סוגיות בבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
היתר נישואין
1. השלשת כתובה או התחייבות לכתובתהבתיק מס' 586335-2 (רבני) {פלוני נ' פלונית, תק-רב 2011(1), 218 (2011)} קיבל בית-הדין את בקשת הבעל להיתר נישואין וקבע:
"בפנינו בקשה להיתר נישואין.
הצדדים נישאו בשנת 2000. לצדדים אין ילדים.
תיק תביעה לגירושין נפתח בתאריך יז' אלול התשס"ט 6.9.2009.
בכתב התביעה כתב הבעל:
"התובע מבקש להתגרש מאשתו... אשר מזה כארבע שנים האישה מאושפזת במוסד סיעודי [...] ב[...], האישה משותקת, עיוורת ואינה מתפקדת כלל באופן עצמאי וזאת לאחר שקבלה אירוע מוחי... יש לציין שמצבה הבריאותי והנפשי הינו בלתי-הפיך ואין סיכוי שתוכל לתפקד כרעיה ואישה.
התובע הינו כבן 40 ללא ילדים, הוא מבקש לפתוח חיים חדשים בניסיון להביא ילדים לעולם דבר שנבצר ממנו כעת בשל מצבה וחוסר תפקודה כאישה.
התובע במשך ארבע השנים בהן האישה מאושפזת טיפל בה באהבה, בעקביות ומסירות רבה, אולם בצר לו בנסיבות הטרגיות שנוצרו... נאלץ התובע לבקש את עזרת בית-הדין הרבני בכדי לאשר לו גירושין מאשתו ופתיחת דף חדש בחייו."
דיון ראשון התקיים בח' כסלו התש"ע 25.11.2009. הבעל וב"כ הופיעו, האישה לא הופיעה. אעתיק חלק מהפרוטוקול.
בית-הדין: בכתב התביעה כתוב שהאישה במוסד סיעודי.
ב"כ הבעל: היא נמצאת היום במוסד סיעודי ב[...], ליד מגורי אחותה. אחותה מונתה כאפוטרופסית עליה.
בית-הדין: איך היא מבחינת הכרה?
ב"כ הבעל: יכול להיות רגע כך ורגע כך.
בית-הדין: בנוסף, נצטרך לקבל חוות-דעת רפואית האם היא כשירה לדין, ולשם כך נצטרך לקבל את שם המוסד. כמו כן, במצב זה נדרש לה יצוג משפטי.
ב"כ הבעל: ...אני חוזרת ומציינת כי גיסתי קיבלה אירוע מוחי לפני 4 שנים, בהיותה בהיריון עם תאומים ששניהם נפטרו. זה היה אסון גדול למשפחה. הוא כבר 4 שנים לבד, וברור שהמצב שלה לא יחזור למה שהיה. הוא רוצה לנצל את זכותו הבסיסית ולהקים משפחה חדשה.
בהחלטת בית-המשפט לענייני משפחה מיום 16.9.2010 בסעיף 9 להחלטה נכתב "אין חולק כי נכון לכתיבת שורות אלו, אין החסויה יכולה לדאוג לענייניה, דרך קבע או דרך ארעי כולם או מקצתם. (סעיף 33(א) לחוק).
בסעיף 22 נכתב לאור כל האמור לעיל אני ממנה את א' צ' (אחות החסויה)... אפוטרופוס על החסוי... מינוי זה הוא כללי על גופה ורכושה של החסויה.
התקיימו דיונים אשר בהם לא הופיע האפוטרופוס או ב"כ האישה, כמו כן הוגשו מספר בקשות לדחיה.
דיון נוסף התקיים בתאריך כ' באייר התש"ע 4.5.2010. אעתיק חלק מפרוטוקול הדיון.
הופיעו הבעל וב"כ עורך-דין הילה זיסמן. הופיעו האחות א' צ' האפוטרופוס, וב"כ האישה עורך-דין ישראלי.
בית-הדין: בפנינו צו מינוי אפוטרופוס מתאריך 16.9.2009
בית-הדין: הבעל תובע גירושין. מה מצבה הרפואי של האישה?
האחות: [פלונית] סיעודית, על כסא גלגלים, היא נמצאת בבית סיעודי [...], אני בקשר עם הרופאים המטפלים בה, היא זקוקה להאכלה, להלבשה. היא משתמשת רק ביד אחת. היא מדברת, מבינה ומזהה.
בית-הדין: היית מגדירה אותה כברת-דעת?
האחות: אני חושבת שרופא יצטרך לקבוע. היא מדברת לעניין, אבל הזיכרון קצת נפגע.
בית-הדין: ספרת לך {צ"ל: לה - ש.נ.} על התביעה?
האחות: כן, היא שאלה למה, והסברתי לה. בפעם אחת היא אמרה שמוכנה להתגרש, ובפעם אחרת היא שתקה.
בית-הדין: כמה זמן המצב כך?
האחות: 3 שנים.
ב"כ הבעל: קצת יותר. היא קיבלה אירוע מוחי בעקבות הפלה.
בית-הדין: היא תסכים לקבל גט ?
האחות: אני לא יודע.
בית-הדין: היא יוצאת לטיפולי חוץ?
האחות: אם היא צריכה בדיקה, היא יוצאת עם מונית. אנחנו מוציאים אותה גם לשבתות וחגים, עם מונית של יד שרה. בעיר עולה לנו נסיעה כזאת כ- 70 ₪.
בית-הדין: אנחנו צריכים להביא את האישה לכאן.
ב"כ האישה: לא אנחנו יכולים להחליט על מצבה הרפואי. מניסיון שהיה לי, בית-הדין העתיק את מקומו לקיים את הדיון במתקן הרפואי. מדובר בנסיעה של שעה וחצי מ[...].
בית-הדין: אנחנו בהחלט נפנה לרופא המטפל לקבל תשובות לכמה שאלות, ובכללם נבקש תשובה גם לאפשרות להביא אותה לכאן.
ב"כ האישה: אין לי בעיה, ולכן אבקש שבית-הדין יתן לנו כבר היום צו למכון הגריאטרי.
