botox

מהם התנאים לתביעת גירושין כנה

1. מבוא
כדי שהכריכה בתביעת גירושין תשמש נימוק לשלילת הסמכות של בית-המשפט האזרחי בעניין הכרוך, נדרש בעל דין, המסתמך על הכריכה, לעמוד בשלושה תנאים: עליו לתבוע בכנות גירושין; עליו לכרוך כדין את העניין הנוסף; עליו לכרוך בכנות את העניין הנוסף.

שלושת מבחני העזר נועדו למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על-ידי מי מבני הזוג. מטרתם למנוע שימוש לרעה בסעיף הכריכות על-ידי הקמת מחסום מלאכותי מפני פניה לערכאה האזרחית". הכריכה - כך נפסק בשורה ארוכה של פסקי-דין - צריכה להיות "כנה" {ראה גם בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2), 171; ע"א 22/70 זעירא נ' זעירא, פ"ד כד(1), 475; ע"א 328/67 שרפסקי נ' שרפסקי, פ"ד כב(2), 277}.

כנות תביעת הגירושין נבחנת על-פי מבחן אובייקטיבי, חיצוני המתחשב, הן במניעה של בעל הדין והן בנסיבות המקרה. ההכרעה בשאלת הכנות היא על-פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה, האם הוא מבקש אך לסכל פניה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך {בג"צ 3754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2), 625 (2002)}.

ב- תמ"ש (משפחה נצ') 33931-03-10 {מ.ל. נ' ח.נ., תק-מש 2010(4), 406, 409 (2010)} קבע בית-המשפט כי למקרא תביעת הגירושין לפני תיקונה עולה, כי עיקר מבוקשו של הבעל הוא להשכין שלום-בית.

הדיבור "גירושין" הועלה כעתירה חלופית בלבד והעתירה לשלום-בית הוצבה במסגרת אותה תביעה כסעד ראשון במעלה, עם הדגש מתחת ל"שלום-בית", כאשר הסעד החלופי הבא לאחריו הוא "הכרזה על האישה כמורדת" ורק לאחר מכן מופיע הסעד של "גירושין".

ראוי לציין, כי סעדים אלה הועלו אחד אחר השני, כאשר ביניהם חוצץ קו נטוי, ללמדך כי עסקינן בסעדים חלופיים.

סעדים אלה צויינו ליד הכותרת "נושא התביעה" כאשר מתחת לכותרת "מהות התביעה" מפנה הבעל לדף נפרד שנערך בכתב ידו, כאשר שם הוא מתאר את מערכת היחסים העכורה שבינו לבין אשתו ומבקש מבית-הדין: "אני מבקש מבית-הדין הרבני לנסות ולגשר בינינו ולהקרין שלום-בית, למרות המצב שהבית שלנו נמצא".

מנוסח התביעה האמורה עולה, כי עסקינן בתביעה חלופית לגירושין, כאשר התביעה העיקרית היא לשלום-בית.

יש לזכור, כי במקרה דנן, במסגרת דיון שנתקיים, בגדרי בקשה לצו הגנה שהגישה האישה כנגד הבעל, אישר הבעל, כי תביעתו לבית-הדין הרבני היתה לשלום-בית, ורק לחילופין לגירושין.

אומנם, ניתן לתבוע שלום-בית ולחילופין גירושין, ואין מניעה לעשות זאת במסגרת תביעה המוגשת לבית-הדין הרבני, אולם יש לבחון מהו העיקר ומהו הטפל מבין שני הסעדים החלופיים.

במקרה ותביעת שלום-הבית היא העיקר, הרי שלא ניתן לכרוך את סוגיית הרכוש או מזונות האישה לתביעה זו {ראה גם ע"א 279/68 זילברפניג נ' זילברפניג, פ"ד כב(2), 953 (1968)}.

ב- תמ"ש (משפחה קר') 5041/12 {פלונית נ' פלוני, תק-מש 2009(1), 407, 408 (2009)} נדונה שאלת כנותה של תביעת הגירושין. בית-המשפט קבע כי לאור הפירוט בכתב התביעה לגירושין ולאור העילות הנטענות ולאור הצהרות הצדדים מהלך הדיון שנערך בפני בית-הדין הרבני, הינו סבור כי תביעת הגירושין אשר הוגשה הינה כנה. ובמה דברים אמורים.

כתב התביעה לגירושין מפרט בהרחבה את עילות הגירושין; בין היתר מדובר בעזיבת הבית, מריבות ואמירות קשות, אשר חלקן אף אושררו על-ידי האישה בפרוטוקול הדיון אשר נערך בפני בית-הדין הרבני.

העובדה כי עובר להגשת התביעה נערכו ניסיונות פיוס, אינה גורעת מכנות התביעה. לא זו אף זו, מהלך הדיון הסכים הבעל להוכיח טענותיו אף באמצעות פוליגרף, על-אף היעדר קבילות הראיה ברגיל; גם טענת האישה לאלימות, מאידך, מלמדת על כנות התביעה לגירושין ולו מפאת העובדה כי שני הצדדים אינם יכולים לדור יחד.

בתיק מס' 5815-24-1 (רבני) {פלוני נ' פלונית, תק-רב 2007(2), 1, 3 (2007)} נדונה השאלה האם תביעת הגירושין הינה כנה.
בית-הדין הרבני קבע כי בדיון שהיה ביום 30.01.07 הצדדים אישרו שמזה כשנה אין חיי אישות ביניהם. הבעל האשים את אשתו שהיא נעדרת הרבה מהבית, ומזניחה את המשפחה, גם האישה ציינה בתביעתה למזונות לבית-המשפט, שהחליטה להתגרש. כל הדברים הללו מוכיחים שתביעת הגירושין כנה.

זאת ועוד. אף-על-פי שבית-הדין הרבני עדיין לא פסק בתביעת הגירושין אין בכך פגם כדי להוכיח שהתביעה כנה די בעילה לגירושין לכאורה שתהא נכונה לזמן הגשת התביעה, ואין צורך בפסיקה המקבלת את התביעה.

נדגיש כי גם משלא קמה עילה הלכתית לגירושין, אולם משמוגשת תביעת גירושין מתוך כוונה להתגרש, כי הקיץ הקץ על נישואי הצדדים, אין לראות בתביעה זו תביעה שאינה כנה {ראה רע"א 9357/96 ה"ר נ' ה"ר, פ"ד נא(2), 618, 629 (1997); ע"א 198/82 דותן נ' דותן, פ"ד לח(1), 1, 13 (1983)}.

בנוסף ולמרות שהבעל פתח תביעה לשלום-בית ורק לחילופין גירושין, וגם עתה הם עושים ניסיון לשלום-בית, אין זה עומד בסתירה לתביעת הגירושין. מכיוון שפירוק נישואין כרוך בסבל לבני הזוג ובפרט לילדים, לכן יש כל הזמן לבדוק בטרם עושים את הצעד הגורלי של פירוק המשפחה, אם יש סיכוי לאחות הקרע ולמנוע זאת.

