botox

מזונות אישה

1. האם תחילתו של חיוב מזונות האישה הוא משעת הגשת תביעת המזונות שהוגשה על-ידי האישה או מהמועד שבו הפסיק הנתבע מלשלם את התשלומים השוטפים של אחזקת הבית והמזונות?
בתיק מס' 9090-22-2 (נת') {פלונית נ' פלוני, פדאור (2009)} קבע בית-הדין {כב' הדיינים: הרב מיכאל עמוס, אב"ד; הרב שניאור פרדס, דיין; הרב אריאל ינאי, דיין}:

"פסק-דין (מזונות)
עומדת לפנינו תביעת האישה (להלן "התובעת") למזונותיה ולמזונות הקטינה. בתביעה זו נתקיימו בפנינו מספר דיונים פרטניים בנוכחות הצדדים ובאי-כוחם וניתנו בה מספר החלטות ופסיקות ביניים.
בתאריך ב' בכסליו התשס"ח, 12.11.07, ניתן פסק-דין זמני שבו חוייב הבעל (להלן "הנתבע") בסך של 2,000 ש"ח עבור מזונות האישה והקטינה. בחודש אוקטובר 2008 עזב הנתבע את הבית. את שכר דירה הוא שילם כבר מראש, עד לסוף חודש יוני 2009.
בדיון שנערך לפנינו ביום כ"ד בתמוז התשס"ט 19.07.09, קבלה האישה בפנינו על התראה לפינוי דירת המגורים שנשלחה לה מבעלת הדירה, בגין אי-תשלום דמי שכירות. כאמור, עד סוף חודש יוני שילם הנתבע את דמי השכירות. בתחילת חודש אוגוסט - י"ב באב התשס"ט, הגישה התובעת בבית-הדין תביעת מזונות תוך דרישה להמשך תשלום דמי השכירות על-ידי הנתבע. המדובר בדירת שני חדרים קטנה ברח'......., נתניה, ששכר הדירה החדשי שלה עמד על 1,350 ש"ח.
לדברי התובעת היא והקטינה סובלות מחרפת רעב.
בדיון שנערך ביום כ"ד בתמוז התשס"ט, 16.07.09, היא הצהירה:
"אני חיה עם 2,000 ש"ח עם הילדה. הוא ניתק לי את הכבלים, אין לי תנור, אין לי מכונת כביסה. פעם אחת היתה לי סתימה בבית, והוא יודע להוציא סתימה והוא אומר לי ש"איננו קשורים" וניתק לי את הטלפון. לגבי שכר דירה – הוא והעורך-דין של הדירה עשו שותפות בשביל להוציא אותי. הוציאו מכתב שרוצים לפנות אותי. הוא אמר ש"את והילדה תהיו בחוץ", חודשיים אחרי שעזב, עד אז הוא שילם, ולא היו לנו חובות. טלויזיה הוא ניתק. שכר דירה עד עכשיו הוא שילם, וזה עומד לפני פינוי, ובעלי אמר שזה לא מעניין." (הכוונה שאותו זה לא מעניין, א"י).
עוד אמרה בדיון כי במידה והיא תיאלץ לפנות את הדירה, הרי שהיא תתקשה לעשות זאת מאחר ואין לה כסף לשלם אפילו בעבור ההובלה.
בית-הדין בהחלטתו, באותו יום, פסק לטובתה סכום חד-פעמי בסך 8,000 ש"ח - עד למועד הוצאתו של פסק-דין סופי בנושא המזונות. סך זה נפסק כתוספת על פסיקת המזונות שכבר ניתנה בעבר בסך של 2,000 ש"ח לחודש.
עובדה חשובה שעלינו לציין היא, שבמקביל לפסק-דין זה, ניתן על ידנו להלן פסק-דין בנושא הגירושין. תביעת הגירושין שהגיש הבעל נדחית. לא הוכחה כל עילת גירושין. הבעל עזב את הבית שלא כדין, ומשכך – האישה זכאית למזונות ולמדור.

נסכם שוב את המועדים הרלוונטיים בתובענה זו:
תביעת המזונות הוגשה על-ידי התובעת ביום י"ב באב התשס"ט, 02.08.09. הבעל עזב את הבית בחודש אוקטובר 2008. את שכר הדירה הוא שילם מראש עד לסוף חודש יוני 2009, ולדברי התובעת, את שאר תשלומי אחזקת הבית הוא שילם רק כחודשיים לאחר עזיבתו – כלומר, עד לחודש ינואר 2009.
שני נידונים עומדים לפנינו, לדיון:
א. גובה דמי מזונות האישה והקטינה.
ב. קביעת מועד החלת החיוב. דהיינו ממתי יש להתחיל את חבות המזונות – האם מזמן הגשת תביעת המזונות באוגוסט 2009, או שמא עוד קודם לכן – מחודש ינואר 2009- מועד שבו הפסיק הבעל (הנתבע) לשלם את שאר התשלומים מלבד השכירות.
כמובן שמכל סכום שיפסק, רטרואקטיבית, יש לקזז ממנו את סך המזונות החדשיים ששולמו על-ידי הנתבע בסך – 2,000 ש"ח, וכן את סך ה- 8,000 ש"ח ששולמו על ידו כתשלום חד-פעמי.