ב"כ הבעל: במקום בו האחות מונתה כאפוטרופסית, מתוך ראיית טובתה, אני לא מצליחה להבין מה עמדתה. אם היא תאמר שטובתה דורשת לקבל את גיטה, למה אנו צריכים לשאול זאת את האישה באופן אישי. שתאמר זאת האחות?
בית-הדין: מבחינת ההלכה יש מצבים רבים שאנחנו צריכים לשמוע זאת ישירות מהאישה.
בהחלטת בית-הדין מיום כ' באייר התש"ע 4.5.2010, נאמר:
"בית-הדין מעוניין להתרשם מהאישה באופן בלתי-אמצעי וכן לשמוע את עמדתה של האישה בעניין הגירושין. לשם כך בית-הדין מעוניין לקבוע דיון נוסף בנוכחות האישה.
בית-הדין פונה למנהל מרכז גריאטרי [...], כדי להמציא לבית-הדין חוות-דעת רפואית מאת הרופא המטפל, אודות כשירותה של האישה לקבל גט (האם מבינה את משמעות הגירושין) וכן אודות מסוגלותה להופיע אישית בפני בית-הדין בחיפה. בית-הדין יעשה כל מאמץ מצידו כדי להקל ולקצר את שהותה של האישה בין כותלי בית-הדין."
בתאריך 1.6.2010 התקבל גליון מעקב רפואי של הגב' [פלונית] החתום על-ידי ד"ר ר' פ' מומחה בפסיכיאטריה ממרכז גריאטרי [...]. מתוכן הגליון הרפואי עולה כי האישה אינה כשירה לקבל את גיטה. וכך כתב:
"ב-2/07 בעת היותה בהריון עם תאומים לקתה באירוע מוחי המורגי קשה, הונשמה והורדמה. ילדה תאומים שנפטרו ומאז למעשה נמצאת במסגרת טיפולית תחילה בבית-חולים לוינשטיין וכיום בבית האבות ב[...]. [פלונית] מאובחנת כסובלת משטיון על רקע ווסקולרי כתוצאה מהאירוע המוחי.
בבדיקתה ישובה בכסא גלגלים, ראישה מורכן, עיוורת, עונה לשאלות אך אף אחת מהן אינה עניינית ונכונה, לא לגבי גילה, מעמדה המשפחתי, מקום הולדתה וכדומה. בולטות הפרעות בזיכרון ובהתמצאות בכל המובנים. לקראת סוף השיחה לפתע טענה שנשואה ואף ציינה את שם בעלה. [פלונית] סובלת מהפרעות קוגניטיביות בולטות וזקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות. כיוון שכך, אין להסתמך על דבריה שכן אומרת דבר והפוכו וכן על שיקול-דעתה בעניין קבלת גט. אין טעם בהבאתה אישית להופעה בפני בית-הדין בחיפה במצב זה."
בתאריך 30.11.2010 התקבלה תגובה מהגב' צ' א' אפוטרופוסית על החסויה [פלונית] שאין התנגדות לבקשת הבעל להיתר נישואין.
עד כאן העובדות שבתיק.
כתב הדרכי משה אבהע"ז סימן א', אות ט' וז"ל:
"מהרי"ק הביא בשורש ק"א ענף ג' דברי הרשב"א, וז"ל שם, עד כאן לא תיקן רבינו גרשום אלא שלא לישא אישה על אשתו הנשואה לו, אבל היכא שלא נשאה ורצה לחזור בו מי יכריחנו לכתוב לה כתובה בעל-כורחו ולהתחייב לה שאר כסות ועונה אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כפינן ליה לכנוס, אלא, כפינן ליה לכנוס או לפטור שלא לעגן בנות ישראל, וכל שכן בנדון זה שיצאה מדעתה שלא נכוף אותו לכנוס אפילו היתה ארוסתו גמורה, ולא עוד, אלא אפילו בנשואה גמורה התיר הרשב"א בתשובה לישא אחרת היכא שיצאה מדעתה. וז"ל השאלה, האישה אשר נתן ה' עמדי הוללת ואין בה דעת והוריני אם אני רשאי לישא אחרת מחמת חרם רבינו גרשום, תשובה, חרם רבינו גרשום לא נתפשט בגבולינו, והדעת נוטה שלא גזר בכל הנשים ובכל המגרשים, שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים והמעוללין בנשותיהן שלא כראוי, אבל לא על דעת שתתפשט תקנתו באותן שאמרו חכמים שיוצאות שלא בכתובה וכו'... אבל באלו שאמרו מן הדין או מן החיוב לגרש או לישא אחרת, בזה לא גזר אלא לזמן עד סוף האלף החמישי, ולפיכך מה שנראה באומד הדעת כי לא גזר הצדיק בכל מה שאמרנו ומותר אתה, עכ"ל."
וכ"כ הרמ"א אבהע"ז סימן א' סעיף י'.
ובמקרה דידן כתב הרופא שהאישה מאובחנת כסובלת משטיון על רקע ווסקולרי כתוצאה מהאירוע המוחי. עונה על שאלות, אבל אף אחת מהן אינה עניינית ונכונה, לא לגבי גילה או מעמדה המשפחתי. בולטות הפרעות בזיכרון ובהתמצאות בכל המובנים, אין להסתמך על דבריה שכן אומרת דבר והיפוכו וכן על שיקול-דעתה בעניין קבלת הגט.