המדד לכנות תביעת הגירושין הוא בזמן הגשת התביעה, שאז נקנית הסמכות. למרות שלאחר הגשת התביעה עשויים לחול התפתחויות שונות. כפי שהתברר, בית-הדין הרבני סבור היה כי לאור טענות הצדדים בדיון, התביעה בזמן שהוגשה - היתה כנה. לאור כל האמור, אין כל סתירה בין כנות התביעה לגירושין ולניסיון לשלום-בית.
2. כנות הכריכה
ב- תמ"ש (משפחה קר') 5041/12 {פלונית נ' פלוני, תק-מש 2009(1), 407, 409 (2009)} קבע בית-המשפט כי מעיון בבכתב התביעה לגירושין יעלה, כי כתב התביעה מפרט עילות רבות לפטור הנטען ממזונות הן טענות התנהגותיות לפטור {של מרידה ועזיבה} והן טענות אובייקטיביות, של הכנסות האישה {מעשי ידיה}.
אשר לנושא הרכוש, מביא כתב התביעה טעמים ראויים לחלוקה המוצעת, ובעיקרם משך הנישואין הקצר בצורה יוצאת דופן.

הבעל אינו מסתיר קיומן של זכויות כאלו או אחרות {לרבות סוציאליות}, אלא טוען כי אין לחלקן לאור הזמן הקצר; טענה זו לא מהווה סטיה מהוראות חוק יחסי ממון באופן כזה שיצדיק אי-ראיית הכריכה ככנה.

ויובהר כי אין מדובר ב"כריכה כוללנית המעידה על חוסר תום-לב", כפי שעלה ב- בג"צ 5747/03 {פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(5), 776 (2004)} או ב- בג"צ 8754/00 {רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2), 625 (2002)}.

במסגרת שיקולי בית-המשפט, היקף הזכויות הנטען הינו רלבנטי; כמשך שנות הנישואין, היקף הפירוט; לא הרי בני זוג הנשואים עשרות שנים, בהם נדרוש דקדוק בכל תג ותו ברכוש, כבני זוג הנשואים זמן קצר; חוק יחסי ממון מתייחס מפורשות למשך הצבירה, ולפרק זמן הנישואין.

בשוויי לנגד עיני בית-המשפט את זכויות התובעת, הינו סבור כי לאור משך נישואי הצדדים, דווקא בית-הדין הרבני ייתן דעתו למשמעויות קוצר הנישואין מחד גיסא, ו"נזקם" {או הנזק בהתרתם}.
מאידך גיסא; דווקא בית-הדין הרבני ישקול פרמטרים, אשר מטבע הדברים ייחודיים הם ערכאה הדתית, ולא לבית-משפט לענייני משפחה.

לא זו אף זו - אי-הכחשת הסמכות בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם האישה לבית-הדין הרבני, מדבר בעד עצמו; כללי העלאת נושא הסמכות בהזדמנות הראשונה, חלות בשתי הערכאות.

בית-המשפט בהחלטתו כאמור שקל גם את פרק הזמן אשר חלף, מאז הגשת תביעת הגירושין ועד הגשת התביעה לבית-המשפט לענייני משפחה. אין המדובר בהפרש של ימים. על-אף העובדה כי הצדדים נפרדו עוד לפני הגשת תביעת הגירושין, הוגשו כתבי הטענות לבית-המשפט רק למעלה מחודשיים לאחר מכן, ולמעלה מחודשיים לאחר קיומו של הליך בבית-הדין הרבני.

לפיכך, קבע בית-המשפט כי אין מדובר ב"מחטף" שבוצע, על-מנת לפגוע בזכויות, אלא הליך שנוהל, תוך מתן סיפק בידי אישה לכלכל צעדיה.


בתיק מס' 3275-24-1 (רבני) {פלוני נ' פלונית, תק-רב 2008(2), 107, 109 (2008)} עסק בית-הדין הרבני בכנות הכריכה של התביעה הרכושית לפירוק שיתוף.

בית-הדין הרבני קבע כי ככלל, במישור העקרוני, כריכה מאוחרת היא כריכה כנה, ואין בה דופי. כידוע, נושא הכריכה איננו דורש אקט פורמאלי, וניתן לעשותו גם במהלך ההתדיינות עצמה, ואף בדרך של "כריכה מכללא".

על-פי תקנה ל"ב לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, בעל דין זכאי להעלות תביעת-אגב ותביעת-נגד במהלך הדיון, ודי לה שהיא נרשמה בפרוטוקול {אלא-אם-כן הורה בית-הדין הרבני אחרת}.

קל וחומר כאשר הכריכה נעשית באמצעות בקשה מסודרת בכתב לבית-הדין הרבני. הגשת בקשה זו בזמן מאוחר יותר מתביעת הגירושין העיקרית שכבר הוגשה, לא גרעה מכריכה מכללא או כריכה מפורשת שנעשית בעל-פה במהלך הדיון. דבר זה הוא נוהג שגרתי בסדרי הדין של בית-הדין הרבני. הדבר בא לידי ביטוי במספר פסקי-דין.

רואים אם כן בצורה מפורשת כי כריכה יכולה להיות גם מאוחרת להגשת כתב התביעה לגירושין.

השאלה הניצבת עתה היא, עד כמה יכולה להיות הכריכה מאוחרת לתביעת הגירושין. במקרה דנן, ביקש הבעל לכרוך את תביעתו לפירוק השיתוף לאחר שבית-הדין פסק כי האישה חייבת לקבל גט. האם גם בשלב זה זכאי הבעל לכרוך את תביעתו הרכושית בגירושין?

לאחר העיון נראה לבית-הדין הרבני שיש להשיב על שאלה זו בחיוב. ובמה דברים אמורים.

פסק-דין לגירושין, כשלעצמו, אינו מסיים את הליך הגירושין. עדיין יש צורך בביצוע הגט. אדם שייפסקו נגדו גירושין ולא ישתף פעולה עם בית-הדין הרבני, יהא צורך בנקיטת הליכים מהליכים שונים על-מנת לאלצו לתת את הגט.

ביצוע הגט אינו נעשה על-ידי לשכת ההוצאה לפועל, כמקובל לגבי הליכים משפטיים אחרים - גם אלו שבסמכות בית-הדין הרבני. יסוד מוסד הוא כי הגט מבוצע בפיקוח בית-הדין הרבני.

יתירה מזו, אף אם ניתן הגט בבית-הדין הרבני, טרם הסתיים ההליך. יש צורך בפסק-דין משלים, הוא "מעשה-בית-הדין", שבו פוסק בית-הדין הרבני אם הגט אכן ניתן כדמו"י, ומפרט את ההגבלות לגבי נישואי בני הזוג בעתיד. כל עוד לא ניתן הגט ולא נחתם מעשה-בית-הדין, ממשיך הליך הגירושין להיות תלוי ועומד.

