בעלים רשומים או צדדים המחזיקים בקרקע כבעלים דינם כזכאים בקרקע

סעיף 17 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 קובע כדלקמן:

"17. בעלים רשומים או צדדים המחזיקים בקרקע כבעלים דינם כזכאים בקרקע
אם מתעוררת איזו שאלה בדבר זכות הקניין לכל קרקע העומדת להירכש על-פי פקודה זו, הרי הבעלים הרשומים, או, כשהקרקע איננה רשומה, האנשים המחזיקים בה כבעליה בזמן רכישתה, יראו אותם כזכאים לאותה קרקע על-פי החוק, אלא-אם-כן הוכח ההיפך מזה כדי הנחת-דעתו של בית-המשפט; והם וכל הצדדים התובעים מכוחם או מכוח החזקה שלהם יראו אותם כזכאים לתמורה או לכסף הפיצויים, אולם בלי לפגוע בכל הליכים משפטיים שלאחר-מכן נגד אותם הצדדים על-פי דרישת כל אדם הטוען כי זכותו לקרקע עדיפה משלהם:
(פק' 34 לש' 1946)
בתנאי שאם טוענת ממשלת ישראל כי איזו קרקע בלתי-רשומה היא קרקע ממשלתית פנויה, הרי חובת ההוכחה שהקרקע מוחזקת בבעלות פרטית מוחלטת או בחזקה חוקית של אדם תחול על האדם הטוען טענה זו."
המחוקק, בפקודת הקרקעות היה ער לצורות שונות של זכויות שעלולות להיות נושא לרכישה על-ידי שר האוצר ולפיכך כלל בהגדרת המונח "קרקע", לא רק את זכות הבעלות אלא גם את החזקה וטובת ההנאה וזכות השימוש בה. בסעיף 9 קבע המחוקק, במפורש, בעד מה ישלם שר האוצר את הפיצויים, במקרה של רכישה או הפקעה.

סעיף 17 לפקודה דן במקרים בהם מתעוררת מחלוקת בקשר לזכות הקניין בקרקע העומדת להירכש על-פי הפקודה. במקרה שהקרקע אינה רשומה, ממילא לא יימצא גם רישום ממנו ניתן לקבוע מי הם בעליה, וממילא ימצאו המחזיקים בה כבעלים, שכל אשר מייחד אותם מבעלים רשומים היותם בלתי-רשומים בכורח הנסיבות של היות הקרקע שלהם בלתי-רשומה. מכאן קבע בית-המשפט ב- ת"א (ת"א) 2678/77 {חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עזבון נדבי ואח', פ"מ תש"מ(א), 3 (1977)} שאין הכוונה למחזיקים שאינם בעלים או שהם מסיגי גבול.

בעניין זה נאמר ב- ע"א 261/84 {שמעון רפאלי נ' יצחק חנניה, פ"ד מ(4), 561 (1986)} כי סעיף 17 קובע חזקה, הניתנת לסתירה, לפיה ייחשבו הבעלים הרשומים של קרקע בזמן רכישתה לזכאים לפיצויים.

אולם, הרכישה היא תהליך מתמשך ותוך כדי התהליך הזה עשויה הקרקע לשנות בעלים, ומלשונו של סעיף 17, אין זה ברור, אם המדובר בתחילת התהליך, בשלב ביניים כלשהו או בסיומו של התהליך, בעת שהקרקע מוקנית לשר האוצר.

שאלה נוספת היא: מתי ניתן לומר שהקרקע נרכשה על-ידי שר האוצר, לצורך סעיף 17?
מסקנת בית-המשפט, לאור סעיפי הפקודה ולאור אופיו של הליך ההפקעה בכללותו, היתה שלצורך סעיף 17 נרכשה הקרקע עם משלוח ההודעה על-פי סעיף 5 לפקודה.

עוד שאלה היא: האם יש מניעה חוקית כלשהי להמחאת זכותו של אדם לקבל פיצוי משר האוצר בגין הפקעת מקרקעין לאחר?

בשאלה זו קבע הנשיא שמגר, ב- ע"א 261/84 הנ"ל:

"ה"דין", שעשוי היה לשלול את עבירותה של הזכות לפיצוי בגין הפקעה, הוא סעיף 17 לפקודה, אשר לאור מטרתו - הזיהוי הקל והפשוט של הזכאי לפיצוי - עשוי היה להתפרש כשולל את עבירותה של הזכות.
לדעתי, אין זה הפירוש הסביר של הסעיף. הזכויות האישיות, שרק בעל הזכות רשאי לממשן, הן זכויות נדירות... וזכות היא בת המחאה, כאשר אין זה משנה לחייב כלפי מי עליו לבצע את החיוב (ע"א 330/75 (10)).
במקרה של סעיף 17 לפקודה, אין זה משנה לחייב - שר האוצר - מי יהיה הנושה שלו, ובלבד שזיהויו יהיה פשוט ושלא יתחייב בתשלומי כפל. במקום בו קיים הסכם מפורש בין הצדדים, על פיו הזכות מומחית מהזכאי לה למישהו אחר, ובעיקר כאשר קיים פסק-דין, הנותן תוקף להסכם ומצהיר על הזכאי לפיצוי - הרי לא נגרמים כל נזק או אי-בהירות לשר האוצר, והוא יודע בדיוק מהי ה"כתובת" לתשלום הפיצויים. פועלו של סעיף 17 יתבטא במקרה בו אין הסכם. תוצאתו היא, כמו-כן, בכך שהוא מעביר את הנטל להוכיח שהזכות לפיצוי עברה אל הנמחה.
לאור מטרתו הנוספת של סעיף 17 - לעשות צדק ולפצות את מי שבאמת זכאי לפיצוי - יש מקום להוסיף ולהסיק, שבמקרה כגון זה שלפנינו יש אכן מקום לתת תוקף להסכם ולהצהיר על רפאלי כעל הזכאי לפיצוי."

עוד קובע סעיף 17 כי במקרה שבו טוענת המדינה כי איזו קרקע בלתי-רשומה הינה קרקע פנויה שלה, תחול חובת ההוכחה, שהקרקע מוחזקת בבעלות פרטית מוחלטת או בחזקה חוקית של אדם, על האדם הטוען טענה זאת.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בעלים רשומים או צדדים המחזיקים בקרקע כבעלים דינם כזכאים בקרקע