ועיין באוצר הפוסקים אבהע"ז סימן א' אות ע"ב שכתב גדרי נשתטית לא נתבארו, ומדברי הרמ"א שכתב ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית, מדייק בספר מנחת שי ח"ב סימן כ"ח שאין להתיר בנשתטית רק באופן שאינה בת גירושין... אבל אם יודעת לשמור גיטה ולשמור עצמה דהיא בת גירושין אין להתירו לישא אחרת. ועיין בחבלים בנעימים ח"ב סימן פ' כתב, דנראה אפילו נודע בבירור שיכולה לשמור גיטה ועצמה ואם כן היא בת גירושין, מ"מ אם היא שוטה בשאר דברים ואינה בת דעת כראוי... והא דכתבו דלא תיקן רבינו גרשום בנשתטית, הוא לאו דווקא בסימני שוטה דחגיגה או מפני שאינה ראויה לקבל גט אלא תלוי אם מחמת שטותה אינה ראויה לדור עם בעל והדבר תלוי על-פי אומדנא של בית-דין זה, אם אי-אפשר לדור עם נשטתית. וכ"כ בדברי חיים ח"ב סימן מ"א גם כן בנידונינו שמה שחוכך רב אחר שהאישה אינה נשתטית כפי דיני שוטה המבוארים בשו"ע, אין שום מיחוש לזה. כי אם רק אינה ראויה לדור עם בעלה כדרך כל הארץ והוא דבר נגד חוש בני אדם יש כח ביד מאה רבנים להתיר, ובתשובת מהרש"ם ח"א סימן כא' הביא מתשובת בית שלמה סימן צ"ה שהעלה לעניין חרם רבינו גרשום אם נטרפה דעתה באופן שאי-אפשר לנהוג עימה מנהג אישות מתירין לו.
גם בספר ויחי יעקב חאהע"ז סימן י"ג כתב, שהעיקר תלוי בלא מיתדרא ליה בלחוד ואין לזה עניין לסימני שטות השנויין בחגיגה ג' לעניין בת גירושין והובאו דבריהם באוצר הפוסקים שם.
ומעתה בנידון דידן, שאין ספק שלא ניתן לדור עם האישה בבית אחד, שהרי האישה מוגבלת הן גופנית והן שכלית כפי שכתבנו לעיל, כמובא במכתב שהפנה הרופא ממרכז הגריאטרי [...]. כמו כן האישה זקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות, ישובה בכסא גלגלים ראישה מורכן ועיוורת וכו'. ובמצב זה ודאי אינו יכול לחיות איתה חיי אישות כמו שכתב המהרש"ם ח"א סימן כ"א הובא לעיל.
ועיין בספר שם אריה סימן ק"י לעניין אישה שנתעוורה בשני עיניה ורוצה הבעל לגרשה ובנטעי נעמנים סימן לט באישה שהוכתה בעיוורון, והובאו דבריהם גם באוצר הפוסקים שם ס"ק ע"ג אות ט"ו.
ועיין עוד מה שכתב בספר עמק שאלה סימן פ' שיש להתיר בנשתטית אחר שעברו י"ב חודש, וכן דעת הצמח צדק החדש סימן א', והוסיף שאחר זמן זה אף אם אפשר שתתרפא יש להתירו על-ידי מאה רבנים, וכ"כ הפרי השדה ח"ג סימן קפ"ו שכל שעברו י"ב חודש יש להתיר לו לישא אחרת כמו במורדת ובספר אמרי דוד סימן ק"ב כתב שהשיעור הוא י"ב חודש עי"ש. וכ"כ הבית יצחק אהע"ז סימן ה' דסגי בי"ב חודש והוסיף שאפילו הרופאים אומרים שברור להם שיהא לה רפואה אין להאמין להם שכל עיקר נאמנות הרופאים הוא משום דעבידא לאגלויי, וכל זה בעבר אבל בדבר של עתיד יש להם להשתמט שמשום סיבות אחרות לא נתרפאה ועל כן אין מאמינים להם ומתירין לו לישא אחרת כשעברו יב' חודש. אמנם השאילת שלום מהדורא תניינא סימן רע"ד כתב, שאם הרופאים אומרים שיש תקוה שתתרפא אין להתירו לישא אישה אחרת שהרי בחלתה חולי ארוך כתב הרש"ל שאינו רשאי לגרשה בעל-כורחה, אפילו אם יתן לה כתובה. וכן הסכים הח"מ סימן ע"ט סק"ג, ומה שפקפק הב"ש שם בסק"ד כבר העיר על זה בב"מ ע"ש. וכ"כ בדברי יששכר סימן קי"ז. ועיין עוד נודע ביהודה מהדורא תניינא ח"ב סימן מ"ד מש"ב.
ובנידון דידן, שהאישה נמצאת במצב זה כארבע שנים ומאושפזת במוסד סעודי ב[...] ומשותקת, עוורת ואינה מתפקדת כלל באופן עצמאי, וזקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות וסובלת משטיון על רקע ווסקולרי כתוצאה מהאירוע מוחי, ומצבה הבריאותי והנפשי הינו בלתי הפיך ואין סיכוי על-פי הטבע שתחזור למצבה הראשוני (אלא אם יהיה נס משמים). יש לומר שלדעת כל הפוסקים שהבאנו לעיל ודאי שיש להתיר לבעל לישא אישה אחרת.
ועיין ביביע אומר למורנו ורבינו הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א חלק ז' סימן ב' אות ו' שכתב:
"וראיתי לכמה רבנים בבתי-הדין בישראל שאינם נותנים היתר נישואין אפילו למי שאשתו נשתטית או שחלתה חולי שאינה יכולה לשמש את ביתה (כמקרה דידן), עד שיקבלו חוות-דעת מרופאים שאין תרופה למכתה, ובאמת שאין הדין כן, שאפילו לאשכנזים שקבלו חרם רגמ"ה כל ששהה עמה שנה או יותר בטיפול ברפואות ואישפוז בבית-חולים, וטוען שקשה לו לסבול בלי אישה יותר, יכולים להתיר לו לישא אישה אחרת, וכמ"ש הגאון מליובאוויטש בשו"ת צמח צדק חאבהע"ז סימן א', שמה שיש רוצים להחמיר בנשתטית, שאפילו ישיג הבעל היתר ממאה רבנים, לא יתירו לו לישא אישה אחרת, עד שיתברר לפני בי"ד שלא יועילו לה רפואות תעלה, דבר זה אינו נראה לי כלל. שמאחר שזה כשנה ומחצה שאינה בדעתה אם טוען שאי-אפשר לו להמתין יותר יש להתיר לו על-ידי מאה רבנים לישא אישה אחרת, אף-על-פי שאפשר שאשתו הראשונה תתרפא לאחר מכן, וגדולה מזו כתב בשו"ת הריב"ש סימן קכ"ז וכו'. ע"ש, והניף ידו שנית שם סימן ב' וז"ל ומה שכתבו הרבנים שאין לבעל לישא אישה אחרת עד שיתברר לפני בית-דין מומחים וכשרים שלא יועילו לה רפואות תעלה, ושאי-אפשר לבן דעת לדור עמה, אין לדבריהם שורש ועיקר כלל וכלל שהפוסקים כתבו סתם נשתטית ולא הטילו תנאים שהטילו הם, ועוד, שהרי הבית שמואל סוף סימן ע"ט כתב, שאם ראה הבעל שהחולי של אשתו ארוך אפילו בזמן הזה דאיכא חרם רגמ"ה יש לומר שיכול לגרשה. ואע"פ שבוודאי-אפשר שתתרפא. ובנשתטית בוודאי שאין שום ספק שאם החולי ארוך יוכל לישא אישה אחרת ואפילו אם אפשר שתתרפא אחר-כך, מ"מ אין מחייבים אותו להמתין עוד, אי-אפשר להכריחו להמתין יותר, שזוהי חומרא בלי טעם וכו', ע"ש, ע.כ."