הליכי הגירושין בדין העברי אינם מסתיימים בפסק-הדין בו בית-הדין הרבני מורה - אם בהסכמה ואם שלא בהסכמה - על ביצוע הגירושין. ההליך מסתיים רק במתן הגט בפועל ובכתיבת מעשה-בית-דין בו נאמר שהגט נמסר כדת משה וישראל תוך ציון היתרם של בני הזוג לעלמא, אם באופן מלא ואם תוך ציון הגבלות.

בני זוג נשואים הינם בחזקת איסור להינשא לבני זוג אחרים, כל עוד לא קבע בית-דין רבני מוסמך כי הם מותרים לעלמא, ולמי הם מותרים. אין די בעצם מתן הגט, אלא יש צורך אף במעשה-בית-דין אשר משמש כפסק-דין משלים לפסק-הדין הראשון בו הורה בית-הדין הרבני על ביצוע הגירושין.

ראוי לציין כי אף שיקולי יעילות מחייבים כי במקרה זה בית-הדין הרבני יעסוק בפירוק השיתוף בדירת הצדדים. יש בכך כדי להביא אותם לכלל סיום פרשה זו, לטובתם. בית-הדין הרבני כבר פסק כי האישה חייבת לקבל גט, אך עדיין יש קושי לגבי אפשרות ביצוע הגט.

בני הזוג גרים עדיין באותו בית, דבר שמונע את ביצוע הגט. לאחרונה הוציא בית-הדין הרבני החלטה לפיה, בנסיבות עניין זה, על האישה לעזוב את הבית סמוך למועד הגט. עקב כך ביצוע הגט נדחה בחודשים האחרונים. יש היגיון כי בית-הדין הרבני יבצע את סידור הגט בד-בבד עם פירוק השיתוף בבית או בסמוך אליו שהרי ככלל אין בני זוג גרושים רשאים להתגורר בבית אחד.

לסיכום נקבע כי בית-הדין הרבני מוסמך לדון בתביעה לפירוק שיתוף בבית ובמטלטלין ולאחר פירוק השיתוף יתבצע הגט וככל שיישארו עדיין מחלוקות רכושיות לגבי איזון המשאבים בשאר הרכוש, יידון העניין בבית-המשפט לענייני משפחה.

בתיק מס' 5815-24-1 (רבני) {פלוני נ' פלונית, תק-רב 2007(2), 1, 3 (2007)} קבע בית-הדין הרבני כי מרכז הכובד ב"מבחן המשולש" הינה בשאלת כנותה של תביעת הגירושין. ככל שהקביעה כי תביעת הגירושין כנה חזקה יותר, כן יפחת הצורך בבדיקת כנות הכריכה {ראה גם רע"א 275/87 פלד נ פלד, פ"ד מא(4), 518 (1987)}.

ב- בע"מ 7593/06 {פלונית נ' פלוני, תק-על 2006(4), 786, 788 (2006)} לא מצא בית-המשפט להידרש לטענות המבקשת ביחס לכנות הכריכה. המדובר בממצאי עובדה שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, כל שכן בגלגול ערעורי שלישי וזאת מה גם שהיה מקום לערער לבית-הדין הרבני הגדול.

ב- בש"א (משפחה יר') 52864/06 {נ' א' נ' מ' א', תק-מש 2006(3), 635, 638 (2006)} קבע בית-המשפט כי כנות הכריכה הינה שאלה עובדתית, אשר תוכרע בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. הכנות נבחנת על-פי מבחן אובייקטיבי-חיצוני, המבוסס על מכלול החומר המונח בפני בית-המשפט, לרבות נוסח כתב תביעת הגירושין וחקירת בעלי הדין בפניו.

במקרה דנן קבע בית-המשפט כי היות והפירוט המצוי כולל את נכסיהם העיקריים של בני הזוג {שלוש דירות}, הוא אינו סבור, כי אי-הפירוט המלא יש בו כדי להצביע על פגיעה מהותית בתום-ליבו של המבקש, הפוגמת בכנות בכריכה. החסר יוכל לבוא על תיקונו של כתב טענותיו במהלך הדיון בפני בית-הדין הרבני.

בפסיקה חלוקות הדעות באשר לשאלה האם היעדר פירוט מלא וממצה של כל הרכוש של הצדדים מעיד על חוסר כנות הכריכה.

כך לדוגמה, יש הסבורים, כי אי-פירוט כאמור, אין בו בהכרח כדי לשלול את כנות הכריכה שכן "פירוט כאמור יכול ויידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא" {רע"א 397/87 בבלי נ' בבלי, תק-על 89(3), 1049, 1050 (1989); ע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פ"ד לג(1), 693, 696 (1979); ע"א 1327/90 שיבת נ' שיבת, פ"ד מה(3), 878, 879 (1991); ע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פ"ד מט(5), 171, 174 (1996); בג"צ 772/00 זקס נ' בית-הדין הרבני האיזורי בפתח תקוה, פ"ד נה(2), 49, 54 (2000)}.

מנגד, יש הסבורים, כי היעדר פירוט מלא וממצה, בכוחו להצביע על חוסר תום-לב היורד לשורש כנות הכריכה של ענייני הרכוש {ע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד לה(4), 242 (1991); ע"א 174/83 סוחר נ' סוחר, פ"ד לח(2), 77, 81 (1984)}.

3. הכריכה תהא כדין
ב- תמ"ש (משפחה נצ') 33931-03-10 {מ' ל' נ' ח' נ', תק-מש 2010(4), 406, 409 (2010)} קבע בית-המשפט כי כריכת ענייני הרכוש לא נעשתה כדין והבעל לא פירט את כלל הרכוש שיש לשני הצדדים, את חשבונות הבנקים השונים, את רכב הג'יפ מסוג טויוטה שנת ייצור 2010 ועוד פרטים בדבר הרכוש שנצבר.

ב- תיק מס' 5815-24-1 (רבני) {פלוני נ' פלונית, תק-רב 2007(2), 1, 4 (2007)} קבע בית-הדין הרבני כי בא-כוח הבעל פירט בכתב התביעה וכן במהלך הדיון את פרטי הרכוש והממון של הצדדים ולכן ישנה גם כריכה כדין.

נכסים אשר לא צויינו במפורש, לא ירכוש בית-הדין הרבני סמכות לדון בהם, ובן הזוג השני יוכל להגיש תביעה לגביהם לבית-המשפט {ראה גם ע"א 488/89 נופרבר נ' נופרבר, פ"ד מד(4), 293 (1990); ע"א 4909/92 דורות נ' דורות, תק-על 95(2), 1473 (1995); בג"צ 2421/93 כהנא נ' בית-הדין הרבני האיזורי חיפה, פ"ד מז(5), 550 (1993); בג"צ 772/00 זקס נ' בית-הדין הרבני האיזורי פ"ת, פ"ד נה(2), 49 (2000)}.

