בקשה למימוש ואכיפת כתבי שיפוי ולהורות לבנק להשיב כספים שקיבל מקופת הכינוס לשם תשלום דמי הסכמה לרמ"י

15. בקשה למימוש ואכיפת כתבי שיפוי ולהורות לבנק להשיב כספים שקיבל מקופת הכינוס לשם תשלום דמי הסכמה לרמ"י

בתיק הוצאה לפועל מס' 17-01473-03-8 (כפר סבא) {הזוכה נ' החייב, טרם פורסם (16.01.16)} נפסק מפי כב' הרשמת גולדשטיין לירן עמית:

"החלטה
בעניין שבין: רשות המסים (להלן: "רשות המסים"), החייבים, נושה מובטח (להלן: "הבנק"), רוכשי הנכס (להלן: "הרוכשים") ורשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י").

בקשה למימוש ואכיפת כתבי שיפוי ולהורות לבנק להשיב כספים שקיבל מקופת הכינוס לשם תשלום דמי הסכמה לרמ"י.

בקשת רשות המסים להורות לבנק להשיב לקופת הכינוס - על-סמך כתבי השיפוי שמסר לתיק (להלן: "כתבי השיפוי") - חלק מהכספים שקיבל מכונס הנכסים עו"ד דוד לוי (להלן: "הכונס"), לשם תשלום חוב דמי הסכמה לרמ"י (להלן: "הכספים").

הכונס אינו פעיל בתיק מזה זמן רב ומצוי בסכסוך עמוק עם רשות המסים בגין תיקים רבים בהם ייצג אותה. עת נגלע הסכסוך וחרף הצעת רשם, התנגד הבנק למינוי כונס נכסים חלופי או נוסף בתיק דנא (החלטה בנומ' 4194 מיום 21.11.12), נוכח כהונת עו"ד ובר, בא כוחו דאז, ככונס נכסים בתיק שניהל הבנק נגד החייבים. תיק זה נסגר לאחר שעו"ד ובר שוחרר מתפקידו.

הכספים דרושים לשם סילוק חוב 'דמי הסכמה' לרמ"י בערכם ליום 29.04.15 בסך 512,034 ש"ח בצירוף הצמדה (להלן: "דמי ההסכמה האחרונים") לשם שכלול הזכויות במשק על-שם הרוכשים. כפי עמדת רמ"י, לשכלול הזכויות קודם למתואר יש להסדיר את הבניה הבלתי-חוקית במקרקעין תוך תשלום דמי שימוש ראויים ככל שיידרש ולשלם חוב בגין 'דמי הסכמה' (ליום 29.04.15 בסך 409,846 ש"ח כנ"ל) בגין עסקת רכישת הזכויות על-ידי החייבים (להלן: "דמי ההסכמה הראשונים"). את חובת הרוכשים לשאת בתשלום דמי הסכמה ראשונים קבע כב' הרשם בנימין יזרעאלי בהחלטה חלוטה מיום 09.11.10.

כפי אסמכתאות שצורפו לדו"ח כונס מיום 14.03.12, כנגד כתבי השיפוי הועברו מקופת הכינוס לבנק 1,233,454 ש"ח; 1 מיליון ש"ח ביום 04.02.07 והשאר ביום 27.03.08.

הכונס השאיר בידיו בנאמנות סך 525,730 ש"ח (להלן: "כספי הנאמנות") לתשלום דמי הסכמה האחרונים והוצאות אחרות שאמורות היו לחול על קופת הכינוס. כספי הנאמנות לא הופקדו על-ידי הכונס לתיק חרף החלטות רשמים שהורו לו לעשות כן. מאוחר יותר אף חדל הכונס להגיש דו"חות כנדרש (בתיק זה ובתיקים נוספים בהם כיהן כונס נכסים) ולא נודע מה אירע לכספי הנאמנות. מתיקים אחרים שניהל הכונס עבור רשות המסים הובהר כי הוא ניהל חשבון אחד משותף עבור כלל התיקים בהם טיפל ואין מחלוקת בין הצדדים כאן כי הכונס ניתק מגע ועמו נעלמו כספי הנאמנות.

בתיק ת"א (שלום ת"א) 52062-01-12 תבעו הרוכשים את הכונס ואת בא-כוחם בהסכם הרכישה מהכונס ובפסק-דין מיום 18.07.14 חייב כב' השופט אבי שלו את הכונס במלוא סכום התביעה (בסך 655,440 ש"ח) ואת עו"ד הדר בא-כוחם, לשלם לרוכשים פיצויים בסך העולה על 600,000 ש"ח עם הצמדות שונות לראשי נזק שונים (להלן: "פסק-הדין"). בין היתר חוייבו עורכי-הדין בתשלום פיצויים לרבות בגין חיוב הרוכשים לשלם את דמי ההסכמה הראשונים.

לפי הודעת ב"כ הרוכשים בדיון, מלוא סך פסק-הדין שולם לרוכשים על-ידי חברת הביטוח של עו"ד הדר והוא בידי הרוכשים.

הרוכשים מצטרפים לבקשת רשות המסים שלפני; החייב ובנק איגוד מתנגדים לה.

בנוסף הוגשו עמדות רמ"י וכן מסמ"ק חדרה - בנוגע להחזר תשלום מס שבח שייתכן ושולם ביתר.

ודוק: ביום 19.05.14 (בקשה מס' 4) ביקשו הרוכשים את הרשמת להורות לכונס או לזוכה להעביר אליהם את יתרת הכספים שבקופת הכינוס. בהחלטת כב' הרשמת אפרת אידר ינון הופנו הרוכשים לגביית פסק-הדין.

ביום 13.01.16 התקיים לפני דיון בנוכחות כל המעורבים; ב"כ רשות המסים, החייב שהוא עו"ד, ב"כ הבנק, ב"כ הרוכשים והרוכש, מהפרקליטות התייצבו ב"כ רמ"י וב"כ מסמ"ק חדרה. בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

רשות המסים טוענת כי אין היא מבקשת להורות לבנק להשיב את הכספים לידיה - שלו כך ביקשה ניתן היה לטעון כי לחייב ולבנק אין יריבות עמה - כי אם להורות לבנק להשיב את הכספים לקופת הכינוס. קופת הכינוס מתנהלת על-ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל-אף אם מעשית נוהלה על-ידי כונס הנכסים ששימש כנאמן של כב' הרשמת.