ודון מיניה למקרה דידן.
עוד יש לומר על-פי מה שכתב המרדכי פרק החולץ סימן קי"ג והרשב"א סימן ר"פ והמהר"ם פאדווה סימן י"ט שבכל מקום שיש דיחוי מצווה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה לא גזר רגמ"ה.
ובמקרה דידן הרי הבעל עדיין לא קיים מצות פריה ורביה, הצדדים נשואים משנת 2000 יותר מעשר שנים אמנם האישה התעברה והיתה בהריון עם תאומים ולקתה באירוע מוחי קשה וילדה תאומים שנפטרו, אך מאז האישה מאושפזת ולא ניתן לחיות עמה חיי אישות כפי שהבאנו לעיל ממכתבו של הרופא, ולא ניתן לקיים מצוות פריה ורביה.
ועיין בזכרון יהודה לרבינו יהודה בן הרא"ש סימן פ"ט שהביא תשובה ר"ג בעצמו שאישה ששהתה עשר שנים אצל בעלה ולא ילדה נהי שאין כופין שתטול כתובה וגיטה, אבל מתירין לו לשאת אישה אחרת דאדעתא דהכי לא גזר. וכן כתב בהגהת מרדכי יבמות פרק החולץ סימן קי"ג תשובת רבינו גרשום בעצמו דאם שהה עמה עשר שנים ולא ילדה, כפינן ליה להוציא משום ביטול פריה ורביה דכל כמה שאגיד בה לא נסיב אחריתא. ע"כ ומשמע דלולא דאגיד וכו' היה יכול לישא אחרת עליה ולא חשש כלל לחרם ב' נשים שתיקן הוא עצמו.
ועיין עוד באוצר הפוסקים אבהע"ז סימן א' אות ס"ח שהביא פוסקים אשר אוסרים ומתירים בשהה עשר שנים ולא ילדה ע"ש.
וכתב עוד שם בשם המשיב דבר ח"ד סימן ח' שכתב שלא נחלקו בשהה עשר שנים ולא ילדה, אלא אי גזר רבינו גרשום וצריך היתר או לא גזר ואין צריך היתר כלל אבל דבר ברור שלא פליגי הפוסקים שבהרמ"א דע"פ מאה רבנים מתירין לו ויכול לישא אישה אחרת. ע"ש. ועיין עוד בדברי חיים ח"ב אבהע"ז סימן י"ד שדן בזה ומסיק שכיוון דהוי ספיקא דרבנן יש להקל. ואף שמדינא מותר במקום מצווה אף בלי מאה רבנים אך נוהגים העולם שלא להתיר אף במקום מצווה רק במאה רבנים ואין לזוז מן המנהג (וזה רק למנהג אשכנז ולספרדים א"צ מאה רבנים).
ועוד, מרן בשו"ת בית יוסף לאבהע"ז הלכות כתובות סימן י"ד כתב בשם רבינו אליהו מזרחי סימן י"ד שאפילו רבינו גרשום מאור הגולה לא גזר שלא לישא שתי נשים במקום ביטול מצות פריה ורביה, ודלא כמ"ש הר"י מינץ שלא התירו במקום מצווה אלא כגון מצוות יבום, דליתא, דאדרבה מצות פריה ורביה עדיפא ממצות יבום, שהיא מצווה כללית הנוהגת על כל אדם ושקולה כמצות תלמוד תורה וכו'. ועוד שהפליגו בה חז"ל ואמרו ביבמות סג: שכל המונע עצמו מפריה ורביה הרי הוא כשופך דמים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. נמצא שמצות פריה ורביה גדולה עד לשמים ואין ערוך איליה בכל המצוות שבתורה. ע"ש. גם בשו"ת מהרש"ך ח"ב סימן לו' כתב שאפילו לפי תקנת רבינו גרשום מאור הגולה, אם לא קיים פריה ורביה רשאי לישא אישה אחרת עליה, וכמ"ש הרא"ם בתשובה סימן י"ד וסיים ובתשובה אחרת הארכתי לדחות דברי מהר"י מינץ שהחמיר בזה וקיימתי סברת הרא"ם. ע"כ. והובאו הדברים ביביע אומר חלק ט אבהע"ז סימן א' ובחלק ז' אבהע"ז סימן ג' אות ב'.