יצויין, כי ניסוח סתמי וכוללני אין די בו, והוא ייחשב שלא כדין {ע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד לה(4), 242 (1991)}.

ב- בש"א (משפחה יר') 52864/06 {נ' א' נ' מ' א', תק-מש 2006(3), 635, 639 (2006)} קבע בית-המשפט כי כאשר המדובר בכריכת רכוש, על בעל הדין הכורך את הרכוש לתביעת הגירושין, לפרט במפורש את כלל הנכסים בהם מתבקש בית-הדין הרבני להכריע.

במקרה הנדון, מלבד פירוט בעניין דירותיהם של הצדדים, ואזכור קיומן של זכויות פנסיה {לעניין תביעת המזונות של המשיבה}, לא טרח המבקש לפרט בעניין נכסיהם הפיננסיים של בני הזוג, המיטלטלין והרכבים, כאשר גם בעניין זכויות הפנסיה לא נתבקש סעד כלשהו.

כאמור לעיל, נכס שלא נכרך מפורשות, בית-הדין הרבני אינו רוכש סמכות לדון בו, כאשר ניסוח סתמי כגון "נכסים פיננסיים", אין די בו.

ודוק, המבקש טען אומנם בדיון שהתקיים, כי יתר הרכוש פורט בתצהירים שהוגשו לבית-הדין הרבני, אולם לא טרח לצרף תצהירים אלו לבקשה. אף טענתו, ולפיה בית-הדין הרבני החל כבר לדון בעניינם של הצדדים, לא נתמכה בראיה כלשהיא {כגון פרוטוקולים של ישיבות בית-הדין הרבני}. היות ונטל ההוכחה בעניין התקיימות תנאי הכריכה רובץ על המבקש, הרי שלא ניתן לומר כי יצא נטל הוכחתו בעניין זה.

לסיום יוער, כי אומנם ראוי ורצוי שההסדר הרכושי בין בני זוג ייעשה על-ידי ערכאה אחת ביחס לכלל הרכוש, כמתחייב מאופיו, ולא בהקשר לכל פריט ופריט בנפרד, וזאת על-מנת למנוע פיצול הדיון וטרטור הצדדים בין הערכאות השונות.

זאת ועוד. דיונים בערכאות נפרדות, כל אחת בפריטי רכוש אחרים, ימנעו איזון של כלל הרכוש בעין, ועלולים לגרום למכירת נכסים במקום העברתם, או שינוי רישומם תוך ביצוע קיזוזים שלא בכסף.

יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- תמ"ש (ת"א) 13060/06 {3 קטינים נ' ע' א', פורסם באתר האינטרנט "נבו"} לפיהם, "היות שאם אכן סבורה הערכאה שדנה בחלוקת הרכוש בין בני הזוג (ואין צריך לומר כי חוק יחסי ממון בין בני זוג, חל ומחייב אף את בתי-הדין הרבנים), כי יש לחלק את הנכסים בין הצדדים שלא בחלקים שווים, מכל סיבה שהיא, הינה הדרך לפצות את הצד שנראה להיות מקופח מחֲלוּקַת 'מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה' אינה דווקא בכספים (בין שהמדובר בתשלומים עיתיים, ובין שבתשלומים חד-פעמיים). תיתכן אף תיתכן דרך פיצוי באמצעות חלוקה שאינה שוויונית של נכסי נדל"ן, או של נכסים אחרים המשותפים לבני הזוג (דוגמה לתפיסה משפטית כזו ראה את הפתרונות המונה פרופ' רוזן-צבי בספרו חוק יחסי ממון בין בני זוג, שם הוא סוקר את הפתרונות הנהוגים במערכות משפט אחרות, בעמודים 26-22, 62, 64, 66, 331, 332: א. פיצויים. ב. השבה. ג. תשלומים עיתיים. ד. חלוקה בלתי-שווה של הנכסים המשותפים). אלא שלשם כך נדרש, כי חלוקת כל הרכוש תעשה בפני אותה ערכאה, אשר כתוצאה מהגמישות המתאפשרת לה מהיקף הנכסים בהם היא דנה - תוכל ליתן החלטות מושכלות יותר, ופתרונות הולמים יותר.... ולאמיתו של דבר בל-נישכח! הן זה הרציונל שעמד בבסיס הקמתו של בית-המשפט לענייני משפחה: ככל שניתן, ירוכזו העניינים בהם חלוקות דעותיהם של בני המשפחה, והם יובאו כולם כאחד לדיון בפני אותה ערכאה ואותו מותב."
יחד עם זאת, אין בכך כדי לקבוע, שכאשר צד אחד כורך רכוש מיוחד ספציפי בתביעת הגירושין ואינו כורך רכוש אחר, שקיומו והבעלות עליו שנויים במחלוקת, אין לבן הזוג השני פתחון פה ביחס לרכוש האחר. לאור הנ"ל, קבע בית-המשפט כי כריכת הרכוש, פרט לשלוש הדירות, איננה כדין.



4. הגשת תביעת גירושין כנה על-ידי הבעל, העונה על המבחן המשולש
בתיק מס' 837076-1 (רבני) {פלוני נ' פלונית, תק-רב 2011(2), 1, 3 (2011)} קבע בית-הדין:

"בפנינו תביעת גירושין של הבעל - תביעה כרוכה, בה כלל הבעל את ענייני הרכוש, מזונות האישה ומשמורת הילדים.
האישה, באמצעות ב"כ, טוענת לחוסר סמכות בית-הדין.
דיון ראשון התקיים ביום 27.2.11, כאשר הבעל וב"כ הופיעו, אך האישה לא הופיעה.

להלן מהלך הדיון וטענת ב"כ הבעל:
בית-הדין: ב"כ האישה שלחה פקס שהאישה חולה.
ב"כ הבעל: זה ברור כי יש בעיה של סמכות, אחרי שהגשנו את התביעות היא הגישה תביעות לבית-המשפט ולכן הם לא הגיעו כדי שבית-המשפט יפסוק בעניין הסמכות, אני מבקשת מועד מוקדם שלא יגרם לנו נזק, העורכת-דין שלה יכלה להופיע גם אם האישה חולה והיא בכוונה לא הופיעה.

