דחיית תשלום הפיצויים - תשלום על-ידי שר האוצר כוחו יפה כסילוק מלא של פיצויים

1. כללי
סעיף 16 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 קובע כדלקמן:

"16. דחיית תשלום הפיצויים (פקודת 34 לשנת 1946)
החלטת בית-המשפט או, במקרה שעורער על אותה החלטה, בית-המשפט לערעורים אזרחיים, בנוגע לכל פיצויים או לכל שאלה של טובת הנאה או זכות השנויה במחלוקת, תהא סופית ומוחלטת ביחס לכל הצדדים שאליהם נשלחו הודעות על בקשה לפי סעיף 9 כאמור לעיל, או שהופיעו ותבעו או שבשמם תבע כל אדם שיש לו ייפוי-כוח לכך, כל קרקע או כל זכות או טובת הנאה עליה, אולם מותר לאנשים שלא נשלחו אליהם הודעות על בקשה לפי סעיף 9, או שלא הופיעו או תבעו, או שלא הוגשה כל תביעה מטעמם, להגיש תביעה בכל זמן תוך שנה אחת לאחר תאריך ההחלטה הסופית; ולעולם, מקום שפסקו לשלם פיצויים, בין שהפיצויים יהיו בצורת סכום כסף או בצורת דמי חכירה שנתיים, הרי סכום הפיצויים הנ"ל, או הסכום של אותו חלק הימנו שחייבים בתשלומו תוך אותה תקופה של שנה אחת, יושלש בבית-המשפט (חוץ אם נמסרה זכות קניין שרירה בכתב לקרקע או אם יורה בית-המשפט אחרת) ובית-המשפט לא ישלמו אלא כעבור אותה תקופה של שנה אחת מתאריך אותה ההחלטה הסופית, ולאחר-מכן, לכשתוגש בקשה לבית-המשפט על-ידי כל אדם התובע כאמור לעיל כי הוא מעוניין בו, ישולם לכל אדם שבית-המשפט יצווה לשלמו לו. השלשת הפיצויים לבית-המשפט או כשהפיצויים הם בצורת דמי חכירה - השלשת דמי חכירה אלה.
תשלום על-ידי שר האוצר כוחו יפה כסילוק מלא של פיצויים
מדי הגיע התשלום לצדדים, יהא כוחה יפה כסילוק מוחלט ומלא הפוטר את שר האוצר מכל התביעות לגבי קרקעות אלה, אך אין בו כדי למנוע כל אדם הטוען כי זכותו עדיפה לקבלת הסכום הזה, מלהגיש אחר-כך תביעה נגד האדם שהפיצויים שולמו לו;
בתנאי שכל אדם הטוען שהוא מעוניין בכל פיצויים שהושלשו בבית-המשפט (אם לא שילם בית-המשפט את הפיצויים האלה או חלק מהם) רשאי לתבוע בתוך שלוש שנים מתאריך ההחלטה הסופית ולא לאחר-מכן, כי ישלמו לו אותם הפיצויים או חלק מהם. כל התביעות לפיצויים שישולמו על-ידי בית-המשפט, שהוגשו לאחר עבור שנים עשר חודש מיום ההחלטה הסופית של בית-המשפט, תוגשנה על-ידי הודעה בדרך המרצה, באופן שנקבע בתקנות בית-המשפט הנוהגות באותה שעה והמסדירות את מסירת הודעות בדרך המרצה, בצירוף הצהרה בשבועה המפרטת את הנימוקים שעליהם מבוססת התביעה."

סעיף 16 לפקודה קובע כי החלטת בית-המשפט או, במקרה שהוגש ערעור על אותה החלטה, החלטת בית-המשפט לערעורים, בנוגע לכל פיצויים או לכל שאלה של טובת הנאה או זכות שנויה במחלוקת, תהא סופית ומוחלטת ביחס לכל הצדדים שאליהם נשלחו הודעות על בקשה לפי סעיף 9 לפקודה, או שהופיעו ותבעו או שבשמם תבע כל אדם שיש לו ייפוי-כוח לכך. עוד נקבע כי לאנשים שלא נשלחו אליהם הודעות על בקשה לפי סעיף 9, או שלא הופיעו או תבעו או שלא הוגשה כל תביעה מטעמם מותר להגיש תביעה לפיצויים בכל זמן, תוך שנה אחת לאחר תאריך ההחלטה הסופית. לאחר תום המועד האמור, לא יוכל אותו אדם להגיש תביעה לפיצויים {ע"א 216/66 עיריית תל אביב יפו נ' חג' מחמד אבו דאיה, פ"ד כ(4), 522 (1966); ה"מ (ת"א) 8240/85 ארידור נ' עיריית פתח תקווה, פ"מ תשמ"ו(ג), 100 (1985)}.