וכתב הגאון נודע ביהודה תנינא בשו"ת אבהע"ז סימן ז' בעניין איש אשר בשנת רעבון הלכה אשתו ובן ובת עמה ממנו מחמת רעבון שלא היה יכול לפרנס, והלכו ונדדו מעיר לעיר לחזור על הפתחים, ושוב לא נודע מהם דבר זה שמונה שנים, ושואל, אם יש להתיר לו חרם רבינו גרשום מאור הגולה, וכתב שיש למצוא דרך היתר ולומר דאפילו להסוברים שרגמ"ה גזר אף במקום מצווה היינו בביטול פריה ורביה ששהה עשר שנים ולא ילדה וגזר רגמ"ה שלא ישא אחרת, והוא בשב ואל תעשה לקיים מצוות פריה ורביה באחרת, וגם הוא רק ספק, שמא גם מאחרת לא יזכה לבנים אבל במקום שנכשל בעבירה לא גזר ומי שיש לו אישה אף שאינה בת בנים ואינו מקיים פריה ורביה מ"מ ניצול על-ידי זה מעבירה ומי שיושב בלא אישה נכשל בהרהורי עבירה בכל יום ולאו כולי עלמא הם כרב ספרא דהוה רווק הדר בכרך. וראיתי בכנה"ג סימן א' בהגהות להב"י אות ע"ח שכתב שאם נשבה הבעל יכול לישא שם אישה אחרת בשם הרש"ך ואין תשובת הרש"ך בידי ואולי מיירי שם בלא קיים פריה ורביה. ויש לדבר בזה כי יש לומר אף שיש סברא לדון להיתר מ"מ נתת דבריך לשעורים ואם תתעלם אישה מבעלה איזה זמן לאיזה סיבה או שתהיה חולה איזה זמן וכי נתיר לו לישא אחרת על אשתו. ועיין בתשובת צ"צ סימן ע' שלא רצה להתיר לצורבא מרבנן שנשבית אשתו בשעת הרג רב ואמר עליה שהמירה יעויין שם. ולכן אין לדעתי להתיר בזה וגם איסור איני אומר בעובדא דא כיוון שכבר יושב זמן שמונה שנים בלא אישה ואם ימצא מאה רבנים שיתירו לו לא אמחה בידו. ע"כ. ע"ש.
ואם כן בנידון דידן שהבעל עדיין אל קיים פריה ורביה כלל ואין לו לא בן ולא בת ואשתו נמצאת במרכז גריאטרי ואינה כשירה לקבל גיטה, והיא לאחר אירוע מוחי קשה, יושבת על כסא גלגלים, עיוורת, סובלת מהפרעות בוגטיביות בולטות וזקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות, בולטות בה הפרעות בזיכרון ובהתמצאות בכל המובנים ומאובחנת כסובלת משטיון על רקע ווסקולרי כתוצאה מהאירוע מוחי. ועוד, כפי שעולה מתוכן המכתב הרפואי שהתקבל מהרופא לא שיך כאן טענת הנודע ביהודה שנתת דבריך לשעורים שהרי אישה זו לא ניתן לחיות איתה כלל וגם לא חיי אישות והרי איש זה שרוי בהרהורי עבירה ולא יחזיק מעמד ויכשל בעבירה ממש, וגם עדיין לא קיים פריה ורביה וודאי לא דמי לשהה עם אשתו עשר שנים שבמקרה דידן יש תרתי לריעותא, גם הרהורי עבירה וגם לא קיים מצוות פריה ורביה, לכן גם לדעת הנודע ביהודה במקרה דידן יהיה מותר להתיר לו לישא אישה אחרת.
וכן כתב החתם סופר אבהע"ז חלק ב' סימן א' בעניין אישה מרשעת ורעת מעללים ומחללת שבת בפרהסיא ואיסורים חמורים, עד שלבסוף רצחה פרי בטנה ונתפסה למלכות ויושבת בבית האסורים, אם ניתן לגרשה בע"כ. וכתב שם, מיעוט הפוסקים המחמירים היינו בשהה ולא ילדה ומשום ביטול פריה ורביה בשב ואל תעשה י"ל העמיד רגמ"ה דבריו ויש כוח ביד חכמים לעקור בשב ואל תעשה, אבל להעמיד איש רך בשנים בלי אישה כלל וקרוב לודאי ממש שיחטא בקום ועשה ואפילו חכמי ישראל אמרו מאן הויא ליומא ואם כי האריך במעיל צדקה ליתן טעם שאין כופין לישא אישה בזמן הזה, היינו ההוא אמר מצינא למיקם בנפשיה בלי חטא אעל-פי שלדעתי הבל פוצה פיו, מ"מ אין לנו לכופו, אבל הטוען בהיפוך לא מצינא למיקם בנפשי ובשגם לא קיים עדיין פריה ורביה והרי התירה התורה יפת תואר נגד יצר הרע לא אלים חרגם רגמ"ה מאורייתא דמשה.
גם הרמ"א באבעה"ז סימן א' סעיף י' כתב "ובכל מקום שיש דיחוי מצווה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה לא גזר רבינו גרשום מאור הגולה, אמנם יש חולקים וס"ל דחרם רבינו גרשום נוהג אפילו במקום מצווה". וכתב ביביע אומר שם הנה בכל כיוצא בזה הלכה כסתם וכמ"ש הפרי מגדים בכללי הוראה שבתחילת שו"ע יו"ד וכ"כ הגאון מלובלין בשו"ת תורת חסד חאהע"ז ס"ס ב. והגאון רבי צדוק הכהן מלובלין בספר לבושי צדקה בסימן כב' ס"ה. גם הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק ח"ב חאהע"ז סימן נ"ז כתב כל ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יש להתיר לבעל לישא אישה אחרת עליה, ואף שהרמ"א בהג"ה הביא מחלוקת בזה מ"מ הרי הכלל ידוע שבכל כיו"ב העיקר כסברת הסתם וכיוון שסתם בדעה ראשונה שלא גזר רבינו גרשום מאור הגולה במקום מצות פריה ורביה הכי נקטינן. ע"כ.
ועוד שלדעת רבים לא גדר רבינו גרשום מאור הגולה אלא עד סוף האלף החמישי והשאר הכל מנהג בעלמא וכמ"ש מרן בשו"ת בית יוסף הלכות כתובות סימן י"ד והרמ"א בדרכי משה, ועיין בזה עוד באוצר הפוסקים סימן א' סעיף י' ס"ק עד-עו.
