בקשת החייבת להורות לזוכה להמציא לידיה אסמכתאות, אשר יש בהן לבסס החוב הנטען כלפיה, מהטעם שאסמכתאות אלו צריכות היו להיות מצורפות לבקשת הביצוע כפי הקבוע בדין

19. בקשת החייבת להורות לזוכה להמציא לידיה אסמכתאות, אשר יש בהן לבסס החוב הנטען כלפיה, מהטעם שאסמכתאות אלו צריכות היו להיות מצורפות לבקשת הביצוע כפי הקבוע בדין

בתיק הוצאה לפועל מס' 556838-02-15 (נתניה) {החייבת נ' הזוכה, טרם פורסם (03.11.15)} נפסק מפי כב' הרשמת דיאנה פסו-ואגו:

"החלטה
בפני בקשת החייבת להורות לזוכה להמציא לידיה אסמכתאות (שמשנת 2001 ועד למועד פתיחת התיק), אשר יש בהן לבסס החוב הנטען כלפיה, מהטעם שאסמכתאות אלו צריכות היו להיות מצורפות לבקשת הביצוע כפי הקבוע בדין.

כבר עתה יצויין, שאין מחלוקת בין הצדדים, שלרשם ההוצאה לפועל אין את הסמכות לבחון גובה החוב בתיק ולהכריע בעניינו (הכל ככל והטענות עניינן טרם מועד רישום המשכון) וזאת היות ועסקינן בתיק לביצוע משכון שנרשם לטובת הזוכה.

לטענת החייבת, במסגרת התצהיר שהוגש לתיק, נמצא כי החובות, להם טוענת הזוכה, הינם של "מרכז מסובים" ולא של החייבת בתיק ולכן אין המדובר בריכוז יתרות אותנטי, כאשר נספח 8 שצורף, אינו מעיד על מרכיבי החוב של החייבת, שיטת החישוב ואופן ביצועו.

החייבת מוסיפה, כי לפני כ- 6 חודשים הגיש עורך התצהיר כאן תצהיר נוסף בתיק אחר, שם טען כי חוב החייבת עומד על-סך של כ- 23 מיליון ש"ח, כאשר בתיק שלפנינו נטען לחוב של כ- 32 מיליון ש"ח.

לעמדתה - תקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל, קובעת שעל הזוכה לצרף "תצהיר אימות החוב", כאשר אין הכוונה לתצהיר לאקוני, הנוקב בסכום בלי לפרטו.

הזוכה, בתגובתה, טענה כי החייבת מנסה למשוך זמן, במטרה שלא לשלם את החוב, כאשר פועלת במישור נוסף במסגרת תיק המתנהל בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בהקשר לתיק הוצאה לפועל, אשר נפתח נגדה על-ידי בנק דיסקונט.

לטענת הזוכה - עמדה בדרישות תקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל ודין טענות החייבת, אשר לדבריה נשא במלוא החוב לזוכה, להתברר במסגרת בבקשת "פרעתי" או בסעד מתאים לבית-המשפט.

מעבר לכך מוסיפה הזוכה, שהחייבת מודעת לקיומו של החוב, לפחות משנת 2009, כאשר הצדדים התנהלו במסגרת הליכים שונים, כאשר עוד בחודש דצמבר 2010 עתר בעלי החייבת, י.ס., לעיין בספרי הזוכה ולצלם מסמכים רלוונטיים, והזוכה אפשרה זאת. ובהמשך לקבלת המסמכים והגם שמר י.ס. טען כנגד החוב של הזוכה, לא ננקטו פעולות או הליכים כנגד הזוכה, לשם הוכחת טענת החייבת.

