תשלום גמלאות - תקופת התשלום (סעיף 14 לחוק)

1. הדין
סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 קובע כדלקמן:

"14. תקופת התשלום (תיקון התשס"א (מס' 3))
(א) גמלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב- 1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגמלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגמלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע.
(ב) (בוטל)."
2. כללי - דברי הסבר
סעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה עוסק אך ורק בשאלת מועד הגשת התביעה והשפעתו על תשלום הגמלה ואינו עוסק כלל בשאלת הזכאות לגמלה. ברי, שקבלת התשלום על-פי סעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה, יכולה להתבצע רק אם תובע הגמלה עומד בקריטריונים לקבלתה. מדובר בגמלה חודשית אשר הזכאות לקבלתה נמדדת על-פי קריטריונים הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו לפיו.

מדובר בגמלה חודשית המשולמת לעיתים קרובות לתקופה ארוכה, ונראה, כי יש לבחון את שאלת הזכאות לקבלתה על-פי עמידה בקריטריונים במהלך החודש כולו. בנוסף, כפי שציין בית-הדין הארצי באותו עניין, במקרים שבהם רצה המחוקק לאפשר זכאות לגמלה חודשית גם כאשר היא נוצרה באמצע החודש הוא עשה זאת במפורש {ראה: סעיפים 72(א) ו- 239 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשי"ט-1959}.

במקרים אחרים קבע המחוקק גמלאות המשולמות על בסיס קצר יותר, שבועות או ימים {ראה לדוגמה: סעיפים 50, 51, ו- 271 לחוק הביטוח הלאומי}; {בג"צ 5999/07 נהאד עוואדאללה נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', תק-על 2008(4), 1823 (2008)}.
3. תקופת תשלום הגמלה - על המוסד להודיע על הפסקת תשלום גמלה, ולא להסתפק בהפסקתה בפועל - הערעור התקבל

עב"ל 40349/97 {בנימין בסטיקר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 99(3), 15338 (1999)} המערער קבל על כך שהמוסד לביטוח לאומי לא הודיע לו בעת שדרגת נכותו הופחתה, כי עליו להתייצב בלשכת שירות התעסוקה כתנאי לקבלת הגמלה, ועקב מחדל זה נגרם לו נזק של אי-תשלום הגמלה בתקופה הנוספת.

המערער הסביר, כי כל עוד היתה לו דרגת נכות מלאה, לא היה צריך להתייצב בלשכה, ומכאן החשיבות הרבה שיש לייחס להדרכתו בחובה להתייצב בלשכה כתנאי לזכאות בגמלה.

המוסד לביטוח לאומי טען, כי משקטנה דרגת הנכות של המערער מדרגת נכות מלאה לדרגת נכות של 65%, היה עליו להתייצב בלשכה, ומשלא עשה כן, אין הוא זכאי לגמלה בשום עילה מעילות הזכאות.

בית-המשפט קבע, כי כשם שמוטל על המוסד לביטוח לאומי להודיע על קבלת תביעה או על דחייתה, כך גם מוטל על המוסד לביטוח לאומי להודיע על הפסקת תשלום גמלה, ולא להסתפק בהפסקתה בפועל.
הפסקת תשלום גמלה מהווה שינוי מהותי בזכויותיו של מקבל הגמלה ומן הראוי שמקבל הגמלה ידע, מה הם הנימוקים להפסקת תשלום הגמלה, ומה הן הדרכים הפתוחות לפניו כדי לשנות את "רוע הגזירה".

עוד הוסיף בית-המשפט, כי היה על המשיב להודיע למערער על הפסקת תשלום הגמלה ולהנחות אותו שעליו להתייצב בלשכה, או כדי לקבל עבודה מתאימה או כדי לקבוע אם אכן הוא בלתי-ניתן להשמה, בעבודה כלשהי, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים שנקבעו בתקנות.

כמו-כן, הדברים מקבלים משנה-תוקף במקרה זה, בו המערער לא נדרש על-ידי המוסד לביטוח לאומי להתייצב בלשכה כדי לקבל את הגמלה, כל עוד היה בעל דרגת אי-כושר מלאה.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי את טענת המוסד לביטוח לאומי, שהמערער לא התייצב בלשכה, ולכן בדין נדחתה תביעתו, יש לדחות מכול וכול. כאמור, על המוסד היה להודיע למערער על הפסקת תשלום הגמלה, וכפועל יוצא מכך - להנחות אותו בדרך ילך במקרה בו מופסק תשלום הגמלה.