עוד נטען כי מטרת כתבי השיפוי היתה להבטיח השבת כספים ויצירת ביטחון ויציבות לכל הצדדים לרבות הרוכשים, ואינם מופנים לכונס הנכסים אישית; כתב שיפוי הוא מסמך 'מגשר' בין הבנק המתחייב לרשמת ההוצאה לפועל - האחראית על הליכי הכינוס.
בנסיבות התיק משמשת רשות המסים רק כתחליף לכונס, כגורם המקשר בין כב' הרשמת לבין הבנק, והכספים - אם יושבו - יופקדו בקופת ההוצאה לפועל ולא יועברו לידי רשות המסים או הכונס. לכתחילה נועדו כתבי השיפוי כדי להבהיר למקבל הכספים (הבנק) שהכספים מועברים בתנאי שיושבו לפי שיקול-דעת כב' רשמת ההוצאה לפועל, ולהבהיר כי אין מדובר בתשלום ודאי לידיו אלא מותנה בלבד.

מוסיפה רשות המסים כי בנסיבות תיק זה בהן נעלמו כספי הנאמנות צריך להיות ברור לצדדים כי אם היה הכונס מסרב להעביר את הכספים לבנק טרם שוכללו הזכויות על-שם הרוכשים, לא היה הבנק מקבל אף פרוטה ויכול היה רק להעלות טענות אישיות נגד עו"ד דוד לוי (שלמרבה הצער, לא היו מסייעות לו). משקיבל הבנק כספים על תנאי כשהוא מודע לתנאי זה, שוב אינו יכול לכפור בתחולת התחייבותו להשבת הכספים, שרק על בסיסה הוקדמה חלוקתם אליו מלכתחילה. על הבנק להשיב את הכספים לאלתר שאם לא כן, יופעל כתבי השיפוי ככל ערובה מכוח חוק ההוצאה לפועל וכפסק-דין כאמור בסעיף 85 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק").

לטענת הבנק כי אינה יכולה לבקש הבקשה במקום הכונס משיבה רשות המסים כי המהות היא שקובעת, דהיינו חלוקת הכספים כדין כשהוצאות הכינוס קודמות. לרשמת ההוצאה לפועל סמכות להורות על השבת הכספים בין מכוח הוראות כתבי השיפוי והוראות סעיף 83 לחוק ובין מתוקף הוראות סעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל, בנוגע להשבת כספים ששולמו בטעות.

בעניין הסמכות מוסיפה רשות המסים כי עוולת הרשלנות שמייחסים לה החייבים והבנק מעולם לא הוכחה ובכל מקרה אינה בסמכות רשם ההוצאה לפועל לדיון.

הבנק חולק על טענות רשות המסים בטענה לאי תחולת כתבי השיפוי בנסיבות התיק; כשבידי הכונס היו כספי הנאמנות לצורך תשלום דמי ההסכמה והוא השתמש בהם לצרכים אחרים, לרבות כאלו של רשות המסים שנהנתה מהם. בדיון נטען כי מדובר בגזל על-ידי הכונס.

הבנק מוסיף כי רשות המיסים ביקשה את מינוי הכונס לתפקידו מאחורי גבו אף שהוא נושה מובטח בדרגה ראשונה, תוך הסתרת מינוי הכונס הימנו, ותוך שרשות המסים התנגדה לבקשתו לביטול מינוי הכונס מטעמה וביקשה שהכונס ינהל את הליך המימוש. נוכח התוצאות אין לרשות המסים להלין אלא על עצמה. עוד נטען כי יש לראות בה כאחראית למעשי הכונס ולדחות את בקשתה להורות לבנק לשלם את דמי ההסכמה לרמ"י. רשות המיסים התרשלה בפיקוחה על מעשי הכונס, בא כוחה, והיא האחראית למחדליו ולמעשיו שהביאו להעלמות הכספים, כאשר ייתכן שהיא זו שנהנתה מהם.

הבנק מוסיף כי לו היו הרוכשים משלמים את דמי ההסכמה הראשונים במועד בו הורה להם כב' רשם ההוצאה לפועל לעשות זאת (שנת 2010) היה הכונס משלם אותה עת את דמי ההסכמה האחרונים, תוך שימוש בכספי הנאמנות ובכך היה נמנע המצב הנוכחי שבו נדרש הבנק לשאת בתוצאות השיהוי של הקונים.

מכך שאת הבקשה הגישה רשות המיסים ולא הרוכשים מבקש הבנק ללמוד חיזוק לטענה כי היא רואה עצמה אחראית למעשי ומחדלי הכונס, ובכך נמצאה מהווה הודאת בעל דין. רשלנות רשות המיסים בפיקוח על הכונס חורגת מנסיבות תיק זה וחלה על תיקים רבים נוספים. לולא רשלנות זו בתיקים רבים בהם ייצגה הכונס, היה נמנע השימוש שנעשה בכספים בתיק זה לצורך תשלומים אחרים שהכונס טוען ששימשו את רשות המיסים במסגרת תיקים אחרים שניהל עבורה. מהמתואר טוען הבנק כי אין להחיל ההלכות הקובעות ניתוק הקשר בין זוכה למעשי כונס נכסים אלא להחיל את הוראות סעיף 2 חוק השליחות ולהטיל עליה את האחריות למעשי שלוחה.

הבנק לא היה צד להליכי המכר ואינו אחראי למעשי כונס הנכסים, ולפיכך טוען אין מקום לחייבו להחזיר חלק מהכספים שהועברו אליו כנושה בעל שיעבוד ראשון על הנכס.
הבנק טוען כי אין לרשמת ההוצאה לפועל סמכות עניינית לדון בסוגיה שכן מדובר בעניין מורכב הדורש שמיעת ראיות.

החייב מחזיק בעמדה זהה לזו של הבנק וטוען כי רשות המיסים הבהירה כי הכונס פעל באותה שיטה בכל תיקי הכינוס בהם מונה לתפקידו כבא כוחה; שיטה בה ניהל את כלל תקבולי והוצאות תיקי הכינוס בחשבון נאמנות אחד; בלא הפרדה; כשהכונס השתמש בכספי תיק א' עבור תיק ב' וכל זאת כאשר התקנות וכללי האתיקה מחייבים ניהול חשבון נפרד לכל תיק. החייב טוען כי רשות המיסים לא התכחשה לשיטה בה נקט הכונס.