א. גובה דמי מזונות האישה והקטינה
טענות הצדדים
לצדדים אין דירה השייכת להם, ובשנה האחרונה עד לעזיבת הבעל הם גרו בדירה שכורה. הנתבע הצהיר שהוא משתכר 4,000 ש"ח מידי חודש מעבודתו כנהג משאית בחברה שבבעלות אביו. לדבריו, הוא עובד בחצי משרה כְּ- 7-4 שעות ליום, ולפעמים ישנם ימים בהם הוא לא עובד. הוא הציג תלושי משכורת מסודרים מחודש מאי 2008 ועד לחודש ינואר 2009, המראים שהוא אכן משתכר 4,000 ש"ח לחודש.
התובע הבהיר שהוא עמד בכל התחייבויותיו כלפי התובעת והקטינה. הוא שילם את שכר הדירה ואת אחזקת הבית הכוללת חשמל, מים וארנונה. הוא אף שילם את המעון של הילדה (1,740 ש"ח), ובסך הכולל הוא שילם 3,575 ש"ח לחודש.
לטענתו, לאחר שהתובעת קיבלה ממנו את כל התשלומים הללו, היא פנתה וגבתה שלא כדין באמצעות המוסד לביטוח לאומי, מידי חודש את סכום ה-2,000 ש"ח שנפסקו לה על-ידי בית-הדין. כמובן שסכום זה נגבה ממנו על-ידי המל"ל.
בא-כוחו של הנתבע כותב על כך:
"יוצא איפוא כי האישה קיבלה מידי חודש סך של 5,575 ש"ח, דבר שהוא בלתי-מתקבל על הדעת, מקל וחומר לא מאדם שעובד כנהג שכיר ומשתכר 4,000 ש"ח לחודש."
עוד דורש הנתבע שהתובעת תחזיר לו את סך ה- 8,000 ש"ח שהוא שילם לה לצורך העתקת מקום מגוריה. מבירור שהוא ערך התברר לו שהתובעת עדיין ממשיכה לגור באותה דירה.
לדברי התובעת, התמונה שונה לגמרי. לדבריה היא סובלת מחרפת רעב. הנתבע-בעלה, נטש אותה ואת בתם המשותפת, והפסיק להן את מקורות המחיה שלהן. החל מחודש יולי 2009 הופסק תשלום שכר הדירה, ועוד קודם לכן מחודש ינואר 2009 הוא הפסיק לשלם את כל תשלומי אחזקת הבית שכללו ארנונה, חשמל, כבלים, ועוד. התובעת דורשת שהוא ימשיך לשלם את תשלומי שכר הדירה ואחזקתה, וכן את מזונותיה ומזונות הקטינה.
באי-כוחם של הצדדים הגישו סיכומים מפורטים, בליווי אסמכתאות. את התובעת מייצגת עורכת-הדין אנג'ליקה בן דוד, מטעם הסיוע המשפטי. ואת הנתבע מיצג עורך-הדין מנחם לוי.

