botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

מבוא - פירושים (סעיף 1 לחוק)

1. הדין
סעיף 1 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"1. פירושים (תיקון התשס"ה)
בחוק זה:
"החופשה" פירושו - חופשה שנתית המגיעה לעובד על-פי חוק זה;
"מפקח עבודה" פירושו - מפקח, כמשמעותו בפקודת מחלקת העבודה, 1943;
"עובד בשכר" פירושו - עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו;
"קרן חופשה" פירושה – קרן חופשה ששר העבודה הקימה או הסמיכה על-פי סעיף 18;
"שנת עבודה" פירושו - פרק זמן של שנים-עשר חודש, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה."

2. כללי
ב- עס"ק 68-09 {הסתדרות העובדים הכללית החדשה האיגוד המקצועי של עובדי החשמל, המתכת והאלקטרוניקה נ' אלביט מערכות תעשיות אלקטרו אופטיקה בע"מ, תק-אר 2012(4), 480 (2012)} דובר על פירוש ותכלית חוק חופשה שנתית.

משניתן לפרש את הוראות חוק חופשה שנתית במספר אופנים שונים, יש לבחור את הפירוש התואם את תכליתו של החוק שהיא תכלית סוציאלית, ובמגמה להגיע להרמוניה חקיקתית עם כלל חוקי משפט העבודה המגן.
חוק חופשה שנתית נועד להעניק לעובד שתי זכויות, כאשר מצד אחד הוא מעניק לעובד זכות להיעדר מהעבודה פרק זמן נקוב, בשל כל שנת עבודה, מבלי שהיעדרות זאת תפגע ביחסי עובד-מעביד, אשר בינו ובין מעבידו.

ומצד שני חוק חופשה שנתית גם מעניק לו זכות לתשלום בשל אותו פרק זמן מאחר והזכות הראשונה תהיה חסרת כל משמעות, בהקשר בו מדובר, ללא הזכות השניה {פרשת בתי הזיקוק חיפה}.

מטרת החופשה השנתית כשמה כן היא, מתן אפשרות לעובד לצאת לחופשה, על-מנת לאגור כוח, מבלי שיפסיד משכרו.

חופשה שנתית משולמת מכוח חוק ומאפשרת יציאתו של העובד לחופשה, שומרת על בריאותו, משנה את האווירה בה הוא נמצא ומרעננת את כוחותיו.

תכליתו של חוק חופשה שנתית היא להעניק זמן לעובד לנוח, לנפוש, להתנתק משגרת העבודה היומיומית, לשנות אווירה ולרענן את כוחותיו.

חוק חופשה שנתית הוא אחד מחוקי המגן הראשונים שנחקקו בארץ ומאושיות היסוד של משפט העבודה המגן בישראל, כאשר בדומה ליתר חוקי המגן גם חוק זה הינו חוק פטרנליסטי.

חוק חופשה שנתית נועד להבטיח בראש ובראשונה, כי העובד ינצל בפועל את החופשה השנתית לה הוא זכאי.

חשיבותה של הזכות לחופשה שנתית במשפט העבודה המגן באה לידי ביטוי בחוק עצמו ובפסיקה שפירשה את תכליתו.

החופשה השנתית המוגדרת בחוק נתפסת כזכות קוגנטית, ולפיכך הצדדים אינם רשאים להתנות עליה, אף לא בהסכם קיבוצי.

חשיבותה של הזכות לחופשה השנתית כזכות סוציאלית יסודית המוענקת לכל עובד באשר הוא, באה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק חופשה שנתית, כאשר בדברי הצעת חוק חופשה שנתית, הכיוון היה להבטיח חופשה שנתית בשכר לכל עובד כזכותו וחובתו כאחד, כאשר בנוסף, בהצעת החוק, חוק חופשה שנתית בא להעניק לכל העובדים את הזכות שהיום נהנה ממנה רק חלק מהעובדים, אמנם חלק ניכר.

חשיבותה של הזכות לחופשה שנתית ותכליתה משתקפים גם בדברי הכנסת בישיבותיה לקראת קבלתו של חוק חופשה שנתית, כאשר הרציונל של חוק חופשה שנתית השתקף היטב בדברי שרת העבודה גולדה מאיר בדברים שנשאה בפני הכנסת, עת הגישה את הצעת החוק לקריאה ראשונה.

"בתנאי הייצור של ימינו אין להסתפק עוד בקביעת סייגים ליום העבודה ובייעוד היום השביעי בשבוע למנוחה.

יש להבטיח לאדם העובד מנוחה של ממש לאחר שנת העבודה, וזאת למענו ולמען המשק כאחד... לא כן המצב בכלכלה של ימינו.

החוק המוצע רואה בחופשה לא רק זכות לעובד בתור פרט, אלא זכות סוציאלית כללית, שיש בה עניין לא רק לעובד, כי אם לציבור כולו.

ההלכות שבחוק באות להבטיח, שמטרת החופשה המהווה מנוחה אחרי שנת עבודה ואגירת כוחות לקראת שנת עבודה הבאה אחריו, תושג במידה המלאה ביותר וזאת מאחר וחוק חופשה שנתית אשר מוצע רואה בחופשה השנתית זכות סוציאלית, שאין העובד רשאי לוותר עליה,
{דברי שרת העבודה גולדה מאיר בדברים שנשאה בפני הכנסת, עת הגישה את הצעת החוק לקריאה ראשונה}

בתהליך חקיקת חוק חופשה שנתית עמדו לנגד עיניהם של חברי הכנסת שתי מטרות. האחת, לאפשר לעובד ימי היעדרות בתשלום לאחר תקופת עבודה מסויימת, תוך מתן חופש בחירה לעובד כיצד לנצל ימים אלו על-פי רצונו ואילוציו, והשניה, הקניית הזכות לחופשה לכל עובד באשר הוא.

סיכומו-של-דבר, הן בכנסת והן בפסיקה מתייחסים לחוק חופשה שנתית כחלק ממשפט העבודה המגן, וכחוק המקנה זכות סוציאלית ראשונה במעלה לכל עובד, וזאת לתכליות מגוונות הכוללות מנוחה לצורך חידוש כוחות, שינוי אווירה, נופש, והיעדרות בשכר לצורך אילוצים כאלו או אחרים.