החייב טוען כי לו ישלם עתה הבנק את הכספים שנדרשת השבתם, הוא זה שיישא בכך ויינזק הלכה למעשה, מאחר והבנק יחזור אליו כדי שישלים לו את סכום החוב שהובטח בשעבוד על הנכס.

בכתבי טענותיו טען החייב כי מי שצריך לשאת בהוצאה עסקינן הם הכונס ורשות המסים וכי גם לרוכשים טענות טובות נגדם. החייב מציין כי בתיק הוצאה לפועל מס' 17-07003-01-9 התירה כב' רשמת ההוצאה לפועל לרוכשת לעתור לפי סעיף 58 לחוק לחיובו של עו"ד דוד לוי בפיצוי בגין כל נזק מוכח שנגרם לה כתוצאה מפעולותיו, וזו צריכה להיות תרופתם של הרוכשים כאן, כמו גם הגשת תביעה נגד רשות המסים שכן הכונס ביצע עוולה כלפיהם באי-תשלום דמי ההסכמה האחרונים מכספי הנאמנות שבידיו וחובה עליו לשלם לרוכשים מכיסו את סכום הכסף שהוחזק בידיו בנאמנות. אין כל יריבות בין רשות המיסים לבין הבנק שכן כתבי השיפוי נעשו כלפי כונס הנכסים ולרשות המיסים אין כל מעמד כצד לכך ולפיכך דין בקשתה להידחות על-הסף מחוסר יריבות וכמו-כן אין לה עילה לבקש החזר כספים מהבנק ככל שהיא מדברת בשם הכונס, מאחר ומדובר בכספים שהיו בידי הכונס או רשות המיסים והם אלה שאחראים לכספים אלה וצריכים לשאת באחריות ולשלם אותם לקונים.

החייב מוסיף כי דרישת התשלום של הרוכשים הועברה לרשות המיסים כפי העתק המכתב מיום 07.10.14 ובמקום להתמודד עם טענותיהם, העדיפה רשות המיסים לבצע סטיה חדה וליצור יריבות משפטית חסרת בסיס בינה לבין הבנק.

אלא, שאף אם כונס הנכסים עצמו היה דורש את דמי ההסכמה מהבנק בהסתמכו על כתבי השיפוי, היתה נדחית דרישתו על-הסף, שכן כתבי השיפוי נועדו רק למקרה שכונס הנכסים יזדקק לסכומים שמעבר לכספי הנאמנות שנותרו בידיו.

כטענת הבנק טוען החייב כי אין לרשמת ההוצאה לפועל סמכות עניינית לדון בסוגיה.

הרוכשים מצטרפים לבקשת רשות המסים בלי לגרוע מטענותיהם כלפיה, אם וככל שקופת הכינוס לא תישא במלוא תשלום דמי ההסכמה האחרונים, כמתחייב מהסכם המכר בינם לבין הכונס. לטענת הרוכשים אין מחלוקת כי קופת הכינוס צריכה לשאת בחוב דמי ההסכמה האחרונים, כהוצאת כינוס הקודמת לכל תשלום לנושים מובטחים ואחרים כלשהם. כן נטען להיעדר מחלוקת, כי לו היו כספים בקופת הכינוס היה משולם מהם תחילה חוב דמי ההסכמה האחרונים לרמ"י בטרם חלוקתם לנושים. לפיכך, אף כאשר הועברו כספים מקופת הכינוס לבנק, עליו להשיבם לצורך תשלום הוצאות הכינוס הקודמות לכל חלוקת כספים שהיא.

הרוכשים טוענים כי מלשון כתבי השיפוי עולה כי הכספים הועברו לבנק על תנאי, מתוך ידיעה ברורה כי קיימת אפשרות שיצטרך להשיבם לקופת הכינוס, ולכן מושתק הבנק מלטעון נגד השבת הכספים שקיבל כפי החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל.

הרוכשים מדגישים כי אף אילולא נחתמו כתבי שיפוי היה על הבנק להשיב את הכספים בהינתן ההלכה הפסוקה כי הוצאות כינוס קודמות לכל העברת כספים אחרת. רכישת הנכס נעשתה כפי הוראות סעיף 34א לחוק המכר מתוך ידיעה והסתמכות ברורה כי קופת הכינוס תישא בכל תשלומי המס, לרבות דמי ההסכמה. אם לא תינתן הוראה לבנק להשיב את הכספים כמתואר, נטען כי תיפגע מידת הוודאות וההסתמכות של צדדים שלישיים ורוכש תם לב במסגרת הליכי כינוס בהוצאה לפועל.

הרוכשים מוסיפים מדובר בסכום גבוה של חוב דמי ההסכמה האחרונים אם הבקשה לא תתקבל, ייאלצו הרוכשים בעל כורחם לנהל הליכים משפטיים נגד רשות המסים וגורמים נוספים על-מנת לגרום להם לשלם את דמי ההסכמה האמורים. מדובר בעול כספי כבד שאין סיבה שהרוכשים שלא נפל רבב בהתנהגותם, יישאו בו, לאחר שכבר הוציאו הוצאות משפטיות רבות במסגרת התביעה בה ניתן פסק-הדין. ההחלטה הצודקת היא להורות לבנק להשיב את הכספים שחולקו לו, בגובה הסכום הנדרש לתשלום דמי ההסכמה לרמ"י, כפי בקשת רשות המסים.

כרשות המסים טוענים הרוכשים לקיום סמכות עניינית לרשמת ההוצאה לפועל לדון בסוגיית השבת כספים על-פי כתבי השיפוי, לעומת-זאת בשאלת תביעה נזיקית נגד הכונס ו/או רשות המסים נטען כי הסמכות מוקנית לערכאה מוסמכת.

