פסק-דין הושג במרמה

סעיף 135 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972, קובע כדלקמן:

"135. פיצוי במקרה שפסק-דין הושג במרמה
(א) ניתן פסק-דין של פינוי על-פי אחת העילות שבסעיף 131(7) עד (11), ואחרי ביצועו הוכח שפסק-הדין הושג כטענות כוזבות או בהעלמת עובדות חשובות, רשאי בית-המשפט לחייב את בעל הבית לשלם לדייר כל סכום שייראה לו כפיצוי בעד נזק או הפסד שנגרמו לדייר כתוצאה מפסק-הדין.
(ב) כן רשאי בית-המשפט לחייב את בעל הבית כאמור, אם תוך זמן סביר לא השתמש בעל הבית במושכר לצורך עצמו או לא החל בבניה, הכל לפי העניין, אלא אם נראה לבית-המשפט שהדבר נגרם מסיבה שאינה תלויה בבעל הבית או מסיבה סבירה אחרת.
(ג) סעיף זה בא להוסיף על סמכות בית-המשפט לבטל פסק-דין שהושג במרמה, ולא לגרוע ממנה."

בהעלמת עובדות חשובות מעיני שופט, ולאו דווקא בטענות כוזבות מפורשות, יש משום מרמה, ובמידה והושג פסק-פינוי בצורה זו, לא יתן בית-משפט של יושר יד כי פסק-דין כדוגמתו יעמוד בעינו ויוצא מן הכוח אל הפועל {ע"א 185/60 רבקה ביביצ'קוב נ' אורה רומס, פ"ד טו 827 (1961)}.

מעשה הנגוע במרמה פגום ופסול הוא מיסודו. כך דין במעשי שפיטה וכל דין בכל מעשה ממשל ומינהל, ובעצם בכל מעשה בן-פועל בתחום המשפט {בג"צ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נג(5), 389, 416-415 (1999); ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3), 133 (1996)}.

כלל זה תקף לגבי פסקי-דין שהושגו במרמה, ובכוחו להתגבר לעיתים, על קיומו של מעשה בית-דין בין הצדדים. המרמה מבטלת את כל פסקי-הדין שהושגו במרמה {ע"א 4958/99 עין גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נה(2), 11, 22 (2000)}.

בתי-משפט יכולים להידרש לטענות כי פסקי-דין שהפכו סופיים אינם מחייבים לאור המרמה שהיתה כרוכה בנתינתם. יש לראות בעיקרון זה כמשקף מושכלות ראשונים {ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.01.04)}.

"כוחו של בית-משפט של יושר למנוע בעל דין מלאכול את פירותיו של פסק-דין אשר השיג בתרמית - עתיק יומין הוא ואינו מוטל בספק."
{מפי כב' השופט זוסמן ב- ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג(1), 449, 454 (1959)}

מקור הסמכות של בתי-המשפט להיזקק לטענות תרמית גם אם פסקי-הדין הפכו סופיים אינו נובע מהוראת חוק ספציפית, ולבית-המשפט מסור שיקול-דעת באיזו מידה יעשה בה שימוש (ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג(1), 449, 454, 456-455 (1959); ע"פ 7569/00 יגודייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4), 529, 575 (2002)}.

הסמכות כאמור, הנתונה לבית-משפט אזרחי, לבטל פסק-דין חלוט, תתקיים בנסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית-דין {ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3), 366 (2003), מפי כב' השופט מצא}.

פסק-דין שניתן על בסיס תרמית פגום הוא משורשו. סמכותם של בתי-המשפט להיזקק לטענות תרמית נוגעת ליסודות ההליך השיפוטי. בישראל היא נגזרת מאופיה המעורב של שיטת המשפט {ראו א' ברק "שיטת המשפט בישראל - מסורתה ותרבותה", הפרקליט מ 197 (תשנ"ב)}.

טענת המרמה תשמע מקום בו הראיות לקיומה מבוססות על אירוע מאוחר שהתרחש לאחר פסק-הדין, על גילויה של ראיה חדשה שלא ניתן היה לגלותה בשקידה סבירה בעת ההתדיינות או על ראיה החיצונית למשפט עצמו {ע"א 490/88 המוטראן הקופטי הקדוש של ירושלים והמזרחי הקרוב נ' עדילה, פ"ד מד(4), 397, 407 (1990)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פסק-דין הושג במרמה