אחריות החייב מול כונס הנכסים וזכויות צד שלישי

למול חובת הכונס כלפי זכויות החייב קיימת כאמור חובה הדדית מצד החייב ומצד צד ג' כפי שקובעים סעיפים 57-56 לחוק ההוצאה לפועל:

"56. אחריותו של החייב כלפי כונס הנכסים
(א) החייב לא יעשה דבר שיש בו להפריע לכונס הנכסים במילוי תפקידיו, ימלא אחרי הוראותיו של כונס הנכסים בכל הנוגע לנכס שכונס הנכסים נתמנה לו, ויעשה למטרות המנויות בסעיף 54 כל דבר שלדעת כונס הנכסים מן הצורך הוא או מן התועלת שייעשה בידי החייב עצמו.
(ב) החייב ימסור לכונס הנכסים לפי דרישתו כל מסמך וידיעה שיש להם קשר לנכס האמור.

57. זכויות צד שלישי
טען צד שלישי שיש לו זכות בעלות או זכות אחרת בנכס שנתמנה לו כונס נכסים, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות לכונס הנכסים בדבר מילוי תפקידו לגבי אותו נכס בשים-לב לאותה זכות, ורשאי הוא להשהות פעולות בנכס כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לבית-המשפט לעניין זכותו; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את ההשהייה במתן ערובה להנחת-דעתו."

הוראותיו של סעיף 56 לחוק ההוצאה לפועל מחייבות את החייב להימנע מעשיית כל דבר אשר יש בו להפריע לכונס במילוי תפקידו, ויתרה-מכך, עליו למלא אחר הוראות כונס הנכסים בכל הנוגע לנכס שהכונס התמנה עליו ולעשות בעצמו כל דבר שעשוי לקדם את ניהול הנכס מימושו מכירתו או גביית הכנסות ממנו, אם כונס הנכסים סבור שקיים צורך או תועלת שפעולה כלשהי תבוצע דווקא בידי החייב עצמו. על שני הצדדים איפוא, לפעול לצורך ניהול יעיל ומניב רווחים של הנכס עד מכירתו במחיר מירבי {רע"צ (חי') 3752-02-15 סולי וואנו נ' שאול קלנר סוכנויות ביטוח בע"מ, תק-של 2015(1), 67404 (18.02.2015)}.

דוגמה ליישום סעיף זה הוא הבקשה הנדונה ב- רע"א 7783/00 {בנק הפועלים בע"מ נ' יאיר כהן ו- 3 אח', תק-על 2001(4), 135 (2001)}, היא הבקשה לבטל את הליכי כינוס הנכסים והליכי הוצל"פ אחרים הקשורים במימוש זכויות המשיבים 1 ו- 2, החייבים במשקם.

המשק נשוא המחלוקת נמסר לחזקתם של החייבים כברי-רשות מכוח "חוזה משולש" שצדדים לו הם המינהל כבעלים על המקרקעין, הסוכנות היהודית כחוכרת המקרקעין והאגודה השיתופית משמר איילון כמחזיקה במקרקעין במעמד של בת-רשות.

החייבים צברו חובות בשיעור של כ- 70,000 ש"ח כלפי הבנק ועל-כן מונה כונס נכסים מטעם הבנק על המשק במטרה לגבות את החוב במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

הסוכנות היהודית הגישה בקשה לביטול העיקול וכינוס הנכסים במשק בטענה כי זכויות הקניין במשק מצויות בידי הסוכנות בעוד החייבים הינם ברי-רשות בלבד, ואין בידיהם זכויות קניין בנכס שניתן לעקלן, ובוודאי כך מקום שהסוכנות לא נתנה הסכמתה לכך, כבעלת הזכויות בנכס.

נציג הבנק הציע כי הליכי הכינוס יימשכו בכפוף לכך שהצעדים הננקטים לעניין מכירת המשק כולו או בחלקו יובאו לידיעת הסוכנות היהודית ויקבלו את אישורה כתנאי מוקדם למימוש כל עסקה וכל מי שיחפוץ ברכישה כאמור יצטרך להצטייד בהסכמת הסוכנות לעסקה.

