חילוט על-פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000

1. כללי
חוק איסור הלבנת הון מאפשר לחלט ממלבין ההון רכוש בשווי הרכוש בו נעברה העבירה כולה, גם אם הסכום שקיבל כעמלה היה נמוך יותר.

אחת הסיבות לכך היא שבמקרים רבים קשה מאוד לאתר ולהעמיד לדין את מי שעבר את עבירת המקור, אך ניתן להעמיד לדין את מי שהלבין את הרכוש ובכך איפשר את הפעילות העבריינית.

בהצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט-1999 {ה"ח תשנ"ט 120} נקבע כי שיטות הלבנת הון הן רבות ומגוונות, אך המכנה המשותף של רובן הוא ניצול היעילות, המחשוב, לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות בהם ומקורם של הכספים {ת"פ (ת"א) 421-02-14 מדינת ישראל נ' נאהיד גודס, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.09.14)}.

חוק איסור הלבנת הון בא, בין-היתר, להילחם בתופעה של עבריינות כלכלית ופיננסית שמבוצעת על-ידי נאשמים מתוחכמים, בין אם מתוך כוונה להסוות את המקור העברייני של הכסף ובין אם כדי לטשטש את העקבות של סכומי כסף נכבדים לבין אותם נאשמים.

חוק איסור הלבנת הון נולד מתוך ניסיון להילחם בתופעה שהפכה יותר ויותר נפוצה על-ידי עבריינות במסווה של עסקים לגיטימיים {ת"פ (יר') 16386-02-13 מדינת ישראל נ' מואייד אסעייד, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.02.14)}.
שעה שבית-המשפט בא לקבוע את מתחם הענישה ההולם את נסיבות ביצוע העבירה, עליו לבחון את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, את עוצמת הפגיעה בערך החברתי, את מדיניות הענישה הנוהגת ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה {ת"פ (יר') 33300-04-13 מדינת ישראל נ' שרון פרינץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.05.14)}.

על מדיניות הענישה בעבירות הלבנת הון ניתן להיעזר גם ב- ע"א 9796/03 {חביב שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397 (2005)}.

חוק איסור הלבנת הון הוא תשתית ליכולתן של הרשויות ללחום בפשיעה הגדולה, לכוחן של רשויות לנסות ולמגר את עבריינות הלבנת ההון.

חובת הדיווח הפכה להיות אחד העמודים המרכזיים הנושאים על כתפיים את חוק איסור הלבנת ההון {ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, 416 (2005); ת"פ (ת"א) 421-02-14 מדינת ישראל נ' נאהיד גודסי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.09.14)}.

במקום שבו מדובר בעבירות של הלבנת הון, אשר המניע המרכזי העומד מאחוריהן הוא בצע כסף, ההתמודדות עם מגמה זו, הבאה לידי ביטוי הן בחקיקה והן בפסיקה, ראוי שתהיה גם בהיבט הכלכלי, הואיל ובמציאות הקיימת כיום, העבריינות הפיננסית בכלל והלבנת ההון בפרט, מתוחכמת ונעשית במקרים רבים בכפיפה אחת עם פעילות "נורמטיבית".

החריגה מהתכליות הכלליות של החילוט הפלילי עוגנה בהסמכה מפורשת בחוק איסור הלבנת הון {ע"פ 6145/15 רונאל פישר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.10.15)}.

רק עבירות ההפצה נחשבות ל"עבירות מקור" כמובנן בחוק איסור הלבנת הון
{מ"ת (מחוזי מרכז) 16467-02-15 מדינת ישראל נ' אשרף חמידיאן, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.05.15)}.

השלכותיה של פעילות זו אינה באה לידי ביטוי אך במישור הפרטני של אותו אדם, אלא היא בעלת השלכות רוחביות מהותיות ביותר {מ"ת (ב"ש) 49947-03-15 יצחק אייל מרצי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.11.15)}.

בפני המדינה שתי דרכי פעולה אפשריות מקבילות לתפיסת רכוש, טרם הגשת כתב אישום. המסלול הראשון - מכוח הפקודה, על-פי סמכות העזר הנקובה בסעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון והמסלול השני - מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, על-פי הוראות פקודת הסמים.

בית-המשפט מוסמך מכוח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון להורות על חילוט רכושו של הנידון, בשווי הרכוש שנעברה בו עבירה. "רכושו של הנידון" מוגדר בסעיף זה כ"כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו". מאחר שניתן לחלט גם רכוש "תמים" להבדיל מרכוש "אסור", מוענקת סמכות עזר של תפיסת הרכוש, לגביו "ניתן לתת צו חילוט".

תפיסת רכוש מעין זה, לצורך אפשרות חילוטו העתידי משתלבת היטב עם תכליתו של חוק איסור הלבנת הון, שנועד למלחמה בהלבנת ההון לסוגיה, ולחסימת דרכי מילוט אפשריות להברחת רכוש, מצד עבריינים מתוחכמים.

סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, הדן בסמכויות העזר, מאפשר להפעילו גם לגבי רכוש שניתן לתת לגביו צו חילוט. פוטנציאל החילוט של הרכבים התפוסים קיים, גם אם מדובר ברכוש "תמים", שניתן לחילוט "בשווי" של "שכר העבירה" {ע"ח (מחוזי מרכז) 28595-01-15 מדינת ישראל נ' אהוד עמרם יפרח, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.2015)}.
יש לשקול בכובד ראש, את הארכת התפיסה, באספקלריה של זכויות בעלי הרכוש התפוס ולהימנע מפגיעה בהן, שלא לתכלית ראויה ובמידה העולה על הנדרש {בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.05.00)}.

תכלית זו, לרבות בהיבט של חלוף הזמן ומהלך החקירה, מוצאת מענה מפורש בהלכת המסלולים המקבילים. ואולם מבלי להידרש לקביעות הקטגוריות שקבע בית-משפט קמא במתווה.

בהלכת המסלולים המקבילים נקבע, כי הבחירה במסלול זה או אחר, אינה שרירותית ותעשה באופן ההולם את נסיבותיו הפרטניות של כל עניין ועניין ותוך מתן הדעת לחובה לבחור באפשרות הפוגעת פחות בזכויות האדם {דנ"פ 3384/09 אריה אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.09)}.

חרף חשיבותו של האינטרס הציבורי שבחילוט, ויהיה זה מרכושו של אדם אחר, סעד זמני נגד רכוש אינו יכול להינתן נגד מי שאינו נאשם ואין לו כל זיקה להליך הפלילי, והדברים אמורים גם במי שחולק רכוש משותף עם הנאשם דוגמת בן זוג, למעט באותם מקרים בהם מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 21(ג) לחוק איסור הלבנת הון {בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סטיבון, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.10.07); בש"פ 8591/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.12.14)}.

עוד יצויין כי ישנה בעייתיות מסויימת בעילת התפיסה והחילוט, כאשר ככל שחולף הזמן, והמבקשת אינה מתמקדת בעילה מבוררת, לפי פקודת סדר הדין הפלילי או חוק איסור הלבנת הון, אלא בוחרת ליצור לעצמה דין חילוט המכיל את ההוראות הפוגעות בזכויות אדם, תוך התעלמות מיישומן של ההוראות שנועדו להגן עליהן, באופן שרירותי, ייטה בית-המשפט לשנות את נקודת האיזון {דנ"פ 3384/09 אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.09)}.

בעבירות כלכליות ובעבירות מס גובר משקלו של האינטרס הציבורי בהחמרה בענישה. הדברים נכונים במיוחד כאשר נעשה שימוש בחשבוניות פיקטיביות שהשימוש בהן הפך, זה מכבר, למכת מדינה {ע"פ 2636/12 עזבון המנוח יהושע שלוש ז"ל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.03.13); ת"פ (ת"א) 26228-07-14 מדינת ישראל נ' מאיר אוחנה, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.15)}.

הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות המס לסוגיהן, הם שמירה על הקופה הציבורית החיונית לפעילות המדינה, הגנה על מנגנון גביית המס והפגיעה בשוויון בין אלו המשלמים מס לבין אלה המתחמקים ממנו.

הערך המוגן שנפגע בביצוע עבירות על חוק איסור הלבנת הון הוא חשיפת זהותם של מבצעי עבירת המקור, מחוללי הפשיעה הכלכלית לסוגיהם ומניעת אכיפה כלכלית נגדם תוך השארת בלעו של הגזלן בפיו.

מדיניות הענישה בעבירות מס שעניינן גזל הקופה הציבורית, היא מדיניות ענישה מחמירה המקבלת ביטוי בהטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח וקנסות כספיים משמעותיים {ת"פ (ת"א) 32155-07-14 רשות המיסים - מע"מ היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים נ' אהרן אביטן, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.10.15)}.

תכלית חוק איסור הלבנת הון היא למנוע אפשרות של שימוש חוזר ברווחי עבירות למימון עסקאות עברייניות נוספות ולמנוע רווחים מהעבריין, כדי לשלול את התמריץ לעבור עבירות.

בתי-המשפט רואים בחומרה מעשי נאשמים המבצעים עבירות של ארגון הימורים, וביתר שאת כאשר הן נעשות תוך ביצוע עבירות כלכליות כגון הלבנת הון ועבירות מס {עפ"ג (מחוזי מרכז) 50933-01-14 גורג יחזקאל בסון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.12.14)}.

על עבירות של הלבנת ההון נאמר כי מדובר במכת מדינה השולחת גרורות ממאירות לכל מגזרי המשק כמעט. זאת פעילות פלילית הכרוכה בפשע המאורגן והמסכנת את החברה, הכלכלה ואזרחי המדינה {ע"פ 3647/13 רוז'ה זפרני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.02.14)}.

{ראה ע"א 325/12 צביקה רוזנבלט נ' מדינת ישראל, תק-על 2013(1), 3365 (21.01.2013) שצוטט לעיל (פסק-דין 14.6)}

2. פרשנות
סעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובע כדלקמן:

"1. הגדרות (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשס"ה, התש"ע (מס' 2), התשע"ב, התשע"ד (מס' 2))
בחוק זה:
"אבן חן" - אבן המנויה בתוספת ראשונה א';
"אבנים יקרות" - אבן חן או יהלום, בין אם הם משובצים בתכשיטים או בחפצים אחרים ובין אם לאו, אלא-אם-כן הם משובצים או מיועדים להיות משובצים בכלי עבודה;
"בורסה" - כהגדרתה בסעיף 1 לחוק ניירות ערך;
"בנק הדואר" - החברה כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנותנה את השירותים הכספיים כהגדרתם באותו חוק מטעם החברה הבת, כמשמעותה בסעיף 88יא לחוק האמור;
"חבר בורסה" - מי שחבר בבורסה לפי הכללים שנקבעו בתקנון הבורסה לפי סעיף 46 לחוק ניירות ערך, למעט תאגיד בנקאי;
"חברה בעלת רישיון זירה" - חברה בעלת רישיון זירה לפי סעיף 44יג לחוק ניירות ערך;
"חוק איסור מימון טרור" - חוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005;
"חוק הבנקאות (רישוי)" - חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981;
"חוק החברות" - חוק החברות, התשנ"ט-1999;
" חוק מס ערך מוסף" - חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975;
"חוק העונשין" - חוק העונשין, התשל"ז-1977;
"חוק ניירות ערך" - חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968;
"יהלום" - גביש שקוף, צבעוני או אטום של פחמן במבנה מונוקריסטליני או פוליקריסטליני, שהוא בעל קשיות העולה על קשיות כל פחמן אחר, לרבות גביש שיוצר בידי אדם;
"כספים" - מזומנים, המחאות בנקאיות והמחאות נוסעים;
"נותן שירותי מטבע" - מי שחלה עליו חובת רישום כאמור בסעיף 11ג;
"מנהל תיקים" - כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995;
"סוחר באבנים יקרות" - כל מי שעיסוקו בביצוע עסקאות באבנים יקרות, גם אם אין זה עיסוקו היחיד, ובלבד שביצע, במהלך שנה קלנדרית החלה בתקופה שתחילתה במועד שייקבע בצו לפי סעיף 8א, עסקה באבנים יקרות, אחת או יותר, בתמורה לכספים בסכום כולל השווה ל- 50,000 שקלים חדשים לפחות;
"עסקה באבנים יקרות" - הקניה או קבלה של בעלות באבן יקרה, אחת או יותר, ובלבד שמסירת האבן היקרה או מסירת התמורה בכספים היתה בישראל, לרבות הקניה של בעלות כאמור עקב מימוש שעבוד של אבן יקרה שנעשה בידי מי שאינו תאגיד בנקאי;
"פעולה ברכוש" - הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור;
"פקודת הסמים המסוכנים" - פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973;
"פקודת מעצר וחיפוש" - פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969;
"פקיד מכס" - מי שהמנהל, כהגדרתו בפקודת מס הכנסה, הסמיכו לעניין חוק זה;
"פרטי זיהוי" - לרבות הליך של הכרת הלקוח;
"רכוש" - מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור;
"שירותי מטבע" - שירות כמפורט בסעיף 11ג(א)(1) עד (8);
"תאגיד בנקאי" - כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, וכן תאגיד עזר כהגדרתו באותו חוק, שהואגד בישראל."

3. עבירות

3.1 הדין
סעיפים 6-2 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

"2. עבירת מקור (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשס"ה, התש"ע (מס' 2), התשע"ב, התשע"ד (מס' 2))
(א) בפרק זה, "עבירה" - עבירה כמפורט בתוספת הראשונה.
(ב) לעניין פרק זה יראו כעבירה גם עבירה כאמור בסעיף-קטן (א) שנעברה במדינה אחרת ובלבד שהיא מהווה עבירה גם לפי דיני אותה מדינה.
(ג) התנאי האמור בסעיף-קטן (ב) סיפה, לא יחול לעניין העבירות המפורטות בפסקה (18) לתוספת הראשונה, ולעניין העבירות המפורטות בפסקאות (19) ו- (20) לאותה תוספת הקשורות לעבירה שבפסקה (18).

3. איסור הלבנת הון (תיקון התשע"ב)
(א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה: "רכוש אסור"), במטרה להסתיר אך להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו - מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין:
(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2) רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה;
(4) רכוש שנעברה בו עבירה.
(ב) העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי-נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו - העונש הקבוע בסעיף-קטן (א); לעניין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" - לרבות אי-מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח.

4. איסור עשיית פעולה ברכוש אסור
העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא מסוג הרכוש המפורט בתוספת השניה ובשווי שנקבע בה, דינו - מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לעניין סעיף זה, "ידיעה" - למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין.

5. הוכחת ידיעה
לעניין סעיפים 3 ו- 4 די אם יוכח שעושה הפעולה ידע כי הרכוש הוא רכוש אסור, גם אם לא ידע לאיזו עבירה מסויימת קשור הרכוש.

6. סייג לאחריות פלילית (תיקון התשע"ב)
(א) לא יישא אדם באחריות פלילית לפי סעיף 4 אם עשה אחת מאלה:
(1) דיווח למשטרה בדרך ובמועד שייקבעו, לפני עשיית הפעולה ברכוש, על הכוונה לעשות בו פעולה, ופעל לפי הנחיותיה לגבי אותה פעולה, או דיווח למשטרה כאמור, אחרי עשיית הפעולה ברכוש, סמוך ככל האפשר בנסיבות העניין, לאחר עשייתה;
(2) דיווח לפי הוראות סעיפים 7 או 8א - אם הוראות הסעיפים חלות עליו.
(ב) השר לביטחון הפנים, בהתייעצות עם שר המשפטים, יקבע את המועד ואת דרכי הדיווח לפי סעיף-קטן (א)(1)."

סעיפים 225, 290, 291, ו- 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובעים כדלקמן:

"225. איסור הגרלות והימורים (תיקון התשס"ג)
המארגן או עורך משחק אסור, הגרלה או הימור, דינו - מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4).

290. לקיחת שוחד (תיקונים: התשכ"ד, התש"ל, התשס"ח (מס' 5), התש"ע (מס' 3))
(א) עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו - מאסר עשר שנים או קנס שהוא אחד מאלה, הגבוה מביניהם:
(1) פי חמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4), ואם נעברה העבירה על-ידי תאגיד - פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4);
(2) פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהשיג או שהתכוון להשיג על-ידי העבירה.
(ב) בסעיף זה, "עובד הציבור" - לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור.

291. מתן שוחד (תיקון התש"ע (מס' 3))
נותן שוחד לעובד הציבור כהגדרתו בסעיף 290(ב) בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו - מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 290(א).

418. זיוף
המזייף מסמך, דינו - מאסר שנה; זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, דינו - מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים."