בהחלטת בית-הדין מאותו יום (על-ידי הרכב בית-הדין הקודם) נאמר כך:
לפני בית-הדין הונחה בקשת האישה וב"כ לדחיית מועד הדיון בגין מחלתה של האישה.
לדברי ב"כ הבעל זהו תרגיל שנעשה במכוון על-מנת שבית-המשפט יקבע את סמכותו בנושאים שפתחה האישה לאחר שפתחה תיקי תביעה שם לאחר שהבעל פתח בבית-הדין, מבקשים שבית-הדין יקבע מועד מוקדם לדון בעניין הסמכות.
לאור האמור מחליט בית-הדין כדלהלן:
א. לקבוע מועד נוסף.
ב. על האישה וב"כ להמציא לבית-הדין בתוך 14 יום אישור רפואי תקף למוסדות המשפטיים.
ג. באשר לשאלת הסמכות על הבעל וב"כ להמציא לבית-הדין בתוך 14 יום את עמדתם בצירוף אסמכתאות משפטיות עם עותק לתגובת הצד השני ובית-הדין יתן דעתו בשאלה זו.
דיון נוסף התקיים ביום א' אדר ב' התשע"א 7.3.11, על-ידי המותב החדש של בית-הדין. בית-הדין קיים דיון בתביעות הבעל, שכלל בין השאר דיון בשאלת סמכות בית-הדין. להלן ציטוטים מתוך פרוטוקול הדיון הנ"ל:
ב"כ האישה: ניתנו החלטות של בית-המשפט בעניין הסמכות.
.....
ב"כ הבעל: הגשנו את כל התביעות כרוכות כאן והיום נקבע לזה.
ב"כ האישה: יש החלטה שהיא צריכה להגיש סיכומים ולא הגישה.
ב"כ הבעל: הגשנו הכל בכתב ההגנה.
ב"כ האישה: יש החלטה של בית-המשפט בעניין מזונות אישה זמניים, אנו הגשנו תביעות לבית-המשפט אחרי שהיא ביקשה הקפאת התיקים בבית-הדין בתאריך 3.1.11.
ב"כ הבעל: פתחנו תיק לפניהם ובקשנו הקפאה ליומיים ואחרי כן בטלנו את ההקפאה ונקבע מועד.
ב"כ האישה: בית-המשפט החליט שהסמכות שלו.
בית-הדין לב"כ הבעל: תגישי סיכומים בעניין הסמכות והצד השני תגיב.
בהחלטתו מאותו יום, בית-הדין קבע כי על הבעל וב"כ להמציא לבית הדיון את עמדתם בשאלת הסמכות בצירוף אסמכתאות משפטיות, ולתגובת הצד השני.
ואכן, התקבלו בבית-הדין סיכומי שני הצדדים בשאלת סמכות בית-הדין בתיק הרכוש ושאר התיקים הכרוכים.
בית-הדין עיין בסיכומי שני הצדדים, כולל כל הנספחים המצורפים.
ונעבור להכרעת הדין.

קדימות בהגשת התביעות
מהבחינה העובדתית, אין חולק כי התיקים בבית-הדין נפתחו עוד טרם לפתיחת התיקים בבית-המשפט. התיק נפתח על-ידי הבעל בבית-הדין עוד ביום 26.12.10 (וביום 30.12.10 קבלה האישה את כתב התביעה ואף חתמה על אישור המסירה, ואכן מודה האישה על כך גם בסיכומיה), ואילו בבית-המשפט פתחה האישה את התיקים רק ביום 3.1.11. במועד הנ"ל פתחה האישה תיקים למשמורת ואחזקת קטינים, מזונות ומדור ותביעה רכושית; פירוק שיתוף ואיזון משאבים.
ביום 6.3.11 הגישה האישה "בקשה דחופה ובהולה" לבית-המשפט לענייני משפחה, ליתן החלטה במעמד צד אחד בשאלת הסמכות, והתבקש לקבוע כי הסמכות העניינית נתונה לו. בהחלטת בית-המשפט נאמר כי הרכוש רשום גם על-שם צד ג', וחזקה על בית-הדין כי במסגרת שיקול-הדעת המסור לו והכיבוד ההדדי השורר בין הערכאות, יתן דעתו לטענות הצדדים ולמעורבות צד ג'.
ביום 13.3.11 הגישה האישה בקשה נוספת לבית-המשפט, בקשה לקביעת סמכות שיפוט - סמכות עניינית, ובהחלטתו מאותו יום כתב בית-המשפט כי דעתו של בית-המשפט אינה נוחה ממירוץ החלטות, וכן כי "חזקה על כב' בית-הדין כי ישקול עמדות הצדדים".
ובכן, לאור החומר שבתיק, בית-הדין קובע כי ברמה העקרונית הסמכות לדון בתיקים הכרוכים, כולל תיק הרכוש, מסורה לבית-הדין, וזאת מחמת הנימוקים שיוצגו להלן.
ראשית, פתיחת התיק בית-הדין קדמה לפתיחת התיק בבית-המשפט, כאמור. ונשאלת השאלה, מדוע הגישה האישה וב"כ כתבי תביעה לבית-המשפט לאחר שכבר ידעו כי הבעל פתח את התיקים הכרוכים בבית-הדין? ואם כבר פתחה תביעה בערכאה אחרת, מדוע לא טענה בפני הערכאה האחרת טענות בדבר הסמכות כגון הטענה העולה כעת כי התביעה בבית-הדין אינה כנה וכד', מדוע העדיפה להעלים מבית-המשפט את העובדה כי כבר נפתחו תיקים בבית-הדין?

