חילוט לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973

1. הדין
סעיפים 35 עד 36ט לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובעים כדלקמן:

"35. חילוט חובה
הורשע אדם בעבירה לפי פקודה זו או תקנות לפיה, יצווה בית-המשפט על חילוטם של הסמים המסוכנים, המקטרות והכלים האחרים שלגביהם נעברה העבירה, והם יושמדו או ייעשה בהם בדרך אחרת, הכל כפי שייראה לבית-המשפט.

36. חילוט רשות (תיקון התשמ"ט)
(א) הגיעו לידי המשטרה סמים מסוכנים או כלים שנועדו לשימוש בהם, רשאי בית-המשפט, לאחר שהוגשה לו תעודה כאמור בסעיף 31(5), לצוות על חילוטם וכן על השמדתם בכל עת גם אם לא הורשע אדם לגביהם, ובלבד שאם הוגש כתב אישום, לא יורה בית-המשפט על השמדת הסמים אלא לאחר שהעתק תעודה לפי סעיף 31(5) נמסר לנאשם או לסניגורו וניתנה להם הזדמנות לעשות בהם או לגביהם את הפעולות הנדרשות לפי דעתם כדי לסתור את ראיות התביעה לעניינם.
(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א), לא יורה בית-המשפט על השמדת סמים מסוכנים או כלים שנועדו לשימוש בהם אם מתנהלת חקירה נגד חשוד וטרם הוגש כתב אישום.

36א. חילוט רכוש בהליך פלילי (תיקון התשמ"ט)
(א) הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים, יצווה בית-המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא:
(1) רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה;
(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.
לעניין פסקאות (1) ו- (2):
"ביצוע העבירה" - לרבות ביצוע כל עבירה אחרת של עסקת סמים, אף אם לא הורשע בה הנידון, ובלבד שהיא קשורה לעבירה שבה הוא הורשע.
(ב) בית-המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על-פי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים ומשעשה כן - יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא-אם-כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט.
(ג) לא יצווה בית-המשפט על חילוט כאמור בסעיף זה אלא לאחר שנתן לנידון וכן אם הם ידועים לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו ולמי שטוען לזכות ברכוש (להלן: "הטוען לזכות ברכוש"), הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
(ד) טען אדם שאינו הנידון לזכות ברכוש כאמור בסעיף-קטן (ג), וראה בית-המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי; קבע בית-המשפט כן, יחולו בהליך האזרחי הוראות סעיף 31(6).
(ה) בקשת תובע לחלט רכוש לפי סעיף זה ופירוט הרכוש שאת חילוטו מבקשים, יצויינו בכתב האישום; נתגלה רכוש נוסף שאת חילוטו מבקשים, רשאי תובע לתקן את כתב האישום בכל שלב של ההליכים עד לגזר הדין.
(ו) הודעה על בקשת תובע לחלט רכוש תימסר לטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע.

36ב. חילוט רכוש בהליך אזרחי (תיקון התשמ"ט)
(א) נוכח בית-משפט מחוזי, על-פי בקשה של פרקליט מחוז, כי רכוש:
(1) שימש כאמצעי לביצוע עבירה לפי סעיפים 6 או 13 או כדי לאפשר ביצוע עבירה כאמור;
(2) הוא רכב ששימש כאמצעי לביצוע עבירה של עסקת סמים או כדי לאפשר ביצוע עבירה כאמור; או
(3) הושג במישרין או בעקיפין כשכר עבירה של עסקת סמים, או כתוצאה מביצוע עבירה כאמור - רשאי הוא לצוות על חילוטו גם אם לא הואשם או לא הורשע אדם בעבירה על-פי הפקודה (להלן: "חילוט אזרחי").
(ב) בקשת פרקליט המחוז תפרט את הרכוש שאת חילוטו מבקשים והודעה עליה תימסר למי שטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע.
(ג) המשיב בבקשה יהיה מי שטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע; קבע בית-המשפט כאמור בסעיף 36א(ד), יהיה גם הנידון משיב בבקשה לפי סעיף זה.
(ד) על החלטת בית-המשפט לפי סעיף זה ניתן לערער בדרך שמערערים על החלטה בעניין אזרחי.

36ג. סייגים לחילוט רכוש (תיקונים: התשמ"ט, התשס"ט (מס' 2))
(א) בית-המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום-לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה.
(ב) בית-המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א ו- 36ב אלא-אם-כן נוכח שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר.
(ג) בית-המשפט לא יצווה על חילוטם של מטלטלים שאינם ניתנים לעיקול לפי פסקאות (1) עד (6) לסעיף 22(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