בהתייחס לשוני בסכומים המצוינים בתצהירים, לגביהם טענה החייבת, ציין ב"כ הזוכה, כי ההבדל נובע מהטעם שבעת הגשת התצהיר, במסגרת תגובה להליכים הרלוונטיים, טענה הזוכה "לקיומו של חוב... אך היא לא דרשה רשמית מהחייבת לפרוע את חובותיה... כעת, בטרם נפתח תיק ההוצאה לפועל על ידה, עשתה דלק בחיפוש ואיתור דקדקני של כל סכום שהלוותה למשפחת ס. (בעליה של החייבת), חברות שקשורות אליה ושל החייבת כמובן" ושלצורך הגשת התביעה לגביית החובות ובמסגרת איסוף הראיות וביצוע החישובים, נמצא הסכום המדויק, כפי שהוגש לביצוע בתיק ההוצאה לפועל.

עוד הוסיף וטען ב"כ הזוכה, כי במסגרת תנאי המשכנתאות שניתנו לטובת הזוכה, חתמה החייבת כי חשבונות החברה יהיו נאמנים עליה והעתקי החשבונות בחתימת החברה,ישמשו הוכחה, לכאורה, נגד החייבת כנגד הסכומים המובטחים.

הכרעה
תקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת...

לבקשת הביצוע צורף תצהיר סמנכ"ל הכספים אצל הזוכה, מר משה משיח, במסגרתו תמך הבקשה למימוש משכונות, שנרשמו על זכויות החייבת לטובת הזוכה, ביחס לקרקע 1 ו- 2, כפי שהוגדרו בתצהיר.

בסעיף 4 לתצהיר נטען, כי במסגרת מערכת היחסים בין הזוכה לחייבת "הלוותה ונתנה דלק כספים רבים מאוד, במסגרת הלוואות, תשלומים ושירותים לחייבת, לבעליה ולחברות שבבעלותם (כולם יחד, למעט החייבת, יקראו להלן: "משפחת ס."), ואף נתנה ערבויות לצדדים שלישיים, על-מנת להבטיח כספים והתחייבויות שניתנו לחייבת ו/או למשפחת ס. ולחברות שבבעלותם".

לטענת הזוכה, המשכונות שהוגשו לביצוע, מהווים חלק מהבטוחות, אשר העמידה משפחת ס. לטובת הזוכה, לשם קיום ההתחייבויות הנ"ל, כאשר השעבוד על קרקע 1, ניתן "לצורך הבטחת כל סכום שיגיע לדלק מאת החייבת לבדה או איתה ביחד עם אחרים, בין שמגיעים מהחייבת בתור חייב עיקרי ובין שמגיעים לחייבת הערבה".

לכך, צירפה הזוכה את אגרת החוב, שנערכה ביום 12.06.79, העתק תעודת רישום השעבוד, שנוצר על-ידי החייבת לטובת הזוכה, ללא הגבלת סכום ותדפיס רשם החברות המעיד על אופי השעבוד וקובע "שעבוד שוטף על כל המפעל החברה ונכסיה וזכויותיה מכל מין וסוג שהוא כעת ובעתיד. שעבוד קבוע על הון המניות, כל הזכויות בחלקת קרקע... המבנים והציוד שבתחנה, זכויות הנובעות מביטוח נכסי החברה".

הזוכה צרפה הסכם "תנאים מיוחדים למשכנתא/משכון מדרגה ראשונה", המהווה ביטחון נוסף של החייבת כלפי הזוכה על קרקע מספר 1, כאשר ביום 07.11.01 נרשם שעבוד נוסף וצורף העתק מתעודת רישום השעבוד.

עיון באג"ח ובהסכם התנאים המיוחד מעלה כי לכאורה משכונות אלו ניתנו להבטחת הסכמים שונים שנחתמו בין הצדדים (הסכם מכר מיום 14.10.77 הסכם הסדר והסכם הפעלה מיום 12.06.79 והסכם נוסף מאוגוסט 2001). הסכמים אלו לא צורפו.

בהתייחס לקרקע מספר 2, טענה הזוכה כי בחודשים אוגוסט וספטמבר 2004, הלוותה למשפחת ס. סך של 800 אלף דולר. הסכם ההלוואה צורף וצורף העתק תעודת רישום השעבוד (אף הוא "ללא הגבלת סכום") ודו"ח רשם החברות, בהתייחס לקרקע מספר 2 (שיעבוד מספר 9).

