botox
הספריה המשפטית
רשות האכיפה במדינת ישראל הליכי הוצאה לפועל - המדריך המקיף כרך ב'

הפרקים שבספר:

בקשה לפסילת רשם ההוצאה לפועל

11. בקשה לפסילת רשם ההוצאה לפועל
בתיק הוצאה לפועל מס' 26-05270-11-0 (הרצליה) {הזוכה נ' החייב, טרם פורסם (31.12.15)} נפסק מפי כב' הרשמת דיאנה פסו-ואגו:

"החלטה
לפני בקשה לפסול מותב זה מלשבת בדין, המבוססת על הטענות לפיהן מותב זה נותן החלטותיו תוך משוא פנים כלפי המבקשים 1 ו- 2, כאשר החלטות ניתנות "ללא כל הבנה ו/או הצדקה וזאת אלא ורק כנגד החייבים...", תוך "ניגוד עניינים" והתעלמות מבקשותיהם והמסמכים המוגשים על ידם.

לדבריו, "... ההתעללות רבת השנים להם זכו החייבים מזרועה של הרשמת" ובכך, לטענתו, קמה עילה נוספת לפסילת המותב.

כבר עתה אציין, כי בקשות החייבים לעיין מחדש בהחלטותיי להגדיל החוב בתיק, עדיין תלויות ועומדות לאחר שנקבע כי משהצדדים לא הגיעו לכלל הסדר, כפי שהוצע במעמד הדיון, הכרעה תינתן לאחר מתן החלטה בבקשת החייבים לפסול מותב זה.

לפיכך בקשת החייבים לפסלות המבוססת על הכרעה בהגדלות החוב, אינה יכולה לעמוד, שכן הכרעה שכזו טרם ניתנה.

כונס הנכסים והזוכה התנגדו נחרצות לבקשה, בתגובה ארוכה ומפורטת.

פתח דברים אציין כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך, ללא אסמכתא, ללא מסמך וללא כל הפניה רלוונטית לביסוסה. הבקשה מפרטת טענות עובדתיות שאינן מבוססות בכל ראיה, כאשר הנטל מוטל על כתפי המבקשים (ראה ע"א 10258/07 - "... כבר נקבע כי מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה באשר לטיב הראיות שאותן ראוי להביא בבקשת הפסלות. הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות, חייבות להיות משמעותיות... על-כן ברור כי חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי, מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות...").

בקשת המבקשים, מבוססת ברובה על טענות כנגד החלטות שניתנו לפני זמן, כאשר ידוע שיש לעתור בבקשה כאמור, עם היוודע עילת הפסלות ובהזדמנות הראשונה. על ההחלטות לגופן, יש כמובן להשיג בדרכים הקבועות בדין. טענות המבקשים מופנות לאירועים שהתרחשו, לכאורה, טרם מועד הדיון שהתקיים במעמד הצדדים וטרם הגשת בקשות שונות ורבות של המבקשים, לבחינתי.

די באמור כדי לדחות הבקשה, ככל שעניינה ההחלטות שניתנו בתיק. גם לגופם של דברים אין בבקשה ממש.

המבקשים טענו, באופן כללי ללא כל פרוט, כנגד ההחלטות שניתנו במסגרת הליך הכינוס ויתר ההליכים בתיק, לאורך השנים - בעוד שההליך נפתח במאי 2011 והועבר לטיפולו של מותב זה רק בתחילת שנת 2015. כך, שנדמה, כי בקשתם, בחלקה אם לא ברובה, אינה רלוונטית למותב זה. מעבר לכך טענות אלו, כנגד החלטות חלוטות שניתנו לאורך השנים, בין אם על-ידי מותב זה או אחר - דינן היה להתברר בפני ערכאת הערעור המוסמכת ולא במסגרת הבקשה לפסלות.

אי-שביעות רצונו של מי מהצדדים, מהחלטה של רשם הוצאה לפועל, אינה יכולה להוות עילה ובסיס לפסילתו.

למותב זה אין כל דעה מגובשת באשר לתוצאות ההליך וכלפי מי מהצדדים, והתיק יוסיף וידון בפתיחות ומתוך נכונות להשתכנע בטיעוני מי מהצדדים.

הצעת הפשרה, שהועלתה במעמד הדיון, והוגדרה כ"קנוניה מתוכננת היטב", הועלה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, תוך ניסיון ליישב המחלוקות בין הצדדים, באופן במפורט, במפורש וברור. כל טענה כנגד הסדר הפשרה, לפיה נעשתה כדי "להונות" את החייבים וב"יד אחת" עם כונס הנכסים, משוללת כל יסוד וכוזבת.

אכן - דברים שהוחלפו באולם הדיונים ועניינם הצעות פשרה, בניסיון לסיים המחלוקות בין הצדדים, לא תועדו במלואם בפרוטוקול, ובמהלך השמעת הדברים, לא באה על כך כל טענה או מחאה ממי מהצדדים. אי-תיעוד מהלכי פשרה בפרוטוקול, מקובל מימים ימימה וגם בכך אין כדי להוות מכשול בפני מותב זה להמשיך ולדון בעניינם של המבקשים.

ככל שלחייבים יש תחושה סובייקטיבית, שמותב זה נוטה להכרעה לטובת הצד השני - הרי שמדובר בתחושה חסרת בסיס ומשוללת כל יסוד. בוודאי שתחושת בטן כזו אינה יכולה לבסס בקשה לפסילת מותב.

ככל שהחייבים נשענים על טענות עובדתיות, של קשר ישיר ומוסתר, בין מותב זה לצד השני, עניין שבוודאי, לו היה נכון, היה מונע מהמותב להמשיך ולדון, הרי, וכמבואר, אין לעובדות הנטענות, או הנרמזות, אף לא גרעין אחד של אמת ומדובר בטענה עובדתית חסרת שחר לחלוטין.

באשר לתלונת החייב 2 שהוגשה, ואשר טרם הוכרעה, אין זה הפורום ליתן עמדתי לאמור בה ולבטח אין בידי ליתן החלטה בעניינה והיא תידון ותוכרע, בוודאי, על-ידי הגורם המוסמך.

ב- ע"פ 11275/05 נקבע, כי הגשת תלונה כנגד שופט אינה מקימה, כשהיא לעצמה, עילת פסלות ואינה מקימה חשש ממשי למשוא פני "שאם לא תאמר כן יוכל כל בעל דין לפסול שופטים מלדון בעניינם באמצעות הפרכת תלונות כנגדם".

המבחנים הנדרשים לצורך הכרעה בבקשה לפסלות, הינם מבחנים אובייקטיביים, כאשר יש לשקול ביניהם הגינות המשפט, אמון הציבור והגנה על אינטרס הצד שאינו מבקש פסלותו של השופט.

תחושתו הסובייקטיבית של המבקש, לפיה נגרם לו עוול, אינה מצדיקה העברת הדיון למותב אחר, שכן השימוש בטענת "מראית פני הצדק", מרוקנת מתוכנה, מקום שאין כל בסיס ממשי לבקשת הפסלות. ניהול משפט אינו רק זכות אלא אף חובה מכוח המינוי.

סוף דבר - דין הבקשה להידחות.

המבקשים יישאו בהוצאות הזוכה בסך 6,000 ש"ח כולל מע"מ."