botox
הספריה המשפטית
גבולות התערבות שיפוטית בחוזה אחיד-קבלני

הפרקים שבספר:

פרק 29: התליית תוקף ההסכם באישור ההנהלה

לצורך הדיון בשאלת המועד בו נכנס ההסכם לתוקף, לאור פסק-דין שיכון ופיתוח בו נקבעה התליית תוקף ההסכם באישור הנהלת המשיבה, נפנה תחילה לפרשת אלדר שרון {ע"א 489/89 אלדר שרון נ' המנהל לעניין חוק מס שבח, פ"ד מו(3), 336 (1992) (להלן: "פרשת אלדר שרון")}.

בפרשת אלדר שרון נקבע חריג - כאשר התנאי המתלה אינו רצוני בין הצדדים אלא נובע מהוראות הדין, למשל הסכם בין אפוטרופוס של קטין לצד שלישי הכפוף לאישור בית-המשפט לפי חוק הכשרות המשפטית, אין להסכם תוקף מחייב עד לקבלת אישור בית-משפט.

סעיף זה בפסק-דין שיכון ופיתוח זהה לסעיף אשר נפסל במסגרת זכרון-הדברים. הנוסח הסופי שהתקבל הינו:

"הסכם זה יכנס לתוקפו רק לאחר חתימתו על-ידי החברה, ולאחר חתימה כאמור - פירעון הסכום אשר על-פי סעיף לנספח א' אמור להשתלם במעמד חתימת הסכם זה, ובלבד שסכום זה ישולם לא יאוחר משלושה ימים לאחר המועד הנקוב בסעיף הנ"ל."

אינני יכול להסכים עם נוסח הסעיף החדש בהתאם להחלטת בית-הדין. בעניין זה, החברה ממנה נציג מטעמה ומסמיכה אותו לאשר את הצעת הרכישה. נציג החברה הינו שלוח של החברה.

לעניין התניית תוקף זכרון-הדברים באישור ההנהלה, דעתי קשה מזו של בית-הדין. הניסיון מהפרקטיקה מלמד, כי לנוסח הסעיף מטרה ברורה - לתת ליזם אפשרות נסיגה מהחוזה.

בנוסף לאמור בפרק העוסק בזכרון-הדברים, בהתייחס להתליית החתימה של הנהלת המשיבה, ראיתי לנכון להתייחס לחוק השליחות שלדעתי מהותי ביותר על-מנת להגיע למסקנה בעניין כאמור.

חוק השליחות קובע בסעיף 1(א) כי השליחות היא יפוי-כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי. בסעיף-קטן (ב) נקבע כי השליחות היא יפוי-כוח לעשות כל פעולה משפטית היכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על-פי דין יש לבצעה אישית.

דין השליחות נקבע בסעיף 2 לחוק השליחות - שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח.

הקניית השליחות וצורתה נקבעה בסעיף 3(א) - השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על-ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם.

בסעיף 3(ב) נקבע כי נדרש אדם להיזקק לפעולת שלוח, רשאי הוא שלא להכיר בשליחות כל עוד לא הוצגה לפניו הרשאה בכתב ולא נמסר לו העתק ממנה.
חוק השליחות קובע כי שלוחו של אדם כמותו, הרי נציג המכירות הינו שלוח של החברה ולכן עצם ההסכמה בין נציג המכירות לבין הרוכש מביאה אותי להחלטה כי מדובר בהתחייבות המחייבת את החברה ולא ניתן כלל להתנות על האמור.

במקרה דנן, אין חולק שרוכש סביר רואה בשלוח כמי שמייצג את החברה ופועל בשמה, היה מקום להסיק שהשלוח מייצג את שלוחו.

כב' נשיא בית-המשפט העליון (בדימוס), פרופ' אהרון ברק התבטא בנושא ואמר כי הנוהג עשוי להיות קשור לנושא השליחות, כך, למשל, מנהל עסקים של חברה, רגיל לחתום בשמה על שטרי חליפין, ולכן הוא מוסמך לעשות כן בשמה. לדעתו, אף שסעיף 5(א) לחוק אינו מונה פעולות אלה, אין להסיק מכאן הסדר שלילי.

לעניין זה קיימת סוגיה מעניינת בתלמוד שדנה במי שנשלח למכור שדה. התלמוד אומר: "פשיטא: אמר [השולח לשלוח למכור] לאחד ולא לשנים, האמר [=הרי אמר] לאחד ולא לשנים!". כלומר, אם השולח הודיע בפירוש שהוא מתנגד לפיצול המכירה בין קונים רבים, אין ספק שאם השלוח מפצל את השדה לחלקות קטנות ומוכר אותן ליותר מקונה אחד, הוא פועל בחריגה מהרשאה. אך מה הדין, שואל התלמוד, אם השולח דיבר על מכירה "לאחד" אך לא שלל בפירוש מכירה לקונים רבים?

ובלשון התלמוד: "אמר לו לאחד סתמא, מאי?". כאן אין הדבר חד-משמעי, שכן אפשר אמנם שהשולח-המוכר מתנגד לפיצול המכר בין קונים אחדים, ועל-כן הדגיש "לאחד". אולם אפשר גם שאינו מקפיד על-כך, ושהעיקר מבחינתו הוא שהשדה תימכר, יהיה זה אפילו לקונים אחדים, וכשאמר "לאחד" לא דקדק בלשונו.

דוגמה זו מתאימה במקרה זה מאחר שבמידה והחברה תטען שהנציג פעל בחוסר סמכות בקביעת התמורה או בתנאי העסקה, ניתן לומר כי יש להביא את הצדדים לסיום העסקה ולא לדקדק בלשון. על החברה לבחור נציגים שיפעלו בשמה ויהיו מוסמכים לחתום על הצעות רכישה.

האבסורד בעניין זה שהמשיבה טענה, שלהנהלתה יש זכות לשמר בידיה את השליטה בעסקאות אותן עורכת המשיבה, מבלי שהסיבות לכך יהיו מעניינו של הקונה.

טענת המשיבה בפסק-דין שיכון ופיתוח בלבד מביאה למסקנה כי תניה מסוג זה, הופכת את הקונה לבן ערובה. בית-הדין אינו יכול דווקא בנקודה זו להיות סלחן כלפי היזם.

סעיף המתנה את תוקפו של זכרון-הדברים באישור ההנהלה לאחר חתימת הקונה הינו סעיף מקפח ואין לקבל טענה על פיה הסעיף מקנה לחברה זכות להעביר את ההתחייבות במסננת נוספת.