הסוכנות הסכימה לתנאים האמורים ועל יסוד הסכמה דיונית זו מחקה את בקשתה לבטל את העיקול וכינוס הנכסים על המשק.

חרף הסכמה דיונית זו, שלח בא-כוח הבנק הודעה לסוכנות כי במסגרת הליכי כינוס הנכסים המשק נמכר לתושב אחר במשמר אילון, באומרו כי אם הוא לא יתקבל על-ידי הסוכנות, החוזה יהא בטל ומבוטל.

הסוכנות הודיעה כי היא מתנגדת למכירה אך חרף התנגדותה חתם נציג הבנק על זכרון-דברים עם הקונה, שמכוחו אמור המשק לעבור לנכדו הקטין.

נציג הבנק אף פנה לראש ההוצל"פ בבקשה לאשר את המכר לקטין, בכפוף לאישור בית-המשפט המחוזי לעסקה עם קטין. בבקשה לראש הוצל"פ לא צויין דבר ביחס לתנאי שהוסכם בין הכונס לסוכנות לפיו העסקה טעונה אישור הסוכנות היהודית וראש הוצל"פ אישר את המכר בכפוף לאישור בית-המשפט המחוזי.

לאחר שהנכד הפך בגיר, חתם עמו נציג הבנק על הסכם מכר ביחס למשק וזאת בלא שצורף בו תנאי כלשהו בדבר הצורך בקבלת הסכמת הסוכנות לעסקה, הסכם זה הובא גם הוא לאישור ראש ההוצל"פ ושוב בלא שהובא קודם לכן לאישור הסוכנות. ביום 28.10.93 אישר ראש ההוצל"פ את המכירה. בעקבות זאת, נציג הבנק העביר את החזקה במשק ליהודה כהן וחילק את התמורה שקיבל מהמכירה בין הנושים השונים. רק ביום 08.11.93 פנה נציג הבנק לסוכנות לבקש את אישורה למכירה. בתגובה, הודיעה הסוכנות על התנגדותה למכר.

ראש ההוצל"פ החליט לבטל את הליכי כינוס הנכסים והליכים אחרים הקשורים במשק מן הטעם העיקרי כי זכותם של החייבים לגבי המשק הינה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה לאחרים ולא ניתן לעקלה ולממשה.

על החלטה זו פנה הבנק בבקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי. בדחותו את הבקשה קבע בית-משפט קמא כי בידי החייבים זכות אישית למשק שעבירותה מותנית באישור מראש ובכתב מהסוכנות. משכונס הנכסים בא בנעלי החייבים היה עליו לקבל את הסכמת הסוכנות מראש ובכתב לכל פעולה של העברת הנכס. נציג הבנק היה מודע לצורך בהסכמת הסוכנות ולא היה מוסמך לבצע את העסקה בלא אישור זה, ביודעו כי הסוכנות מתנגדת, ומתח ביקורת על כך שבלא אישור כנדרש, מסר את החזקה בנכס לאחר ואף חילק את התמורה בין הנושים. בית-המשפט קבע כי הכונס פעל תוך הפרת חובתו העיקרית לקבל את הסכמת הסוכנות מראש לעסקה, ויש לאמץ את החלטת ראש ההוצאה לפועל לבטל את הליכי הכינוס לעניין המשק הנדון.

בבקשת רשות הערעור טוען הבנק שלכל היותר, היה מקום להסיק כי העסקה לא נכנסה לתוקף כל עוד לא ניתנה הסכמת הסוכנות, אך אין בכך כדי לגרור ביטול הליכי הכינוס.

החייבים מתנגדים לבקשה מטעמים הקשורים לעצם החובות המיוחסים להם והיקפם של חובות אלה וטוענים כי צד ג', רוכש המשק עבור נכדו, היה יו"ר ועד מושב איילון ומנוע מלהשתתף במכרז, ומכל מקום היה מודע לחובה לקבל את הסכמת הסוכנות לעסקה.

