botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

הפרה צפויה - מהי? (סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות))

סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:

"17. הפרה צפויה
גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית-המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו."

הפרה צפויה קיימת כאשר החייב על-פי החוזה מפנה לו עורף במילים או בהתנהגות - לחוזה, מתכחש לקיומו או מגלה דעתו שלא ימלא אחריו {ת"א (חי') 801/99 חיים ישראלי ובניו בע"מ נ' נתיבי איילון בע"מ, תק מח 2005(1), 602 (2005)}.

סעיף זה קובע כי צד לחוזה יהיה זכאי לתרופות לפי חוק החוזים (תרופות) גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה וזאת בהתקיים אחד מן המקרים שלהלן:

האחד, כאשר צד לחוזה גילה את דעתו שלא יקיים את החוזה;

השני, כאשר נסתבר מנסיבות העניין, כי צד לחוזה לא יוכל לקיים את החוזה;
השלישי, כאשר נסתבר מנסיבות העניין, כי צד לחוזה לא ירצה לקיים את החוזה.

לעניין זה, יפים הם דברי כב' השופט ג' בך ב- ע"א 674/83 {דניאלסה ס.א. חברה זרה נ' "גד שט" שותפות לבניין ולהשקעות ואח', פ"ד מא(4), 113 (1987)}, שבו נידונו השאלות מהן הברירות העומדות לנפגע מהפרה צפויה. ובלשונו:

"משגילה צד לחוזה דעתו, כי מתכוון הוא להפר את החוזה, או שנסתבר מנסיבות העניין, כי הוא עומד לעשות כן, עומדות לפני הצד שכנגד אפשרויות אחדות: (א) יכול הוא "לקבל" את ההפרה הצפויה ולהשלים עם שאיפתו של הצד האחר להסתלק מהחוזה. בכך מבטל למעשה הצד הנפגע מן ההפרה הצפויה את החוזה ומשחרר את כל הצדדים לו מהחובה לפעול על פיו (ב) יכול הוא למחות על ההפרה הצפויה ולראות את החוזה כבטל בשל כך ולתבוע פיצוי נאות (ג) יכול הוא "לדחות" את ההפרה הצפויה, תוך עמידה על זכותו לקיים את החוזה. אם בחר הנפגע מן ההפרה הצפויה בדרך זו, עומד החוזה בתוקפו, החיובים השונים על פיו שרירים וקיימים, שני הצדדים כפופים להם..."

המלומדת גבריאלה שלו, בספרה {דיני חוזים (מהדורה שנייה, ירושלים, התשנ"ה), 480-477}, גורסת כי הנסיבות שצד לא יוכל או לא ירצה לקיים את החוזה, צריכות להיות חד-משמעיות ואין להסתפק בחשש סביר בלבד. וכדבריה:

"ההסתברות מן הנסיבות שהצד לא יוכל או לא ירצה לקיימו {את החוזה} צריכה להיות חד-משמעית. מהגיונו של החוק, מלשונו ומן המדיניות שעומדת מאחוריו ומתבססת על דרישה לביטחון ויציבות, נובע כי כדי שכפירה בחוזה תהווה הפרה צפויה, עליה להיות חמורה ויסודית... התנהגות החייב המעלה ספק גרידא בדבר קיום החוזה אינה מגיעה לכדי הפרה צפויה. כאשר קיים חשש, ואפילו חשש סביר, שהחוזה לא יקויים - אין הפרה צפויה."

ב- ת"א (יר') 21749/99 {ת.ל.מ בע"מ נ' דבוש אברהם ואח', תק-של 2006(3), 1910 (2006)} דחה כב' השופט עודד שחם את טענת ההפרה הצפויה שהועלתה על-ידי הנתבעים. כמו-כן, משלא קיבל את טענת הנתבעים כאמור קבע כי מתן הוראת הביטול על ידם (הנתבעים) של שיק המע"מ - מהווה הפרת חוזה מצידם.

על-פי סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות), בית-המשפט, בנותנו צו אכיפה, ימנע מלהורות לצד, לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו בחוזה עצמו. לדוגמה, צד א' וצד ב' הגיעו לידי הסכם כי בתאריך 1.1.08 יעביר צד א' לצד ב' 500 שקלים. בתאריך 30.10.07 פונה צד ב' ומבקש מבית-המשפט שיוציא תחת ידו צו אכיפה המורה לצד א' להעביר לידו את סכום הכסף (500 שקלים) עליו סיכמו. במקרה שכזה, בית-המשפט יוכל ליתן צו אכיפה כמבוקש ובתנאי שביצוע החיוב, קרי, תשלום של 500 שקלים, יהיה לא לפני 1.1.08 כקבוע בחוזה בין הצדדים.

סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות) מעניק לצד הצפוי להיפגע מן ההפרה הצפויה, זכות להקדים ולתבוע את התרופות הנובעות מן ההפרה הצפויה.

כלומר, הסעיף הנ"ל מעניק מאין סעד למניעת ההפרה הצפויה הן על-ידי פיצויים, הן על-ידי ביטול החוזה והן על-ידי אכיפת החוזה (בתנאים כאמור בסיפא הסעיף).

יודגש, כי הפרה צפויה של צד לחוזה, איננה מקנה לצד הצפוי להיפגע מההפרה פטור מקיום התחייבויותיו על-פי החוזה, אלא-אם-כן בחר הצד הצפוי להיפגע בתרופה של ביטול החוזה {ב- ה"פ (ת"א-יפו) 1564/06 נחום אינגריד רוזט ואח' נ' אופרה על הים, תק-מח 2007(3), 4085 (2007) קבע כב' השופט יהודה זפט כי במקרה הנדון, המבקשים לא בחרו בתרופה של ביטול חוזה, ועל-כן, היה עליהם לקיים את התחייבויותם על-פי החוזה ולשלם את התשלום השני במועדו}.

