האם רשאים החייבים לקזז חובם אל מול טענתם לזכות להשבת הכספים ששילמו במסגרת הסכם המכר שבוטל, ובעוד תביעת פינוי ותביעה כספית מתנהלת כנגדם?

10. האם רשאים החייבים לקזז חובם אל מול טענתם לזכות להשבת הכספים ששילמו במסגרת הסכם המכר שבוטל, ובעוד תביעת פינוי ותביעה כספית מתנהלת כנגדם?
בתיק הוצאה לפועל מס' 524752-05-15 (חדרה) {הזוכה נ' החייב, טרם פורסם (20.11.16)} נפסק מפי כב' הרשם יניב הלר:

"החלטה
כללי
בית-משפט קבע כי הסכם למכר בית מבוטל, עקב הפרתו, ופסק הוצאות ופיצוי מוסכם כנגד החייבים-הקונים, לטובת הזוכים בתיק זה, אשר נפתח לגביית החוב.

האם רשאים החייבים לקזז חובם אל מול טענתם לזכות להשבת הכספים ששילמו במסגרת הסכם המכר שבוטל, ובעוד תביעת פינוי ותביעה כספית מתנהלת כנגדם?

זו השאלה העומדת לפתחי.

טענות הצדדים
אלו טענות החייבים בבקשת ה"פרעתי" (המתוקנת) שהוגשה על ידם ביום 21.10.15:

1. עניינו של תיק זה בפסק-דין מיום 16.03.15 ב- ה"פ 33312-11-12 שניתן כנגד החייבים. לפי פסק-הדין האמור בוטל פסק-הדין ב- ה"פ 58590-10-10 מיום 05.01.12 מפי כב' השופט רובין (להלן: "פסק-הדין הראשון") והמבקשים חוייבו בתשלום סך של 130,000 ש"ח הכוללים פיצוי מוסכם בסך של 80,000 ש"ח, כשסכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה מיום 28.01.10, יום הגשת התביעה, ועד יום מתן פסק-הדין וכן שכר-טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח. ערעור שהוגש נדחה. נוכח כך הפך ביטולו של פסק-הדין חלוט והסכם מכר הדירה שנחתם ביום 01.09.09 בוטל באופן סופי ומוחלט.

2. לאור האמור זכאים המבקשים לטענתם להשבת הכספים ששילמו על חשבון רכישת הדירה במסגרת הסכם המכר בניכוי הסכומים שנפסקו בפסק-הדין ולסכומים ששולמו במסגרת תיק ההוצאה לפועל. לטענתם, עד כה שולמו 326,000 ש"ח על חשבון הסכם המכר, 70,000 ש"ח דמי שימוש עד ינואר 2012 בהתאם לפסיקת כב' השופט רובין וכ- 63,000 ש"ח על חשבון תיק הוצאה לפועל. המדובר בסכומים שלטענתם של החייבים אינם במחלוקת.

3. החייבים משלמים במסגרת תיק זה סך של 1,000 ש"ח לחודש בהתאם לצו תשלומים (כבר כעת יוער: בדיקה בדפי החשבון בתיק מעלה כי התשלום האחרון ששולם על-ידי החייבים היה ביום 02.09.15; קרי, בניגוד לאמור בבקשתם, הפסיקו החייבים לשלם כל תשלום מאז ועד עתה).

4. בידי הזוכים הסכומים ששולמו להם במסגרת הסכם המכר ובמסגרת פסק-הדין הראשון ואותם זכאים החייבים לקזז כנגד היתרה לפרעון בתיק זה.

5. פניית החייבים אל הזוכים בנסיון לייתר קיומם של הליכי פינוי הדירה, סגירת תיק ההוצאה לפועל והשבת כספי המבקשים הושבה ריקם.

6. בית-משפט השלום ב- ת"א בתיק תא"ק 50384-05-15 שעניינו עתירת הזוכים לסילוק ידם של המבקשים מן הנכס עודכן בדבר דחיית הערעור שהוגש, וביום 11.10.15 ניתנה החלטה המורה על-פינוי הנכס עד ליום 01.12.15.

7. לחייבים טענות באשר להשקעות שביצעו בדירה נושא הסכם המכר וכן להשבת סכומים העולים על גובה החוב בתיק הוצאה לפועל זה, שאותם יגישו בתביעה נפרדת.