דיון
באשר לגובה השתכרותו של הנתבע. הוצגו תלושי משכורת בגובה 4,000 ש"ח. לדברי התובעת סכומים אלו אינם משקפים את האמת. התובע עובד בחברת הובלות שבבעלות אביו, כנהג משאית, ומלבד המשכורת הרשמית הזו הוא משתכר עוד סכומי כסף גבוהים שמשולמים לו במזומן.
כבר בדיון הראשון שהתקיים ביום ב' בכסליו התשס"ח, 12/11/07, הצהירה התובעת שיש לה הקלטה משיחה שהיא ניהלה עם הנתבע-בעלה. בשיחה זו הודה הנתבע שהוא משתכר כ- 7,000 ש"ח. בית-הדין הקשיב להקלטה זו, מאחר והנתבע הודה בקיומה. לאחר מכן הוא נשאל על-ידי בית-הדין: "שמענו בהקלטה שאתה אומר "אני מרויח 7,000 ש"ח ואני לא אגיד לרבנים כדי שלא "יקרעו" אותי במזונות".
על שאלה זו ענה הנתבע – "היא דובבה אותי בטלפון". (פרוטוקול עמ' 2, שורה 17).
בדיון שנערך ביום כ"ה בסיון התשס"ט, 17.06.09, הוצגה השאלה הזו גם בפני אביו של הנתבע – מר פ' ק'. הוא השיב:
"היתה תקופה. היה תפוחי אדמה (הכוונה להובלה במשאיות החברה, א"י). בתי אריזה פשטו את הרגל. אנו עובדים בשביל להחזיק, בשביל לשלם את החובות של המשאית. אני לא אזרוק את בני לרחוב."
כלומר, לדבריו רק באותה תקופה מסויימת הוא הרויח 7,000 ש"ח, ותו לא.
גם הנתבע, הבן, חזר על גירסה זו בדיון שנערך לאחר מכן ביום כ"ד בתמוז התשס"ט, 16.07.09, ובו הוא הצהיר שהוא עובד בחצי משרה בין 7-4 שעות: "יש תקופה שזה כחודש בשנה, שמוציאים תפוחי אדמה בלילה, ואז עובדים קשה". כלומר, לדבריו המשכורת החודשית עומדת על גובה של 4,000 ש"ח מלבד אותו חודש שבו "מוציאים תפוחי אדמה".
כאן עלינו לציין עובדת נוספת וחשובה. בתיק בית-הדין, נמצאות אסמכתאות של תלושי משכורת של הנתבע עוד משנת 2007- לחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר. בתלושי המשכורת הללו נקוב סכום נטו של 3,800 ש"ח. נמצא איפוא שבמשך למעלה משנתיים ימים שבהם עובד הנתבע אצל אביו הוא עדיין עומד באותה רמת השתכרות – כ- 4,000 ש"ח לחודש - באופן קבוע, ללא העלאה, ללא תוספת שכר – מלבד "חודש תפוחי האדמה", כנ"ל.
כמובן שעובדה זו אומרת – דרשני!
הכרעה
יאמר כעת. גירסתו של הנתבע מפוקפקת מאוד, ואינה אמינה בעליל. תמיהות רבות ונוקבות מפריכות את הגירסה הזו – לחלוטין.
ונפרט. בסיכומיו, המציא הנתבע מספר אסמכתאות אודות הלוואות בנקאיות שאותן הוא נטל, לדבריו - "בכדי לכסות את הגרעונות שהצטברו לו מידי חודש, בכדי לכלכל את הבית". וראה בסעיף 26 לסיכומיו:
"בשל במצב הדחוק בו חיו בני הזוג - מהיד לפה - נאלץ הבעל לקחת הלוואה לכיסוי הגרעונות שהצטברו מידי חודש ... הוא אף נטל הלואה בסך 23,000 ש"ח והלווה אותה לחמיו."
הנתבע המציא אסמכתאות בנקאיות לאותן הלואות שהוא נטל – ומדובר בשתי תקופות בהן נטל הנתבע את ההלוואות הללו.
1. התקופה הראשונה – מחודש מאי 2005 ועד לחודש דצמבר 2005. מדובר ב- 5 הלואות בסך כולל של 55,863 ש"ח. מתוכם 23,000 ש"ח שלדבריו הוא נטל לצורך חמיו.
2. התקופה השניה – משתרעת מחודש ספטמבר 2008 עד לחודש יולי 2009. הסך הכולל של ההלואות מגיע לסכום של
161,310 ש"ח!!
בתדפיסי הבנק נכתב ששם הלקוח (הלווה) - מר פלוני, מספר חשבון........, בנק הפועלים סניף ......
להלן פירוט ההלאוות:
52,410 ₪ - 14.9.08.
30,000 ₪ - 28.12.08.
11,000 ₪ - 1.12.08.
49,900 ₪ - 25.1.09.
10,000 ₪ - 30.6.09.
8,000 ₪ - 17.7.09.
כאמור, מדובר בתקופה בת 10 חדשים בסך כולל של 161,310 ש"ח! ובאם נתמקד לשני החודשים – דצמבר 2008, וינואר 2009 – נראה כי רק שלוש ההלוואות אשר ניטלו בחודשים הללו עולות לסך של – 90,900 ש"ח!
כפי שהוזכר, מדובר בפועל שכיר, שמשתכר 4,000 ש"ח לחודש, כמפורט בתלושים, חי עם אשתו בצמצום רב ונוטל הלוואות לצורך כיסוי הגרעונות שהצטברו מכלכלת הבית ...
- אשרי המאמין!
לפי המְפורט בתדפיסי הבנק – הלוואות אלו רשומות על שמו של הנתבע בלבד – מר פלוני. התמיהה בוקעת – הכיצד בנק רשמי במדינת ישראל יאשר הלוואות באשראי כה גבוה, בשתי התקופות הללו – לשכיר קשה יום, ללא ערבויות, שחי לו בצפיפות בדירה שכורה בת שני חדרים! ושאשתו אף היא לא עובדת!
זאת ועוד. הנתבע בסיכומיו (סעיף 27) כותב:
"כיום החוב המצטבר של בני הזוג עומד על סך של 60,000 ש"ח בקירוב. גם את הסכום אשר פסק בית-הדין שעל הבעל לשלם לאישה בסך 8,000 ש"ח על חשבון המזונות והעברת הדירה, ביום ה-17.07.09, לקח הבעל הלוואה על-מנת לשלם תשלום זה. מצורף נספח י"ב, 16."
נפרוט נא את הדברים הללו לפרוטות. כאמור, הסכום הכולל של ההלוואות הבנקאיות שאותן נוטל הנתבע, והרשומות על שמו, עולות בסך כולל לסכום של 217,146 ש"ח. (סך של 55,863 ש"ח – בסוף 2005, וסך של 161,310 ש"ח - במהלך 2009).
לדבריו, כעת מהסך הכולל הזה נותר אך ורק חוב של 60,000 ש"ח בלבד שטרם נפרע לבנק! למיטב זכרוננו בדיוני בית-הדין מעולם לא הועלתה טענה שהנתבע זכה בהגרלה של מפעל הפיס...
כפי הנראה אכן צודקת התובעת שאמרה כי ההלוואות הללו של שנת 2009 נועדו לצורך קניית רכב ג'יפ חדש ויוקרתי שאותו רכש הנתבע.
ונקודה נוספת. הנתבע בסיכומיו (סעיף 37) מאשים את התובעת שהיא מטעה את בית-הדין ומדובר באותו סך חד-פעמי בשיעור של 8,000 ש"ח שנפסקו לטובתה. לדבריו, למרבה הצער הוא נאלץ ללוותם מהבנק. כסף זה נועד במקורו לצורך העברת תכולת הדירה של התובעת על-ידי חברת הובלות – אך אבוי! הכסף הזה שימש אותה לצורך אחר! היא עדיין מתגוררת עד היום באותה דירת שני חדרים קטנה ברחוב.......... בנתניה ! הרי כי כן – "מדובר בניסיון נוסף של התובעת להטעות את בית-הדין".
צר לנו, אך העובדות מדברות בעד עצמן. אנו נאלצים לקבוע, ובצורה הברורה ביותר כי הנתבע הוא זה אשר מטעה את בית-הדין – ובגדול! ועל כגון זה כבר המשילו חכמינו ז"ל "טול קורה מבין עיניך"! ומדובר כאן בקורה גדולה וכבדה ...
בסיכומו של פרק זה נאמר בוודאות כי כושר השתכרותו של הנתבע גבוה לעין ערוך ממה שהוא מצהיר באופן רשמי. מאחר והוא עובד אצל אביו – הרי שאביו מתוקף היותו המעסיק שלו יכול להנפיק בעבור בנו תלושי משכורת נמוכים - "תלושים כבקשתך". זוהי אכן כפי הנראה הסיבה שגובה המשכורת הרשמית נותרה במשך למעלה משנתיים באותו סכום. יש כאן יד מכוונת, ולא בכדי.
לפיכך, אנו קובעים שכל אותם תשלומים – למזונות ולמדור שאותם שילם הנתבע במשך חיי הנישואין המשותפים – ימשיכו כפי שהיו. הוא חייב במזונות אשתו ובמדורה כפי שהיה עד כה.

