החיסיון במשפט האזרחי והפלילי בעין המשפט
הפרקים שבספר:
- היחס בין חיסיון מסמך לבין קבילותו
- החיסיון במשפט האזרחי והפלילי בעין המשפט - מבוא
- סוגי החיסיון במשפט הישראלי
- חיסיון מוחלט וחיסיון יחסי - מבוא
- מוסד ה"רלבנטיות"
- החיסיון בראי תקנות סדר הדין האזרחי
- חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט
- החיסיון בהליך גישור
- חיסיון בנקאי
- חיסיון לטובת המדינה
- חיסיון לטובת הציבור
- הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה
- ראיות מפלילות - חיסיון בפני הפללה עצמית
- חיסיון עורך-דין-לקוח
- חיסיון רופא
- חיסיון פסיכולוג
- חיסיון עובד סוציאלי
- חיסיון כהן דת
- חיסיון עיתונאי
סוגי החיסיון במשפט הישראלי
קימיים שלושה סוגי חסיוניות:האחד, חיסיון סטטוטורי – סעיפים 44 עד 51 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971.
השני, חיסיון יציר המשפט המקובל – חיסיון של משא-ומתן בין צדדים, חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט ואשר ידונו להלן.
השלישי, חיסיון יציר הפסיקה – חיסיון עיתונאי, חיסיון ביחסים בנק-פיקוח על הבנקים, חיסיון בנק-לקוח.
המלומד י' קדמי בספרו[7] מתאר את סוגי החיסיונות בדרך דומה, אך לא באורח כה קטיגורי, באמרו כי:
"הלכה פסוקה היא כיום, כי אין לראות בהוראות החיסיון המקובצות בפרק ג' לפקודת הראיות משום רשימה סגורה של זכויות חיסיון: אפשר שקיומן של זכויות לחיסיון יהיה נעוץ בהוראות חקוקות של "סודיות" המצויות בדברי חקיקה אחרים (כגון: חוקים פיסקליים); ואפשר שיהיה נעוץ בהלכה הפסוקה מכוח חוק הגנת הפרטיות (כגון: הגנה על "עניינים פרטיים"), או מכוחה של "תקנת הציבור" המצדיקה, בהקשר זה, הגנה על זכויות יסוד (כגון: זכות הציבור לדעת לעניין חיסיון עיתונאי) או הבטחת סודיות שבקשרי נאמנות (כגון: קשרי נאמנות עם עורך פטנטים)."
יודגש, כי הטוען לחיסיון – עליו נטל הראיה כי יש ליתן החיסיון שכן הכלל מימים-ימימה הוא כי החיסיון הינו החריג ולא הכלל[8].
[7] י' קדמי, על הראיות, חלק שני, עמודים 867-866.
[8] ת"א (ת"א-יפו) 38145/06 מייאל אימפקס (1986) בע"מ נ' פניקס הישראלי בע"מ – חברה לביטוח, תק-של 2007(1) 22442.