חוזה למראית עין - מבוא

המונח "מראית עין" מוגדר במילון אבן שושן (המילון החדש, מהדורת 2007) כך: "כלפי חוץ כדי שיראה כך בעיני זרים". נהוג לומר כי חוזה למראית עין הוא חוזה שבו "מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה".

בחוזה למראית עין מתקיימת אי-התאמה מכוונת בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת בחוזה שכרתו כלפי חוץ, לבין רצונם האמיתי. לפי רצונם האמיתי של הצדדים, לחוזה שכרתו למראית עין אין תוקף מחייב {ע"א 6295/95 בוחסירה נ' בוחסירה, פ"ד נ(1), 259, 261 (1996) (להלן: "עניין בוחסירה");ע"א 4305/10 מזל אילן נ' יוסף לוי, תק-על 2012(2), 6965 (2012) (להלן: "עניין מזל אילן"}.

סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים" או "החוק"), מסדיר שתי מערכות יחסים: האחת, בין הצדדים לחוזה לבין עצמם, והשניה, בינם לבין צד שלישי. ביחסים שבין הצדדים החוזה למראית עין בטל. בטלות זו נובעת מהתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים, שהסכימו כי למצג החוזי הפיקטיבי שיצרו לא יהיה תוקף ביניהם {ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.02.11) (להלן: "עניין חזן"), בפסקה 24}.

דווקא הגשמת כוונתם מחייבת שלא להקנות לחוזה תוקף שהם עצמם לא התכוונו להקנות לו {ע"א 53/86 סולל נ' צוקרמן, פ"ד מב(2), 625, 630 (1988) (להלן: "עניין סולל")}. נוכח רציונל זה, מובנת מאליה בטלותו מעיקרא של חוזה למראית עין, שהרי מיסודו לא היה לו תוקף ולא יכול שיהיה לו תוקף ביחסים שבין הצדדים לו.

לכן נאמר כי, חוזה למראית עין כלל "איננו חוזה" אלא "צל של חוזה" או "גולם של חוזה" {גד טדסקי "חוזה למראית עין ודבר פסלותו" משפטים ח 507, 510 (1977) (להלן: "טדסקי"}, וככזה אינו אוצר בתוכו כוח לשנות זכויות וחובות.

לכלל זה קיים סייג הקבוע בסיפה של סעיף 13 לחוק החוזים, ומקנה תוקף בתנאים מסויימים לזכויות שרכש אדם שלישי בהסתמך בתום-לב על החוזה {עניין מזל אילן"}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוזה למראית עין - מבוא