שכר

1. הדין
תקנה 389 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"389. שכר
(א) בית-המשפט או רשם שהוא שופט רשאי לקבוע, בצו כללי או מיוחד, את שכר שירותיו של כונס הנכסים וכיצד ועל מי לשלמו.
(ב) מינה בית-המשפט או הרשם עובד המדינה לשמש כונס נכסים, ישולם שכרו לאוצר המדינה, אך באישור נציב שירות המדינה רשאי הוא לקבל שכר מיוחד בעד טרחתו."

2. כללי
שכרו של מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט, ובכלל זה מנהל מיוחד כבמקרה דנן, נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט שמינהו.

קביעת שכרו של המנהל המיוחד לא צריכה להתבצע על-פי תקנה 258יב1 לתקנות סד"א, אלא על-פי סעיף 389(א) לתקנות סד"א {רמ"ש (חי') 30919-07-15 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.09.15)}.

תקנה 389 לתקנות סד"א מותירה בידי הערכאה שיקול-דעת רחב המחייב, בהיעדר קביעה אחרת בתקנות סד"א, את שקילתו של מכלול השיקולים הנוגעים בדבר.

עם אלה נמנים, בפרט, שיפויו ההולם של כונס בגין עבודה שעבד וטרחה שטרח; הבטחת תמריץ לביצועם התקין של הליכי-כינוס; וענינם של מושאי-הכינוס בתמורה הולמת לזכויותיהם ובשמירה על זכותם הקניינית {ת"א (ת"א) 32391-06-11 שושנה אלעזר נ' יוסף בסיס, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.03.15)}.

ב- ת"א (יר') 3485/09 {תום קפלן נ' קבוצת פי סי אי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.10.11)} צויין כי תקנה 389(א) לתקנות סד"א מורה, כי בית-המשפט או רשם שהוא שופט רשאי לקבוע, בצו כללי או מיוחד, את שכר שירותיו של כונס הנכסים וכיצד ועל מי לשלמו.

3. מהו שכר-הטרחה שיש לפסוק לכונס הנכסים לפירוק שיתוף במקרקעין, שרשם בית בפנקס הבתים המשותפים?
ב- ע"א (יר') 1755-01-14 {עזבון המנוח משה חי בראשי ז"ל נ' עורך-דין עודד פלדמן, כונס נכסים, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.11.14)} נדונה השאלה מהו שכר-הטרחה שיש לפסוק לכונס הנכסים לפירוק שיתוף במקרקעין, שרשם בית בפנקס הבתים המשותפים?

בתחילה המערערים טענו כי שכר-הטרחה צריך לעמוד על 6,084 ש"ח בתוספת מע"מ {על-פי תעריף לשכת עורכי-הדין}, או 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כפי שהציע עורך-דין אחר, שהגיש הצעת מחיר, תמורת ביצוע הרישום האמור.

בהמשך טענו המערערים כי אמות-המידה לפסיקת שכר ראוי באופן כללי בעיקר ב- 20 השנים האחרונות "הופכת להיות מידתית, עניינית, מאוזנת ולא פורמליסטית" וכי אם היו צריכים לציין מהו שכר-טרחה אותו מבקשים לצורך רישום הבית המשותף, הרי מדובר ב- 3% מחלקו של התובע ולא משווי כל הנכס כולו, וכי יש להעמיד את שכר-הטרחה הראוי על-סך 30,000 ש"ח.

אחד המשיבים, עורך-דין פלדמן טען כי יש לחשב את שכרו של כונס הנכסים, על-פי אחוזים מתוך ערך הנכס, וכפי שפסק בית-משפט קמא, מבלי שהסביר כיצד הגיע לחישוב על בסיס ערך הנכס.

עורך-דין פלדמן, כונס הנכסים בתיק המאוחד, טען כי יש לתקן את החלטת בית-משפט קמא ולקבוע כי שכרו של כונס הנכסים יהיה שכר מוגדל, בשיעור של עד 15%, בצירוף מע"מ, אך לא פחות מאשר 12% בצירוף מע"מ, וזאת במקום 7% בתוספת מע"מ כפי שנקבע בהחלטה נשוא הערעור.

בית-המשפט המחוזי קבע כי פעילותו המקצועית של עורך-הדין מגוונת, כאשר גם הקריטריונים לקביעת שכרו מגוונים ושונים לפי העניין.