רמ"י בתגובתה הבהירה כי ליום 29.04.15, המשק רשום על-שם מי שמכרו את הזכויות לחייבים; כי לפי דו"ח פיקוח מיום 07.07.14 קיימים במשק בית מגורים בשלבי בניה; 3 מבני משק ללא היתר; וכי אין התאמה לתכניות; כי העברת הזכויות במשק לרוכשים תבוצע בכפוף לתנאים מצטברים ולפי סדר זה : הריסת המבנים שללא היתר ותשלום דמי שימוש בגינם וככל שיתאפשר לחילופין הסדרת הבניה שאינה מאושרת ותשלום דמי שימוש; תשלום דמי הסכמה ראשונים בסך 409,846 ש"ח וכן דמי הסכמה אחרונים בסך 512,034 ש"ח - סכומים שנכונים ליום 29.04.15 ויישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית (בדיון ירד נושא הריבית) עד למועד תשלומם בפועל. בקשר לאי נקיטת הליכים מטעם רמ"י בכל הנוגע לתשלום דמי הסכמה נטען כי לפי החלטת מועצה מס' 534, חוכר המעביר זכות חכירה חייב בתשלום דמי הסכמה. לפיכך כל עוד לא שולם סכום זה, לא מועברות הזכויות. עוד מבהירה רמ"י כי בנוגע להליכים נגד שימושים חורגים, לא נפתחה תביעה משפטית נוכח ההתדיינות בקשר עם העברת הזכויות. רמ"י הבהירה והדגישה כי כל עוד לא תבוצע העברת הזכויות הראשונה על-שם החייבים לא ניתן יהיה לטפל בהעברת הזכויות השניה על-שם הרוכשים, ולפיכך ברור שלא היה באפשרות רמ"י לקבל תשלום דמי הסכמה אחרונים מהכונס כל עוד לא הוסדרו חריגות הבניה ולא שולמו דמי ההסכמה הראשונים, וכשהעברת זכויות לחייבים לא הושלמה. רמ"י הודיעה כי הצדדים בתיק זה אינם נכנסים תחת המקרים המזכים בהנחה לפי החלטת המועצה 534 וכן, כי נוכח חריגות הבניה שלא ניתן להסדירם בהתאם לנהלי הרשות, הועבר התיק לטיפול משפטי ביום 16.06.15. לסיכום - עד שלא ייהרסו המבנים שללא היתר וכן ישולמו דמי שימוש ראויים בגינם, לא ייעשה כל טיפול בנכס לרבות טיפול בעניין העברת הזכויות ותשלום דמי ההסכמה.

מאחר ונטען על-ידי הבנק כי מגיעה השבת מס שבח ששולם ביתר נדרשה תגובת מסמ"ק חדרה שטען כי נוכח היעדר יריבות משפטית בינו לבין הבנק, לא זכאי האחרון לבקש הארכת מועד לפי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"); לפי סעיף 15(א) וכן סעיפים 86, 87(א), ו- 88 לחוק מיסוי מקרקעין, רק מי שחב בתשלום המס מכוח הדין והוצאה לו שומה או החלטה בהשגה או החלטה אחרת - רשאי לפנות למנהל או לוועדת הערר שלפי חוק מיסוי מקרקעין ולהשיג או לערער (בהתאמה).

נעשית הפניה לפסיקה לפיה מי שאינו נישום אינו רשאי להיכנס לנעליו של הנישום ולהשיג או לערער על שומת המס או ההחלטה.

שומת מנהל מיסוי מקרקעין מתייחסת לחייב ומשכך על החייב לפנות בבקשה מתאימה ישירות למנהל ורק לאחר בחינת התמונה העובדתית המלאה על כל המסמכים הנדרשים - תינתן החלטת המנהל. ככלל, נטען, עמדת המנהל היא שלא ניתן להאריך את המועד לפתיחת שומה לפי סעיף 107 לחוק, היות שסעיף 85 לחוק קובע פרק זמן מוגדר וסופי של 4 שנים לפתיחת שומה, ובכך נקבעה התיישנות מהותית שאינה ניתנת להארכה לפי הפסיקה. בכל מקרה, לקבלת מענה ענייני וספציפי על החייב לפנות ישירות למנהל מיסוי מקרקעין ולא במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

הכרעה
טענות מקדמיות ובקשות סילוק על-הסף
כידוע רשאי רשם הוצאה לפועל ליתן החלטות ולהידרש לסוגיות אף מיזמתו ואין זה מעלה או מוריד בעניין דנא מי הם המבקשים; רשות המסים, הכונס או הרוכשים. רק לאחר שייגרעו כספים מהבנק שיחזור לחייב בתביעה, רק אז יעמוד החייב בפני נזק ממשי, ובכל זאת, רשאי החייב לטעון עתה למניעת נזקיו. כך, אני מוצאת כי אין סיבה לשלול מרשות המסים אפשרות להעלות טענות למניעת נזק עבורה. אזכיר כי הרוכשים כבר עתרו בעניין זה בעבר (וראה במבוא להחלטתי). מצאתי לדחות טענה זו לסילוק הבקשה על-הסף של החייב. זאת ועוד, טענה מקדמית נוספת העלה הבנק שטען כי הרוכשים השתהו בתשלום דמי הסכמה ראשונים והסדרת חריגות הבניה, ובכך נמנע תשלום דמי הסכמה אחרונים עת היו כספי נאמנות בידי הכונס. שיהוי זה, שינה לטענת הבנק את מצבו לרעה. טענת שיהוי נטענת כנגד הגשת תביעה או בקשת סעד באיחור (ראה חוק ההתיישנות סעיף 27 לפיו השתהות בפנייה לבית-משפט הינה שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפיה הלגיטימית של הנתבע לא להיתבע) . אזכיר כי מי שהגיש את הבקשה הינה רשות המסים. זאת ועוד, לא ברור על-סמך מה נטענת ציפיה לגיטימית של הבנק כאילו לא יידרש להשיב כספים על-סמך כתבי השיפוי עוד טרם שוכללו הזכויות, ועל-סמך מה התייחס הבנק לכספים שהועברו לו על תנאי כאילו הם העברה חלוטה, שחרר את הכונס מטעמו עו"ד ובר וביקש סגירת תיק ההוצאה לפועל שניהל נגד החייבים בעניין המשק. ה'יריבות' בסוגיה שלפני היא של הבנק מזה וקופת הכינוס באמצעות רשם ההוצאה לפועל מזה, וראה להלן. נוכח האמור אני דוחה את טענת השיהוי.

הלכה למעשה משמעות הבקשה שלפני הינה לאפשר השלמת עסקת המכר מכונס הנכסים לרוכשים, ברישום על-שם הרוכשים. אין חולק כי עסקת המכר לא הסתיימה שכן טרם נרשמו הזכויות על-שם הרוכשים. רמ"י אינה מאפשרת תשלום דמי הסכמה אחרונים טרם שולמו דמי ההסכמה הראשונים שקודמת להם כי הדרישה להסדרת סוגיות חריגות בניה.