36ד. ביטול חילוט (תיקון התשמ"ט)
(א) מי שטוען לזכות ברכוש שחולט לפי סעיפים 36א או 36ב (להלן בסעיף זה: "המבקש"), ולא הוזמן להשמיע את טענותיו לעניין צו החילוט, רשאי לבקש מאת בית-המשפט שציווה על החילוט - לבטל את הצו.
(ב) בקשה לביטול צו חילוט תהיה תוך שנתיים מיום מתן צו החילוט או תוך מועד מאוחר יותר שיקבע בית-המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן.
(ג) ביטל בית-המשפט את צו החילוט - יצווה על החזרת הרכוש למבקש או תשלום תמורתו מאוצר המדינה אם לא ניתן להחזיר את הרכוש או אם הסכים המבקש לקבל את תמורתו; ציוה בית-המשפט על תשלום תמורת הרכוש - יקבע בצו את סכום התשלום בהתאם לערכו של הרכוש בשוק החופשי ביום מתן צו החילוט או ביום מתן צו התשלום, לפי הגבוה שבהם; צו התשלום יינתן לא יאוחר מששה חדשים מיום שהחליט בית-המשפט לבטל את צו החילוט.
(ד) ביטל בית-המשפט את צו החילוט, רשאי הוא לצוות על תשלום דמי שימוש ברכוש בשל התקופה שהרכוש נלקח מהמבקש, וכן על תשלום פיצוי בשל נזק או פחת שנגרם לרכוש באותה תקופה.
(ה) צו להחזרת רכוש או צו התשלום יבוצעו בהקדם האפשרי ולא יאוחר מששים ימים מיום נתינתם.

36ה. ערעור (תיקון התשמ"ט)
ערעור של מי שטוען לזכות ברכוש שחולט לפי סעיף 36א וערעור על החלטת בית-המשפט לפי סעיף 36ד יהיו בדרך שמערערים על החלטה בעניין אזרחי, ואולם אם ניתנה ההחלטה בגזר דין והוגש ערעור על פסק-הדין, רשאי בית-המשפט שלערעור לשמוע גם את ערעורו של מי שטוען לזכות ברכוש.

36ו. סעדים לחילוט רכוש (תיקונים: התשמ"ט, התשע"ב (מס' 2))
(א) הוגש כתב אישום או הוגשה בקשה לחילוט אזרחי, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז המפרטת את הרכוש שאת חילוטו מבקשים, לתת צו זמני בדבר - מתן ערבויות מטעם הנאשם, או אדם אחר המחזיק ברכוש, צווי מניעה, צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט, לרבות הוראות לאפוטרופוס הכללי או לאדם אחר בדבר ניהול זמני של הרכוש (להלן בסעיף זה: "צו זמני"); לעניין זה, "בית-המשפט" - בית-המשפט שלפניו הוגשו כתב האישום או התובענה, לפי העניין.
(ב) בית-משפט מחוזי רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיף-קטן (א), בטרם הוגש כתב אישום, או בטרם הוגשה בקשה לחילוט אזרחי, על-פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז הנתמכת בתצהיר כי יש יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט; תקפו של צו זמני לפי סעיף-קטן זה יפקע אם לא הוגש כתב אישום תוך תשעים ימים מיום שניתן.
(ג) בית-המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיפים-קטנים (א) ו- (ב) גם במעמד צד אחד, אם סבר שיש חשש לעשיה מיידית ברכוש, שתכשיל את חילוטו; תקפו של צו זמני, שניתן במעמד צד אחד, לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ותוך תקופת תקפו של הצו; בית-המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד לתקופה נוספת שלא תעלה על עשרה ימים.
(ד) (1) על החלטת בית-משפט שלום לפי סעיף זה ניתן לערער לפני בית-משפט מחוזי אשר ידון בערעור בשופט אחד; על החלטת בית-משפט מחוזי לפי פסקה זו ניתן לערער לפני בית-המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית-המשפט העליון; בית-המשפט העליון ידון בערעור כאמור בשופט אחד.
(2) על החלטת בית-משפט מחוזי לפי סעיף זה כערכאה ראשונה ניתן לערער לפני בית-המשפט העליון שידון בערעור בשופט אחד.
(3) ערעורים לפי סעיף זה יוגשו בתוך שלושים ימים מיום שהודעה ההחלטה למערער.
(ה) ציווה בית-המשפט כאמור בסעיפים-קטנים (א) או (ב), ולא חולט הרכוש, רשאי בית-המשפט להורות שמי שניזוק בשל צו כאמור יפוצה מאוצר המדינה.

36ז. חילוט רכוש אחר (תיקון התשמ"ט)
הורה בית-המשפט על חילוט רכוש, כאמור בסעיפים 36א או 36ב והרכוש לא אותר או שהועבר לקונה בתום-לב או שהוברח או שפוחת ערכו במעשה או במחדל של הנידון או שעורב ברכוש אחר ולא ניתן לחלקו בלא קושי, וכן לפי בקשת הנידון - רשאי בית-המשפט לצוות על חילוט רכוש אחר של הנידון, השווה בערכו לרכוש שעל חילוטו הורה; לעניין סעיף זה, "הנידון" - לרבות מי שנגד רכושו ניתן צו חילוט לפי סעיף 36ב.

36ח. ניהול הרכוש המחולט והשימוש בו (תיקונים: התשמ"ט, התש"ס, התשס"ד, התשע"ב (מס' 4))
(א) החלטת בית-המשפט על חילוט לפי פקודה זו תהיה אסמכתא בידי האפוטרופוס הכללי לתפוש את הרכוש המחולט; הרכוש שחולט, או תמורתו, יועבר לאפוטרופוס הכללי ויופקד על-ידיו בקרן שינהל בכפוף לתקנות שיותקנו לעניין זה.
(ב) שר המשפטים, והשר הממונה על חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשמ"ח-1988, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, יקבעו בתקנות את דרכי הנהלת הקרן שהוקמה לפי סעיף-קטן (א), את השימוש שייעשה בנכסי הקרן ואת דרך חלוקתם למטרות אלה:
(1) תשלום הוצאות הליכי החילוט והעשיה בנכסים;
(2) ביצוע תפקידי הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול לפי חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשמ"ח-1988;
(3) תשלומים על מידע, עזרה באכיפת הפקודה או גילוי רכוש בר-חילוט;
(4) תשלומים לפי סעיף 36ד(ג) ו- (ד);
(5) ביצוע תפקידי המשטרה והמכס לפי פקודה זו ולפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, לרבות חילוט רכוש לפי החוקים האמורים;
(6) ביצוע תפקידי הרשות המוסמכת לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, וכן מימון מאגר המידע לפי החוק כאמור.

