארצי והאזורי, ועל דברי ההסבר לחוק הבטחת הכנסה.

הנתבע שלל את זכאותה של התובעת להבטחת הכנסה מהנימוק כי, לפי סעיף 7(ב) לחוק הבטחת הכנסה, ההכנסות של התובעת בגין עבודה ותשלום שכר דירה שהבן היה משלם היו מעל לגובה ההכנסה המגיעה לה לפי גמלת הכנסה.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי הגמלה הופסקה בהתאם לסעיפים 7(ב), 9(א), 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה וכי גובה הכנסות התובעת מעבודה ומשכר דירה שמשלם בנה שוללות זכאות לגמלה, מאחר וסכום תשלום זה, שמשלם בנה מהווה הכנסה רעיונית.

עוד טען הנתבע, כי מדובר בהעברת כספים משמעותית, קבועה וסדירה אשר על-פי הפסיקה יש לראות בה "הכנסה", כאשר יש להביא בחשבון הכנסות ממקורות שונים כגון העברות הכספים מהבן, ואין זה רלוונטי כיצד מועברת התמיכה, מאחר ולו רצה המחוקק להבטיח קורת גג היה עושה זאת בחקיקה, וככל שנזקקת התובעת לסיוע בשכר הדירה עליה לפנות לגורמים המתאימים.

בית-הדין קיבל את התביעה במובן זה שבנסיבותיה אין לראות בכל סכום דמי השכירות ששילם הבן נכס אשר ניתן להפיק ממנו הכנסה לצורך חישוב הגמלה, בשים-לב כי עניינה של התובעת יוחזר למוסד לבדיקה מחודשת של זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, תוך התייחסות מתאימה לסכום ששולם על-ידי הבן בגין דמי שכירות של דירת מגוריה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי תשלום דמי השכירות על-ידי הבן לא הטיב את רמת מחייתה של התובעת, אלא בא להבטיח זכות בסיסית למגורים, ולא היה בסיוע בשכר הדירה כדי לשנות מהותית את מצבה הכלכלי של התובעת.
בית-הדין קבע כי מאחר שכוונת המחוקק היא להגן על דירת המגורים כך שלא תובא בחשבון כ"נכס", הפרשנות הנכונה בעניין זה, בו ניתן סיוע ייעודי למימוש זכות החזקה במקרקעין, צריכה להיות כזו שלא יהיה בה לשלול את הזכאות להבטחת הכנסה.

בד-בבד, אילו היה הבן נותן לאמו במתנה דירת מגורים לא היה המוסד לביטוח לאומי רואה בה "נכס", ולא היה בכך כדי לפגוע בזכאותה להבטחת הכנסה, לפיכך, זכות ההחזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאים לא תיחשב "נכס" לצורך הגמלה, כל עוד מדובר בדירת מגורים.

בנוסף, גם אם היה ניתן לראות בתשלום דמי השכירות "נכס" לעניין זה, היה עולה הצורך לשאול האם בכלל ניתן להפיק ממנו הכנסה, והתשובה העולה היא שלילית {ב"ל (חי') 59389-03-11 נזמיה מנסור נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.09.12)}.

סיכומו-של-דבר, כי יש צדק בטענה על כך שנוצר מצב בלתי-סביר שלפיו, עקב סיוע הבן להבטחת קורת הגג של התובעת תישלל ממנה זכאותה לגמלה, בעוד שבפועל מצבה גרוע יותר ממצבם של מי שבבעלותם דירה.
3. מהו גובה ההכנסה הרעיונית שיש לייחס לתובע בגין כספי תמורת מכירת הנכס?
ב- ב"ל (יר') 10987-10-10 {באסם סעיד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.08.13)} נדונה השאלה מהו גובה ההכנסה הרעיונית שיש לייחס לתובע בגין כספי תמורת מכירת הנכס.

התובע טען כי מדיניותו של הנתבע שלא להכיר בהוצאות שוטפות העולות על "הסכום הקובע", אינה כדין, מאחר ומשמעות הסכום הקובע לפי החוק להבטחת הכנסה אינה תואמת את תיאורו בתדריך הבטחת הכנסה.

לעניין זה טען התובע כי לפי סעיף 7 לחוק הבטחת הכנסה, ובעקבות תיקון מספר 18 לחוק הבטחת הכנסה, הסכום הקובע מהווה תקרה לתשלום הגמלה בשים-לב להכנסות ברוטו.

הנתבע טען כי לא נפל כל דופי בהחלטתו ובהסתמכותו על נהלים פנימיים שגיבש בתדריך הבטחת הכנסה כי "הסכום הקובע" מהווה תקרה להכנסה מינימאלית לקיום בכבוד, אשר על-פי קביעת סעיף 7(ב) לחוק הבטחת הכנסה, הכנסות בשיעור העולה עליו שוללות זכאות לגמלה.

