האם ניתן להמציא האזהרה למשרדו של עורך-הדין המייצג את החייב?

4. האם ניתן להמציא האזהרה למשרדו של עורך-הדין המייצג את החייב?
בתיק הוצאה לפועל מס'' 510486-01-16 (תל-אביב) {הזוכה נ' החייב, טרם פורסם (22.05.16)} נפסק מפי כב' הרשמת נעמה טלמן-בולטין:

"החלטה
לפניי בקשת הזוכה כי אקבע שהמצאת האזהרה למשרדו של עו"ד נתי חלפין הינה המצאה כדין אל שני החייבים בתיק, וזאת בהתאם להוראת תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אקדים ואציין כי לאחר ששקלתי את טיעוני הזוכה ואת הפסיקה הרלבנטית, סבורני שבמקרה דנן ניתן לראות בהמצאת האזהרה למשרדו של עו"ד חלפין כהמצאת האזהרה כדין לחייבים.

ואבאר נימוקיי:
המסגרת הנורמטיבית

סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק" או "חוקההוצאה לפועל") המתייחס להמצאת אזהרה ופסק-דין, קובע כדלקמן:

"(א) משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא המוציא לפועל לחייב אזהרה שעליו למלא אחר פסק-הדין...
(א1)...
(ב) המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"); לעניין זה, הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין לבית-המשפט או לרשם, יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל."

תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כדלקמן:

"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך-דין, דיה ההמצאה לעורך-הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת."

אמנם, דרך המלך היא המצאה לנמען גופו, אך התקנה אינה קובעת כי, בטרם תתקבל המצאה למורשה של הנמען, יש להוכיח כי לא ניתן להמציא לנמען עצמו, אלא, על-פי לשון התקנה מדובר בדרכי המצאה חלופיות.

ב- ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ואח', פ"ד לח(4), 309, נקבע כי תקנה 477 אינה דורשת כי שלקוח יסמיך את עורך-הדין לקבל כתבי בי-דין וכי די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי-דין בשמו:

"לגבימורשה, דורשת התקנה הנ"ל, שהוא יהא "מורשה לקבל כתבי בידין", אך אינה דורשת, שיהא רשאי גם לייצג את מרשהו בבית-המשפט. די בכך שכמורשה לקבלת כתבי-בי-דין חזקה עליו שיעביר את הידיעה למרשו (ע"א 403/64). לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבלכתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו.

מכל מקום, די בכל האמור כדי להצביע על כך, שעורכי-הדין דה-שליט וננטל פעלו בנושא ההסכמים כעורכי-הדין של המערערת, גם אם לא הוסמכו לייצג אותה במשפט. פעולתו של עורך-דין אינה מתמצה בייצוג לקוחו בביתמשפט. היא משתרעת גם על פעולות בעלות אופי משפטי אחר (ראה סעיף 20 לחוק לשכת עורכי-הדין). כפי שכבר צויין, די לצורך תקנה 439, שמקבל ההמצאה יהיה עורך-הדין של הנמען, ואין התקנה דורשת, שיהא מוסמך לייצג את מרשו בבית-המשפט דווקא. אין כל טענה, ובוודאי לא ראיה, שהמרשה, המערערת, שללה מעורכי-הדין דה-שליט וננטל את הסמכות, שחזקה עליהם שקיימת להם כעורכי-דינה, לקבל בשמה כתבי בי-דין. כל שנאמר במכתב הנ"ל של עורך-דין דה-שליט הוא, שקיבל מן המערער הרשאה לקבל כתבי בי-דין בשמו..."

