סתירה בין הסכמים

1. כללי
מערכת הפטורים וההנחות אינן מתמצות רק בתקנות ודברי החקיקה דלעיל אלא פועלים בצידה אף דברי חקיקה המתייחסים לאוכלוסיות בעלת תכונות ייחודיות המקימות את זכויותיהם לקבלת ההנחות או הפטורים מארנונה. אנו נתייחס בהמשך לדברי חקיקה אלה וכן להלכות בתי-המשפט בהקשר שלהן.

2. חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953
א. כללי
סעיף 6א' לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג-1953 קובע את הוראת הפטור בזו הלשון: "מי שמחזיק בבניין או בחלק ממנו שאינם משמשים למגורים בלבד לא יהיה זכאי לפי חוק זה בשנת כספים פלונית לפטור מארנונה על הנכס המוחזק כאמור, אלא אם באותה שנת כספים לא היה חייב בתשלום מקדמה למס הכנסה לפי סעיפים 174 עד 181 לפקודת מס הכנסה, ופקיד השומה יתן לו לפי בקשתו, תעודה על כך. היה חייב בתשלום המקדמה, אך נקבע בשומה כי אין הוא חייב במס הכנסה לשנת הכספים הנדונה, תחזיר לו הרשות המקומית את הסכום ששילם על אותו הנכס כארנונה לאותה שנה".

בדברי ההסבר לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון), התשכ"ד-1964 נכתב: "לאחרונה נתבע פטור לפי החוק האמור גם על נכסים המשמשים למחזיקיהם כבית עסק. נראה שבשעת קבלת החוק לא היתה ידועה התופעה של נכי מלחמה, זכאים לתגמולים, כבעלי עסקים, ולכן אין בחוק כפי שהוא כיום כל הוראה הבאה לסייג את הוראות הפטור במקרים כגון אלה. החוק המוצע בא לתת למצב חדש זה הסדר נאות המתיישב עם המגמה הבאה לידי ביטוי בסעיף 6 האמור, היינו שהפטור נועד בראש ובראשונה למעוטי אמצעים שתנאי הדיור שלהם צנועים. לכן, מוצע להעניק את הפטור מתשלום של ארנונה כללית בבתי עסק רק לאלה שבאותה שנת כספים אינם חייבים בתשלום מקדמה על חשבון מס הכנסה או שנקבע להם בשומה סופית שאינם חייבים במס הכנסה".

כוונת המחוקק נלמדת הן מלשון הסעיף והן מתכלית הוראת הפטור.

רואים אנו כי המחוקק, עת ביקש לקבוע את תנאי הפטור, בחר להיצמד לנוסח מסויים ביותר והוא כי הפטור יינתן לנכה אשר "לא היה חייב בתשלום מקדמה למס הכנסה לפי סעיפים 181-174 לפקודת מס הכנסה." המחוקק לא בחר להשתמש במינוח גורף "לא היה חייב במס הכנסה", במשמע של חיוב במס הכנסה בגין כל מקור הכנסה כתנאי לקבלת הפטור.

המחוקק על-פי לשונו מעניק הפטור למי שאינו חב בתשלום מקדמות למס הכנסה ולשם כך מפנה אותנו להוראות סעיפים 181-174 לפקודת מס הכנסה - המלמדות כי, מקדמות משולמות בגין הכנסות הצומחות לנישום ממחזור עסקאות אותו הוא מבצע, דהיינו מפעילות עסקית.

משמע, כי כעיקרון נישום נכה הצומחת לו הכנסה רק מתשלומי פנסיה, אינו נדרש לתשלום מקדמות מאחר והמס מנוכה במקור. ואולם, וככל שצומחות לנכה הכנסות נוספות, מעבר לתשלומי קצבה ו/או גמלה, הנובעות מפעילותו העסקית - או אז נדרש הוא לתשלום מקדמות.

המחוקק בהוראת הפטור הנדונה דרש הצגת אישור על פטור מתשלום מקדמות למס הכנסה כתנאי לפטור מתשלום ארנונה בגין נכס עסקי, משמע כי ראה לנכון להעניק פטור מתשלום ארנונה בגין נכס עסקי, ממנו מתבצעת פעילות עסקית, וככל שהפעילות העסקית שלו אינה מצמיחה חיוב במס הכנסה, עד כי אינו נדרש לתשלום מקדמות, ואף בתום שנת המס נמצא כי אין חיוב במס באותה שנה, זכאי הוא להנות מן הפטור.

במילים אחרות, הפטור מתשלום ארנונה מוענק בגין הנכס העסקי ממנו מתבצעת הפעילות העסקית ומקור תשלום המקדמות והחיוב במס קשור בחבל הטבור לפעילות העסקית המתבצעת מהנכס העסקי.

אמנם, נאמר כי ככל שהיה חייב הנכה בתשלום מקדמה אך נקבע בשומה כי אין הוא חייב במס הכנסה לשנת הכספים הנדונה תחזיר לו הרשות המקומית את הסכום ששילם על אותו הנכס לאותה שנה. שמא משתמע האיפכא מסתברא כי אם ימצא בסוף השנה כי חוייב במס הכנסה (ולא משנה מהו מקור החיוב) אזי אינו זכאי לפטור. ואולם, לטעמי, יש לקרוא שני חלקי המשפט יחדיו שאז משתמעת כוונת המחוקק ולפיה הענקת הפטור הינה מקום שלא נצמחה לנכה הכנסה מפעילות עסקית המקימה חבות במס, וככל שכן נדרש לתשלום מקדמות ובדיעבד נמצא כי לא צמחה לו הכנסה המצמיחה חבות במס, עקב אותה פעילות עסקית, אזי זכאי הוא להנות מן הפטור.
פרשנות זו מתיישבת אף עם תכליתה של הוראה זו שנועדה לעודד נכים לרבות נכי מלחמה המקבלים תגמולים (שבגינם מנוכה מס) להוסיף ולהשתלב במעגל העבודה (ראה לעניין זה עע"מ 259/05 דוד שי ז"ל נ' נצרת עילית, פורסם באתר נבו (6.11.11)). ואף להוסיף ולהגן עליהם בנסיבות של אי-רווחיות העסק, ועל-כן הפרשנות ולפיה רק הכנסה מפעילות עסקית, המצמיחה תשלום מס הכנסה, תשלול מנכה זכאות לפטור מתשלום ארנונה עבור נכס עסקי, היא זו הפרשנות הנכונה המתיישבת לטעמי אף עם כוונת המחוקק.

נכה צה"ל אשר מקבל תגמולי פנסיה מצה"ל לעולם ימצא בחבות מס עד הגיעו לגיל פטור ומשכך, ואם תתקבל פרשנות המשיבה, לעולם לא יהיה זכאי לפטור מתשלום ארנונה על-פי חוק הפטור באופן הנוגד את כוונת המחוקק, אשר כאמור ביקש לעודד נכים לצאת לשוק העבודה ולהקל עליהם את עומס ההוצאות הכספיות להן נדרש עצמאי, בהענקת פטור חלקי מתשלום ארנונה בגין נכס ממנו מתבצעת הפעילות העסקית.

לסיכום - המסקנה הינה כי כוונת המחוקק היתה להעניק פטור מתשלום ארנונה לנכים המנהלים פעילות עסקית מנכס עסקי, בהינתן אי-תשלום מקדמות ו/או היעדר חיוב במס הכנסה בגין הפעילות העסקית {עת"מ (ב"ש) 38386-09-15 שמעון גדז' נ' עיריית אשדוד, תק-מח 2016(2), 10797 (10.05.2016)}.

ב. דוגמאות ותקדימים
1. האם כוונת המחוקק היתה להעניק פטור מתשלום ארנונה לנכים המנהלים פעילות עסקית מנכס עסקי, בהינתן אי-תשלום מקדמות ו/או היעדר חיוב במס הכנסה בגין הפעילות העסקית?
ב- עת"מ (ב"ש) 38386-09-15 {שמעון גדז' נ' עיריית אשדוד, פורסם באתר נבו (10.05.16)} נדונה עתירת העותר כנגד החלטת המשיבה, עיריית אשדוד, שלא ליתן לו פטור, בשיעור של 2/3 מתשלומי הארנונה לשנת 2013, בהתאם להוראות סעיף 6 א' לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) תשי"ג - 1953 {להלן: "חוק הפטור"} ותקנה 14ז' לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 {להלן: "תקנות ההסדרים"}.

העותר הינו נכה צה"ל הסובל מפגיעה עקב שירותו הצבאי, המטופל מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 וכן חבר בארגון נכי צה"ל.

לפרנסתו, כמתווך, מחזיק העותר בנכס המשמש כמשרד, בשטח של כ- 30 מ"ר, בעיר אשדוד.
הנכס מסווג בסיווג עסקי ועל-כן חוייב בארנונה על-פי תעריף "מסחר ושירותים".

בשנות המס 2012-2011 נהנה העותר מפטור חלקי מארנונה לגבי עסקו, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 6א' לחוק הפטור, לאחר שהציג בפני העיריה מסמכים לפיו לא חוייב בתשלום מקדמות מס בשנים אלו.

העותר פנה אל המשיבה בבקשה לפטור חלקי מתשלום ארנונה על הנכס העסקי, לשנת המס 2013 וזו קיבלה בקשתו על תנאי, בכפוף ובהתאם לשומה הסופית שתוצא לו לאותה שנת מס.

משהגיש העותר למשיבה את שומת מס ההכנסה לשנת 2013, שהתקבלה לידיו ביום 07.01.15, הודיעה המשיבה לעותר, במכתב מיום 12.03.15, כי היא דוחה את בקשתו לקבלת פטור חלקי מתשלום ארנונה בגין הנכס העסקי.

המשיבה טענה כי די בכך שהעותר חוייב בתשלום מס הכנסה לאותה שנת מס, כדי לשלול ממנו את הזכאות לקבלת פטור חלקי מתשלום ארנונה לשנת 2013, בהתאם לחוק הפטור.

המשיבה טענה כי מקור החיוב במס אינו מעלה ואינו מוריד לעניין עצם הזכאות לפטור, לפי הוראת סעיף 6א' לחוק הפטור.

העותר טען, כי ההכנסות המופיעות בשומה לשנת 2013 הינן הכנסות מפנסיה ממשרד הביטחון, ואין תשלום המס בגין הכנסות אלו רלבנטי לעניין הפטור לו הוא זכאי בהינתן פטור מתשלום מקדמות לאותה שנת מס ואי-תשלום מס הכנסה בגין הפעילות העסקית.

העותר סבר כי יש לקרוא את הוראת הפטור שבסעיף 6א' לחוק הפטור כלשונה והכוונה הינה כי רק הכנסות הצומחות לנכה מפעילות עסקית ישללו ממנו את הזכות לפטור מתשלום ארנונה בגין הנכס העסקי ואין ולא היתה כל כוונה למחוקק לשלול את הפטור מנכה כאשר תשלום מס ההכנסה נעשה בגין תשלומי פנסיה.