אשר-על-כן:
1. על הנתבע לשלם את דמי השכירות החדשיים עבור שכירות הדירה שבה מתגוררת התובעת כיום ברחוב......... שבנתניה. במידה ודמי השכירות הועלו מאז – עליו לשלם כפי שידרש. על הנתבע לשלם לשנה מראש - בצ'קים דחויים וכפי שנהג בעבר.
במידה וידרשו בדירה תיקונים כמו אינסטלציה וחשמל – ישא בהם הנתבע.
2. כל הוצאות אחזקת הבית – חשמל, ארנונה, מים, ועד בית, טלפון, טלויזיה וכבלים – ישולמו על-ידי הנתבע.
בתרגום לשקלים, ובחישוב פרטני לפי האסמכתאות והקבלות שהומצאו על-ידי הצדדים – 2,200 ש"ח. סכום זה כולל :
 שכירות - 1,350 ש "ח (במידה ודמי השכירות לא הועלו).
 מים – 100 ש"ח.
 חשמל – 300 ש"ח.
 ארנונה – כ-150 ש"ח לחודש.
 כבלים, טלפון – 300 ש"ח.
ובסך כולל 2,200 ש"ח.
3. על הנתבע לרכוש לתובעת מכונת כביסה ותנור אפיה חדשים, בתוך 30 יום.
4. דמי מזונות אישה וקטינה – כולל ביגוד וחינוך – בסך 2,800 ש"ח.
בסך הכללי יעמדו כלל דמי המזונות והמדור על סך חדשי של 5,000 ש"ח.
5. במידה והאישה תיאלץ מסיבות כלשהן לעזוב את דירת המגורים הנוכחית שברחוב ..... – על הנתבע לשכור בעבורה דירת שני חדרים חילופית – באותה רמה.
6. הוצאות חריגות כמו טיפולים רפואיים, טיפולי שיניים, וכיוצא בזה – ישלם הנתבע לפי המצאת קבלות.
7. חוגים וקייטנות של הקטינה - התובעת והנתבע ישאו בהן בשווה.

