botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לדיני חילוט, תפיסה וכינוס נכסים במשפט הישראלי

הפרקים שבספר:

כונס נכסים על-פי תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 - מבוא

הסעד של מינוי כונס נכסים, כסעד דיוני המבוקש באופן זמני או קבוע, הוא על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "תקנות סד"א" או "התקנות").

המדובר בפרק כ"ח סימן ג', שעניינו מינוי כונס נכסים לצורך ביצוע פסק-דין בפיקוח בית-המשפט, כחלק מניהול ההליך האזרחי.

נדגיש כי על-אף שסעיף 388 שעניינו מינוי הכונס, נמצא תחת הפרק של הסעדים הזמניים, נראה להלן כי מינוי זה יכול שיהיה זמני - לצורך שמירת הנכס עד להכרעה, או קבוע למימוש הנכס, לפי החלטת בית-המשפט.

כך גם נקבע ב- ע"א 4111/97 {יעקב שם טוב נ' באבזדה מורטזה, תק-על 99(2) 909 (1999)} מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן:

"מינוי כונס נכסים על-ידי בית-המשפט אפשרי הוא בין לפני מתן פסק-הדין ובין לאחר שפסק-הדין ניתן, כפי שניתן ללמוד מתקנה 388(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984... בשני המקרים רשאי בית-המשפט להורות על מינוי כונס נכסים, אלא, שתפקידיו שונים שוני מהותי בכל אחד ממקרים אלו ושיקול-הדעת השיפוטי המופעל בגדרה של הסמכות למנותו, מודרך אף הוא על-ידי שיקולים שונים. קו פרשת המים העובר בין השלב שלפני מתן פסק-הדין ובין השלב שלאחריו יוצר הבחנה פונקציונלית ברורה באשר לסמכות להורות על מינוי כונס נכסים ולתכלית שבבסיס המינוי."

ב- ע"א 593/76 {שרה ויצחק איילון נ' ועד הבית מרחוב מורדי, פ"ד לא(1), 808 (1977)} קובע כב' השופט חיים כהן כי:

"לא הרי כונסי נכסים על-פי אגרות-חוב כהרי כונסי נכסים שנתמנו לפי תקנה 264 לתקנות סדר הדין (כיום תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 - הוספה שלי ק.פ.ז.), שאלת סמכויותיהם נובעות מאגרת-החוב שנעשתה בידי החברה עצמה, וביניהן בדרך-כלל גם הסמכות לפעול כשלוחי החברה ולחייב אותה (ראה: Palmer's Company Precedents (15th ed. part 3) pp. 281-2), ואילו אלה סמכויותיהם נובעות מצו בית-המשפט בלבד."

כך גם נקבע כי:

"סמכויותיו של הכונס מתגבשות בעת מינויו לפי הפעולה הנדרשת; יש ותפקידיו של הכונס מוגבלים לעניין אחד (כגון מינויים של כונסי נכסים למימוש אג"ח של חברה מכוח פקודת החברות), ויש שתפקידו של הכונס מורכב וממושך כגון במקרה בו עליו לבצע פעולות ניהול להשלמת פרוייקט בניה."
{ראה ע"א 846/75 עוניסון נ' דויטש, פ"ד ל(2), 398 (1976)}