דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות
הפרקים שבספר:
- כריתת חוזה - כיצד (סעיף 1 לחוק החוזים)
- הצעה (סעיף 2 לחוק החוזים)
- חזרה מן ההצעה (סעיף 3 לחוק החוזים)
- פקיעת ההצעה (סעיף 4 לחוק החוזים)
- קיבול (סעיף 5 לחוק החוזים)
- קיבול דרך התנהגות (סעיף 6 לחוק החוזים)
- חזקת קיבול (סעיף 7 לחוק החוזים)
- מועד הקיבול (סעיף 8 לחוק החוזים)
- קיבול לאחר פקיעה (סעיף 9 לחוק החוזים)
- חזרה מן הקיבול (סעיף 10 לחוק החוזים)
- קיבול תוך שינוי (סעיף 11 לחוק החוזים)
- תום-לב במשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים)
- חוזה למראית עין (סעיף 13 לחוק החוזים)
- טעות (סעיף 14 לחוק החוזים)
- הטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים)
- טעות סופר (סעיף 16 לחוק החוזים)
- כפיה (סעיף 17 לחוק החוזים)
- עושק (סעיף 18 לחוק החוזים)
- ביטול חלקי (סעיף 19 לחוק החוזים)
- דרך הביטול (סעיף 20 לחוק החוזים)
- השבה לאחר ביטול (סעיף 21 לחוק החוזים)
- שמירת תרופות (סעיף 22 לחוק החוזים)
- צורת חוזה (סעיף 23 לחוק החוזים)
- תוכנו של חוזה (סעיף 24 לחוק החוזים)
- פירוש של חוזה (סעיף 25 לחוק החוזים)
- השלמת פרטים (סעיף 26 לחוק החוזים)
- חוזה על תנאי (סעיף 27 לחוק החוזים)
- סיכול תנאי (סעיף 28 לחוק החוזים)
- בטלות החוזה או ההתנאה (סעיף 29 לחוק)
- חוזה פסול ותחולת הוראות (סעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים)
- חוזה של משחק, הגרלה או הימור (סעיף 32 לחוק החוזים)
- חוזה למתן ציונים (סעיף 33 לחוק החוזים)
- הקניית הזכות (סעיף 34 לחוק החוזים)
- דחיית הזכות (סעיף 35 לחוק החוזים)
- ביטול הזכות (סעיף 36 לחוק החוזים)
- טענות נגד המוטב (סעיף 37 לחוק החוזים)
- שמירת זכותו של הנושה (סעיף 38 לחוק החוזים)
- קיום בתום-לב (סעיף 39 לחוק החוזים)
- קיום - בידי מי (סעיף 40 לחוק החוזים)
- מועד הקיום (סעיף 41 לחוק החוזים)
- קיום מוקדם (סעיף 42 לחוק החוזים)
- דחיית קיום (סעיף 43 לחוק)
- מקום הקיום (סעיף 44 לחוק החוזים)
- קיום בבינונית (סעיף 45 לחוק החוזים)
- קיום בסכום ראוי (סעיף 46 לחוק החוזים)
- קיום במטבע ישראלי (סעיף 47 לחוק החוזים)
- קיום על תנאי (סעיף 48 לחוק החוזים)
- זקיפת תשלומים בחיוב אחד (סעיף 49 לחוק החוזים)
- זקיפת תשלומים בחיובים אחדים (סעיף 50 לחוק החוזים)
- בחירה בין חיובים חלופים (סעיף 51 לחוק החוזים)
- תחליף קיום (סעיף 52 לחוק החוזים)
- קיזוז (סעיף 53 לחוק החוזים)
- ריבוי חייבים (סעיף 54 לחוק החוזים)
- חיוב יחד ולחוד (סעיף 55 לחוק החוזים)
- נטל החיוב בין החייבים (סעיף 56 לחוק החוזים)
- סייג לזכות החזרה (סעיף 57 לחוק החוזים)
- העברת בטוחות (סעיף 58 לחוק החוזים)
- ריבוי נושים (סעיף 59 לחוק החוזים)
- דרך ומועד למסירת הודעה (סעיף 60 לחוק החוזים)
- תחולה (סעיף 61 לחוק החוזים)
- הגדרות (סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה))
- תרופות הנפגע (סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לאכיפה (סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות))
- תנאים לאכיפה (סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות))
- אכיפה בעסקה טעונת רישום (סעיף 5 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה יסודית (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות))
- תרופות (סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות))
- דרך הביטול (סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות))
- השבה לאחר הביטול (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לפיצויים (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים ללא הוכחת נזק (סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת זכות (סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים בעד נזק שאינו של ממון (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות))
- הקטנת הנזק (סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים מוסכמים (סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים וביטוח (סעיף 16 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה צפויה - מהי? (סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות))
- פטור בשל אונס או סיכול חוזה (סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות))
- זכות עיכבון (סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות))
- קיזוז (סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות))
- הוראות בדבר מתן הודעה (סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת דינים (סעיף 22 לחוק החוזים (תרופות))
- ביטול ועצמאות החוק (סעיפים 23 ו- 24 לחוק החוזים (תרופות)
- תחולה והוראות מעבר (סעיף 25 לחוק החוזים (תרופות))
הוראות בדבר מתן הודעה (סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות))
סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:"21. הוראות בדבר מתן הודעה
(א) הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך שקבעו הצדדים, ובאין קביעה כזאת - בדואר רשום או בדרך אחרת המקובלת בנסיבות העניין."