סעיפים 215א ו- 220 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) קובעים כדלקמן:

"215א. אי-הודעה על התחלת התעסוקה או על שינוי בה (תיקונים: התש"ם (מס' 3), התשס"ג (מס' 2), התשס"ה (מס' 2))
(א) אדם שפתח עסק או החל לעסוק במשלח-יד, ולא הודיע על כך במועד לפקיד השומה ואף לא הגיש במועד את הדו"ח השנתי הראשון שהיה עליו להגיש לאחר האירועים האמורים, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ופי אחד וחצי מסכום המס שנתחייב בו.
(ב) אדם שפתח עסק במקום נוסף או החל לנהל משלח-יד במקום נוסף או ששינה את מקום עסקו או מקום משלח-ידו, ולא הודיע על כך במועד לפקיד השומה ואף לא הגיש במועד את הדו"ח השנתי הראשון שהיה עליו להגיש לאחר האירועים האמורים, דינו - מאסר שמונה-עשר חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ופי אחד וחצי מסכום המס שנתחייב בו.

220. מרמה וכו' (תיקונים: התשל"ה (מס' 2), התשל"ח (מס' 5), התש"ם (מס' 3), התשס"ג (מס' 2))
אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו - מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים, או שני הענשים כאחד, ואלו הן:
(1) השמיט מתוך דו"ח שנערך על-פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח;
(2) מסר בדו"ח על-פי הפקודה אימרה או תרשומת כוזבות;
(3) השיב תשובה כוזבת, בעל-פה או בכתב, על שאלה שנשאלה, או על דרישת ידיעות שנערכה אליו על-פי הפקודה;
(4) הכין או קיים, או הרשה לאדם להכין או לקיים, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, או שזייף או הרשה לזייף פנקסי חשבונות או רשומות;
(5) השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן;
(6) הציג מסמך כוזב למשלם ההכנסה לצורך מניעת ניכוי מס במקור או הפחתתו."

סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 קובע כדלקמן:

"117. עבירות (תיקונים:התשל"ט (מס' 2), התשמ"ו (מס' 2), התשנ"ה, התשנ"ח (מס' 5), התשס"ג, התשס"ח, התשס"ט (מס' 2), התשע"ב, התשע"ב (מס' 2), התשע"ג, התשע"ד, התשע"ה (מס' 3), התשע"ו (מס' (2))
(א) מי שהפר כמפורט להלן הוראה מהוראות חוק זה או התקנות על-פיו, דינו - מאסר שנה:
(1) סירב או נמנע למסור ידיעה, מסמך, פנקס או דוגמה שהוא חייב למסרם, לאחר שנדרש לעשות כן;
(2) סירב או נמנע להתייצב לחקירה לאחר שנדרש לעשות כן;
(3) מסר ידיעה לא נכונה או לא מדוייקת בלא הסבר סביר או שמסר דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור;
(4) לא עשה את המוטל עליו לעניין רישומו;
(5) הוציא חשבונית מס בלי שהיה זכאי לעשות כן או לאחר שנאסר עליו לעשות כן;
(6) לא הגיש במועד דו"ח שיש להגישו לפי חוק זה או תקנות לפיו, לרבות דו"ח שהוא חייב להגישו על-פי דרישת המנהל;
(6א) לא פירט בדוח התקופתי פעולה שנקבעה לפי הוראות סעיף 67(ה) כפעולה החייבת בדיווח, בניגוד להוראות לפי אותו סעיף;
(6ב) לא פירט בדוח תקופתי, בדוח מיוחד או בדוח שנתי מסכם פרט שהיה עליו לפרט לפי סעיפים 69א(א), (ב) או (ג), 70(ב) או 71א.
(7) לא ניהל פנקסי חשבונות או רשומות אחרות שהיה עליו לנהל, או נקבע בקביעה סופית על-פי סעיפים 74, 95 או 113 שניהלם בסטיה מהותית מן ההוראות. לעניין זה, "קביעה סופית" - קביעה על-פי הסעיפים האמורים שלא הוגש עליה ערעור או ערר או שהערעור או הערר שהוגשו - נדחו;
(8) החזיק בסימני זיהוי שקיבל שלא מהמנהל או השתמש בהם לאחר שנאסר עליו להשתמש בהם;
(9) בהיותו עוסק מסר שלא כדין לאדם אחר טובין שיבואם או מכירתם פטורים בתנאי שישמשו אותו בלבד;
(10) הוביל טובין בניגוד להוראות סעיף 129 או הכניס או הוציא טובין בניגוד להוראות לפי סעיף 129א.
(11) החזיק בטובין שהוא עוסק במכירתם ושרכישתם לא נרשמה בפנקסי החשבונות כפי שנקבע;
(12) מי שרושם תקבוליו בסרט קופה רושמת, בשובר קבלה, בחשבונית, בספר פדיון יומי או בתעוד אחר על-פי הוראות מכוח סעיף 66, ולא רשם בהם תקבול שהיה חייב לרשמו על-פי אותן הוראות;
(13) לא הוציא חשבונית מס למרות שהיה חייב להוציאה;
(14) הוציא חשבונית מס ולא שילם במועד את המס הכלול בה;
(15) לא דרש חשבונית מס שהיה חייב לדרשה;
(16) הפריע לאדם לבצע את המוטל עליו מכוח חוק זה או מנע זאת ממנו.
(א1) לא נרשמה רכישה או לא נרשם תקבול כאמור בסעיף-קטן (א)(11) או (12) בידי עובדו של העוסק או בידי שלוחו של העוסק שאיננו עובדו, יאשם בעבירה העובד או השלוח ויאשם בה גם העוסק אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושהוא נקט כל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת העבירה.
(א2) מי שלא הודיע על תכנון מדף, כהגדרתו בסעיף 67ג(א), בניגוד להוראות סעיף 67ב(ו), דינו - מאסר שנה או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין.
(ב) עשה אדם מעשה מן המפורטים בסעיף זה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, דינו - מאסר 5 שנים או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"):
(1) מסר ידיעה כוזבת או מסר דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור;
(2) המשיך לנהל עסקאות לאחר שנאסר עליו לעשות כן או לפני שמילא את התנאים להמשך עיסוקו;
(3) הוציא חשבונית מס או מסמך הנחזה כחשבונית מס, מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוציא את החשבונית או את המסמך האמור;
(4) הוציא תעודת זיכוי או מסמך הנחזה כתעודת זיכוי, מבלי שהיה רשאי לעשות כן;
(5) ניכה מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38;
(6) הכין, נוהל או הרשה לאחר להכין או לנהל, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות;
(7) זייף, הסתיר, השמיד או שינה פנקס או מסמך אחר שנדרש לנהלו או למסרו, או שהרשה או שלא מנע מאחר לעשות כאמור;
(8) השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר.
(ב1) מי שפעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, דינו - מאסר 5 שנים.
(ב2) נעברה עבירה לפי סעיפים-קטנים (ב) או (ב1) בנסיבות מחמירות, דינו של העושה - מאסר 7 שנים או קנס פי 5 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; בסעיף זה, "נסיבות מחמירות" - אחת מאלה:
(1) העבריין הורשע בעבירה לפי סעיפים-קטנים (ב) או (ב1), וטרם חלפו שלוש שנים מיום הרשעתו בדין;
(2) נגד העבריין הוגשו למעלה מ- 6 אישומים בשל עבירות לפי סעיפים-קטנים (ב) או (ב1) בתקופה של שלוש שנים;
(3) העבריין, במעשיו, הביא להתחמקות או להשתמטות מתשלום מס, בסכום העולה על כפל הסכום הקבוע כקנס בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ג) הורשע אדם בעבירה לפי סעיף-קטן (ב) תוך שלוש שנים לאחר שנידון על עבירה כאמור, רשאי בית-המשפט, בנוסף על כל עונש אחר, לאסור עליו להמשיך בעיסוקו תקופה שיקבע."

מדיני הלבנת הון ניתן ללמוד כי גם פעילות פיננסית גרידא עשויה להיחשב עבירה חמורה אך בשל ביצועה בזיקה לפעילות עבריינית אחרת, מה שמכונה "עבירת מקור" בסעיף 2 לחוק איסור הלבנת הון {ע"פ 1784/14 אשרף עאשור נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.09.15)}.

3.2 פעולות ב"רכוש אסור" המהוות הלבנת הון
ב- בש"פ 1740/15 {חמזה מוסלמי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.03.15)} העבירות אשר יוחסו לעורר באישום הראשון, במסגרתן סחר ברכבים ששוויים עולה על 150,000 ש"ח, הינן עבירות מקור כהגדרתן בסעיף 2 לחוק איסור הלבנת הון.

הרכוש שקיבל העורר במסגרת עבירות המקור, לרבות כלי הרכב והתמורה שלקוחותיו שילמו בעדם, מהווה "רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון.

העורר ביצע פעולות ברכוש האסור במטרה להסתיר את הקשר שלו לרכוש, ולהסוות הן את מקור הרכוש והן את עצם עשיית הפעולות ברכוש זה.

בשל המעשים האלו הואשם המערער בעבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון ובעבירה של איסור עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

העורר טען כי מעצר בית ימנע ממנו כל עיסוק בכלי רכב, לרבות יכולת לרכוש, לתקן, או לסחור בהם, כאשר על בסיס נימוקים אלו ביקש העורר את שחרורו לחלופת המעצר שהוצעה על ידו בכפוף לתנאים קפדניים אשר ייקבעו לפי שיקול-דעתו של בית-המשפט.

המשיבה טענה כי קיימות מספר החלטות קודמות של בית-משפט זה, בהן נדחתה אפשרות של חלופת מעצר בנסיבות של נאשמים שעברו עבירות כלכליות הכרוכות בתחכום רב.

3.3 האם כספים אשר שימשו לשוחד והוזרמו באופן גלוי מהווים הגנה מפני עבירת הלבנת הון?
ב- ת"פ (ת"א) 61784-01-13 {מדינת ישראל נ' צבי בר, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.15)} נדונה סוגיה בה כתב האישום גולל פרשות אשר עסקו במיזמי נדל"ן שונים ברחבי העיר רמת גן, וייחסו לנאשמים מספר עבירות, בהם קבלה ומתן שוחד {בהתאמה} על-פי סעיפים 290 ו- 291 לחוק העונשין, וכן עבירה של איסור הלבנת הון על-פי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

המאשימה טענה כי הרכוש האסור כלל סכום של 224,125$ שהועבר לכיסוי הלוואתו של בר בחשבון גרוב.

מקורו בעבירת השוחד והוא הרכוש שאיפשר את העבירה. בר ולגזיאל ביצעו מספר פעולות ברכוש זה: העברה בסך 99,125$ מישראל לארביב שבלונדון וקבלת סכום השוחד לזיכוי חשבון ההלוואה של בר.

על-אף שגלוסקה הוא שביצע את העברת הכספים, בר היה בורג מרכזי ושליטתו, אף אם מאחורי הקלעים, אינה מוטלת בספק.

עוד הוסיפה המאשימה, כי אין זה מובן מאליו שרשויות החוק יצליחו להתחקות אחר מקורותיה והחזריה של הלוואה הניתנת ממקור זר.

הדבר כרוך בבקשות לחו"ל לעזרה משפטית וחיקור דין שלא תמיד נענות ונושאות עלויות כלכליות ולוגיסטיות המאריכות את משך החקירה ולעיתים עד כדי חוסר אפשרות למצות אותה.

בנוגע ליסוד הנפשי טענה המאשימה כי בר ידע שלקח שוחד מארביב ולגזיאל באמצעות החזר ההלוואה בלונדון. לגזיאל אף הוא ידע כי נתן שוחד לבר באמצעות החזר ההלוואה.

עוד ציינה המאשימה, כי הנאשמים סברו שנטילת הלוואה בחו"ל תקשה על הרשויות להתחקות אחר זהות מי שהחזירו את ההלוואה עבורו, קרי, כספי השוחד.

הנאשמים טענו להגנתם כי כספי ההלוואה נכנסו במישרין לחשבון הבנק הפרטי של בר ואשתו בארץ. קבלת הלוואה באופן שקוף ומתועד סותרת את טענות התביעה ומוכיחה שלא היתה לבר כוונה להסתיר דבר. בנוסף, עבירת השוחד לא הוכחה וממילא לא הוכחה הלבנת הון.

בית-המשפט קבע כי בנסיבות העניין, העובדה שכספי השוחד הוזרמו לחשבונו של הנאשם 1 באופן גלוי לכאורה, אין בה כדי להוות הגנה מפני עבירת הלבנת הון. יש לקבל את טענות התביעה ולהרשיע את הנאשמים בביצוע עבירה של הלבנת הון.

עוד הוסיף בית-המשפט כי גם אם הנאשם 1 - ראש העיר, לא סטה מן השורה בתמורה לשוחד, וקיבל החלטות בתחום סמכותו אין בכך כדי להשפיע על שאלת ההרשעה.

אשר-על-כן, במסגרת אישום זה הורשעו בר ולגזיאל בעבירות של קבלה ומתן שוחד {בהתאמה} על-פי סעיפים 290 ו- 291 לחוק העונשין, וכן בעבירה של הלבנת הון על-פי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

3.4 זיכוי בעבירות הלבנת הון
ב- ע"פ 8107/13 {שלמה (סמי) כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.01.16)} אחד האישומים במקרה הנדון ייחס למערער, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

בית-משפט קמא החליט, לאחר שסקר את יסודותיה של עבירה זו, כמו גם את תכליתו של חוק איסור הלבנת הון בכללותו, לזכות את המערער מן המיוחס לו באישום זה.

בית-המשפט קמא קבע כי היסוד העובדתי שבעבירה מתקיים במערער, לנוכח השימוש שהוא ביצע בחשבונו של העורר, "כפלטפורמה להפקדת כספים; ההלוואות שניתנו לעורר במזומן; השימוש בכספים לצורך שיפוץ ביתו של המערער; ורכישת הרכבים.

עוד קבע בית-משפט קמא, כי המערער היה מודע להיותו של הרכוש "רכוש אסור".

ואולם, לגישתו של בית-משפט קמא, לא הוכח כי מתקיים במערער יסוד "הכוונה המיוחדת" הדורש כי המערער יבצע פעולות אסורות אלו במטרה להסוות או להסתיר את מקור הכספים האסורים, כאמור בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

זאת, בין-היתר, מן הטעם שלא עלה בידי המדינה להוכיח בראיות כי המערער פעל מתוך מטרה להלבין את הכספים המתייחסים לחלק הארי של התקבולים שקיבל במסגרת פעילותו הפלילית בהיתרים.

עוד קבע בית-משפט קמא, כי לא די, בהקשר זה, בהוכחת מטרתו של המערער, בכל הנוגע לסכום תקבולים המסתכם בכ- 700,000 ש"ח מתוך סכום התקבולים הכולל, העומד על למעלה מ- 4,000,000 ש"ח.

בית-המשפט קמא, כי המדינה לא השכילה להוכיח כי המערער פעל בשיטת פעולה סדורה ועקבית לשם הסוואת הכספים, ככל שהדבר נוגע לסכום שמעבר ל- 700,000 ש"ח.

בהמשך, דחה בית-משפט קמא גם את טענתה החלופית של המדינה, לפיה יש להחיל, בנסיבות העניין, את הלכת הצפיות, חלף הוכחת "הכוונה המיוחדת".

לשיטתו של בית-משפט קמא, לא היה מקום להחיל את הלכת הצפיות, בנסיבות בהן הנאשם לא ביצע "עסקאות מורכבות ומתוחכמות שתכליתן הסתרת מקורו של הרכוש שהושג בפעילות עבריינית" {ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.08.12)}.

עוד תמך בית-משפט קמא את קביעתו זו, בהלכה שנקבעה ב- ע"פ 2333/07 {תענך נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.07.10)}.

בערעור הנדון, המדינה הסתייגה מזיכויו של המערער מעבירת הלבנת ההון, מהסיבה העיקרית כי אין מקום, בנסיבות העניין, להחלת הלכת הצפיות בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. המערער כפר בכל אישומיו.

בית-המשפט העליון קבע בערעור כי צדקה המדינה בטענתה, כי מתעוררת שאלה באשר למסקנתו של בית-משפט קמא לעניין אופן החלת ההלכה שנקבעה ב- ב- ע"פ 2333/07 {תענך נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.07.10)} על המקרה הנדון.

בית-המשפט העליון מצא כי ניתן להסיק מפסק-דינו של בית-משפט קמא את המסקנה, כי הלכת הצפיות עשוייה לחול ביחס לסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, רק במצבים בהם נעשות עסקאות מורכבות ומתוחכמות שתכליתן הסתרת מקורו של הון שהושג בפעילות עבריינית.