ב. מועד החלת החיוב
השאלה שעומדת לפנינו לדיון היא האם תחילתו של חיוב מזונות האישה הוא משעת הגשת תביעת המזונות שהגישה התובעת, דהיינו י"ב באב התשס"ט, 2.08.09. או מהמועד שבו הפסיק הנתבע מלשלם את התשלומים השוטפים של אחזקת הבית והמזונות.
אמנם ביחס למזונות אישה, קיימת הלכה פסוקה – ברמ"א (אבה"ז סי' ע' ס' ה') –
"אין פוסקין לה למפרע, רק מיום התביעה."
וה"בית יעקב" ביאר שהטעם הוא מחמת מחילת האישה, שהיא מחלה על מזונותיה עד שעת הגשת התביעה. הלכה זו מקורה בדברי הרמב"ן במסכת כתובות (דף צ"ו והובאו דבריו בר"ן שם) וכתב שם:
"ואפילו מכרה נכסי מלוג שלה בטובת הנאה ולא תבעה הפסידה לפי שדרכן של נשים לגלגל על בעליהן לסייען."
ובחידושי הריטב"א שם כתב:
"אשת איש, כל זמן שלא תבעה מזונותיה איבדה אותם למפרע, שדרך הנשים לגלגל עם בעליהן וכל שלא לוותה או שלא היה בידה משכון מחלה אותם. וכן ראיתי למורי ורבי ז"ל שדן אפילו באישה שהלכה לבית אביה מפי מריבה שהיה לה עם בעלה, כיוון שלא מסרה מודעא בפני עדים שלא מחלה אותם."
וטעם הדבר הוא שמאחר וכל עוד ולא ניתק ביניהם קשר הנישואין והאישה עדיין מקוה לשלום אמרינן שמן הסתם היא מחלה על מזונותיה, מאחר ודרך נשים לגלגל עם בעליהן. וראה בפסקי-דין רבניים כרך ב', עמוד 292.
מקרה זה שלפנינו שונה. בוודאי שכאן אין מקום לומר שהאישה מחלה על חוב המזונות שמגיעים לה עד למועד הגשת תביעת המזונות שלה. ומהטעם הפשוט - כבר קיימת פסיקת מזונות לטובתה עוד מתאריך ב' בכסליו התשס"ח, 12.11.07. בנוסף לכך בכל ארבעת הדיונים שהתקיימו בנושא הגירושין – עלה גם נושא המזונות והצדדים שטחו בו את טיעוניהם. מאחר ומדברי הריטב"א עולה שמועילה מסירת מודעא של האישה כגילוי דעת שהיא לא מוחלת על מזונותיה ושאין ברצונה לגלגל עם בעלה – אם כן הדברים קל וחומר כאשר המודעא הזו באה בלבוש של תביעה משפטית במהלך דיון שמתקיים בבית-הדין. אין לך מודעא וגילוי דעת גדול מזה. פתיחת תיק המזונות והגשתה של תביעת מזונות עצמאית – היא אקט פורמאלי בלבד, ובוודאי שאין בו כדי לגלות על מחילת מזונות העבר, ובפרט שאצלנו כבר קיימת ועומדת לזכותה פסיקת מזונות מקדמא דנא.
אשר-על-כן ברור ופשוט הדבר שאת חבות המזונות הקבועה שנפסקת כעת – יש להחילה כפסיקה רטרואקטיבית - מהמועד שבו הפסיק הנתבע לשלם את שאר הוצאות הבית, דהיינו מינואר 2009.
ובחישוב מעשי: מאחר וההפסקה הכוללת של המזונות והמדור עומדת על סך של 5,000 ש"ח לחודש, ומאחר ועד לסוף חודש יוני 2009 הבעל שילם את שכירות הדירה בסך 1,350 ש"ח, ומאחר ועד לחודש ינואר שילם התובע את תשלומי אחזקת הבית, נמצא איפוא שהחישוב הוא כדלהלן:

1. החלו מחודש ינואר 2009 ועד לתחילת חודש יולי 2009 יש לקזז את דמי השכירות ששולמו מראש – 1,350 ש"ח, וכמו כן יש לקזז סך של 2,100 ש"ח דמי מזונות שהתובעת גבתה על-פי פסיקת בית-הדין, (מיום ב' בסליו התשס"ח, 11/07) באמצעות המוסד לביטוח לאומי. הסכום המקורי – 2000 ש"ח הוצמד למדד ושיעור גבייתו על-ידי המל"ל הוא 2,100 ₪ - ראה נספח י' לסיכומי הנתבע.
בקיזוז מחוב המזונות שנפסק כעת על סך 5,000 ש"ח - נותר חוב של 1,550 ש"ח שאותו יש להכפיל בשישה חדשים – ינואר עד יולי – ומסתכם ב-9,300 ש"ח.
2. החל מחודש יולי הנתבע מחוייב בתשלום חודשי קבוע של מזונות בסך 5,000 ש"ח - ועד לחודש דצמבר הנוכחי – 5 חדשים – ומסתכם לסכום של 25,000 ש"ח.
מאחר והתובעת ממשיכה לגבות את מזונותיה באמצעות המוסד לביטוח לאומי בסך של 2,100 ש"ח לחודש, נמצא שעד לחודש הנוכחי – דצמבר – יש להפחית סכום של 10,500 ש"ח, (2100 כפול 5), ויתרת חוב המזונות תעמוד על סך של 14,500 ש"ח.
3. מאחר ולאור החלטת בית-הדין מיום כ"ד בתמוז, 16/07, שילם הנתבע לתובעת סכום חד-פעמי בסך 8,000 ש"ח - הרי שיתרת החוב בחישוב סופי תעמוד על סך של 15,800 ש"ח.

פירוט
9,300 ₪ (חוב מזונות עד לחודש יולי).
14,500 ₪ + (חוב מזונות עד חודש דצמבר)
8,000 ₪ - (תשלום חד-פעמי)
15,800 = (סך הכל)

נפסק
1. החל מהראשון לחודש דצמבר 2009 ישלם הנתבע לתובעת סך חודשי של 5,000 ש"ח. סכום זה כולל גם מדור בשיעור 1,350 ש"ח. במידה והנתבעת תעבור לדירה אחרת – דמי המדור יחושבו כפי שקבענו לעיל בפסקה א' לפסק-דין זה. סכום זה כולל גם את דמי אחזקת הבית, בכפוף לאמור בפיסקה א' כנ"ל.
2. חוב מזונות העבר – עד לתחילת חודש דצמבר 2009 עומד על סך של 15,800 ש"ח.
3. בנוסף על הנתבע לרכוש לתובעת תנור אפיה ומכונת כביסה חדשים, בתוך 30 יום, כאמור בפסקה א' הנ"ל.


( - ) אריאל ינאי - דיין

ניתן היום יט' בכסלו התש"ע, שלא במעמד הצדדים.

אנו מצטרפים לפסק-דינו של חברנו הרה"ג אריאל ינאי שליט"א..."