לפיכך, בנסיבות אלה, אין כל חוסר סבירות בהנחה שאדם בעל נכס, אך נעדר הכנסות שוטפות "אוכל" את הנכס בשיעור של הסכום הקובע, ולא מעבר לזה, שכן לא ייתכן כי אדם יעביר את כספיו לבני משפחתו ויחזור לקופה הציבורית בבקשת תמיכה.

בית-הדין דחה את התביעה, מאחר ולטעמו אין כל חוסר סבירות בחישוב הפחת של הסכום החד-פעמי, הנובע מהוצאות הקיום, בהתאם ל"סכום הקובע" לפי סעיף 7 לחוק הבטחת הכנסה, שכן מי שאין לו הכנסה ממקור זולת נכס ואינו מוכיח את טענותיו בדבר הוצאותיו, אינו יכול לצפות באופן סביר שהקופה הציבורית תישא בכלכלתו כאשר הוא מקיים אורח חיים שאינו מצטמצם למינימום הנדרש לקיום בכבוד על-פי חוק הבטחת הכנסה.
4. האם הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה הינה בהתאם לסעיפים 7(ב) ו- 9 לחוק הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (יר') 10987-10-10 {באסם סעיד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.08.13)} נדונה השאלה מהו גובה ההכנסה הרעיונית שיש לייחס לתובע בגין כספי תמורת מכירת הנכס.

התובעת טענה כי הסכום של 1,400 ש"ח הינו תשלום חודשי בגין משכנתא שלקחה עבור כיסוי חובות של בנה, והוא זה שמשלם את ההחזר מדי חודש בחודש.

הנתבע טען מנגד כי טענותיה של התובעת בכתב התביעה אינן מתיישבות עם הצהרות קודמות שנתנה, כי היא מקבלת תמיכה חודשית קבועה מילדיה.

עוד הוסיף הנתבע כי לפי סעיף 7(ב) לחוק הבטחת הכנסה, הכנסות התובעת מצויות מעל לגובה תקרת ההכנסה אותה זכאית לקבל מכח שכר עבודה, ועוד הכנסה בגין תשלום משכנתא המשולם באופן קבוע.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר ותמיכתם של בני המשפחה בתובעת נקבעה כאינה אקראית אלא כאחת שנמשכת על פני תקופה ארוכה ובאופן סדיר, אי-לזאת ובהתאם לכך, עובדות המקרה מצביעות על סיוע מתמשך שאינו חד-פעמי או אקראי ובסכומים בלתי-מבוטלים, וכתוצאה מזה יש לראות סכומים אלו כ"הכנסה" למבקש גמלת הבטחת הכנסה.
5. האם התובע פעל בתום-לב בעת שקיבל גמלת הבטחת הכנסה מבלי להביא בחשבון את קיצבת הנכות מהעבודה?
ב- ב"ל (נצ') 2511/05 {אבו אחמד בסאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.03.07)} נדונה השאלה האם התובע פעל בתום-לב בעת שקיבל גמלת הבטחת הכנסה מבלי להביא בחשבון את קיצבת הנכות מהעבודה.

התובע טען בתביעתו כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב וכי הוא מסר את הפרטים לפקיד התביעות באגף הבטחת הכנסה והוא זה שמילא את התביעות.

התובע הוסיף שהנתבע הודה כי התובע דיווח על קבלת קיצבת נכות מהעבודה, לא העלים מידע ולא היתה לו כל כוונה להעלים מידע מהנתבע והחוב נוצר אך ורק כתוצאה מרשלנותו של הנתבע או מי מטעמו ועל-כן, ביקש התובע בתביעתו להכריז על ביטול חובו או לחילופין, של חלק ניכר ממנו.

הנתבע טען כי משהתברר שהתובע קיבל קיצבת נכות מהעבודה, הוזנו הכנסות אלו למחשב וגמלת הבטחת הכנסה הופחתה בהתאם להוראות סעיף 7(ב) לחוק הבטחת הכנסה, ולפי תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה.

עוד טען הנתבע, כי קבלת הגמלה ביתר נגרמה כתוצאה ממחדלו של התובע אשר לא מצא לנכון לציין בתביעותיו התקופתיות כי הוא מקבל קיצבת נכות מעבודה.

זאת, כאשר ממילא אם קיבל התובע כספים ביתר ללא זכאות בדין, הרי שיצירת החוב והחלטת הנתבע בדין יסודה, ללא כל קשר לאשמתו של התובע.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר ואין במקרה זה דרישה של הטעיה, כאשר, הדרישה להחזר כספים לפי החוק להבטחת הכנסה אינה מותנית בקיומו של חוסר תום-לב מצד המבוטח, גם כאשר שגגה שיצאה מלפניו בתום-לב מקנה למוסד זכות להחזר כספים, אם באמת קיבל המבוטח כספים שאין הוא זכאי להם {ראה דברי כב' השופט ש' צור ב- עב"ל (ארצי) 1381/01 ויולטה אולחובוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.02.04)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

גמלה - סכום קובע (סעיף 7 לחוק)