המשיבה ביקשה לדחות את טענות העותר והוסיפה, כי אין לקרוא להוראת סעיף 6א' לחוק הפטור את שאין בו, ולדידה ככל שצמחה לנכה הכנסה כלשהי באותה שנה אשר הצמיחה חיוב במס הכנסה אין הוא יכול להנות מן הפטור המבוקש על תשלומי הארנונה בגין הנכס העסקי, על-פי חוק הפטור.
בית-המשפט קבע כי כעיקרון, נישום נכה הצומחת לו הכנסה רק מתשלומי פנסיה, אינו נדרש לתשלום מקדמות מאחר והמס מנוכה במקור. ואולם, וככל שצומחות לנכה הכנסות נוספות, מעבר לתשלומי קצבה ו/או גמלה, הנובעות מפעילותו העסקית - או אז נדרש הוא לתשלום מקדמות.

המחוקק בהוראת הפטור הנדונה דרש הצגת אישור על פטור מתשלום מקדמות למס הכנסה כתנאי לפטור מתשלום ארנונה בגין נכס עסקי, משמע כי ראה לנכון להעניק פטור מתשלום ארנונה בגין נכס עסקי, ממנו מתבצעת פעילות עסקית, וככל שהפעילות העסקית שלו אינה מצמיחה חיוב במס הכנסה, עד כי אינו נדרש לתשלום מקדמות, ואף בתום שנת המס נמצא כי אין חיוב במס באותה שנה, זכאי הוא להנות מן הפטור.

במילים אחרות, הפטור מתשלום ארנונה מוענק בגין הנכס העיסקי ממנו מתבצעת הפעילות העיסקית ומקור תשלום המקדמות והחיוב במס קשור בחבל הטבור לפעילות העיסקית המתבצעת מהנכס העסקי.

בית-המשפט קבע כי הפרשנות ולפיה רק הכנסה מפעילות עסקית, המצמיחה תשלום מס הכנסה, תשלול מנכה זכאות לפטור מתשלום ארנונה עבור נכס עסקי, היא זו הפרשנות הנכונה המתיישבת אף עם כוונת המחוקק.

נכה צה"ל אשר מקבל תגמולי פנסיה מצה"ל לעולם ימצא בחבות מס עד הגיעו לגיל פטור ומשכך, ואם תתקבל פרשנות המשיבה, לעולם לא יהיה זכאי לפטור מתשלום ארנונה על-פי חוק הפטור באופן הנוגד את כוונת המחוקק, אשר כאמור ביקש לעודד נכים לצאת לשוק העבודה ולהקל עליהם את עומס ההוצאות הכספיות להן נדרש עצמאי, בהענקת פטור חלקי מתשלום ארנונה בגין נכס ממנו מתבצעת הפעילות העסקית.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט הגיע למסקנה כי כוונת המחוקק היתה להעניק פטור מתשלום ארנונה לנכים המנהלים פעילות עסקית מנכס עסקי, בהינתן אי-תשלום מקדמות ו/או היעדר חיוב במס הכנסה בגין הפעילות העסקית.

פרשנות אחרת של הדברים מביאה לתוצאה שאינה מתיישבת עם כוונת המחוקק ולפיה גם בנסיבות של הפסדים כספיים בפעילות העסקית של הנכה, כבמקרה הנדון, לא יהיה זכאי הנכה לפטור מתשלומי ארנונה בגין הנכס העסקי, והכל בשל הכנסות מתגמולי פנסיה בגינן חב הוא במס. לא לכך כיוון המחוקק.

סופו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי משהציג העותר תעודה על פטור מתשלום מקדמות לשנת המס 2013, ובהינתן השומה לשנת המס 2013 ולפיה אין עדות לחיוב במס הכנסה בגין הכנסות מפעילות עסקית לאותה שנה זכאי הוא ליהנות מתנאי הפטור כמפורט בסעיף 6א' לחוק הפטור.

בית-המשפט קיבל את העתירה וקבע כי המשיבה תזכה את העותר בפטור לו הוא זכאי על-פי חוק לשנת המס 2013. עוד הוסיף בית-המשפט כי המשיבה תישא בהוצאות העותר בסך של 10,000 ש"ח.

2. האם העיריה גבתה ביתר חיובי ארנונה מחברי הקבוצה הנדונה?
ב- עע"מ 8129/15 {עיריית מודיעין-מכבים-רעות נ' ניר שדה, פורסם באתר נבו (14.01.16)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין, בגדרו התקבלו תביעות בשלוש תובענות ייצוגיות נגד המבקשת, עיריית מודיעין-מכבים-רעות, שעניינן חישוב ההנחה מארנונה לה זכאים סוגים שונים של מחזיקי דירות ונקבע כי על המבקשת להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה את הפרשי הארנונה שנגבו מהם ביתר לתקופה שנקבעה בפסק-הדין.

המבקשת טענה כי על-אף שמדובר בבקשת עיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, יש להיענות לה, שכן ביצועו ידרוש מהעיריה להשקיע שעות עבודה רבות מאוד לבחינת השומות של אלפי נישומים, שחלקם תושבי העיר מודיעין-מכבים-רעות, וחלקם אינם מתגוררים עוד בעיר, בכדי להשיב להם את חיובי הארנונה שנטען שנגבו מהם ביתר.

עוד טענה המבקשת כי ככל שיתקבל ערעורה של המבקשת בסופו-של-יום, יהא על העיריה לשוב ולפעול ביחס לחשבונותיהם של אלפי הנישומים שקיבלו החזר כספי.

לפי המבקשת, ברור כי הניסיון לגבות בחזרה את התשלומים שהועברו לנישומים יהיה כרוך בקשיים רבים, ולא מן הנמנע שהמשאבים שתידרש המבקשת להעמיד לטובת גביה זו תשחק את סכום ההחזר, והכל על חשבון הקופה הציבורית.

המשיב התנגד לעיכוב ביצוע פסק-הדין. המשיב טען כי יותר מארבע שנים חלפו מאז שקבע בית-משפט קמא כי עמדתה של המבקשת בחישוב ההנחה מארנונה אינה נכונה, ויותר מארבעה חודשים חלפו מיום מתן פסק-הדין, ואין הצדקה להמשיך לעכב את ביצועו.

באשר למאזן הנוחות טען המשיב כי יש להניח שרוב חברי הקבוצה הזכאים להשבה הם תושבי העיר, כך שההשבה תתבצע באמצעות זיכוי חשבון הארנונה שלהם אצל המבקשת.

משום כך, טען המשיב כי באותה מידה יהיה ניתן לבצע את הגביה - לו יתקבל ערעור המבקשת - באמצעות הוספת חיוב לחשבונותיהם, ללא כל קושי.

בית-המשפט העליון קיבל את הבקשה והורה על עיכוב ביצוע פסק-דין בגדרו התקבלו תביעות ייצוגיות נגד עיריית מודיעין, שעניינן חישוב הנחה מארנונה לזכאים מסויימים.

בית-המשפט קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. בין היתר נוכח שעות העבודה הכרוכות בהשבת הכסף, נוכח הסכום הגבוה להשבה שיגרע מהקופה הציבורית באופן מיידי וכן נוכח סיכויי הצלחת ההשבה והעלות הכרוכה בכך, ככל שהערעור יתקבל.

בית-המשפט הסביר את קביעתו, שבנסיבות העניין, שיקול מאזן הנוחות מטה את הכף דווקא לטובת המבקשת, וזאת מאחר ואיתור כלל הנישומים בשלב זה דורש השקעת שעות עבודה רבות והוצאת סכום הקרוב לשני מיליון ש"ח, אשר ייגרעו מהקופה הציבורית באופן מיידי.

היה ויתקבל ערעורה של המבקשת, אשר ממוקד באבחנה שיש לבצע, לשיטתה, בין הנחה בארנונה מכוח חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953, לבין הנחה מכוח הוראות תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), יהיה קשה לגבות את הסכום כולו מאלפי הנישומים השונים, וגם אם בסופו-של-יום יצלח הדבר, הוא יהיה כרוך בעלות לא מבוטלת, אשר תיגרע אף היא ממשאבי הציבור.

בית-המשפט סבר כי לעומת-זאת, עיכוב ביצוע פסק-הדין לא ירע בפועל את מצבם של הנישומים, אשר שילמו את תשלומי הארנונה הנדונים לפני זמן רב, מה גם שהסכום שזכאי לו כל חבר קבוצה אינו כזה שיש בו כדי להיטיב את מצבו באופן שיש חשיבות לזיכויו לאלתר.

כמו-כן, בית-המשפט סבר כי לו יידחה ערעור המבקשת, יועברו התשלומים הנדרשים לכל אחד מהנישומים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, וזאת בשים-לב לטענת המבקשת לפיה הופרשו שלושה מיליון ש"ח למטרה זו.

3. האם יש לתת פטור על כל השטח או רק על חלק ממנו?
ב- עת"מ (חי') 24901-12-14 {באולינג גן שמואל בע"מ נ' מועצה אזורית מנשה, פורסם באתר נבו (27.07.15)} נדונה סוגיה בה הצדדים היו חלוקים ביניהם לעניין הוראת סעיף 6א לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953 {להלן: "חוק הפטור" או "החוק הנ"ל"}, הפוטר את העותרת משני שליש מחיוב הארנונה.

המחלוקת היתה האם הפטור הוא לגבי כל שטח הנכס העסקי או רק לגבי 90 מ"ר בלבד.

העותר 2 הינו נכה צה"ל הזכאי לתגמולים, והוא הבעלים היחיד והמנהל של העותרת.

ביום 04.08.14 אישרה המשיבה לעותרת את הפטור לשנים 2014-2013 אך רק ל- 90 מ"ר מהנכס. העותרת דרשה להחיל את הפטור על כל השטח, אך המשיבה דחתה את הדרישה בטענה כי מגבלת השטח הפטור לפי סעיף 6 לחוק הפטור החל על דירת מגורים, יפה גם לגבי סעיף 6א לחוק הפטור, החל על נכסים עסקיים.

הצדדים הסכימו כי קביעת פסק-הדין בעניין זה תחייב את הצדדים גם לגבי שנת 2015.

השאלה שהיתה במחלוקת בין הצדדים האם יש לקרוא לסעיף 6א מגבלת שטח של 90 מ"ר לגבי הפטור המוענק, או שמא הפטור, כדי שני שלישים מהארנונה מתייחס לכל שטח העסק.

העותרת טענה כי המשיבה הגבילה את שטח הפטור לבית העסק שלא כדין בחוסר סבירות. לא היתה כל הפניה מסעיף 6 לחוק הפטור לסעיף 6א לחוק הפטור המלמדת כי יש לקרוא לסעיף 6א לחוק הפטור את ההגבלה הקיימת לגבי דירת מגורים, ולכן אין לכך כל תימוכין בחוק הפטור, בתכלית החקיקה או בדברי ההסבר לסעיף 6א בחוק הפטור.