כמו-כן נקבע בסעיף 16 לפקודה כי מקום שפסקו פיצויים, בין שהם יהיו בצורת סכום-כסף ובין בצורת דמי חכירה שנתיים, יש להשליש בבית-המשפט, את סכום הפיצויים האמור, או הסכום אותו חלק ממנו שחייבים בתשלומו תוך אותה תקופה של שנה אחת (חוץ ממקרה שנמסרה זכות קניין שרירה בכתב לקרקע או אם בית-המשפט מורה אחרת). סכום הפיצויים ישולם על-ידי בית-המשפט רק כעבור התקופה האמורה של שנה אחת, מתאריך אותה ההחלטה הסופית ולאחר-מכן, לכשתוגש לבית-המשפט בקשה על-ידי כל אדם התובע את תשלום הפיצויים ובית-המשפט יצווה כי יש לשלמם לו.

הפקדת סכום הפיצויים בבית-המשפט כמוה כסילוק מוחלט ומלא של הפיצויים והיא פוטרת את שר האוצר מכל תביעות לגבי המקרקעין המופקעים.

"אך אין בו כדי למנוע כל אדם הטוען כי זכותו עדיפה לקבלת הסכום הזה, מלהגיש אחר-כך תביעה נגד האדם שהפיצויים שולמו לו; בתנאי שכל אדם הטוען שהוא מעוניין בכל פיצויים שהושלשו בבית-המשפט (אם לא שילם בית-המשפט את הפיצויים האלה או חלק מהם) רשאי לתבוע בתוך שלוש שנים מתאריך ההחלטה הסופית ולא לאחר-מכן, כי ישלמו לו אותם הפיצויים או חלק מהם."

כל התביעות לפיצויים שישולמו על-ידי בית-המשפט, ואשר הוגשו לאחר חלוף שנים-עשר חודש מיום ההחלטה הסופית של בית-המשפט, תוגשנה על-ידי הודעה בדרך המרצה, בצירוף הצהרה בשבועה המפרטת את הנימוקים שעליהם מבוססת התביעה.

2. הוראת התיישנות לגבי בקשה להערכת פיצויים
ב- ע"א 216/66 {עירית תל-אביב-יפו נ' חג' מחמד אבו דאיה, פ"ד כ(4), 522 (1966)} הנשיא אגרנט ציין בעניין דנן, כי המחוקק המנדטורי לא קבע בפקודה כל הוראת התיישנות מיוחדת לגבי הבקשה להערכת הפיצויים, המוגשת במסגרת סעיף 9 לפקודה:

"הדעת נותנת שהוא נמנע מלעשות כן... מפני שמצא דרך למנוע את התקלה שתיגרם לרשות המפקיעה על-ידי הזנחת הבקשה להערכת הפיצויים, והוא: סעיף 9 לפקודה מורה, שגם היועץ המשפטי זכאי להגיש את הבקשה להערכת הפיצויים - ופירוש הדבר שיוכל להגישה בכל עת - ואילו בסעיף 16 נקבע, כי לאחר שניתן פסק-דין סופי בעניין הפיצויים, זכאי כל מי שלא קיבל הודעה על ההליכים שבהם ניתן פסק-הדין או שלא הגיש תובענה לקביעת פיצוייו - לעשות כן תוך שנה אחת מתאריך פסק-הדין הנ"ל. שתי הוראות אלו תומכות בדעה, שהמחוקק המנדטורי יצא מתוך ההנחה, כי תובענה כנ"ל אינה נתונה - כל עוד לא ניתן פסק-דין סופי כאמור - להתיישנות כלשהי."

