botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

פיצויים ללא הוכחת נזק (סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות))

סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:

"11. פיצויים ללא הוכחת נזק
(א) הופר חיוב לספק או לקבל נכס או שירות ובוטל החוזה בשל ההפרה, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום ההפרש שבין התמורה בעד הנכס או השירות לפי החוזה ובין שווים ביום ביטול החוזה.
(ב) הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, התשכ"א-1961, אם לא קבע בית-המשפט שיעור אחר."

כאשר תביעת הנפגע לפיצויים מבוססת על סעיף 11(א) הנ"ל, זכאי הנפגע לפיצויים "ללא הוכחת נזק", או לפיצוי בשל ההפרש האמור, בין אם גרמה לו ההפרה נזק בפועל ובין אם לאו.

בנסיבות בהן נגרם לנפגע נזק שאין עליו עוררין והוא מן הגלויות שאינן צריכות ראיה, מקנה סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות) לנפגע זכות לקבל פיצויים, אף ללא הוכחת נזק.

אולם, בנסיבות בהן הנזק הנובע מהפרת החוזה אינו ברור וגלוי, אלא דורש הוכחות וראיות, בית-המשפט לא יפסוק פיצויים, אלא במידת הנזק שהוכח לו להנחת-דעתו. מקום שהנזק לא היה נזק ממון, רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים ששיעורם ייקבע לפי שיקול-דעתו; ואילו מקום שהנזק היה, לטענת התובע עצמו, נזק מובהק של ממון, לא מוקנה שיקול-דעת לבית-המשפט לקבוע פיצוי כראות עיניו.

ב- ע"א 140/73 {יוסף שרם נ' שמואל גרינברג, פ"ד כט(1), 194 (1974)} מבחין כב' השופט ח' כהן בין הוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), לבין הוראת סעיף 11 לחוק זה, באומרו:

"לפי סעיף 10 לחוק החדש, זכאי המשיב לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו ובעד תוצאות ההפרה, במידה שהמערער ראה אותם או צריך היה לראות אותם מראש. אין צריך לומר שתנאי הוא למימוש זכות הפיצויים שהמשיב יוכיח את נזקו כתוצאה מהפרת החוזה על-ידי המערער (ודוק מסעיף 12 לחוק המדבר על 'נזק שהוכיח לפי סעיף 10'): משלא הוכיח המשיב את נזקו להנחת-דעתו של בית-המשפט, תביעתו לפיצויים צריכה להידחות."

באשר לסעיף 11 ציין כב' השופט, כי:

"סעיף 11 לחוק דן בשני מקרים אשר בהם רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים גם "ללא הוכחת נזק": הצד השווה שבשני המקרים הוא שהנזק גלוי לעין, ועובדת גרימתו אינה טעונה ראיה, ושיעורו נקבע בחישוב אריתמטי פשוט... מקום שהנזק הוא מן הגלויות שאינן צריכות ראיה, כמו בעניינים האמורים בסעיף 11 לחוק, מותר לפסוק פיצויים אף ללא הוכחת הנזק; ואילו מקום שהנזק הנובע מהפרת החוזה אינו גלוי, אלא טענה וראיה הוא צריך, אין בית-המשפט פוסק פיצויים אלא במידת הנזק שהוכח לו להנחת-דעתו."

דברים דומים נפסקו גם ב- ע"א 601/75 {אריאל נ' קירשנבאום, פ"ד לא(3), 102 (1977)}, בנוגע להבחנה בין סעיפים 10 ו- 11 לחוק החוזים (תרופות):

"בסעיף זה (הכוונה לסעיף 10 - לא במקור) מדובר על הנזק הממשי שנגרם לנפגע עקב ההפרה, בניגוד לסעיפים 11 ו-15 שבהם מדובר לא על הנזק הממשי שנגרם לנפגע אלא על פיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 11) או על פיצוי שהצדדים הסכימו עליו מראש (סעיף 15). פיצויים הנפסקים לפי סעיף 11 או סעיף 15 יכולים להיות גדולים או קטנים במידה ניכרת מהנזק הממשי שנגרם לנפגע."