בסעיף 6 לתצהיר נטען על-ידי הזוכה כי "משפחת ס." צברה חובות בסך 32,900,034 ש"ח נכון ליום 31.12.14 ולכך צורף נספח 9, ריכוז יתרות ההלוואה, במסגרתו נמנו 18 מספרי ההלוואות, מועדי נטילת ההלוואות (החל משנת 1999 ועד 2010), הריבית הצמודה לאותן הלוואות והיתרות לתשלום. מסמך זה, הופק על-ידי הזוכה ועל כך אין חולק.

בפסק-דינו של בית-משפט המחוזי בירושלים, כב' השופט אהרן פרקש, ע"א (יר') 9163/06 סיידוף אריה נ' שושנה שקולניק, נקבע, כי:

"9. מימוש משכון - כללי
דרכי מימוש המשכון קבועות בסעיף 17 לחוק המשכון.

הכלל הוא, כי מימוש משכון יהא על-פי צו של בית-משפט. אולם, בהתקיים אחד החריגים הקבועים בסעיף 17 האמור, ניתן יהא לממש את המשכון גם בלא צורך בצו בית-משפט. לענייננו רלבנטי סעיף 17(2) לחוק המשכון, לפיו כאשר נרשם המשכון על-פי חוק ברשם המשכונות ניתן לממשו גם על-פי צו של ראש ההוצאה לפועל, וסעיף 18 לחוק המשכון משלים, כי:

"מימוש משכון על-פי צו בית-המשפט או צו ראש ההוצאה לפועל יהיה בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה לפועל של פסק-דין, זולת אם הורה ראש ההוצאה לפועל על דרך אחרת שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין.'

הדין המסדיר את דרך המימוש של נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה לפועל של פסק-דין הוא חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), והתקנות שהותקנו על-פיו.

סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, שכותרתו "חיוב שדינו כפסק-דין" מורה, כי:

"משכנתאות רשומות על מקרקעין, וכן החלטות, צווים, פסקי-דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק-דין של בית-משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחוייבים ולעניין משכנתה על דירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד או משכון על זכויות לגבי דירת מגורים כאמור- גם בשינויים המפורטים בסעיף 81ב1."

צירופם של סעיף 81 האמור וסעיף 18 לחוק המשכון מביאנו לכלל מסקנה, כי שטר משכון הוא מסמך שניתן לביצוע כמו פסק-דין של בית-משפט, והסמכות לממשו נתונה גם לראש ההוצאה לפועל.

10. מימוש משכון - פרוצידורה
חוק ההוצאה לפועל השווה את מעמדה של המשכנתא למעמדו של פסק-דין, לצורך מימושה בהוצאה לפועל. לפיכך קבעו תקנות ההוצאה לפועל טופס זהה להגשת בקשות למימוש פסקי-דין ובקשות למימוש משכנתאות - "טופס 4 שבתוספת" (סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל, תקנה 10 לתקנות ההוצאה לפועל). כיוון שתקנות ההוצאה לפועל אינן קובעות סדרי דין מיוחדים להגשת בקשה למימוש משכון, ומכיוון שכאמור, מעמדו של המשכון גם הוא הושווה למעמדו של פסק-דין, הרי שניתן ללכת בעקבות סדר הדין הנוהג בבקשה למימוש משכנתא - תקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל (בר-אופיר..., עמ' 443-441). על הבקשה למימוש משכון להכיל את תיאור הנכסים הממושכנים, סכום החוב המגיע בהבחנה בין קרן, ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות וכל תשלום נוסף בהתאם לתנאי המשכון. לבקשה יצורפו המסמכים הבאים: (1) שטר המשכון או העתק מאושר הימנו, ובאין שטר משכון די בכך שתצורף הודעת המשכון או תעודת רישום משכון (בר אופיר, שם, בעמ' 442-443; בר"ע 7448/97 הנ"ל); (2) נסח רישום של המקרקעין הממושכנים; (3) תצהיר לאימות החוב המגיע ושאר העובדות הכלולות בבקשה; (4) ייפוי-הכוח של עורך-הדין (אם הזוכה מיוצג), אלא אם-כן ייפוי-הכוח הופקד בלשכת ההוצאה לפועל, ואם היה ייפוי כוח כללי - די בכך שיצורף העתקו."