באשר לסמכות העניינית; בכתבי הטענות ותקצירי טענות/סיכומים שהוגשו על-ידי הצדדים, התערבבו טענות משני סוגים; קבוצת טענות אחת כולה מדיני הנזיקין והשליחות הכלליים, שהסמכות להכריע בהן מסורה לבתי-המשפט המוסמכים ולא לרשם ההוצאה לפועל; כך טענות הבנק, החייב וצדדי ג' כנגד גזל שביצע הכונס וטענות כל הנ"ל או חלקם כנגד רשות המסים בעילת התרשלות בפיקוח, הפקת רווחים מערבוב בחשבון הנאמנות, וכל כיוצא בזה. טענות אלו לא ידונו על-ידי בהיעדר סמכות עניינית.

קבוצת טענות נפרדת עוסקת בסוגיית מימוש כתבי השיפוי; מתן הוראה לבנק להשיב חלק מהכספים שקיבל מקופת הכינוס עוד טרם השלמת עסקת המכר. השבת הכספים נדרשת לשם תשלום חוב דמי הסכמה ראשונים לרמ"י; לשכלול זכויות במקרקעין על-שם הרוכשים והשלמת עסקת המכר.

הבנק (תוך שינוי עמדה) והחייב טוענים כי אין לרשם סמכות עניינית שכן מדובר בסוגיה סבוכה הדורשת שמיעת ראיות. רשות המסים והרוכשים טוענים כי מדובר בהכרעה המצויה בסמכות עניינית של רשם הוצאה לפועל.

לרשם הוצאה לפועל סמכות טבועה לדון בכל הליכי כינוס הנכסים, לרבות תשלום הוצאות מקופת הכינוס, לרבות קבלת כתבי שיפוי ומימושם, וכל הנכנס בגדר ונדרש כדי להביא להשלמת הליכי המכר ולרישום הנכס על-שם הקונים. סמכות טבועה זו נובעת מהוראות סעיפים 3א(ב) ו- 54(ב) לחוק.

סעיף 83 לחוק קובע: "ניתנה ערובה לפי חוק זה, ורשם ההוצאה לפועל נתן צו לממש אותה או לחלט אותה, תבוצע הערובה כאילו היתה פסק-דין." סעיף 1 (שם) מגדיר "ערובה" כ"ערבון, ערבות, התחייבות או בטוחה בכל צורה אחרת." כתבי השיפוי הינם בטוחה להשבת כספים - ומכאן סמכות רשם ההוצאה לפועל לתן צו לממש את כתבי השיפוי כאילו היו פסק-דין. בכך נשמרת הוודאות והיציבות.

שלא כטענת הבנק והחייב לחוסר סמכות עקב מורכבות הסוגיה, אני מוצאת כי אין צורך בשמיעת ראיות מורכבות לכאורה, כדי להחליט למה התכוון הבנק עת נתן את כתבי השיפוי. כפי שיפורט להלן, כוונת הבנק פרושה על פני כתבי השיפוי אותם הגיש לאור החלטת רשם הוצאה לפועל שהיא ברורה. כשלשון כתבי השיפוי ברורה, אין להתבונן ולחקור כוונות נסתרות; כבוד הרשם יזרעאלי בנימין בנומ' 4134 ובנומ' 4133 קבע כי "כונס הנכסים...יעביר לידי ב"כ הבנק הסך המבוקש בכפוף להמצאת כתבי השיפוי..." (החלטה מיום 25.01.07) וכן כי "אין מניעה כי ב"כ הבנק ימציא כתב שיפוי שאינו מוגבל בסכום, להבטחת תשלומים ככל שיידרשו ויאושרו, ואזי לא תהיה מניעה להעברת הכספים לב"כ הבנק" (החלטה מיום 07.03.07).

דמי ההסכמה לרמ"י הם חלק מהוצאות ותשלומים הכרוכים במכר נכס בכינוס נכסים ויש לשלמם מקופת הכינוס (ראה למשל ישראל גפני כינוס נכסים - הלכה למעשה, מהד' שלישית, עמ' 330). רשם ההוצאה לפועל הוא שמנהל את התיק, הוא מוסמך ליתן הוראות שונות בקשר לניהול התיק ובכלל זה ניהול קופת הכינוס לרבות חלוקתה; תחילה להוצאות ואז לנושים; לרשם סמכות לקבוע כי דמי ההסכמה האחרונים מהווים חלק בלתי נפרד מהוצאות הכינוס הנדרשות בתיק, להשלמת ההליך של מימוש הנכס - קודמים לתשלומים לבנק (ראה גם סעיפים 75 ו- 76 לחוק הקובעים קדימות חד-משמעית להוצאות). לרשם הוצאה לפועל יש סמכות לדון בבקשה למימוש כתבי השיפוי או השבת כספים שהועברו לבנק בשל טעות כשהיו אמורים לשמש לסילוק הוצאות כינוס תחילה. מכאן שגם טענת חוסר סמכות עניינית נדחית.

לגוף הדברים בעניין כתבי השיפוי והוצאות הכינוס; הבנק קיבל כספים כנגד כתבי שיפוי שהוגשו לתיק לאחר שבקשתו - לקבלת כספים בלא הגשת כתבי שיפוי - נדחתה בהחלטה לעיל של כב' הרשם יזרעאלי.

אתחיל ואומר כי הסיבות בשלן אין בקופת הכינוס כספים לתשלום מלוא הוצאות הכינוס (כספי הנאמנות שהיו בידי הכונס נעלמו ונגזלו או כטענת הבנק והחייב התמזגו עם כספים אחרים באותו חשבון ואפשר ורשות המסים נהנתה מהם, כשברור לכולם כי הכונס ניתק מגע ובכל מקרה לא הוגשה נגדו תביעה לערכאה מוסמכת בעניין זה, גם לא לתיק כאן לפי סעיף 58 לחוק) אינן רלבנטיות לבקשה שלפני.

מטרת העברת הכספים לבנק עוד טרם השלמת העסקה היתה צמצום צבירת רביות חובה על החוב. בדיון טען החייב כי מטרת העברת כספים מקופת הכינוס לזוכה לא נעשתה כדי להיטיב עמו ולצמצם את צבירת רביות החובה. טענה זו מופרכת מתגובת הבנק מיום 02.08.15; שם בסעיף 22 סעיף-קטן ה' ו- יח' כתב הבנק מפורשות כי העברת הכספים לידיו נעשתה לשם הקטנת נזקי החייב. אין חולק כי מטרת העברת כספים טרם השלמת העסקה, המהווה חלוקה זמנית של קופת כינוס למוסדות שאיתנותם ברורה, מטרתה הקטנת נזקי החייב באמצעות הפחתת ריבית חריגה נצברת (ראה בעניין זה עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים, 2015, הוצאת השדה המשפטי, עמ' 789-788).