צד המקיים את החוזה, זכאי לפעול על-פי האמור בסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות) ולתבוע את הסעדים/תרופות הקבועים בחוק החוזים (תרופות).

יודגש, כי אין המדובר בסעדים עצמיים, אלא מדובר בסעדים הטעונים הגשת תובענה, שכן במסגרת התובענה יוכל בית-המשפט לשמוע הן את הצד שתובע והן את הצד שנגדו מועלית טענת ההפרה.

חשוב לציין, כי צד לחוזה רשאי להבטיח עצמו מפני סיכונים ולבקש מהצד שכנגד בטוחות לקיום החוזה. משהופר החוזה, ניתן להפעיל הבטוחות, אולם, אין צד לחוזה יכול לעשות דין לעצמו {ת"א (ראשל"צ) 8389/04 ב.ע.פ חברה לבניין בע"מ נ' אבי תריסי השרון בע"מ, תק-של 2007(3), 1815 (2007)}.

ממקרא סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות), ניתן ללמוד על זכותו של צד הנפגע מהפרה צפויה לדחות ביצוע החיוב, אשר היה אמור, לפי החוזה, להתבצע לפני החיוב שהפרתו צפויה, עד לקיום חיוב הצד השני על-פי הוראות החוזה. סעיף הנ"ל, מעניק למעשה לנפגע מהפרה צפויה את הזכות להיזקק לתרופות על הפרת חוזה לפי החוק, הכוללות ביטול והשבה.

מקל וחומר, מסעיף 43 לחוק החוזים (חלק כללי) ניתן להסיק כי סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות), מאפשר לצד הנפגע לנקוט את הצעד הפחות קיצוני והוא דחיית ביצוע חיובו {ג' טדסקי "חיובים מקבילים" הפרקליט לז (תשמ"ז), 293, 316-317; א' זמיר, "חוק המכר, התשכ"ח-1968" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי סאקר, נ' טדסקי עורך, התשמ"ז), 518-516; ת"א (טב') 1197/02 רבקה טאוב נ' קיבוץ אפיקים, תק-של 2006(4), 13788 (2006)}.

למדים אנו, כי צד הנפגע מהפרה צפויה, רשאי לעכב את קיום חיובו גם אם הוא מעוניין בביצוע החוזה. בעשותו כן, על צד הנפגע מהפרה צפויה, להביע את עמדתו ונכונותו לקיים את חיובו ולבטא את עמדתו, כי רק אי-הקיום של הצד השני הוא המעכב את ביצוע החוזה מצידו, שכן אם איננה קיימת ומובעת נכונות כזו מצידו, ייחשב גם הוא כמפר את החוזה {ראה גם ע"א 670/89 מקור פיתוח עירוני בע"מ ואח' נ' משה קרון, פ"ד מה(3), 7, 13-14 (1991)}.

לעניין זה, יפים הם דברי בית-המשפט ב- ע"א 674/83 {דניאלסה ס.א. חברה זרה נ' "גד-שט" שותפות לבניין ולהשקעות, פ"ד מא(4), 113 (1987)}, שם קבע בית-המשפט:

"צד הנפגע מהפרה צפויה רשאי שלא לקיים את חיובו שלו, אם כי חובה עליו להראות נכונות לקיימו. זכות זו לעכב את ביצוע החיוב תעמוד לנפגע מהפרה צפויה, כאשר קיימת תלות בין חיובו והחיוב שהפרתו צפויה. על תלות זו בין החיובים למדים לא רק על-פי המועדים הקבועים בחוזה לביצוע החיובים, אלא גם מה'נסיבות המיוחדות האופפות את החוזה העומד לדיון' ומ'כללי ההיגיון והשכל הישר'. כך, גם אם חיוב הצד הנפגע אינו שילוב במישרין בחיוב הצד השני שהפרתו צפויה, והוא לכאורה עצמאי, ניתן לראותו כ'מותנה בקיומם המתמשך של נכונות ורצון' הצד השני לפעול על-פי החוזה ולקיים את חיובו, אשר מהווה תמורה עבור חיובו של הצד הנפגע."
{ראה גם ע"א 670/89 פיתוח עירוני בע"מ נ' משה קרון, פ"ד מה(3), 7 (1991)}

וב- ע"א (מחוזי יר') 195/97 {היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי, תק-מח 2004(2), 5346 (2004)} נפסק מפי כב' השופט יהונתן עדיאל כדלקמן:

"קיומו של חשש סביר מפני הפרת החיוב, גם אם אינו עולה כדי הפרה צפויה, עשוי להצדיק, גם ללא הוראה חוזית, השהיית קיום חיוביו המוקדמים בזמן של הצד האחר."

{ראה גם ע"א 701/79 שוחט (ניסים) נ' לוביאנקר, פ"ד לו(2), 113 (1981)}

ב- בש"א (ת"א-יפו) 5868/04 {רואה-חשבון יובל קדרון נ' לוי אילנה ואח', תק-מח 2004(2), 6559 (2004)} קבע בית-המשפט כי כדי לטעון להפרה מהותית, בין אם בפועל ובין אם "הפרה צפויה" שעניינה צד המגלה דעתו כי יפר את החוזה בעתיד, היה על מי מהמשיבים להראות, כי חל שיבוש בפועל בעבודות כגון: הפסקת עבודות, ליקויים ועיכובים מהותיים, אשר יוצרים סבירות גבוהה, כי אין ביכולתה או ברצונה של החברה להשלים את החוזה בלא לחטוא באיחור בסדר גודל המקים הפרה יסודית.