האם ניתן לבטל הסתלקות עקב טעות או הטעיה?

ב- ת"ע (משפחה ת"א) 110681/08 {א.ש נ' ג.א, תק-מש 2011(3), 160, 165 (2011)} נדונה השאלה האם ניתן לבטל הסתלקות עקב טעות או הטעיה? בית-המשפט קבע:

"בפסק-דין שניתן לפני יובל שנים, לפני חקיקתו של חוק הירושה, התשכ״ה-1965 (להלן: ״חוק הירושה״)׳ דן בית-המשפט העליון במקרה דומה. ב- ע״א 211/59 פרץ זייפר נ' רחל סלפטר, פ״ד טו 804 (1961) קבע בית-המשפט העליון ביחס למקרה שבו בן הסתלק לטובת אימו מחלקו בירושת אביו כאשר אימו לא גילתה לו כי כבר צוותה את נכסיה לבתה כי:

'ויתורי ירושות בין בני משפחה אחת נכנסים בגדר הסכמות או פשרות משפחתיות, ודין פשרות משפחתיות אלו הוא כדין החוזים המחייבים גילוי לב גמור. הסתרת עובדה חשובה על-ידי הזוכה מוויתור שכזה כלפי המוותר, עשויה לפסול את הוויתור מדעיקרא.... כן, הסתרת עובדות חשובות אינה רק עילה לביטול, אלא גילוי כל העובדות החשובות הוא תנאי מוקדם לתוקף הפשרה... אילו גילו לו למערער, ואילו ידע, שלא יירש את אימו ושהיא צוותה כל אשר לה למשיבה, לא היה מוותר על חלקו בירושת אביו לטובתה. משלא גילו לו ולא ידע, שוב אין ויתורו ויתור, ודיני היושר רואים את ויתורו כאין וכאפס, כאילו לא נעשה מעולם. אמת נכון הדבר שחשש או סיכון לעשיית צוואה שכזאת גם לאחר עשיית הוויתור, יכול והיה קיים בשעת הויתור ויכול והיה גם בתודעתו או במחשבתו של המערער אותה שעה. אך אפילו נאמר שקיבל על עצמו ביודעין סיכון זה, ועל-אף ידיעתו, את הסיכון הזה ויתר ויתורו - אין זאת אומרת שהיה מוותר ויתור אילו ידע שצוואה כזו, השוללת ממנו חלקו בירושת אמו, כבר נכתבה וכבר קיימת בפועל ממש. הדבר הפוגם בתוקף הוויתור אינו אלא ההעלמה של עובדה קיימת מעיני המערער, אילולא העובדה היתה קיימת, אי-אפשר היה להעלימה, ולעניין זה, אפשרות יצירת העובדה לאחר-מכן אינה מעלה ואינה מורידה' (עמ' 812-810).

ראו גם: ע״א 121/65 אדמונד ויוסף נחמד נ׳ אסתר (קמיליה) ביג'יו, פ״ד יט(2), 578, 583 (1965).

3. סעיף 6(ב) לחוק הירושה קובע כי:

'מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה...'

4. בספרו של או״מ, פרופ' שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ״ה-1965, כרך ראשון, 87 הוא מתייחס לשאלת החזרה מההסתלקות ואומר כי:

'לדעתנו, אין אדם יכול לחזור בו מהסתלקותו. עם הסתלקותו, הוא חדל להיות בעל מעמד לעניין אותו עזבון, ואין לטעון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. זה לדעתנו, המצב המשפטי לנוכח חוק הירושה, שאיננו מזכיר את אפשרות החזרה מן החזרה. דברים אלו נכתבים למרות פסיקתו של בית-המשפט העליון, לפני כניסת החוק לתוקפו, שאדם יכול לחזור בו מהסתלקותו כשזו נעשתה ללא תמורה.'

ראה גם: ש' שוחט, מ' גולדברג ו- י' פלומין דיני ירושה ועזבון, 44. וכן: תמ״ש (ת״א) 82221/96 זעפרני נ׳ שלאם, תק-מש 2000(1), 64 (ניתן ביום 28.03.00 על-ידי כב' השופט י' גייפמן); ת״ע (ת״א) 3920/02 י.י. ואח׳ נ׳ ז.ל ואח׳ (ניתן ביום 02.07.02 מפי כב' השופט ש' שוחט); ת״ע (ת״א) 110640/08 נ.א. ואח׳ נ׳ מ.ז, תק-מש 2010(2), 134 (ניתן ביום 03.05.10 מפי כב' השופטת ש' גליק).