ובדומה למקרה שבפנינו נקבע לגופו של המקרה שם:

"ואמנם, הבעיה שעוררה המשיבה לפני רשם ההוצאה לפועל הינה בעיה מעשית, שעשויה להתעורר במקרים רבים בהם מוגשות לביצוע בקשות למימוש משכון, שהרי בהודעת המשכון שצירפו המבקשים -לבקשה למימוש משכון לא צויין מהו מהות החיוב שהמשכון נועד להבטיחו ולא נכתב מה שיעורו. המדובר במשכון שאינו מוגבל בסכום. לבקשה אף לא צורף "הסכם המשכון" שמכוחו, לטענת המבקשים, נוצר המשכון. יוצא שמחד גיסא, לכאורה, אין בידי רשם ההוצאה לפועל מספיק נתונים על-מנת לממש את המשכון, ומאידך גיסא, על-פי התקנות אין חובה לצרף לבקשה למימוש משכון את הסכם המשכון, שיכול לספק את הנתונים הדרושים. לפיכך, לכאורה, לא נותר לראש ההוצאה לפועל אלא לקבל את טענת המשיבה ולסגור את תיק ההוצאה לפועל. אלא שעל-פי הכללים שהובאו לעיל, בעניין זה נפלה טעות בהחלטתה. אבהיר.

למעשה, לא נוצר מצב של היעדר נתונים לצורך מימוש המשכון. כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם על שניים: על אופיו של החיוב שהמשכון נועד להבטיח, וכפועל יוצא מכך, על שיעורו של המשכון. בעוד שהמבקשים טוענים, כי המשכון נועד להבטיח את כל חובותיה של מרים כלפיהם, כפי שנקבעו בפסק-דין, הן הסכום שנפסק בגין השבה (10,000 דולר) והן הסכום שנפסק כפיצוי (25,000 דולר), מודה המשיבה רק בחלקו של החוב הנוגע לרכיב ההשבה (כך גם בדיון לפניי: פרוטוקול עמ' 6, שורות 30-25). די בכך כדי לדחות את בקשת המשיבה, שהרי היא עצמה מודה, כי הסכימה למשכן זכויותיה כמפורט בהודעת המישכון, בגין חוב בגובה 10,000 דולר. למעלה מכך. שיעור החוב בגינו יש לממש את המשכון הינו נתון שמצויין על גבי הבקשה למימוש משכון, על-ידי המבקש, ועליו לציינו אף בתצהיר שמצורף לבקשה (תקנה 99(ב)(3) לתקנות ההוצאה לפועל). די בתצהיר זה כדי לקבוע את גובה החוב, וטענות הנוגעות לגובה החוב אינן עילה למניעת ביצוע המשכון (רע"א 6764/02 עזרא נ' המשביר סוכנויות בע"מ, תק-על 2002(3), 1231 (2002)). אף ב"כ המשיבה הסכים, כי בהיעדר "שטר משכון" יש לצרף לבקשה למימוש משכון תצהיר מפורט שישכנע את ראש ההוצאה לפועל כי המדובר לכאורה בחיוב אמיתי (פרוטקול עמ' 7, שורות 9-5). בענייננו, התצהירים שצורפו לבקשה (ומסיבה שלא הובררה לי די צורכה נושאים תאריך המאוחר לתאריך הגשת הבקשה) נוסחו כ"תצהיר בג"צי", היינו, נאמר בהם על דרך ההפניה, כי "כל הפרטים המצוינים בבקשה למימוש מישכון נגד שקולניק שושנה הם אמת", ולא צויין בהם מהות החוב ושיעורו. יש להצר על כך. עם-זאת, לבקשה צורף פסק-הדין אשר קבע את סכום החוב אותו חוייבה מרים לשלם ואשר, לפחות לכאורה, הוא סכום החוב הנערב באמצעות המשכון."