ב- ע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס (להלן: "פסק-הדין בעניין מרגוליס") נקבע, כי: המבחן שנעשה הינו מבחן נורמטיבי ואינו עוסק בבחינה בדיעבד אם נמסר לבעל הדין על ההליכים המתנהלים נגדו וכי תכליתו של המבחן היא לקבוע אם המצאה למורשה או לעורך-דין היא אפקטיבית במובן זה שיש בה את הפוטנציאל הנדרש להביא את הליכים לידיעתו של בעל הדין:

"ככלל יש לומר כי מטרת ההמצאה היא להביא את ההליכים שבפני בית-המשפט לידיעת בעלי הדין, שהם צד להתדיינות (ראו בש"א 548/94 לוי נ' גולדשטיין). במימוש תכלית זו נקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כללים שונים אשר מאפשרים להשיגה במכלול של דרכים ואמצעים. לעניין שבפניי יש רלוונטיות לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי... תקנה 477, כמו תקנות דומות המאפשרות המצאה לידי שאינו בעלי הדין, מבוססת על ההנחה שהמצאה למי שאינו בעל דין, ובכלל זה מורשה של בעל הדין, תביא את ההליך או את כתב בי-הדין הרלוונטי לידיעתו של בעל הדין... בפסיקה נקבע כי מבחן זה הוא מבחן נורמטיבי, ואינו עוסק בבחינה בדיעבד אם נמסר לבעל הדין על-ידי המורשה על ההליכים המתנהלים נגדו, עם-זאת תכליתו של המבחן היא לקבוע אם המצאה למורשה היא אפקטיבית במובן זה שיש בה הפוטנציאל הנדרש להביא את ההליכים לידיעתו של בעל הדין (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 235). לפיכך מקום שברור בו כי אין כל קשר בין המורשה, או מי שהיה מורשה, לבין בעל הדין, לא ניתן להתייחס להמצאה למורשה כאן המצאה כדין לבעל הדין מכוח תקנה 477 הנ"ל."

ב- בר"ע 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל), תק-על 94(3), 409 (1994)) דן השופט ש' לוין במשמעות המושג מורשה על-פי תקנה 482(א), וכך אמר:

"האחת - שאין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לעניין שאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. השניה, על-מנת להחליט האם המצאת המסמכים הינה אפקטיבית במובן האמור, אין להסתמך על הראיות בדיעבד, דהיינו אין להסתפק בשאלה האם בפועל הגיע דבר ההליכים לידיעת הנתבע, אלא יש לבחון את העניין מנקודת מבט נורמטיבית (וראה גם רע"א 572/90, פ"ד מד(1), 758). השלישית, בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל עניין על-פי נסיבותיו."

כב' השופט ד' בר-אופיר בספרו הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שישית עמ' 44 בוחן את השאלה האם ניתן לבצע המצאת האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל למשרד עורך-הדין שייצג את החייב בתובענה בבית-המשפט לאחר שניתן פסק-הדין והשיב כי התשובה לכך, כעיקרון, חיובית:

"מה דינו של ייפוי-כוח שניתן לעורכי-דין כדי להופיע בשמו של נתבע בכל בית-משפט בישראל, ולהגיש כתבי בי-דין בשמו ובמקומו בקשר לתביעה מוגדרת שהוגשה נגדו. האם ניתן לעשות שימוש בייפוי-הכוח כדי לייצג את הנתבע-החייב גם בהליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו לאחר מתן פסק-הדין, והאם הם מוסמכים לקבל בשמו כתבי בי-דין מטעם ההוצאה לפועל? התשובה לשאלה זו טמונה בניסוחו של ייפוי-הכוח: כאשר בעל הדין מסמיך את עורך דינו לייצגו אותו "בבית-המשפט", יש לפרש את הרשאתו כאילו היא כוללת בחובה הרשאה מכללא לייצג אותו גם בהליכי הוצאה לפועל. דברים אלה כפופים לתנאי לפיו אין בייפוי-כוח כל הוראה המוציאה במפורש את ההוצאה לפועל מתחומי השליחות ומפרשת בצמצום את המונח "בית-המשפט". אם יש הוראה מצמצמת כזו יפורש ייפוי-הכוח לפיה, ואם אין הוראה מצמצמת יחול ייפוי-הכוח גם על הליכי הוצאה לפועל... בעל דין אשר מעוניין להגביל את סמכויות עורכי-דין אשר מעוניין להגביל את סמכויות עורכי דינו ולמנוע מהם הופעה בלשכות הוצאה לפועל, עליו לעשות זאת במפורש. ואם לא הגביל את סמכויותיהם במפורש, נראה שעורכי-הדין מוסיפים לייצג אותו בהליכי הוצאה לפועל מכוח אותו ייפוי-כוח שניתן בידם."

