הזכות ל"הליך הוגן" ונגזרותיה
הפרקים שבספר:
- הזכות להליך הוגן - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
- זכות השתיקה
- זכות השתיקה
- זכות השתיקה כזכות שהפגיעה בה היא פגיעה בזכות חוקתית
- הליכי חקירה
- "הגנה מן הצדק" - פגיעה ב"זכות להליך הוגן",
- ראיה שנתקבלה שלא כדין
- הזכות להליך הוגן - זכות השתיקה והזכויות הנגזרות ממנה - כללי
- אימרה של קרבן אלימות (סעיף 10 לפקודה)
- אימרת עד מחוץ לבית המשפט (סעיף 10א לפקודה)
- קבלת אימרה בהסכמה (סעיף 10ב לפקודה)
- הוכחת אימרה של נאשם (סעיף 11 לפקודת הראיות)
- קבילות או פסילת הודיות - זכות השתיקה וזכויות הנגזרות ממנה - כללי
- הודיה (סעיף 12 לפקודת הראיות)
- הביטוי "חופשית ומרצון"
- דוקטרינה פסיקתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין בהליך הפלילי
- קבילות הודאות נאשם שלא הועמד בחקירה על זכותו להיוועץ בעורך-דין
- פרשנות סעיף 12 לפקודת הראיות עובר לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
- פרשנות סעיף 12 לפקודת הראיות לאחר חוק היסוד
- השיקולים שיש לשקול על-פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית
- מהי האבחנה בין "הודיה" לבין "ראשית הודיה"?
- הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ג-2013
- ההלכה הפסוקה מבית היוצר של בית-המשפט העליון
- ראיות מפלילות (סעיף 47 לפקודת הראיות)
- חיוב החשוד להצגת מסמכים
- הזכות להליך הוגן והנגזרת ממנה ודוקטרינת הפסילה הפסיקתית
- שתיקתו של חשוד או של נאשם במשפט - כללי
- משמעותה הראייתית של שתיקת חשוד
- שתיקת הנאשם במשפט ומשקלה הראייתי
- הימנעות נאשם מלהעיד - הלכה פסוקה
- הפקותה של ה"שתיקה" בהליכי מעצר, לרבות עבירות נשק
- נפקותה של פגיעה בזכות להיוועצות של חשוד עם עורך-דין על מעצרו של החשוד
- חובת הקפדה יתירה על זכות ההיוועצות
- עורך-הדין כגורם מפקח על תקינות החקירה ועל אמינות הראיות המושגות בה
- האם לפגיעה בזכות להיוועצות עם עורך-דין תהא נפקות גם בשלב המעצר?
- חובת היידוע בדבר הזכות להיוועץ בעורך-דין - לגבי כל חשוד ולא רק עצור
- ההלכה הפסוקה יצירת בית-המשפט לערכאותיו השונות
משמעותה הראייתית של שתיקת חשוד
עשיית שימוש בזכות לחסיון מפני הפללה עצמית אינה יכולה להיות לרועץ למשתמש בה ואין ללמוד ממנה דבר לחובתו { י' קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, כרך ב', 776 (2008)}. עם-זאת, סירוב לשתף פעולה עם החוקרים מעבר לעשיית שימוש בחסיון כאמור, הינו בעל כוח ראייתי - כראיה נסיבתית המבטאת התנהגות מפלילה - לחובת המסרב, ושתיקה בשלב החקירה מצריכה הסבר מניח את הדעת ל"כבישת הגרסה" המוצגת לאחר מכן במהלך הדיון.אכן, עומדת לחשוד זכות שתיקה בשלב החקירה ואין הדעת סובלת שעשיית שימוש בזכות השתיקה תהא לו כשלעצמה לרועץ. ברם, לעשיית שימוש בזכות השתיקה על-ידי חשוד ישנו מחיר טבעי מן ההיבט הראייתי. חשוד הבוחר בשתיקה גורם לכך, שהראיות העומדות לחובתו נותרות ללא משקל שכנגד, ובכך מתחזק, מטבע הדברים, כוחן הלכאורי של אותן ראיות והדבר יכביד עליו כאשר יעלה את גרסתו בעדותו במהלך הדיון {ע"פ 5730/96 גרציאני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.98)}.
2. שתיקת החשוד תחזק הראיות נגדו
בשורה של פרשות קבע בית-המשפט העליון, כי שתיקת חשוד עלולה לחזק את הראיות נגדו {ע"פ 1707/08 אריש נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.11.08); ע"פ 2996/09 דבור נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.05.11) ועוד}.
דומה איפוא כי שתיקת חשוד אינה מקימה ראיה עצמאית לחובתו, אך היא עלולה להותיר את ראיות התביעה בלא משקל-נגד, ולהעיב על גרסה מאוחרת ככל שיבקש החשוד להשמיעה. בכך נבדלת שתיקתו של חשוד בחקירתו משתיקת נאשם במשפט.
בעניין זה נשאלת השאלה הבאה: כיצד זה שעשיית שימוש בזכות תהיה לו לאדם המיישם אותה לרועץ? התשובה לכך היא, שהכוח לחזק בא לשתיקה בעקיפין, לאמור: בכך שגִרסת התביעה נותרת ללא מענה, בנסיבות שבהן הדעת נותנת שאם יש מענה - אין מסתירים אותו. להבדיל מנאשם במשפטו, בעניינו של חשוד - בשלב החקירה המשטרתית - נותר המצב כמות שהוא: שתיקתו של חשוד אך מחזקת את ה"יש" אך אינה מצטברת אליו {יעקב קדמי על הראיות א' 306 (2009)}.