ב- בר"ע 564/04 משגבים חברה קבלנית לבניין והשקעות בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ נידונה, בין היתר, שאלה האם חלה על הבנק חובה לצרף לבקשת ביצוע הבטוחה, דף חשבון ונקבע:

"לא מצינו בתקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל, כי על הבנק לצרף דף חשבון ודף פתיחת חשבון לבקשה למימוש משכנתא. כל שנאמר לעניין זה בתקנה 99(3) הוא, כי יש לצרף "תצהיר לאימות החוב המגיע ושאר העובדות הכלולות בבקשה". מלבד התצהיר מטעם הבנק צורפו תדפיסי חישוב לגבי החובות של המבקשים - לבנק, כאשר ישנה הצבעה נפרדת על הקרן, הפרשי הצמדה וריבית, ובאלה יש די, ולמעלה מן הנצרך במסגרת בקשה למימוש משכנתא, על-מנת למלא אחר דרישת התקנה."

פסק-דין זה אושר בהחלטה בית-המשפט העליון ב- רע"א 3941/05 משגבים חברה קבלנית לבניין והשקעות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ.
מהאמור עולה כי לא חלה על הזוכה החובה לצרף האסמכתאות המבוקשות על-ידי החייבת ודי בתצהיר המאמת החוב הנטען.

עיון במשכונות, שהוגשו לביצוע, מצביע, על פניו, כי אלו באו להבטיח חובותיה של החייבת בין במישרין ובין בעקיפין. אין מקום, במסגרת בקשה שאופייה טכני/פרוצידוראלי, לבחון טענת החייבת באשר לזהות החייבים לזוכה (בין אם זו החייבת באופן ישיר, חברות בשליטתה או אחר), שעניינן טענות שאופיין "פרעתי", כי אין על החייבת למלא אחר פסק-הדין מהנימוק שהחוב הנטען אינו שלה - ולא זו הבקשה שבפני.

תיק ההוצאה לפועל נפתח לביצוע משכונות שדינם כדין פסק-דין, כאשר אלו נרשמו לטובת הזוכה, "ללא הגבלת סכום", כך שמשהצהירה הזוכה דבר גובה החוב - בפני רשם ההוצאה לפועל פסק-דין הנוקב בסכום זה. ולכן הדרך "לתקוף" גובה החיוב אינה על-ידי דרישה להצגת אסמכתאות, זו שבפני, אלא בדרך של הגשת בקשה בטענת "פרעתי" או עתירה לבית-המשפט המוסמך בסעד המתאים, שכן תפקידו של רשם ההוצאה לפועל מצטמצם לשאלות בדבר אופן המימוש, והחייב מוגבל בטענות כנגד הבקשה למימוש המשכנתא בהוצאה המסתכמות בטענת "פרעתי" (רע"א 102/00 נאוה קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ, תק-על 2000(3), 2012 (2000); ד' בר-אופיר הוצאה לפועל, הליכים והלכות, עמ' 105 ואילך).