גישה דומה הובאה על-ידי כב' השופט ג' בך ב- ע"א 146/88 {"אזורים" נ' כהן מוריס ואח', פ"ד מד(3), 374 (1990)}, באומרו:

"סעיף 11(א) מהווה חריג לעיקרון הנזכר בשני מובנים: האחד, בכך שהוא מקנה לנפגע זכות לפיצוי גם ללא הוכחת מרכיביו הנזכרים של סעיף 10 לחוק; והשני, בכך שהוא מגביל את שעור הפיצויים ל"הפרש" האמור הנזכר בסעיף. בפסיקתו של בית-משפט זה הודגש, שהתובע פיצויים על-פי סעיף 11(א) לחוק יוכל להצליח בתביעתו מבלי שהוכיח את נזקו, ואפילו אם למעשה לא נגרם לו כל נזק."




וכך גם פסקה כב' השופטת מ' בן-פורת ב- ע"א 815/80 הרלו נ' אדרס, פ"ד לז(4), 225 (1982)}:

"אין לשכוח, שמדובר בזכות מיוחדת ויוצאת דופן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, ואפילו אם למעשה כל נזק לא ארע."

חוק החוזים (תרופות) קובע, בסימן ג' שבו, מספר סוגים של פיצויים כספיים.

אחד מסוגי הפיצויים, חקוק בסעיף 11 לחוק הנ"ל, המדבר ב"פיצויים ללא הוכחת נזק", הסעיף קובע, כי פיצויים אלו עשויים להיפסק במקרים של הפרת חיוב לאספקת נכס או שירות, בשיעור ההפרש בין המחיר החוזי לבין השווי של הנכס או השירות ביום ביטול החוזה.

הנפגע מההפרה זכאי לבחור בפיצויים אלה, או בפיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), שכן לפי סעיף 12 העוסק בשמירת זכויות: "האמור בסעיף 11 אינו גורע מזכותו של הנפגע לפיצויים בעד נזק שהוכיח לפי סעיף 10". אלא שהפיצויים לפי סעיף 10 נתונים להפחתה, מכוח הסיפא של סעיף 12 הנ"ל, המגבילים: "עד כדי האמור בסעיף 11, אם הייתה התמורה שכנגד החיוב בלתי-סבירה, או שלא הייתה תמורה כלל".

פיצויים מכוח סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות) אינם כפופים לשיקולי צפיות או סיבתיות וגם לא לכלל על דבר החובה להקטין את הנזק.

כך קבע כב' הנשיא א' ברק {רע"א 2371/01 אינשטיין שריר נ' אוסי תכנון והקמת מבנים ופיתוח בע"מ, תק-על 2003(2), 4311 (2003)}, בפוסקו, כי העיקרון בדבר הקטנת הנזק אינו חל על שיעור הנזק הנקבע על-פי הוראת סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות).

את מסקנתו זו ביסס על עצם אופיו של הסעד הניתן על-פי סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות):

"סעד זה הוא באופיו אובייקטיבי ("מופשט") ואינו בעל אופי סובייקטיבי ("קונקרטי"); אין הוא מבקש לפצות על הנזק הממשי שנגרם לנפגע בפועל אלא על הנזק העקרוני שנגרם שהינו "מן הגלויות שאינן צריכות ראיה"..."

ב- ע"א 606/73 {ירדניה נ' עופר, פ"ד ל(1), 29 (1975)} נפסק, באשר לסעיף 11 לחוק החוזים (תרופות), כי הוא:

"דן במקרה של הפרת חוזה לספק נכס או שירות, ללא הוכחת נזק כלל. לא טרח התובע להוכיח את נזקו האמיתי, הוא בכל זאת זכאי לפיצוי לפי ההפרש שבין המחיר המוסכם לבין המחיר ביום ביטול החוזה. אבל אם הוכיח את נזקו, על-פי העיקרון הכללי שיש עד כמה שאפשר להחזיר את המצב לקדמותו, אין כל סיבה מדוע לא יזכה בפיצוי מלא ואמיתי על נזק..."