סוגיות בבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
צו עיכוב יציאה מן הארץ
1. מתן ערובה מתאימה או השלשת גטבתיק מס' 5698-55-1 (ת"א) {פלוני נ' פלונית, פדאור (2009)} קבע בית-הדין {כב' הדיין הרב שלמה שטסמן}:
"1. בני הזוג י' ח' (להלן: "הבעל") ו- ר' ח' (להלן: "האישה") נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1974. לבני הזוג שני ילדים בגירים. בשנים האחרונות פיתח הבעל עסקים ברומניה תוך שהוא מנצל את אזרחותה הרומנית של האישה. בני הזוג נהגו להיפגש מידי שבועיים בארץ או ברומניה.
ביום כ"ה אייר התשס"ט (19.5.09) הגישה האישה תביעת שלום-בית כנגד הבעל.
בבית-הדין הרבני האיזורי בתל אביב. כמו כן, הגישה האישה לבית-הדין בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבעל.
בתביעת שלום-הבית ובנימוקים למתן צו עיכוב היציאה טוענת האישה שלבעל ישנה פילגש נכרית עימה הוא מתגורר בדירה הרשומה על-שם האישה ברומניה.
האישה גם טוענת שהבעל בזבז על פילגשו סכומי כסף גדולים השייכים לבני הזוג ושאף העביר לחשבונה בחודשים האחרונים סכומי עתק.
האישה טוענת שהיא משוכנעת שהבעל עתיד להגיע לארץ בתקופה הקרובה לשם חיסול ענייניו ושלאחר מכן יעבור לרומניה, שם תתקשה לאתרו ולבקש ממנו להתירה מעגינותה. מנימוקים אלו ביקשה האישה מבית-הדין ליתן צו לעיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבעל.
2. ביום כ"ה אייר התשס"ט (19.5.09) נעתר בית-הדין לבקשתה של האישה ונתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבעל במעמד צד אחד.
בית-הדין נתן את הצו בדיין יחיד וזאת על-פי סמכותו של בית-הדין לפי סעיף 8(ה)(2) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955.
ביום כ"ט סיון התשס"ט (21.6.09) נעתר בית-הדין לבקשה להאריך את הצו, ועל-פי סמכותו לפי תקנה ק"ז(6) לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים האריך את תוקפו של צו עיכוב היציאה לתקופה של שנה.
3. ביום ט"ו תמוז התשס"ט (7.7.09) הוגשה לבית-הדין בקשה בהולה של ב"כ הבעל לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוטל כנגד הבעל. בהתאם לתקנה ק"ז(א)(3) ו- (6) קבע בית-הדין דיון דחוף בבקשה ליום כ"ב תמוז התשס"ט (14.7.09).
4. למועד הדיון הקבוע ביום כ"ב תמוז התשס"ט (14.7.09) התייצבה האישה וב"כ וב"כ הבעל. הדיון התקיים בדיין יחיד וזאת על-פי סמכותו של בית-הדין לפי סעיף 8(ה1) לחוק הדיינים. במהלך הדיון התברר שאכן קיים קרע עמוק בין בני הזוג וכן קיים קרע בין הבעל ובין ילדיו, וכל זאת בשל קשריו של הבעל עם פילגשו הנכריה.
כמו כן התברר שהבעל עומד לקבל אזרחות רומנית בימים הקרובים ומטרת ביקורו בארץ נועדה להשלמת הליכי קבלת האזרחות בשגרירות הרומנית בישראל.
5. בית-הדין משוכנע מעל לכל ספק שבנסיבות יצירת הקרע והתרחבותו בין בני הזוג ולנוכח העובדה שהבעל עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, ישנו חשש ממשי לעיגונה של האישה כך שהבעל ימנע מליתן גט לאישה או שיתנה את מתן הגט בתנאים שאינם על-פי דין כך שהאישה תידרש "לשלם" תמורת קבלת גיטה וחירותה.
6. אמנם חופש התנועה הוא עיקרון חשוב שבית-הדין נותן לו משקל חשוב אך מנגד עומד החשש הממשי לעיגונה של האישה ולפגיעה חמורה בחירותה.
כששני אינטרסים "מתנגשים" יש צורך למצוא איזון נכון בנסיבות העניין.
דומה שהמחוקק מצא איזון מתאים ונכון בסעיף 7ב לחוק בתי-דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956, שם נקבע שבית-דין יתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, כשישנו חשש עיגון ממשי או כשהנתבע עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, והיעדרו יכביד על בירור המשפט, והכל, אם לא ניתן להבטיח את בירור המשפט בדרך של מתן ערובה מתאימה או בדרך אחרת לרבות בדרך של השלשת גט.
7. לפיכך, לאור החומר אשר בתיק ולאחר שיקול-דעת פוסק בית-הדין שצו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד הבעל י' ח' ת"ז:………. יבוטל בכפוף לתנאים הבאים:
א. הבעל יתייצב בבית-הדין הרבני האיזורי בתל אביב וישליש גט לאשתו.
ב. הבעל ימציא ערבות בנקאית על-סך 200,000 ש"ח להבטחת כשרות הגט ולהבטחת התייצבותו לדיונים בבית-הדין. לחילופין, הבעל יכול להציע ערבות כספית אחרת שתניח את דעתו של בית-הדין על סכום שלא יפחת ממאתיים אלף ש"ח."