36ט. תקנות לעניין חילוט (תיקון התשמ"ט)
שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, יקבע בתקנות הוראות בדבר סדרי דין בעניין בקשה לצו חילוט בהליך פלילי או אזרחי, הליכים לשמיעת התנגדויות לחילוט, בקשה למתן סעדים לשמירת רכוש, ערעור, לרבות מועדי ערעור, וכן בדבר הדרכים למימוש החילוט, לניהול הנכסים ולמתן הודעות לבעלי עניין ברכוש, ולרבות כל עניין אחר הדרוש לביצוע הוראות פקודה זו לעניין חילוט."

2. כללי
סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים מסמיך את בית-המשפט להורות על חילוט רכוש, בין-היתר, מקום שבו שימש הרכוש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה. החילוט אינו מוגבל לרכושו של הנידון בביצוע העבירה. מכוח סעיפים 36א ו- 36ב לפקודה ניתן לחלט גם רכוש של אדם אחר, ככל שמדובר ברכוש "נגוע" אשר שימש לביצוע העבירה. טווח רחב זה שקבע המחוקק בפקודת הסמים המסוכנים לעניין החילוט נועד להבטיח כי החוטא בעבירות סמים לא ייצא נשכר, וכי גם מי שידע שרכושו שימש כאמצעי לביצוע עבירה - בין אם היה בבעלותו ובין אם נרכש על ידו לאחר-מכן - יאבד את זכויותיו ברכוש "נגוע" זה (ראו: דברי ההסבר בה"ח תשמ"ח, 240). בכך הדגיש המחוקק את חשיבותו הרבה של אינטרס הציבור בניהול מלחמה יעילה בנגע הסמים, גם אם הוא מתנגש באינטרס הקניין של הפרט כבעל הזכויות ברכוש. עם-זאת, על-מנת לאזן ככל הניתן בין אינטרסים אלה ולהבטיח כי החילוט לא יפגע באופן בלתי-מידתי או בלתי-צודק בזכויות קנייניות, ניתנה לטוען לזכות ברכוש כאמור, הזדמנות להשמיע את דברו וסעיף 36ג(א) לפקודה מוסיף וקובע לעניין זה כי בית-המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום-לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה.

כפי העולה מלשון סעיף 36ג(א) הנ"ל, נטל השכנוע לצורך הוכחת ההגנה הקבועה בו מוטל על הטוען לזכות ברכוש (ראו ע"פ 7376/02 ו- ע"א 7338/02 כהן נ' מ"י, פ"ד נד(4), 558). על-מנת להרים נטל זה לא די לו לטוען כי יוכיח שלא ידע בפועל שהרכוש שימש לביצוע העבירה. עליו להראות כי לא יכול היה לדעת שהרכוש שימש לביצוע עבירה או הושג בעבירה והמבחן הוא מבחן אובייקטיבי.

החילוט הינו אחד האמצעים שהעניק המחוקק בידי בית-המשפט ככלי במלחמת החורמה בנגע הסמים. במערכה ממושכת וקשה זו ניתנו בידו של בית-המשפט גם אמצעי אכיפה כלכליים המכוונים אל עברייני הסמים ואל מי שאפשרו בדרך כלשהי את ביצוע העבירה או הקלו עליה. כך, למשל, כאשר מדובר במי שרכבו שימש לביצוע עבירת סמים או איפשר ביצועה (סעיף 36ב(א)(2) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973. להלן: "הפקודה"). השימוש בדרך זו, לטעמי, יש לו חשיבות מיוחדת הן מפאת היבטיו ההרתעתיים, הן מבחינת הפגיעה שלו בתשתית הכלכלית והכללית שאפשרה את הפצת הסם. הן מבחינת פגיעתו בתמריץ לעסוק בעבריינות זו, הן מבחינת פגיעתו בנכונות של אחרים להושיט לעבריין הסמים כל סוג של סיוע או אפשור תנאים שיקלו על ביצוע העבירה. מבטאים את ייחודו של אמצעי זה הדברים הבאים:

"... חילוט אינו עונש; במשמעותו המובהקת של מושג זה; ותכליתו אינה "עונשית", אלא "הוצאת בלעו של גזלן מפיו"...חילוט - נוטל מן הנידון רכוש שהושג בעבירת סמים ללא קשר לערכו ולשיעורו, כרכוש שאינו שייך לו אלא מוחזק על ידו שלא כדין... לחילוט - כמוסבר בדברי ההסבר להצעת החוק - ערך מרתיע ממדרגה ראשונה; וזאת לא בשל עוצמת הפגיעה בכיסו של העבריין, אלא בשל כך שהוא מאיין את המניע הדוחף וממריץ לביצוע עבירות הסמים: רווח עצום על רקע של סיכון קל יחסית" (דברי השופט קדמי, ע"פ 7598/95 בן שטרית נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2), 385, 410 - 411).