העותרת הוסיפה כי אין גם כל הגיון כלכלי לתחום מגבלה של שטח לפטור, שכן עסקים שונים זקוקים לפי טבעם לשטחים שונים.
העותרת טענה כי את סעיף 6א לחוק הפטור יש לקרוא ביחד עם סעיף 3-2 לחוק הנ"ל, הקובעים את זהות הזכאי, ולא ביחד עם סעיף 6 לחוק הפטור. בעוד שלגבי סעיף 6 לחוק הפטור, מגבלת הפטור היא שטח דירת המגורים, לגבי 6א לחוק הפטור, מגבלת הפטור היא היעדר חובה לתשלום מקדמות מס באותה שנת כספים.

המשיבה טענה לשיהוי כבד בהגשת העתירה.

המשיבה הוסיפה כי הדרישה שהוספה בסעיף 6א לחוק הפטור היא דרישה נוספת וספציפית המוסיפה על ההגבלה שבסעיף 6 לחוק הפטור, מקום שהנכס איננו משמש למגורים בלבד.

המשיבה טענה כי יש לקרוא את החוק כולו כמקשה אחת, תוך התייחסות לכל הסעיפים המופיעים בו, אחרת ייווצר מצב אבסורדי שבו עסקים הפועלים מתוך דירת מגורים יהיו זכאים לפטור מוגבל בשטח, ואילו נכסים עסקיים טהורים ייהנו מפטור ללא הגבלת שטח.

המשיבה טענה כי סעיף 6א לחוק הפטור מרחיב את תחולת הפטור מכוח סעיף 6 לחוק הפטור, ובאותו אופן גם מחיל את המגבלות החלות מכוחו.

בית-המשפט לעניינים מינהליים נדרש לפרשנות סעיף 6א לחוק הפטור, הפוטר את העותרת משני שליש מחיוב הארנונה. בית-המשפט לעניינים מינהליים קבע כי פטור העותרת מחוב הארנונה מתייחס למכלול השטח של העסק, ולא רק ל-90 מ"ר ממנו.

בית-המשפט לעניינים מינהליים הסביר כי הגשמת תכלית החקיקה בצורה ראויה, מקדמת את הגישה כי פטור לבית עסק מותנה באי-תשלום מקדמות מס באותה שנת כספים, ולא במגבלת שטח.

באשר ללשון החוק - סעיף 6 לחוק הפטור וסעיף 6א לחוק הפטור הם בניסוחם שני סעיפים נפרדים, עצמאיים, וכל אחד עומד בזכות עצמו.

כותרת סעיף 6 לחוק הפטור היא "סייג לדירות גדולות", וכותרת סעיף 6א לחוק הפטור הינה "פטור על בתי עסק".

בית-המשפט מצא, כי גם מהכותרות ניתן ללמוד כי אין כל שאלה של "גודל" לעניין סעיף 6א לחוק הפטור.

אין כל חיבור לשוני בין שני סעיפים אלו, או הוראה כלשהי המלמדת על כך שיש להעביר את מגבלת השטח מסעיף 6 לסעיף 6א בחוק הפטור.

בית-המשפט סבר כי כשרצה המחוקק לעשות שימוש במגבלת "גודל שטח" - ידע לאמר זאת מפורשות, והעובדה שמגבלה זו לא נוסחה במסגרת סעיף 6א בחוק הפטור מדברת בעד עצמה.

אשר-על-כן, בהתאם ללשון חוק הפטור ותכליתו, פטר בית-המשפט לעניינים מנהליים את העותרת מחוב הארנונה אשר אמור להתייחס למכלול השטח של העסק, ולא רק ל- 90 מ"ר ממנו.

4. האם נכה צה"ל זכאי להנחה מארנונה בגין נכס המוחזק על ידו ואשר לא משמש אותו כמגורים או כבית עסק?
ב- עת"מ (חי') 34273-06-14 {נסים לוי נ' עיריית חיפה, פורסם באתר נבו (17.02.15)} נדונה השאלה האם נכה צה"ל זכאי להנחה מארנונה בגין נכס המוחזק על ידו ואשר לא משמש אותו כמגורים או כבית עסק, זו השאלה העיקרית שהיתה על הפרק בנוסף לבירור טענת המשיבה לפיה היא מבקשת לדחות את העתירה בשל שיהוי בהגשתה.

העותר היה מוכר כנכה צה"ל, הוא החזיק בנכס מקרקעין הנמצא בחיפה, והמשיבה דרשה ממנו לשאת בתשלום הארנונה המלא בגין אותה החזקה במקרקעין.

המקום שימש בעבר כמסגריה, כאשר החל משנת 2012 סגר העותר את העסק שהפעיל במקום ומאותו מועד לא התקיימה במקום פעילות וכאשר העותר מגיע למקום הוא נמצא שם לצורך מימוש תחביביו, זאת לפי טענתו.

המשיבה הגישה נגד העותר תביעת פינוי והצדדים המתינו להכרעת בית-משפט השלום בחיפה בנושא.

בית-המשפט סבר כי דין העתירה להידחות מאחר והבסיס הנורמטיבי מכוחו זכאי נכה צה"ל להנחה או פטור מארנונה נקבע בחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953 {להלן: "חוק הפטור"}.

סעיף 6א לחוק הפטור מכוחו ביקש העותר לקבל הנחה, מכונה בכותרת הסעיף "פטור על בתי עסק" ובמקרה הנדון העותר לא הפעיל בית עסק במקום.

בית-המשפט הבהיר כי מי שמחזיק בבניין או בחלק ממנו שאינם משמשים למגורים בלבד - לא יהיה זכאי לפי חוק זה בשנת כספים פלונית לפטור מארנונה על הנכס המוחזק כאמור, אלא אם באותה שנת כספים לא היה חייב בתשלום מקדמה למס הכנסה לפי הסעיפים 174 עד 181 לפקודת מס הכנסה, ופקיד השומה יתן לו לפי בקשתו, תעודה על כך.

אם היה חייב בתשלום המקדמה, אך נקבע בשומה כי אין הוא חייב במס הכנסה לשנת הכספים הנדונה, תחזיר לו הרשות המקומית את הסכום ששילם על אותו נכס כארנונה לאותה שנה.

בית-המשפט ציין כי כל נכה צה"ל זכאי להוקרה והערכה על תרומתו לחברה, אך לא ניתן רק מסיבה זו לפטור אותו ממלוא תשלום הארנונה.

בית-המשפט מצא כי העותר שלא היה עצמאי ולא הפעיל במקום עסק, לא יכל להמציא תעודה מפקיד השומה על חובותיו בנושא תשלום מקדמות בהתאם לתנאי הקבוע בסעיף 6א לחוק הפטור, וגם אם הוכח שהעותר אינו עצמאי ובשל היותו שכיר במקום אחר הוא אינו משלם מקדמות, ראיה זו לא יכול להועיל לעותר ככל שמדובר בהחזקתו במקום רק משום שזה תחביבו, לא למטרה זו ייעד המחוקק את מתן ההנחה.

העותר לא מנהל עסק כל שהוא ולא ניהל עסק כל שהוא בתקופה בגינה נדרש תשלום הארנונה ולכן אינו זכאי לפטור או הנחה מכוח סעיף זה.

חוק הפטור מעודד, איפוא, נכים לצאת לעבודה, בכך שהוא מאיין את אחד הסיכונים הכלכליים הכרוכים בפתיחת בית עסק - החובה לשלם ארנונה אפילו מדובר בנכס שאינו רווחי.

בית-המשפט סבר כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהפטור החלקי מארנונה מהווה שיקול המתמרץ נכים לצאת ולעבוד {עע"מ 259/05 דוד שי ז"ל נ' עיריית נצרת עלית, פורסם באתר נבו (06.11.11)}.

טעם זה לא מתקיים בעניין הנדון, העותר לא מבקש תמריץ לעבוד ולנהל עסק, הוא עובד כשכיר במקום אחר ובלי קשר לתשלום ארנונה או לפטור ממנה, כל אדם יכול לממש את אישיותו ובכלל זה לבצע פעילויות ותחביבים בשעות הפנאי, אך אין הצדקה כי הקופה הציבורית תממן תחביבים אלו בדרך של הנחה מארנונה, רק משום שהעותר בחר לפעול במקרקעין למטרה זו, שאינה כאמור לצורכי פרנסה.

אשר-על-כן, דחה בית-המשפט את העתירה.

בהתחשב בשני הדיונים שהתקיימו ובתוצאת ההליך מצד אחד ונסיבותיו האישיות של העותר מצד שני, בית-המשפט חייב את העותר לשלם למשיבה הוצאות משפט בסכום של 5,000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין.

5. האם יש להעניק פטור מלא או פטור של שני שליש מגובה חיוב הארנונה?
ב- עע"מ 2351/13 {אליהו שיטרית נ' עיריית ת"א יפו, פורסם באתר נבו (23.10.14)} נדונה שאלה לעניין היחס שבין הוראות סעיפים 3-2 לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953 {להלן: "חוק הפטור"} לבין הוראות סעיף 6א לחוק זה.

סעיפים 3-2 מקנים פטורים, ולעניין הנדון ספציפית מקנה סעיף 3(2) לחוק הפטור, לנכי צה"ל הזכאים לתגמולים פטור של שני שלישים מן הארנונה.

המשיבה אישרה פטור מארנונה לפי סעיף 3(2) לחוק הפטור בשיעור שני שליש, אך המערער ביקש פטור מלא לפי סעיף 6א לחוק הפטור.

העיריה טענה בבית-המשפט קמא, כי פטור מלא במקרה דנא יאיין את הוראת סעיף 3 לחוק הפטור, וכי את הוראת סעיף 6א לחוק הפטור יש לפרש כחלה בהתאם לזכאות הבסיסית של בעל הנכס לפטור.

בית-המשפט קמא התבונן אל החוק בראיה כוללת, וסבר כי את הפטור שבסעיף 6א לחוק הפטור יש לקרוא יחד עם סעיפים 3-2 לחוק הפטור, על-פי השיעורים שנקבעו בהם.

בית-המשפט נדרש לפסק-דינו של בית-משפט זה ב- עע"מ 259/05 {דוד שי ז"ל נ' עיריית נצרת עלית, פורסם באתר נבו (06.11.11)} שם עסק ביסודו בשאלה אחרת, כאשר לגבי העניין הנדון הפנה בית-המשפט קמא לפסקאות פסק-הדין המזכירות לגבי סיטואציה של סעיף 6א פטור מלא או חלקי, כלומר לא מצא כי יש בו כדי לשלול גישה פרשנית הנדרשת להרמוניה שבחוק.

בחזרה למקרה הנדון דלמעלה, בית-המשפט סבר כי גישה הנדרשת לחוק בפרשנות הרמונית מצדיקה לקרוא את סעיף 6א לחוק הפטור בו יחד עם סעיפים 3-2 לחוק הפטור, והתוצאה היא כי פטור לפי סעיף 6א לחוק הפטור יינתן בהתאם לזכאות לפי סעיפים 3-2 לחוק הפטור.
אשר-על-כן, בית-המשפט לא קיבל את הערעור והחליט לא לעשות צו להוצאות.
בית-המשפט הוסיף, כי נוכח היות המערער בן קרוב, לתשעים עד מאה ועשרים, ונכה צה"ל, הוא ממליץ לעיריה, כי לאחר המצאת אישורי מס הכנסה מתאימים, תעשה מאמץ ככל הניתן בגדרי הדין לויתור על ריביות וקנסות בשיעור הארנונה בו יחוייב העותר, בנסיבותיו המיוחדות הללו.