גם ב- ת"א (ת"א) 21493/04 {ועדה מקומית לתכנון ולבניה ת"א נ' פשר ציון, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.07.04)} התייחס בית-המשפט לעניין זה. נקבע כי סעיף 16 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) מסדיר את עניין ההתיישנות. בית-המשפט התייחס בפסיקתו לדברי כב' השופט לנדוי:

"למעשה טמון בסעיף 16 הסדר מפורש בנוגע להתיישנות תביעות לפי סעיף 9 של הפקודה, נקבעו שם תקופות של שנה מיום ההחלטה הסופית על תשלום הפיצויים, בה עוד מותר להגיש תביעה לתשלום פיצויים; ותקופה של שלוש שנים מן ההחלטה הסופית בה אפשר לתבוע פיצויים שהופקדו בבית-המשפט וטרם שולמו לצד האחר. אכן תקופות אלה אינן חלות אלא אם ניתנה החלטה סופית על-ידי בית-המשפט, והחלטה כזאת לא תינתן אלא על-פי בקשה בהתאם לסעיף 9. אבל את המנגנון של סעיף 9 יכול להפעיל גם היועץ המשפטי. בדרך זו יכולה הרשות הרוכשת להביא לידי חסימת תביעות נוספות תוך תקופה קצרה יחסית, ובכך נתונה לה הגנה מספקת מפני תביעות בלתי צפויות אחר זמן רב, העלולות להכביד על סדרי התקציבים. כל עוד מזניחה הרשות הרוכשת, היא עצמה, את הגשת הבקשה לפי סעיף 9, דין הוא שתהיה צפויה לתביעות ללא הגבלת זמן כלשהו."

3. תביעה לתשלום פיצויים בגין הפקעת מקרקעין אינה כפופה לחוק ההתיישנות הכללי, אלא אך ורק להוראות ההתיישנות שנקבעו בפקודת הקרקעות (סעיפים 9, 16)
ב- ה"מ (ת"א) 8240/85 {אדוארד ארידור נ' עיריית פתח-תקוה, פ"מ תש"מ(ג), 100 (1985)} עלתה השאלה: האם לעולם תצטרך הרשות המפקיעה לשמור על מסמכיה עד אשר ייאות המופקע, באחרית הימים, לתבוע את זכותו?

בית-המשפט ציין כי על שאלה זו ענה המחוקק בסעיף 16 לפקודת ההפקעה, לפיו משיזם בית-המשפט דיון בפיצויים יהא מנוע המופקע מלערער על החלטת בית-המשפט שנה לאחר מתן פסק-דין סופי. כל עוד לא יזם המפקיע דיון בפיצוי, זכותו של המופקע שרירה וקיימת {ראה גם ת"א (ת"א) 2163/79 "מסד" בע"מ נ' הסוכנות היהודית לא"י, פ"מ תש"מ(2), 124 (1988)}.

4. מהו המועד הקובע בו מתיישנת תביעת הפיצויים בגין הפקעת מקרקעין?
ב- ת"א (חי') 770-07 {פייג ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.09.09)} הוגשה בקשה לסילוק על-הסף של תביעה לפיצויי הפקעה. לטענת הוועדה, התביעה התיישנה לפחות על-פי שתי אפשרויות אשר הועלו בבית-המשפט העליון ב- ע"א 5964/03 {עזבון ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד ס(4), 437 (2006)} בעניין היום שבו נולדת עילת התביעה בתביעה לפיצויי הפקעה. לטענת התובעים, על-פי אחת מהחלופות בפרשת ארידור התביעה טרם התיישנה.

יצויין, כי בפרשת ארידור שלושת חברי ההרכב {השופטים מ' חשין, ע' ארבל ו- א' גרוניס} התחבטו בשאלה מתי חלה תקופת ההתיישנות.

כב' השופט מ' חשין ביסס את הכרעתו על ההנחה שבין הרשות המפקיעה לבין בעל הזכות שהופקעה שוררים יחסי נאמנות, לפיהם אוחזת הרשות המפקיעה בכספי הפיצויים בנאמנות עבור בעל הזכות. לגישתו, תקופת ההתיישנות תחל להימנות אך ורק ביום שבו סירבה הרשות לשלם את הפיצויים לבעלים. כל עוד לא דרש הבעלים פיצוי וכל עוד לא הביעה הרשות את דעתה כי לא מגיעים לו פיצויים, לא יחל מרוץ ההתיישנות.

השופטת ע' ארבל הדגישה כי כל עוד לא מימשה הרשות המפקיעה את המטרה הציבורית לשמה הופקעו המקרקעין, הנסיבות עשויות להשתנות. על-כן הגיעה למסקנה כי תחילת תקופת ההתיישנות תימנה החל מהיום שבו מומשה המטרה הציבורית.

לעומתם השופט גרוניס סבר, כי תקופת ההתיישנות תחל להימנות רק עם מועד מסירת החזקה במקרקעין, שהרי כל עוד לא נמסרו המקרקעין לא קמה החובה לשלם את הפיצויים.