המחוקק נכון היה, בקבעו את הוראות החילוט שבפקודה, להרחיב את מעגלי האכיפה לא רק למעורבים הישירים בביצוע עבירות סמים אלא גם לרכוש "נגוע בעבירה" (ראו דברי ההסבר לחוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), התשמ"ח-1988, ה"ח 1893). הרחבה זו יש בה, לטעמי, משום תרומה משמעותית למלחמה בסמים באשר יודעים אנו היטב כי לא אחת "מרחיקים" עבריינים אלה את עצמם מקישור לנכסים ששימשו בביצוע העבירה או שהם פרי העבירה. השימוש בחילוט כאמצעי אכיפה כלכלי הינו אם-כן בין הכלים החשובים והמרכזיים שנתן המחוקק בידנו ואין להירתע מעשיית שימוש בו במקרים המתאימים {ע"א 6702/04 גומעה מאזן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.11.05)}.
ב- ת"פ (יר') 1002/10 מדינת ישראל נ' ירון כהן, תק-של 2015(4), 124807 (30.12.2015)} נקבע:

"4. לעניין נטל הראיה נפסק בקשר דומה של חילוט אזרחי לפי חוק איסור הלבנת הון התש"ס-2000 כי "לצורך חילוט רכוש בהליך אזרחי על-פי סעיף 22 לחוק, נטל ההוכחה הוא כבהליך אזרחי, אך יש צורך 'בכמות ובמשקל של ראיות מעבר לכמות ולמשקל הנדרשים במשפט אזרחי רגיל' "
(ע"א 9796/03 חביב שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, על-פי דעת הרוב מפי המשנה-לנשיא כב' השופט חשין והשופטת, כתוארה אז, נאור)

הצדדים הסכימו כי נטל ההוכחה חל על המבקשת, וכי עליה להוכיח את טענותיה במאזן הסתברויות אך בנטל מוגבר (פרוטוקול עמ' 237)."

3. בית-המשפט קמא נקט משנה-זהירות בכך שדחה את הבקשות לחילוט בכל מקרה בו לא הוצגו די ראיות לכאורה המצדיקות את החילוט

ב- ע"פ 5680/15 {ניקלוא סעיד נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(4), 3376 (2015)} נדון ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בבקשה לחילוט זמני לפי סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

כנגד המערער הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים בגין עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בסם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, כולן בקשר לסם שמכר המערער לסוכן במסגרת מבצע משטרתי בשני מועדים שונים.

בכל אחד מהמועדים מכר המערער 50 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין. במסגרת כתב האישום ביקשה המשיבה להכריז על המערער כסוחר סמים, בהתאם לסעיף 36א(ב) לפקודה.
המשיבה הגישה במקביל לכתב האישום בקשה למתן צווי חילוט זמניים ולמתן הוראות לניהול רכוש, בהתאם לסעיף 36ו(א) לפקודה, המתייחסת לרכוש מגוון בו, בין-היתר, מלאי עסקי, כספים וחשבונות של עסק בשם עצי כבר יאסיף, מספר רכבים, סכומי כסף במזומן וזכויות המערער בבית משפחתו.

הרלוונטיות לערעור נוגעות לרכוש חברת עצי כפר יאסיף וכן לאחד הרכבים שנתפס ורשום על-שם אדם העוסק במסחר במכוניות. נקבע, לכאורה, כי החברה מצויה בשליטתו המהותית של המערער וכי חשבונותיה, רכושה והמלאי העסקי השייך לה נתפסו כדין.

עם-זאת, נקבע, כי ניתן לשחרר את המלאי העסקי של החברה בכפוף להפקדת סכום של 300,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, קרוב ל- 60% משווי המלאי כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט, וחתימה על התחייבויות צד ג' בערך כולל של 400,000 ש"ח. באשר לרכב האמור, נקבע כי ניתן יהיה לשחרר את הרכב בכפוף להפקדת 50% מערכו, ובתוספת חתימה על התחייבויות צד ג' בערך של 120,000 ש"ח

חילוט רכושו של אדם שהורשע בעבירת סמים נע בשני מסלולים. המסלול האחד מתמקד במעשה העבירה, והשני בעושה העבריין. הנתיב הראשון מוסדר בסעיף 36א לפקודה.

קיומה של זיקה בין הרכוש מושא צו החילוט לבין העבירה. בהתאם, אין תמה כי הסעיף נוקט בלשון ציווי כך שעל בית-המשפט לצוות על חילוט, זולת קיומם של נימוקים מיוחדים. במסלול זה, הרכוש הינו תוצאה ישירה של העבירה.

בית-המשפט קבע, כי בית-המשפט קמא נקט משנה-זהירות בכך שדחה את הבקשות לחילוט בכל מקרה בו לא הוצגו די ראיות לכאורה המצדיקות את החילוט. כך בעניין כספים שנתפסו מידי אחיותיו של המערער, חלק מכספים שנתפסו בידי אביו, וזכויות במקרקעין המיוחסים למערער.
בית-המשפט קמא בחן את נסיבות המקרה בזהירות, תוך רגישות לכך שבקשת החילוט זמנית היא, מצד אחד, ולאינטרס הציבורי בחילוט זמני מהצד האחר.

