שיהוי או איחור

עיכוב ביצוע פסק-הדין אמור להתבקש במסגרת ערעור המוגש על פסק-הדין. איחור או שיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע או בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור יהוו נימוק מספיק לדחיית בקשה לעיכוב ביצוע.

די בכך, כדי שלא יינתן הסעד הזמני המבוקש במסגרת בקשת רשות הערעור, כאשר הבקשה לבטל את פסק-הדין הוגשה שנה ותשעה חודשים לאחר מתן פסק-הדין, כשהמועד להגיש בקשה כזו הוא 30 יום ולא ניתנה אורכה {רע"א 1261/01 דוד בלס ואח' נ' בנק לאומי ישראל בע"מ, תק-על 2001(1), 703 (2001)}.

איחור בהגשת רשות ערעור לאחר שבית-משפט הורה על עיכוב ביצוע וקבע מועד להגשת בקשת רשות הערעור, יהווה נימוק לדחיית בקשה לעיכוב ביצוע {רע"א 8528/00 אביצור חיים ו- 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין, תק-על 2000(4), 727 (2000)}.

פסיקות בתי-המשפט החמירו עם מבקש שזלזל או השתהה ארוכות או פעל בניגוד להחלטות בית-משפט, ולא נעתרו בשל סיבות כאלה לבקשות לעיכוב ביצוע. מקבץ פסיקה שיובא להלן, יצביע על מגמה זו של בתי-המשפט.

כך ב- עע"מ 9727/11 {ישראל קלצבסקי נ' עיריית תל אביב-יפו, מחלקת רישוי עסקים, המחלקה המשפטית, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.04.12)} דובר בבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים.

בית-המשפט בדחותו את העתירה קבע, בין היתר, כי המבקש הערים קשיים על בירור ההליך המשפטי שכן, בין היתר, נמנע מלצרף את הצדדים הנדרשים להליכים שהגיש והעלה טענות חדשות שלא הופיעו בעתירה המקורית. לפיכך, ומסיבות נוספות, קבע בית-המשפט כי ייתכן והיה מקום לדחות את העתירה על הסף. יחד-עם-זאת, דן בית-המשפט בטענות המבקש לגופן וקבע כי הן אינן מגלות כל עילה.

על ההחלטה כאמור הגיש המבקש ערעור, וכעבור שנה ושלושה חודשים לערך הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע על רכיב ההוצאות שבפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

בבקשה הועלתה הטענה מפי המבקש כי מצבו הכלכלי קשה, כי הוא בעל נכות מלאה, חי מגמלת אבטחת הכנסה בלבד וכי אין ביכולתו להיעזר במשפחתו הקרובה. לפיכך, עותר המבקש לכך שחיובו בתשלום הוצאות יידחה עד לקבלת פסק-הדין בערעור שהגיש. עוד טוען המבקש, כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים.
בית-המשפט שלערעור, בדחותו את הבקשה קבע כי השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק-דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק-הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו.

בית-המשפט שלערעור פסק כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. זאת, בין היתר, לאור העובדה שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של מספר חודשים מאז ניתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי ומאז הוגש הערעור לבית-משפט זה.

שיהוי בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע עשוי להביא לדחייתה. פרק הזמן אשר סביר, כי במסגרתו תוגש בקשה לעיכוב ביצוע מותנה בנסיבות העניין, אולם ברור, כי מהותה של בקשה מעין זו מחייבת הגשתה בתוך פרק זמן קצר יחסית מעת שניתן פסק-הדין או מעת שנדחתה בקשת עיכוב הביצוע על-ידי הערכאה הדיונית, לפי העניין.

הטעם לכך הינו כפול:

ראשית, שיהוי בהגשת הבקשה עלול להביא להיווצרותו של מצב בלתי-הפיך ואף לדחיית הערעור עצמו בשל "מעשה עשוי" {ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט(1), 538 (2004)}.

שנית, שיהוי בהגשת הבקשה עשוי ללמד על השלמה עם המצב הקיים {רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4), 433, 445 (2001); ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' עו"ד כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.11.09)}.

כמו-כן יודגש כי כאשר מדובר בחיוב כספי תגבר הנטיה שלא לעכב את ביצועו של פסק-הדין. שכן, "לרוב אין המדובר בנזק בלתי-הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" {בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2), 172 (1989)}.

בקשה ל"עיכוב ביצוע פסק-הדין החלקי" אינה אלא שם מושאל לבקשה לעכב את המשך הדיון בשלב השני של המשפט, שלב הוכחת הנזק, שנקבע לשמיעה {בש"א 3701/96, ע"א 2617/96 יורם כהן ואח' נ' רוזלין זלר, תק-על 96(2), 448 (1996)}.

ככלל, טעותו של בעל דין איננה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. יש להביא טעם מיוחד אשר יצדיק מתן ארכה {בש"א 3553/95 ורדה ווהבה נ' שאלתיאל טסה, תק-על 95(3), 179 (1995)}.

אולם, כאשר הכוונה לערער היתה ידועה למשיב עוד לפני תום המועד להגשת הערעור. בית-המשפט יבצע איזון האינטרסים בין בעלי הדין. כאשר האיזון מוביל למסקנה, כי יש לבכר את האינטרס של המבקש המעוניין, מטעמים מובנים, שערעורו יישמע, על פני זה של המשיב, שלא להיות מוטרד עוד, כאשר אינטרס אחרון זה, טרם התגבש, בית-המשפט ישקול לחיוב להיענות לבקשה כאמור {ע"א 3763/95 ד"ר סוזי פלורו נ' לאה ננס, תק-על 95(2), 1541 (1995)}.

