דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות
הפרקים שבספר:
- כריתת חוזה - כיצד (סעיף 1 לחוק החוזים)
- הצעה (סעיף 2 לחוק החוזים)
- חזרה מן ההצעה (סעיף 3 לחוק החוזים)
- פקיעת ההצעה (סעיף 4 לחוק החוזים)
- קיבול (סעיף 5 לחוק החוזים)
- קיבול דרך התנהגות (סעיף 6 לחוק החוזים)
- חזקת קיבול (סעיף 7 לחוק החוזים)
- מועד הקיבול (סעיף 8 לחוק החוזים)
- קיבול לאחר פקיעה (סעיף 9 לחוק החוזים)
- חזרה מן הקיבול (סעיף 10 לחוק החוזים)
- קיבול תוך שינוי (סעיף 11 לחוק החוזים)
- תום-לב במשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים)
- חוזה למראית עין (סעיף 13 לחוק החוזים)
- טעות (סעיף 14 לחוק החוזים)
- הטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים)
- טעות סופר (סעיף 16 לחוק החוזים)
- כפיה (סעיף 17 לחוק החוזים)
- עושק (סעיף 18 לחוק החוזים)
- ביטול חלקי (סעיף 19 לחוק החוזים)
- דרך הביטול (סעיף 20 לחוק החוזים)
- השבה לאחר ביטול (סעיף 21 לחוק החוזים)
- שמירת תרופות (סעיף 22 לחוק החוזים)
- צורת חוזה (סעיף 23 לחוק החוזים)
- תוכנו של חוזה (סעיף 24 לחוק החוזים)
- פירוש של חוזה (סעיף 25 לחוק החוזים)
- השלמת פרטים (סעיף 26 לחוק החוזים)
- חוזה על תנאי (סעיף 27 לחוק החוזים)
- סיכול תנאי (סעיף 28 לחוק החוזים)
- בטלות החוזה או ההתנאה (סעיף 29 לחוק)
- חוזה פסול ותחולת הוראות (סעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים)
- חוזה של משחק, הגרלה או הימור (סעיף 32 לחוק החוזים)
- חוזה למתן ציונים (סעיף 33 לחוק החוזים)
- הקניית הזכות (סעיף 34 לחוק החוזים)
- דחיית הזכות (סעיף 35 לחוק החוזים)
- ביטול הזכות (סעיף 36 לחוק החוזים)
- טענות נגד המוטב (סעיף 37 לחוק החוזים)
- שמירת זכותו של הנושה (סעיף 38 לחוק החוזים)
- קיום בתום-לב (סעיף 39 לחוק החוזים)
- קיום - בידי מי (סעיף 40 לחוק החוזים)
- מועד הקיום (סעיף 41 לחוק החוזים)
- קיום מוקדם (סעיף 42 לחוק החוזים)
- דחיית קיום (סעיף 43 לחוק)
- מקום הקיום (סעיף 44 לחוק החוזים)
- קיום בבינונית (סעיף 45 לחוק החוזים)
- קיום בסכום ראוי (סעיף 46 לחוק החוזים)
- קיום במטבע ישראלי (סעיף 47 לחוק החוזים)
- קיום על תנאי (סעיף 48 לחוק החוזים)
- זקיפת תשלומים בחיוב אחד (סעיף 49 לחוק החוזים)
- זקיפת תשלומים בחיובים אחדים (סעיף 50 לחוק החוזים)
- בחירה בין חיובים חלופים (סעיף 51 לחוק החוזים)
- תחליף קיום (סעיף 52 לחוק החוזים)
- קיזוז (סעיף 53 לחוק החוזים)
- ריבוי חייבים (סעיף 54 לחוק החוזים)
- חיוב יחד ולחוד (סעיף 55 לחוק החוזים)
- נטל החיוב בין החייבים (סעיף 56 לחוק החוזים)
- סייג לזכות החזרה (סעיף 57 לחוק החוזים)
- העברת בטוחות (סעיף 58 לחוק החוזים)
- ריבוי נושים (סעיף 59 לחוק החוזים)
- דרך ומועד למסירת הודעה (סעיף 60 לחוק החוזים)
- תחולה (סעיף 61 לחוק החוזים)
- הגדרות (סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה))
- תרופות הנפגע (סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לאכיפה (סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות))
- תנאים לאכיפה (סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות))
- אכיפה בעסקה טעונת רישום (סעיף 5 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה יסודית (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות))