ואסיים בדברי הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר בספר בית יוסף חדש והובא ביביע אומר חלק ז' אבהע"ז סימן ס' אות ו' שהגאון בעל פאת השולחן אמר בשם הגר"א, שמצידו היה מוכן אף לבטל תורה ותפלה ולכתת רגליו מעיר לעיר ומדינה למדינה להשפיע לבטל החרם של רגמ"ה בעניין שתי נשים, אילו היה עולה הדבר בידו, כי בזה תתקרב הגאולה. ע"כ. וכ"כ הגאון רבי שמואל מצפת במכתב מיום י"ד טבת תרל"ו לרבי עקיבא יוסף שלזינגר הנ"ל וז"ל "ובעניין אשר שאל מה עמדי בעניין חרם רגמ"ה. מעיד אני עלי שמים וארץ כי שמעתי כמה פעמים מפי כבוד הגאון החסיד רבי ישראל משקלוב בעל פאת השולחן, אשר שמע מהגאון האמיתי רבינו אליהו מוילנא, כי אם היה עולה הדבר בידו היה מבטל תורה ותפילה ומסבב מעיר לעיר לבטל חרגמ"ה בעניין שתי נשים, כי בזה תהיה התקדמות הגאולה. ע"כ. ומ"ש בשו"ת בית אבי ח"ב סימן ק"כ שאין אנו בטוחים אם הגר"א אמר כן באמת, לדעתי יש לומר חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עלה דמילתא". ע"כ לשון היביע אומר.
המורם מכל הבעל רשאי לישא אישה אחרת על אשתו לאחר שיפקיד גט בבית-הדין והתחייבות לתשלום הכתובה ובכפוף לאישורו של נשיא בית-הדין הרבני הרב הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט"א.
(-) הרב דניאל אדרי, דיין
ראיתי את דברי עמיתי הרב דניאל אדרי שליט"א, שהאריך בעובדות המקרה המצער אשר מונח לפתחנו, והביא שיטות הפוסקים בטוב טעם ודעת.
להלן אוסיף מעט דברי הלכה באשר למקרה הנ"ל.
ידוע דין הרמ"א (אבהע"ז סימן א' סעיף י') כי רשאי לשאת אדם אישה על אשתו, ואין בזה משום חדר"ג, כאשר אשתו שוטה גמורה, ואינה בת גירושין. והביא שם הב"ש (ס"ק כג) את דין הכלבו והב"ח כי ניתן להתיר חדר"ג רק על-פי מאה רבנים.
הגדרת "אישה שוטה" לעניין היתר לשאת אישה על אשתו
בנסיבות תיק זה האישה הינה שוטה גמורה, שטות הכוללת לכאורה את כל הסימנים המובאים בגמרא בחגיגה דף ד ואף שוטה יותר מכך. הגדרת הרופא המומחה בפסיכיאטריה אודות האישה שלפנינו היא: "ישובה בכסא גלגלים, ראישה מורכן, עיוורת, עונה לשאלות אך אף אחת מהן אינה עניינית ונכונה, לא לגבי גילה, מעמדה המשפחתי, מקום הולדתה וכד'. בולטת הפרעה בזיכרון ובהתמצאות בכל המובנים". אישה זו הינה ודאי בגדר "שאינה יודעת לשמור גיטה" או "שאינה יודעת לשמור עצמה", שאלו ההגדרות מהתורה ומדרבנן לאישה שאין אפשרות לגרשה, כמובא באבהע"ז סימן קיט סעיף ו'.
ומהי אכן ההגדרה בדברי הרמ"א אבהע"ז סימן א' סעיף י' שאישה שנשתטית יש להתיר לו לישא אישה על אשתו? לכאורה הגדרה זו מסתמכת על ההגדרה המובאת בסימן קיט אודות אישה שוטה שאינה בת גירושין, דהיינו "שאינה יודעת לשמור גיטה" (לא מגורשת מהתורה) או "שאינה יודעת לשמור עצמה" (אינה מגורשת מדרבנן), כאמור לעיל, ממילא נראה שגם מש"כ הרמ"א בסימן א "במקום שאין הראשונה בת גירושין, כגון שנישתטית", כוונתו להגדרה הנ"ל.
לאור האמור נראה שכדי לקבוע שיש להתיר חדר"ג באישה שוטה, אין לחפש את החלת הסימנים שבגמרא בחגיגה, אלא רק בחינת ההגדרות דלעיל (ויתכן שכאשר קיימים הסימנים המופיעים בשו"ע סימן קיט, ממילא כבר קיימים סימני הגמרא בחגיגה, ודו"ק). בנסיבות תיק דידן מתקיימים כל הבחינות הנ"ל, כאמור לעיל, וממילא ודאי שמקרה דנן הינו בכלל דין הרמ"א הנ"ל.
אישה אשר אינה שוטה במלוא מובן ההגדרה
ועוד נוסיף ונאמר, אף שיטת הנודע ביהודה המחמיר להתיר לבעל לישא אישה על אשתו כאשר אינה שוטה גמורה (מהדורה תנינא, חלק יו"ד סי' קמו) איירי אודות אישה אשר לפי הגדרתו "אחרי שזו אינה משוגעת גמורה והיא עוסקת במשא ומתן, אלא שהיא אינה בת-דעת שלמה בכל הדברים וכו'", אולם באשר לנסיבות תיק דידן, פשוט שאף לשיטתו אין מקום להחמיר, שהרי מצבה הבריאותי והנפשי מוגדר כ"שוטה גמורה", כאמור. בנוסף, גם לדבריו של הנו"ב, כאשר מדובר בביטול פריה ורביה (כגון בנסיבות דידן), אף באישה שאינה שוטה גמורה אינו מחמיר שלא להתיר חדר"ג, כמבואר בדבריו שם.
בנוסף, גם מה שמחמיר בספר אור גדול (סי' לה) שלא להתיר חדר"ג באישה שאינה שוטה גמורה, שם איירי במקרה אשר הוא מגדירו כך: "שלא היתה משוגעת מאז ומעולם רק שיש לה מחלה ל"ע לפעמים שהיא שותקת ואף בעת חליה היא שפויה", תופעה אשר רחוקה מאוד מנסיבות מקרה דנן, כאשר האישה אינה מתקשרת עם הסביבה בכל המובנים, וודאי שהיא בגדר אינה יודעת לשמור עצמה וגיטה.