בית-המשפט קבע, כי מסקנת הדברים היא, כי מחדל המוסד לביטוח לאומי בהימנעותו ממתן הודעה על הפסקת תשלום הגמלה ובהיעדר הדרכה לגבי המשך הטיפול בנושא זה, אפשר שהם שמנעו מהמערער את האפשרות למלא אחר התנאים המוקדמים להמשך קבלת תשלום הגמלה.

לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט, כי התיק מוחזר למוסד לביטוח לאומי כדי שיקבע, האם בתקופה הנוספת היה מערער בלתי ניתן להשמה, ועל-פי קביעה זו יחליט המוסד לביטוח לאומי לגבי המשך תשלום הגמלה בתקופה הנוספת.
4. מועד תשלום גמלת הבטחת הכנסה - הצדדים היו חלוקים באשר למועד בו הוגשה התביעה לנתבע - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (נצ') 60560-07-12 {יוסף אידיסיס נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 8718 (2013)} התובע הגיש {באמצעות אשתו}, תביעה לנתבע לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה. הנתבע קיבל את התביעה, והחל לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש דצמבר 2011. זאת, בשל טענתו העובדתית של הנתבע על כך שהתביעה לגמלת הבטחת הכנסה הוגשה לו בחודש דצמבר 2011, ועל-סמך טענתו המשפטית של הנתבע על כך שהוא אינו רשאי לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה בעבור תקופה רטרואקטיווית שקדמה למועד הגשת התביעה לנתבע.

בתובענה שבפנינו, עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה גם בעבור התקופה שמחודש אוקטובר 2010 ועד חודש נובמבר 2011. התובע לא חלק על הטענה המשפטית של הנתבע, והוא מסכים לכך שאין לחייב את הנתבע לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שבטרם הגשת התביעה לנתבע, אלא שלטענת התובע, הנתבע אינו יכול לראות את התובע כמי שהגיש את התביעה רק בחודש דצמבר 2011, שכן, לפי טענת התובע, אשת התובע פנתה לסניף הנתבע כבר בחודש אוקטובר 2010 כדי להגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, אלא שהנתבע לא הסכים לקבל ממנה תביעה בכתב, ומסר לה בעל-פה שהיא אינה זכאית לגמלה.

בית-הדין קבע, כי מהאמור לעיל, עלה שהמחלוקת בתובענה היא עובדתית בלבד, והיא מתייחסת לשאלה אם נכון לקבל את גרסתם של התובע ושל אשתו על כך שאשת התובע ניסתה להגיש לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה במועד מוקדם מחודש דצמבר 2011, אך לא הצליחה בכך מאחר שהנתבע מנע זאת ממנה.

בית-הדין קבע, כי הכלל הוא כי אין לשלם את הגמלה במועד שקדם לחודש שבו הוגשה התביעה לנתבע. המקרים היוצאים מן הכלל נקבעו בתקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, ולא היתה לתובע טענה, כי התקיים בו אחד החריגים לכלל.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הנטל להוכיח את טענת התובע על כך שאשתו ניסתה להגיש תביעה במועד מוקדם מאשר המועד שבו הוגשה התביעה {דצמבר 2011} - מוטל על התובע.