ביום 09.11.15 הוגשה תגובת הזוכים לטענת "פרעתי". הזוכים טוענים:

1. בין הגב' אהובה סופר המנוחה, היא אמם של הזוכים בתיק זה, לבין החייבים נכרת ביום 17.09.09 הסכם מכר למכירת דירת מגורים, וזאת מתוך מטרה לממן למנוחה שהיה במרכז גריאטרי לאור מצבה הרפואי ורכישת דירה חלופית קרובה לבנה. החייבים, שעברו להתגורר בנכס עוד בטרם הושלמה תמורת המכר, הפרו את הסכם המכר.

2. אין בתשלום הסכום ששולם עד כה על-ידי החייבים בכדי לכסות את מלוא חובם, קל וחומר כשעומדת כנגדם תובענה ב- ת"א 55482-10-15 בגין סך של 673,520 ש"ח בצירוף ריבית, הצמדה ושכר-טרחת עו"ד. מן הראוי כי טענת הקיזוז תעמוד כנגד סכום זה ותידון במסגרת תובענה זו.

3. החייבים לא שילמו עד כה דמי שימוש ראויים כלל וזכותם של הזוכים לקזז את הכספים שנתקבלו עד כה כנגד כלל חובות החייבים לרבות דמי שימוש ראויים.

4. בקשת החייבים נועדה לפגוע בזוכים. החייבים הונו את הזוכים, התגוררו בבית מבלי לשלם במשך שנים וממשיכים להתגורר בו אף כיום ומבקשים לקבל חזרה את מעט בכספים ששילמו.

5. טענת "פרעתי" הועלתה באיחור של ממש; לא היתה כל מניעה להגישה עם פתיחת התיק ומשלא עשו כן נופלת זכותם להעלות טענה זו כעת.

6. החייבים אינם עומדים בצו התשלומים שנקבע, אינם מגישים מסמכים כפי שנתבקשו בהחלטות קודמות ואינם מראים כל כוונה לקיים התחייבויותיהם על-פי פסק-הדין.

7. כנגד טענתם של החייבים כי יש להחזיר להם סכומים ששולמו במסגרת עסקת המכר שבוטלה, לזוכים מגיעים דמי שימוש ראויים בסך של 286,800 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה, סך נוסף של 76,590 ש"ח שטרם שולמו בהתאם לפסק-דין בתיק 33312-11-12, סך של 700 ש"ח הוצאות משפט, 5,250 ש"ח שכר-טרחת עו"ד בהתאם לפסק-הדין בתיק 50384-05-15 ועלות חוות-דעת שמאית 4,720 ש"ח. סך הסכומים האמורים גבוה בהרבה מן הסך שאותו שלמו החייבים כחלק מן התמורה בעד הנכס, וזאת מבלי להידרש לשאר הסעדים המתבקשים בתובענה. על-כן לא ברור אלו כספים חבים הזוכים לחייבים.

8. כן טוענים הזוכים כי החייבים חייבים בפיצוי כספי נוסף בסך של 250,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה למנוחה ולזוכים ובפיצוי כספי בסך של 150,000 ש"ח בגין ניהול מו"מ שלא בתום-לב.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשת החייבים ובתגובה לה, מצאתי כי עיקרה של בקשת החייבים מסתמך על טענת קיזוז חובם אל מול תשלומים ששולמו על ידם במסגרת עסקת המכר שבוטלה.

טענה זו מצאתי לדחות משני טעמים כפי שאפרט להלן.

1. זכותם של החייבים להחזר תשלומים, בעודם שוהים בנכס אין חולק כי פסק-הדין נושא תיק זה קבע, למעשה, כי חוזה המכר בין הצדדים בוטל.

סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, קובע:

9. (א) משבוטלהחוזה, חייבהמפרלהשיבלנפגעמהשקיבלעל-פיהחוזה, אולשלםלואתשוויושלמהשקיבלאםההשבההיתהבלתי-אפשריתאובלתי-סבירהאושהנפגעבחרבכך; והנפגעחייבלהשיבלמפרמהשקיבלעל-פיהחוזה,אולשלםלואתשוויושלמהשקיבלאםההשבההיתהבלתי-אפשריתאובלתי-סבירהאושהנפגעבחרבכך.
(ב) בוטלהחוזהבחלקו,יחולוהוראותסעיף-קטן (א)עלמהשהצדדיםקיבלועל-פיאותוחלק."