הטעם המרכזי להגבלת האפשרות להגשת ערעור לאחר תום המועד הוא זכותו של בעל דין שלא להיות מוטרד עוד בגין ההליכים בהם היה מעורב, וזכות ה"מעין חסינות" אשר קמה לו לאחר תום המועד שנקבע להגשת ערעור {בש"א 6913/04 ד"ר שמואל הירשפלד נ' עדי סודאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.08.04)}.

רציונאל זה אינו קיים כאשר הצד שכנגד מודע לכוונת המערער להגיש את ערעורו, ולכך שאינו יכול עדיין לנוח על זרי הדפנה של פסק-הדין שניתן. על-כן יובהר, כי מתן הודעה, בדרכים שונות, על הכוונה להגיש ערעור מהווה נימוק שיש בו, בנסיבות מתאימות, כדי להצדיק הארכת המועד להגשת ערעור {בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון ואח', פ"ד נד(4), 702 (2000); בש"א 3763/95 פלורו נ' ננס, תק-על 95(2), 603 (1995); בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל ואח' נגד אוריאלי, תק-על 2000(1), 486 (2000)}.

החלטה על עיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל אינה בבחינת נימוק להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט {בש"א 975/90 חיים מאור נ' מדינת ישראל, תק-על 90(1), 212 (1990)}.

כמו-כן לא תתקבל בקשה לעיכוב פסק-דין, כאשר אין טעמים המניחים את דעת בית-המשפט להצדיקה. יתר-על-כן הבקשה לא תתקבל, כאשר המבקש השהה בקשתו קרוב לשנה מאז מתן פסק-הדין, כעשרה חודשים מאז הגשת הערעור. אם אמנם גדול החשש והנזק מביצוע חלק זה של פסק-הדין, הדרך הנכונה היא לבקש להקדים את הדיון בערעור, וסביר להניח שדבר זה היה נעשה ללא שיהוי אם אמנם קיים יסוד לחשש ולנזק האמורים {בש"א 439/90 קופ"ח מכבי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית, תק-על 90(1), 514 (1990)}.

ב- ע"א 9047/10 {בנו גרינברג נ' שושנה בן דרור, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.08.11)} דובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שבמסגרתו נתקבלה תביעת המשיבה להצהיר כי היא הבעלים של דירת המגורים ברחוב חנקין בחולון (להלן: "הדירה").

בתביעה שהגישה לבית-המשפט המחוזי, המשיבה טענה, כי אחיה המנוח, שהיא יורשתו היחידה, רכש את הזכויות בדירה מהמבקש 1 כבר בשנת 1966 ולכן הזכויות בדירה עברו אליה. עוד טענה המשיבה, כי הסכם המכר שנכרת בין המבקש 1 לבין המבקשים 3-2 בשנת 2006 נכרת בחוסר תום-לב, ולכן זכותה בדירה גוברת, למרות שנרשמה הערת אזהרה על שמם.

בפסק-דינו, קיבל בית-המשפט את שתי הטענות, וקבע, כי אחיה המנוח של המשיבה אכן רכש את הדירה בשנת 1966, וכי זכויותיה גוברות על אלו של המבקשים 3-2, בין היתר, כיוון שהם ידעו על קיומה של העסקה הראשונה והתנהלותם עולה עד כדי פעולה בחוסר תום-לב.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית-משפט זה, שבמסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבקשה לעיכוב ביצוע הועלתה הטענה מפי המבקשים, בין היתר, כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי לא העניקה להם עיכוב ביצוע מלא, אלא רק סעד של מניעת דיספוזיציה בדירה לאחר העברתה לידי המשיבה. עוד טוענים המבקשים, כי סכום הערבות שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי, הינו סכום בלתי-סביר.

עוד הועלתה הטענה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים שכן אלמלא יינתן עיכוב ביצוע לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. לעומת-זאת, המשיבה לא פעלה עד היום למימוש פסק-הדין ולכן לא ייגרם לה נזק במידה ויינתן עיכוב ביצוע.

בית-המשפט שלערעור, בדחותו את הבקשה קבע כי כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק-הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש. בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי המבקשים עמדו בנטל זה.

מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, קבע בית-המשפט כי לא שוכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים באופן אשר יש בו כדי להצדיק עיכוב ביצוע. זאת בין היתר, לאור העובדה שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של מספר חודשים מאז ניתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי ומאז נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע. יוזכר, כי שיהוי בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע עשוי להביא לדחייתה.

עוד קבע בית-המשפט, כי לנוכח נסיבות המקרה, ובייחוד לאור העובדה שהמבקשים אינם משתמשים בדירה כדירת מגורים, מקובלת על בית-המשפט שלערעור מסקנתו של בית-המשפט המחוזי, שלפיה האיזון הראוי בין זכויות הצדדים הוא לחייב את המשיבה להימנע מלעשות דיספוזיציה בזכויותיה, בכפוף להפקדת ערבות מצד המבקשים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שיהוי או איחור