כן עי' בספר מנחת ש"י (ח"ב, כח) המדייק מהרמ"א שיש להתיר חדר"ג רק כשאישה אינה בת-גירושין, ובנסיבות דידן ודאי שכך הוא המצב.
וראה גם מש"כ בספר אבן יקרה (מהדות"ל סימן נד) שהתיר באישה שהשתגעה שש שנים, ואף שהיא בת גירושין ומדברת לעניין, אבל היא מתנהגת בשטות ושיגעון כי עזבה בית בעלה ואבותיה, ותלך לנוע בשווקים וברחובות, ומדברת יותר מדאי וכו'. וסיים: "כי אין ההיתר תלוי בשטות שלה, רק כל שיש לנו טעם מבורר שאינו יכול לדור עמה, מתירין לו החרם וכו'".
בנוסף, בנסיבות תיק זה יש להתיר לבעל לישא אישה על אשתו, אף לשיטות המחמירות בשוטה קצת ואף אם היתה זאת הגדרתה. זאת משום שלפנינו זוג מבני ספרד, שלא קבלו על עצמם את חרם ר"ג שלא לשאת שתי נשים.
בתיק זה אין צורך בהיתר מאה רבנים, מאחר והצדדים בני עדות המזרח.
השלשת כתובה או התחייבות לכתובתה
באשר לחיוב כתובתה. כאשר בעל מקבל היתר לשאת אישה על אשתו, עליו להשליש כתובתה ותוספת כתובתה בבית-הדין, כמובא בבית שמואל, אבהע"ז סימן א ס"ק כג, בשם ב"ח. בביאור העניין עי' פסקי-דין רבניים, כרך ח עמוד 77, שכתבו כך:
"ועי' ב"ח אה"ע סי' א' דבנשתטית ישליש סך הכתובה ונדוניה ותוספת כתובה, ובתפארת צבי סימן מו כתב הטעם של השלשת כתובה על-פי דברי הרשב"א (סי' אלף רנ"ד) שכתב בשם הרי"ף דאינו יכול לגרש אישה אם לא יתן לה כתובה, מדתנן כתובות דף נא 'לקתה חייב לרפאותה, ואם אמר הרי גיטך וכתובתיך ורפאי עצמך רשאי', משמע דבלא כתובה אינו יכול, וכמו שאינו יכול להפקיע עצמו מרפואתה בלא כתובה, כך אינו יכול להפקיע עצמו מכל תנאי כתובה בלא נתינת הכתובה עיי"ש, משמע דתוספת כתובה בכלל כתובה הוא לעניין זה."
האם צריך להשליש את סך כתובתה או שמא מספיקה התחייבות של הבעל או הפקדת שטר חוב לשם מתן כתובתה אם תוכל להתגרש?
ובכן, על-פי הדין, במתן היתר נישואין, מספיק השלשת שטר חוב לכתובתה ואין צריך דווקא הפקדת מזומן בסך כתובתה. כל שכן בנידון שלפנינו שלא נראה כי האישה תחזור לשפיותה, ולא יגיע לכלל חיוב כתובה בחייו.
הדברים הובאו בפסק-דין בית-הדין צפת-טבריה על-ידי כבוד הדיינים הרב אוריאל לביא, הרב בזק והרב יועזר אריאל. וכך הביאו שם בשם הראשל"צ הגאון רבי בצמ"ח עוזיאל זצ"ל (משפטי עוזיאל חלק אבהע"ז סימן ז):
"אולם גם זאת חובה עלינו לדאוג לתקנתה של אישה זו, שמא תשוב באחד הימים ותרצה לקבל גיטה וכו', לזאת נטיל על בעלה זה שישליש גט פיטורין כדת משה וישראל, בידי בית-דין, ויתחייב בהצהרה כתובה וחתומה מידו שהוא מקבל עליו סמכות בית-דין של הרבנות בארץ ישראל ומתחייב לשלם לאשתו הנ"ל כל מה שיחיבוהו בית-דין לזכותה ושיכתוב לה גט פיטורין כדת משה וישראל בכל זמן שיחייבו אותו בית-דין של ישראל בכך."
ועוד הביאו שם בשם הגאון רבי אברהם אטלס זצ"ל (אב"ד חיפה, פסק-דין שהובא בספר שמע שלמה לגרמ"ש עמאר שליט"א, נשיא בית-הדין הרבני הגדול, חלק ה אבהע"ז סימן א'), שם פסק להתיר חדר"ג בנסיבות המקרה שלפניו, ובלבד שהבעל ישליש גט לאשתו ויפקיד שטר חוב בבית-הדין לתשלום הכתובה (והסכים עמו שם הגרמ"ש עמאר שליט"א, בסימן ב, לעיקר דין היתר חדר"ג).
ובסיום פסק-הדין בבית-דין צפת שם כתבו:
"על כן יש מקום להתיר לבעל חדר"ג ולהתיר לו לישא אישה שניה וכו', ובלבד שישליש בבית-הדין גט וצ'ק על סך כתובתה, ויתחייב להתייצב לדיון במידה שהאישה תתבע כתובתה."
מסקנה
א. הבעל [פלוני] הנשוי ל[פלונית], רשאי לשאת אישה נוספת על אשתו.
ב. היתר זה כפוף לאישורו של כבוד נשיא בית-הדין הרבני הגדול, הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א.
ג. מאחר ומדובר בזוג מבני ספרד, אין צורך בחתימות מאה רבנים.
ד. היתר זה כפוף להשלשת גט על-ידי הבעל והשלשת התחייבות בבית-הדין בעבור סך כתובתה של האישה.
ה. על הבעל להמציא את הכתובה לתיק בית-הדין.
(-) הרב יצחק אושינסקי, דיין
ראיתי דברי חבריי הערוכים בטוב טעם ודעת, ואני מצטרף לכל דבריהם.