ישנם מקרים בהם השכר הינו לפי שעת עבודה, ללא קשר לנושא הטיפול, כשכל עורך-דין קובע לעצמו תעריף שונה, בהתאם למקצועיותו ולמומחיותו.

יש מקרים שבהם השכר נקבע על-פי היקף הטיפול בניהול הנכסים, כמו שכרו של מנהל עזבון או מפרק בחברה.

בעלי תפקידים אלה מכנסים את הנכסים שעליהם הופקדו, מנהלים אותם, דואגים להחזקתם, ואם מדובר בכספים - דואגים להשקעתם, ואם מדובר בנכסים אחרים - מטפלים במכירתם לצורך מימושם.

בעניינים אלה, נקבעו כללים בדין, כאשר בית-המשפט מוסמך להוסיף על האחוזים שנקבעו באותם כללים אם הוא משתכנע כי בפניו מקרה שבו היתה עבודה מיוחדת ויוצאת דופן, מעבר לרגיל.

הכונס טען כי יש לפסוק לו שכר-טרחה על-פי הקבוע בתקנות החברות {ראה תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם)}.
בית-המשפט פסק כי אין לקבל טענה זו, זאת, מאחר ועל-פי לשונן ותכליתן, תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם) חלות על בעלי תפקיד שמונו לפי פקודת או חוק החברות.

זה אינו המקרה.

עוד הוסיף בעניין זה בית-המשפט כי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם) חלות על תקבולי מימוש.

אף מבחינה זו הן אינן חלות על המקרה.

לא-זו-אף-זו, הכונס אינו מצביע על אסמכתא מחייבת העשויה לתמוך בטענתו.

בית-המשפט ציין כי בתיק דנן לא נקבע מראש שכר-טרחה, לא בדרך של שעות עבודה ולא באחוזים.

הטענה כאילו מדובר ברישום בית משותף גרידא, ועל-כן שכר-הטרחה הראוי הוא 507 ש"ח לחדר, לא מתאים לעניין דנן כלל ועיקר, לא לפי נוסחו של התעריף המינימאלי ולבטח לא בהתחשב בהיקף העבודה הרב של הכונס.

מאידך, נקודת המוצא של הכונס, כאילו מדובר באחוזים מערך הנכס, אין לה בסיס. אין מדובר במימוש נכס או במכירתו, אלא ברישום נכס כבית משותף, גם אם הדבר תחת הכותרת של אחת מדרכי הפירוק.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי יש לראות את פעילותו של כונס הנכסים כפעילות משולבת של רישום בית משותף, כולל הכנת המסמכים {תשריטים וכדו'} הסדרת תשלומי האיזון ותיאום בין עורכי-הדין, כולל בקשות לבית-משפט למתן הוראות וכולל הופעות בבית-משפט.
עוד הוסיף בית-המשפט כי הכונס לא הציג את היקף שעות העבודה שהשקיע בתיק, ולכן אין מנוס מהערכה כללית.

הכונס גם לא טען לשכר ראוי לפי שעות, כאשר ממילא אין בפני בית-המשפט נתון על גובה שכר-הטרחה לפי שעות, שגובה הכונס או משרדו, כולל התפלגות בין שכרו לשכר עורכי-הדין השכירים.

בסופו-של-יום, בית-המשפט קבע כי לא נותר אלא להפעיל את שיקולי השכל הישר, ניסיון החיים ואיזון בין השקעת העבודה, התועלת הכלכלית שנגרמה לצדדים והתוצאה החיובית של רישום הנכס כבית משותף, ולפסוק סכום גלובלי, שיהלום את נתוני תיק זה, והכל תוך ידיעה כי עדיין זכאי הכונס בשכר-טרחה במסגרת תיק ההוצאה לפועל בגין מימוש הדירה/הדירות של החייב, לאחר ביצוע רישום הנכס כבית משותף.

בית-המשפט מצא כי הסכום שיש לאמץ הוא 60,000 ש"ח {במקום 7% מערך הנכס כפי שקבע בית-המשפט קמא, דהיינו, 160,163 ש"ח בצירוף מע"מ}.

4. במה יש להתחשב בקביעתו של שכר-הטרחה של כונס הנכסים?
ב- ת"א (ת"א) 32391-06-11 {שושנה אלעזר נ' יוסף בסיס, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.03.15)} נדונו בקשתו של הכונס לפסוק לו שכר-טרחה מתוך חלקם של הנתבעים בתמורה, שנתקבלה במכירת המקרקעין.