4. לאור ההכרזה על הנאשם כסוחר סמים קמה חזקה כי כל רכושו הושג מביצוע עבירות סמים ועל-כן, יש להורות על חילוטו
סעיף 31 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"31. חזקות (תיקונים: התשל"ט, התשמ"ט)
במשפט נגד אדם על עבירה לפי פקודה זו או תקנות לפיה:
(1) הטוען שבידו תעודה, רישיון, היתר, רשומה או מסמך לעניין פקודה זו - עליו הראיה;
(2) היה המשפט על עבירה לגבי סם, חזקה על הנאשם שידע כי הסם הוא מסוכן, והטוען להגנתו שלא ידע על כך - עליו הראיה;
(3) מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השניה בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו - חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור;
(4) עדות עד מומחה בהתאם לתקנות שהתקין שר המשפטים על בדיקה מדגמית שנעשתה בסם, תהיה ראיה לעניין סוג הסם, משקלו, כמותו וצורתו, כל עוד לא הוכח היפוכה;
(5) הושמד סם מסוכן כאמור בסעיף 36(א), תהיה תעודה שניתנה בהתאם לתקנות שהתקין שר המשפטים על סוג הסם, משקלו, כמותו וצורתו והחתומה בידי שני עדים, ראיה לעניין הסם שהושמד, כל עוד לא הוכח היפוכה;
(6) קבע בית-המשפט לפי סעיף 36א(ב) שנידון הוא סוחר סמים:
(א) כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא-אם-כן הוכיח הנידון אחד מאלה:
(אא) האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים;
(בב) הרכוש הגיע לידיו או לידי בעליו לא מאוחר משמונה שנים שקדמו ליום הגשת כתב האישום בשל העבירה שעליה נדון;
(ב) כל רכוש שנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון ייראה כרכוש שלו אלא-אם-כן הוכיח שהרכוש הוא של זולתו, שאינו אחד האנשים המפורטים בפסקה (א)."

ב- ת"פ (י"ר) 8566-09-14 {מדינת ישראל נ' יאיר יצחק סגל, תק-של 2015(4), 54299 (2015)} בדירתו של הנאשם נמצא סכום של 4,400 ש"ח במזומן. הנאשם מכר סמים לשישה אנשים שונים במשך שישה חודשים. וכי גידל כמות נכבדה של סמים. הוכח באופן ברור, כי הנאשם הפיק רווחים מביצוע עבירות הסמים ועל-כן יש להכריז עליו כסוחר סמים.

לאור ההכרזה על הנאשם כסוחר סמים, על-פי סעיף 31(6)(א) לפקודת הסמים המסוכנים, קמה חזקה כי כל רכושו הושג מביצוע עבירות סמים ועל-כן יש להורות על חילוטו, אלא אם הוכיח הנאשם כי מקורו של הרכוש לגיטימי, או אם נמצאו נימוקים מיוחסים להמנע מהחילוט (סעיף 36א(א) לפקודה).

הנאשם לא הביא כל ראיה לסתור את החזקה ביחס למקורו של הכסף המזומן אשר נתפס בדירתו, ואף לא העלה כל טענה ביחס למקורו. משכך, יש לראות את הכסף כרכוש אשר מקורו בביצוע עבירות סמים. לפיכך, נקבע כי הכסף שנתפס יחולט. ראה גם ב- ע"פ 7378/02 {ירון כהן נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נז(4), 558 (2003)}

5. שחרור כספים שנתפסו לצורך חילוט עתידי
ב- רע"פ 6709/15 {דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ נ' משטרת ישראל, תק-על 2016(1), 3523 (21.01.2016)} נקבע:

"1. בפני בקשת רשות ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ד' מרשק-מרום) מכוח סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ)), בגדרה נתקבל ערר המשיבה על החלטת בית-משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' שרון), אשר הורה על שחרור כספים המגיעים למבקשת אשר נתפסו על-ידי המשיבה לצורך חילוט עתידי.

עתה אציג בתמצית את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע והליכים קודמים
2. במהלך שנת 2014 נחקרה בנמל אשדוד פרשה מורכבת, במסגרתה בוצעו לפי החשד, בין-היתר: עבירות שוחד, מרמה, הלבנת הון ועבירות מס (להלן: "הפרשה"). במסגרת החקירה המשטרתית נתפסו על-ידי המשיבה נכסים שונים השייכים למבקשת לצרכי חילוט עתידי בבוא היום. תוקפה של התפיסה הנ"ל הוארך בהסכמת הצדדים מעת לעת.

3. בתאריך 26.06.2014, בית-משפט השלום הנכבד (כב' השופט מ' קרשן) קבע במסגרת הסכמת הצדדים כי חשבון העו"ש של המבקשת ישוחרר לצורך המשך פעילותה, בעוד כספים שונים, הכוללים פיקדונות, מט"ח וממסרים דחויים יישארו כתפוסים בידי המשיבה לצרכי חילוט עתידי בבוא היום (להלן: "קופת החילוט"). הצדדים הסכימו במסגרת זו גם כי לא תינתה הוראות ספציפיות לגבי חובותיה של המבקשת לצדדים שלישיים, לרבות לנמל אשדוד. בית-המשפט השלום הנכבד ציין בהחלטתו הנ"ל כי הדבר נעשה במודע ותוך עריכת איזון בין צורכי החקירה והחילוט לבין צרכיה של המבקשת (ראו: החלטה מתאריך 26.06.2014, בפסקה 3).