6. מי חב בחוב הארנונה בגין הנכסים?
ב- עע"מ 1367/13 {עיריית נצרת עילית נ' עזבון המנוח דוד שי ז"ל, פורסם באתר נבו (20.11.14)} נדונה מחלוקת באשר לחבות הארנונה בגין שני נכסים, ברחוב העבודה וברחוב הפריון בנצרת עילית.

בית-משפט זה קבע בבגלגול קודם של התיק כי הפטור הניתן בסעיף 6א לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953 {להלן: "חוק הפטור"} חל על נכסים עסקיים, גם כאלה הפועלים מתוך דירת מגורים.

התיק הוחזר לבית-המשפט קמא כדי לברר סוגיות עובדתיות שונות, תוך נקודת מוצא שהמערער המנוח החזיק עם המערערת {תיוגם בגלגול הקודם של התיק} בנכסים העסקיים בתקופה הרלבנטית.

באשר לנכס ברחוב הפריון קבע בית-המשפט, כי הוא הוחזק בידי חברה משפחתית, והשאלה הנדונה היא האם בנסיבות אלה חל סעיף 6א לחוק הפטור הנזכר.

בית-המשפט קבע, כי חרף העובדה שהעסק בנכס הופעל באמצעות חברה שבשליטת המנוח ורעיתו, אין מקום לשלול ממנו את זכותו לפטור שכן החברה היתה פעולתו העסקית היחידה.

לעניין הנכס ברח' הפריון אין מקום להרים את מסך החברה, שכן הזכאות לפטור היא פרסונלית ולא לחברה, בהיקש לדיני מס הכנסה. המשיבים אוחזים בפסק-הדין קמא.

בית-המשפט קבע כי יש להחזיר את הדיון בנכס ברח' העבודה לבית-המשפט קמא מאחר וצד ג' {מר אבו אל-נעג'} לא צורף כצד, ואף שהיה תצהיר מטעמו, לא נחקר ולא היתה קביעה פוזיטיבית כי מר אבו אל-נעג' שילם ארנונה בתקופה הרלבנטית.

בית-המשפט קבע כי שאלה זו טעונה הבהרה, כי ברור שיש צורך שארנונה תשולם על-ידי פלוני או אלמוני, וככל שיוכח שמר אבו אל-נעג' שילם בעבור ארנונה אין מקום לחיוב המשיבים.

אשר-על-כן, החזיר בית-המשפט נושא זה לבית-המשפט קמא שידון בכך ויפסוק תוך שישקול לצרף את מר אבו אל-נעג'.

7. האם במצב שבו "זכאי לפטור" אינו מקבל את הפטור בשל מחלוקת משפטית שהיתה בשנים קודמות בדבר תחולת הפטור על קבוצת זכאים מסויימת זכאי לקבל השבה של תשלומי הארנונה ששולמו על ידו?
ב- תא"מ (עפ') 49295-10-13 {אסתר אוכמן נ' עיריית עפולה, פורסם באתר נבו (20.12.15)} התובעים הגישו כנגד התובעת - עיריה, תביעה להשבת תשלומי ארנונה.

בית-המשפט נדרש לשאלה: האם במצב שבו "זכאי לפטור" אינו מקבל את הפטור בשל מחלוקת משפטית שהיתה בשנים קודמות בדבר תחולת הפטור על קבוצת זכאים מסויימת זכאי לקבל השבה של תשלומי הארנונה ששולמו על ידו, לאחר שבית-המשפט העליון הכריע במחלוקת פרשנית.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוץ בכך, שבשנים 2009-2006 לא הכירה הנתבעת בזכאותם של נכים מוכרים של משרד הביטחון נושאי תעודת נכות, לקבלת פטור מתשלומי ארנונה, בגין עסקים שהפעילו, שהוגדרו כעסקים גרידא, להבדיל מעסקים שהופעלו על ידם מבתי מגורים.

פסיקת בית-המשפט בעניין דוד שי {עע"מ 259/05 דוד שי ז"ל נ' עיריית נצרת עלית, פורסם באתר נבו (06.11.11) (להלן: "עניין דוד שי"} נתנה הכרה בשנת 2011 לתחולת הפטור גם על עסקים שהופעלו על-ידי קבוצת הזכאים כאמור שלא מתוך בית מגורים.

התובעים טענו כי יש לקבל את קביעות בית-המשפט העליון בעניין דוד שי הנ"ל והדגישו, כי השוני בין המקרה הנדון פה לבין המקרה הנדון שם נעוץ בכך, שאין מחלוקת שהפטור מכוח סעיף 6א לחוק הפטור חל בעניין הנדון פה, זאת בהתאם למסמכים שהציגו התובעים לנתבעת וזכו לאישורה, בעוד שבעניין דוד שי היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים שם באשר לעצם זכאות העותרים לפטור.

משכך, הוחזר התיק לבית-המשפט המחוזי על-מנת להכריע בסוגיה זו בהתאם להלכה שקבע בית-המשפט העליון. עם החזרת התיק, קבע בית-המשפט המחוזי כי לעותר מוקנה פטור והחיל את הפטור על כל השנים רטרואקטיבית.

הנתבעת טענה, כי הלכת דוד שי חלה רק לאחר מועד מתן פסק-הדין. לפיכך, משניתן פסק-הדין ביום 15.01.11, הרי שתחולתו הינה ממועד זה ואילך ואין התובעים זכאים לפטור והשבה עבור התקופה הקודמת למועד מתן פסק-הדין.

עוד טענה הנתבעת, כי בעניין דוד שי בית-המשפט לא נדרש כלל לשאלת החיוב בהשבה רטרואקטיבית או אי-הגשת בקשה למתן הפטור.

בית-המשפט קיבל את התביעה ופסק כי הלכה חדשה המפרשת הוראת דין תחול הן רטרוספקטיבית לגבי העבר והן פרוספקטיבית לעתיד, לכלל זה חריג, לפיו לעיתים יכול בית-המשפט לקבוע כי להלכה מסויימת יהיה תוקף פרוספקטיבי בלבד.

התנאי לכך הוא, קיומה של הסתמכות משמעותית ולגיטימית על המצב המשפטי הקודם.

אדם המשלם בחשבו שהוראה חוקית מחייבת אותו לשלם סכום כסף, שעה שההוראה איננה חלה עליו, טועה טעות יסודית ולכאורה הוא זכאי להשבה.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את טענת הנתבעת שלפיה, יש לזקוף את העובדה שהתובעים שילמו את התשלומים משך שנים ללא מחאה, לחובתם.

בנסיבותיו של עניין זה, לא הוכח כי יש באחת מההגנות להן טוענת הנתבעת, על-מנת לפטור אותה מחובת ההשבה או להביא לחיובה בהשבה חלקית בלבד.

8. האם יש להשיב לתובע דמי ארנונה ששילם בעבר?
ב- ת"א (חי') 56123-10-12 {יהושע חובל נ' עיריית קריית ביאליק, פורסם באתר נבו (02.08.15)} לא היתה מחלוקת כי התובע זכאי להטבה בארנונה מכוח סעיף 3(2) לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953 {להלן: "חוק הפטור" או "החוק"}.

משהתברר לתובע כי קיימת בדין הוראה המעניקה הטבה גם לנכסים עסקיים, הגיש תביעה זו בה הוא דורש השבה בגין הארנונה ששילם בעבר.

הנתבעת טענה כי עד נובמבר 2011 לא היתה פרשנות ברורה לסעיף 6א לחוק הפטור והיא נהגה להעניק הנחה מתשלום ארנונה לפי סעיף זה רק לנכסים שאינם נכסים עסקיים גרידא, אלא משמשים גם למגורים.

בית-המשפט מצא כי על-פי ראיות הנתבעת, התברר כי לא היה קיים נוהג מפורסם או הוראה לנציגות השירות במחלקת הגביה להפנות אדם המבקש הנחה על-פי סעיף 6א לחוק להגיש בקשה בכתב.

הנתבעת בעצמה טענה כי פרשנות הפטור לפי סעיף 6א לחוק לפני הפסיקה ב- עע"מ 259/05 {דוד שי ז"ל נ' עיריית נצרת עלית, פורסם באתר נבו (06.11.11) (להלן: "עניין דוד שי"} השתנתה בין רשות לרשות ובין ערכאה שיפוטית אחת לאחרת.

במצב דברים זה, כאשר בחרה הנתבעת לנקוט בגישה דווקנית המצמצמת את תחולת ההטבה האמורה, היה עליה לפרסם באזור קבלת קהל ולהנחות את נציגי השירות מטעמה להבהיר לתושבים כי קיימת הוראה המעניקה הטבה בארנונה לנכסים עסקיים, וכי יש לפנות בכתב למחלקה הרלוונטית לשם בירור האם קיימת זכאות במקרה הספציפי.

בית-המשפט מצא כי התובע שאל בעל-פה אם הוא זכאי להטבה בארנונה בגין הנכס ונענה בשלילה על-ידי גורמים מטעם הנתבעת, ומצא כי אין לתהות מדוע לא הגיש פניה בכתב או להתנות זכאותו לפטור בפניה מעין זו.

בית-המשפט סבר כי על הנתבעת חלה חובת השבה במקרה הנדון.

עם-זאת, לאור העובדה שהתובע הודה בחקירתו כי ידע בזמן אמת כי רשויות אחרות מעניקות הנחה, בית-המשפט סבר כי יש מקום לקבוע כי התובע השתהה בבירור זכויותיו ולכן אין להעניק לו ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, אלא להעניק לו את סכום ההשבה נומינלית כשהוא מוצמד מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 40,207 ש"ח אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום הגשת התביעה {31.10.12} ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף קבע בית-המשפט כי הנתבעת תשיב לתובע את האגרה ששולמה בהליך זה וכן תישא בהוצאותיו המשפטיות ובשכר-טרחת בא-כוחו בסך 7,500 ש"ח {כולל מע"מ}.