רשות המסים והרוכשים טוענים כי מטרת כתבי השיפוי היתה להבטיח השבת כספים מכל סיבה וכל עניין, כי מדובר במסירת כספים על תנאי וכי הבנק התחייב ללא תנאי להשיב כספים לקופת הכינוס על-פי הוראת רשם או שופט, מכל סיבה, וכי אמנם יש עתה סיבה ויש ליתן את ההוראה.

החייב טוען כי העברת הכספים לבנק נעשתה באופן חלוט למעט באם היה מתברר כי פרט לכספים שבידי הכונס בנאמנות, יש צורך בסכומים נוספים להוצאות. זו גם גרסת הבנק. כאמור לעיל, הבנק אכן התייחס להעברת הכספים לידיו כחלוטה והראיה, ששחרר את הכונס מטעמו וסגר את תיק מימוש המשכנתא שניהל.

אני רואה בכתבי השיפוי קיום תנאי מפסיק שהוא החלטה של רשם ההוצאה לפועל או בית-משפט, באופן בלתי-מותנה. משכך לא ברורה התייחסות הבנק לקבלת הכספים כאילו דובר בהעברה חלוטה. כתבי השיפוי בחתימת הבנק ברורים; כתב השיפוי מיום 15.01.07 מנוסח כך: "לכבוד עורך-דין דוד לוי כונס הנכסים לזכויות ה"ה לוגסי משה וקלייר בנכס הידוע כמשק מס' 60 במושב גאולים... הנדון כתב שיפוי בעניין זכויות בנכס... הנך מתבקש להעביר אלינו סכומים מהתמורה שהתקבלה אצלך במסגרת המכירה וזאת ע"ח חוב החייבים כלפינו. במידה ותזדקק לכספים עד לגובה הסכום שתחלק לנו (להלן: "סכום השיפוי") לתשלום על-פי החלטה של רשם ההוצאה לפועל ו/או בית-משפט המורה על השבת הכספים, הננו מתחייבים באופן בלתי מותנה להשיב לך את מלוא הסכום שתידרש עד גובה סכום השיפוי בהתאם להחלטות שיינתנו על-ידי רשם ההוצאה לפועל ו/או ערכאה שיפוטית אחרת וזאת בתוך 3 ימים עסקים ממועד קבלת דרישתך בכתב כאמור..."

כתבי השיפוי מיום 11.03.08 מנוסח באופן זהה למעט מספר נקודות:

"לכבוד עורך-דין דוד לוי כונס הנכסים לזכויות ה"ה לוגסי משה וקלייר בנכס הידוע כמשק מס' 60 במושב גאולים... הנדון כתב שיפוי בעניין זכויות בנכס... הינך מתבקש להעביר אלינו סך 263,000 ש"ח מהתמורה שהתקבלה אצלך במסגרת המכירה וזאת ע"ח חוב החייבים כלפינו.

במידה ותזדקק לכספים עד גובה הסכום הנ"ל (להלן: "סכום השיפוי") לתשלום על-פי החלטה של רשם ההוצאה לפועל ו/או בית-משפט המורה על השבת הכספים, הננו מתחייבים באופן בלתי-מותנה להשיב לך את מלוא הסכום שתידרש להחזיר, עד גבוה סכום השיפוי, בהתאם..."

הבנק והחייב טוענים כי בכך שכתבי השיפוי מופנים לכונס, לא ניתן לחייב את הבנק להשיב כספים באין פניית הכונס. איני מקבלת זאת; והיה ומסיבה כלשהי לא יהא יותר הכונס זמין ונגיש, כי פוטר מתפקידו כהוראת סעיף 60 לחוק, חלה וכל כיוצא בזה, היעלה על הדעת כי כתב השיפוי הופך ל'אות מתה'? אין עוד אפשרות לעשות בו שימוש? מדובר בעניין מהותי, בבטוחה עליה נשענים גלגלי תיקי מימוש וכינוס.

בהחזקת כספים בנאמנות על-ידי כונס נכסים - הנאמנות הינה לטובת רשם ההוצאה לפועל (ראה בעניין זה ע"א 522/72 מ"י נ' כונסי הנכסים של החברה וולטקס צימרון, פ"ד כז(2), 393). מעת מינוי כונס הנכסים לתפקידו משמש הוא כ'ידו הארוכה' של רשם ההוצאה לפועל ועושה דברו, ולפיכך כתב שיפוי המופנה כלפי כונס הנכסים כבעל תפקיד והלכה למעשה הינו כלפי קופת הכינוס המנוהלת משפטית על-ידי רשם ההוצאה לפועל. משכך כתב שיפוי מיושם על-ידי החלטת רשם ההוצאה לפועל ובאין כונס שיהווה מתווך בין רשם ההוצאה לפועל לבנק, יורה רשם ההוצאה לפועל ישירות לבנק. בכתבי השיפוי נקבע: "... לתשלום על-פי החלטה של רשם ההוצאה לפועל..."; מימושו ייעשה על-ידי רשם ההוצאה לפועל וכפי החלטתו.

לשונו של כתבי השיפוי ברורה ולפיה יש להעביר את הכספים לכונס הנכסים (ידו הארוכה של רשם ההוצאה לפועל) על-פי דרישתו או על-פי החלטת רשם ההוצאה לפועל. איני מוצאת כלל מקום לפרשנות כלשהי של כתבי השיפוי.

אף אם למעלה מהצורך היה מקום ליתן כאן פרשנות, פרשנות כתבי השיפוי היא מינימאלית ונובעת מלשונו הברורה, כך שפרשנות זו לא חורגת מסמכותו של רשם ההוצאה לפועל.

גם אם טענות ב"כ הבנק שובות לב, וגם אם ברור שהחייב או הבנק יינזקו מהחלטה זו - מבקשים הבנק והחייב לתת לכתבי השיפוי פרשנות יצירתית ולהכניס לתוכם דברים שאין בהם. כך למשל ההפניה למילה "תזדקק" שבכתבי השיפוי, כטענת החייב בדיון, כאילו נוכח קיום כספי הנאמנות לא היתה הלכה למעשה הזדקקות לסכומים שמעבר לכך. מדובר בפרשנות שאין לה מקום ואינה מופיעה בכתבי בשיפוי ואף לא בהחלטת כבוד הרשם על-פיו ניתנו.