- תרופות (סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות))
- דרך הביטול (סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות))
- השבה לאחר הביטול (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לפיצויים (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים ללא הוכחת נזק (סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת זכות (סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים בעד נזק שאינו של ממון (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות))
- הקטנת הנזק (סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים מוסכמים (סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים וביטוח (סעיף 16 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה צפויה - מהי? (סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות))
- פטור בשל אונס או סיכול חוזה (סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות))
- זכות עיכבון (סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות))
- קיזוז (סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות))
- הוראות בדבר מתן הודעה (סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת דינים (סעיף 22 לחוק החוזים (תרופות))
- ביטול ועצמאות החוק (סעיפים 23 ו- 24 לחוק החוזים (תרופות)
- תחולה והוראות מעבר (סעיף 25 לחוק החוזים (תרופות))
הפרה יסודית (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות))
סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:"6. הגדרה
לעניין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה."
סימן ב' לחוק החוזים (תרופות) דן בסוגיית ביטול החוזה.
החוק מבחין בין שני סוגי הפרות: הפרה יסודית והפרה לא יסודית. נפקותם של הבחנות אלו נוגעות לדרכי ביטול החוזה. סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות) מזכה את הנפגע לבטל את החוזה, אם הפרת החוזה הייתה יסודית, ואילו סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות), מזכה את הנפגע לבטל את החוזה, רק לאחר מתן אורכה, במקרה שהמדובר בהפרה שאינה יסודית.
נפקותה של הבחנה זו, בין הפרה יסודית להפרה שאינה יסודית, רלבנטית אך ורק לצורך תרופת הביטול. לסוג ההפרה אין נפקות במישור אחר, זולת אופן ביטול החוזה.
סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות) מגדיר "הפרה יסודית" ככזו שאדם סביר, בצפותו אותה מראש, לא היה מתקשר כלל בחוזה, או הפרה שהצדדים הסכימו שהיא יסודית.
הסעיף מבחין בין שני סוגים של הפרה יסודית. האחד, הפרה יסודית מסתברת; השני, הפרה יסודית מוסכמת.
כאשר עסקינן בהפרה יסודית מסתברת, לא נמצא בחוזה איזכור לכך שזו הפרה יסודית. כלומר, הצדדים לא הסכימו על-כך ביניהם. השאלה שעלינו לשאול, בבואנו לבחון האם בהפרה יסודית מסתברת עסקינן, היא השאלה אם אדם סביר, הניצב בנעלי הנפגע, היה מתקשר בחוזה שכזה, אם היה יודע את שהוא יודע אחרי מעשה.
אם התשובה לכך שלילית, אזי נומר שזו הפרה יסודית מסתברת. אם התשובה חיובית, והנפגע אכן כן היה מתקשר בחוזה, חרף אותה הפרה, לא תיחשב היא להפרה יסודית.
סיווג הפרה כהפרה יסודית מסתברת נעשה על-פי מבחן אובייקטיבי של סבירות. מבחן זה משמעו מעין "שחזור" מעשיו של האדם הסביר - האם היה מתקשר בחוזה לו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה.