בשל חילוקי-הדעות בין שופטי ההרכב הוחלט בפסק-הדין בפרשת ארידור על עריכתו של דיון נוסף בשאלה. אולם, עד כה טרם ניתן פסק-דין בדיון הנוסף ועל-כן לא הוכרעה השאלה.

לאור האמור, בענייננו, בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי די בכך ששאלת מועד תחילת מרוץ ההתיישנות טרם הוכרעה כדי להביא לדחיית הבקשה לסילוק על-הסף. כאשר טרם נאמרה המילה האחרונה על-ידי בית-המשפט, והסוגיה תלויה ועומדת לדיון בעת הקרובה, לא ראוי שבית-המשפט יסלק תביעה תוך התבססות על אחת הגישות שנראית בעיניו.

5. דחיית תביעה לפיצויי הפקעה בשל התיישנות {טרם תוקפו של תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות}
ב- ת"א (ת"א) 2369/03 {רות נלקין נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.07.06)} התובעים היו בעלי זכויות במקרקעין שהופקעו לפני עשרות שנים. לאחר ההפקעה שונה ייעוד המקרקעין מייעוד ציבורי לבניה למגורים, והזכויות בהם נמכרו לצדדים שלישיים. התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעות בטענה כי היה על הנתבעות להודיע להם על השינוי בייעוד הקרקע, ולברר האם ברצונם לקבל את הקרקע עצמה בחזרה, או את סכום שווי הקרקע. בתביעה התבקש סעד הצהרתי לפיו הנתבעות היו חייבות להשיב לתובעים את זכויותיהם במקרקעין לאור השינוי בייעודם: חיוב הנתבעות להעביר לתובעים זכויות במקרקעין חלופיים, חיוב הנתבעות בתשלום פיצויים בגין הפקעה שלא כדין ועשיית עושר ולא במשפט ותשלום דמי שימוש ראויים.

יחד-עם-זאת, התובעים טענו כי על-אף היעדר אחידות בפסיקה, קיימת עמדה מבוססת לפיה תביעה לקבלת פיצויי הפקעה אינה נתונה להתיישנות, שכן סעיף 16 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) יוצר מעין "הסדר שלילי" לעניין משך התקופה שבה ניתן להגיש תביעה בעניין.

בית-המשפט דחה את התביעה.

למרות שטענה זו מתקבלת על הדעת מבחינה לשונית, בית-המשפט קבע כי יש יותר בעמדה שהובעה בפרשת ארידור לפיה תביעות לפיצויים בגין הפקעה הינן תביעות כספיות, אשר הוראת סעיף 16 לפקודה אינה ממצה את נושא ההתיישנות בהן וזאת, בין היתר, מאחר שמטרתו של חוק ההתיישנות היא ליצור הסדר מקיף וממצה של כלל התביעות האפשריות, באופן ששלילת תחולתו תתאפשר רק כאשר קיימת אמירה ברורה ומפורשת במסגרת חקיקתית, כמו זו שבסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין.

לעניין מועד התגבשות עילת התביעה בתביעה לפיצויי הפקעה, הובעו בפרשת ארידור דעות בלתי-אחידות. כב' המשנה לנשיא, השופט חשין, קבע כי תקופת ההתיישנות מתחילה עם סירובה של הרשות המפקיעה לשלם פיצויים עבור בעל הזכות המקורית {שכן מדובר במעין "נאמנות קונסטרוקטיבית"}, על-פי כב' השופטת ארבל ראוי כי מועד "מימוש המטרה הציבורית" יהווה אינדיקציה לתחילת מרוץ ההתיישנות, ואילו לדעת כב' השופט גרוניס מדובר במועד מסירת החזקה לידי הרשות המפקיעה.

מבלי שהביע בית-המשפט עמדה במהות העניין סבר, כי בענייננו, העמדה היחידה הישימה היא זו שהובעה על-ידי כב' השופט גרוניס, שכן בכתב התביעה לא נטען דבר לגבי סירוב פוזיטיבי של הנתבעות לשלם פיצויים {אלא הובעה טענה כללית בדבר העדר פיצוי}, וכידוע, המטרה הציבורית שביסוד ההפקעה מעולם לא מומשה.

מסקנתו של בית-המשפט היא כי הסעדים המופיעים בתביעה, על-פי מהותם, אינם מחסנים אותה מפני התיישנות.

כאמור לעיל, התביעה נדחתה על-הסף.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דחיית תשלום הפיצויים - תשלום על-ידי שר האוצר כוחו יפה כסילוק מלא של פיצויים