botox
הספריה המשפטית
הסכמי חלוקת נכסי עזבון בין יורשים - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הסתלקות מנכס מסויים בצוואה

צוואת מנוח מדברת בעד עצמה, וגוברת על כל אמירה אחרת, נוגדת, שנאמרה בדרך שאיננה דרך של ירושה. מתן צו קיום צוואה לצוואה זו מהווה מעשה-בי-דין, וסותמת את הגולל על כל טענה אחרת.

חתימת יורש על תצהיר "הסתלקות" מנכס מסויים - בעבר - משמשת אסמכתא לכך שהוא יורש על-פי הצוואה גם את הנכס שבנידון {תמ"ש (ת"א-יפו) 10890/00 שילה אליהו נ' שילה לאה, תק-מש 2002(3), 142 (2002)}.

הסתלקות כזו כשלעצמה איננה תקפה משני טעמים.

ראשית, ההסתלקות היא מנכס מסויים. דבר שאיננו אפשרי לנוכח הוראת סעיף 6 לחוק הירושה {ראה לעניין זה ע"א 834/75 זיק נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 662 (1978); ע"א 516/80 לשינסקי ואח' נ' משה שפירא, פ"ד לו(4), 337, 341 (1982)}.

שנית, בפרט כשמדובר בהסתלקות שאינה מהווה חלק מצו קיום הצוואה. לא זאת אף זאת, הסתלקות שלא הוגשה לרשם הירושה ו/או לבית-המשפט כאילו אינה קיימת. תקנה 16 לתקנות הירושה קובעת כי המסתלק, הוא עצמו, יגיש את הודעת ההסתלקות. כאשר ההסתלקות איננה חלק מצו קיום הצוואה, המהווה לכשעצמו מעשה-בית-דין, לא ניתן לטעון כי היורש איננו רשאית לחזור בה מההסתלקות. בנסיבות אלה, גם שאלת גמירות-דעתו של היורש בעת החתימה על תצהיר ההסתלקות אינה רלבנטית.