אמנם האמור לעיל מתייחס להמצאה לעו"ד אשר ייצג את החייב בהליכים שלפני פתיחת התיק ואילו בענייננו - מייצג עו"ד חלפין את החייבים כיום - בהליכי ערעור על פסק-הדין ולא בתביעה המקורית ובהליכים בגינם ניתן פסק-הדין ואולם סבורני כי מדרך של קל וחומר ניתן להקיש לענייננו שכן לו ניתן להכיר בהמצאת האזהרה לעו"ד אשר ייצג את החייב בהליכים אשר קדמו לפתיחת הליכי ההוצאה לפועל אף שייתכן כי חלף זמן רב בין ההליכים האמורים - הרי שקל וחומר שניתן להכיר בהמצאת האזהרה לעו"ד המייצג את החייב במקביל להליכים המתנהלים בהוצאה לפועל, אף בהליכי ערעור על פסק-הדין אשר לביצועו נפתח התיק - שכן ברי כי במקרה המצוי לפתחי - קיימים בוודאות יחסי עו"ד לקוח בין החייבים לבין עו"ד חלפין שעה שבמקרה שפורט בספרו של כב' השופט בר אופיר - יתכן כי הליכים אלו הסתיימו וייתכן כי אף חלף זמן רב בין תום הייצוג המשפטי לבין מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

זאת ועוד - נראה כי במקרה דנן - לא ציין עו"ד חלפין בהודעתו כי הוא סבור שאין הוא מורשה לקבל את האזהרה עבור החייבים או כי לא העבירה לחייבים לאחר שקיבלה בעצמו וחתם עליה, ועל-כן אף מטעם זה סבורני כי דין בקשת הזוכה להתקבל.

בענייננו - תיק ההוצאה לפועל דנן נפתח בתאריך 14.01.16 למימוש פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 16.11.15.
ביום 08.02.16 ביצע שליח מטעם ב"כ הזוכה מסירה לידי עו"ד נתי חלפין אשר קיבל את האזהרה וחתם על כל אחד מהמסמכים אשר הומצאו לידיו במועד באמור (הן בחתימת ידו והן בחותמת משרדו).

בהחלטתי מיום 20.04.16 ובהמשך לבקשת ב"כ הזוכה - הורתי לעו"ד חליפן להבהיר האם הוא מייצג את החייבים ובתגובתו - הודיע עו"ד חלפין ביום 05.05.16 כי "שירותיו נשכרו על-ידי החייבים לשם ייצוגם בבית-המשפט העליון בלבד במסגרת הליכי הערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט אטדגי) אשר ניתן ביום 16.11.15".

למותר לציין כי עו"ד חלפין לא שלח לב"כ הזוכה בחזרה את המסמכים שהומצאו לו, לרבות האזהרה בטענה שהוא אינו מורשה לקבלם ולא הגיש כל הודעה לתיק מיוזמתו ואף לא סירב לחתום על מסמכי האזהרה. רק לאחר שנדרשה תגובתו במסגרת החלטתי - הבהיר כי ההסדר שנחתם בינו לבין החייבים כולל את ההליכים בית-המשפט העליון בלבד. ואולם לא ציין בהודעה זו כי אינו מוסמך לקבל כתבי בי-דין לרבות אזהרה בשמם.

עוד יצויין כי עיון בהסכם שנחתם בין הצדדים (שכן עו"ד חלפין לא צירף העתק מיפויי-הכח עצמו אלא מהסכם שנכתב בין הצדדים ואשר פרטיו הובאו בדואר אלקטרוני שצורף להודעתו של עו"ד חליפן), מעלה כי "ההסדר האמור כולל את כל ההליכים בבית-המשפט העליון לרבות... וכל הליך אחר עד לפסק-הדין בערעור" היינו - לא זו בלבד שההסדר לא סייג את הליכי ההוצאה לפועל מכלל ההליכים אלא שלאחר שפורטו ההליכים - לאחר המילה לרבות - צויין "וכל הליך אחר" ומכאן ניתן להבין כי יתכן ואף הליכי הוצאה לפועל נכללים בעניין.