לשון כתבי השיפוי נקייה וברורה; התחייבות הבנק להשבת הכספים בכתבי השיפוי היא בלתי מותנית - ככתוב ב'רחל בתך הקטנה' - ואין להכניס לתוכה התכווננות, לוחות זמנים, פרשנויות וכל כיוצא בזה, השונה מלשונו הכללית והכוללת של כתבי השיפוי.

הבנק טען כי כתבי השיפוי דומים מהותית לערבות בנקאית או התחייבות לשיפוי וחלות עליהם הוראות חוק הערבות, ויש לפרשם בהתאם לאומד דעת הצדדים לו, בהתאם ללשונם, רוחם, הגיונם ותכליתם. אני לא מקבלת טענה זו ואף לא את הניסיון להכנסת כתבי השיפוי תחת כנפי סעיף 16 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"). לפי סעיף 1(א) לחוק הערבות:

"ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי". בסעיף 16 (שם) מוגדרת גם "התחייבות של אדם לשפות נושה בשל אי-קיום חיובו של חייב כלפי הנושה, כשההתחייבות אינה בבחינת ערבות..."

בנסיבות התיק דנן, אין מדובר בהתחייבות של אדם לשפות נושה בשל אי-קיום חיובו של חייב כלפי הנושה, ואין מדובר בהתחייבות של אדם לקיים חיובו של אדם אחר - כמפורט בהגדרות בחוק הערבות לעיל. כאן מדובר בהתחייבות ישירה של הבנק להשבת כספים לקופת הכינוס; קיימים שני צדדים בלבד והם הבנק וכונס הנכסים כידו הארוכה של רשם ההוצאה לפועל; אין שלושה צדדים כהגדרת ערבות בחוק הערבות; השבת הכספים על-ידי הבנק לקופת הכינוס נקבעה באופן בלתי-מותנה לביצוע כפי החלטת רשם ההוצאה לפועל או שופט.

מדובר בבטוחה שמטרתה כאמור יציבות מוחלטת שבהסתמך עליה מועברים לגורמים שאיתנותם אינה בספק, עוד טרם השלמת עסקאות, סכומים עצומים. כאן, הכספים הועברו לבנק באופן מותנה (לעצירת תפיחת החוב לבנק בגין תוספות של ריבית והצמדה), טרם הסתיים הליך הכינוס ובטרם חולקו כספי תמורת המכר שבמסגרת ההליך, בהתאם הוראות החוק.

איני מקבלת את טענת הבנק כי יש לפרש את כתבי השיפוי בהתאם לאומד דעת הצדדים לו, בהתאם לרוחו, הגיונו ותכליתו; בהלכות שלאחר "הלכת אפרופים" נקבע כי בפרשנות חוזה יש להעניק מעמד של בכורה ללשון החוזה; הן לעניין שמיעת ראיות לפירושו של חוזה והן לעניין משקלן של אותן ראיות. נקבע כי השימוש במבחנים אובייקטיביים לגילוי כוונת הצדדים ייעשה רק במקום שבו לא עלה בידי בית-המשפט לזהות בדרך אחרת את כוונתם המשותפת של בעלי-החוזה (ראה דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו). מאחר ובית-המשפט אינו מכונן חוזים אלא מפרש את האמור בהם, אין לפרש את החוזה פרשנות תכליתית לאור נסיבות חיצוניות לחוזה במקרים בהם לשון החוזה ברורה לחלוטין ואומד דעת הצדדים, פשוטו כמשמעו, עולה מקריאת החוזה (ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו). כאן אין מדובר בחוזה שנוצר כתוצאה ממפגש רצונות חופשי בין שני צדדים אלא בכתב התחייבות חד-צדדי שניתן על-ידי הבנק לטובת קופת הכינוס, שנוצר בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל שקבע את מהותו ותכליתו. בנסיבות אלה קל וחומר שאין כל סיבה לפרשנות כתבי השיפוי באופן השונה מלשונו הברורה.

אף לו נדרשת היתה כאן פעולת פרשנות לכתבי השיפוי (מה שאין כך לטעמי כמתואר לעיל) ולמעלה מן הצורך לטעמי אבהיר; כאשר מדובר בכתב שיפוי אשר ניתן במסגרת הליכי הכינוס בתיק ההוצאה לפועל ועל-פי הוראות והחלטת רשם ההוצאה לפועל - יש לפרש את כתבי השיפוי בדרך שתאפשר ביצועו כפי הוראות חוק ההוצאה לפועל. וזאת גם לפי עקרון UT RES MAGIS VALEAT QUAM PEREAT.

ראה כב' הנשיא זוסמן בפסק-דין בר"ע 66/78 ז'ולטי נ' גויכרייך, פ"ד לב(2), 211, בנוגע לערובה שלא ניתנה בהליכי כינוס נכסים לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל אלא דווקא במסגרת הליך חיצוני לתיק ההוצאה לפועל בו כיהן כונס, פסק כי יש לפרש אותה באופן שיאפשר את ביצועה.

עובדות פסק-הדין אליו מפנה ב"כ הבנק בעניין ערבות בנקאית - ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום בע"מ (בפירוק) - שונות בתכלית מהעובדות כאן; בפרשת מליבו דובר בערבות בנקאית שניתנה להבטחת חיובי נושה; התקיים הקשר המשולש של בנק-ערב-נושה והערבות ניתנה מחוץ להליך ההוצאה לפועל ולא במסגרתו. כל אלו לא מתקיימים בנסיבות ענייננו.

המדיניות המשפטית הקיימת והראויה קובעת כי מי שרוכש נכס מאת רשות, זכאי לקבל זכות טובה ונקיה מטענות של צדדים שלישיים (ראה גם סעיף 34א לחוק המכר). בפסק-דין ע"א 7531/10 ש.א.נ.ל ייזום ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל נקבע: "... אם נמכר הנכס בהוצאה לפועל בנסיבות בהן נתקיימו תנאי "תקנת השוק", הקונה זכאי לקבל אותו 'ממורק'..." מטרת המדיניות המשפטית היא ליתן הגנה לקונים בהליכי כינוס נכסים בהוצאה לפועל, כדי לעודד קונים פוטנציאליים בהליכי מכר במסגרתם. יציקת פרשנות לתוך כתבי השיפוי אשר תמנע את השבת הכספים לפי התחייבות הבנק לקופת הכינוס לצורך סילוק חוב הרובץ על הנכס - תפגע במטרות המדיניות המשפטית העומדות ביסוד הליכי כינוס הנכסים בהוצאה לפועל ואשר לשמן נחקק סעיף 34א לחוק המכר".