טענת חוסר כנות, פגם במבחן המשולש
בית-הדין דוחה את האמור בסיכומי ב"כ האישה אודות חוסר כנות בתביעת הבעל, וקובע כי תביעתו של הבעל והכרוך בה עומדים במבחן המשולש הידוע, ונבאר.
הבעל פתח את תביעתו בעילה כי האישה מנהלת "רומן סוער עם גבר זר" (סעיף 16 והלאה לכתב התביעה). להלן תבואר עמדת בית-הדין כי תביעה זו נעשתה בכנות ובתום-לב.
כהקדמה וכמבוא לעניין האמור, ראה פסק-דין בג"צ 2232/03 פלונית נ' בית-הדין האיזורי ת"א, תק-על 2006(4), 1742 (2006) מאת כב' הנשיא אהרון ברק, שם הגדיר את מהות הכריכה, על-פי המבחן המשולש:
"סמכותם של בתי-הדין הרבניים לדון בעניינים הממוניים הקשורים בתביעת הגירושין קבועה בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים. על-פיה:
'...יהא לבית-דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג.'
כדי שהכריכה בתביעת גירושין תשמש נימוק לשלילת הסמכות של בית-המשפט האזרחי בעניין הכרוך, נדרש בעל דין, המסתמך על הכריכה, לעמוד בשלושה תנאים (בג"צ 6334/96 אליהו נ' בית-הדין הרבני האיזורי, תק-על 99(1), 539 (1999)): עליו לתבוע בכנות גירושין; עליו לכרוך כדין את העניין הנוסף; עליו לכרוך בכנות את העניין הנוסף. שלושת מבחני העזר נועדו למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על-ידי מי מבני הזוג. מטרתם למנוע שימוש לרעה בסעיף הכריכות על-ידי הקמת מחסום מלאכותי מפני פניה לערכאה האזרחית" (בג"צ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל ואח', תק-כל 2005(2), 2817 (2005)). הכריכה - כך נפסק בשורה ארוכה של פסקי-דין - צריכה להיות "כנה" (ראו, בין היתר, בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2), 171 (1969); ע"א 22/70 זעירא נ' זעירא, פ"ד כד(1), 475 (1970); ע"א 328/67 שרפסקי נ' שרפסקי, פ"ד כב(2), 277 (1968))."
בנסיבות תיק זה, בית-הדין קובע כי התקיימו התנאים הנדרשים למבחן המשולש, ונפרט:
תיק הגירושין נפתח בראשונה בעילת בגידה חמורה, כמצויין כבר לעיל (כולל הצגת מכתב אהבה שנטען כי נכתב לאישה על-ידי אותו גבר זר). בית-הדין אינו מוצא פסול בבקשת ביניים שהוגשה להקפאת התיק, מאחר והוסבר על-ידי הבעל כי ההקפאה נועדה לבסס את הראיות לבגידת האישה (כפי האמור בבקשה, ויצויין עוד להלן). הדבר מתאים לתביעה כנה, שמטרתה להביא את הצדדים לכלל גירושין, בגין מעשי האישה המתוארים בכתב התביעה.
וראה בסיכומי הבעל שכתב עוד: "אין חולק כי תביעת הגירושין הינה כנה, שכן האישה בגדה בבעל ועשתה מעשי כיעור, זאת ועוד, אף היא בתביעתה עותרת להסכם גירושין, היינו מסכימה לגירושין. בבית-הדין טענה ב"כ האישה כי היא חזרה בה - והכיצד???".
ועוד הוסיפה: "עוד יאמר כי אין ספק כי קיים קרע בין הצדדים, שכן אין חולק כי הצדדים פנו להליך של ייעוץ זוגי".
בנוסף, בית-הדין קובע כי הכריכה נעשתה כדין, וראה סעיף 41 לכתב התביעה, בו מפורט הרכוש, ולאחר מכן נאמר (סעיף 42): "כן מסמיך הבעל את כב' בית-הדין לפסוק ולדון בכל הזכויות הכספיות האחרות כאמור בסעיף 41 לעיל, ועותר לצווים של גילוי מסמכים ומידע לצורך איתור זכויות כספיות שהוברחו על-ידי האישה, ככל שהוברחו".
כנ"ל מפורטת גם התביעה למזונות (סעיפים 35-32 לכתב התביעה) וכן תביעת המשמורת (סעיפים 40-36, בנוסף להיות כרוכה מעצם טיבה וטבעה).
כן ניכר שאף התביעה הרכושית נעשתה בכנות, שהרי נעשתה עוד קודם תביעת האישה בבית-המשפט, והיא מצורפת לתביעת הגירושין ונובעת ממנה, לאור הנסיבות המתוארות בכתב התביעה כעילת הגירושין, וכפי המצויין לעיל.

כל כריכה מוחזקת בכנותה
בנוסף, ניתן לומר שכל עוד ואין ראיות על כך שהכריכה אינה כנה, הרי היא מוחזקת בכנותה, ונטל ההוכחה מוטל על הטוען כי הכריכה פגומה במהותה. וראה גם פסק-דין בית-הדין האיזורי חיפה תיק 765449/1 (מאת כב' הדיינים, הרב מימון נהרי-אב"ד, הרב יוסף יגודה והרב אברהם מייזלס שליט"א) שכתבו כך בעניין כנות הכריכה:
"ב"כ האישה טוענת, כי הנטל להוכיח את כנות התביעה והכריכה מוטל על הבעל וב"כ, ולא היא לדידנו, השתכנעו בכנות התביעה והכריכה, אך ראוי לציין כי על-פי דין נטל ההוכחה מוטל על הטוען לשלילת הסמכות לדון בתביעה שהוגשה בפני אותה ערכאה, באופן טבעי מוחזק כל אדם כי תביעתו הוגשה בכנות. חזקה זו נובעת מעצם הזכות הבלתי-מותנית של כל אדם לגישה לערכאות המשפטיות לרבות זו של בית-הדין הרבני והמבקש להפריך חזקה זו עליו מוטל נטל ההוכחה.
ראה ע"א 14/75 ברטל נ' ברטל, פ"ד כט(1), 810, 812 (1975), דברי כב' השופט חיים כהן: 'כשלעצמי נראה לי שיש להעמיד תביעה המוגשת לבית-הדין או לבית-המשפט בחזקת כנות בחינת אין אדם תובע ולא לו והטוען שתביעה פלונית לוקה בחוסר כנות וחוסר תום-לב עליו הראיה'.
על דעה זו חזר בית-המשפט העליון רע"א 213/77, 296 פיינברג נ' פיינברג, פ"ד לא(3), 831 (1977) וכן ב- ע"א בנארי נ' בנארי.
הדברים הללו מתיישבים היטב גם בנדוננו בו הבעל הקדים את האישה בתביעתו לגירושין על כל התביעות הכרוכות בה ונטל ההוכחה לחוסר תוך לב מוטל על האישה וב"כ.
לדעת בית-הדין האישה וב"כ לא הרימו אף בדל ראיה לביסוס גרסתם ומן הראוי היה להשית במקרה זה הוצאות בגין בזבוז זמן שיפוטי יקר. אולם בית-הדין יסתפק בהערה זו."
בנסיבות דידן, שהכריכה נראית עשויה כדין, ההוכחה לסתירת הכריכה מוטלת על הטוען כך, כאמור. דבר שלא הוכח.