ביחס להפרה מעין זו, כתבה פרופ' גבריאלה שלו {דיני חוזים (מהדורה שנייה, ירושלים, התשנ"ה), 548}, כדלקמן:
"מבחן היסודיות המסתברת הוא מבחן אובייקטיבי. כדי להחילו אנו מתבוננים - כחכמים לאחר מעשה - בהפרה שאירעה ובתוצאותיה. לאחר מכן אנו חוזרים בעיני רוחנו אל מעמד עריכת החוזה ומעניקים לאדם הסביר - הניצב בנעלי הנפגע - ידיעה נבואית אודות ההפרה העתידה להתרחש ותוצאותיה; ואז אנו מקשים: האם אתה, האדם הסביר, היית מתקשר בחוזה נוכח ראיה מראש של ההפרה ותוצאותיה? כאשר התשובה ההיפותטית לשאלה היפותטית זו היא שלילית, בפנינו הפרה יסודית.
יישומו הלכה למעשה של מבחן זה פשוט לעיתים יותר מניסוחו..."
הפרה יסודית מוסכמת, הנה הפרה שהצדדים הסכימו עליה, בעת חתימת החוזה, שהיא הפרה יסודית.
דוגמה להפרה יסודית מוסכמת נמצאת בחוזי שכירות, בהם נקבע מראש, כי תנאי יסודי בחוזה הוא תשלום דמי השכירות במלואם ובמועדם, על-מנת שלא להשאיר לבית-המשפט שיקול-דעת בעניין זה, ולאפשר את ביטול החוזה בכל מקרה של הפרת חוזה השכירות.
עוד קובע סעיף 6 הנ"ל, כי גם מי שנפגע מהפרה לא יסודית של החוזה, רשאי לבטל את החוזה, אך במקרה זה עליו להעניק למפר אורכה של זמן סביר לקיומו.
השאלה המתבקשת בהקשר זה היא, כיצד יכריע בית-המשפט בשאלה האם הפרה מסויימת הינה הפרה יסודית, אם לאו? בתי-המשפט קבעו, כי לצורך הכרעה דנן, יפעיל בית-המשפט מבחן אובייקטיבי {ראה: כב' השופט ד' חשין ב- ע"א 11386/05 שרבט מלכיאל ובניו בניין לעם בע"מ נ' מאיר אלמוג ואח', תק-על 2007(3), 1941 (2007); ע"א 8741/01 MICRO BALANCED PRODUCTS נ' תעשיות חלאבין, פ"ד נז(2), 171 (2003), פסקה 4}.
יש להדגיש, כי גם בנסיבות בהן, הופר חוזה בהפרה יסודית, אין הוא מתבטל מאליו. כי אם ניתן לביטול, ועל הנפגע להודיע למפרה חוזה על ביטול החוזה. לכשיבוטל החוזה, עקב ההפרה, מוענק סעד ההשבה - כל צד משיב למשנהו את מה שקיבל על-פי החוזה, או את שוויו אם הנפגע בחר בכך.
כאמור, הפרת חוזה, בין אם נחשבת היא להפרה יסודית בין אם לאו, מזכה את הנפגע בזכות להביא לביטול החוזה. אולם, סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות) מבחין בין שתי דרכי ביטול, בהתאם לחומרתה של ההפרה ומאבחן שתי דרגות חומרה בהפרה: הפרה יסודית והפרה לא יסודית. יש דרך אחת לביטול כאשר מדובר בהפרה יסודית ודרך שנייה לביטול כאשר מדובר בהפרה שאינה יסודית.
כשההפרה יסודית הדרך קלה יותר, ודי לו לנפגע להודיע למפר על ביטול החוזה.
כשההפרה אינה יסודית, נדרש הנפגע לתת אורכה למפר, על-מנת שיתקן את ההפרה. במידה והמפר אינו עושה כן, חרף אותה אורכה, אז ורק אז יכול נפגע להביא לבטלות החוזה.
בהקשר זה נשאלת השאלה כיצד נבחין בין הפרה יסודית להפרה שאינה כזו?
למעשה, סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות), נותן הגדרה רק להפרה יסודית ושותק באשר להפרה שאינה יסודית, לכן, ניתן לומר, שהפרה לא יסודית היא כל הפרה שאינה הפרה יסודית.
כזכור, נפקותה של ההבחנה בין הפרה יסודית ללא יסודית, נוגעת רק לדרך הביטול אותה יש לנקוט, וחסרת נפקויות במישורים אחרים.