הסוכנות גם היא מתנגדת לבקשה ומדגישה את דרך פעולתו של נציג הבנק כעומדת בניגוד מוחלט להתחייבותו המפורשת, פרי הצעתו הוא לקבל את הסכמת הסוכנות מראש לכל עסקה, ואת הפרת התחייבות זו, המגעת כדי חוסר תום-לב והיעדר נקיון כפיים.

כב' השופטת א' פרוקצ'יה דחתה את הבקשה בקובעה כי היא אינה מעלה שאלה המצדיקה דיון בערכאה שלישית.

בעניין כוחו המשפטי של החייב - וכונס הנכסים בנעליו - להעביר את זכויותיו במשק לצד שלישי בלא הסכמת הסוכנות היהודית, בהינתן תנאים ומגבלות המוטלים על המתיישב במשק, קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי:

"כאשר בעל קרקע מחכיר את הקרקע או נותן לאחר זכויות שימוש בה ומטיל על מקבל הזכות תנאים מוקדמים באשר לעבירות הזכות, כי אז לא יוכל מקבל הזכות להעבירה לאחר בניגוד לאותם תנאים. המגבלה בעבירות הזכות הופכת להיות חלק מהותי מהזכות שהוקנתה עצמה (ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל, פ"ד מג(1), 397, 404 (1985); ע"א 390/85 דרומי נ' אסיאס, פ"ד מא(3), 726, 730 (1987); ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, פ"ד נ(3), 868, 871 (1996))... הנסיבות בענייננו אינן מצדיקות סטיה מההלכות שנקבעו לאורך שנים, הפוסלות תוקפן של העברות זכויות במשק חקלאי שנעשו בניגוד להסכם המשולש ובניגוד להתחייבויות שהמתיישבים לקחו על עצמם, בלא קבלת הסכמת הגורמים המיישבים כנדרש... מכלול נסיבות אלה מאששות את מסקנת שתי הערכאות הקודמות כי הליכי הכינוס שבוצעו בדרך בה בוצעו לא הועילו להעביר את הזכויות במשק לצד השלישי, ויש, על-כן, לבטלם."

קביעה זו מחדדת את אחריותו של הכונס, לפעול על-פי חוזים שעליהם התחייב החייב, ולהיכנס לנעליו של החייב בעת מימוש נכסיו.

ב- רע"א 1244/16 {מירי חלה נ' עוד דפני גיל, תק-על 2016(1), 10356 (01.03.2016)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל אביב בה"פ 44311-01-16 מיום 12.02.2016, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני. בד-בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה דחופה לסעד זמני לעיכוב ההליכים בתיק הנ"ל, שנוסחה זהה לבקשת רשות הערעור.

בית-המשפט דחה את הבקשה בקבעו כי:

"1. לאחיה של המבקשת (להלן: "יצחק") זכויות בנכס ברחוב לוי אשכול 39 בפתח תקווה (להלן: "הנכס"). יצחק הינו פושט רגל ומתנהלים כנגדו הליכי פשיטת רגל, במסגרתם החליטו הנאמנות על מכירת הנכס באמצעות המשיב, כונס הנכסים. ביום 14.01.2016 הודיעה המבקשת כי היא מעוניינת להשתתף בהתמחרות לרכישת הנכס. ביום 18.01.2016 יצחק התייצב במשרדי המשיב, לצורך השתתפות בהתמחרות, והגיש בשם המבקשת הצעה לרכוש את הנכס בסך של 4,725,000 ש"ח. ביום 20.01.2016 הודיע המשיב למבקשת כי זכתה בהתמחרות, וכי היא מתבקשת להגיע למשרדו של המשיב ביום 24.01.2016 על-מנת לחתום על חוזה מכירת הנכס. לצד הודעה זו, נשלחה למבקשת טיוטת חוזה למכירת הנכס. ביום 21.01.2016 שלחה המשיבה למשיב הערות לטיוטת ההסכם. בתגובה, שלח המשיב הודעה לפיה לא יתקבל כל שינוי בטיוטת ההסכם, וכי ההסכם "ייחתם כפי שנשלח". ביום 22.01.2016 המבקשת הגישה המרצת פתיחה, וכן בקשה לסעד זמני לעיכוב המשא-ומתן לרכישת הנכס.