(-) הרב ישראל שחור, אב"ד
מסקנה
א. הבעל [פלוני] הנשוי ל[פלונית], רשאי לשאת אישה נוספת על אשתו.
ב. היתר זה כפוף לאישורו של כבוד נשיא בית-הדין הרבני הגדול, הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א.
ג. מאחר ומדובר בזוג מבני ספרד, אין צורך בחתימות מאה רבנים.
ד. היתר זה כפוף להשלשת גט על-ידי הבעל והשלשת התחייבות בבית-הדין בעבור סך כתובתה של האישה.
ה. על הבעל להמציא את הכתובה לתיק בית-הדין."
2. בקשה להיתר נישואין לשאת אישה על אשתו בגין מצבה הרפואי - דחייתה
בתיק מס' 7493-12-1 (פ"ת) {פלוני נ' פלונית, פדאור (2009)} קבע בית-הדין {כב' הדיינים: הרב משה אוחנונה, אב"ד; הרב דוד מלכא, דיין; הרב יגאל לרר, דיין}:
"א. המבקש הגיש ביום 26.4.09 בקשה להיתר נישואין לשאת אישה על אשתו בגין מצבה הרפואי.
ביום 17.9.09 התקיים דיון, בעקבותיו ניתנה החלטה ביום ד' תשרי התש"ע 22.9.09 לפיה, קודם למתן פסק-דין עקרוני להיתר נישואין לפנות למינהל האוכלוסין לקבלת העתק מהתיק האישי של המבקש.
ב. ביום כ"ו תשרי 14.10.09 התקבל העתק התיק של הצדדים ממינהל האוכלוסין. מהעיון בתיק המבקש במשרד הפנים עולה כי קודם להגשת הבקשה לבית-הדין להיתר נישואין, התנהלו הליכים ממושכים מול משרד הפנים בבקשת המבקש להליך חיים משותפים עם בת זוגו שהינה עובדת זרה ועמה הוא חי מזה מספר שנים.
ג. בת הזוג הגיעה ארצה ב 17.6.05 כעובדת סיעודית. בסמוך להגעתה הכירה את המבקש ולאחר תקופה מסויימת עברו לגור יחד בדירה שכורה.
בקשתם של המבקש ובת זוגו להכרה כמי שמנהלים חיים משותפים נדחתה על-ידי מחלקת האשרות, והודעה על-כך נשלחה אליהם ביום 25.2.09.
ד. בעקבות סירוב הבקשה לחיים משותפים, פנו המבקש ובת זוגו לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, ועתרו כנגד משרד הפנים על סירוב הבקשה והדיון בעניינם התקיים ביום 23.4.09.
בדיון בבית-המשפט ציין ב"כ משרד הפנים את העובדה שהמבקש נשוי, וב"כ העותרים אמר שיברר אם ניתן לקבל מבית-הדין "מסמך כל שהוא שיראה שיש ניתוק".
התקיים דיון נוסף בבית-המשפט המחוזי ביום 1.7.09 ואז צויין לפרוטוקול שהוגשה בקשה לבית-הדין להיתר נישואין, בעקבות הדיון הראשון בבית-המשפט.
בדיון השני הסכים משרד הפנים להאריך את אשרת השהיה של העובדת הזרה למשך חצי שנה והעותרים נדרשו למסור בתקופה זו "את כל ההתפתחויות בעניין התרת הנישואין". בית-המשפט נתן תוקף להסכמת הצדדים שפורטה לפרוטוקול.
ה. עולה מהאמור שהמבקש לא בא בידיים נקיות לבית-הדין, ובקשתו להיתר נישואין באה בעקבות סירוב בקשתו להליך חיים משותפים עם בת זוגו שהינה עובדת זרה.
המבקש לא דיווח לבית-הדין על ההליכים האזרחיים שניהל מול משרד הפנים ובבית-המשפט המחוזי, לצורך ההכרה בבת זוגו ומיסוד חייהם המשותפים בארץ.
ו. המניעה לשאת אישה על אשתו הינה הלכתית מכוח חרם רבינו גרשום וגם חוקית משום איסור ריבוי נישואין (ביגמיה).
היתר נישואין הינו היתר הלכתי שנקבע בפוסקים לפיו בנסיבות מיוחדות יש להתיר את חרם רבינו גרשום, או לקבוע שבמקרה מסויים לא חל חרם רבינו גרשום.
סעיף 2 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, קובע: "נישואין וגירושין של יהודים יערכו בישראל על-פי דין תורה".
החוק האזרחי במדינה הכיר באפשרות להיתר נישואין של אישה נוספת כאשר ההלכה מתירה זאת. היתר נישואין של בית-דין רבני כפוף לאישורו של נשיא בית-הדין הגדול. כאשר ניתן היתר נישואין כדין רשויות החוק אינן רואות בכך עבירה על איסור ריבוי נישואין.
ז. בנידון זה המבקש רוצה לעשות את התורה קרדום לחפור בו, לצורך מילוי רצונו למסד את חייו עם עובדת זרה שבקשתם להליך חיים משותפים סורבה.
המבקש רוצה לעשות שימוש בהליכי בית-הדין הרבני למטרת נישואין שלא כדת משה וישראל, וכל זאת על-מנת לאכוף את רצונו על משרד הפנים לאשר את שהייתה של מי שהגיעה ארצה כעובדת זרה לשהיית קבע כבת זוגו לחיים.
ח. ההליכים למתן היתר נישואין בבית-הדין הרבני לא נועדו למימוש מטרות דוגמת אלה של המבקש, החי את חייו עם בת זוגו ומבקש לעשות שימוש בהליכי בית-הדין למטרות פסולות. בנסיבות אלה בית-הדין לא נזקק לבחון את הבקשה להיתר נישואין לגופה.
לאור האמור בית-הדין דוחה בקשת המבקש למתן היתר נישואין.
ט. המזכירות תשלח החלטה זו למר יעקב גנות ראש רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי גבול במשרד הפנים, ולמנהל מינהל האוכלוסין בבני ברק רח' חזון איש 89."