בית-המשפט העליון סבר כי יש לשים-לב לעובדה, שאף על -פי שבית-משפט קמא לא התיימר להכריע בשאלה הכללית בדבר תחולתה של הלכת הצפיות על סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, הרי שבפועל, קביעתו תחמה את גבולות טווח המצבים בהם הלכת הצפיות עשוייה לחול, בנסיבות אלה, ובכך הביע בית-משפט קמא, במידה מסויימת, את עמדתו בשאלה זו.

יחד-עם-זאת, בית-המשפט העליון החליט כי אין מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית-משפט קמא, לפיה בנסיבות העניין אין מקום להרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

למסקנה זו הגיע בית-המשפט העליון, מבלי להכריע בשאלת תחולתה של הלכת הצפיות על סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ומטבע הדברים, גם מבלי להכריע בשאלת היקף תחולתה, ככל שייקבע בעתיד, כי היא, אמנם, חלה.

אשר-על-כן, בית-המשפט העליון לא מצא כי יש מקום בפסק-דין זה להתערב בשאלות אלו, ומן הראוי להותיר אותן לפסיקות עתידיות.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט העליון דחה את ערעור המדינה בנוגע לזיכוי המערער מעבירת הלבנת ההון והמערער זוכה מחמת הספק מהאישום של הלבנת הון.

ב- ת"פ (ת"א) 35145-11-13 {מדינת ישראל נ' אסף כהן פורסם באתר האינטרנט נבו (29.09.14)} בית-המשפט קבע כי לא ניתן להרשיע את הנאשם בביצוע עבירות הלבנת הון משום שאין ראיה לכך שהנאשם קיבל את הכספים נשוא האישום. הרשעה במקרה זה אינה עולה בקנה אחד עם מהות חוק איסור הלבנת הון שמטרתו להילחם בהסוואת כספים שהושגו בעבירה.

3.5 שיקולי הרתעה כנגד נסיבותיו האישיות של הנאשם במקרה של הפצת חשבוניות פיקטיביות
ב- ע"פ 3151/13 {חליל עבדאללה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.04.14)} נדונה סוגיה בה נתבקש ערעור על גזר דינו של בית-המשפט המחוזי במסגרתו הושתו על המערער 42 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ש"ח, בגין הרשעתו על יסוד הודאתו בעבירות מס, זיוף והלבנת הון.

המשיבה טענה כי המערער הקים רשת של חברות ויחידים שעסקו בהפצת חשבוניות מס כוזבות, מסר את חשבוניות המס הכוזבות ללקוחות שגייס, כלל אותן בספרי הנהלת חשבונותיו ובפנקסיהם של התאגידים ודיווח על מאות חשבוניות כוזבות בדו"חות התקופתיים שהוגשו לרשות המיסים בסכום שהמס הגלום בהם מגיע לפחות לסך של 4,557,725 ש"ח.

המערער ביצע את מעשי המרמה שצויינו בנסיבות מחמירות, זאת לנוכח התכנון המוקדם, ההיקף הכספי, התחכום והנזק שנגרם לקופת המדינה בשנים 2007 - 2012.
המערער אף עשה פעולות ברכוש במטרה להסוות את מקורו ואת בעלי הזכויות ברכוש האסור שנצבר כתוצאה מביצוע העבירות.

המערער טען כי העונש שהושת עליו הוא חמור, וכי עונש של 36 חודשי מאסר, לו הוא עותר, מאזן היטב בין שיקולי הענישה.

המערער ביקש כי בית-משפט זה יפחית מעונשו בשל היותו תושב הרשות הפלסטינית, אב לשמונה ילדים קטינים, ומאסרו בישראל חוסם, לשיטתו, את הדרך בפני קרובי משפחתו לבקרו. וכן, בשל כך שאשתו סובלת מדיכאון והתנהלותה בטיפול בילדים היא סבוכה.

בית-המשפט קבע כי יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה בכל הנוגע לעבירות מס.

בית-המשפט הבהיר כי אין בכוחם של נסיבותיו האישיות של המערער, הקושי בכך שאין ביכולת קרוביו לבקר אותו בשל היותו תושב הרשות הפלסטינית, ובהתנהגותו החיובית בבית-הסוהר, כדי להקל בעונשו.

זאת נוכח טיב העבירות שביצע וחומרתן. במעשיו פגע המערער בעקרון השוויון בין האזרחים ובקופה הציבורית.

באיזון בין שיקולי ההרתעה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, יש לתת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף לנוכח טיב העבירות שביצע המערער - ייצור חשבוניות פיקטיביות והפצתן. עונש שאינו ממצה את הדין עם עד המדינה בפרשה, אין בו כדי להצדיק הפחתה בעונשו של המערער.

ב- ע"פ (ת"א) 70637/99 {מדינת ישראל נ' אברהם, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.08.99) ציין בית-המשפט כי:

"העבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות היא אבי אבות הטומאה כשמדובר בעבירות מס. לא סתם השתמטות ממס, לא התחמקות מרישום, מדיווח או מתשלום, אלא יצירה מאין של חשבוניות פיקטיביות שמחטיאות גם את מי שמייצר אותן ולא פחות מכך את מי שמשתמש בהן."

סיכומו-של-דבר, לא מצא בית-המשפט דלערעור לשנות מהחלטת בית-המשפט קמא והשאיר את עונש 42 חודשי המאסר בפועל וקנס 100,000 ש"ח על כנו.

3.6 מהו מתחם הענישה הראוי בעבירות הלבנת הון בהימורים
ב- עפ"ג (מחוזי מרכז) 50933-01-14 {גורג יחזקאל בסון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.12.14)} נדונה סוגיה בה המערער הורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר דיוני בעבירות של איסור הגרלות והימורים, לפי סעיף 225 לחוק העונשין, איסור ביצוע פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, אי-הודעה על פתיחת עסק במועד, לפי סעיף 215א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) {להלן: "פקודת מס הכנסה"}, ואי-דיווח על הכנסה תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

המערער ארגן, ערך וניהל יחד עם אנשים נוספים משחקים אסורים והימורים באמצעות רשת האינטרנט, אשר איפשרה למהמרים להמר על משחקים שהתקיימו בענפי ספורט שונים בארץ ובעולם, במשך 24 שעות ביממה.

מחזורי פעילות האתר הסתכמו בסכום כולל של כ- 290 מיליון ש"ח.

המערער לא דיווח לשלטונות מס הכנסה על עיסוקו כראש קבוצה באתר ההימורים ועל הכנסותיו מהאתר בתקופה הרלוונטית, אשר הסתכמו לכל הפחות בסכום שנע בין 3,000,000 ש"ח ל- 4,000,000 ש"ח.

המערער ערער על חילוט זכויותיו בדירה ועל גובה הקנס, וטען כי החלטת בית-המשפט קמא לחלט את מלוא זכויותיו בדירה אינה מידתית, וכי הכספים שהביאו לרכישת הדירה הם כספים כשרים.

עוד הוסיף המערער, כי היה על בית-המשפט לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 21 לחוק הלבנת הון, ולחלט רק חלק יחסי מזכויותיו בדירה.

בית-המשפט קמא לא שקל את הנזק הכלכלי הכבד שייגרם למערער כתוצאה מהליך החילוט, כאשר בנוסף הטיל עליו קנס בסך 50,000 ש"ח.

המשיבה טענה בערעור כי תכלית חוק איסור הלבנת הון היא למנוע אפשרות של שימוש חוזר ברווחי עבירות למימון עסקאות עברייניות נוספות ולמנוע רווחים מהעבריין, כדי לשלול את התמריץ לעבור עבירות.

המשיבה הוסיפה כי בתי-המשפט רואים בחומרה מעשי נאשמים המבצעים עבירות של ארגון הימורים, וביתר שאת כאשר הן נעשות תוך ביצוע עבירות כלכליות כגון הלבנת הון ועבירות מס.

משכך בתי-המשפט קבעו, בשורה ארוכה של פסקי-דין, כי יש להטיל על מבצעי עבירות כאמור עונש ממשי של מאסר בפועל.

בנוגע למתחם העונש ההולם, ציין בית-המשפט קמא כי ההימורים מהווים רעה חולה, המסבה נזק חברתי וכלכלי קשה לפרט ולחברה {ע"פ 9140/99 רומנו נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.09.00)} וכי הערך החברתי נפגע אף ביתר שאת בהימורים מקוונים, שכן הפיתוי להמר באמצעות האינטרנט מוכוון לקהל יעד רחב ביותר.

עוד קבע בית-המשפט ב- ע"פ 9140/99 {רומנו נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.09.00)} כי מדובר בתופעה בעלת פוטנציאל הרס עצום מבחינה כלכלית וחברתית, וחוק איסור הלבנת הון מטרתו להילחם בתופעה של עברייניות כלכלית שמבוצעת בכוונה להסוות את המקור העברייני של הכסף או לטשטש את העקבות בין סכומי הכסף לבין אותם עבריינים.

יצויין גם, כי בית-המשפט קמא קבע כי המערער הורשע, בנוסף, בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, המהוות עבירות כלכליות, בסכומים גבוהים של מחזורים הפוגעות בקופת המדינה ובציבור הרחב, בהיותן מפרות את האיזון שיוצרים דיני המס כדי להשיג מטרות חברתיות, תוך חלוקה הוגנת של נשיאה בנטל המס.

ב- ע"פ 6889/11 {מדינת ישראל נ' אלירן עובד, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.12)} נסקרה הפסיקה שניתנה בעבירות ארגון וניהול הימורים, המשולבות בעבירות הלבנת הון, ונקבע כי הענישה הראויה היא של מאסר בפועל.

סיכומו-של-דבר בית-המשפט דלערעור קבע כי לאור סכומי הכסף הגדולים של ההימורים שבוצעו באתר בתקופה הרלוונטית וגובה הכנסות המערער שלא דווחו לשלטונות המס, ומאחר ומעשי המערער נעשו לשם הפקת רווחים שלא כדין, הקנס שהוטל על המערער על-ידי בית-משפט קמא לא הצדיק התערבות ערכאת ערעור, גם אם החליט בית-המשפט להחמיר בעונש המאסר ולקבוע שהמערער ירצה אותו מאחורי סורג ובריח.

אשר-על-כן, ובהתחשב בכלל שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם נאשם שמצאה כי ראוי להחמיר בעונשו, בית-המשפט החליט להטיל על המערער 9 חודשי מאסר בפועל.
עוד יצויין, כי בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים העמיד בית-המשפט את סכום החילוט על 550,000 ש"ח.

בפסיקה קודמת התייחסו בתי-המשפט לאי-החוקיות שבהימורים המקוונים {ב"ש 1153/02 מדינת ישראל נ' אברג'יל פ"מ תשס"א(ב), 728, 754 (2002); ת"פ 6655-03-10 מדינת ישראל נ' שאולי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.10)}.

בית-המשפט גם עמד ב- ע"פ 6889/11 {מדינת ישראל נ' אלירן עובד, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.12)} על התכליות העומדות ביסוד האיסור על הימורים ומשחקים אסורים, כאשר הבהיר כי קיימת תכלית ערכית לפיה על אדם להתפרנס ממשלח-יד לגיטימי ולא בדרך של התעשרות התלויה בגורל, ומניעת התמכרות של אנשים להימורים המביאה לפשיעה.

עוד ציין בית-המשפט לעניין האכיפה העונשית, כי קיים קושי בזיהוי העבירה ומבצעיה, כשמבצעי העבירה מסווים פעולתם באינטרנט ונשארים אנונימיים, במיוחד כשמבצעי העבירה, כמו גם קורבנותיה, וזירת העבירה אינם תמיד בתחום טריטוריה אחת מוגדרת.

הימורים מקוונים עלולים להביא קטינים להתמכרות להימורים, שכן קיים קושי להבחין בין קטין לבגיר.

ההימור תוך שימוש בכרטיס אשראי מעצים את האפשרות להפסדי ענק של המשתמשים, כאשר קיים גם פוטנציאל העברה של סכומי כסף גבוהים, ומכאן כי בהימורים המקוונים יש עניין גם בזרז למלביני הון אשר יבקשו לפעול באינטרנט באופן שיקשה על התנהלותם {ת"פ (ת"א) 55159-11-13 מדינת ישראל נ' אריה אברם, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.14)}.

3.7 קיום הבחנה רלבנטית בין המשיב לבין חבריו, כאשר מדובר בביצוע עבירות רבות על חוק איסור הלבנת הון
ב- בש"פ 3303/15 {מדינת ישראל נ' מיכאל פרץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.15)} העוררת טענה כי חלק מן העבירות בהן הואשם המשיב, מהוות גם עבירות מקור לפי החוק לאיסור הלבנת הון.

כתוצאה מביצוע העבירות הבטחוניות, צבר המשיב הכנסות רבות, ובכלל זאת, מדובר בשכר עבירה בדמות הזכות לרשום הוצאות פיקטיביות בספריו, בגין עסקאות שבוצעו בין אוסמה ליורם, בסך של 349,958 ש"ח.

עוד הוסיפה העוררת, כי שכר העבירה הוסווה כהוצאה לגיטימית בספריו של המשיב. בנוסף, המשיב ביצע פעולות ברכוש אסור, בהיקף של 516,000 ש"ח, כמפורט באישומים השני והשלישי. בהתאם לכך, יוחסה למשיב עבירה של הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק לאיסור הלבנת הון.

בא-כוח המשיב טען כי אמנם אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אלא שמדובר בראיות שעוצמתן אינה מן הגבוהות וכי יש על בית-המשפט לבחון חלופת מעצר.

בית-המשפט קבע כי קיימת הבחנה רלבנטית בין המשיב לבין חבריו, הנעוצה במעורבותו בביצוע עבירות רבות על חוק איסור הלבנת הון; ביצוע עבירות מס בשיעור של מיליוני שקלים; כמו גם, ביצוע עבירות שעניינן הונאת נושים, אגב היותו של המשיב פושט רגל {ראה גם פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980: סעיף 216(1), 216(3), 216(4), 216(5), 216(6)}.

אשר-על-כן, המסקנה אליה הגיע בית-המשפט הינה שלא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

3.8 הלבנת הון מרווחים שנעשו מפעילות בלתי-חוקית - האם יש לבצע מעצר עד תום ההליכים?

ב- בש"פ 5026/14 {רוני מירילאשוילי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.07.14)} דובר על מספר נאשמים אשר ביצעו עבירות מס והלבנת הון, אשר נגעו לרווחים שהפיקו מפעילותם הבלתי-חוקית, כאשר בחלק מהאישומים יוחסו לעורר עבירות בעלות אופי כלכלי {מס, הלבנת הון ועוד} שבוצעו כחלק מהפעלת דירות ההימורים.

העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה באישומים אלה אך עתר כנגד מעצר עד תום ההליכים.

בית-המשפט קבע כי במקרה הנדון {בו היתה מעורבת גם אלימות מצד העורר} האינדיקציות לאפשרות שחרור אינן מעודדות כל עיקר.

אף-על-פי-כן, בית-המשפט קבע כי יש להזמין תסקיר, בכדי שתהיה לבית-המשפט תמונה מלאה כדי להכריע סופית אם יש מקום לשקול חלופה.

ב- בש"פ 5507/14 {מדינת ישראל נ' אפרים בן כליפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.08.14)} בית-המשפט עמד על כך שיש להורות על הארכת מעצרו של המשיב, כמבוקש, אך במקביל לכך להורות על הכנת תסקיר עדכני של שירות המבחן בעניינו, על-מנת לאפשר בחינה של שחרורו לחלופת מעצר, ומבלי לנקוט עמדה בעניין זה.

3.9 השתת עונש מאסר בפועל על עבירות הלבנת הון חמורות כאשר בוצעו פעולות ברכוש אסור
ב- רע"פ 398/15 {ג'ורג' יחזקאל בסון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.15)} דובר על מבקש אשר הורשע בערכאות הנמוכות יותר על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של איסור הגרלות והימורים, לפי סעיף 255 לחוק העונשין ואיסור ביצוע פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, אבי שאולי {להלן: "שאולי"} ארגן יחד עם מספר שותפים משחקי הימורי ספורט אסורים באינטרנט.

המבקש שימש כראש קבוצה משך כשנתיים. במסגרת פעילותו, הוא צירף מהמרים שונים ופעל בתאום עם שאולי והשותפים על-מנת לגבות את כספי ההימורים ועל-מנת לשלמם למהמרים.