2. בהחלטתו מיום 12.02.2016, דחה בית-משפט קמא את בקשת המבקשת לסעד זמני. בהחלטת בית-משפט קמא נאמר כי אין מקום ליתן סעד זמני, כיוון ש"הליכי המכר מתנהלים במסגרת תיק הוצל"פ במסגרתו משמש כונס הנכסים נגדו מופנית הבקשה כבעל תפקיד. הליכי ההוצל"פ הם המסגרת הדיונית הראויה לבירור כל מחלוקת עם בעל התפקיד ולא בית-משפט מחוז - שלא במסגרת ערעור על החלטת רשם". עוד נקבע, כי הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד הזמני המתבקש בתביעה העיקרית (שהוגשה כאמור בהמרצת פתיחה), וכי מאזן הנוחות נוטה להמשך מימוש הנכס.

על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.

3. המבקשת חוזרת על בקשתה שהוגשה בפני בית-משפט קמא (ואף משתמשת בנוסח זהה) לעיכוב הליכי מימוש הנכס. הבקשה אינה כוללת כל התייחסות שהיא להחלטת בית-משפט קמא.

דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בתגובה.

4. הסמכות לדון בטענותיו של צד הטוען לזכות בנכס המצוי בהליכי מימוש נתונה, ככלל, לרשם ההוצאה לפועל (וראו סעיף 57 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). לפיכך, בדין קבע בית-משפט קמא כי על המבקשת לפנות לרשם ההוצאה לפועל, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור שבפנינו. נדגיש, כי המבקשת לא טענה לעניין סמכותו של בית-משפט זה לדון בטענותיה ולא הצביעה על כל מקור נורמטיבי המצדיק את פנייתה לערכאה זו.

מעבר לנדרש: בית-משפט קמא אף קבע, לגופו של עניין, כי מאזן הנוחות נוטה להמשך מימוש הנכס ולדחיית הבקשה. גם לטעמי, ומבלי להיכנס לעומקם של דברים, דין הבקשה להידחות במישור המהותי. טענת המבקשת לפיה יש לאפשר לה לקיים משא-ומתן "מחודש" מול כונס הנכסים לצורך רכישת הנכס אינה סבירה ונוגדת את הפרקטיקה הנהוגה בהליכי הוצאה לפועל כמנגנון יעיל ומהיר ליישום החלטות שיפוטיות (ראו ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 11 לפסק-דינו של השופט י' דנציגר (14.08.2012)). טיוטת הסכם רכישת הנכס הוצגה בפני המשתתפים בהתמחרות ותנאי הרכישה הובהרו לרוכשים הפוטנציאליים עוד בטרם הגישו את הצעותיהם. לפיכך, תמוהה בעיני טענתה של המבקשת לפיה כונס הנכסים אינו מכבד את טיוטת הסכם הרכישה, ועל-פניו, המבקשת היא שמנסה להתנער מתנאי הסכם הרכישה.

5. אשר-על-כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות."

ב- רע"צ (ת"א) 37513-05-15 {אנקום גרופ בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-של 2015(3), 12149 (09.07.2015)} נדון המקרה הבא:

1. המבקשים, אנקום גרופ בע"מ ומר אריק מימון (להלן: "המבקשים"), שוכרים של נכס מסוג דירה מס' 1602Aו - 1605Aבת 4 חדרים בקומה 16 בבניין A מגדלי מרינה, ברח' הצדף 3 , הרצליה (להלן: "הדירה") לתקופה ארוכה, בת 8 שנים - זאת על-פי חוזה שכירות ונספח הארכה שלו, מחודש מאי 2013, בינם ובין מרינה הרצליה שותפות מוגבלת (להלן: "החייב").

