צו הרחבה

1. הדין
סעיף 28 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע כדלקמן:

"28. צו הרחבה (תיקונים: התשמ"ג, התשמ"ו, התשע"ד)
(א) צו הרחבה יפורסם ברשומות ויפורטו בו ההוראות שהורחבו וסוגי העובדים והמעסיקים שעליהם חל הצו.
(ב) בצו הרחבה אפשר לקבוע כי תחילתו - לגבי הוראות כמפורט להלן - תקדם לתאריך פרסומו עד ליום תחילתן של הוראות ההסכם שהורחבו בו:
(1) הוראה של הסכם קיבוצי כללי שענינה אחד מאלה:
(א) תוספת יוקר;
(ב) פיצוי בעד התייקרות;
(ג) שכר מינימום.
(2) הוראה של הסכם קיבוצי כללי החל על כמה ענפים, שלדעת שר העבודה והרווחה יש הצדקה לקבוע שתחילתה תהיה למפרע, בשים-לב למספר בעלי ההסכם ולאופיה של ההוראה.
(ג) פורסם צו הרחבה עם תחילה למפרע כאמור בסעיף-קטן (ב), רשאי המעסיק לשלם את ההפרשים הנובעים מהתחילה למפרע של הצו, בשיעורים חדשיים שווים ורצופים שמספרם כמספר החדשים שחלפו מיום תחילת הצו ועד יום פרסומו, ולעניין זה יראו חלק מחודש כחודש שלם. השיעור החודשי הראשון ישולם במועד שבו יש לשלם את שכר העבודה בעד החודש שבו פורסם הצו האמור, או כעבור עשרה ימים מיום פרסומו, לפי המאוחר; כל שיעור חודשי שלאחריו ישולם במועד שבו יש לשלם את שכר העבודה בעד אותו חודש; כל שיעור כאמור וכן הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף-קטן (ד), שלא שולמו עד היום התשיעי שלאחר המועד שבו יש לשלמו כאמור, יראו כשכר מולן כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
(ד) להפרשים הנובעים מהתחילה למפרע של הוראה כאמור בסעיף-קטן (ב) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, לגבי התקופה שמיום תחילתו של צו ההרחבה עד היום שבו שולמו ההפרשים או שבו יש לשלמם לפי סעיף-קטן (ג), לפי המוקדם; סעיף-קטן זה לא יחול לגבי הפרשים שעל-פי הוראות ההסכם הקיבוצי שהורחבו, יש לשלמם למפרע ללא הפרשי הצמדה או ריבית, לפי העניין."

2. כללי
ב- ע"ע 18/99 {יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, תק-אר 2000(2), 434 (2000)} בית-הדין הארצי קבע כי על-פי סעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, יש לפרט בצו הרחבה את ההוראות שהורחבו וסוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו.

יחד-עם-זאת, אין פסול בכך שצו הרחבה מתייחס לסוגי מפעלים ולא לסוגי עובדים ומעבידים, וזאת משום שהתייחסות זו מגדירה בעקיפין את סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו {דב"ע לו/6-5 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' מרדכי סקילי, פד"ע ח 321}.

שאלת תחולתו של צו הרחבה, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד {דב"ע נג/3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158}, ולעניין זה ניתן גם להיזדקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה {דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' מואסי מוחמד עבד אלעזיז, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

בנוסף, כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד {דב"ע נב/6-4 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות נ' חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 141}.

שאלת תחולתו של צו הרחבה, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד.

בנושא זה נקבע ב- דב"ע נב/6-4 {קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות נ' חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה, 137}, כי ההיזדקקות לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומיועד למטרות סטטיסטיות, מקובלת בהקשר לעניין הנדון {דב"ע לו/6-5 "מבטחים" נ' סקילי, פד"ע ח 321, 326; דב"ע מב/6-1 גולד בע"מ נ' "מבטחים", פד"ע יג 302; דב"ע מב/3-132 "להבים" בע"מ ואח' נ' פרנסה, פד"ע יד, 264}.

בנוסף, בהקשר לעניין הנדון, אין פסול בהסתמכות על הסיווג בתקנות הביטוח הלאומי.

3. האם במקרה הנדון חל על התובע צו ההרחבה?
ב- סע"ש (נצ') 47676-11-13 {אחמד תייסיר שקיר נ' ביג זול ישראל 1997 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.10.15)} הצדדים היו חלוקים בנוגע לתחולתו של צו ההרחבה הענפי על הנתבעת.

דובר על צו ההרחבה שהרחיב חלק מהוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי באותו ענף, שנחתם ביום 29.06.09. צו ההרחבה נחתם ביום 02.02.10, ופורסם ביום 22.02.10.

התובע טען כי הצו חל עליו, והנתבעת מצד שני טענה כי לנוכח העובדה שהתובע הועסק בחוזה העסקה אישי והיה בעל סמכויות של מנהל סניף, צו ההרחבה אינו חל עליו.

בית-הדין קבע כי בעניין הנדון צו ההרחבה אשר פורסם ביום 22.02.10, אינו חל במועד שטרם פרסומו, זאת לפי הוראת סעיף 28(ב) לחוק הסכמים קיבוציים, הקובעת כי תחולה למפרע של צו הרחבה תהיה רק בהתייחס להוראות בצו ההרחבה שעניינן תוספת יוקר, פיצוי בעד התייקרות ושכר מינימום, ורק במידה שכך נקבע במפורש בצו ההרחבה עצמו.

על-כן, כל זכויות התובע הנובעות מצו ההרחבה, רלוונטיות רק לתקופה שמיום 22.02.10 ואילך.