במהלך התקופה בוצעו באמצעות המבקש הימורים באתר בסך כולל שנע בין 7,000,000 ש"ח ל- 8,000,000 ש"ח.

המבקש לא דיווח לשלטונות מס הכנסה על הכנסותיו, ואלו הסתכמו לכל הפחות בסכום שנע בין 3,000,000 ש"ח ל-4,000,000 ש"ח.

בית-משפט השלום ציין כי בעניין המבקש הוא לקח בחשבון את השתלבותו הטיפולית, את מצבו הכלכלי, את הודאתו ולקיחת האחריות, את הזמן שחלף מעת ביצוע העבירות, ואת המלצת שירות המבחן.

בית-המשפט קבע כי לא נמצאו בטיעוני המבקש נימוקים מיוחדים להימנע ממתן צו לחילוט זכויותיו בדירה שבבעלותו, וכי חילוט אינו אקט עונשי, והוא מוטל "בנוסף לכל עונש" לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון.

אשר-על-כן בית-משפט השלום השית על המבקש ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; מאסר על תנאי של שמונה חודשים, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום גזר הדין עבירה מן העבירות בהן הוא הורשע; קנס בסך של 50,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו; צו חילוט זכויותיו בדירה; ופיקוח של שירות המבחן למשך שנה.
בית-המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשיו של המבקש, חומרה אשר הובילהו להחמיר בעונשו. בית-המשפט המחוזי ציין כי הענישה שהוטלה בבית-משפט השלום לא עלתה בקנה אחד עם העונש ההולם שנקבע בפסיקות בית-משפט זה, כמו גם אינה תואמת את מדרג הענישה שנקבע בפרשה זו בהתייחס ליתר מהעורבים.

בית-המשפט המחוזי ציין כי על-אף נסיבותיו האישיות של המבקש, העונש ההולם עבורו הוא מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.

בית-המשפט העליון בערעור זה קבע כי המבקש הורשע גם בעבירה של הלבנת הון בשונה מיתר ראשי הקבוצות.

בית-המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור כאשר סבר כי היה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לנוכח משך התקופה בה ביצע המבקש את העבירות וגם בגלל גובה ההכנסות שהוא גרף.

בית-המשפט העליון הסיק כי משנקבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין תשעה חודשי מאסר בפועל, היה מקום להחמיר עם המבקש ולהשית עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

עוד ציין בית-המשפט העליון כי גם מעיניו לא נעלמה התקדמותו הטיפולית של המבקש, וכך גם נסיבות משפחתו, אך לאור חומרת המעשים המדוברים, אשר קיבלו משנה תוקף נוכח ביצועם באמצעות האינטרנט, ולנוכח פעילותו במשך תקופה ארוכה אשר גרפה עבורו הכנסות בסכומים גדולים, סבר כי די בהקלה שהוסכמה בבית-המשפט המחוזי לעניין סכום החילוט אך המאסר בפועל ישאר.

3.10 האם המסוכנות הנשקפת מן המשיב לאור עבירות הלבנת ההון אשר נעברו הינה כזו שניתן לשחררו ממעצר הבית לאחר חלוף פרק זמן משמעותי?
ב- בש"פ 2464/14 {מדינת ישראל נ' אריה שירזי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.04.14)} היתה מיוחסת למשיב פעילות עבריינית כלכלית בהיקף נרחב, במסגרתה ניתנו על-ידו הלוואות ללווים שונים בריבית קצוצה, תוך ביצוע עבירות מס והלבנת הון שמקורו בעבירות או שאפשר את ביצוען של העבירות.

המעשים אשר יוחסו למשיב בוצעו באופן שאיפשר למשיב להתחמק מתשלום מס הכנסה ומס ערך מוסף בהיקף כספי של עשרות מיליוני שקלים וסייע לאחרים להתחמק מתשלומים נוספים.

עוד יוחסו למשיב עבירות של איומים על מעורבים בפרשה ועבירות של שיבוש מהלכי משפט.

סעיפי החוק הרלבנטים הם הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ועשיית פעולה ברכוש תוך ידיעה שהוא רכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

בערר הנוכחי טענה העוררת כי שגה בית-משפט קמא בקביעותיו שלא נשקפת מסוכנות מהמשיב ולא קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט.

המשיב הדגיש את העובדה שבגדר ההליך המתנהל נגדו היה עצור בפועל במשך 18 חודשים ונתון במעצר בית במשך כשנה. לא-זו-אף-זו, המשיב טען כי משפטו צפוי להימשך עוד זמן ממושך, נוכח העובדה שבדעתו לזמן עשרות עדי הגנה.

המשיב עמד על כך שמדובר בכתב אישום "כלכלי בעיקרו" כך שהצורך במעצר או בתנאי שחרור שיש עימם הגבלות על המשיב מתייחס בעיקרו לעבירות האיומים שבכתב האישום.

בית-המשפט קבע כי משעה שהוחלט על שחרור המשיב ממעצר, ונוכח אופי העבירות המיוחסות לו וטיב החששות מפניו, קשה לראות במעצר הבית תנאי שחרור הכרחי שיש חשיבות להתמיד בו, גם לאחר חלוף פרק זמן משמעותי, במיוחד שסיום המשפט אינו צפוי בעתיד הקרוב.

בית-המשפט עמד על כך שהמסוכנות הנשקפת מן המשיב לביצוע עבירות כלכליות איננה עילה המסוכנות העיקרית בעניינו, בין-היתר, בשים-לב לכך שאינו בקיא בתחום ואין בכוחו לבצע עבירות אלה בעצמו.

3.11 האם הוצאות חשבוניות פיקטיביות בנסיבות מחמירות הן עבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון?
ב- מ"ת (מחוזי מרכז) 16467-02-15 {מדינת ישראל נ' אשרף חמידיאן, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.05.15)} נדונה סוגיה בה פעל המשיב עם חברת דיזל לביצוע עבירות על חוק איסור הלבנת הון, והונו את רשויות המס, התחמקו מתשלומי מע"מ ומס הכנסה בסכומי עתק והלבינו הון במיליוני שקלים.

צויין כי עבירות של הוצאות חשבוניות פיקטיביות בנסיבות מחמירות הן עבירות מקור, כהגדרתן בחוק איסור הלבנת הון.

כך, על-פי כתב האישום, בהוצאת החשבוניות על-שם גלנדאואר לחברת דיזל. הרכוש שמקורו, במישרין ובעקיפין, בעבירות המקור שביצע המשיב עם חברת דיזל, או שאפשר את ביצוע עבירות המקור, או שנעברו בו עבירות המקור, הוא רכוש אסור כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון.
המבקשת טענה שהמשיב וחברת דיזל ביצעו יחד עם אחרים פעולות ברכוש אסור, בסך כולל של לא פחות מ- 7,123,124 ש"ח ופעולות אלה היוו עבירות הלבנת הון, לפי סעיפים 3א ו- 4 לחוק איסור הלבנת הון.

המשיב טען כי לא הפיץ חשבוניות פיקטיביות. המשיב התנגד לסעיפים בכתב האישום המתייחסים להוצאת 54 החשבוניות הפיקטיביות, על-שם גלנדאואר, לחברת דיזל.

המשיב הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לכך שאותן חשבוניות קוזזו, אך לא לגבי הפצתן.

לדבריו, נוכח טענה זו, ומאחר שרק עבירות ההפצה נחשבות ל"עבירות מקור" כמובנן בחוק איסור הלבנת הון, הרי שהמשיב לא ביצע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון זה ובכך יש כדי להשליך על חומרת האישומים כלפיו, באופן המצדיק את ביטול התנאים המגבילים בהם הוא נתון.

הנה-כי-כן, הוסכם כי המבקשת תטען לראיות רק בנקודה זו, ולמשיב תישמר הזכות להגיב.

בית-המשפט קבע כי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 {להלן: "חוק מע"מ"} קובע כי מי שהוציא חשבונית מס כוזבת, במטרה להתחמק מתשלום מס, ביצע את העבירה.

בין הנסיבות המחמירות שנקבעו בסעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ נכללת התחמקות מתשלום מס בסכום העולה על 452,000 ש"ח.

לכן, אם תתקבל טענת המבקשת לפיה המשיב הוציא או השתתף בהוצאת חשבוניות פיקטיביות של גלנדאואר, שנמסרו לחברת דיזל, ושהובילו להתחמקות מתשלום מס ערך מוסף בסך של יותר מ- 7 מיליון ש"ח, קמה התשתית להרשעה גם בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

בסופו-של-יום, בית-המשפט קבע כי הפסיקה הכירה לא פעם בעילת מעצר של מסוכנות בנסיבות דומות של עבירות כלכליות בהיקפים נרחבים, שבוצעו על פני זמן, בשיטתיות, תוך תכנון ותיאום עם גורמים נוספים {בש"פ 6393/13 אילן שפק נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.10.13); בש"פ 8082/12 אוסקר נ' מ"י, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.12)}.

עם-זאת, הצדדים כאן הסכימו על חלופת מעצר, ובית-המשפט קבע כי בוצעו כל האיזונים הראויים ואין מקום לשנות מתנאי השחרור.

3.12 האם ניתן לקבוע חלופת מעצר בתנאי של איסור עבודה?
ב- בש"פ 8171/15 {מיכל זהבי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.15)} צויין בכתב האישום, כי בין החודשים ינואר 2013 לדצמבר 2014, העוררת הועסקה בחברת "פסקל טכנולוגיות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" בתפקיד של מנהלת חשבונות.

במהלך תקופת עבודתה שם, גנבה העוררת ממעבידתה סכום כולל של 971,349 ש"ח, חלקו באמצעות העברות בנקאיות מחשבון הבנק של פסקל לחשבונות בנק בבעלותה ובבעלות בעלה וכן לחשבונות בנק של צדדים שלישיים; וחלקו באמצעות שליחת ידה במרמה בסכומי כסף במזומן שנמסרו לה לשם הפקדתם בחשבון הבנק של החברה {ראה גם סעיפים 391, 414, 420, 423 לחוק העונשין}.

בכתב האישום המדינה טענה כי העוררת ביצעה למעלה ממאה העברות בנקאיות, תוך שזייפה את טפסי הפניה לבנק לצורך ביצוע העברות בנקאיות, מתוכן עשר העברות אל חשבון הבנק של בעלה בסכום של 133,255 ש"ח אותם משכה והעבירה בהמשך לחשבונה ובכך ביצעה הלבנת הון.
העוררת העלתה טענות בעניין התנאי לפיו שילובה בשוק העבודה מותנה בהודעה מפיה למעסיק פוטנציאלי בדבר ההליך הפלילי המתנהל נגדה.

בית-המשפט העליון דחה את הערר מאחר והעוררת שוחררה לחלופת מעצר בתנאי של איסור עבודה בלא אישור בית-המשפט, הכולל את החובה ליידע את המעסיק הפוטנציאלי בדבר ההליך המתקיים נגדה.

התנאי שהוטל מעיד על איזון ראוי בין הסכנה הנשקפת מן העוררת בסביבת עבודה והדאגה לאינטרס הציבורי, לבין הפגיעה בעוררת בשל הקושי במציאת עבודה.

ב- מ"ת (נצ') 37096-01-15 {מדינת ישראל נ' חמזה מוסלמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.03.15)} למשיב יוחסו עבירות חמורות, מרביתן עבירות כלכליות-רכושיות: עבירות מרמה וזיוף, עבירות מס והלבנת הון, וכן העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, במקרים רבים, עבירה שהעונש המרבי שנקבע לה בחוק הינו עשרים שנות מאסר.

אמנם, לא היה מדובר בעבירות ובנסיבות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, ואולם בפסיקה נקבע כי עילת המסוכנות עשויה להתקיים גם במקרים שבהם מיוחסת לנאשמים עבירות כלכליות או רכושיות בלבד, ובעיקר כאשר מדובר בעבירות המבוצעות באורח שיטתי ובהיקף ניכר, כפי שהיו בעניין הנדון {בש"פ 8082/12 אוסקר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.12); בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' אביתר, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.10.13)}.

בעניינו של המשיב בעניין הנדון מתקיימת, ביתר שאת, עילת המעצר הנובעת מחשש שיבוש מהלכי משפט.

ב- מ"ת (יר') 47711-03-15 מדינת ישראל נ' אוסמה אבו כאטר, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.07.15)} בית-המשפט קבע כי כאשר מדובר בעבירות כלכליות, על-פי-רוב, אין מסוכנות ולא נדרש מעצר עד תום ההליכים לצורך הפסקת הפעילות העבריינית.

אולם בעניין זה, ביצוע העבירות במשך כארבע שנים, אופן ביצוע העבירות תוך התארגנות מסודרת וחלוקת תפקידים, תכנון המעשים, התחכום ושיתוף אנשים רבים נוספים בשרשרת הפעולות לביצוע העבירות, העידו על מסוכנותם של המשיבים, כמו גם על החשש לשיבוש הליכי משפט.

בעניין זה בית-המשפט קבע כי בנקודת הזמן הנוכחית, בהיעדר חלופת המעצר ראויה, יש מקום להורות על המשך מעצרם של המשיבים.

בחלוף זמן נוסף, בהתרחק הזמן מביצוע העבירות ועם התקדמות המשפט, ייתכן שנקודת האיזון תשתנה ויימצא כי ניתן לשחרר את המשיבים, בין בהליך של עיון מחדש ובין בהליך של הארכת מעצר מעבר ל- 9 חודשים.

3.13 היתר יציאה זמני מהארץ בכפוף להפקדת ערבות לאחר הרשעה בעבירה של הלבנת הון
ב- ע"פ 4838/15 (חיים גייר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.11.15)} נדונה בקשה בהסכמה ליציאתו לחו"ל של המבקש בענייני עבודה, וזאת לאחר שהרשיע בית-המשפט המחוזי את המבקש בין-היתר בעבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

בית-המשפט המחוזי גזר את עונשו של המבקש והשית עליו עונש של 11 חודשי מאסר בפועל; שנה מאסר על תנאי לבל יעבור תוך 3 שנים עבירה של מתן שוחד; וכן קנס בסך 300,000 ש"ח.

המבקש הגיש בקשה בהסכמה לעיכוב ריצוי עונש המאסר שהושת עליו. בו ביום נעתר בית-המשפט לבקשתו והורה על עיכוב ריצוי עונש המאסר עד למתן פסק-דין בערעור.

המבקש עתר לצאת לחו"ל בענייני עבודה. המבקש הציע כי לצורך יציאתו מהארץ יפקיד במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ערבות בנקאית על-סך 1 מיליון ש"ח.

בכפוף לכך, המבקש עתר לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוציא נגדו בית-המשפט המחוזי כאשר נאמר בבקשה, כי עם שובו ארצה יציג המבקש אישור על כניסתו לארץ למזכירות בית-המשפט המחוזי בתל אביב, שאז יחודש צו עיכוב היציאה מהארץ כנגדו ותוחזר לידיו הערבות הבנקאית שהפקיד.
בא-כוח המשיבה, נתן את הסכמתו לבקשה.

משכך ובהסכמה, קיבל בית-המשפט את הבקשה והתיר למבקש לצאת מהארץ לתקופה שבין 17.11.15 לבין 09.12.15, בכפוף לתנאים שעליהם הוסכם.