5. אולם, נשמעה גם עמדה שונה. בהמ' (יר') 21192/95 יוסף סקלצקי נ׳ סימה איצקס, תק-מח 1995(3), 2194 (ניתן ביום 20.07.95) דנה כב' השופטת רות אור מבית-המשפט המחוזי בירושלים בשאלה האם ניתן לראות בהסתלקות ללא תמורה משום מתנה שחוק המתנה, התשכ״ח-1968 (להלן: ״חוק המתנה״) חל עליה. בפסק-דין זה קבע בית-המשפט כי אין מניעה להשתמש בחוק ספציפי בנושא המתנה המאוחר לחוק הירושה, כדי למלא חסר בחוק הירושה. לפיכך נקבע, כי ההסתלקות היא מתנה וחלות עליה הוראות חוק המתנה. המשמעות היא שהמסתלק יכול לחזור בו מההתחייבות ליתן מתנה כל עוד המתנה לא הושלמה, על-פי הוראות חוק המתנה, כגון אם חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של נותן המתנה - המסתלק.

6. כמו-כן, ב- ת"א (חי') 586/01 הנייה אסעד ליבנאוי נ׳ עבד אלטיף אסעד ליבנאוי, תק-מח 2003(1), 3051 (ניתן ביום 02.01.03), דן כב' השופט מ' נאמן מבית-המשפט המחוזי בחיפה בשאלה האם יכול מסתלק לחזור בו מההסתלקות והוא השיב בחיוב על השאלה. לדעתו, גם לאחר שהמתנה הושלמה וניתן כבר צו ירושה, יכול המסתלק לחזור בו. לדבריו:

'מאחר וצו הירושה אינו קובע את הזכויות אלא הוא דקלרטיבי בלבד, הרי שאין סיבה לשלול אפשרות של חזרה מהסתלקות רק בשל כך שכבר הוצהר מה שהוצהר לגבי זהות היורשים וכשם שהצהרה כזו יכול שתשתנה אם מתגלה יורש נוסף, כך יכולה היא להשתנות גם בעקבות חזרה מההסתלקות.'

7. ב- ע״א 2041/05 דוד מחקשווילי ואח׳ נ׳ רחל מיכקשווילי ואח׳, תק-על 2007(4), 2223 (ניתן ביום 19.11.07) דן בית-המשפט העליון בשאלה האם ניתן לבטל הסתלקות על יסוד טענות של השפעה בלתי-הוגנת או מכוח עילות על-פי חוק החוזים כגון עושק וחוסר תם-לב. בית-המשפט קבע כי:

'הדין הכללי החל, ככל שמדובר בהסתלקות מעזבון, הוא חוק החוזים... בבסיס הלכה זו, עומדת התפיסה לפיה הסתלקות מעזבון נחשבת ״פעולה משפטית״ במובנו של סעיף 61(ב) לחוק החוזים... אין צורך לאמור כי השימוש בסעיף זה אינו מוגבל רק לנושא תום-הלב והוא מחיל את כל הוראות חוק החוזים על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה.'

8. גם ב- ע״א 513/98 יפה דוד נ׳ יצחק גביש, פ״ד נג(2), 385 (1998) דן בית-המשפט במקרה שבו בן הסתלק לטובת אשת אביו וזאת לאחר שהאישה התחייבה בבית-הדין הרבני להעביר את כל הרכוש שיישאר לה לאחר פטירתה לבן. האישה לא עמדה בהתחייבותה ולאחר-מכן, הורישה את עזבונה לאחייניתה ולא לבן. בית-המשפט העליון קבע כי:

'משצוותה האלמנה את רכושה למערערת - בניגוד למוסכם בינה לבין המשיב - קמה למשיב, לכאורה, גם הזכות לבטל את הסכם...'