מדובר אם-כן בחיוב בהשבה הדדית; המפר חייב להשיב לנפגע את שקיבל בהתאם לחוזה, אך גם הנפגע מחוייב בהשבת מה שהוא קיבל בהתאם לחוזה.

"התוצאה המיידית האחרת של הפעלת זכות הביטול - פרט להפקעת החיובים הראשוניים שבחוזה - היא צמיחה של חובת השבה הדדית. על-פי סעיף 9(א) לחוק החוזים תרופות, מעת שבוטל החוזה חייבים שני הצדדים לו - הן המפר והן הנפגע - להשיב איש לרעהו את כל מה שקיבלו זה מזה על יסודו."
(ראה ספרם של גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני החוזים - התרופות, 558)

על הקשר בין זכות ההשבה לבין העיקרון של מניעת התעשרות שלא כדין עמד בית-משפט פעמים רבות:

"ההלכה הפסוקה בבית-משפט זה החילה את עקרונות עשיית עושר ולא במשפט על השבה בהקשרים השונים של ההתקשרות החוזית - חוזה קיים, חוזה שהופר, וחוזה שבוטל מחמת פגמים בכריתתו."
(ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, ניתן ביום 18.01.05, פסקה 4 לחוות-דעתה של השופטת פרוקצ'יה; דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (התשנ"ח), 706)

כעולה מתגובת הזוכים, ואף מטענות החייבים עצמם, החייבים מתגוררים ומחזיקים עדיין בנכס נושא הסכם המכר. אם אלו הם פני הדברים הרי שיש טעם של ממש לפגם בטענתם של החייבים כי הם זכאים להשבת כספים בעוד הם עצמם פועלים לכאורה בחוסר תום-לב ועודם מחזיקים בנכס נושא המחלוקת.

נראה כי החייבים מנסים, מן הצד האחד, להיבנות מחובת ההשבה הקבועה בסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), המצוטט לעיל, בעוד, מן הצד האחר, אין הם מקיימים עד עתה את חובתם שלהם - להשיב את הנכס שבו הם מתגוררים, ושאותו לא פינו עד עתה חרף ביטולו של הסכם המכר.

טענת השבה אל מול הימנעות מחובת ההשבה החלה על הטוען, אין ראוי שתתקבל, אין בה מן הצדק ומן היושר, והאוחז בה - כמוהו כמבקש לעשות עושר ולא במשפט.

2. קיזוז מוכח אל מול קיזוז נטען. הלכה פסוקה היא שבמסגרת טענת "פרעתי" ניתן להוכיח גם טענת קיזוז (רע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ (30.07.87) מפי כב' הנשיא שמגר), אלא שזאת אך ורק כאשר מודבר בזכות קיימת לקיזוז, ולא בטענה גרידא. להבחנה בין טענת קיזוז קיימת לטענת קיזוז נטענת קיימת חשיבות רבה; זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, למשל, כאשר הזוכה הודה במפורש, בכתב או בעל-פה, בקיומו של חוב כספי שהוא חב לחייב, או כאשר אוחז החייב בפסק-דין מפורש המורה כי הזוכה חייב לו חוב זה או אחר. זכות קיזוז נטענת, לעומת זו, היא זכות קיזוז השנויה במחלוקת בין הצדדים. הבירור של טענה בדבר זכות קיזוז נטענת חורג מגדר סמכותו של הרשם הדן בטענת "פרעתי" ומקומו לידון בבית-המשפט המוסמך (ראה דוד בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות, חלק א', עמ' 280-279).

האם טענת הקיזוז שהועלתה על-ידי החייבים בתיק זה היא טענת קיזוז קיימת או שמא זהו קיזוז נטען בלבד? לאחר עיון בתיק סבורני כי המדובר בקיזוז נטען בלבד.