2. תביעה לתשלום חוב משכנתא - האם חוב זה הוא בכלל חיובי הבעל לאשתו - מדין מדור או שמא זהו חוב ממוני שאיננו בכלל חיובי האישות ("תנאי כתובה" בלשון המשנה) שבהם מחוייב הבעל?
בתיק מס' 50062-22-1 (חיפה) {פלונית נ' פלוני, פדאור (2009)} קבע בית-הדין {כב' הדיין הרב אריאל ינאי}:

"הנידון שלפנינו עוסק בתביעת מזונות אישה שהגישה התובעת הגב' פלונית.
בדיון שנערך לפני בדן יחיד, בהסכמת הצדדים, שטחו הצדדים ובאי כוחם את טיעוניהם ביאורך. בנוסף, הומצאו לפני כתבי טענות מפורטים המלווים באסמכתאות על-ידי באי-כוחם המלומדים של הצדדים.
את התובעת מיצג עורך-הדין שי גולדנברג, ואת הנתבע מייצגת עורכת-הדין רות דיין-וולפנר.

תקציר העובדות והטענות
הצדדים גרים תחת קורת גג אחת, אך בפועל הם פרודים. כל אחד חי לו את חייו בחדר נפרד. גם חשבון הבנק המשותף הופרד לפני כשנה וחצי וכל אחד מהצדדים מנהל את ענייניו בחשבון שפתח לעצמו.
על הבית המשותף - ששוויו לפי דברי הבעל כמילון ושמונה מאות אלף ש"ח רובץ חוב משכנתא בסך של כמאתיים אלף ש"ח, התשלום החודשי עומד על כ- 3,500 ש"ח.
חוב המשכנתא שולם מהחשבון המשותף של בני הזוג, עד לפני כשנה וחצי - מועד בו הופרדו החשבונות, ומאז ועד לפני כארבעה חדשים נשא בו הנתבע לבדו והוא שולם מחשבונו הפרטי. לפני כארבעה חדשים הפסיק הבעל מלשלם בתואנה כי גם על התובעת, לשאת עימו במשותף בנטל המשכנתא: "שווה בשווה - חצי בחצי".
בגין אי-תשלום המשכנתא נשלחה לצדדים אזהרה מאת הבנק הנושה. לדברי הנתבע, אין חשש מפינוי קרוב מהבית מאחר ומדובר בדירת יוקרה ושיעור חוב המשכנתא הוא מזערי ביחס לשווי הדירה, ובכלל, לדבריו, ההתמודדות הזו כנגד הבנק הנושה מוטלת גם על כתפי האישה ויש לחייבה להשתתף בתשלומי המשכנתא.
התובעת דורשת שהבעל ימשיך לשלם את המשכנתא כפי שעשה עד כה מאחר והוא מחוייב במדור אשתו.
עוד דורשת התובעת את השתתפותו של הנתבע במחצית מדמי אחזקת הבית הכוללים תשלומי ארנונה, מים ועוד. את דמי מזונותיה היא איננה תובעת מאחר והיא משתכרת מעבודתה. כאן מציין בא-כוחה כי האישה מעיקר הדין איננה חייבת לצאת ולפרנס את עצמה, קל וחומר לא התובעת שלפנינו. התובעת עברה טיפולים רפואיים קשים של הסרת גידולים טרום ממאירים וממאירים, ובמצבה הנוכחי הצורך שלה לצאת ולעבוד הוא כורח מציאות החיים הקשה שלה שהביאה לכך. התובעת עובדת כמזכירה רפואית בבית החולים "איכילוב", ומעיון בתשלומי המשכורות האחרונות שהוצגו לפנינו עולה שממוצע ההכנסה שלה עומד בגובה של כ- 7,000 ש"ח. (03/09- 7,095 ש"ח, 04/09 - 6,751 ש"ח, 05/09 - 7,078 ש"ח).
לפיכך מאחר והיא ניזונית ממעשה ידיה שהם תחת מזונותיה, תובעת האישה סכום של 2,200 עבור אחזקת הבית. באם נוסיף לכך את תביעת תשלום המשכנתא - בסך 3,500, תעמוד תביעתה הכוללת על סך של 5,700 ש"ח.
מנגד, גם הנתבע, שטח בדיון שלפנינו את מר גורלו הכלכלי. הוא פוטר מעבודתו הקודמת והבכירה בשל חשד לכאורי להונאת הבנק בו הוא עבד ועימו הוא מתמודד היום בתביעות משפטיות הדדיות. בכדי לכלכל את עצמו הוא נאלץ כיום לעבוד בשלוש עבודות שונות ובשלוש משמרות (!). כלומר, הוא עובד "מסביב לשעון", כפשוטו. יום עבודתו מתחיל, לדבריו, בשעה 02:30 לפנות בוקר ומסתיים בשעות הערב, ובסך הכללי הוא משתכר כ- 11,200 ש"ח.
גם הבעל, כמו האישה, גולל בפנינו אודות מציאות החיים הקשה אליה הוא נקלע. לדבריו גם יש להתחשב במצבו הבריאותי שבגינו אוסר עליו רופאו האישי מלעבוד כ"כ קשה ודורש ממנו לשחרר קצת את לחץ החיים התובעני בו הוא מצוי. בשל כך הוא איננו יודע עד מתי הוא יהיה מסוגל עוד להמשיך ולעבוד כך - כה קשה, וכה הרבה, ויש לקחת עובדה זו בחשבון גם כעת בחישוב דמי המזונות. ובאשר למשכנתא, כאמור, דורש הבעל את השתתפותה של התובעת במחציתה, שווה בשווה.