בית-המשפט קבע כי שכר-הטרחה שביקש הכונס, בעניין דנן - עשרה אחוזים משווי השוק של המקרקעין, הקרוב בסכומו, בתוספת מע"מ, למיליון שקלים - הוא מופרז.

בית-המשפט קבע כי שכר-טרחה כפי שהתבקש יפגע במידה, העולה על המתחייב וההוגן, בקניינם של בעלי-הדין אשר יידרשו לשאת בו.

בכך אין למעט, ולו בקצת, ממאמציו הניכרים של הכונס וממגוון הפעולות שנדרש הוא לנקוט בהגעה אל תחנת-הסיום של פרשה זו.

בקביעתו של שכר-הטרחה יש מקום להתחשב במספרן ובטיבן של הפעולות הללו, כמפורט בהודעותיו של הכונס וכניכר מן התיק, במגוון הגורמים שאל-מולם הוא נדרש לפעול, בכך שהכונס הוביל בביטחה את ספינת הפירוק אל יעדה, בערכו הגבוה של הנכס הנדון, בחלוקתו של הנטל בין מספר בעלי-דין, ובהסכמים לעניין חלקיהם בשכר-טרחתו ככונס, שקשר עורך-הדין מיכאלי עם התובעת ועם נתבעת 7 בקנה-המידה, העולה מן הפסיקה, לקביעתו של שכר-הטרחה {ע"א 373/70 מרגוליס נ' בנק ארץ-ישראל בריטניה בע"מ, פ"ד כה(1), 273 (1971); ע"א 621/83 בנק לאומי נ' עורך-דין פינצ'וק, פ"ד מא(2), 660 (1987));

ראה גם לעניין תחושת-הצדק ובמצוות ההיגיון {ע"א 1755-01-14 עזבון בראשי ז"ל נ' עורך-דין פלדמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.11.14)}.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט העמיד את שכר-הטרחה על-סך של 500,000 ש"ח - שהם כשישה אחוזים משווי המקרקעין - בתוספת מע"מ כחוק.

5. האם ראוי ששכרו והוצאותיו של כונס הנכסים ישולמו ישירות על-ידי בעל הדין שביקש למנותו?
ב- ת"א (יר') 3485/09 {תום קפלן נ' קבוצת פי סי אי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.10.11)} נדונה השאלה האם ראוי ששכרו והוצאותיו של בעל התפקיד ישולמו ישירות על-ידי בעל הדין שביקש למנותו בהתאם לסיכום בין בעל הדין ובעל התפקיד, וכי לאחר-מכן ייפסק שיפוי בגינן במסגרת ההוצאות שנפסקו לאותו בעל דין.
זאת, מבלי שבית-המשפט עצמו יבדוק ויקבע את גובה השכר ואת היקף ההוצאות.

בית-המשפט קבע כי ככלל, דרך פעולה זו נראית בלתי-רצויה. כונס נכסים זמני ותופס נכסים זמני הינם בעלי תפקידים הממונים על-ידי בית-המשפט, ומשכך מהווים הם 'פקידי בית-משפט'.

בתורת שכאלה, מחוייבותם היא כלפי בית-המשפט ולא כלפי מי מבעלי הדין. הם אינם מהווים שלוחים של בעל הדין שביקש למנותם.

מעמדם זה של כונס ותופס הנכסים הזמני בא לידי ביטוי בתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעות כי בית-המשפט לא ימנה אדם כתופס נכסים או ככונס אם יש בינו לבין מי מבעלי הדין קשר אישי או מקצועי, זולת אם הסכימו בעלי הדין למינוי, או אם סבר שיש בכך צורך ולא יהיה בדבר כדי לפגוע בביצוע יעיל והוגן של הצו. מינוי שכזה ייעשה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מן הראוי שמעמדם של כונס ותופס הנכסים הזמניים יבוא לידי ביטוי גם בכל הנוגע לפסיקת שכרם והוצאותיהם. תשלום שכרו והוצאותיו של בעל התפקיד על-ידי בעל הדין שביקש למנותו יוצר קשר ביניהם, המעורר חשש מפני פגיעה באובייקטיביות של בעל התפקיד.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי, ככלל, מן הראוי ששכרו של כונס ותופס הנכסים הזמני והוצאותיו יוערכו וייקבעו על-ידי בית-המשפט, שיטיל על מי מהצדדים לשלמן וכי הן לא ישולמו לו ישירות על-ידי בעל הדין שביקש את מינויו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שכר