4. האם בהיעדר הפניה ניתן לקבוע כי צו ההרחבה חל בענף עיסוקה של הנתבעת?
ב- ד"ט (ת"א) 34606-04-12 {לשכת המסחר תל-אביב נ' אלצר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.01.15)} התובעת, ארגון מעסיקים יציג בענף הייבוא, הייצוא, המסחר והשירותים, חתמה על הסכם קיבוצי בענף הייבוא, הייצוא, המסחר בסיטונות שהוראותיו הורחבו בצווי הרחבה {להלן: "צו ההרחבה"}.

לפי צו ההרחבה, הורחב תחולת ההסכם הקיבוצי על כל העובדים והמעבידים בענפי הייבוא, הייצוא והמסחר בסיטונות ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם.

הנתבעת, מפעילה בית עסק העוסק בשירותים ומסחר בין היתר של מכונות וציוד לשימוש תעשייתי.

בית-הדין קבע כי שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות לסוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו בסעיף 28(א) לחוק ההסכמים הקיבוציים הינה שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד {דב"ע נג/3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158}.

המבחן המכריע לצורך תחולתו של צו הרחבה הוא בחינת עיקר עיסוקה של החברה, כלומר, מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד {ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, פורסם באתר האינטרנט נב}.

בית-הדין ציין כי הנטל להוכיח תחולתו של ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה, מוטל על הטוען לחלותו, כאשר בעניין זה הוא מוטל על התובעת {דב"ע שן/7-1 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

במקרה הנדון הוכח כי הנתבעת עוסקת בייבוא כעיסוק עיקרי, אך לא הוכח כי היא עוסקת באחד הענפים ברשימת הענפים שפורטו בנספח שצויין.

אשר-על-כן, לא הוכח כי על הנתבעת חל צו ההרחבה בענף הייבוא, הייצוא והמסחר בסיטונות, ולכן לא חלה עליה חובה לשלם דמי טיפול ארגוני מכוח תקנה 1(א) לתקנות ההסכמים הקיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים).

אשר לתשלום דמי טיפול ארגוני מכוח תקנה 1(ב) לתקנות ההסכמים הקיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), תקנה זו מתייחסת למעביד שמפעלו עוסק בענף שקיים בו הסכם קיבוצי כללי ענפי, תוך קביעה כי ישלם דמי טיפול לארגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי.

בית-הדין קבע כי התובעת לא הוכיחה כי עיסוקה של הנתבעת נכלל ברשימת הענפים בנספח להסכם, כמו גם לא הוכח מהו ענף עיסוקה של הנתבעת וממילא לא הוכח כי קיים בענף זה צו הרחבה.

בנסיבות אלה לא הוכח קיומו של הסכם קיבוצי כללי ענפי בענף בו עוסקת הנתבעת גם ככל שהוא לא חל עליה.
אשר-על-כן, לא חלה על הנתבעת חובה לשלם לתובעת דמי טיפול אירגוני.

תקנה 1(ב) לתקנות ההסכמים הקיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים) אינה דורשת כי צו ההרחבה יחול על הנתבעת ודי שמפעלה עוסק בענף שקיים בו צו ההרחבה, וזאת כאשר התובעת לא הוכיחה מהו הענף בו עוסקת הנתבעת.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי בהיעדר הפניה לענף ספציפי המצוי ברשימת הענפים בנספח להסכם, לא ניתן לקבוע כי צו ההרחבה אכן חל בענף עיסוקה של הנתבעת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בהיעדר הוכחה לעניין הענף אליו משתייכת הנתבעת, לא ניתן לקבוע כי מפעל הנתבעת עוסק בענף שקיים בו הסכם קיבוצי כללי ענפי, וממילא לא ניתן להחיל את תקנה 1(ב) לתקנות ההסכמים הקיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים).

5. האם צו ההרחבה חל מכוח עיסוקה של החברה והעובדים בחברה?
ב- ס"ע (ב"ש) 11295-05-11 {מרים גודר נ' דיאמנט צעצועים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.07.12)} התובעות, עובדות של הנתבעת, הגישו תביעה לתשלום הפרשות לקופת גמל, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשי שכר עבודה - משמרות לילה ופיצויי פיטורים, בהתאמה לכל אחת מהתובענות.

זאת כאשר בין הצדדים היתה נטושה המחלוקת בשאלה האם עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בתחום הפלסטיקה וזאת, כפי טענת התובעות או שמא בתחום הצעצועים כפי טענת הנתבעת.

בית-הדין קיבל את התביעה בקובעו כי שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות לסוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד.

בית-הדין ציין כי המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הוא עיקר עיסוקה של החברה, כלומר, מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד, ומבחן נוסף הוא מהו התחום שבו עוסקים מרבית עובדי המפעל, ואז הדין הוא כי חל עליהם צו ההרחבה שהתייחס ליחידת המיקוח הגדולה מבין קבוצות העובדים.

עוד ציין בית-הדין כי לבחינת השאלה אם צו ההרחבה חל על משלח יד או ענף, ניתן ורצוי להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המשמש כראיה משמעותית לצורך הסיווג וכן על הסיווג בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה).

אשר-על-כן, נטל ההוכחה בדבר תחולתו של צו ההרחבה מוטל על העובד, וכאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו ההרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולפסוק על-פיו.

בית-הדין קבע מכוח דברים אלה כי יש לדחות את טענות התובעות כי צו ההרחבה בענף הפלסטיקה חל על העסקתן, שכן לא שוכנע כי אכן עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בתחום הפלסטיקה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו הרחבה