botox
הספריה המשפטית
הסכמי חלוקת נכסי עזבון בין יורשים - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הסתלקות מנכס מסויים בלתי-אפשרית - סעיף 6(א) לחוק

הוראת סעיף 6(א) לחוק הירושה קובעת כי כאשר עסקינן בירושה על-פי דין, היורש איננו רשאי להסתלק מנכסים מסויימים הכלולים בעזבון, אלא, מכול חלקו בעזבון או משיעור מסויים בחלקו בעזבון.

כמו-כן, המסתלק איננו רשאי להסתלק מנכסים מסויימים וזאת להבדיל מירושה על-פי צוואה, בה מוריש ציווה את המנה למסתלק {עז' (ת"א-יפו) 14190/99 עזבון המנוח מזרחי דוד ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2004(3), 163 (2004)}.

כל עוד היורש לא הסתלק מכול חלקו בעזבון או בשיעור מסויים מהעזבון - הסתלקותו איננה תקפה, קרי, הסתלקותו איננה נחשבת כהסתלקות כדין.

עדיין קובע סעיף 6(א) לחוק הירושה שהיורש רשאי להסתלק מחלקו בעזבון כולו או מקצתו וחלקו בעזבון הוא בעליל רק החלק שעבר אל היורש מכוח סעיף 1 לחוק הירושה כלומר, חלקו בכלל העזבון ולא חלקו בנכס מסויים {ע"א 834/75 זיק נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 662 (1978)}.

סעיף 6(א) לחוק הירושה תחם את זמן ההסתלקות החל ממות המוריש ועד לחלוקת העזבון.

מאחר וצו ירושה אינו קובע את הזכויות אלא הוא דקלרטיבי בלבד הרי שאין סיבה לשלול אפשרות של חזרה מהסתלקות רק בשל כך שכבר הוצהר מה שהוצהר לגבי זהות היורשים וכשם שהצהרה כזו יכול שתשתנה אם מתגלה יורש נוסף, כך יכולה היא להשתנות גם בעקבות חזרה מהסתלקות.

לפיכך, רק אם שינה מי מהיורשים את מצבו לרעה על יסוד ההסתלקות או משחולק העזבון אין אפשרות של חזרה מהסתלקות {ת"א (חי') 586/01 הנייה אסעד ליבנאוי נ' עבד אלטיף אסעד ואח', תק-מח 2003(1), 3051 (2003)}.

ב- ע"א 516/80 {אילן חיים לשינסקי ואח' נ' משה שפירא - הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(4), 337 (1982)} קבע בית-המשפט כי ויתור של יורש על חלקו בנכס מסויים אינו תופש על-פי החוק שכן, המילים "כולו או מקצתו" כאמור בסעיף 6(א) לחוק הירושה מתייחסות לחלק של יורש מכלל העזבון ולא לנכס מסויים הכלול בעזבון.

ב- עז' 9980/02 {אפרתי לאה נ' האפוטרופוס הכללי, פדאור 03(4), 727 (2003)} עסקינן בשאלה האם יורש רשאי להסתלק מנכס מסויים, כאשר הוא נוחל את כל עזבון המנוח או את יתרת עזבונו של המנוח?

במקרה דנן, הרשם לענייני ירושה החליט כי המערערת, איננה רשאית להסתלק מחלקה בדירה הואיל והמערערת זכתה בכל העזבון ואין היא יכולה להסתלק מנכס מסויים בנכסי העזבון.

כב' השופט יהודה גרניט בדחותו את הערעור קבע כי מאחר והמוריש לא ציווה את הדירה נשוא ההסתלקות למערערת בנפרד, אלא ציווה לה את כל עזבונו, למעט דירה אחרת שאותה ציווה לבנו - לפיכך הדירה נשוא ההסתלקות, איננה בגדר "מנה" ומכאן, שהמערערת לא היתה רשאית להסתלק מזכייתה בדירה נשוא ההסתלקות.