הקפאת תיק תביעת הגירושין
באשר לטענה העולה בסיכומי האישה כי בית-הדין נעדר סמכות אף לאור תביעתו שקדמה, משום שבד-בבד עם הגשת התביעה לגירושין ביקש להקפיא את תיק התביעה למשך 3 חודשים (ואף יצאה החלטת בית-הדין המאשרת זאת), יש להשיב על כך בתרי:
א. הבעל ביקש לחדש את התיק יומיים בלבד לאחר שבקש להקפיאו (כפי המצורף גם לסיכומי הבעל), ביום 29.12.10. באותו יום אף הגיש הבעל בקשה לעיקולים זמניים (ואכן הצווים נתנו על-ידי בית-הדין), כך שניכר שביקש לחדש את התיק בשנית. מהלך זה היה אף הוא כמה ימים טרם הגשת תביעותיה של האישה בבית-המשפט, שהוגשו רק ביום 3.1.11, כאמור.
ב. הבקשה להקפאה לא נבעה מחמת בקשה לשלום-בית או כל סיבה אחרת העשויה (או עלולה) להוכיח על חוסר כנות בהגשת התביעה, אלא נבעה מכוח הרצון לחזק את התביעה בראיות נוספות ומוצקות (איסוף חומר אודות בגידתה של האישה על-ידי חוקר פרטי, כפי האמור בגוף הבקשה עצמה מיום 26.12.10), מה שעשוי דווקא לחזק את כנות התביעה. ואכן, בבקשה לחידוש ההליכים וקביעת מועד לדיון, שהתקבלה לאחר יומיים, נאמר כי בידי הבעל הוכחות חותכות כי האישה אכן בוגדת בבעלה, ואף התבקש בית-הדין לקבוע בבהילות מועד לדיון בגירושין.
ועוד נוסיף, לדיון שהתקיים ביום 27.2.11 האישה וב"כ לא הופיעו. כבר אז טענה ב"כ הבעל (מתוך הפרוטוקול): "זה ברור כי יש בעיה של סמכות, אחרי שהגשנו את התביעות, היא הגישה תביעות לבית-המשפט, ולכן הם לא הגיעו כדי שבית-המשפט יפסוק בעניין הסמכות. אני מבקשת מועד מוקדם שלא יגרם לנו נזק...", כפי המצויין לעיל.
ועוד נאמר, בתיק זה אין החלטה מנומקת של בית-המשפט כי הסמכות נתונה לו. אמנם, קיימת החלטה אופרטיבית של בית-המשפט מיום 30.1.11 (בתביעת מזונות, משמורת ורכוש) כי יש לקבוע קדם משפט ליום 30.6.11, וכן שהצדדים מופנים ליחידת הסיוע, וכן הגשת תסקיר פקידת סעד, ובאשר לרכוש נאמר כי על הצדדים להגיע לידי הבנה באשר למינוי מומחה וכו', ברם לא התקיים הליך דיוני בשאלת הסמכות לגופה וכן לא היתה קביעה של בית-המשפט בשאלת סמכותו. גם החלטה זו נתנה בהיעדר הצדדים וללא דיון. ובכן, בהתאם להלכת פלמן, מאחר וערכאה אחת לא ניהלה דיון ולא נתנה נימוקים בנושא כנות הכריכה, הרי כי אז למרות החלטת אותה ערכאה להמשיך בדיון הרכושי ושאר העניינים המתבקשים, יכול שתחליט הערכאה האחרת בעניין, ואין זו חריגה מכלל כיבוד הערכאות. בנוסף, נראה כי בתיק זה בית-המשפט עצמו מכיר בסמכותו של בית-הדין לקביעת סמכות השיפוט, וכן ניכר מהחלטות השופטת הכותבת בהחלטתה (מיום 7.3.11) כי שיקול-הדעת בשאלת הסמכות מסור לבית-הדין, ואף בהחלטתה מיום 13.3.11 כתבה כי חזקה על בית-הדין כי ישקול עמדות הצדדים, כמצויין לעיל.

זכויות צד ג'?
הבאנו לעיל את דברי בית-המשפט לענייני משפחה שציין כי הרכוש רשום גם על-שם צד ג', וחזקה על בית-הדין כי במסגרת שיקול-הדעת המסור לו והכיבוד ההדדי השורר בין הערכאות, יתן דעתו לטענות הצדדים ולמעורבות צד ג'. במסגרת כיבוד הדדי זה, שאנו מוקירים ומעריכים, נבקש לייחד לכך מספר מילים.
מכתבי התביעה בעניין הרכוש - זה שהוגש על-ידי הבעל בבית-הדין וזה שהוגש על-ידי האישה בבית-המשפט - נראה כי עיקר המחלוקת שבין הצדדים נסובה אודות היקף הזכויות ודרך פירוק זכויות הצדדים בבית מגוריהם הנמצא בבית פרטי על מגרש אשר מחצית הזכויות בו הועברו משם הורי הבעל על-שם הצדדים. כפי הנראה, לקראת או במהלך בניית בית מגורי הצדדים נרשמו כך מחצית הזכויות במגרש ובהמשך לכך ניתנה לבני הזוג הלוואה בנקאית שנרשמה במשכנתא על זכויות הצדדים במגרש.
עוד עולה לכאורה כי לטענת הבעל מלוא הזכויות במגרש שייכות להוריו, והרישום על-שם הצדדים נועד רק כדי לאפשר את נטילת ההלוואה תוך רישומה כמשכנתא. לעומת זאת, לטענת האישה, לבני הזוג בעלות מלאה במחצית הזכויות במגרש הרשומות על-שמם וכן בבית מגורי הצדדים הבנוי עליו, ויש לפרק את השיתוף של בני הזוג בנכס מקרקעין זה.
הננו מבהירים בזאת, כי התביעה שבפנינו היא לחלוקת רכוש בני הזוג ובכך בלבד אנו מתכוונים לדון. יתכן שזכויות הצדדים ברכוש יושפעו מזיקות כאלו או אחרות שיש לצדדים שלישיים כלפי אותו רכוש, אך אין בכך כדי להגביל את סמכות בית-הדין לדון ולפסוק לגבי זכויות הרכושיות של הצדדים עצמם, בלי שיהיה בכך כדי לכבול צדדי ג' להכרעות בית-הדין.
ניתן להדגים זאת בשני אופנים בסיסיים. פעמים שיש לבני זוג משכנתא על מקרקעין לטובת בנק כלשהו. האם יעלה על הדעת לומר כי אין לבית-הדין סמכות לדון בחלוקת רכוש הצדדים במקרקעין מאחר ולבנק למשכנתאות קיימת זכות "קניינית"במקרקעין עקב רישום המשכנתא?! לא זו בלבד, אלא שבית-הדין יכול לפסוק, אם השתכנע בכך עקב טעמים שבדין, כי למרות שזכויות הצדדים במקרקעין הן שוות לשני הצדדים, רק צד אחד ישא בחוב סילוק המשכנתא. כמובן, לא יהיה בכך כדי לחייב את הבנק, אבל קביעה זו תחייב את הצדדים עצמם.
באופן דומה, יתכן שנבנה בניין ובו כמה דירות על מגרש אחד, ועקב סיבות שונות לא נרשם הבניין כבית המשותף בפנקס בתים משותפים בלשכת רישום המקרקעין. זכויות בעלי הדירות בבניין רשומות כהערות אזהרה על המגרש. האם יעלה על הדעת לומר, כי בית-הדין אינו מוסמך לדון בפירוק השיתוף בדירת הצדדים, מאחר ולא יוחדה להם "יחידת רישום" נפרדת בפנקס המקרקעין?! ברי כי התשובה לכך היא בשלילה.
כך גם במקרה דנן. בית-הדין יעסוק בפירוק זכויות הצדדים בבית אשר בנו על מגרש אשר על-פי הנטען מחצית הזכויות בו רשומות על-שם הצדדים. לשם כך זכאים שני הצדדים להוכיח בפני בית-הדין את היקף זכויותיהם ולדרוש לפרק את השיתוף בהן בהתאם לדין.
יש לציין בהקשר זה כי האישה לא צרפה את הורי הבעל כנתבעים בבית-המשפט לענייני משפחה, ויש בעובדה זו כדי לחזק את מסקנתנו כי אין הכרח בצירופם כדי לקבוע את היקף זכויות הצדדים עצמם ולפרק את השיתוף ביניהם באותן זכויות.
יחד-עם-זאת, ככל שלצורך מימוש בעין של פסק-הדין שיינתן על-ידי בית-הדין בעניין הרכוש, יהיה צורך בשיתוף פעולה של הורי הבעל וככל ששיתוף פעולה שכזה לא יינתן, הרי לא תהיה מניעה לצד המעוניין למצות את זכויותיו כלפיהם על-ידי פניה לבית-המשפט המוסמך.
לאור האמור, יש לקבוע כי תביעת הגירושין כנה, והעניינים שנכרכו בה נכרכו בכנות וכדין. הסמכות לדון בכל אלו, נתונה לבית-הדין הרבני.