8. ברור אם-כן שאף לפי העמדה שלפיה לא ניתן לחזור מהסתלקות, אין מחלוקת כי אם נפל פגם בהסכמת המסתלק על-פי אחת מעילות הביטול על-פי הדין המהותי כגון עושק, טעות או הטעיה, אליבא דכולי עלמא, ניתן לחזור מההסתלקות.

9. אני סבור כי במקרה דנן, הוכח כי ההסתלקות המבקש נעשתה על בסיס הטעיה של המנוח או לפחות על בסיס טעות.

10. סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל״ג-1973 (להלן: ״חוק החוזים״) קובע כי: 'במשא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב'.

סעיף 14(א) לחוק החוזים קובע כי:

'מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על-כך, רשאי לבטל את החוזה.'

סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי:

'מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. לעניין זה ״הטעיה״ - לרבות אי-גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.'

11. כאשר נמנע מידע חשוב מאחד הצדדים להסכם, מהווה הדבר מצג שווא (ע״א 494/74 חברת בית החשמונאים ואח׳ נ׳ דוד אהרוני, פ״ד ל(2), 141, 144 (1976)). סעיף 15 לחוק החוזים מטיל חובת גילוי רחבה על צד לחוזה (ע״א 838/75 ספקטור נ׳ צרפתי, פ״ד לה(1), 231, 238 (1977)). את סעיף 15 לחוק החוזים יש לקרוא יחד עם סעיף 12 לחוק החוזים המטיל חובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב (ע"א 248/77 בנק הפועלים בע״מ נ׳ גרבורג בע״מ ואח׳, פ״ד לב(1), 253, 256 (1977)).

12. כמו-כן נקבע כי: ״מקום שקיימים יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים, שם גם קיימת חובת גילוי מיוחדת: חובה מקיפה ועמוקה במיוחד״ (ע"א 9019/99 מרילין קינסטלינגר ואח׳ נ׳ רחמים אליה ואח׳, פ״ד נה(3), 542, 454 (2001)).

13. במקרה דנן, היתה על המנוח חובה לספר למבקש פרט מהותי זה, דהיינו שהוא ערך מספר שבועות קודם לכן צוואה שבה הוריש את כל עזבונו למשיבה. משלא עשה כן, זכותו של התובע לבטל את ההסכם, דהיינו את כתב ההסתלקות.

14. יצויין כי לבקשת המבקש זומן לעדות עו״ד יזרסקי שערך את תצהירי ההסתלקות ובפניו הם נחתמו. עדותו של עו״ד יזרסקי שהוא עד חיצוני, היתה חשובה מאוד לבירור נסיבות החתימה. אולם, המשיבה התנגדה בכל תוקף ובנחרצות לוותר על החסיון של המנוח (עמ' 18 שורות 17-15 ועמ' 21-20) ולפיכך, נמנע מעו״ד יזרסקי להעיד בהליך זה. לא היתה כל סיבה עניינית לעמידת המשיבה על החסיון והיא לא נתנה כל הסבר לעמדתה זו. עובדה זו עומדת לחובתה של המשיבה ופועלת כנגדה.

15. זאת ועוד: כאשר מדובר במחלוקת שעניינה בירור זהות יורשיו של אדם, הרי שלצורך בירור שאלה זו, לא יכול היורש להיתלות בחסיון אדם שהוא טוען להיות יורשו, כאשר טוען הצד השני כי אף הוא יורש של אותו אדם ויש לו זכויות בעזבון המנוח, לרבות בזכות לחסיון. כל עוד לא ברור מי היורשים, לא יכול אחד מהיורשים הפוטנציאלים לאחוז בטענת החסיון שהיתה למנוח. כפי שאומר כב' השופט (בדימוס) ד״ר גבריאל קלינג בספרו אתיקה בעריכת דין (2001), עמ' 422-421:

'השאלה מתעוררת לעיתים, קרובות בשעת בירור מחלוקת בדבר הזכאות לירושה. אם יאמר כי הזכות לחסיון עוברת ליורשים, והם אלו הרשאים לוותר עליה, אין בכך במקרים רבים כדי לקדם את הפתרון, שכן הסרת החסיון דרושה כדי לברר מי יזכה בירושה. יש כמה דרכים לחרוג מהמעל השוטה. ניתן להניח, כי המנוח התכוון שהחסיון יעמוד רק כל עוד הוא בחיים. כאשר עורך-דין משמש כעד לצוואה, ניתן לסבור שהמצווה לא התכוון שעורך-הדין יהיה קשור בחסיון. דרך נוספת היא לומר, שכל עוד חלוקים בעלי הדין בשאלה מי היורש, אין מי שיכול לטעון לחסיון. הדרכים להביא להסרת חסיון של המנוח מלאכותיות, והן פרי הצורך לוותר על החסיון לפני שהוכרע מי הזכאי לוותר עליו. נראה כי הגישה השוללת קיומו של חסיון לאחר המוות שוללת את הצורך לילך בדרכים עקלקלות.'

16. במקרה דנן, שאלת תוקף ההסתלקות ותוקף צוואת המנוח עומדת במחלוקת ולפיכך, כל עוד לא ברור מי היורש, לא נטען להשתמש בטענת החסיון. זאת, במיוחד שמדובר בזכות של אדם שהלך לעולמו וזכותו לחסיון חלשה יותר. כפי שקבעה כב' סגנית הנשיאה השופטת נילי מימון בתיק עז' 43032/00 עזבון המנוח א.פ. ואח׳ נ׳ מ.פ. ואח׳, תק-של 2008(1), 187 (ניתן ביום 10.01.08):

'זכות החסיון העוברת ליורשי המנוח פחותה בעוצמתה מכפי שהיה בחיי המנוח... אם ממכלול הנסיבות נראה כי אין טעם מיוחד ולא היה גילוי רצון מצד המנוח שמידע כאמור ימשיך להיות חסוי, הרי שהאינטרס של גילוי האמת וניהול משפט הוגן יש שיגברו על זכות החסיון... אף מחלוקת זו בין היורשים מחלישה את עוצמת החסיון שנותרה לאחר פטירת הלקוח ונראה שהרצון לשמור על החסיון איננו נובע בשלב זה מהרצון להגן על האינטרס או פרטיותו של המנוח, כי אם להגן על האינטרס של היורשים המתנגדים להסרת החסיון בסכסוך שביניהם לבין היורש האחר... נוכח מכלול האמור נראה כי חסיון עו״ד לקוח לאחר פטירת הלקוח הינו חסיון יחסי ולא מוחלט כבחיי המנוח... ההכרעה בדבר קיומו של חסיון לאחר פטירת הלקוח נתונה לבית-המשפט, והוא יכריע בה, בין היתר על-סמך שיקולים כגון כבוד המת ופרטיותו. אין מדובר עוד בחסיון מוחלט. עוד ייאמר כי למעשה כשמדובר במחלוקת בין יורשים - היורשים את זכות החסיון מהמנוח ... הרי מדובר ביורשים העומדים זה מול זה ומשכך מדובר למעשה בגילוי מידי של הלקוח עצמו, והרי אין חסיון מפני הלקוח עצמו... זכות זו היא זכות עקיפה ומוחלשת, ובמיוחד כשהיא ניצבת אל מול זכותם של הנתבעים לגילוי האמת וזכותם למיצוי ההליך המשפטי המתנהל נגדם ולמעשה המדובר באינטרסים של התובעים עצמם מול אינטרס של הנתבעים עצמם ולא של המנוח.'

ראו גם: ת״א (ת״א) 1088/87 תם נ׳ תם, פ״מ התשנ״ב(א), 66, 68 (1990).

17. לו היה יודע המבקש שהוא מנושל מעזבון אביו, הוא לא היה מסתלק מעזבון אימו ולפיכך ההסתלקות בטלה אם לא מחמת הטעיה מצד המנוח אזי לפחות מחמת טעות. כפי שהעיד המבקש: ״אם הייתי יודע שיש צוואה הייתי מקבל את החלק של אמי״ (עמ' 32 שורה 18).

18. לפיכך, אני קובע כי ההסתלקות של המבקש בטלה ולפיכך יש לתקן את צו הירושה ביחס לעזבון האם ולמבקש מגיע רבע מעזבונה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם ניתן לבטל הסתלקות עקב טעות או הטעיה?