הסתלקות פושט רגל ותוקפה

סעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"5. מעשה פשיטת רגל
מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם עשה או נעשתה לו אחת מאלה:
(1) בישראל או במקום אחר -
(א) נתן נכס מנכסיו מתנת מרמה או העבירו העברת מרמה;

(ב) העביר או שעבד נכס מנכסיו העברה או שיעבוד, שאילו נעשו כשהוא מוכרז פושט רגל היו בטלים משום העדפת מרמה לפי כל דין תקף אותה שעה..."

אם-כן, השאלה היא, האם ניתן לראות בהסתלקותו של פושט הרגל מן העזבון כהעברת מרמה או כהעדפת מרמה?

לשון פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 {להלן: "פקודת פשיטת הרגל"} דנה בחייב אשר העביר העברת מרמה "נכס מנכסיו". בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל מוגדרים "נכסים" בהאי לישנא:

"מקרקעין ומיטלטלין מכל הגדר שהוא, ובכלל זה כספים ונשיים, בין בישראל ובין מחוצה לה, ולרבות חיוב, זיקת הנאה, זכות, ריווח וזיקה מכל הגדר שהוא, בין הווים ובין עתידים, בין מוקנים ובין מותנים, הנובעים מנכסים כאמור או כרוכים בהם."

הנה-כי-כן, נקטה הפקודה בהגדרה רחבה של המונח "נכסים" אשר אינה מתייחסת לנכסים מוחשיים בלבד, אלא גם לנכסים שאינם מוחשיים. בין השאר, הגדרה זו כוללת גם את הזכות לרשת מן העזבון, זכות ששוויה כלכלי.

ויתור מצד החייב על זכותו בעזבון, כמוהו כויתור על כל נכס אחר שלו, והוא כפוף להוראות פקודת פשיטת הרגל, וזאת על-אף ההסדר הקבוע בסעיף 6 לחוק הירושה.

למעלה מן הצורך יש לציין כי שימוש בזכותו של החייב להסתלק מחלקו בעזבון, כמוהו ככל שימוש בזכות, והוא כפוף לעיקרון תום-הלב {פש"ר (ת"א-יפו) 2237/03 ד"ר יעקב דבורקין נ' מר קטאשווילי אהרון ואח', תק-מח 2004(1), 8106 (2004); ראה גם ע"א 4372/91 יגאל סיטין נ' מיכל סיטין ואח', פ"ד מט(2), 120 (1995)}.

שאלת תוקפה של הענקה הינה שאלה הכרוכה אינטגרלית בהליכי פשיטת הרגל, המתנהלים, דרך-כלל, באמצעות בקשות למתן הוראות מבית-המשפט.

יתר-על-כן, הבירור העובדתי הנדרש לצורך סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל הוא מצומצם, יחסית, וניתן להיעשות ללא קושי באמצעות תצהירים וחקירות מצהירים.

בנסיבות העניין, ישנה חשיבות מיוחדת גם להיבט היעילות והמהירות של ההליך, שכן הגשת תובענה רגילה היתה עלולה להימשך שנים ולגרום לעיכוב רציני ברציפותם של הליכי פשיטת הרגל וחלוקת הדיבידנדים לנושים מהמאסה הקיימת של החייב {ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר, תק-על 2001(2), 332 (2001)}.

הסמכות לדון בסוגיית ביטול הענקה, כמשמעותה בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, יוחדה לבית-משפט הדן בהליכי פשיטת הרגל {ראה גם פש"ר (ת"א) 1427/00, בש"א 16597/03 עו"ד משה שפורן בתפקידו כנאמן על נכסי החייב נתן טורנר נ' עזבון המנוח גבריאל טורנר ז"ל ואח', תק-מח 2004(2), 2401, 2409 (2004); פש"ר (ת"א) 1254/00, בש"א 16047/02, רוהר נ' מתוק, תק-מח 2003(2), 8646 (2003)}.

יחד-עם-זאת, בצד הסמכויות הרחבות המוקנות לבית-משפט של פשיטת הרגל, והחשיבות כי הליכים בנוגע למאסה של נכסי החייב יידונו בערכאה המיוחדת של פשיטת הרגל, אין בית-המשפט של פשיטת הרגל מצווה לדון בכל עניין המוגש בפניו, ושיקול-הדעת אם להשתמש בכוחו נתון לו {ראה למשל פש"ר (חיפה) 192/00 ג'רבי ואח' נ' מזרחי ואח', תק-מח 2003(4), 329, 331 (2004); פש"ר (ת"א) 1765/02 עו"ד שלמה נס נ' וינגר ואח', תק-מח 2006(4), 9850 (2004)}.

תמצית הרציונאל לביטול ההענקות הוא בכך כי בפרק זמן מוגדר, הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש וראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים.

הלכה היא כי בגדרו של סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל אין צורך להוכיח קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק במובן של העדפת נושה, כוונה להבריח נכסים או פגיעה אחרת בעיקרון מוסרי, וההענקה עשויה להתבטל גם אם לא היתה מלווה בכוונה בלתי-הוגנת מצד המעניק.

נדגיש ונציין כי כאשר נפטר אדם, קמה לכל אחד מהיורשים זכות אובליגטורית כנגד העזבון. כלומר, זכות לקבל, עם חלוקת העזבון ובכפוף לכל דין, את חלקו בנכסי המנוח. אין ספק כי לזכות זו ערך כלכלי. אי-לכך הויתור עליה בלא תמורה, אם אכן לא ניתנה תמורה, עשוי ליפול בגדר סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, על כל המשתמע מכך {ראה למשל גם בש"א (מחוזי חי') 2792/05 דרייפוס נורית נ' וולפיש יורם יוסף, תק-מח 2007(3), 8430, 8440 (2007)}.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 8576/05 {עו"ד גיורא רובננקו בתפקידו כמנהל מיוחד על נכסי החייב אהרון קטאשווילי נ' מר קטאשווילי אהרון, תק-מח 2005(4), 12669, 12671 (2005)} החייב הוכרז ביום 12.7.05 פושט רגל. עם מותו של אביו, נפלה בידי החייב זכות אובליגטורית בעלת ערך, בעזבונו.

בית-המשפט קבע כי אין חולק על-כך כי במועד הדיון בבקשה למתן צו ירושה בפני בית-הדין הרבני ביום 27.11.03 ויתר החייב על זכויותיו אלה לטובת אחיו.

ברי אם-כן כי לאור לשונו הברורה של סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, הרי מדובר בהענקה שהתבצעה בטווח השנתיים טרם הוכרז החייב פושט רגל, ומשכך היא בטלה כלפי הנאמן.

זאת ואף זאת. גם אם נלך לשיטתו של סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הרי שביום הדיון בו ויתר החייב על זכויותיו, אין ספק כי הוא כבר היה מסובך כלכלית, וחדל פירעון, נוכח תיק ההוצאה לפועל ואי-פירעון חובותיו.

לאור-כל-זאת עולה כי הסתלקותו של החייב מזכותו האובליגטורית הכלכלית בעזבון אביו לטובת אחיו בטלה ומבוטלת מעיקרה בפני הנאמן, בשל היותה הענקה בלא תמורה, לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסתלקות פושט רגל ותוקפה