מסקנה
בית-הדין קובע כי תביעת הגירושין כנה, והעניינים שנכרכו בה נכרכו בכנות וכדין. הסמכות לדון בכל אלו, נתונה לבית-הדין הרבני."

5. היעדר פירוט גורף של נכסים בכתב תביעה אינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי ויש בו כדי ללמד כי הכריכה אינה כנה ותמת-לב
בתיק מס' 365991-1 (רבני) {פלוני נ' פלוני, תק-רב 2010(3), 72, 73 (2010)} קבע בית-הדין:

"עובדות והליכים
הצדדים, פלוני (להלן: "הבעל") ופלונית (להלן: "האישה" ) נישאו זה לזה כדמו"י ביום 23.9.1969 מנישואין אלו נולדו לצדדים 4 ילדים - כיום כולם בגירים.
ביום י"ח שבט התשס"ט (12.2.2009) הגיש הבעל לבית-הדין הרבני האיזורי בת"א תביעת גירושין ותביעות כרוכות ובכללן תביעה רכושית. בפתח כתב תביעת הגירושין הכרוך הודיע הבעל שבמקביל לתביעת הגירושין ולתביעות הכרוכות הוא מגיש לבית-המשפט לענייני משפחה בר"ג תובענה לפירוק שיתוף בדירת המגורים המצויה ברח' [...] בעיר [...] שהיא לדבריו הנכס המשותף האחד והיחיד. ביום 15.3.2009 הגישה האישה תביעה רכושית לבית-המשפט לענייני משפחה בר"ג (תמ"ש 19489/98).
ביום ט' סיוון תשס"ט (1.6.2009) קיים בית-הדין דיון בנוכחות הצדדים ובאי-כוחם. במהלך הדיון עלתה סוגית הסמכות ובית-הדין קיים דיון בעניין. בסיומו של הדיון הורה בית-הדין לצדדים להגיש סיכומים בכתב בעניין הסמכות - ואלו אכן הגיעו לשולחנו של בית-הדין.
טענות הצדדים
הבעל טוען בסיכומיו שהסמכות לדון בתביעות הכרוכות - ובכללן בעניינים הרכושיים, נתונה לבית-הדין האיזורי בת"א. לדבריו, אין כל ספק שקיים משבר בחיי הנישואין - כך שתביעת הגירושין כנה.
כמו"כ טוען הבעל שהתביעות הכרוכות - ובכללן התביעה הרכושית נכרכו כדין ובכנות.
הבעל טוען בסיכומיו שעל-פי השקפתו שלו אין בהגשת התביעה לפירוק שיתוף בבית-המשפט משום פגיעה בכנות כריכת עניין הרכוש לתביעת הגירושין שהוגשה לבית-הדין האיזורי בת"א.
הבעל מסתמך על פסק-דין מנומק של בית-הדין הרבני האיזורי בת"א (תיק מס' 6310-21-1) מיום כ"ה סיון תשס"ז (11.6.2007) בו נקבע כי פיצול תביעות בענייני רכוש בין בית-דין רבני לבית-משפט לענייני משפחה אפשרי כפי שעולה משורה של פסקי-דין של בית-המשפט העליון.
מנגד, האישה בסיכומיה טוענת שהבעל לא עמד במבחנים המקנים לבית-הדין סמכות לדון בתביעות הכרוכות. לדבריה, תביעת הגירושין אינה כנה והתביעות הכרוכות נכרכו שלא בכנות ושלא כדין.

דיון והכרעה
בפתח דברינו אנו מוצאים לנכון להבהיר כי מקובל עלינו פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בת"א (תיק מספר: 6310-21-1) אשר הובא על-ידי ב"כ הבעל בסיכומיו - בו נקבע כי פיצול תביעות בענייני רכוש בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט הוא אפשרי ואין בו כשלעצמו כדי להעיד על כריכה שאינה כנה.
מכל מקום, דעתנו היא שאף שפיצול תביעות אין בו כשלעצמו כדי להעיד על כריכה שאינה כנה -בוודאי שאין בו כדי להעיד על כריכה כנה. כפי שנקבע גם ב- בג"צ 5747/03 פלוני נ' פלונית ואח', פ"ד נח(5), 776 (2004), אנו סבורים ששאלת כנות הכריכה היא שאלה עובדתית במהותה הצריכה להבחן על רקע נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
הבעל נמנע במקרה אשר לפנינו מלפרט בתביעתו הרכושית הכרוכה כל פירוט מינימאלי מתבקש ומסתפק ב"קביעה" מטעמו - ולפיה, היה משטר של הפרדה רכושית מלאה בין הצדדים.
על-פי הפסיקה היעדר פירוט גורף של נכסים בכתב תביעה אינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי ויש בו כדי ללמד כי הכריכה אינה כנה ותמת-לב.
דעתנו היא כי ישנה בעייתיות בהתנהלותו של הבעל המפצל את תביעותיו בין בית-הדין ובין בית-המשפט מתוך מגמה ברורה להשיג בפיצול את "המיטב והמירב". אנו סבורים שהיעדר גורף של פירוט רכוש כשהוא מלווה בפיצול התביעה הרכושית בין בית-המשפט ובין בית-הדין יוצר תמונה ברורה וחדה של כריכה שאינה כנה - ושבנסיבות אלו במקרה אשר לפנינו הסמכות בתביעה הרכושית אינה נתונה לבית-הדין.
אנו סבורים שגם מבחינה הלכתית יש מקום לומר שאין בית-הדין צריך להיזקק לתובע המפצל בו-זמנית את תביעותיו הרכושיות בין בית-הדין ובין בית-המשפט. יש עמנו דברים בזה ובמועד אחר, אי"ה, נאריך בזה - נציין רק כי יסוד לדברינו ניתן למצוא בדברי בעל "התומים" ובעל "נתיבות המשפט" על דברי הרמ"א בחושן משפט, סימן כ"ו, סעיף א'."