בית-הדין קבע, כי אשת התובע לא ניסתה להגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה במועד שקדם לדצמבר 2011. על-כן, בית-הדין לא קיבל את הגרסה שלפיה אשת התובע ניסתה להגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה במועד שקדם לדצמבר 2011, לכן קבע בית-הדין, כי יש לדחות את התביעה לחייב את הנתבע לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה בעבור תקופה שקדמה לחודש דצמבר 2011.
5. מועד תשלום גמלת הבטחת הכנסה - התובעת לא הגישה את תביעתה במועד בשל חוסר ידיעתה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ת"א) 35240-06-12 {אסתר רוזנברג נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 7323 (2013)} התובעת נאלצה לעבור ניתוח ברגל {ביום 30.11.10} ובגינו נקבעו לה חודשיים מחלה עד ליום 31.01.11. ביום 01.02.11 הגישה תביעה לקבלת הבטחת הכנסה בשל אי-יכולת לעבוד, עקב מצבה הבריאותי. התובעת נדרשה למלא את סעיפי התביעה וכן הודע לתובעת, כי תביעתה תתברר לאחר חודש מלא של התייצבות בשירות התעסוקה.
התביעה נדחתה על-ידי הנתבע בהחלטה מיום 05.04.11, בשל אי-קבלת מסמכים נדרשים קודם למועד זה. לאחר שהומצאו המסמכים, התקבלה החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 18.05.11, לפיה בשל אי-התייצבות בשירות התעסוקה לתקופה 30.10.10 עד 31.01.11, התביעה נדחית.

התובעת טענה, כי בתקופה שבמחלוקת היא היתה בחופשת מחלה והגישה את התביעה בסוף תקופת המחלה, ביום 01.02.11. התובעת טענה שלא ידעה, כי היה עליה להתייצב בלשכה קודם ליום 01.02.11.

בית-הדין קבע, כי התובעת, נימקה את אי-הגשת התביעה במועד, באי-ידיעה של המצב המשפטי ומחוסר ידיעה מה עליה לעשות. התובעת לא טענה להיעדר יכולת רפואית להגיש את התביעה. אף לו היתה טוענת כך, הרי שהתובעת הצהירה בטופס התביעה, כי היא נשואה ולכן לא היתה מניעה שמישהו מבני משפחתה יגיש את התביעה בשמה.

כמו-כן, כפי שהובהר, ניתן היה לקבל את הטפסים דרך המחשב ולשלוח אותם בדואר. התובעת לא פעלה כן. משלא הגישה את התביעה במועד, קבע בית-הדין, כי לא ניתן לזכותה בתשלום הבטחת הכנסה לתקופה הקודמת למועד הגשת התביעה, בניגוד להוראת חוק מפורשת.

לסיכום, הוסיף בית-הדין, כי התובעת נותרה במשך חודשיים ללא הכנסה, בין מהבטחת הכנסה ובין מקיצבת נכות, ואולם, היה על התובעת לברר את הדברים לפני הניתוח או במהלך תקופת המחלה. משלא עשתה כן, לא ניתן לאשר תשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה קודם להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי.

6. מועד תשלום גמלת הבטחת הכנסה - התובעת הגישה בקשה לגמלה בעד תקופה שקדמה למועד הגשת התביעה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ת"א) 6208-04-11 {קלאודיה קוסטקה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(4), 8119 (2012)} התובעת טענה, כי יש לזכות אותה בגמלת הבטחת הכנסה בגין התקופה שמחודש נובמבר 2009 ועד מאי 2010. לטענתה, מלכתחילה הגישה את התביעה לגמלת נכות חלף תביעה להבטחת הכנסה מחמת הטעיה מצד הנתבע.

עוד טענה התובעת, כי לאחר שהגישה את התביעה להבטחת הכנסה היא לא התייצבה בשירות התעסוקה מאחר שנאמר לה שאיננה צריכה להתייצב, מכיוון שהגישה תביעה לגמלת נכות ובידיה אישור בדבר אי-כושר.

הנתבעת טענה, כי חוק הבטחת הכנסה קובע במפורש את גבולות סמכותו של הנתבע, אשר איננו מוסמך לשלם גמלה בעד תקופה שקודמת למועד הגשת התביעה. ביחס לתקופה שלאחר הגשת התביעה טען הנתבע, כי התובעת איננה זכאית לגמלה מחמת אי-התייצבותה בשירות התעסוקה וביחס לאישור שהמציאה התובעת בדבר היותה באי-כושר, לטענת הנתבע התקופה המצויינת באישור מסתיימת ביום 30.04.12, והוא ממילא איננו רלוונטי לתקופה שלאחר הגשת התביעה להבטחת הכנסה.

בית-הדין קבע, כי במקרה שלפנינו, תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה הוגשה ביום 11.05.10 ולפיכך התקופה שקודמת ליום 01.05.10 איננה יכולה לזכות את התובעת בגמלה, וזאת בהתאם להוראות המפורשות שנקבעו בחוק ובפסיקתם העקבית של בתי-הדין לעבודה.