4. הטלת חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים
סעיפים 8-7ב לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

"סימן א': חובות המוטלות על נותני שירותים פיננסיים

7. הטלת חובות על נותני שירותים פיננסיים (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) לשם אכיפתו של חוק זה יורה נגיד בנק ישראל בצו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, לגבי סוג עניינים ופעולות ברכוש שיפורטו בצו, כי תאגיד בנקאי:
(1) לא יעשה פעולה ברכוש במסגרת השירות הניתן על ידו אלא-אם-כן יהיו בידיו פרטי הזיהוי, כמפורט בצו, של מקבל השירות מאת התאגיד הבנקאי; הנגיד יקבע בצו מיהו מקבל השירות לעניין זה; קביעה זו יכול שתכלול נהנה מהפעולה ויוצר נאמנות או הקדש (בסעיף זה: "מקבל השירות"); היה מקבל השירות תאגיד או שהפעולה נעשתה לבקשת תאגיד או באמצעות חשבונו של תאגיד, יכול שהקביעה תכלול את מי שיש לו שליטה בתאגיד; לעניין פסקה זו:
(א) "נהנה" - אדם שעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש, או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש, והכל במישרין או בעקיפין;
(ב) "שליטה" - כהגדרתה בחוק ניירות ערך, וכל מונח בהגדרה האמורה יפורש לפי החוק האמור;
(2) ידווח באופן שייקבע בצו על הפעולות ברכוש של מקבל השירות שיפורטו בצו לרבות פעולות כאמור שלא הושלם ביצוען;
(3) ינהל רישומים וישמור עליהם באופן ולתקופה שייקבעו בצו, בעניינים אלה:
(א) פרטי הזיהוי כאמור בפסקה (1);
(ב) הפעולות שנקבעה לגביהן חובת דיווח כאמור בפסקה (2);
(ג) כל עניין אחר, שייקבע בצו, הדרוש לשם אכיפתו של חוק זה.
(ב) לשם אכיפתו של חוק זה יקבע שר בצו, לגוף מהגופים כמפורט בתוספת השלישית הנמצא באחריותו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, חובות זיהוי, דיווח, רישום ושמירה, כאמור בסעיף-קטן (א), שיחולו עליו בשינויים המחוייבים, לפי העניין; כן יקבע שר כאמור את דרכי מילוין של החובות שנקבעו בצו.
(ג) על-אף הוראות כל דין, ניתן לקבוע בצו, סוגי דיווח שגילוי של כל דבר הנוגע אליהם, לרבות בירור פנימי לקראת הכנת דיווח, תוכן הדיווח או דבר קבלתה של בקשה הנוגעת לדיווח, וכן מתן זכות עיון במסמכים המעידים עליהם, אסורים או מוגבלים; המגלה דבר או המאפשר עיון בדיווח בניגוד לצו שניתן לפי סעיף-קטן זה, דינו - מאסר שנה.
(ד) דיווח לפי סעיף זה יועבר למאגר המידע כאמור בסעיף 28.
(ה) הדרכים והמועדים להעברת דיווח למאגר המידע ייקבעו על-ידי שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, וכן בהתייעצות עם:
(1) נגיד בנק ישראל - לעניין תאגיד בנקאי;
(2) השר שבאחריותו נמצא אותו גוף - לעניין גוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית.

7א. הדרכת עובדים ופיקוח על מילוי חובות (תיקון התשע"ב)
מי שחלות עליו חובות לפי סעיף 7 ידריך את עובדיו בדבר דרכי מילוין, בהתאם לצו לפי אותו סעיף, וכן יפקח על מילוי החובות.

8. אחראי על חובות תאגיד (תיקון התשע"ב)
(א) תאגיד שחלות עליו חובות לפי הוראות סעיפים 7 ו- 7א ימנה אחראי למילוי החובות. נגיד בנק ישראל או השר שבאחריותו נמצא אותו תאגיד, לפי העניין, רשאים לקבוע בצו לפי אותו סעיף תנאי כשירות למינוי אחראי כאמור.
(ב) אחראי למילוי החובות יפעל לקיום החובות המוטלות על התאגיד לפי הוראות סעיפים 7 ו- 7א.

סימן ב': חובות המוטלות על סוחרים באבנים יקרות

8א. הטלת חובות על סוחרים באבנים יקרות (תיקון התשע"ב)
(א) לשם אכיפתו של חוק זה יורה שר התעשיה המסחר והתעסוקה (בסימן זה: "השר") בצו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, לגבי סוגים של עסקאות באבנים יקרות שיפורטו בצו אשר נעשו בתמורה לכספים בסכום העולה על הסכום שייקבע בצו, כי סוחר באבנים יקרות:
(1) לא יעשה עסקה כאמור, אלא-אם-כן יהיו בידיו פרטי הזיהוי, כמפורט בצו, של הלקוח וכן של מי שהעביר את התמורה בעד העסקה; השר יקבע בצו מיהו לקוח לעניין זה; קביעה כאמור יכול שתכלול את מי שעמו עומד הסוחר באבנים יקרות להתקשר בעסקה באבנים יקרות או מי שבעבורו או שלטובתו נעשית העסקה כאמור, במישרין או בעקיפין; היה הלקוח תאגיד או שהעסקה באבנים יקרות נעשתה לבקשת תאגיד, יכול שהקביעה כאמור תכלול את מי שיש לו שליטה בתאגיד; לעניין זה, "שליטה" - כהגדרתה בסעיף 7(א)(1)(ב);
(2) ידווח, באופן שייקבע בצו, על ביצוע העסקה;
(3) ינהל רישומים וישמור עליהם, באופן ולתקופה שייקבעו בצו, בעניינים אלה:
(א) פרטי הזיהוי כאמור בפסקה (1);
(ב) פרטי הדיווח כאמור בפסקה (2);
(ג) כל עניין אחר, שייקבע בצו, הדרוש לשם אכיפתו של חוק זה.
(ב) על-אף הוראות סעיף-קטן (א)(1), בעסקאות בסיכון נמוך רשאי סוחר באבנים יקרות לעשות עסקה לפני שיש בידיו את פרטי הזיהוי כאמור באותו סעיף-קטן; השר יקבע בצו את הנסיבות שבהן יחולו הוראות סעיף-קטן זה ואת המועדים לקבלת פרטי הזיהוי.
(ג) על-אף ההוראות לפי סעיף-קטן (א)(1), סוחר באבנים יקרות החבר בגוף המנוי בתוספת שלישית א' רשאי להתקשר בעסקה באבנים יקרות אף אם לא זיהה את האדם שעמו הוא עומד להתקשר בעסקה באבנים יקרות באמצעות אמצעי זיהוי שנקבע בצו לפי אותו סעיף-קטן, ובלבד שזיהה אותו באמצעות מסמך או תג מזהה שהנפיק גוף המנוי בתוספת שלישית א' שהסוחר חבר בו, או גוף אחר מטעמו ובשליטתו של גוף כאמור, לשם כניסה למקום שבו הגוף מנהל את פעילותו, ושהתקיימו לגבי הגוף כאמור תנאים אלה:
(1) הכניסה למקום שבו הוא מנהל את פעילותו מותנית בזיהויו של הנכנס בידי אותו גוף או בידי גוף אחר מטעמו ובשליטתו;
(2) (א) הוא שומר את נתוני הזיהוי של הנכנסים למקום כאמור בפסקה (1) חמש שנים לפחות.
(ב) הרשות המוסמכת רשאית לדרוש מגוף כאמור את נתוני הזיהוי של הנכנסים למקום שבו הוא מנהל את פעילותו, הנוגעים לדיווח שמועבר לרשות המוסמכת, והוא ימסרם לרשות המוסמכת בהתאם לדרישתה.
(ד) על-אף הוראות כל דין, ניתן לקבוע בצו לפי סעיף-קטן (א), סוגי דיווח שגילוי של כל דבר הנוגע אליהם, לרבות בירור פנימי לקראת הכנת דיווח, תוכן הדיווח או דבר קבלתה של בקשה הנוגעת לדיווח, וכן מתן זכות עיון במסמכים המעידים עליהם, אסורים או מוגבלים; המגלה דבר או המאפשר עיון בדיווח בניגוד להוראות כאמור, דינו - מאסר שנה.
(ה) דיווח לפי סעיף זה יועבר למאגר המידע כאמור בסעיף 28, בדרך ובמועד שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים ועם השר, באופן שיקבע.
(ו) הוראות סעיפים 7א ו- 8 יחולו, בשינויים המחוייבים, לעניין סוחר באבנים יקרות; ואולם לעניין תאגיד שהוא סוחר באבנים יקרות, הסמכות לקבוע תנאי כשירות למינויו של אחראי למילוי חובות כאמור בסעיף 8 תהיה נתונה לשר.

סימן ג': חובות המוטלות על נותן שירות עסקי

8ב. הטלת חובות על נותן שירות עסקי (תיקון התשע"ד (מס' 2))
(א) בפרק זה:
"לקוח" - מי שמבקש שירות עסקי מנותן השירות העסקי, ואינו מעסיקו;
"נותן שירות עסקי" - עורך-דין או רואה-חשבון, שמבצע או מתבקש לבצע, בעבור לקוח, שירות עסקי במסגרת שירות מקצועי מטעמו;
"פעולות בפיקוח בית-משפט" - פעולות המבוצעות על-פי הוראות כל דין תחת פיקוח בית-משפט, לרבות פעולות במסגרת כינוס נכסים, פירוק חברות, צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350(ב) לחוק החברות, אפוטרופסות או ניהול עזבון;
"שירות עסקי" - כל אחת מהפעולות המפורטות להלן:
(1) קניה, מכירה או חכירה לדורות של נכסי דלא ניידי;
(2) קניה או מכירה של עסק;
(3) ניהול נכסי הלקוח, ובכלל זה ניהול כספים, ניירות ערך ונכסי דלא ניידי, וכן ניהול חשבונות של לקוח בתאגיד בנקאי או באחד מהגופים המנויים בפרטים 1 עד 4 ו- 6 לתוספת השלישית;
(4) קבלה, החזקה או העברה של כספים לצורך הקמה או ניהול של תאגיד;
(5) הקמה או ניהול של תאגיד, עסק או נאמנות לאחר.
(ב) לשם אכיפתו של חוק זה יורה שר המשפטים, בצו, לאחר התייעצות עם השר לבטחון הפנים, כי נותן שירות עסקי:
(1) לא ייתן שירות עסקי אלא-אם-כן יהיו בידיו פרטי הזיהוי, כמפורט בצו, של הלקוח ושל מי שבעבורו או שלטובתו ניתן השירות העסקי, במישרין או בעקיפין; היה הלקוח תאגיד או שהשירות העסקי ניתן לבקשת תאגיד, יכול שהקביעה כאמור תכלול את מי שיש לו שליטה בתאגיד; לעניין זה, "שליטה" - כהגדרתה בסעיף 7(א)(1)(ב);
(2) ינהל רישומים וישמור עליהם באופן ולתקופה שייקבעו בצו, בעניינים אלה:
(א) פרטי הזיהוי כאמור בפסקה (1);
(ב) כל עניין אחר, שייקבע בצו, הדרוש לשם אכיפתו של חוק זה.
(ג) שר המשפטים רשאי לקבוע את המועדים לביצוע החובות שנקבעו בצו כאמור בסעיף-קטן (ב).
(ד) הוראות לפי סעיף-קטן (ב) לא יחולו על פעולות המבוצעות במסגרת שירות הניתן למדינה או למשרד ממשלתי או על פעולות בפיקוח בית-משפט.
(ה) נותן שירות עסקי ידריך את עובדיו בדבר דרכי מילוין של חובות לפי סעיף זה, בהתאם לצו לפי סעיף זה, וכן יפקח על מילוי החובות.
(ו) אין בהוראות חוק זה או בהוראות צו שהוצא מכוחו כדי לפגוע בחיסיון לפי הוראות סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971."

5. חובת דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל והיציאה ממנה
סעיפים 11-9 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

"9. חובת דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה (תיקון התשע"ב)
(א) (בוטל).
(ב) אדם הנכנס למדינת ישראל או היוצא ממנה חייב לדווח על כספים שעמו בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה, אם שווי הכספים הוא בשיעור הקבוע בתוספת הרביעית.
(ג) חובת הדיווח על הכנסת כספים לישראל ועל הוצאת כספים מחוץ לישראל בשיעור האמור בסעיף-קטן (ב), תחול גם על אדם המכניס כספים לישראל או המוציא כספים ממנה, בדואר או בדרך אחרת.
(ד) (1) חובת הדיווח לפי סעיף זה לא תחול על אלה:
(א) בנק ישראל;
(ב) תאגיד בנקאי;
(ג) אדם המכניס כספים לישראל או המוציא כספים ממנה באמצעות תאגיד בנקאי או באמצעות מי ששר האוצר, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, קבע בצו.
(2) אין בהוראות סעיף-קטן זה כדי לפטור מחובות דיווח לפי סעיף 7.
(ה) שר האוצר, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, יקבע את דרכי הדיווח לפי סעיף זה, ורשאי הוא, בהתייעצות עם השר הנוגע בדבר, לקבוע תחליף דיווח לעניין הכנסת כספים לישראל.
(ו) דיווח לפי סעיף זה יועבר למאגר המידע כאמור בסעיף 28 בדרכים ובמועדים שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים ושר האוצר.
(ז) דרישת הדיווח לפי סעיף זה והפעלת סמכות לפי סעיף 11(א) יהיו, ככל שניתן, בשפה המובנת לאדם החייב בדיווח לפי סעיף זה או האדם שכלפיו מופעלת הסמכות.

10. הפרת חובת דיווח
המפר חובת דיווח שהוטלה עליו לפי סעיף 9, דינו - מאסר שישה חודשים או קנס בשיעור האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, או פי עשרה מהסכום שלא דיווח עליו, הכל לפי הסכום הגבוה יותר.

11. סמכות תפיסת הכספים והשימוש בכספים
(א) הופרה חובת דיווח שהוטלה לפי סעיף 9, רשאי שוטר או פקיד מכס לתפוס בלא צו של שופט את הכספים העולים על הסכום הפטור מדיווח; כספים שנתפסו יישארו בשמירת המשטרה או המכס לפי הוראות סעיף זה.
(ב) לא הוטל עיצום כספי או לא הוגש כתב אישום, בתוך 10 ימים מיום תפיסת הכספים, יוחזרו הכספים לאדם שממנו נתפסו; ואולם רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת שוטר או פקיד מכס, להורות על המשך תפיסת הכספים לתקופה שלא תעלה על 10 ימים נוספים כדי לאפשר הטלת העיצום הכספי או הגשת כתב אישום, לפי העניין.
(ג) בית-המשפט, הדן בבקשה כאמור בסעיף-קטן (ב), יחליט בבקשה לאחר ששמע את טענותיו של האדם שממנו נתפסו הכספים, ושל מי שטוען לזכות בכספים אם הוא ידוע.
(ד) בית-המשפט רשאי, בכל עת, לצוות על החזרת הכספים או חלק מהם, בתנאים שיקבע, לאחר קבלת ערובה או בלא ערובה.
(ה) הוגש כתב אישום נגד מפר הוראות סעיף 9, יחולו על הכספים שנתפסו הוראות הפרק הרביעי לפקודת מעצר וחיפוש בשינויים המחוייבים; לעניין זה, "חפץ" - לרבות כספים, כהגדרתם בסעיף 9.
(ו) הרשיע בית-המשפט את המפר והטיל עליו קנס, או שהוטל עליו עיצום כספי, ולא שולם הקנס או העיצום הכספי במועד שנקבע לכך, ניתן לגבות את הקנס או את העיצום הכספי מתוך הכספים שנתפסו או מתוך הערובה שניתנה לפי סעיף-קטן (ד).
(ז) כספים שנתפסו לפי סעיף זה ולא הוחזרו, יועברו לקרן שהוקמה לפי סעיף 36ח לפקודת הסמים המסוכנים."

על נותן שירותי מטבע חלה חוות דיווח בשעת העברת כספים לחו"ל {ע"פ 4111/14 זיאד קורד נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.08.15)}.

6. נותני שירותי מטבע
6.1 הדין
סעיפים 11א-11יב לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

"11א. הגדרות (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
בפרק זה:
"הליכים פליליים" - החל בפתיחה בחקירה על-פי דין;
"מורשה חתימה" - מי שבעל חשבון ייפה את כוחו לפעול בחשבונו;
"מטבע" - לרבות שטר כסף, שהם הילך חוקי של מדינה;
"מרשם פלילי" - כמשמעותו בסעיף 1 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981;
"נאמן" - כמשמעותו בחוק הנאמנות, התשל"ט-1979;
"נהנה" - כהגדרתו בסעיף 7(א)(1)(א);
"נושא משרה":
(1) לגבי תאגיד - כל אחד מאלה:
(א) בעל השליטה או דירקטור בתאגיד, מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי או מנהל אחר בתאגיד הכפוף ישירות למנהל הכללי, מנהל סניף בתאגיד, וכן כל ממלא תפקיד מקביל או דומה לתפקידים אלה אף אם תוארו שונה;
(ב) מורשה חתימה בחשבון של התאגיד;
(ג) אחראי למילוי החובות בתאגיד שמונה לפי סעיף 8(א);
(2) לגבי עסק שאינו תאגיד:
(א) מנהל העסק, מנהל סניף בעסק וכל אדם אחר שמנהל, מארגן או מכוון את הפעילות בעסק או בסניף של העסק;
(ב) מורשה חתימה בחשבון של העסק;
"שליטה" - כהגדרתה בסעיף 7(א)(1)(ב).

11ב. רשם של נותני שירותי מטבע (תיקון התשס"ב (מס' 3))
(א) שר האוצר ימנה, מבין עובדי משרדו, רשם של נותני שירותי מטבע (בחוק זה: "הרשם").
(ב) הרשם ינהל מרשם, שבו ירשום נותני שירותי מטבע, לפי הוראות חוק זה (להלן: "המרשם"); המרשם יהיה פתוח לעיון הציבור.
(ג) הרשם יפקח על נותני שירותי מטבע לפי חוק זה.