4. בתאריך 23.10.2014, בית-המשפט השלום הנכבד (כב' השופט מ' קרשן) דחה את בקשת המבקשת לעיון חוזר ולשחרור כספים מתוך קופת החילוט. בהחלטה נקבע כי שני האורגנים המרכזיים במבקשת וכן המבקשת עצמה הם חשודים עיקריים בפרשה וכי לא נתקיימו התנאים המצדיקים עיון חוזר בהחלטות הקודמות. עוד נקבע שם כי ככל שהחשדות יתבררו כמוצקים ויוגש כתב אישום, הרי שבקשת חילוט במקרה זה תחשב מתבקשת.

5. בחלוף הזמן הליכי החקירה בפרשה הושלמו. בתאריך 10.06.2015 מסרה המשיבה למבקשת כתב חשדות רחב-היקף, הנפרש על פני כ- 40 עמודים, במסגרתו הודיעה על כוונתה להגיש כנגד המבקשת כתב אישום, בכפוף לשימוע, בגין עבירות: מרמה, שוחד והלבנת הון בגין הכנסות, שהן "רכוש אסור" בהיקף של למעלה מ- 22 מיליון ש"ח. בתאריך 11.08.2015 התקיים למבקשת שימוע בפני המשיבה ומעורבים נוספים בפרשה. המבקשת שטחה בשימוע את טענותיה. למיטב הידיעה, בשלב זה טרם הוגש כתב אישום בפרשה.

6. לאחר הגשת כתב החשדות הנ"ל המבקשת עתרה לבית-המשפט השלום הנכבד וביקשה כי ישוחררו מתוך קופת החילוט שני רכיבים כספיים בסך כולל של כ- 334,000 ש"ח (להלן: "הכספים") - על-פי הפירוט שלהלן:

(א) מקדמה שקיבלה המבקשת מרשות המיסים בגין נזקי מבצע "צוק איתן" בסך של כ- 258,000 ש"ח (נכון לתאריך 17.08.2015), אשר שולם לה בתאריך 14.01.2015 (הסכום עמד אז על-סך של 253,481 ש"ח). המבקשת נדרשה להשיב כספים אלו לרשות המיסים לאחר שהוברר, בדיעבד, שלא עמדה בקריטריונים להכרה בה כזכאית לפיצוי (להלן: "החוב לרשות המיסים").

(ב) פיקדון בסך של כ- 80,000 ש"ח (נכון לתאריך 17.08.2015), אשר, לטענת המבקשת, מכוון לצורך תשלום עתודת פיצויי פיטורין, פנסיה וביטוח חיים לעובדיה של המבקשת, לאחר שהוחלט על הפסקת פעילותה של המבקשת (להלן: "החוב לעובדי המבקשת").

7. בית-המשפט השלום הנכבד (כב' השופט מ' מזרחי) דחה את הבקשה לשחרור הכספים הנ"ל לאחר שהעובדות העומדות בבסיס הבקשה לא הוכחו כדבעי במסמכים (ראו: החלטות מתאריכים 23.06.2015 ו- 12.08.2015). המבקשת שבה ופנתה לבית-משפט השלום הנכבד (כב' השופט א' שרון) כשהיא מציגה מכתב מרשות המיסים בעניין החוב לרשות המיסים וכן מכתב מטעם רואה-חשבון המפרט את נתוני העובדים בחברה והתשלומים המגיעים להם. בתאריך 28.08.2015, בית-המשפט השלום הנכבד קבע ביחס לחוב לעובדי המבקשת, וחרף ההלכה שנקבעה ב- בש"פ 6817/07 סיטבון נ' מדינת ישראל (31.10.2007) (להלן: "פרשת סיטבון") כי מכיוון שעובדי החברה הם תמי-לב, הרי "שמידת הצדק מטה את הכף להיעתר לבקשה, על-מנת להבטיח זכויותיהם המעין-קנייניות ולמנוע התדיינויות אזרחיות עתידיות רבות" (שם, בעמ' 3). בית-המשפט השלום הנכבד קבע עוד ביחס לחוב לרשות המיסים כי המשיבה לא מייחסת למבקשת מרמה בהקשר זה וכן אין לומר כי נעשה בכספים אלו שימוש שלא כדין. לנוכח האמור לעיל בית-משפט השלום הנכבד הורה על שחרור הכספים - כעתירת המבקשת.

8. בתאריך 16.09.2015 בית-המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופטת ד' מרשק-מרום) קיבל את ערר המשיבה על ההחלטה לשחרור הכספים הנ"ל. נקבע כי החלטתו של בית-המשפט השלום הנכבד נתקבלה על יסוד תשתית עובדתית חלקית ביותר, כאשר בנסיבות העניין לא נתקיימה עילה המצדיקה עיון חוזר. עוד נקבע כי לא הונחה בפני בית-המשפט השלום הנכבד תשתית עובדתית מספקת לפיה יש לפרוע את חובותיה הנ"ל של המבקשת דווקא באמצעות קופת החילוט. לבסוף, נפסק כי ההחלטה לשחרור הכספים איננה עולה בקנה אחד עם העיקרון שנקבע בפרשת סיטבון לפיו יש ליתן מעמד של בכורה לאינטרס הציבורי שבמסגרתו צריכה להנתן העדפה להמשך תפיסה צופת פני חילוט על פני כל צד ג' שאיננו אוחז בזכות קניינית, או מעין קניינית.