דיון והכרעה
א. תביעת תשלום המשכנתא:
השאלה המרכזית אשר עומדת כאן לדיון היא מעמדו של חוב המשכנתא. האם חוב זה הוא בכלל חיובי הבעל לאשתו - מדין מדור או שמא זהו חוב ממוני שאיננו בכלל חיובי האישות ("תנאי כתובה" בלשון המשנה) שבהם מחוייב הבעל. זוהי שאלה מורכבת ויש בה מספר היבטים וצדדים שיש לדון בהם.
הלכה היא שבעל שאינו נותן מדור (דיור) לאשתו יוציא ויתן כתובה, והטעם הוא כפי שהגדיר הר"י מיגש בתשובתו שיש לו דין מורד על אשתו, והוא הנקרא בפי הפוסקים מורד ממזונות (תשובה זו הובאה ברבינו ירוחם נתיב כ"ג חלק ה' והביאה בספר "עזר משפט" להגר"א גולדשמידט סימן ד'). טעם הדבר הוא מפני שחיוב המדור הוא בכלל חיוב המזונות כמבואר בש"ע (אבה"ע סימן ע"ג סעיף ז') - "וכל מי שיש לו עליו מזונות ... יש לו כסות וכלי בית ומדור". ואם אינו נותן לאשתו את המדור המתאים לה הרי זה כמי שאינו זנה. ונחלקו הפוסקים במי שאינו זן את אשתו כאשר אין לו אפשרות להשתכר האם כופין אותו לגרש את אשתו או לא - ש"ע שם סימן ע', סעיף ג'.
ואם הבעל אינו זן ומפרנס את אשתו מפני שאינו רוצה להשתכר ולזון הוא הנקרא "מורד ממזונות", ונפסק להלכה בש"ע סימן קנ"ד, סעיף ג' - "האומר איני זן ומפרנס ... ואיני רוצה להשתכר להרויח ולזון, אם תרצה היא כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובה".
ויעוין ב"בית מאיר" שם שכתב כי גם אותה דעה החולקת בסימן ע' שסוברת שבאין לו את האפשרות להשתכר אין כופין אותו להוציא, מודה היא במי שיכול רק שאינו רוצה להשתכר שכופין אותו להוציא ויתן כתובה.
ולענייננו. נצייר לעצמנו אילו, חלילה, הבנק הנושה היה מפנה את בני הזוג מהבית שבו הם גרים. במקרה שכזה היה מוטל על הבעל לשכור לאשתו בית - לפי רמת החיים שאליה היא הורגלה עד כה, כדין "עולה עימו ואינה יורדת עימו", כל עוד ולא הובהרה כנגד האישה עילת גירושין מוכחת, או אמתלא מבוררת, עומד לו הבעל בחיוב המזונות והמדור. קל וחומר כשלא עומדת לפנינו תביעת גירושין מצידו של הבעל.
במקרה שכזה, לפי רמת החיים שבה הורגלו בני הזוג, יהיה על הבעל לשלם הרבה מעבר ל- 3,500 ש"ח של דמי המשכנתא החדשיים. כמובן במצב שכזה יהיה עלינו לקחת בחשבון את רמת ההשתכרות של האישה ממעשה ידיה, מאחר ומדור הוא בכלל מזונות וכשהיא ניזונת ממעשה ידיה הרי שגם המדור בכללם, ויש לקזזם באופן יחסי (כידוע, כיום עבודת האישה נידונית כהעדפה שעל-ידי הדחק שהוא ספיקא דדינא והאישה נחשבת כמוחזקת בו. ומאידך בחוב מדור שכנגד מעשה ידיה נחשב הבעל כמוחזק).
או שמא כלך לך מדרך זו, ולך לך לדרך אחרת: חיוב מדור איננו בקניית בית או דירה אלא בסיפוק צרכי דיור. דבר זה מתאפשר גם באמצעות של שכירות דירה ולא באמצעות קניה. אשר-על-כך, הדעת נותנת שכאשר בני הזוג קנו לעצמם בית יקר - הרי שיש לראות בכך השקעה רכושית, וממילא יש לראות בחוב המשכנתא חוב רגיל. הנכס רשום על-שם שני בני הזוג וכל החובות בגין רכישתו ידונו כחובות וחיובים רגילים ולא כחיובי אישות של מזונות ומדור.
נראה שזוהי אכן הדרך הנכונה והברורה. אולם גם כאן עולים בפנינו היבטים נוספים. גם אם נראה בתשלום המשכנתא כסילוק חוב בעלמא ולא כתשלום מדור, הרי שבהיעדרו של אותו תשלום - ימכר הבית על-ידי הבנק הנושה! במוקדם או במאוחר. (במוקדם - לדברי האישה, או במאוחר לדברי הבעל). נמצא איפוא שאפשרות קיומו של המדור תלוי ועומד בתשלומי המשכנתא הסדירים.
אם כן, עולה כעת לפנינו שאלה חדשה לדיון, ואף היא בעלת שני פנים. נכון אמנם שכעת חוב המשכנתא איננו חיוב של תשלום מדור. זהו תשלום חוב רגיל. ברם, יש בו כדי להעמיד ולקיים את חובת המדור שבה מחוייב הבעל. אי-תשלום גורר פינוי.
הגדרת השאלה תנוסח בדרך הבאה: האם יש בכוחו של חיוב המדור גם בכדי לחסום את אפשרות ביטולו של החיוב הזה בעתיד, ומשכך יהיה בכוחו לחייב כבר היום את תשלום המשכנתא וזאת על אף שחוב המשכנתא בעצמו הוא חוב ממון ולא חוב אישות, או לא. ובמילים פשוטות: האם זהותו של החיוב בעצמו כפי שהוא היום הוא זה שקובע (וזהות החיוב הוא ממוני ולא אישי) או שמא תוצאתו של החיוב בעתיד (דהיינו איון המדור) היא זו שקובעת, ומשכך את המשכנתא יש לדון כדין מדור.
הדעת נוטה שיש לחייב את הבעל גם כיום. כפי שהוזכר לעיל, במקרה של פינוי, יאלץ הבעל לשכור בית זהה לאישה, ובאותה רמת חיים. הסכום שיאלץ לשלם יעלה בהרבה על חוב המשכנתא. נכונה כאן התמיהה התלמודית הידועה - "הפוכי מטרתא למה לי" (כתובות דף ק"י, א') - כלומר לשם מה צריך לבצע פעולות מיותרות ? (להעביר את מטעני הבהמה - מטרתא - מימין לשמאל ולהיפך, כאשר משקל המטענים שווה). ומשכך - יש לחייב כיום את הנתבע להמשיך ולעמוד בתשלומי המשכנתא. עם זאת, מאחר ומדובר בכיסוי חוב רגיל, כמובן שיש לקחת זאת בחשבון במסגרת חלוקת הרכוש הכוללת. מאחר והנתבע - הבעל משלם גם את חלקה של האישה במשכנתא, הרי שהוא זכאי לקבלם בחזרה.
ונקודה נוספת. הבעל הגיש בערכאה האזרחית תביעה לפירוק שיתוף. פניו אינם לשלום. האישה הגישה לבית-הדין בקשה לקבלת צו למדור ייחודי, והיא קיבלה. הצו הוצא לפני מספר חודשים. כמובן שאין בצו שכזה מלחסום את פינוי הבית באי-תשלום משכנתא. לחוב המשכנתא, לפי החוק, קיימת עדיפות ראשונה במעלה. זוהי "תקנת השוק" שאם-לא-כן לא ינתנו משכנתאות. כפי הנראה הנתבע מעוניין לעקוף את הצו למדור ספיציפי בדרך עוקפת - באמצעות הבנק הנושה.
עם על הכבוד, איננו יכולים לקבל עובדה זו. לא יתכן שגורל התא המשפחתי, קרי פירוק השיתוף בבית, המדור והמזונות - יוכרע על-ידי גורם פיננסי ולא על-ידי טריבונל שיפוטי. דומני שבסיבה זו לכשעצמה יש בכדי לחייב את הנתבע בתשלום המשכנתא, ולאיין את אפשרות פירוק השיתוף. מה שהיה - הוא שיהיה. הבעל ששילם עד כה את תשלומי המשכנתא בשנה וחצי האחרונות ימשיך לשלמם.