11ג. חובת רישום במרשם של נותני שירותי מטבע (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) כל מי שעיסוקו במתן אחד מהשירותים המפורטים להלן, גם אם אין זה עיסוקו היחיד, (בחוק זה: "נותן שירותי מטבע") חייב ברישום במרשם:
(1) המרת מטבע של מדינה אחת במטבע של מדינה אחרת;
(2) מכירה או פדיון של המחאות נוסעים בכל סוג של מטבע;
(3) קבלת נכסים פיננסיים במדינה אחת כנגד העמדת נכסים פיננסיים במדינה אחרת;
(4) החלפת מטבע;
(5) נכיון שקים, שטרי חליפין ושטרי חוב;
(6) שירותי ניכיון כהגדרתם בסעיף 7א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981.
(7) מסירת נכסים פיננסיים כנגד מטבע;
(8) מסירת נכסים פיננסיים לאדם כנגד המחאת זכותו של אותו אדם לקבל נכסים פיננסיים מאחר; לעניין זה, "מסירת נכסים פיננסיים" - למעט מסירת נכסים כאמור בידי מי ששר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, קבע בצו.
(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א), לא חייב ברישום כל אחד מאלה:
(1) גוף ציבורי שהוקם על-פי דין;
(2) תאגיד בנקאי;
(3) מבטח;
(4) עובד שכיר כשהוא נותן שירותי מטבע במסגרת עבודתו אצל מעביד שהוא נותן שירותי מטבע רשום;
(5) חבר בורסה;
(6) בנק הדואר;
(7) מי ששר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, פטר אותו, בצו, מרישום כנותן שירותי מטבע.
(ג) בסעיף זה, "נכסים פיננסיים" - מזומנים, המחאות נוסעים, שיקים, שטרי חליפין, שטרות חוב, ניירות ערך סחירים, אשראי או פיקדונות כספיים.

11ד. בקשה לרישום נותן שירותי מטבע (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) בקשה לרישום נותן שירותי מטבע במרשם תוגש לרשם, ותכלול את כל אלה:
(1) שם המבקש, פרטי זיהויו ומענו וכן פרטי זיהוי ומענו של נהנה, אם ישנם; היה המבקש תאגיד, תכלול הבקשה גם את המסמכים שעל-פיהם התאגד התאגיד או שעל-פיהם הוא פועל, וכן את שמות נושאי משרה בתאגיד, פרטי זיהוים ומענם; היה המבקש עסק שאינו תאגיד, תכלול הבקשה גם את שמות נושאי המשרה בעסק, פרטי זיהוים ומענם;
(2) מענם של הסניפים שברצונו של המבקש להפעיל ומענם, בציון הסניף הראשי, וכן שמם של מנהלי הסניפים, אם ישנם, פרטי זיהוים ומענם;
(3) פרטים בדבר עיסוקיו האחרים של המבקש, אם יש לו;
(4) פרטים נוספים שקבע שר האוצר.
(ב) לבקשה יצורפו מסמכים המעידים על קיום התנאים לרישום, כאמור בסעיף 11ה; ולעניין סעיפים 11ה(א)(4) ו- (ב) ו- 11ט(א)(2) ו- (ד) עד (ו) - הסכמתם של המבקש, ושל נושאי משרה בתאגיד או בעסק, לפי העניין, לכך שהרשם יקבל מידע מן המרשם הפלילי, לפני הרישום במרשם ובכל עת לאחר-מכן, כל עוד קיים רישום לפי פרק זה.
(ג) הרשם רשאי לדרוש ממבקש הרישום כל מידע או מסמך נוספים הדרושים לצורך בדיקת הבקשה.
(ד) בסעיף זה:
"פרטי זיהוי" - מספר תעודת זהות; לגבי אזרח זר שלפי דיני מדינת אזרחותו והמדינה שבה הוא תושב אין תעודת זהות - מספר זיהוי רשמי וסידרתי אחר הנהוג במדינתו וכן מספר דרכון תקף ושם המדינה שהנפיקה אותו;
"מען" - ציון לפחות של כל אלה: שם הרחוב, מספר הבית, שם הישוב ומיקוד, ואם המען אינו בישראל, גם שם המדינה.

11ה. תנאים לרישום נותן שירותי מטבע (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) הרשם ירשום במרשם מבקש רישום המקיים את כל אלה, לפי העניין:
(1) לעניין מבקש רישום שהוא יחיד - הוא בגיר ואזרח ישראלי או תושב ישראל;
(2) לעניין מבקש רישום שהוא תאגיד שהתאגד בישראל - לפחות נושא משרה אחד בתאגיד הוא בגיר ואזרח ישראלי או תושב ישראל;
(3) לעניין מבקש רישום שהוא תאגיד שהתאגד מחוץ לישראל - במדינה שבה נרשם התאגיד קיימת חקיקה לאיסור הלבנת הון, והתאגיד נרשם כדין בישראל;
(4) לא התקיימה אחת החלופות המפורטות להלן במבקש הרישום ואם מבקש הרישום הוא תאגיד או עסק שאינו תאגיד - גם בנושא משרה בתאגיד או בעסק:
(1) הוא לא הורשע בעבירה לפי סעיפים 3 ו- 4, אלא-אם-כן מצא הרשם, מטעמים מיוחדים הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירה ומידת חומרתה, כי אין מניעה שהוא ישמש כנותן שירותי מטבע;
(2) הוא לא הורשע בעבירה אחרת שלדעת הרשם, מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, הוא אינו ראוי לשמש נותן שירותי מטבע;
(3) לא הוטל עליו עיצום כספי לפי פרק ה', בשל הפרה שלדעת הרשם מפאת מהותה, חומרתה ונסיבותיה הוא אינו ראוי לשמש נותן שירותי מטבע.
בפסקה זו ובסעיף-קטן (ב):
"הורשע בעבירה" - לרבות הורשע בעבירה דומה במדינה אחרת;
"מבקש רישום" - לרבות הנהנה, אם ישנו;
(ב) נודע לרשם שמתנהלים נגד מבקש רישום או נגד נושא משרה בו הליכים פליליים באחת העבירות כאמור בסעיף-קטן (א)(4), רשאי הוא לדחות את החלטתו בקשר לבקשת הרישום עד לסיום ההליכים נגדו.

11ו. דיווח לרשם על שינויים (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) חל שינוי בפרט מן הפרטים שנמסרו לפי סעיפים 11ד(א) או (ג) ו- 11ה(א), יודיע על כך נותן שירותי מטבע לרשם, בכתב, בתוך 7 ימים מהיום שבו נודע לו על השינוי.
(ב) שינה נותן שירותי מטבע את מקום פעילותו או את מיקומו של אחד הסניפים, יודיע על כך בכתב לרשם בתוך שבעה ימים מיום השינוי, וישיב לו את תעודת הרישום בתוך שלושים ימים מהמועד האמור.
(ג) חדל נותן שירותי מטבע לעסוק במתן שירותי מטבע, יודיע על כך בכתב לרשם בתוך 7 ימים מהיום הקובע וישיב לו את תעודת הרישום בתוך 30 ימים מהמועד האמור; הפעיל נותן שירותי מטבע כמה סניפים, ישיב את תעודות הרישום של כל הסניפים; חדל נותן שירותי מטבע לתת שירותי מטבע בחלק מהסניפים, יחזיר רק את התעודות של הסניפים כאמור; לעניין זה, "היום הקובע" - היום ה- 101 שבו חדל, ברציפות, מלתת שירותי מטבע.
(ד) נודע לרשם שנותן שירותי מטבע נפטר או הוכרז כפסול דין, יורה על החזרת תעודת הרישום ועל סגירת עסקו; ואולם, רשאי הרשם להרשות את המשך מתן שירותי המטבע בשמו של הנפטר או פסול הדין, לשם הגנה על זכויותיו של נותן שירותי המטבע ויורשיו או של צד שלישי הקשור לעיסוקו; תקופת הפעלת העסק במקרה זה לא תעלה על 90 ימים; בהחלטתו יקבע הרשם מי יתן את שירותי המטבע במקום הנפטר או פסול הדין (להלן: "המפעיל הזמני"); בתום התקופה האמורה יחזיר המפעיל הזמני את תעודת הרישום לרשם; החלטת הרשם לעניין זה ופרטי הזיהוי של המפעיל הזמני יירשמו במרשם.
(ה) החליט נותן שירותי מטבע, שחדל לעסוק במתן שירותי מטבע, לחזור ולעסוק במתן שירותי מטבע, יגיש בקשת רישום חדשה לרשם ולא יעסוק במתן שירותי מטבע עד לרישומו מחדש.

11ז. הוצאת תעודת רישום ושינוי התעודה (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) החליט הרשם לרשום את מבקש הרישום כנותן שירותי מטבע במרשם, ומבקש הרישום שילם את האגרות שהוא חייב בתשלומן לפי סעיף 32(א1)(1), ייתן לו הרשם תעודת רישום; תקופת תוקפה של תעודת רישום תהיה עד תום השנה הקלנדרית שבה ניתנה; היו לנותן שירותי מטבע סניפים - יתן לו הרשם תעודה נפרדת לכל סניף שאישר; בתעודה יצויין המען ומספר הרישום של הסניף; הרישום יהיה תקף לגבי נותן שירותי מטבע במען שצויין בתעודת הרישום בלבד.
(ב) נותן שירותי מטבע יציג את תעודת הרישום בכל סניף, במקום בולט לעין, ויציין את מספר הרישום על כל שלט או בכל פרסום שלו וכן על כל מסמך שהוא מוציא ואולם הרשם רשאי לפטור נותן שירותי מטבע שמתן שירותי מטבע אינו עיסוקו היחיד מציון מספר הרישום כאמור, בתנאים כפי שיורה.
(ג) הודיע נותן שירותי מטבע על שינוי מקום של סניף והחזיר לרשם את תעודת הרישום של הסניף, יתן הרשם תעודת רישום חדשה, בציון המען החדש ויבטל את התעודה הקודמת; שינויים לפי סעיף זה יירשמו במרשם.

11ח. סירוב לרשום נותן שירותי מטבע (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
סירב הרשם לרשום את המבקש כנותן שירותי מטבע ינמק את סירובו ויתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצאה למבקש החלטת הרשם. טענות המבקש יוגשו בכתב, ואולם המבקש רשאי גם להופיע לפני הרשם כדי להשמיע את טענותיו.

11ט. מחיקה מהמרשם של נותן שירותי מטבע או התליית הרישום (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) הרשם רשאי למחוק נותן שירותי מטבע מהמרשם בכל אחד מאלה:
(1) חדל להתקיים בנותן שירותי מטבע תנאי מתנאי הרישום לפי סעיף 11ה(א)(1) עד (3);
(2) התקיימו בנותן שירותי המטבע או בנהנה, אם ישנו, ואם נותן שירותי המטבע הוא תאגיד גם בעל שליטה בו, אחת הנסיבות המפורטות בסעיף 11ה(א)(4);
(3) נותן שירותי מטבע הפר הוראה אחרת לפי פרק זה.
(ב) בטרם יחליט הרשם על מחיקת נותן שירותי מטבע מהמרשם כאמור בסעיף-קטן (א), יתן לו ולבעל שליטה בתאגיד, לפי העניין, הזדמנות לטעון את טענותיהם בפניו כאמור בסעיף 11ח בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצאה לנותן שירותי המטבע הודעה בכתב מהרשם.
(ג) נוכח הרשם כי נותן שירותי מטבע הפר הוראה אחרת כאמור בסעיף-קטן (א)(3), ידרוש ממנו, בטרם יחליט על מחיקתו מהמרשם, לתקן את הטעון תיקון, ורשאי הוא, לאחר שנתן לנותן שירותי המטבע הזדמנות לטעון את טענותיו, להתלות את רישומו במרשם לתקופה שלא תעלה על 30 ימים; לא תוקנה ההפרה בתוך התקופה האמורה, רשאי הרשם למחוק את המפר מהמרשם.
(ד) נודע לרשם שמתנהלים נגד נותן שירותי מטבע, שנרשם במרשם, או נגד הנהנה, אם ישנו, ואם נותן שירותי המטבע הוא תאגיד, גם נגד בעל השליטה בו, הליכים פליליים או הליכים בפני ועדות עיצומים, לפי העניין, בעבירה או בהפרה כאמור בסעיף 11ה(א)(4), רשאי הוא להתלות את רישומו במרשם עד לסיום ההליכים; בטרם יחליט הרשם על התליית רישומו של נותן שירותי מטבע מהמרשם, יתן לו ולבעל השליטה בתאגיד לפי העניין, הזדמנות לטעון את טענותיהם בפניו כאמור בסעיף 11ח בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצאה לנותן שירותי המטבע הודעה בכתב מהרשם.
(ה) נודע לרשם שנושא משרה בתאגיד או בעסק שאינו תאגיד, שהוא נותן שירותי מטבע או מנהל סניף של נותן שירותי מטבע הורשעו בעבירה או הוטל עליהם עיצום כספי כאמור בסעיף 11ה(א)(4), רשאי הרשם, בטרם יחליט על מחיקת נותן שירותי המטבע מן המרשם, לדרוש ממנו לפטר את מי שהורשע בעבירה או שהוטל עליו עיצום כספי כאמור, בתוך תקופה שיקבע; סירב נותן שירותי המטבע לעשות כן, רשאי הרשם למחוק אותו מן המרשם, לאחר שנתן לו ולמי שהורשע או שהוטל עליו עיצום כספי הזדמנות לטעון את טענותיהם לפניו כאמור בסעיף 11ח בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצאה לנותן שירותי המטבע הודעה בכתב מהרשם; בסעיף-קטן זה ובסעיף-קטן (ו), "נושא משרה בתאגיד" - למעט בעל שליטה.
(ו) הוראות סעיפים-קטנים (ד) ו- (ה) יחולו, בשינויים המחוייבים, על נושא משרה בתאגיד או בעסק שאינו תאגיד, שמתנהלים נגדם הליכים פליליים או הליכים בפני ועדות עיצומים, לפי העניין, בעבירה או בהפרה כאמור בסעיף 11ה(א)(4).
(ז) הודיע נותן שירותי מטבע לרשם שהוא חדל לעסוק במתן שירותי מטבע, ימחק אותו הרשם מהמרשם.

11י. הודעה ועתירה (תיקון התשס"ב (מס' 3))
(א) הרשם ימציא לנותן שירותי מטבע הודעה בכתב על החלטותיו לפי סעיפים 11ה(ב), 11ו(ד), 11ח ו- 11ט.
(ב) הרואה עצמו נפגע מהחלטת הרשם שניתנה לגביו כאמור בסעיף-קטן (א), רשאי לעתור לבית-משפט לעניינים מינהליים נגד ההחלטה בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצאה לו ההחלטה.

11יא. הודעה לציבור (תיקון התשס"ב (מס' 3))
(א) הרשם יפרסם ברשומות הודעה על כל אלה:
(1) רישומו של נותן שירותי מטבע במרשם, תוך פירוט שמו ומענו, לרבות מענם של סניפים, אם ישנם;
(2) שינוי מענו של נותן שירותי מטבע, לרבות שינוי מען של סניף מסניפיו;
(3) מחיקת נותן שירותי מטבע או סניף מסניפיו מהמרשם או התליית רישומו;
(4) חידוש רישומו במרשם של נותן שירותי מטבע שרישומו הותלה;
(5) מינוי מפעיל זמני לפי סעיף 11ו(ד).
(ב) הודעה כאמור בפסקאות (1) עד (3) לסעיף-קטן (א) תפורסם גם באינטרנט; כתובת אתר האינטרנט שבה ניתן למצוא מידע כאמור תפורסם, בתדירות סבירה, בשלושה עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה בישראל, ובלבד שלפחות אחד מהם יהיה בשפה העברית ואחד בשפה הערבית.

11יב. עונשין (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) נותן שירותי מטבע העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שנה או קנס בשיעור פי שלושה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין:
(1) עוסק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם בניגוד להוראות סעיפים 11ג ו- 11ו(ה);
(1א) מוסר פרטים כוזבים בבקשה לרישום נותן שירותי מטבע לפי סעיף 11ד או בהודעה לרשם לפי סעיף 11ו(א) עד (ג);
(2) לא נותן הודעה בכתב לרשם כנדרש לפי סעיף 11ו(א) עד (ג).
(ב) נותן שירותי מטבע או מפעיל זמני כאמור בסעיף 11ו(ד), שלא החזיר את תעודת הרישום לרשם בניגוד להוראות סעיף 11ו(ב) עד (ד), או שלא מציג את תעודת הרישום במקום פעילותו לפי הוראות סעיף 11ז(ב), או לא מציין את מספר הרישום לפי הוראות אותו סעיף, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; עבירה לפי סעיף-קטן זה היא עבירה מסוג העבירות של אחריות קפידה."

סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע כדלקמן:

"415. קבלת דבר במרמה
המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים."

6.2 מהו מתחם הענישה ההולם לעבירות הלבנת הון חמורות?
ב- ת"פ (ת"א) 26228-07-14 {מדינת ישראל נ' מאיר אוחנה, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.15)} נדונה סוגיה בה הנאשם הורשע בעבירות רבות שעיקרן עבירות מס, זיוף ומרמה והלבנת הון, בגין כך שבמסווה של סוחר יהלומים הפעיל בנק "שחור", בו הומרו כספים ונפרטו שיקים בהיקפי ענק ללא דיווח לרשויות, נמסרו ליהלומנים חשבוניות מס כוזבות והוברחו כספים בסכומי עתק {ראה גם פקודת המכס (נוסח חדש): סעיפים 212(3), 212(6), 212(8), 212(9)}.

הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, כמו גם בריבוי עבירות לפי סעיף 3(ב) וסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט אורי שהם, קבע כי המגמה המסתמנת בפסיקתו היא בכיוון של החמרה והכבדת היד על אותם עבריינים, אשר שלחו את ידם בקופה הציבורית ופגעו קשות בעיקרון השוויון בנשיאה בנטל המס, ובעקיפין פגעו גם במרקם החברתי בישראל {ע"פ 5783/12 נסים גלם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.09.14)}.

בית-המשפט קבע כי בעבריינות כלכלית מחוייבים בתי-המשפט בהבעת מסר עונשי שיבטא תכלית המבקשת למגר תופעות של ניצול כספי ציבור שהופקדו בנאמנות בידי גורמים ציבוריים לצורך העשרת הפרט אגב מעשי עבירה.

בנסיבות העניין, מידת הפגיעה בערכים החברתיים היא גבוהה ביותר. כל העבירות בהן הורשע הנאשם היו שלובות זו בזו והיוו למעשה פרשה אחת, ויש להתייחס אליהן כאל אירוע עברייני אחד.

אשר-על-כן, מתחם העונש ההולם נע בין 9 ל- 13 שנות מאסר בפועל וקנס הנע בין 1 ל- 5 מיליון ש"ח.

בהתחשב במכלול השיקולים, הושתו על הנאשם 10 שנות מאסר, שנתיים מאסר מותנה וקנס בסך 1,000,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו.

ב- ע"פ 4316/13 {מדינת ישראל נ' רמי חג'אמה, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.10.14)} בית-המשפט עליון עמד על חומרתה הרבה של עבריינות כלכלית, ועל פגיעתה הקשה בכלל הציבור ובמשק כפי שנפסק לא אחת, והוסיף כי הדברים נכונים ביתר שאת ביחס לעבירות מס שיש בהן יסוד של מרמה ומטרתן להתחמק מתשלום מס באופן הפוגע בעקרון השוויון בנשיאת נטל המס, ואשר חומרתן מועצמת במקום בו הן מבוצעות באופן שיטתי על פני תקופה ממושכת ולנוכח היקף המס המועלם.

עוד הוסיף בית-המשפט העליון, כי ישנה חומרה רבה בעבירות הלבנת ההון, לתכלית חקיקת חוק איסור הלבנת הון ולמדיניות הענישה המחמירה הנוהגת בעבירות אלו.

בהמשך לכך, בית-המשפט העליון עמד על החומרה היתירה במעשיו של המערער שפגעו בעקרון השוויון בנשיאת נטל המס, בערך החברתי המוגן שביסודו של חוק איסור הלבנת הון ובמימוש תכליתו להילחם בתופעת ההון השחור במדינה ולסייע כך במלחמה בפעילות עבריינית.

סיכומו-של-דבר בית-המשפט העליון החמיר עם המערער וקיבל את ערעור המדינה במקרה הנדון והשית על המערער עונש מאסר בפועל של 4.5 שנים במקום 36 חודשים שהשית עליו בית-המשפט המחוזי, בתוספת הקנס המשמעותי שהושת עליו בסך של 750,000 ש"ח והתשלום בסך של 3,700,000 ש"ח עליו הסכימו הצדדים.

6.3 כיצד ניתן להגיע להסדר או להקלה בעניינו של נאשם בעבירות הלבנות הון?
ב- ת"פ (ת"א) 14427-03-14 {מדינת ישראל נ' אילן ישי בורוכוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.14)} הנאשם הורשע על-פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של אי מתן הודעה בכתב על רישום שירות מטבע - עבירה לפי סעיף 11יב לחוק איסור הלבנת הון, וכן בעבירה של עשיית פעולה ברכוש ומסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, או כדי לגרום לדיווח בלתי-נכון לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.

הנאשם פעל ממשרד בבורסה ליהלומים ברמת גן, שהיה בניהולם של אחרים בכך שהעמיד נכסים פיננסים בארה"ב בסך כולל של 750,000 דולר, כנגד קבלת נכסים פיננסים בישראל תמורת עמלה שניתנה לו עבור שירות זה, וזאת מבלי שנרשם כנותן שירות מטבע ומבלי שדיווח על פעולותיו כאמור.

המאשימה טענה כי הנאשם מנע את השימוש בנותני שירות מטבע כמסלקה, עבור גורמים עבריינים, ומנע ניודו והעברתו של כסף שמקורו בעבירה, תוך עקיפת המערכות הבנקאיות וחובת הדיווח הקבועה בחוק איסור הלבנת הון.
עם-זאת, ביקשה המאשימה לכבד את הסדר הטיעון ולהטיל עונש שהוסכם על הנאשם בהיותו מאזן בין השיקולים לקולא ולחומרא, שעלו מנסיבותיו של המקרה והתיישבותו עם מדיניות הענישה הנוהגת במעשים מסוג זה.

בנימוקים להסדר הטיעון ציין בא-כוח המאשימה את הסכום שבו נעברה העבירה - סך של 750,000 דולר, אף שהסכום גדול יחסית, לא נחשב לסכום גבוה, שכן מרבית הפסיקה המוכרת מתייחסת לסכומים של עשרות ואף מאות מיליונים ש"ח.

הנימוק השני התייחס למשך התקופה על פניה התבצעו העבירות, כאשר דובר בתקופה קצרה יחסית, תקופה של כשנה אחת בלבד.

הנימוק השלישי התייחס למצבו הרפואי הקשה מאוד של הנאשם, חולה הסובל מסיבוכים של מחלת הסוכרת שהביאה לפגיעה במערכות רבות בגופו, קטיעה של גפיים תחתונות, פגיעה בכליות עד כדי היזקקות לטיפולי דיאליזה תדירים.

הנימוק הרביעי נבע מחסכון בזמן שיפוטי, על כל המשתמע מכך, מחרטה והכאה על חטא, כאשר הנאשם פעל בשלבים מוקדמים יחסית של החקירה המשטרתית להגיע להסדר, תוך נטילת אחריות מלאה על מעשיו.

הנימוק החמישי, עסק במדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מהסוג שבו הורשע הנאשם כאשר בסכומים גדולים בהרבה ועבירות שנמשכו על פני תקופה ארוכה בהרבה רף הענישה נע בין מאסרים על תנאי למספר חודשי מאסר, כאשר חילוט הסך של 1 מיליון ש"ח מהווה עונש אפקטיבי וכואב.

בא-כוח הנאשם טען כי יש לכבד את ההסדר, תוך התיחסותו לנימוקים הבאים להקל עם הנאשם. מצבו הרפואי הקשה של הנאשם, כאשר הנאשם הגיע לדיון כשהוא ישוב על כיסא גלגלים.

בנוסף, הוצגו אישורים רפואיים וצילומים מהם עולה כי הנאשם חולה במחלת כליות סופנית וסיבוכים קשים של מחלת הסוכרת, כאשר הצפי לבאות הוא החמרה נוספת במצבו.

עוד הוסיף בא-כוח הנאשם, כי הנאשם נעדר עבר פלילי ונסיבות הסתבכותו במעשים נשוא האישומים, היתה על רקע היותו אזרח ארה"ב שלו קשרים משפחתיים שם, כך שלא היה מדובר בחלפן כספים כפשוטו אלא אדם שמערכת קשריו בארה"ב סייעה בידו לבצע את העבירות.

טובת ההנאה שהפיק הנאשם ממכלול המעשים עמדה על לא יותר מאשר 15,000 דולר, 2% מהסכום שבו הורשע.

בא-כוח הנאשם טען גם כי על הסתבכותו משלם הנאשם בעונש חילוט כבד, חילוט הסך של 1 מיליון ש"ח וקנס בסך של 40,000 ש"ח. חקירה פלילית ומאסר על תנאי.

על-פי בא-כוח הנאשם, יש להתחשב בהודייתו המהירה של הנאשם ומאמציו להביא את ההליך המשפטי לכדי סיום בדרך המהירה ביותר, כשהוא מתחרט ומכה על חטא.

עוד ציין בא-כוח הנאשם, כי מכלול הרכוש שנתפס מידי הנאשם הינו רכוש שאינו נגוע בכל מעשה עבירה והוא משמש אותו ואת בני משפחתו לקיום שוטף.

לתמיכה בהסדר הציגו באי-כוח הצדדים פסיקה מנחה שיש בה כדי לשקף את מדיניות הענישה הנוהגת כך {ת"פ (יר') 343/04 מדינת ישראל נ' אהרון אייל (ירון) כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.01.08); ע"פ (יר') 7646/07 אהרון אייל ואח' נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.11.07); ת"פ (יר') 344/04‏‏ מדינת ישראל נ' ישראל שור, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.05)}.

ככלל, העונשים נעו בעבירות מן הסוג הנדון ממאסר על תנאי למספר חודשים של מאסר {כזה שהומר בעבודות שירות}.

בית-המשפט קבע כי אין חולק על חומרתן הרבה של העבירות שביצע הנאשם, והפגיעה שפגע בערכים המוגנים.

בית-המשפט נסיבות הביצוע כאן מלמדות על מי שביצע את המעשים במשך תקופה קצרה ובסכום לא גדול יחסית, ואף שאין לזלזל בטובת ההנאה שהפיק הנאשם מביצוע המעשים, אין מדובר בסכום גדול.

עוד הוסיף בית-המשפט בפסיקתו כי הנאשם ביצע את המעשים על רקע היכרות וקשרים אישיים שהיו לו בארץ ובחו"ל, ומשנתגלו המעשים בחקירה פלילית, פעל הנאשם במרץ להביא פרשה זו לידי סיום מהיר בהודיה מהירה, נטילת אחריות ופגיעה כלכלית קשה בכיסו.

הנאשם נעדר עבר פלילי, מצבו הרפואי קשה מאוד כתוצאה מסיבוכים של מחלת הסוכרת, נזקק לטיפולי דיאליזה תדירים, נאלץ לעבור קטיעה בגפיים התחתונות ומצבו הרפואי על-סמך התיעוד הרפואי שהוגש רק הולך ומתדרדר.

בית-המשפט מצא כי העונש המוצע בהסדר הטיעון עומד בגישת האיזון, בהתחשב במכלול נסיבות הביצוע שפורטו, תוך מתן משקל לנסיבות הקולא, הודיית הנאשם, מאחר ויש בכך גם חיסכון הכרוך בכך בזמן שיפוטי, נטילת אחריות ועבר נקי, מצב בריאותי קשה, ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מן הסוג שבו הורשע הנאשם, עונש החילוט הכבד לו הסכים הנאשם.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי הנאשם יישא בעונש של 24 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי שבמשך תקופה של 3 שנים לא יעבור הנאשם עבירה על סעיף 3 או 4 לחוק איסור הלבנת הון.
בנוסף, גזר בית-המשפט על הנאשם 8 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי שבמשך תקופה של שנתיים לא יעבור על עבירה לפי סעיף 11יב לחוק איסור הלבנת הון.

ב- ת"פ (ת"א) 26123-07-14 {מדינת ישראל נ' מנחם מגן, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.06.15)} הנאשם לא רשם את עסקו אצל רשם שירותי מטבע כנדרש, לא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על השירותים שסיפק, ולא קיים את הוראות חוק איסור הלבנת הון בדבר חובות זיהוי של מבקשי ומקבלי השירות.

על-מנת להסתיר את פעילותו הבלתי-חוקית ואת ההכנסות הנובעות ממנה, אחת לתקופה הנאשם השמיד או הסתיר את הרישומים המתעדים את פעילות העסק.

כמו-כן, הנאשם לא ניהל ספרי חשבונות כנדרש, ולא הנפיק חשבוניות או קבלות בגין תקבוליו מן העמלות שגבה.

הנאשם פעל בתחכום רב במשך תקופה ארוכה למען מטרת העשרת כיסו הפרטי על חשבון הציבור כולו.

הנאשם פעל בשיטתיות לרמייתן של רשויות המס, כאשר העלים הכנסות ומע"מ, סייע להוצאת כספים מחוץ לגבולות המדינה, הלבין ביודעין כספי עבירה, וסיכל במזיד את משטר הדיווח העומד בליבו של חוק איסור הלבנת הון - הכל בעבור בצע כסף.

הנאשם סייע לרבים אחרים לגזול את כספי הציבור באמצעות החשבוניות הכוזבות שסיפק. ההיקף הכספי של העבירות בהן הורשע הנאשם הוא חסר תקדים. הנזק שמעשי הנאשם גרמו לקופה הציבורית הוא כמעט בלתי-נתפס.

גם במקרה הזה בית-המשפט מצא כי יש לקבל הסדר טיעון וזאת מאחר והנאשם שיתף פעולה עם רשויות החוק למן הרגע הראשון, הודה במיוחס לו, ואף סיפק ראיות חדשות שלא היו בידיעתם של חוקריו.
הנאשם סייע לחשיפת הפרשה כולה, ותרם תרומה משמעותית להעמדתם לדין של מעורבים נוספים, נגדם הוא עתיד להעיד מטעם המאשימה. ועוד, הנאשם הודה במשפטו, לקח אחריות על מעשיו, וחסך מזמנו של בית-המשפט.

עוד יצויין כי הנאשם הסיר את מחדל האזרחי והגיע להסדר עם רשויות המס, ובשל כל אלה, ובעיקר בשל חלקו המרכזי בחשיפת הפרשה ובהבאת המעורבים הנוספים לדין, קבע בית-המשפט כי הנאשם היה ראוי להקלה בעונשו.

עוד דוגמה לעריכת הסדר בעבירות הלבנת הון, התקיימה ב- ת"פ (ת"א) 32155-07-14 {רשות המיסים - מע"מ היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים נ' אהרן אביטן, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.10.15)} שם החליט בית-המשפט לגזור את עונשי הנאשמים לאחר שנתן משקל נוסף להודייתם של הנאשמים שבאה בשלביו הראשוניים של ההליך הפלילי, ולאחר שנשמע מספר מועט יחסית של עדים.

להודיית הנאשמים התלוותה הסרת מחדל כוללת והסכמה לחילוט כספים מאסיבית.

עוד צויין בפסק-דין זה, כי ניתן גם להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירות, כמו למשל, הפגיעה של העונש בנאשם ובבני משפחתו.

לא יכולה להיות מחלוקת על כך, כי הנאשם ייפגע משליחתו למאסר. על-פי תסקיר המבחן, הפגיעה הצפויה בו לאור מבנה אישיותו והניסיונות האבדניים שנעשו על ידו לאחרונה, עלולה להיות קשה עד מאוד.

לכך יש לצרף את עובדת מצבו הבריאותי של הנאשם אף שזה אינו מצדיק הימנעות ממאסר וטיפול רפואי אינטנסיבי שהייתו במאסר במצבו, תקשה עליו את תנאי מאסרו.

ב- ת"פ (ת"א) 21315-07-13 {מדינת ישראל רשות המיסים נ' סמואל כוכב, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.12.13)} בית-המשפט קבע כי לצד השיקולים המחמירים שיש להעניש בגינם, אינו יכול להתעלם מהנסיבות המקלות במקרה זה, בראש ובראשונה הודאתו של הנאשם שמשמעה לא רק חסכון בזמן שיפוטי, כאשר ספק אם במקרה זה מדובר בגורם בעל שמשמעות שהרי בית-המשפט הספיק כבר לשמוע את מרבית הראיות במסגרת טענת הזוטא, אלא שהודאה זו מגלמת בחובה גם חרטה ונטילת אחריות על-ידי הנאשם כמו גם הפנמה של הפסול בהתנהגותו.

