הוראות בנידון תשלום הוצאות

סעיף 15 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 קובע כדלקמן:

"15. הוראות בנידון תשלום הוצאות (תיקון מס' 3, התש"ע-2010)
(1) אם הציע שר האוצר הצעה מוחלטת בכתב לשלם לתובע כל סכום בתורת פיצויים והסכום שפסק בית-המשפט לאותו תובע אינו עולה על הסכום שהוצע, יצווה בית-המשפט את התובע לשאת בהוצאותיו הוא ולשלם גם את ההוצאות שהוציא שר האוצר לאחר שהגיש את הצעתו, חוץ אם סבור בית-המשפט, מטעמים מיוחדים, כי מן הראוי שלא לעשות כן.
(2) אם נוכח בית-המשפט כי התובע לא מילא אחר דרישות שר האוצר כפי שפורטו בהודעה שניתנה כמפורט בסעיף 5 בתוך זמן שיהא מספיק לאפשר לו לשר האוצר להגיש הצעה מתאימה, תחולנה ההוראות דלעיל שבסעיף זה, ממש כאילו הציע שר האוצר הצעה מוחלטת במשך זמן אשר בו היה צריך, לדעת בית-המשפט, למסור פרטים מספיקים, וכאילו פסק לו לתובע סכום שאינו עולה על הסכום של אותה הצעה.
(3) אם הגיש תובע הצעה מוחלטת בכתב לקבל איזה סכום כפיצויים ומילא אחר דרישות שר האוצר שפורטו כאמור לעיל, והסכום שפסק לו בית-המשפט שווה לסכום שבהצעה או עולה עליו, יצווה בית-המשפט את שר האוצר לישא בהוצאותיו הוא ולשלם גם את ההוצאות שהוציא התובע לאחר שהגיש את הצעתו, חוץ אם סבור הוא מטעמים מיוחדים כי מן הראוי שלא לעשות כן.
(4) בכפוף לאמור לעיל יהא עניין ההוצאות של כל הליכים מסור להכרעת דעתו של בית-המשפט והוא רשאי לצוות מי ישלמן, למי ישלמון וכיצד ישלמון:
בתנאי שהוצאות אלה תהיינה לפי הדרגה הקבועה.
(5) מקום שיצווה בית-המשפט את התובע לשלם את ההוצאות או כל חלק מההוצאות לשר האוצר, רשאי שר האוצר לנכות את הסכום שהתובע חייב בתשלומו, כאמור, מסכום הפיצויים המגיע לו."

סעיף 15(1) לפקודה קובע כי אם הציע שר האוצר הצעה מוחלטת בכתב לשלם לתובע סכום כלשהו כפיצויים והסכום שפסק לו בית-המשפט, אינו עולה על סכום זה, יצווה בית-המשפט על התובע לשאת בהוצאותיו ולשלם גם את הוצאותיו של שר האוצר, המתייחסות לזמן שלאחר הגשת הצעתו. זאת, חוץ ממקרה שבו בית-המשפט יהיה סבור, מטעמים מיוחדים, שמן הראוי שלא לעשות כן.

בסעיף-קטן (2) נאמר כי אם נוכח בית-המשפט שהתובע לא מילא את דרישותיו של שר האוצר, כמפורט בהודעה שניתנה על-פי סעיף 5 לפקודה, בתוך זמן שיהא מספיק כדי לאפשר לשר האוצר להגיש הצעה מתאימה, תחולנה ההוראות הנ"ל, (שבסעיף-קטן (1)) "ממש כאילו הציע שר האוצר הצעה מוחלטת במשך זמן אשר בו היה צריך, לדעת בית-משפט, למסור פרטים מספיקים, וכאילו פסק לו לתובע סכום שאינו עולה על הסכום של אותה הצעה".

במקרה בו הגיש תובע הצעה מוחלטת בכתב לקבל סכום כלשהו כפיצויים, והוא מילא אחר דרישות שר האוצר כמפורט לעיל, והסכום שפסק לו בית-המשפט שווה לסכום שבהצעה או עולה עליו, אזי, קובע סעיף-קטן (3), יצווה בית-המשפט על שר האוצר לשאת בהוצאותיו הוא ולשלם גם את ההוצאות שהוציא התובע, לאחר שהגיש את הצעתו. זאת, למעט מקרה בו סבור יהיה בית-המשפט, מטעמים מיוחדים, שמן הראוי שלא לעשות כן.

בכפיפות לאמור לעיל, מחלוקת בעניין הוצאות שהוצאו תהא מסורה להכרעת דעתו של בית-המשפט, והוא יכול לצוות מי ישלמן, למי ישלמו וכיצד ישלמו, "בתנאי שהוצאות אלה תהיינה לפי הדרגה הקבועה" {סעיף-קטן (4); ע"א 740/75 ש' דוידוביץ ואח' נ' אתרים, פ"ד לא(3), 3 (1977)}.

סעיף 15(5) קובע כי במקרה שבית-המשפט יפסוק שעל התובע לשלם את ההוצאות, או חלק מהן, לשר האוצר, רשאי שר האוצר לנכות את הסכום שהתובע חייב בתשלומו כאמור, מסכום הפיצויים המגיע לו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הוראות בנידון תשלום הוצאות