3. חוק האזרחים הוותיקים, תש"ן-1989
א. הדין
חוק האזרחים הוותיקים, התש"ן-1989 קובע כדלקמן:

"פרק א': פרשנות
1. הגדרות השוואה לסעיף המעודכן - התפתחות היסטורית (תיקונים: התשנ"ו, התשנ"ז, התשנ"ח, התשס"ד, התשס"ד (מס' 2), התש"ע (מס' 2), התשע"א, התשע"ד, התשע"ו)
בחוק זה:
"אזרח ותיק" - תושב ישראל שהגיע, לפי הרישום במרשם האוכלוסין, לגיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (להלן: "הגיל הקובע");
"המשרד" - המשרד לשוויון חברתי;
"השכר הממוצע" - השכר הממוצע, לעובדים ישראליים בלבד, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"תחומי הנחות":
(1) (נמחקה);
(2) תשלומי ארנונה כללית כמשמעותה לפי חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, המשולמת לפי כל דין (להלן: "תשלומי ארנונה");
(3) דמי נסיעה באוטובוסים וברכבות של התחבורה הציבורית (להלן: "תחבורה ציבורית");
(4) דמי כניסה לגנים לאומיים ולשמורות טבע כהגדרתם בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ב-1992, ולמקום מוסדר כהגדרתו בסעיף 42 לחוק העתיקות, התשל"ח-1978 (להלן: "דמי כניסה לגנים ולאתרים");
(5) דמי כניסה לתערוכות, למוזיאונים ולמופעי תרבות ואמנות (להלן: "דמי כניסה למופעים");
(6) תשלומים בעד תרופות.
"השר" - השר לשוויון חברתי.

פרק ב': תעודת אזרח ותיק והמועצה
(תיקון התשנ"ו)
2. תעודה לאזרח ותיק (תיקונים: התשנ"ו, התש"ע (מס' 2))
המשרד יתן תעודת אזרח ותיק לכל תושב ישראל בהגיעו לגיל הקובע.
3. יועץ (תיקון התשנ"ה)
השר, באישור הממשלה, ימנה יועץ לענייני האזרחים הותיקים (להלן: "היועץ"); היועץ יהיה כפוף לשר.
4. מינוי מועצה והרכבה (תיקון התשנ"ו)
(א) השר ימנה מועצה ציבורית לענייני האזרחים הותיקים (להלן: "המועצה"), שמספר חבריה לא יעלה על 35 ולא יפחת מ- 21.
(ב) לפחות שליש מבין חברי המועצה יהיו נשים.
(ג) במועצה יכהנו:
(1) נציגי משרדי הממשלה ומוסדות אחרים של המדינה, כפי שיקבע ראש הממשלה בתקנות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ובלבד שמספרם לא יעלה על שליש מחברי המועצה;
(2) חמישה נציגים לפחות של מרכז השלטון המקומי;
(3) חמישה חברים לפחות שהם נציגי ציבור וארגוני מתנדבים;
(4) חמישה נציגים לפחות של הסתדרות הגימלאים בישראל;
(5) אישים שלדעת ראש הממשלה הם בעלי ניסיון וידע בבעיותיהם של אזרחים ותיקים.
5. יושב-ראש המועצה (תיקון התשנ"ו)
(א) השר יעמוד בראש המועצה.
(ב) השר רשאי לקבוע כי היועץ ימלא את מקומו כראש המועצה, לעניין מסויים או דרך קבע.
6. תפקידי המועצה (תיקונים: התשנ"ו, התשנ"ז, התשנ"ח)
המועצה תיזום ותגבש פעולות והמלצות שיהיה בהן כדי לשפר את איכות חייהם של האזרחים הותיקים; בלי לגרוע מכלליות האמור רשאית היא להמליץ לשר:
(1) על הקלות - אף בדרך חקיקה - במיסים ובארנונות;
(2) על הטבות בשירותים ציבוריים;
(2א) על הנושאים והכללים שלפיהם יינתנו הנחות לאזרחים ותיקים במסגרת תחומי ההנחות;
(2ב) על תחומים נוספים שבהם מן הראוי לתת הנחות לאזרחים ותיקים, נוסף על אלה המפורטים בהגדרה "תחומי הנחות" שבסעיף 1;
(3) בכל עניין שיקל על אזרחים ותיקים.
7. ישיבות וסדריהן
המועצה תתכנס אחת לחדשיים לפחות; היא תקבע את דרכי עבודתה ככל שלא נקבעו בתקנות.
פרק ב'1: יועץ לענייני אזרחים ותיקים ברשות מקומית
(תיקון התש"ע (מס' 2))
7א. הגדרות (תיקון התש"ע (מס' 2))
בפרק זה:
"היועץ לרשות המקומית" - מי שמונה לפי סעיף 7ב(א) להיות יועץ לענייני אזרחים ותיקים ברשות מקומית;
"רשות מקומית" - עיריה או מועצה מקומית.
7ב. חובת מינוי יועץ לרשות המקומית (תיקון התש"ע (מס' 2))
(א) רשות מקומית תמנה, מבין עובדיה, עובד שדרגתו מנהל מחלקה לפחות, להיות יועץ לרשות המקומית באותה רשות; היועץ לרשות המקומית ימלא את התפקיד האמור, נוסף על כל תפקיד אחר שהוא ממלא ברשות המקומית.
(ב) מינתה רשות מקומית יועץ לרשות המקומית, תודיע על כך לשר עם מינויו, ותעביר לו עותק של כתב המינוי; המינוי יוצג לפני מועצת הרשות המקומית.
(ג) מונה יועץ לרשות המקומית, וחדל מלמלא את תפקידו, תימסר הודעה על כך למועצת הרשות המקומית ולשר; הרשות המקומית תפעל בלא דיחוי לבחירת יועץ חדש לרשות המקומית, כאמור בסעיפים-קטנים (א) ו- (ב).
7ג. תנאי כשירות והכשרה מקצועית (תיקון התש"ע (מס' 2))
(א) ליועץ לרשות המקומית ימונה מי שמתקיימים בו כל אלה:
(1) הוא בעל תואר אקדמי מוכר מאת מוסד מוכר להשכלה גבוהה, כמשמעותם בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, או בעל תואר אקדמי שהוא שווה ערך לתואר אקדמי בישראל מאת מוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל שהוא מוסד מוכר במדינתו, או שהוא בעל תעודה המעידה על סיום לימודים אחרים המוכרים בישראל כשווי ערך לעניין דרגת שכר אקדמית;
(2) הוא בעל ניסיון מוכח של שלוש שנים לפחות בתפקיד ניהולי, או בעיסוק בתחומים הנוגעים לענייני אזרחים ותיקים.
(ב) היועץ לרשות המקומית יקבל, בתוך זמן סביר ולא יאוחר מתום שישה חודשים מתחילת כהונתו, הכשרה מקצועית לצורך תפקידו; המשרד אחראי להכנה ולביצוע של תכנית ההכשרה המקצועית.
7ד. תפקיד היועץ לרשות המקומית (תיקון התש"ע (מס' 2))
(א) היועץ לרשות המקומית ייעץ לראש הרשות המקומית, למועצת הרשות ולעובדי הרשות, בכל עניין הנוגע לאזרחים הוותיקים שבתחומי הרשות המקומית, ובכלל זה בעניינים אלה:
(1) הרחבה ושיפור של שירותים קיימים לאזרחים ותיקים;
(2) גיבוש מדיניותה של הרשות המקומית לשם קידום ענייני האזרחים הוותיקים; ייעוץ לפי פסקה זו יינתן בתיאום עם מנהל המחלקה לשירותים חברתיים של הרשות המקומית;
(3) הפעולות שיש לנקוט לשם טיפוח תודעה ציבורית בענייני אזרחים ותיקים באמצעות חינוך, הדרכה והסברה.
(ב) לשם ביצוע תפקידו כאמור בסעיף-קטן (א) ינקוט היועץ לרשות המקומית, בין השאר, פעולות אלה:
(1) איסוף מידע ונתונים הנוגעים לענייני האזרחים הוותיקים שבתחום הרשות המקומית;
(2) איתור צורכי האזרחים הוותיקים שבתחום הרשות המקומית, לשם הכנת תכניות לקידום ענייניהם;
(3) שיתוף פעולה עם אנשים, גופים וארגונים הפועלים בתחום הרשות המקומית בענייני אזרחים ותיקים;
(4) בחינת ההשלכות של החלטות הרשות המקומית הנוגעות לעניינם של האזרחים הוותיקים ברשות, והגשת חוות-דעת בדבר ההשלכות האמורות.
(ג) תפקידו של היועץ לרשות המקומית יהיה מתן ייעוץ בלבד, והוא לא יהיה רשאי ליתן הוראות לעובדי הרשות המקומית במסגרת תפקידו כאמור.
7ה. כפיפות, סמכות ודיווח (תיקון התש"ע (מס' 2))
(א) במילוי תפקידו כיועץ לרשות המקומית, יהיה היועץ לרשות המקומית כפוף במישרין לראש הרשות המקומית.
(ב) היועץ לרשות המקומית ידווח, מדי שנה, למשרד ולמועצת הרשות המקומית שבה הוא עובד, על פעולותיו לפי הוראות סעיף 7ד, על מדיניות הרשות המקומית בענייני אזרחים ותיקים ועל קידום עניינים אלה באותה רשות; דיווח כאמור יהיה פתוח לעיון הציבור במשרדי הרשות המקומית ובמשרדי המשרד ויפורסם באתרי האינטרנט של הרשות המקומית ושל המשרד.
7ו. חובת הזמנה לישיבות (תיקון התש"ע (מס' 2))
היועץ לרשות המקומית יוזמן לכל ישיבה של מועצת הרשות המקומית ושל כל ועדה מוועדותיה ותינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו בעל-פה או בכתב לפני קבלת כל החלטה הנוגעת לענייני האזרחים הוותיקים שברשות המקומית.
פרק ג': זכאויות
(תיקון התש"ע (מס' 2))
8. אגרת טלוויזיה (תיקונים: התשנ"ח, התשע"ד)
(בוטל).
9. תשלומי ארנונה (תיקונים: התשנ"ח, התשס"ד (מס' 2))
(א) אזרח ותיק זכאי להנחה בתשלומי ארנונה החלים על הדירה המשמשת למגוריו; עלה שטח דירת המגורים על 100 מ"ר, תינתן ההנחה רק לגבי 100 מ"ר.
(ב) ההנחה לפי סעיף-קטן (א) תינתן לאזרח ותיק בשיעור של 30%;
ואם משתלמת לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה") - בשיעור של 100%.
(ג) על הנחה לפי סעיף זה יחולו הוראות אלה:
(1) ההנחה תינתן לאותו אזרח ותיק בעד דירת מגורים אחת בלבד;
(2) ההנחה תינתן רק לאזרח ותיק אחד אף אם גרים בדירה יותר מזכאי אחד;
(3) ההנחה תינתן גם כאשר רק אחד מבני הזוג המתגוררים באותה דירת מגורים הוא אזרח ותיק;
(4) ההנחה תינתן רק לאזרח ותיק שסך כל הכנסותיו, מכל מקור שהוא, אינו עולה על השכר הממוצע כפי שפורסם לאחרונה לפני הגשת הבקשה להנחה; גרים בדירה יותר מאזרח ותיק אחר, תינתן ההנחה רק אם סך כל הכנסות המתגוררים באותה דירה, מכל מקור שהוא, אינו עולה על 150% מהשכר הממוצע;
(5) ההנחה תינתן על-פי בקשה בכתב חתומה בידי המבקש, הכוללת את הפרטים והמסמכים שקבעה הרשות המקומית לעניין זה, שהגיש המבקש לרשות המקומית שבתחומה נמצאת דירת המגורים שבה הוא מתגורר, או על-פי הצהרה בכתב של המבקש כי מתקיימים לגביו התנאים המפורטים בפסקה (4).
10. תחבורה ציבורית (תיקון התשנ"ח)
אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה בתחבורה הציבורית, הן העירונית והן הבין עירונית, והיא תינתן על כל סוגי הכרטיסים הקיימים בתחבורה הציבורית.
11. דמי כניסה לגנים ולאתרים (תיקון התשנ"ח)
אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי כניסה לגנים ולאתרים.