2. החייב נכנס להליכי כינוס נכסים, בשל חובו לבנק אגוד לישראל בע"מ אשר מינה כונס נכסים מטעמם לשם מימוש הבטוחה, הדירה, (להלן:"המשיבים")

3. המבקשים התבקשו לפנות את הדירה ובהמשך לכך הגישו בקשה לכב' רשם ההוצאה לפועל להורות לכונס להחיל את זכות השכירות בעת מימוש הנכס במסגרת הליכי הכינוס.

4. כב' הרשם שרון קרן, קבע בהחלטתו שאין זה מסמכותו העניינית לדון בטענות שהעלו המבקשים והפנה אותם לערכאה המוסמכת.

5. בעקבות החלטת הרשם, הגישו המבקשים המרצת פתיחה בבית-המשפט המחוזי ת"א ה"פ 15417-06-15, בה התבקש בהמ"ש להצהיר על זכותם החוזית.

בית-המשפט קבע כי:

"לאחר שעיינתי בכתב הטענות, שקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כבערעור עצמו.

דיון והכרעה:
6. סעיף 57 לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז-1967 דן בזכויות צד שלישי:

"טען צד שלישי שיש לו זכות בעלות או זכות אחרת בנכס שנתמנה לו כונס נכסים, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות לכונס הנכסים בדבר מילוי תפקידו לגבי אותו נכס בשים-לב לאותה זכות, ורשאי הוא להשהות פעולות בנכס כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לבית-המשפט לעניין זכותו; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את ההשהיה במתן ערובה להנחת דעתו." (הדגשה מ.ס)

7. שגגה נפלה בהחלטתו של הרשם, שכן לפי סעיף 57 נתונה הסמכות לרשמי ההוצל"פ לדון במקרים מעיין דא.

בספרו של המלומד בר אופיר הוצאה לפועל הליכים ותקנות (מהדורה שביעית, כרך 2, אוגוסט 2014 - ניתנה התייחסות לסוגיה זו:

"במסגרת פעילותו עשוי כונס הנכסים להיתקל במי שטוען לזכויות כלשהן בנכס שמונה עליו כונס. במקרה כזה צריך כונס הנכסים לפנות אל הרשם בבקשה למתן הוראות בהתאם לסעיף 54 (ב) לחוק. הרשם מוסמך לעשות כל אחת מאלה כשהוא מחליט בבקשה האמורה:

(1) לתת לכונס הכנסים כל הוראה בדבר מילוי תפקידו בקשר לאותו נכס, ומתוך זיקה לזכות שהצד השלישי טוען לקיומה;

(2) להשהות פעולות בנכס כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לעניין זכותו לבית-המשפט. ניתן להתנות את השהיית הפעולות במתן ערובה." (הדגשה מ.ס).

8. מאחר שהסעיף מאפשר לרשם הן לדון לגופם של דברים והן להעבירם להחלטת ערכאה גבוהה יותר, הרי ששיקול-הדעת צריך להיבחן על-פי מורכבות התיק. כיוון שבמקרה דנן הרשם קבע כי אין לו סמכות כלל והמבקשים העבירו את ההחלטה לערכאה מוסמכת אחרת, אינני רואה צורך להידרש לסוגיה.

9. כמדיניות שיפוטית ראויה יש טעם בהרחבת סמכויות רשם ההוצל"פ במסגרת טיפולו בהליכי המימוש השונים.

10. בשולי הדברים, מעיון בחומר המצורף, לא הייתי מוצא טעות לו השאיר הרשם את הדיון להחלטתו.

11. דא עקא שהמבקשים כבר פנו לבית-המשפט המחוזי ת"א, הוגשה המרצת פתיחה, ניתנו החלטות ואף נקבע מועד לדיון הוכחות ליום 08.09.2015, שאיננו רחוק בהתחשב בפגרה העומדת לפתחינו. במצב דברים זה, למרות שעקרונית הערעור מוצדק, אין מקום להחזיר את הדיון לרשם, כאשר ההליך כבר התגבש במחוזי.

12. בכפוף לאמור לעייל נתקבל הערעור."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אחריות החייב מול כונס הנכסים וזכויות צד שלישי