ב. תביעת תשלומי אחזקת הבית
האישה תובעת 2,200 ש"ח. סכום זה כולל את תשלומי הארנונה, המים, הגז, האינטרנט, הכבלים והטלפון הסלולארי.
מעיון בנספחי התביעה והאסמכתאות שצורפו אליה עולה התחשיב החחדשי הבא:
"גז - 50 ש"ח (100 ש"ח לחודשיים).
"אינטרנט - 54 ש"ח.
"כבלים - 250 ש"ח.
"ארנונה + מים - עולה לסך של כ-700 ש"ח חדשי" (ממוצע של 1,300 ש"ח. הוצגו אסמכתאות לסכומים של 1,403 ש"ח, ו-1,281 ש"ח).
בסיכום כולל אנו מגיעים קרוב ל- 1,100 ש"ח. עלות הטלפון הסלולארי של האישה לא יכלל מאחר וזהו קו אישי שלה ואינו מכלל צרכי הבית. באם נוסיף לכך הוצאות נוספות ושונות כדמי ועד בית, תיקונים, חמרי ניקיון וטלפון נוכל להגיע לסך סביר של 1,500 ש"ח.
סכום זה ישולם בשווה על-ידי שני הצדדים. 750 ש"ח לכל צד. במידה ותהיינה הוצאות חריגות של תיקונים וכיוצא בהם, הם ישולמו בשווה על-ידי שני הצדדים.

נפסק:
א. הנתבע ישלם מחצית מדמי אחזקת הבית בשיעור של 750 .
ב. בנוסף הנתבע ישלם את תשלומי המשכנתא החודשיים ואת חוב המשכנתא שהצטבר בחןדשים האחרונים.
כמובן שאת הסכומים הללו יש לקזז לזכותו של הנתבע במועד פירוק השיתוף, ויש להחילו למפרע משעת מועד הקרע - כפי שיקבע על-ידי פסיקה שיפוטית בערכאה המוסמכת לכך."