12. דמי כניסה למופעים (תיקון התשנ"ח)
אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי כניסה למופעים או לסוגי מופעים, לפי כללים, מבחנים ותנאים שיקבע השר בהתייעצות עם שר החינוך, התרבות והספורט, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת; בתקנות כאמור ייקבעו סוגי גופים או גופים מסויימים החייבים במתן ההנחה למופעים כאמור שבאמצעותם יתבצע המימון לפי הוראות סעיף 14.
13. רכישת תרופות (תיקונים: התשנ"ח, התשס"א)
אזרח ותיק שמשתלמת לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, זכאי להנחה בשיעור של 75% מהמחיר שנקבע לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, בעד תרופות הכלולות בסל שירותי הבריאות, בין אם רכש את התרופה בבית מרקחת של קופת חולים, ובין אם רכש אותה בבית מרקחת אחר על-פי מרשם רפואי שניתן לו על-ידי קופת חולים ובהתאם לנהליה.
13א. זכאות להטבות למי שאינו זכאי לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה (תיקונים: התש"ע, התש"ע (מס' 3))
(א) הטבות הניתנות לפי כל דין וכן הטבות הניתנות על-ידי גוף ציבורי לפי הסכם או נוהג, לאזרח ותיק שמשתלמת לו גמלה לפי הוראות חוק הבטחת הכנסה (בחוק זה: "גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה"), יינתנו גם לאלה:
(1) לאזרח ותיק שהוא יחיד והכנסתו מפנסיה אינה עולה על 24.3% מהשכר הממוצע, ואלמלא הכנסה זו היה זכאי לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה;
(2) לאזרח ותיק שיש עמו בן זוג וסך הכנסתו מפנסיה והכנסת בן זוגו מפנסיה אינו עולה על 38.3% מהשכר הממוצע, ואלמלא הכנסות אלה היה זכאי לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה.
(א1) הטבות כאמור בסעיף-קטן (א), כולן או חלקן, כפי שקבע השר, יינתנו גם לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה לפי סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, ועמד באמות-המידה שקבע השר לעניין הזכאות לקבלת ההטבות האמורות; תקנות לפי סעיף-קטן זה ייקבעו באישור שר האוצר, ולעניין סוג ההטבות שיינתנו - גם באישור השר שההטבה היא בתחום האחריות של משרדו, והכל באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת.
(ב) הוראות סעיף-קטן (א) יחולו לגבי אזרח ותיק שהחל להיות מבוטח בביטוח פנסיוני לראשונה מיום כניסתו לתוקף של צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, ואילך.
(ג) המוסד לביטוח לאומי יבדוק את זכאותו של אזרח ותיק להטבות לפי סעיף זה.
(ד) בסעיף זה:
"בן זוג", "יחיד", "השכר הממוצע" - כהגדרתם בחוק הבטחת הכנסה;
"גוף ציבורי" - הממשלה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל וכן גוף נתמך או גוף מתוקצב כהגדרתם בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985.
פרק ד': הוראות שונות
(תיקונים: התש"ע, התש"ע (מס' 3))
14. מימון ההנחות (תיקונים: התשנ"ח, התשס"ט)
שר האוצר יתקשר בהסכמים עם נותני הנחה לפי חוק זה למימון ההנחה הניתנת לאזרח ותיק לפי הוראות חוק זה, ואולם הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין סעיף 9, ולעניין סעיף 12, יתקשר שר האוצר בהסכמים כאמור עם סוגי הגופים או הגופים שנקבעו לפי אותו סעיף.
15. אי-מתן כפל הנחה (תיקון התשנ"ח)
אזרח ותיק הזכאי להנחה לפי חוק זה, ובאותו עניין שבתחומי ההנחות זכאי גם להנחה לפי כל דין או הסכם אחר, יהיה זכאי להנחה בשיעור הגבוה מביניהן. בסעיף זה, "הנחה" - לרבות פטור מלא או חלקי מתשלום, הפחתה של מחיר או אגרה מוקטנת.
15א. מידע לגבי זכויות והטבות (תיקון התשע"א)
(א) בסעיף זה, "רשות ציבורית" - כל אחד מאלה:
(1) משרד ממשלתי, לרבות יחידותיו ויחידות הסמך שלו;
(2) עיריה או מועצה מקומית;
(3) תאגיד שהוקם בחוק, המנוי בתוספת הראשונה;
(4) חברה ממשלתית, חברה מעורבת וחברת בת ממשלתית כהגדרתן בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975, וגופים כאמור בסעיף 60 לחוק האמור, המנויים בתוספת השניה;
(5) הסוכנות היהודית לארץ ישראל;
(6) קופת חולים כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994;
(7) גוף אחר, שהוא גוף מבוקר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 (נוסח משולב), שקבע השר, בצו, בהתייעצות עם השר הנוגע בדבר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת.
(ב) רשות ציבורית תמסור למשרד בכתב, עד 31 באוגוסט בכל שנה, תמצית של כל זכות או הטבה לפי דין או הסכם, שנותנת אותה רשות ציבורית לאזרחים ותיקים ושל התנאים לקבלת הזכות או ההטבה, נכון ליום 1 ביולי של אותה שנה, בשל הגיעם לגיל הקובע או לגיל מאוחר יותר; המידע שיימסר למשרד לפי סעיף-קטן זה יהיה מידע כללי, המתייחס לכלל ציבור הזכאים, ויכלול גם פרטים בדבר האפשרות של הציבור לקבל מידע נוסף לגבי הזכות או ההטבה.
(ג) השר, בהסכמת שר האוצר ושר המשפטים, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יתקין תקנות לעניין אופן יידוע האזרחים הוותיקים על-ידי המשרד בדבר המידע שנמסר למשרד כאמור בסעיף-קטן (ב); בסעיף-קטן זה, "מידע" - למעט מידע שנמסר לפי סעיף-קטן (ב) בדבר אי-מתן זכות או הטבה.
(ד) על-אף האמור בסעיף-קטן (ג), רשאי השר לקבוע בדרך האמורה באותו סעיף-קטן, כי במקרים חריגים, יידוע האזרחים הוותיקים בדבר מידע שנמסר למשרד כאמור בסעיף-קטן (ב), יבוצע בידי הרשות הציבורית הנוגעת לעניין, באופן שיקבע; תקנות לפי סעיף-קטן זה טעונות גם הסכמה של השר שאותה רשות ציבורית פועלת בתחום סמכותו.
15ב. פרסום הודעה בדבר הנחה בדמי כניסה או בדמי נסיעה במקום הנראה לעין הציבור (תיקון התשע"א)
בלי לגרוע מהוראות סעיף 15א, רשות ציבורית כהגדרתה בסעיף האמור, שנותנת זכות או הטבה כאמור בסעיף 15א(ב) שהיא הנחה בתשלום דמי כניסה או דמי נסיעה, תפרסם הודעה על ההנחה במקום הנראה לעין הציבור; השר שהרשות הציבורית פועלת בתחום סמכותו, בהתייעצות עם השר, יקבע הוראות בדבר פרסום הודעה על ההנחה האמורה, במקום הנראה לעין הציבור.
16. זכויות שלא לפי חוק זה (תיקון התשנ"ח)
בכפוף להוראות סעיף 15, אין בחוק זה כדי לפגוע בכל זכות או הטבה הניתנות לאזרח ותיק על-פי כל דין או הסכם.
16א. השתתפות בפעילות מטעם המשרד השוואה לסעיף המעודכן - התפתחות היסטורית (תיקון התשע"ו)
(א) השר רשאי להורות כי לא ישתתף אדם בפעילות כמפורט בתוספת השלישית, מטעם המשרד, אם הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת השר, להשתתף בפעילות כאמור.
(ב) השר רשאי, בצו, בהתייעצות עם שר המשפטים, לשנות את התוספת השלישית, ובלבד שלא יוסיף פעילות לתוספת האמורה אלא-אם-כן סבר כי בשל אופייה של הפעילות ראוי להביא בחשבון את עברו הפלילי של אדם הנוטל בה חלק, לשם שמירה על שלומם וביטחונם של אזרחים ותיקים או של קטינים; לעניין זה, "קטין" - כהגדרתו בסעיף 34כד לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
17. ביצוע ותקנות (תיקון התשנ"ו)
השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.
18. חובת התקנת תקנות (תיקון התשנ"ח)
תקנות לפי סעיף 12 יוגשו לאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת תוך 30 ימים מיום פרסומו של חוק זה.

תוספת ראשונה
(תיקונים: התשע"א, התשע"ד)
(פסקה (3) להגדרה "רשות ציבורית" שבסעיף 15א(א))
(1) בית דוד בן-גוריון, כמשמעותו בחוק דוד בן-גוריון, התשל"ז-1976;
(2) יד ושם, כמשמעותה בחוק זכרון השואה והגבורה - יד ושם, התשי"ג-1953;
(3) יד יצחק בן-צבי, כמשמעותה בחוק יד יצחק בן-צבי, התשכ"ט-1969;
(4) לשכת עורכי-הדין, כמשמעותה בחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961;
(5) המוסד לביטוח לאומי, כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995;
(6) מרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין, כמשמעותו בחוק המרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין, התשנ"ז-1997;
(7) מרכז להנצחת זכרו של מנחם בגין, ולחקר המאבק הציוני לעצמאות ישראל, כמשמעותו בחוק להנצחת זכרו של מנחם בגין, התשנ"ח-1998;
(8) (בוטל);
(9) הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, כמשמעותה בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998;
תוספת שניה
(פסקה (4) להגדרה "רשות ציבורית" שבסעיף 15א(א))
(1) ח.ל.ד חברה ממשלתית עירונית לשיקום דיור ופיתוח בע"מ;
(2) חברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בע"מ;
(3) חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור, לשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א יפו בע"מ;
(4) עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ;
(5) שקמונה חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בחיפה בע"מ;
(6) חברת החשמל לישראל בע"מ;
(7) רכבת ישראל בע"מ;
(8) החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ;
(9) הקרן למורשת הכותל המערבי;
(10) פיתוח מזרח ירושלים בע"מ;
(11) בית התפוצות בע"מ;
(12) מוזאון ישראל."
תוספת שלישית אינה מופיעה בספר זה

ב. דוגמאות ותקדימים
1. בתום כל שנה מתבטלת הזכות להנחה מארנונה אלא-אם-כן מועברת לידי מחלקת הגביה אישור הארכת חוזה שכירות או תצהיר בו הדייר אכן מתגורר בנכס לתקופה העולה על שנה
ב- ת"ק (כ"ס) 20849-01-15 {רבקה אב-אור שטיינברג נ' עיריית הוד השרון, פורסם באתר נבו (05.11.15)} בפני תביעה כספית במסגרתה עתרה התובעת רבקה אב-אור שטיינברג {להלן: "התובעת"} לחיוב הנתבעת, עיריית הוד השרון {להלן: "הנתבעת"} בתשלום סך של - 11,250 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה על-ידי הנתבעת בדרך התנהלותה כלפיה בטיפול קבלת הנחה בתשלום ארנונה, ושעל הנתבעת לטענתה לשאת בהם.