סעיף 21(א) לחוק החוזים (תרופות) קובע, כי מסירת הודעת הביטול, אפשר שתהיה בדרך שקבעו הצדדים בינם לבין עצמם, ובהיעדר הוראה כזו, בדואר רשום או בדרך מקובלת אחרת בנסיבות העניין.
הווה אומר, שעל הצדדים לקבוע בחוזה דרך מוסכמת למסירת הודעות בינם לבין עצמם. יש להדגיש כי סעיף 21 אינו דן בהודעת ביטול בלבד, אלא לכל הודעה הנמסרת לפי חוק החוזים (תרופות).
הביטול הינו תרופה שהנפגע יכול לנקוט בה בלא היזדקקות לבית-המשפט. כאשר נפגע מעוניין בביטול החוזה, חייב הוא לעשות מעשה פוזיטיבי של מסירת הודעת ביטול למפר, ולהודיענו כי ברצונו להביא לביטול החוזה. סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות) מציין זאת במפורש בקובעו, כי: "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". בנוסף סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות) קובע מהי דרך הביטול, בציינו: "בדואר רשום או בדרך אחרת המקובלת בנסיבות העניין". דרך זו נכונה, כל עוד הצדדים לא קבעו ביניהם דרך אחרת למסירת הודעות, בחוזה ביניהם.
יהיו מקרים בהם הודעת הביטול תוכר גם על-ידי התנהגות. בתי-המשפט, ראו, לא אחת, התנהגות מסויימת כ"דרך אחרת המקובלת לפי נסיבות העניין", כאמור בסעיף 21(א) סיפא לחוק החוזים (תרופות).
כך ב- ע"א 240/77 {כרמל נ' פרפורי, פ"ד לד(1), 701 (1979)} ראה בית-המשפט העליון בתפיסת מושכר, שלא על-ידי המשכיר המקורי, כ"שימת קץ לקשר השכירות".
וב- ע"א 1/84 {נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1), 661 (1988)} נחזתה החזרת שיק לקונה, על-ידי המוכרים, שהפרו את חוזה המכר, כביטול על-ידי התנהגות.
באשר להודעת הביטול לפי האמור בסעיף 21(א) לחוק החוזים (תרופות), קבע כב' השופט מ' עציוני ב- ע"א 557/75 {אגקי נ' כהן, פ"ד ל(2), 64 (1976)}, כי לעניין הודעת הביטול "אין צורך בהודעה פורמלית, אלא אפשר להסיקה מהתנהגות הנפגע. בנסיבות מסויימות... עצם הגשת התביעה, בה בוחר הצד הנפגע בפיצויים בלבד ובהשבה, יכולה להראות על רצון כזה".
ב- ת"א (חי') 4153/02 {בטון נטלי בע"מ נ' הספקה ושרות לציוד מכני נ' (1997) בע"מ, תק-של 2005(2), 13154 (2005)} התבררה תובענה כספית שעניינה עסקת רכישת מכבש.
כב' השופטת ת' נאות-פרי ציינה, שעל-פי ההלכה הפסוקה ניתן לראות בהגשת כתב תביעה כגון התביעה דנן כהודעת ביטול "בדרך מקובלת בנסיבות העניין", לפי סעיף 21(א) לחוק החוזים (תרופות). כן נפסק, כי יתכנו אף מקרים בהם התנהגות הצדדים, כשלעצמה, תעלה כדי הודעת ביטול.
ב- ע"א 672/79 {לוי ואח' נ' איצקוביץ, פ"ד לה(2), 636 (1981)} קבעו הצדדים שכל הודעה אשר תישלח לאחת מן הכתובות המצויינות בהסכם, "תיחשב כאילו נתקבלה כחוק 3 ימים לאחר תאריך המשלוח". באותו מקרה, בית-המשפט ראה בהודעה שנשלחה כאילו נתקבלה, אף אם הנמען לא פנה לדואר לקבלה. בית-המשפט מנמק קביעתו זו בקובעו, כי: "לא ייתכן כלל, שעל-אף ההוראה המפורשת ההיא שבחוזה, יוכל צד לחוזה לסכל משלוח כל הודעה אליו, על-ידי שהוא נמנע מלגשת למשרד הדואר ולקבלה לידיו".
לעומת זאת, ב- ע"א 699/79 {בן אור נ' המגרש הורוד, פ"ד לד(4), 344 (1980)} נקבע בחוזה, שבמידה והקונה לא ישלם אחד מן התשלומים המגיעים ממנו, יהא המוכר זכאי לשלוח לו התראה מוקדמת של 30 יום, ולאחר מכן לבטל את החוזה במכתב רשום לקונה.
באותו מקרה, לא שלח המוכר התראה מוקדמת לקונה, ולפיכך נקבע, כי לא ביטל את החוזה כדין, שכן, לא פעל לפי הקבוע בהסכם, בדבר דרך הביטול המוסכמת.