ב- ע"א (יר') 9163/06 שם, נקבע, כי:

"מימוש משכון - מהותו והיקף סמכותו של רשם ההוצאה לפועל
מימוש משכון שונה מגביית חוב רגיל בהליכי הוצאה לפועל, כיוון שכל תפקידו של ראש ההוצאה לפועל מצטמצם במימוש המשכון, קרי: בגביית החוב מתוך הנכס הממושכן דווקא ולא מנכסים אחרים של החייב. ואם יש לראש ההוצאה לפועל שיקול-דעת, כי אז מוגבל שיקול-דעתו לקביעת הדרך היעילה והצודקת למימוש המשכון (סעיף 18 לחוק המשכון), ואין הוא מוסמך להרחיב את שיקול-דעתו עד כדי החלטה שלא לממש את המשכון, לעכב את הליכי המימוש, להתנות אותם בתנאים או לתת לחייב ארכות על חשבון הזוכה. במילים אחרות, אם יינתן לחייב לסכל או לדחות לתקופה ממושכת מימוש יעיל של שעבוד, באמצעות פתיחת הליך נגד הנושה, שוב לא יהיה כל ייחוד במנגנון שנועד לאפשר לנושה לקבל את הכספים המגיעים לו בדרך מהירה וללא דחיות מיותרות (בר-אופיר, שם, עמ' 442-441 והאסמכתאות שם).

אין בכוונתם של דברים אלה לקבוע, כי לעולם יהיה חייב מנוע מלפנות לבית-המשפט ולבקש עיכוב מימוש בטוחה שניתנה על-ידיו להבטחת חוב. כך, למשל, יוכל החייב לפנות לבית-המשפט כאשר הוא טוען כי אין תוקף לשטר המשכון, אם מכיוון שמעולם לא חתם עליו ואם מכיוון שפג תוקפו מסיבה כלשהי. כך יכול החייב להעלות בפני רשם ההוצאה לפועל את הטענה לפיה אין לממש את שטר המשכון, מכיוון שכבר נפרע החוב שמשכון זה בא להבטיח. אולם לעולם לא יעוכב מימוש משכון בטענה כי סכום החוב אותו חב החייב - הממשכן נמוך מזה אשר נתבע על-ידי בעל המשכון (בר אופיר, שם, בעמ' 442; המ' (מחוזי - ת"א) 10421/97 ענבל מידע לתיירות (1983) בע"מ נ' השקעוד בע"מ, תק-מח 97(3), 1525 (1997); בר"ע (מחוזי - ת"א) 1061/02 שי שפט נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2003(1), 30455 (2003); ע"א (מחוזי - חי') 4200/97 קרושינבסקי נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 98(2), 476 (1997)).

למעשה, המחוקק העניק לרשם ההוצאה לפועל שיקול-דעת מוגבל בכל הנוגע למימוש משכון, המסתכם, בעיקרו, בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, היינו בטענה, כי החייב "מילא אחר פסק-הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו". יוצא, שראש ההוצאה לפועל רשאי להיזקק לטענות פירעון רק מקום שהפירעון הנטען נעשה לאחר רישום המשכון. סמכותו של ראש ההוצאה לפועל מיוחדת לפעולות שביצע החייב לאחר מועד זה. ראש ההוצאה לפועל בוחן אם פעולות אלה פוטרות אותו מחובתו לפרוע את החיוב או המובטח באמצעות המשכון, והוא אינו מוסמך לפסוק בתביעות אחרות שיש לחייב נגד הנושה, או בטענות החייב נגד תוקפו של המשכון. טענות מעין אלו מקומן בבית-המשפט המוסמך (בר-אופיר, שם, עמ' 199-196; רע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות, תק-על 2000(3), 2012 (2000); רע"א 10053/04 עבדי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-על 2004(4), 2555 (2004))."

לבקשת הביצוע צירפה הזוכה את כלל המסמכים הקבועים בתקנה, כפי שמניתי לעיל ולכן הנני מורה כי זו הוגשה כדין.

בקשת החייבת, להציג בפני האסמכתאות, נדחית.

החייבת תישא בהוצאות ההליך בסך 3,000 ש"ח כולל מע"מ."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בקשת החייבת להורות לזוכה להמציא לידיה אסמכתאות, אשר יש בהן לבסס החוב הנטען כלפיה, מהטעם שאסמכתאות אלו צריכות היו להיות מצורפות לבקשת הביצוע כפי הקבוע בדין