הנתבעת עתרה לדחיית התביעה בציינה כי בתום כל שנה מתבטלת הזכות להנחה מארנונה אלא-אם-כן התובעת מעבירה לידי מחלקת הגביה אישור הארכת חוזה שכירות או תצהיר בו היא מאשרת כי היא אכן מתגוררת בנכס לתקופה העולה על שנה.

הנתבעת טענה כי התובעת הציגה הסכם שכירות לשנה אחת בלבד, שלו היתה הנתבעת ממציאה הסכם שכירות ארוך טווח של מעל ל- 3 שנים, היא לא היתה נדרשת להמצאת הסכם שכירות כל שנה.

בית-המשפט קבע כי התובעת זכאית לקצבת זיקנה מהמוסד לביטוח לאומי לתקופה נשוא התביעה, לפי חוק האזרחים הוותיקים, התש"ן-1990 {להלן: "חוק האזרחים הותיקים"} ובהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 {להלן: "תקנות ההסדרים"}, להנחה בסך של - 25% עבור 100 מ"ר הראשונים בדירת מגוריה.

בית-המשפט הבהיר כי מצא את עדות הנתבעת כמהימנה ללא כל סייג. עדותה היתה כנה, רצינית, אחראית ומדוייקת. בית-המשפט מצא כי נציגת הנתבעת זכרה את כל פרטי השתשלות האירועים וניתן לסמוך על גרסתה, אותה יש להעדיף על פני עדות התובעת.

בית-המשפט קבע כי המקור להנחה בתשלום ארנונה מצוי בחוק האזרחים הותיקים, ובתקנות ההסדרים ולפיו כי התובעת זכאית להנחה בשיעור של 25%.

בית-המשפט קבע כי דין תביעת התובעת להידחות.

בית-המשפט הסביר קביעתו בכך שהתובעת נמנעה, שעה שפנתה לנתבעת לצורך מימוש זכותה לקבלת הנחה בשיעור של 25% בתשלום הארנונה, מהגשת מסמך מהותי ובסיסי לנתבעת, שהוא חוזה שכירות המעיד על כך שהתובעת ממשיכה להתגורר בנכס השכור על ידה מעבר לשנה הראשונה לאחר כניסתה לדירה השכורה על ידה, שנה בה כן הגישה התובעת את המסמכים הנדרשים הכוללים את חוזה השכירות וזכתה להנחה בתשלום הארנונה כדין.

בית-המשפט מצא כי צדקה הנתבעת בטענתה לפיה לו "היתה התובעת ממציאה הסכם שכירות ארוך טווח של מעל ל- 3 שנים, היא לא היתה נדרשת להמצאת הסכם שכירות כל שנה" - דבר שלא עשתה התובעת.

בית-המשפט קבע כי מחדל התובעת תמוה אף יותר לאור העובדה כי לאחר הגשת המסמך, כלומר, חוזה השכירות הנדרש על-ידי התובעת לנתבעת, כלומר, חוזה השכירות המצביע על כך שהתובעת שכרה הדירה מעבר לשנה הראשונה שלגביה מסרה חוזה שכירות כאמור זיכתה הנתבעת את התובעת בסכומים המגיעים לה מיום 26.06.13 ועד ליום 30.06.14 - היינו לתקופה של 12 חודשים זאת על-פי חוזה השכירות שהציגה התובעת בסופו-של-יום לקבלת ההנחה בתשלום הארנונה.

לא-זו-אף-זו, בגין חודשים יולי ואוגוסט 2014 זיכתה הנתבעת את התובעת רטרואקטיבית, לאחר שהגישה את התצהיר המתבקש למחלקת העיריה, בהתאם לשנת 2014.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט שכדין פעלה הנתבעת ומשכך דין תביעת התובעת להידחות, וכך אני הורה.

בית-המשפט חייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של 350 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

2. האם הנחה בארנונה לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה צריכה להינתן באופן אוטומטי, או שמא יש תנאים שצריך הזכאי לקיים לפני קבלת ההנחה?
ב- ת"צ (מחוזי-מרכז) 53534-07-12 {כן לזקן - לקידום זכויות הותיקים נ' עיריית ירושלים, פורסם באתר נבו (18.08.15)} נדונה בקשת המבקשת לעניין אישור תובענה ייצוגית, בגין גביית ארנונה ביתר מאזרחים ותיקים הזכאים לקצבת זקנה לנכה.

בית-המשפט נדרש לשאלה האם ההנחה נושא בקשת האישור {הנחה בארנונה לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה} צריכה להינתן באופן אוטומטי, או שמא יש תנאים שצריך הזכאי לקיים לפני קבלת ההנחה.

בית-המשפט קיבל את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית וקבע כי אין יסוד בדין לטענת המבקשת שיש ליתן הנחה מארנונה לאזרחים ותיקים המקבלים קצבת זקנה לנכה באופן אוטומטי, רק משום שאזרחים ותיקים הזכאים לגמלת הבטחת הכנסה מקבלים כך את ההנחה.

בעניין השאלה האם אזרח ותיק המקבל קצבת זקנה לנכה זכאי להנחה כפי שמקבל מי שמשתלמת לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, ללא מבחן הכנסה מכוח סעיף 13א(א1) בחוק האזרחים הותיקים והתקנות שהותקנו על-פיו, יש אפשרות שזו תוכרע לטובת הקבוצה באופן שיקבע כי מקבלי קצבת זקנה לנכה זכאים להנחה בתנאים שבהם זכאים מקבלי גמלת הבטחת הכנסה לאותה הנחה, דהיינו על-פי רשימות המוסד לביטוח לאומי ללא מבחן הכנסה או בקשה.

נוכח הנוהג של המשיבות ליתן את ההנחה למקבלי הבטחת הכנסה על-פי אישורי המוסד לביטוח לאומי, ונוכח התקנות שהותקנו וקבעו תחולה רטרואקטיבית של ההנחה, היה על המשיבות לפעול לקבלת רשימות המל"ל של הזכאים לקצבת זקנה לנכה.

בנסיבותיו של עניין זה בית-המשפט קבע כי יש להורות על החלפת התובע המייצג, קרי החלפת המבקשת באדם שיש לו עילה בתביעה כלפי המשיבות.

בית-המשפט קבע כי פניה מוקדמת על-מנת שתעמוד בחובת תום-הלב וההגינות סביר שתיעשה בכתב, באופן מפורט ובהיר, ותעלה את הסוגיה נושא התובענה העתידית, דהיינו תשטח בפני הרשות בקליפת אגוז את התובענה העתידית.

עם-זאת, בכל הנוגע לרשויות שלא פעלו למתן ההנחות נושא התובענה בעקבות הגשת התובענה, הרי שברי שלא היה בפניה מוקדמת כדי לייתר את ההליך הייצוגי ועל-כן אין לזקוף את היעדר הפניה לחובת המבקשת.

3. האם היה על המשיבה לתת למבקש, בתור אזרח ותיק, את ההנחה ללא בקשה מצידו?
ב- ת"ת (חי') 49058-10-12 {איליא חביב נ' עיריית חיפה, פורסם באתר נבו (21.08.14)} נדונה התנגדות לתביעה לסכום קצוב, שהגישה המשיבה נגד המבקש, בגין חיובי ארנונה עבור נכס מגורים. המבקש בהתנגדותו ציין כי התביעה התייחסה לתקופה שמיום 01.01.07 עד 01.01.12.

המבקש הצהיר כי הוא יליד שנת 1936, וגודל דירתו 72 מ"ר, ולפיכך זכאי הוא לפטור מלא מארנונה. לבקשה צירף המבקש אישור קבלת גימלת זקנה והשלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, נסח רישום, והפנה לתקנה 2 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 {להלן: "תקנות ההסדרים"}.

המשיבה טענה כי למבקש חוב בסכום של כ- 225,000 ש"ח עבור התקופה עובר לשנת 2007, אך התביעה דנן הינה רק לתקופה הנטענת {01.01.07 עד 01.01.12}.

המשיבה טענה כי אין למבקש כל הגנה, שכן טענתו אינה בסמכות עניינית של בית-המשפט, אלא בסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר.

המשיבה טענה כי הנחת גימלאים בסך 20% מוענקת אוטומטית, ואילו הנחה בין נכס שגודלו עד 100 מ"ר ומכח קבלת הבטחת הכנסה, יש להגיש בבקשה למנהל הארנונה.

המשיבה טענה כי המבקש הודיע על זכאותו לפטור והציג מסמכים רק בשנת 2010, המשיבה זיכתה אותו ב- 100% הנחה על השנים 2009 ואילך, אך לא על שנים מוקדמות יותר.

בית-המשפט דחה את הטענה לפיה היה על המשיבה ליתן למבקש את ההנחה ללא בקשה מצידו, וקיבל את טענת המשיבה לפיה אין בסמכותו לבקר את שיקול-דעת מנהל הארנונה ליתן את ההנחה בשנים מסויימות ואף רטרואקטיבית לשנים מסויימות ולא לאחרות.

תקיפת שיקול-הדעת המנהלי בעניינים טכניים כאלה הינה בסמכות בית-המשפט לעניינים מנהליים לפי חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000.

בית-המשפט סבר כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטיה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים-מקצועיים.

גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעיתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת-זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות.

בית-המשפט קבע כי טענות המבקש הינן בסמכות בלעדית של ועדת ההנחות, ועדת ערר ובית-המשפט לעניינים מינהליים, ואינן מהוות הגנה, שבסמכותו העניינית של בית-משפט זה.

בית-המשפט סבר כי מאחר ויש למשיבה תרומה לטעותו של המבקש, בכך שנתנה לו הנחה, שלא על-פי החוק ולמרות שלא פעל במנגנונים המינהליים, ולאור מצבו הכלכלי, שהוכח בזכאותו לפטור בשנים האחרונות, אין צו להוצאות.

בית-המשפט דחה את ההתנגדות לביצוע התביעה, וההליך הוחזר ללשכת ההוצאה-לפועל.