גם עניין זה יש להביא בחשבון כשעסקינן בשנים רבות שחלפו מאז צו המכר בתיק זה, וגם אם הרוכשים עצמם לא השלימו את כל שנדרש מהם עצמם כפי הסכם המכר והחלטות בתיק.

בכתבי הטענות מטעם הבנק והחייב עלו טענות כנגד הכונס (בלא תביעה לפי סעיף 58 לחוק) ורשות המסים. טענות נגד כונס הנכסים העוסקות בגזל - הן מהדין הכללי, בסמכות בתי-משפט מוסמכים. כך גם באשר לטענות נגד רשות המסים מכוח חוק השליחות ודיני הנזיקין הכלליים. בדיון עלתה גם על-ידי הבנק והחייב טענת מסווה של תביעה נזיקית והעברת הנזק של הרוכשים לכתפי החייב. נטען כי הלכה למעשה מי שניזוקו מגזל שביצע הכונס הינם הרוכשים ולכן הם שצריכים לתבוע את הכונס וכל גורם אחר. קבלת בקשת רשות המסים והרוכשים, כך נטען, משמעותה חיוב הבנק ולמעשה חיוב החייב, לשאת בנזק הזה ולהפוך לניזוק. זה מסווה ואין לאפשר זאת. אין ספק כי החייב אפשר ויינזק מפעולת הכונס. אין ספק כי ככל ולא יצלח בידי הבנק לגבות כספים מהחייב אזי גם הבנק אפשר ויינזק. ניתן ואפשר להבין את עמדת הבנק והחייב ואת טיעוניהם שובי הלב.

אולם, אף-על-פי-כן, אין להעתיק את המחלוקת שלפני - סמכות רשם לממש כתב שיפוי כשיש הוצאת כינוס נדרשת לשם שכלול העסקה ורישום הזכויות על-שם הרוכשים תמי הלב - להגדרה אחרת, שאינה בסמכותי העניינית ובהחלט אפשר ושם יימשכו ההליכים.

לסיכום
לפני עומדת הכרעה בסוגיה שמצאתי כי היא בסמכותי העניינית - האם עלי להורות לבנק, שקיבל כספים מקופת הכינוס כנגד כתבי שיפוי, להשיב לקופת הכינוס חלק מכספים אלו, בגובה חוב דמי חכירה אחרונים לרמ"י, ואם-כן - מתי ואיך.

אני קובעת כי התחייבות הבנק בכתבי השיפוי כלשונו הינה בלתי מותנית ואין דבר המנתק אותה, פוגם בה, מחלקה לחלקים וכל כיוצא בזה. אני מוצאת כי הוראתי לבנק מהווה תנאי מפסיק להעברת הכספים לבנק בסך הנדרש ועל הבנק להשיבם לקופת הכינוס.

אני מוצאת כי מדובר בהוצאת כינוס הקודמת לכל זכויות נושה כלשהו כולל נושה ממובטח.

אני מורה לבנק להשיב לקופת הכינוס מתוך הכספים שקיבל מאת כונס הנכסים את הסך הנדרש לצורך תשלום דמי ההסכמה האחרונים לרמ"י בגין עסקת מכר זכויות החייבים (על-ידי הכונס) לרוכשים, כפי ערכם ליום התשלום ותוך שמדובר בצבירת כספים בלא ריבית (הצמדה בלבד) כפי הצהרת ב"כ רמ"י בדיון.

נוכח המתואר לעיל כי הרוכשים טרם השלימו הנדרש להסדרת הבניה ללא היתר במקרקעין ותשלום דמי שימוש ככל שיידרש, ותשלום דמי ההסכמה הראשונים (שבידיהם) - כאשר בטרם השלמת פעולות אלה לא תקבל רמ"י ממילא את הכספים המדוברים (כפי עמדתה שהוגשה לתיק) - אני משהה בשלב זה את ביצוע ההחלטה בדבר השבת הכספים לקופת הכינוס, וזאת עד להשלמת ביצוע הפעולות הנדרשות על-ידי צדדי ג' מול רמ"י כמפורט לעיל.

לכשיוסדרו שלבים ראשונים נדרשים ותבוא העת - לפי רמ"י - לקבלת החוב כלפיה בגין דמי הסכמה אחרונים, כפי בקשה שתוגש לתיק, תינתן החלטה מתאימה לבנק לביצוע התשלום בתוך 3 ימים, כפי כתבי השיפוי.

מחד, נוכח עמדת מסמ"ק חדרה ניתן להבין מדוע לא פנה עד כה החייב בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לקבלת מס שבח שנטען כי שולם ביתר עקב תשלומים צפויים של דמי הסכמה. עם-זאת מאחר וטרם התגבשו סופית סכומי דמי ההסכמה ונוכח מעורבות המדינה בתיק זה מבחינת מספר גורמים, הנני מורה לחייב לפנות למסמ"ק חדרה בתוך 30 ימים ולמדינה לשקול בכבוד ראש מתן אורכה להגשת בקשת ההחזר, במסגרת סמכותה וכדין.

אציין כי בדיון ועל-סמך כתבי הטענות והסיכומים, הצעתי לחייב ולבנק להסכים למתווה דומה להחלטתי כאן, ואולם הם התנגדו. הלכה למעשה לא שוכנעתי גם לאחר הדיון ולאחר שמיעת הצדדים לשנות עמדתי שהינה לא רק על-סמך מסמכים בתיק, אלא ובעיקר משפטית.

נוכח האמור והתוצאה אני מחייבת את הבנק ואת החייב לשלם כל אחד 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ הוצאות, ומזכה את הרוכשים ואת רשות המסים באמצעות באי-כוחם, כל אחד, בקבלת 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כשכר-טרחה.

ב"כ רשות המסים ימציא החלטתי במסירה כדין לכלל צדדי ג' (הפרקליטות, הרוכשים והבנק) וכן לחייב."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בקשה למימוש ואכיפת כתבי שיפוי ולהורות לבנק להשיב כספים שקיבל מקופת הכינוס לשם תשלום דמי הסכמה לרמ"י