כמו-כן הוסיף בית-הדין, כי קיימת סבירות גבוהה שהתובעת אכן היתה זכאית להבטחת הכנסה, אילו פעלה כנדרש בחוק. בית-הדין לא מצא בתיק שום רמז למניע כלשהו, שיכול היה לגרום לתובעת להימנע מאותן פעולות מינימאליות נדרשות למימוש זכויותיה, כמו הגשת בקשה והתייצבות אחת לחודש בלשכת התעסוקה. בית-הדין לא יכל לפרש זאת אלא כחוסר ידיעה או הבנה שנבע בעיקר מהסברים לקויים וחסרים ואולי גם מגבלות אישיות.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי יש לאפשר לתובעת לקבל את גמלת הבטחת ההכנסה מיום הגשת תביעתה לקיצבת נכות, בכפוף להמצאת אישור רפואי מפורט להנחת דעתם של הנתבע או שירות התעסוקה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בתוך 60 יום התובעת תוכל להמציא הבהרה מרופאה ביחס לתקופת אי-הכושר, או כל אישור רפואי אחר, ביחס למצבה הרפואי בתקופה שלאחר הגשת התביעה להבטחת הכנסה {מאי 2010} על-מנת שהאישורים הרפואיים יבדקו על-ידי הגורמים המוסמכים בנתבע, וכן תיבדק זכאותה של הנתבעת לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה שלאחר הגשת התביעה. בכפוף לאמור לעיל התביעה נדחתה.

במקרה דומה, ב- ב"ל (יר') 46333-10-11 {סופיה בלאו נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(3), 13770 (2012)} נדונה זכאות התובעת שהגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה ביום 16.05.11, וזו אושרה לה ממועד הגשת התביעה ואילך. המחלוקת בין הצדדים היתה, האם היתה זכאית התובעת להבטחת הכנסה לתקופה שקדמה למועד הגשת התביעה, דהיינו - מחודש ינואר 2011 ועד חודש מאי 2011.

בית-הדין קבע, כי התובעת לא הצביעה על כל מקור חוקי המחייב את הנתבע לשלם לה עבור התקופה שקדמה למועד הגשת תביעתה להבטחת הכנסה, וכידוע, על הנתבע, כמו גם על בית-הדין, לפעול אך ורק במסגרת החוקית, ואין הוא רשאי לפסוק בניגוד לחוק. כמו-כן, אין די בכך שמדובר בחוק סוציאלי, כדי לזכות את התובעת, בזכויות שהחוק אינו מקנה לה {אף אם מדובר בזכות שעל פניו היתה מגיעה לה, לו היתה מגישה תביעה גם לחודשים שבמחלוקת}.

בית-הדין הוסיף, כי אומנם נקבעו חריגים בתקנות הבטחת הכנסה, אך אלו אינם רלבנטיים לתובעת. לפיכך, ומשלשון החוק ברורה וחד-משמעית {סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה}, לא קמה לתובעת זכות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה אלא ממועד הקבוע בחוק, כפי שאכן נעשה בעניינה. על-כן, התביעה נדחתה.

מקרה נוסף בו נדחתה התביעה מאותה הסיבה, היא ב- ב"ל 22199-04-11 {גילי נאור נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 14736 (2012)} במקרה זה התובע פנה לראשונה לנתבע בתביעה להשלמת הכנסה ביום 13.03.11 ונמצא זכאי להשלמת הכנסה בגין חודשים מרץ-יוני 2011.

התובע טען, כי הינו זכאי להשלמת הכנסה כבר מחודש אוקטובר 2010, שכן כבר בחודש זה חלה. כשנשאל מדוע לא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי קודם ליום 13.03.11 השיב שהוא לא ידע שמגיע לו, ושהוא לא מכיר את החוק ולכן הוא הגיש את התביעה באיחור.

הנתבע מצידו טען, כי יש לדחות את התביעה בהתאם להוראת סעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה.

בית-הדין קבע, כי אכן, בהתאם להוראת סעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה הינה, רק בעד התקופה שתחילתה ב 1 לחודש שבו הוגשה התביעה.