4. האם עקב אי-תיקון הליקויים והעברת הזכויות בדירה נפגעה זכותו של התובע לקבל הנחה בארנונה?
ב- ת"א (רמ') 13278-07-09 {דוד בן ישי נ' דני נחום, פורסם באתר נבו (16.02.14)} נדונה סוגיה בה התובע {פנסיונר} רכש מאת הנתבעים בית צמוד קרקע, אשר היו בו חריגות בניה, והיה צורך להעביר את הזכויות בדירה על-שם המוכרים ולאחר מכן עם שם התובע.

הנתבעים התחייבו להסדיר את חריגות הבניה ורישום הזכויות בדירה בתוך 3 חודשים מיום החתימה על חוזה המכר. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים בטענה שהפרו את חוזה המכר הפרה יסודית, ותבע את אכיפת החוזה ופיצויים מוסכמים.

התובע טען כי כל עוד התובע איננו רשום כבעל הזכויות בדירה, הוא לא זוכה להנחת פנסיונר בתשלום ארנונה בשיעור 60%.

הנתבעים טענו כי לא נגרם כל נזק לתובע בגין אי-קבלת הנחת ארנונה. החבות בתשלום ארנונה איננה קשורה לרישום התובע כבעל הזכויות בנכס, והיא מוטלת על המחזיק בנכס.

ראיה לכך שבמשך השנים זכה התובע בהנחה בארנונה בגין היותו נכה צה"ל על בסיס היותו מחזיק בנכס, הגם שאיננו רשום כבעל הזכויות בנכס.

כמו-כן, טענו הנתבעים כי אזרח ותיק זכאי להנחה בתשלומי ארנונה ביחס לדירה המשמשת למגוריו ועד לשטח של 100 מ"ר (סעיף 9(א) לחוק האזרחים הוותיקים).

בית-המשפט קיבל את התביעה והורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לנקוט בכל פעולה ו/או הליך נדרש על-מנת לתקן על חשבונם את חריגות הבניה בבית ו/או לתקן את תכניות הבניה ו/או להגיש תכניות בניה מתאימות לוועדה המקומית לתכנון ולבניה ו/או למינהל מקרקעי ישראל, ולהמציא לידי התובע את כל האישורים הנדרשים על-פי הוראות חוזה המכר, ובכלל זה היתר בניה כדין לבית, ואישור עיריה להעברת הזכויות על חשבונם, לשלם לעיריית רמלה ו/או למינהל מקרקעי ישראל, לרבות דמי חכירה, אגרות עירוניות וכיוצא בזה.

בית-המשפט קבע כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך 110,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, בית-המשפט קבע כי הנתבעים ישלמו את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום בפועל, וגם שכר-טרחת עורכי-דין בסך 20,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום בפועל.
5. האם אזרח ותיק זכאי לקצבת הבטחת הכנסה ולהנות מההנחות הניתנות על-ידי גופים שלישיים בארנונה?
ב- ב"ל (חי') 20863-09-12 {שולמית שמיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר נבו (07.05.13)} נדונה סוגיה בה לתובעת משולמות שתי תוספות במסגרת קצבת הזקנה שלה: תוספת ותק; תוספת גיל 80 {להלן: "התוספות"}.

התוספות מביאות לכך כי הכנסתה הכוללת של התובעת עולה על שיעור הגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 {להלן: "החוק"}, באופן שאינו מזכה את התובעת עוד בגמלת השלמת הכנסה ובהטבות של גופים שלישיים למקבלי הגמלה הנ"ל - כגון הנחות הניתנות על-ידי העיריה בארנונה והנחות המוענקות על-ידי חברת חשמל ובזק {להלן: "הגופים השלישיים"}.

התובעת עתרה כי יוצהר שתהא זכאית לכל ההטבות של הגופים השלישיים הניתנים למקבלי גמלת הבטחת הכנסה, אף אם גמלה זו לא משולמת לה.

התובעת טענה כי היא מופלית לרעה ביחס לאזרחים ותיקים אחרים אשר הסכום המשולם להם בגין קצבת זקנה וחצי קצבת שארים הוא כזה שמאפשר להם להיות זכאים לקצבת הבטחת הכנסה ולהנות מההנחות הניתנות על-ידי גופים שלישיים, דבר שנמנע מהתובעת מבלי שהנתבע סיפק לה חלופות שוות ערך.

כך לדוגמה, אזרחים ותיקים אשר מקבלים פנסיה ומכוח סעיף 13א לחוק אזרחים ותיקים עדיין נהנים מהטבות הניתנות למקבלי קצבת הבטחת הכנסה.

בית-המשפט דחה את טענת התובעת.

בית-המשפט קבע כי בחוק אזרחים ותיקים בחר המחוקק להעניק הטבות הניתנות למקבלי קצבת הבטחת הכנסה גם למקבלי פנסיה בשיעור של עד 24.3% מהשכר הממוצע, אשר אלמלא הכנסה זו היו זכאים לקצבה לפי חוק הבטחת הכנסה.

בית-המשפט העיר כי מדברי ההסבר להצעת החוק עלה כי המחוקק ביקש להגן על שכירים אשר מכוח צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק מחוייבים להפריש תשלומים לפנסיה, דבר היכול לפגוע בהכנסתם הפנויה ולהעמקת העוני שלהם, ובנוסף עשוי להביא לכך כי בשל קבלת תשלומי פנסיה בגיל זקנה לא יהיו זכאים לקצבה לפי חוק הבטחת הכנסה (הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 8) {זכאות להטבות למי שאינו זכאי לגמלה להבטחת הכנסה בשל הכנסה מפנסיה), התש"ע- 2009, ה"ח הכנסת 42)}.

בית-המשפט מצא כי החל מחודש 01/10 עלו הכנסות התובעת על גובה ההכנסה המזכה בגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, ולפיכך היא לא היתה זכאית לגמלה.

החובה לעדכן גופים המעניקים הטבות למקבלי הגמלה, בזמן אמת, בדבר השאלה האם אדם זכאי לקצבה לפי החוק או לא, חלה על אותו אדם, ולכן הנתבע אינו אחראי לחובות התובעת בגופים אלה.

טענת התובעת בדבר אי-חוקתיות תוספת ותק ותוספת גיל המשולמות לה {שבגינן היא אינה זכאית לגמלה} נדחו, ובית-המשפט קבע כי אין לאפשר לתובעת להמשיך ולקבל את ההנחות של הגופים הנ"ל למקבלי קצבה לפי החוק, אף אם אינה זכאית עוד לקצבה זו ובנוסף, סעד זה כלל לא מצוי בשליטת הנתבע.

6. האם העותרת זכאית להנחה הניתנת לאזרח ותיק על הדירה בחיפה?
ב- עת"מ (חי') 193/00 {מרגרט הופ ישורון נ' עיריית חיפה, פורסם באתר נבו (20.02.02)} נדונה סוגיה בה העותרת טענה כי היא זכאית להנחה בת 30% הניתנת לאזרח ותיק, לפי סעיף 9(א) ו- 9(ב) רישה לחוק האזרחים הוותיקים, על הארנונה החלה על דירת חיפה.

המשיבה טענה כי הוראות פטור או הנחה ממס יש לפרש על דרך הצמצום, שכן מתן פטור לאזרח מסויים מכבידה את נטל המס על יתר האזרחים.

המשיבה הוסיפה כי יש לקרוא את חוק האזרחים הותיקים, עם תקנה 17(ב) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 {להלן: "תקנות ההנחה"} שבה נאמר:

"זכאי להנחה המחזיק בשני נכסים או יותר - תינתן הנחה לנכס אחד בלבד, לפי הגבוהה מביניהן."

בית-המשפט קבע כי דין הערעור להידחות, וזאת מאחר והארנונה של הרשויות המקומיות היא מס המוטל על מחזיקים בדירה גם אם אינם בעלי זכויות קנייניות בה, וממילא גם ההנחה ממס חלה גם על מי שאינו בעלים בדירה, ובלבד שהוא משתמש בה לצורכי מגורים.
מגמת חוק האזרחים הותיקים, ככל שהדבר נוגע להנחה בתשלום ארנונה על דירה המשמשת למגורים, לראות בבני זוג יחידה אחת.

בית-המשפט סבר כי הדבר ניכר בהוראות סעיף 9(ג) לחוק אזרחים ותיקים, הקובע את הכללים האלה.

החוק קובע כי די בכך שאחד מבני הזוג המתגוררים יחד בדירה הוא אזרח ותיק על-מנת שתינתן ההנחה בשיעור של 30% משלמות הארנונה {סעיף 9(ג)(3) לחוק הנ"ל} {והשווה הוראה ברוח דומה לגבי הנחה באגרת טלוויזיה בסעיף 8(ב) לחוק הנ"ל}.

חוק האזרחים הותיקים קובע כי אם שני בני הזוג הם אזרחים ותיקים וגם אם מתגוררים בדירה שני אזרחים ותיקים שאינם בני זוג, תינתן ההנחה רק לאחד מהם {סעיף 9(ג)(2) לחוק הנ"ל}.

עיקרון נוסף של חוק אזרחים ותיקים הוא שאזרח ותיק בודד אינו יכול לזכות בהנחה, אלא על דירת מגורים אחת (סעיף 9(ג)(1)). ראוי לזכור, שאמנם מדובר בחוק סוציאלי שמטרתו לסייע לקשישים מתוך הנחה שבגיל זה רוב הקשישים מתפרנסים מפנסיה שהיא נמוכה יותר מהכנסתם הקודמת ורמת חייהם יורדת. עם-זאת קשיש שברשותו שתי דירות מגורים שייך בדרך-כלל לאחד העשירונים העליוניים, ולכן אין הצדקה לסייע בידו פעמיים על-ידי מתן הנחה על כל אחת מדירותיו.

בית-המשפט מצא כי אם מצרפים את שני העקרונות הללו יחד, ובשים-לב לכך שהארנונה {וממילא גם ההנחה עליה} מתייחסת למחזיק, ולאו דווקא למי שהוא הבעלים, עולה מכך שאם מתגורר אדם עם בן זוגו בדירה אחת ושניהם אזרחים ותיקים ואחד מבני הזוג זוכה להנחה בגין אותה דירה, לא יוכל בן הזוג האחר לקבל הנחה על דירת מגורים נוספת השייכת לו בשלמותה או בחלקה.

אם "יחידת-ההנחה" היא דירת המגורים המשותפת לבני הזוג, אין זה מעלה או מוריד על-שם מי משני בני הזוג נרשמת ההנחה ומי מבני הזוג הוא בעל זכויות בדירה.

מצבו של בן הזוג "הבלתי-רשום" הוא כמצב אזרח ותיק שכבר קיבל הנחה על דירת מגורים אחת, ואין הוא יכול לקבל הנחה על דירת מגורים נוספת בין שהיא משמשת אותו בלבד או משמשת גם את בן הזוג האחר.

סופו-של-יום, בית-המשפט קבע כי השימוש למגורים בדירת חיפה הוא משני לעומת הדירה בזיכרון יעקב, ובסיטואציה מעין זאת ניתנת ההנחה בקשר לדירה שבה השימוש למגורים הוא הדומיננטי, בזיכרון יעקב ולא לדירה בחיפה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סתירה בין הסכמים