botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

הוראות בדבר מתן הודעה (סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות))

סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:

"21. הוראות בדבר מתן הודעה
(א) הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך שקבעו הצדדים, ובאין קביעה כזאת - בדואר רשום או בדרך אחרת המקובלת בנסיבות העניין."

סעיף 21(א) לחוק החוזים (תרופות) קובע, כי מסירת הודעת הביטול, אפשר שתהיה בדרך שקבעו הצדדים בינם לבין עצמם, ובהיעדר הוראה כזו, בדואר רשום או בדרך מקובלת אחרת בנסיבות העניין.

הווה אומר, שעל הצדדים לקבוע בחוזה דרך מוסכמת למסירת הודעות בינם לבין עצמם. יש להדגיש כי סעיף 21 אינו דן בהודעת ביטול בלבד, אלא לכל הודעה הנמסרת לפי חוק החוזים (תרופות).

הביטול הינו תרופה שהנפגע יכול לנקוט בה בלא היזדקקות לבית-המשפט. כאשר נפגע מעוניין בביטול החוזה, חייב הוא לעשות מעשה פוזיטיבי של מסירת הודעת ביטול למפר, ולהודיענו כי ברצונו להביא לביטול החוזה. סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות) מציין זאת במפורש בקובעו, כי: "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". בנוסף סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות) קובע מהי דרך הביטול, בציינו: "בדואר רשום או בדרך אחרת המקובלת בנסיבות העניין". דרך זו נכונה, כל עוד הצדדים לא קבעו ביניהם דרך אחרת למסירת הודעות, בחוזה ביניהם.

יהיו מקרים בהם הודעת הביטול תוכר גם על-ידי התנהגות. בתי-המשפט, ראו, לא אחת, התנהגות מסויימת כ"דרך אחרת המקובלת לפי נסיבות העניין", כאמור בסעיף 21(א) סיפא לחוק החוזים (תרופות).

כך ב- ע"א 240/77 {כרמל נ' פרפורי, פ"ד לד(1), 701 (1979)} ראה בית-המשפט העליון בתפיסת מושכר, שלא על-ידי המשכיר המקורי, כ"שימת קץ לקשר השכירות".

וב- ע"א 1/84 {נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1), 661 (1988)} נחזתה החזרת שיק לקונה, על-ידי המוכרים, שהפרו את חוזה המכר, כביטול על-ידי התנהגות.

באשר להודעת הביטול לפי האמור בסעיף 21(א) לחוק החוזים (תרופות), קבע כב' השופט מ' עציוני ב- ע"א 557/75 {אגקי נ' כהן, פ"ד ל(2), 64 (1976)}, כי לעניין הודעת הביטול "אין צורך בהודעה פורמלית, אלא אפשר להסיקה מהתנהגות הנפגע. בנסיבות מסויימות... עצם הגשת התביעה, בה בוחר הצד הנפגע בפיצויים בלבד ובהשבה, יכולה להראות על רצון כזה".

ב- ת"א (חי') 4153/02 {בטון נטלי בע"מ נ' הספקה ושרות לציוד מכני נ' (1997) בע"מ, תק-של 2005(2), 13154 (2005)} התבררה תובענה כספית שעניינה עסקת רכישת מכבש.

כב' השופטת ת' נאות-פרי ציינה, שעל-פי ההלכה הפסוקה ניתן לראות בהגשת כתב תביעה כגון התביעה דנן כהודעת ביטול "בדרך מקובלת בנסיבות העניין", לפי סעיף 21(א) לחוק החוזים (תרופות). כן נפסק, כי יתכנו אף מקרים בהם התנהגות הצדדים, כשלעצמה, תעלה כדי הודעת ביטול.

ב- ע"א 672/79 {לוי ואח' נ' איצקוביץ, פ"ד לה(2), 636 (1981)} קבעו הצדדים שכל הודעה אשר תישלח לאחת מן הכתובות המצויינות בהסכם, "תיחשב כאילו נתקבלה כחוק 3 ימים לאחר תאריך המשלוח". באותו מקרה, בית-המשפט ראה בהודעה שנשלחה כאילו נתקבלה, אף אם הנמען לא פנה לדואר לקבלה. בית-המשפט מנמק קביעתו זו בקובעו, כי: "לא ייתכן כלל, שעל-אף ההוראה המפורשת ההיא שבחוזה, יוכל צד לחוזה לסכל משלוח כל הודעה אליו, על-ידי שהוא נמנע מלגשת למשרד הדואר ולקבלה לידיו".

לעומת זאת, ב- ע"א 699/79 {בן אור נ' המגרש הורוד, פ"ד לד(4), 344 (1980)} נקבע בחוזה, שבמידה והקונה לא ישלם אחד מן התשלומים המגיעים ממנו, יהא המוכר זכאי לשלוח לו התראה מוקדמת של 30 יום, ולאחר מכן לבטל את החוזה במכתב רשום לקונה.

באותו מקרה, לא שלח המוכר התראה מוקדמת לקונה, ולפיכך נקבע, כי לא ביטל את החוזה כדין, שכן, לא פעל לפי הקבוע בהסכם, בדבר דרך הביטול המוסכמת.