מבוא

נכסי מקרקעין הינם ציר מרכזי וחשוב בחיי הכלכלה והמסחר במשק הישראלי. מיגוון העיסקות השונות שעניינן מקרקעין מצמיח אף מגוון של מערכות יחסים משפטיים כמצמיחות אף יחסי גומלין שונים בין הזכויות השונות הנוגעות למקרקעין. יחסי גומלין אלה חולשים על היחסים המשפטיים בין בעל המקרקעין לבין שוכר, בין בעל המקרקעין ומחזיק בזכות כלשהי במקרקעין או הטוען לקיומה של זכות כזו, מחזיק כדין ומחזיק שלא כדין, שוכר ושוכר-משנה, דייר מוגן ודייר-משנה, מחזיק כדין ובר-רשות ועוד.

ההתנגשות בין הזכויות השונות במקרקעין הולידה מערכת דינים והלכות עניפה במסגרתן אף תיושבנה המחלוקות בין האינטרסים השונים ביחס לזכות במקרקעין.

ההגנות על בעל הזכות הנוגעת למקרקעין הינן שונות ומגוונות. הדין והפסיקה שיצקו וביססו הגנות אלה, עשו כן הן לגבי בעל זכות קניינית במקרקעין שנתגבשה כזכות במקרקעין על-פי הוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין" או "החוק") והן לגבי כל זכות אחרת הנוגעת למקרקעין גם אם אינה בעלת אופי קנייני מובהק.

מימוש ההגנות למיניהן, תהא אשר תהא מהות זכותו של התובע, מתבצע בתביעה לסעדים משפטיים שונים, פועל יוצא של אופי הזכות במקרקעין והדין החל עליה. אחת מן הדרכים הינה על דרך הגשת תביעה לסילוק יד או פינוי המקרקעין בתוספת סעדים נלווים כגון תשלום דמי שימוש ראויים, סילוק מחוברים ועוד.

ככל שמעמדה של הזכות הנוגעת למקרקעין עולה בהיררכית הזכויות במקרקעין מבחינת תוקפה וקנייניותה, כך גם גובר הסיכוי לקבלת הסעד המבוקש של סילוק יד ונטל ההוכחה הרובץ על התובע לשם קבלת הסעד קטן יותר. כך למשל, תובע שהינו הבעלים הרשום במקרקעין די בעצם היותו רשום כבעל המקרקעין על-מנת להעביר את נטל ההוכחה למחזיק במקרקעין להוכיח את חוקיות החזקתו בנכס המקרקעין.

במקרים קיצוניים יצר הדין מערכת חוקים המאפשרת סילוק ידו של פולש אף ללא כל צורך להיזקק להליך המשפטי.

חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע)") קובע בסעיף 4 כדלקמן:

"4. צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור ((תיקון מס' 1) תשס"ה-2005 (תיקון מס' 3) תשע"א-2011)
(א) תפס אדם מקרקעי ציבור, ושוכנע הממונה, לאחר שעיין בדין וחשבון בכתב מאת פקח שביקר במקום ועל סמך מסמכים לעניין הזכויות במקרקעי הציבור ולאחר שנתן לתופס הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, כי תפיסתם היתה שלא כדין, רשאי הממונה, בתוך שישה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר משלושים ושישה חודשים מיום התפיסה, לתת צו בחתימת ידו, הדורש מהתופס לסלק את ידו ממקרקעי הציבור ולפנותם, כפי שקבע בצו ועד למועד שקבע בו (להלן - מועד הסילוק והפינוי), ובלבד שהמועד האמור לא יקדם מתום שלושים ימים מיום מסירת הצו..."

כן קובעות הוראות חוק המקרקעין לעניין עשיית דין עצמי בפינוי פולש כדלקמן:

"18. תביעה למניעת הפרעה (תיקונים: התשמ"א (מס' 8))
(א) המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת שליטתו בהם שלא כדין.
(ב) תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין, תוך שלושים ימים מיום התפיסה, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם.

19. החזרת גזלה
מי שמוציא מקרקעין מידי המחזיק שלא כאמור בסעיף 18(ב) חייב להחזירם למחזיק; אולם אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לדון כזכויות שני הצדדים בעת ובעונה אחת, ורשאי בית-המשפט להסדיר את ההחזקה, ככל שייראה לו צודק ובתנאים שימצא לנכון, עד להכרעה כזכויותיהם."
{שאלת עשיית דין עצמי תיבחן בראש פרק נפרד}

אנו נבחן בחיבורנו זה את מסלולן ודרכן של תביעות לסילוק יד ופינוי מנקודת המבט של מהות הזכות המשפטית הנוגעת למקרקעין שמכוחה נבנתה עילת התביעה של תובע לסילוק יד או פינוי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מבוא