אין חולק כי מבחינת פרקי הזמן שבין מתן פסק-הדין למועד המצאת האזהרה - הרי שמדובר בחודשים ספורים בלבד - ואף לאחר מועד פסק-הדין ופתיחת תיק ההוצאה לפועל - ייצג עו"ד חלפין את החייבים כך שקיים הפוטנציאל הנדרש (כאמור בפסק-הדין בעניין מרגוליס לעיל) להביא את דבר פתיחת התיק ואת ההליכים האמורים לידיעת החייבים על-ידי עו"ד חליפין אף אם לא הסמיכו החייבים את עו"ד חלפין באופן מפורש לקבל עבורם את האזהרה.

במקרה דנן לא תמו היחסים שבין השולחים-החייבים לבין עורך דינו-עו"ד חלפין לאחר מתן פסק-הדין שכן האחרון ממשיך לייצגו בהליך הערעור בבית-המשפט העליון, באותו תיק נשוא ההוצאה לפועל, ולפיכך יש להניח בסבירות גבוהה למדי, כי עו"ד חלפין נפגש לעיתים תכופות עם החייבים או מי מהם והמצאת האזהרה לידו המבקש תשיג את מטרתה - היינו תוכן האזהרה יובא לידיעת החייבים, ועו"ד חלפין, לא יצטרך לכתת רגליו בניסיון לאתר את החייבים עבור הזוכה.

זאת ועוד - הודעתו של עו"ד חלפין ולפיה הינו מייצג את החייבים בבית-המשפט העליון בלבד אינה מעלה ואינה מורידה שעה שהפסיקה אינה דורשת כי בא-כוחו של חייב/נתבע בהליך אחד - יהיה רשאי לייצגו גם בהליך האחר על-פי יפויי-הכוח אלא די בכך שכמורשה לקבלת כתבי בי-דין בהליך האחד - חזקה עליו שיעביר את הידיעה ובמקרה דנן את האזהרה למרשו. היינו - די בכך שעו"ד חלפין פועל כיום (ובכך אין ספק) כב"כ החייב בעניין אחד - כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי-דין בשמו.

הפסיקה אכן קבעה לא אחת כי אין להרחיב יתר על המידה את גבולותיה של תקנה 477 לתקסד"א ואין לומר כי כל מי שמייצג את הנמען בעניינים אחרים, יכול להיחשב "מורשה" לקבלת כתבי בין דין בעניינים שונים לחלוטין - אלא יש צורך בקשר כלשהו בין העניין בו מטפל עורך-הדין עבור לקוחו ובין כתבי בי-דין אותם מבקשים להמציא ללקוח. במקרה הנדון קיים קשר כזה.

(ראה בעניין זה רע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה(4), 705, וכן בע"מ זדה נ' זדה, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.04.07))

ואולם סבורני כי בענייננו - אין חולק כי הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו בעקבות פסק-הדין שלביצועו נפתח התיק דנן נחשבים כחלק מאותו נושא התדיינות אשר לגביהם ניתנו לעו"ד חלפין ייפויי-כוח מאת החייב שכן הליכי ההוצאה לפועל נפתחו לביצוע פסק-הדין אשר ביחס אליו פועל עו"ד חלפין להגיש ערעור לבית-המשפט העליון.

אשר-על-כן ולנוכח כל האמור לעיל - אני נעתרת לבקשתו של הזוכה ומורה כי ניתן לראות בהמצאת האזהרה למשרדו של עו"ד חלפין כהמצאת האזהרה כדין לחייבים.

ועל-כן אני מורה למזכירות להקליד בתיק מסירה מלאה לחייבים ליום 08.02.16.

לנוכח האמור לעיל - אין מניעה להטיל על החייבים את העיקולים כמבוקש בבקשת הזוכה מיום 19.04.16.

ועל-כן מתקבלת בקשת הזוכה מיום 19.04.16 להטלת העיקולים באמצעות המדיה המגנטית."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם ניתן להמציא האזהרה למשרדו של עורך-הדין המייצג את החייב?