טענות הצדדים
9. בבקשה שלפני המבקשת עותרת כי תינתן לה רשות לערור ב"גלגול שלישי". המבקשת טוענת כי בנושא שהיא מעלה יש פסיקה סותרת בערכאות הדיוניות. זאת ועוד, לטענתה, המכלול מעורר שאלה כללית ביחס למשמעות ההלכה שנפסקה בפרשת סיטבון במצב בו טרם הוגש כתב אישום. המבקשת טוענת כי בשלב בו טרם הוגש כתב אישום, ראוי לנקוט בגישה "ליברלית" יותר, כלשונה, בהליכי התפיסה, כך שזכויותיהם של צדדים שלישיים תמי-לב - יגברו על זכותה של המשיבה בכספים מכוח חילוט עתידי.

10. בהחלטתי מתאריך 15.10.2015 הוריתי למשיבה למסור את תגובתה לבקשה. בגדר תגובתה - המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבה המבקשת לא הראתה מדוע יש לפרוע את חובותיה הנ"ל דווקא מתוך קופת החילוט ולא בדרך אחרת. זאת ועוד, המשיבה טוענת כי שאלת מעמדם של צדדים שלישיים בהליכי תפיסה זמנית הוכרעה כבר בהלכה שנקבע בפרשת סיטבון וכי הלכה זו יפה אף להליכים טרם הגשת כתב אישום. המשיבה מדגישה גם את השלב המתקדם בו מצויים ההליכים, את היקף החשדות הנרחב ואת הסכמות המבקשת לאורך ההליכים לתפיסה ולהארכת תוקפה.
דיון והכרעה
11. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובת המשיבה לה - לא מצאתי כי היא מגלה עילה לבירור עניינה של המבקשת בפני ערכאה שיפוטית שלישית. נסיבות הבקשה דנן נטועות כולן בעניינה הפרטני של המבקשת. המבקשת לא הראתה כי מתעוררת בעניינה שאלה משפטית, או כללית. היא אף לא הראתה נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות מתן רשות לערור, כדוגמת חריגה מסמכות, או פגיעה בלתי-מידתית בזכויותיה (השוו: בש"פ 5564/14 טננבאום נ' מדינת ישראל (18.09.2014); בש"פ 1001/15 פלוני נ' מדינת ישראל (08.03.2015); רע"פ 8390/15 מדינת ישראל נ' בר גיל (09.12.2015)). העובדה שאיזון האינטרסים שערכה הערכאה הדיונית בהקשר לנסיבותיה הפרטניות של המבקשת - בוטל בידי בית-המשפט המחוזי הנכבד אף היא איננה מהווה נסיבה חריגה המצדיקה מתן רשות לערור ב"גלגול שלישי". די בכך כדי להביא לדחייתה של הבקשה.

12. מעבר לדרוש, אוסיף כי גם לגופם של דברים דין הבקשה - להידחות. בהקשר זה אבהיר:

(א) סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון מסמיך את בית-המשפט להורות במקרה בו נאשם הורשע, לפי סעיף 3 או 4 לחוק זה - על חילוט רכושו של הנידון, בנוסף לכל עונש, בשווי הרכוש שנעברה בו עבירה, ששימש לביצועה או איפשר אותה, וכן בשווי רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה, או שיועד לשם כך. "רכושו של הנידון" מוגדר בסעיף 21(ב) לחוק - "כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו" (ראו: ע"פ 2010/12 מדינת ישראל נ' "יורו-צ'יינג", בפסקה 8 (20.03.2012)). מטרתו של החילוט הינה "לוודא כי חוטא לא יצא נשכר, כי בלעו הבלתי-חוקי של אדם יוצא מפיו, ולהודיע את העוברים על החוק ואת העבריינים-בכוח, שייעשה הכול כדי שלא יתקיים בהם הפסוק כי דרך רשעים צלחה" (ראו: ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, 421 (2005); עיינו גם לאחרונה: ע"פ 6145/15 פישר נ' מדינת ישראל, בפסקה 21 (25.10.2015); ע"פ 4456/14‏ קלנר ואח' נ' מדינת ישראל, בפסקה 114 (29.12.2015)).

(ב) סמכות התפיסה בטרם הגשת כתב האישום נדונה והוכרעה בפסיקתנו (ראו: בש"פ 5723/14 ‏טולוטו נ' משטרת ישראל, בפסקה 10 (03.11.2014); עיינו גם: סעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון, הקובע כי סמכויות החיפוש והתפיסה לפי הפסד"פ, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה; עיינו גם: סעיפים 32 ו- 39 לפסד"פ). כאשר נתונה בידי בית-המשפט הסמכות לחלט רכוש, כי אז תוקנה גם סמכות העזר לתפוס אותו רכוש ולהחזיקו עד להחלטה מה יעלה בגורלו (ראו: ב"ש (ת"א) 91455/02 פרקליטות מחוז ת"א נ' צין, בפסקה 5 להחלטתו של השופט א' שהם (11.07.2002)). סמכות התפיסה נועדה להבטיח את החילוט העתידי, אם וכאשר יורשע הנאשם. ב- בש"פ 342/06‏ חב' לרגו נ' מדינת ישראל (12.03.2006) בית-משפט זה עמד על מהותה של תפיסה לצורך חילוט עתידי:

"תפיסת חפץ לצורך חילוטו מאחר שהוכתם בכתם עבירה, בין כיוון ששימש לביצוע העבירה, בין שניתן כשכר בעד ביצועה, ובין שניתן כאמצעי לביצועה, צופה פני עתיד ההליך המשפטי וסיומו. תפיסה זו מיועדת לאפשר למערכת אכיפת החוק לממש את סמכות הענישה שניתנה בידי בית-המשפט לחלט חפץ הקשור בעבירה במסגרת העונש הנגזר על העבריין, ומשקפת את גישת המחוקק לפיה פגיעה בזכות הקניין לגבי חפץ שהוכתם בעבירה מבטאת עונש ראוי בנסיבות מתאימות..."
(שם, בפסקה 8)

תפיסת נכס לצורך חילוט עתידי כרוכה אמנם בפגיעה בזכות בעל הקניין ואולם כנגדה עומד אינטרס הציבור ומתחייב איזון הולם ביניהם. על בית-המשפט הדן בבקשה לשחרור חפץ, לשקול את הצורך בהמשך התפיסה, על-מנת להגשים את תכליתה, ולאזן שיקול זה, אל מול הפגיעה בזכות קניינו של הנפגע (ראו: רע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל (07.04.2009); רע"פ 1588/13 סובחי נ' מדינת ישראל (11.03.2013)).

13. בעניינו, המבקשת איננה חולקת על עצם סמכות התפיסה ואף לא כנגד סמכותו של בית-המשפט להארכת תוקף התפוסים (אשר החזקתם נתבקשה הן לפי הפסד"פ והן לפי חוק איסור הלבנת הון, עיינו: בש"פ 3190/14 ארזון נ' מדינת ישראל (25.06.2014); בש"פ 1001/15 פלוני נ' מדינת ישראל (08.03.2015)). המבקשת גם לא השיגה כנגד עילת התפיסה בנסיבות העניין - לצורך חילוט עתידי. כל בקשתה מכוונת להחרגת הכספים הנ"ל מגדרה של קופת החילוט. בפרשת סיטבון נקבע כי יש ליתן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי, בדמות אפשרות לחילוט עתידי על פני העדפת צד שלישי, אשר איננו מחזיק בזכות קניינית, או מעין קניינית ברכוש, וזאת אף אם מדובר בצד שלישי תם-לב: "תום-ליבו של זה אינו יכול להוביל לכך שבמסת נכסי החייב, ממנה יכולים נושיו להיפרע, ייכלל רכוש שזכותו של החייב בו פגומה מיסודה בשל כך שהושגה בעבירה" (בפסקה 52). על פני הדברים, הלכת סיטבון איננה מבחינה בין השלב שלפני ולאחר הגשת כתב אישום לצורך היקפה של תפיסה זמנית והשיקולים שיש להביא בחשבון לצורך כך (ראו: פרשת סיטבון, בפסקה 49). עם-זאת ובכל מקרה, שאלת היקפה של הלכת סיטבון איננה כלל מתעוררת פה ביחס לשני רכיבי הכספים התפוסים הנ"ל:

(א) ביחס לחוב לרשויות המס: המקדמה מטעם רשות המיסים שולמה למבקשת בתאריך 14.01.2015 לאחר תפיסת קופת החילוט (ראו: סעיף 2 למכתב מרשות המיסים מתאריך 28.01.2015). מקדמה זו הופקדה בחשבון העו"ש של המבקשת ובשלב זה לא התברר מה נעשה בה. המבקשת לא הראתה, לא בפני הערכאות הדיוניות ולא במסגרת הבקשה שבפני, מה השימוש המדוייק שנעשה על ידה בכספים שקיבלה מרשות המיסים, ובפרט, מדוע עליה לפרוע חוב זה דווקא באמצעות קופת החילוט ולא על-ידי מקור כספי אחר.

(ב) ביחס לחוב לעובדי המבקשת: בית-משפט זה עמד לא אחת על חשיבותן הרבה של זכויותיהם הסוציאליות של עובדים והצורך בהגנתן בהקשרים שונים (ראו למשל: דנג"ץ 5967/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כהן (14.04.2013); בג"צ 2944/10 קוריצקי נ' בית-הדין הארצי לעבודה (13.10.2015). עם-זאת, אף ביחס לתשלום החוב לעובדי המבקשת - המבקשת לא הראתה מדוע תשלום רכיב זה חייב להתבצע דווקא באמצעות קופת החילוט ולא באמצעות אפיק כספי אחר. אציין כי ב"כ המבקשת נשאל בשעתו בהקשר זה, ולא סיפק תשובה המניחה את הדעת (ראו: פסקה 14 להחלטה). הדברים מודגשים בענייננו בו המשיבה תפסה רק חלק מנכסיה של המבקשת, כאשר מנגד, היקף החשדות כנגד המבקשת, כמו גם סכום החילוט העתידי שעשוי להתבקש בבוא היום - הוא רב ביותר. בנסיבות אלו - לא מתעורר צורך לדון בשאלת הסיווג הקנייני המדויק של הכספים ואף לא בהיקף תחולתה של ההלכה שנקבעה ב-פרשת סיטבון במקרה זה ושאלות הנגזרות מכך.

14. לאור המקובץ לעיל - לא מצאתי כי המבקשת באה בגדר החריג המצדיק כי תינתן לה בקשת רשות לערור. אשר-על-כן - הבקשה נדחית."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חילוט לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973