אין חולק, כאמור, כי החייבים לא פינו את הדירה מייד אחר ביטולו של הסכם המכר. אין חולק גם כי שני הליכים נפתחו כנגד החייבים, האחד תביעת פינוי, והאחר - תביעה כספית בשל דמי שימוש שלא שולמו ונזקים אחרים שלהם טוענים הזוכים. אין חולק עוד כי שני ההליכים מתנהלים בבית-משפט השלום, וניהולם טרם הסתיים.

בענייננו, ברי כי החוב הפסוק והחלוט היחיד הקיים למי מהצדדים כנגד רעהו הוא החוב נושא תיק זה.

דעת לנבון נקל, כי כנגד סכומים ששילמו החייבים עומדת טענת הזוכים לנזקים, משך כל אותם חודשים ארוכים ששהו החייבים בנכס מבלי לעמוד בתשלומים, כמפורט בתגובתם לבקשת החייבים, טענה זו, כאמור, נדונה כעת בבית-המשפט. לא לי להכריע בה, ולא לחייבים להימנע מהדיון תוך "עקיפתו" בדרך של קיזוז חד-צדדי בתיק ההוצאה לפועל. יואילו החייבים, ויטענו את אשר מבקשים הם לטעון בבית-המשפט האמון על בירור ההתחשבנות הכספית הכוללת בין הצדדים, ואשר לפתחו כבר הוגשה תביעה כספית בנושא זה ממש.

ככלל, רשם ההוצאה לפועל אינו חותך בזכויות מהותיות, וסמכותו לדון ולהכריע בסוגיה המונחת לפתחו - "נבחנת על-פי התשובה לשאלה, האם הסוגיה עוסקת בביצועם של פסק-דין או החלטה, הניתנים לאכיפה, אשר הוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל; או שמא, הסוגיה... חורגת ממתחם הביצוע, ועניינה הכרעה בסכסוך חדש, החיצוני לביצועו של פסק-הדין" (עש"א (ת"א) 6412-10-13 דב מובשוביץ נ' מרים פולאק (22.12.13), מפי כב' השופט סובל).

בענייננו, ברי כי משמתנהלת תביעה כספית בין הצדדים, תביעה אשר טרם הוכרעה, ובמסגרתה לכל צד טענות לחובו של הצד השני כלפיו, אין לראות בטענת החייבים, בשום מקרה, טענה מוכחת לקיזוז.

וראה לעניין זה גם רע"א 922/06 רלה ויינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ:

"... שהרי אין להפוך את ראש ההוצאה לפועל לערכאה המבררת סכסוכים כשלעצמם. כל עוד מצריכות טענותיה של המבקשת כלפי המשיב בירור ראייתי על-ידי בית-המשפט, אין בידה להישען עליהן בהליך בהוצאה לפועל בגדרי טענת 'פרעתי'. בדומה, ב- בש"א (ת"א) 3269/02 גלינצמן נ' בנק לאומי נאמר: "ניתן לקזז חובות של החייב במסגרת טענת 'פרעתי' באשר חובות אלה מבוררים הם... אולם כאשר נטען לקיומם של נזקים השנויים במחלוקת בין הצדדים - כי אז: בירור העילה לגרימתם ושיעורם אינם בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לדון בהם, אלא להגשת תביעה בבית-המשפט המוסמך... במצב דברים אחר, בו טענת 'פרעתי' של המשיבה בקשר לדירה לא היתה מצריכה ליבון עובדתי, רשם ההוצאה לפועל הוא שהיה צריך לדון בטענה. ברם, רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך להכריע בנסיבות בטענה זו, שכן - כפי שהוסבר לעיל - בשל הצורך בבירורים ראיתיים, עליה להתברר בפני בית-המשפט המוסמך."

מסקנה והוראות אופרטיביות
נוכח שני הטעמים דלעיל, לא מצאתי לראות בחייבים כמי שפרעו חובם בתיק זה לזוכה.

בקשת החייבים בטענת פרעתי נדחית איפוא.

בנסיבות העניין, ואך משום שהבקשה נדחתה בלא צורך בקיומו של דיון, אעמיד את הוצאות הבקשה על-סך של 1,000 ש"ח בלבד."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם רשאים החייבים לקזז חובם אל מול טענתם לזכות להשבת הכספים ששילמו במסגרת הסכם המכר שבוטל, ובעוד תביעת פינוי ותביעה כספית מתנהלת כנגדם?