זאת ועוד, התובע לא הוכיח, כי הוא זכאי לתשלום בגין תקופה שקדמה להגשת תביעתו בהתאם לאי אילו מהתנאים הקבועים בתקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה.

במקרה אחר, ב- ב"ל 28246-11-11 {רחל יוקל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(1), 15942 (2012)} התובעת טענה, כי התקופה הרלוונטית לתביעה היא ממועד הגשת התביעה, חודש מאי 2011, ועד למועד בו הגישה תביעה חוזרת להשלמת הכנסה. הנתבע טען, כי התקופה הרלוונטית היא החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד בו נדחתה, היינו חודש אוגוסט 2011.

בית-הדין קבע, כי מקובלת עליו טענת הנתבע. מעת שנדחתה תביעתה של התובעת ביום 14.08.11 היתה רשאית התובעת להגיש מיד תביעה חדשה לקיצבת השלמת הכנסה. תביעה שכזו, לו הוגשה, היתה מתייחסת לתקופה שראשיתה 01.8.11.

לא נטען בפני בית-הדין, ואף לא הוכח, כי מכתב הדחיה מיום 14.08.11 הגיע לתובעת שלא בסמוך ליום שבו הוצא על-ידי הנתבע. לאור זאת, במסגרת תביעה זו, קבע בית-הדין, כי לא תובא בחשבון שאלת זכאות התובעת לקיצבת השלמת הכנסה לתקופה שראשיתה בחודש אוגוסט 2011 וסיומה בחודש בו הוגשה התביעה החוזרת, שכן לגבי תקופה זו כלל לא הוגשה תביעה לנתבע.

כמו-כן לא תובא בחשבון התקופה שלאחר התביעה החוזרת שכן תובענה זו לא מתייחסת כלל לתקופה זו.
7. ההלכה הפסוקה
הכלל הוא כי אין לשלם את הגמלה במועד שקדם לחודש שבו הוגשה התביעה לנתבע. המקרים היוצאים מן הכלל נקבעו בתקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב-1982 {ב"ל (נצ') 60560-07-12 יוסף אידיסיס נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 8718 (2013)}.

בפסיקת בית-הדין לעבודה נקבע פעמים רבות, כי מערכת היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי למבוטחיו נקבעה על-פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד לביטוח לאומי בהתנהגותו זכויות או מניעות. בית-הדין הארצי לעבודה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית-המשפט העליון על פיהן התנהגותו של גוף ציבורי כדוגמת המוסד לביטוח לאומי אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק, על-כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד לביטוח לאומי.

על המוסד לביטוח לאומי מוטלת החובה לפעול על-פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד לביטוח לאומי הטעה מבוטח אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק {ראה לדוגמה דב"ע נג/0-78 חווה פייגלשטוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ו 283}.

אין למבוטח זכות לגמלה אלא על-פי החוק ולאחר שעמד בתנאי הזכאות שנקבעו בחוק. אשר-על-כן, מקום שהמחוקק קבע, כי הגשת תביעה היא תנאי ליצירת הזכות, הרי שלתובעת לא נוצרה זכות לגמלה ביחס לתקופה שקדמה למועד הגשת התביעה.

בפסק-הדין ב- עב"ל 57861-01-11 {לוזון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.08.12)} בית-הדין הארצי לעבודה עמד בהרחבה על תכליתן של ההוראות המגבילות את הכוח להגיש תביעה לגמלה באופן רטרואקטיבי, באשר תכלית הגמלה להבטיח מענה לצרכי הקיום השוטף של המבוטח. הדברים שנכתבו שם ביחס לקיצבת שארים, יפים גם מקום שמדובר בגמלה להבטחת הכנסה:

"על המבוטח לפעול בהקדם למימוש זכויותיו כמתחייב מהמצב בו הוא נתון עם היווצרות התנאים המזכים בגמלה ולא להמתין בהגשת התביעה מתוך הנחה שתמיד ישולם לו בגין העבר."

בתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998 נקבע כי תביעה לגמלה יש להגיש על גבי טופס שקבע המוסד לביטוח לאומי וזאת על-מנת להבטיח, כי כל המידע הרלוונטי לצורך בירור התביעה יעמוד בפני המוסד לביטוח לאומי ועל-מנת לאפשר את בדיקת התביעה בזמן אמת. פקיד התביעות רשאי להזמין את התובע גמלה לבירור תביעתו ולאימות פרטיה {תקנה 6}, להחזיר לתובע תביעה לקויה חסרת פירוט כנדרש או לדחותה {תקנות 7 ו- 8}.

חובת ההתייצבות בשירות התעסוקה, בסמוך לאחר הגשת התביעה להבטחת הכנסה, נועדה אף היא לאפשר בדיקה של מצבו הגופני של התובע גמלת הבטחת הכנסה בזמן אמת, על-מנת לברר את האפשרויות הקיימות להשימו בעבודה התואמת את מצבו הבריאותי ואת נתוניו.

בצד חובת תובע הגמלה להגיש תביעה מפורטת כנדרש בדין, שכן בלעדיה לא נוצרת זכאות לגמלה על-פי דין, בית-הדין הארצי לעבודה אף קבע, כי קיימת חובה כללית של המוסד לביטוח לאומי ליידע את הציבור על האפשרות שקמה לזכאות לגמלה. מדיניות המוסד לביטוח לאומי כנאמן ציבור, על-פי תכליתו וטיבו, חייבת להיות של יידוע הכלל על אפשרות זכאותו החוקית של הפרט לגמלה. ובמידת האפשר יידוע הפרט על אפשרות זו. עם-זאת, אי-מסירת מידע איננה יוצרת זכות יש מאין, שהרי כבר נקבע:

"הלכה היא שמערכת היחסים בין המוסד לביטוח לאומי למבוטחיו נקבעה על-פי החוק ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לכן, ככלל, אין על המוסד ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרויות התביעה את המוסד לביטוח לאומי העומדות בפניהם אלא על המבוטח עצמו לברר זאת ולהגיש תביעה כנדרש בדין."
{ראה עב"ל (ארצי) 711/08 יצחק צ'רבינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.03.10); עב"ל (ארצי) 677/08 מריאנה ברש נ' המוסד לביטוח לאומי שני פסקי הדין פורסמו באתר האינטרנט נבו (17.03.10; 14.06.09 בהתאם); ב"ל (ת"א) 6208-04-11 קלאודיה קוסטקה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(4), 8119 (2012)}

יפים דברי כב' השופטת אופירה דגן טוכמכר באשר להתנהלות המוסד לביטוח לאומי:

"ייעודו של הנתבע הוא לתת(!) את מה שמגיע למי שמגיע בדין, על-פי הקריטריונים שנקבעו בחוק. לוחות הזמנים, כמו גם חובת ההתייצבות, לא נועדו כדי לשמש תואנה לשלילת זכויות אלא ככלי לוודא את הזכות. במקרה שלפנינו, ישנם כלים נוספים לוודא את זכותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה ועל המוסדות הרלבנטיים להשתמש בכלים הללו"...

בשונה מכל משרדי הממשלה, הנתבע הוא הגוף הממלכתי היחיד, שגם גובה את הכספים הייעודיים ישירות מן האזרחים העובדים, וגם אמור להעניק לאותם אזרחים את הסיוע הכספי הנדרש, כאשר הוא מגיע להם. לדעתי, במצב עניינים כזה, חובתו של הנתבע להסביר, ולוודא אישית, מול כל תובע או תובעת, שהבינו את זכויותיהם ואת לוחות הזמנים העומדים לרשותם, וגם את מה שהם עלולים להפסיד אם לא יפעלו כנדרש.

לדעתי, הנתבע אינו יכול להסתפק באותה "המלצה לבדיקת זכויות" ולטעון להתרשלותה של התובעת בטיפול בזכויותיה, בטרם ווידא שהיא בכלל הבינה מה נדרש ממנה ומה היא עלולה להפסיד אם לא תפעל כנדרש. העובדה שרבים מהנזקקים פונים כיום לכל מיני "מאכערים" כדי שיטפלו במימוש זכויותיהם, רק מחזקת את הנאמר לעיל."
(ב"ל (ת"א) 6208-04-11 קלאודיה קוסטקה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(4), 8119 (2012)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תשלום גמלאות - תקופת התשלום (סעיף 14 לחוק)