בית-המשפט התחשב לא מעט בטיעון של התביעה שהודאת הנאשם ביחידה החוקרת, בשלב החקירה, סייעה לגבש תשתית ראייתית מוצקה למעורבותם של אחרים.

כמו-כן נתן בית-המשפט משקל לא מבוטל לעובדה שהנאשם אמור להעיד במשפטם של המעורבים האחרים, וכי סכום החילוט הכולל הגיע לכדי 6 מיליון ש"ח לערך, כך לפי טיעונה של באת-כוח המאשימה, כאשר לסכום זה הצטרף סכום הקנס שגם הוא לא מבוטל.

6.4 האם ניתן לעכב ביצוע עונש מאסר מפאת חומרת העבירות בהקשר לעבירות הלבנת הון?
ב- ע"פ 8345/15 {מאיר אוחנה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.15)} דובר בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בגדרו הושת על המבקש, בעקבות הרשעתו בשורה של עבירות כלכליות, עבירות מס ועבירות של זיוף מסמכים, עונש של עשר שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך מיליון ש"ח.

המבקש טען כי אין באפשרותו לשכור עורך-דין אשר ייצג אותו בהליך הערעור, ולפיכך ביקש מבית-המשפט להורות על מינוי סנגור ציבורי אשר יטפל בהליך.

באת-כוח המשיבה התנגדה לעיכוב ביצוע עונש מאסרו של המבקש בגלל חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, תקופת המאסר הממושכת שהושתה עליו, סיכויי הערעור, והחשש מפני הימלטות מהדין.

בית-המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם, לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון; עשיית פעולה ברכוש ומסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון; עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו ואת זהות בעלי הזכויות בו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

במקרה הנדון בית-המשפט העליון {כב' השופט ס' ג'ובראן} דחה את הבקשה מאחר ובכל הנוגע לבקשה למינוי סניגור ציבורי, המבקש לא הניח תשתית עובדתית המעידה על כך שאכן אין ביכולתו לשכור עורך-דין, ובקשתו בעניין זה נטענה בעלמא.

בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע צויין כי בהתאם להלכה הפסוקה, בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר תאושר רק במקרים חריגים, שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש.

בעת החלטה על עיכוב ביצוע, יש לבחון בין-היתר, את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען; אורך תקופת המאסר; סיכויי קבלת הערעור וטיבו; ועברו הפלילי ונסיבות האישיות של המבקש.

במקרה הנדון גם סיכויי הערעור, הן חומרת העונש והן חומרת העבירות הובילו לדחיית הבקשה.

ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי בית-המשפט המחוזי במקרה הנדון מאחר ועל-פי קביעותיו של בית-המשפט המחוזי, המבקש הפעיל מנגנון רמיה מתוחכם ורב זרועות, במסגרתו הבריח מחוץ לגבולות המדינה סכומי עתק הנאמדים במאות מיליוני ש"ח, הוציא וסחר בחשבוניות כוזבות בסכומים אדירים וזייף מסמכים רבים.

העבירות בהן הורשע המבקש הן פרי תכנון מדוקדק ושיטתי ובוצעו בשל בצע כסף ולשם התעשרותו. על פני הדברים, מעשי המבקש הם בבחינת עבירות צווארון לבן ברמת החומרה הגבוהה ביותר הן מבחינת היקף העבירות והן מבחינת השיטתיות והתחכום בהן בוצעו.

7. מפקחים וסמכויותיהם
סעיפים 11יג-11טו לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

"11יג. הגדרות (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התש"ע (מס' 2), התשע"ב, התשע"ד (מס' 2))
(א) בפרק זה:
"הממונה" - כל אחד מאלה:
(1) לעניין תאגיד בנקאי - המפקח על הבנקים;
(2) לעניין חבר בורסה, חברה בעלת רישיון זירה ומנהל תיקים - יושב ראש רשות ניירות ערך;
(3) לעניין מבטח וסוכן ביטוח - המפקח על הביטוח;
(4) לעניין קופת גמל וחברה המנהלת קופה כאמור - הממונה על שוק ההון;
(5) לעניין בנק הדואר - שר התקשורת או עובד ציבור שהוא הסמיך לכך;
(6) לעניין נותן שירותי מטבע - הרשם של נותני שירותי מטבע כמשמעותו בסעיף 11ב;
(7) לעניין גוף שהוסף לתוספת השלישית לפי סעיף 33(ב) - השר שבאחריותו נמצא אותו גוף או עובד ציבור שהוא יסמיך לכך;
(8) לעניין סוחר באבנים יקרות - המפקח על היהלומים שמינה שר התעשיה המסחר והתעסוקה;
(9) לעניין נותן שירות עסקי - עובד משרד המשפטים שמינה שר המשפטים.
(ב) הודעה על הסמכת ממונה לפי פסקאות (5) (7) ו- (9) לסעיף-קטן (א) תפורסם ברשומות על-ידי השר שבאחריותו נמצא הגוף המדווח לפי פרק ג' {להלן: "הגוף שבפיקוח"}.

11יג1. העברת מידע (תיקון התשע"ד (מס' 2))
(א) הממונה על נותני שירות עסקי רשאי לקבל מהגורמים המנויים בפסקאות שלהלן, לגבי בעלי המקצוע המנויים לצידם, מידע בדבר זהות בעלי המקצוע, כתובותיהם, פרטי התקשרות אחרים עמם, השעיה או ביטול של רשיונותיהם, וכל מידע נוסף שקבע שר המשפטים, בצו:
(1) לשכת עורכי-הדין - לגבי דין;
(2) מועצת רואי-החשבון - לגבי רואי-חשבון.
(ב) לשם מילוי תפקידה רשאית לשכת עורכי-הדין או מועצת רואי-החשבון, לפי העניין, לקבל מהממונה על נותני שירות עסקי, מידע בדבר החלטות של ועדה להטלת עיצום כספי לפי פרק ה', בכל הנוגע לנותן שירות עסקי שהוא עורך-דין או רואה-חשבון, לפי העניין.
(ג) על-אף האמור בסעיף 31א, נקבע כלל משמעתי האוסר על נותן שירות עסקי לבצע פעולה שהוא מעריך שיש בה משום הפרה של הוראות חוק זה, והתעורר אצל הממונה על נותני שירות עסקי חשש כי נותן שירות עסקי הפר את הכלל האמור, רשאי הוא לפנות לגורם המוסמך בבקשה לפתוח בהליך משמעתי נגד נותן השירות העסקי, ובלבד שבפנייה ייכללו רק פרטי המידע שעוררו את חששו של הממונה; לעניין זה, "גורם מוסמך" - מי שמוסמך לפתוח בהליך משמעתי נגד עורך-דין או רואה-חשבון, לפי חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961, או חוק רואי-חשבון, התשט"ו-1955, לפי העניין.

11יד. מינוי מפקחים וסמכויות פיקוח (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב, התשע"ד (מס' 2))
(א) (1) לשם פיקוח על ביצוע הוראות חוק זה ימנה הממונה מפקחים אשר יפעילו את סמכויותיהם לגבי הגוף שבפיקוח לפי חוק זה;
(2) מי שאינו עובד ציבור לא יתמנה כמפקח אלא-אם-כן משטרת ישראל לא התנגדה למינוי מטעמים של שלום הציבור;
(3) לא יתמנה מפקח אלא-אם-כן קיבל הכשרה מתאימה כפי שיקבע הממונה.
(ב) לצורך מילוי תפקידיו רשאי מפקח:
(1) לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו מידע ומסמכים המתייחסים לפעולותיו של הגוף שבפיקוח לעניין מילוי חובותיו לפי חוק זה; בסעיף זה, "מסמכים" - לרבות חומר מחשב ופלט;
(2) להיכנס, לאחר שהזדהה, למקום שבו יש לו יסוד להניח פועל הגוף שבפיקוח, לדרוש שיוצגו לפניו כל המסמכים הקשורים לפעילותו של הגוף שבפיקוח לעניין מילוי חובותיו לפי חוק זה, ולערוך בדיקה במקום; ואולם לא יכנס מפקח למקום המשמש למגורים בלבד, אלא על-פי צו של בית-משפט;
(3) לתפוס מסמך, אם יש לו יסוד להניח כי הופרה הוראה מהוראות פרקים ג' ו- ד'1; ואולם אין לתפוס מסמך אם ניתן להסתפק בהעתק מאושר ממנו.
(ב1) שר המשפטים יקבע תקנות לעניין הפעלת סמכות בידי מפקח לפי סעיף-קטן (ב)(2), לגבי גוף שבפיקוח שהוא נותן שירות עסקי.
(ב2) על-אף האמור בסעיף-קטן (ב)(3), היה הגוף שבפיקוח נותן שירות עסקי שהוא עורך-דין, יחולו, לעניין עיון ותפיסת מסמכים, הוראות סעיפים 235א עד 235ד לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחוייבים.
(ג) לעניין סעיף זה, "חומר מחשב" ו "פלט" - כהגדרתם בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.
(ד) היו לממונה או למפקח סמכויות פיקוח על הגוף שבפיקוח מכוח דין אחר, רשאי הוא להפעילן גם לעניין פיקוח לפי חוק זה.

11טו. דינו של מסמך שנתפס (תיקון התשס"ב (מס' 3))
(א) על תפיסת מסמך לפי סעיף 11יד(ב)(3), בשל הפרה של הוראות פרק ד'1, יחולו הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969, בשינויים המחוייבים.
(ב) על תפיסת מסמך לפי סעיף 11יד(ב)(3), בשל חשד להפרת חובה לפי פרק ג', יחולו הוראות אלה:
(1) המפקח ימסור את המסמך שנתפס לממונה, אשר רשאי לשמרו עד אשר יגישו לוועדה המוסמכת להטיל עיצום כספי, כאמור בפרק ה' (בסעיף זה - "הוועדה");
(2) הוגש המסמך לוועדה, תקבע הוועדה, בהחלטתה לעניין הטלת עיצום כספי, אם להחזיר את המסמך למי שממנו נלקח או להמשיך לשמרו;
(3) לא הגיש הממונה את המסמך לוועדה בתוך שישה חודשים מיום תפיסתו, יוחזר המסמך למי שממנו נלקח;
(4) מי שמרשותו נתפס מסמך לפי סעיף 11 יד(ב)(3) רשאי לערער בפני בית-משפט שלום ולבקש את החזרתו; החליטה הוועדה שלא להחזיר את המסמך, יוגש הערעור בתוך 30 ימים מהיום שנמסרה לו החלטת הוועדה."

8. עיצום כספי
סעיפים 20-12 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

"12. הגדרות (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
בפרק זה:
"הממונה" - כל אחד מאלה:
(1) הממונה כהגדרתו בסעיף 11יג;
(2) לעניין פרק ד' - המנהל כהגדרתו בפקודת מס הכנסה;
(3) עובד של כל אחד מהמנויים בפסקאות (1) ו- (2) שהם הסמיכו להיות ממונה לעניין פרק זה;
"ועדה" - ועדה להטלת עיצום כספי לפי פרק זה.

13. ועדה להטלת עיצום כספי (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב, התשע"ד (מס' 2))
(א) נגיד בנק ישראל, שר המשפטים, שר התעשיה המסחר והתעסוקה והשר שבאחריותו נמצא אגף המכס ומע"מ או גוף מן הגופים המפורטים בתוספת השלישית, יקימו, כל אחד לגבי הגופים שבאחריותם, ועדה שתהיה מוסמכת להטיל עיצום כספי לפי פרק זה.
(ב) כל ועדה תהיה בת שלושה חברים והם: הממונה, והוא יהיה היושב ראש, עובד שמינה הממונה מבין עובדי משרדו, ולעניין ועדה שהקים שר התעשיה המסחר והתעסוקה - עובד שמינה השר כאמור, מבין עובדי משרדו, לאחר התייעצות עם הממונה, ומשפטאי שמינה שר המשפטים מבין עובדי משרדו.
(ג) שר המשפטים יקבע את סדרי עבודתה של הוועדה ואמות-מידה להטלת העיצום הכספי לאחר התייעצות כלהלן:
(1) לעניין ועדה לפי סעיף 14 - עם נגיד בנק ישראל, עם שר התעשיה המסחר והתעסוקה או עם השר שבאחריותו נמצא גוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית, לפי העניין;
(2) לעניין ועדה לפי סעיף 15 - עם שר האוצר.
(ד) החלטות ועדה יתקבלו ברוב דעות.

14. עיצום כספי על הפרת חובה לפי סעיפים 7 עד 8א (תיקון התשע"ב)
(א) מצאה ועדה כי אדם הפר הוראות לפי סעיפים 7, 7א או 8א, רשאית היא להטיל עליו, ואם הוא מועסק על-ידי תאגיד - על התאגיד, עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על-פי עשרה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ב) מצאה ועדה כי תאגיד לא מינה אחראי למילוי החובות כאמור בסעיף 8(א) או 8א(ו), לפי העניין, רשאית היא להטיל על התאגיד עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

15. עיצום כספי על הפרת חובה לפי סעיף 9
(א) מצאה ועדה כי אדם הפר חובת דיווח לפי הוראות סעיף 9, רשאית היא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו, לפי הסכום הגבוה יותר.
(ב) הוטל על אדם עיצום כספי לפי סעיף זה והוא שילם אותו, לא יוגש נגדו כתב אישום בשל ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי.

16. שיעור העיצום הכספי ועדכונו (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) שר המשפטים, בהתייעצות כאמור בסעיף 13(ג), רשאי לקבוע, בגבולות העיצום הכספי המרבי כאמור בסעיפים 14 ו- 15, שיעורי עיצום כספי שונים להפרות שונות של הוראות לפי סעיפים 7 עד 9, בהתחשב בהיקף ההפרה ובנסיבותיה, ובנסיבותיו של המפר, לרבות היות ההפרה הפרה חוזרת.
(ב) קבע שר המשפטים שיעורי עיצום כספי כאמור בסעיף-קטן (א), לא יוטל על המפר עיצום כספי גבוה מהשיעור שנקבע לפי אותו סעיף-קטן.
(ג) חישוב שיעור העיצום הכספי לפי פרק זה יהיה לפי שיעורו המעודכן של הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ביום מתן ההחלטה על הטלתו; הוגש ערעור ובית-המשפט הדן בערעור או הממונה הורו על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי - ייקבע שיעורו המעודכן של הקנס האמור לפי שיעורו ביום מתן ההחלטה בערעור.
(ד) לעניין סעיף זה, "הפרה חוזרת" - הפרה שנעשתה בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע.

17. דרישת העיצום הכספי ותשלומו
בטרם תחליט הוועדה להטיל עיצום כספי תיתן הזדמנות למי שבכוונתה להטיל עליו את העיצום הכספי לטעון את טענותיו; החליטה הוועדה להטיל עיצום כספי, תמסור למפר דרישת תשלום בכתב, והעיצום הכספי ישולם בתוך 30 ימים מיום קבלת הדרישה.

18. גביית העיצום הכספי
על גביית עיצום כספי יחולו הוראות פקודת המסים (גביה).

19. הפרשי הצמדה וריבית
לא שולם העיצום הכספי במועד, ייתוספו עליו הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפרשי הצמדה וריבית") עד לתשלומו.

20. ערעור על עיצום כספי
(א) על דרישה לתשלום עיצום כספי ניתן לערער בפני בית-משפט שלום.
(ב) הערעור יוגש בתוך 30 ימים מהיום שנמסרה הדרישה לתשלום העיצום הכספי.
(ג) אין בערעור כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא-אם-כן הורו הוועדה או בית-המשפט אחרת.
(ד) התקבל הערעור, לאחר ששולם העיצום הכספי, יוחזר העיצום הכספי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.
(ה) על החלטת בית-המשפט בערעור ניתן לערער ברשות, ובית-המשפט ידון בערעור בשופט אחד."

9. הוראות חילוט
9.1 הדין
סעיפים 23-21 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובע כדלקמן:

"21. חילוט רכוש בהליך פלילי
(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית-המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא:
(1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;
(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.
(ב) לעניין סעיף זה, "רכושו של הנידון" - כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו.
(ג) לא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, רשאי בית-המשפט לצוות על מימושו של הצו מתוך רכוש של אדם אחר, שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה: לא יצווה בית-המשפט כאמור לגבי רכוש שמימן או שהעביר הנידון לאותו אדם לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע, ושלגביה ניתן צו החילוט.
(ד) לא יצווה בית-המשפט על חילוט רכוש כאמור בסעיף זה אלא לאחר שנתן לנידון, לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו ולמי שטוען לזכות ברכוש, אם הם ידועים, הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
(ה) טען אדם שאינו הנידון לזכות ברכוש כאמור בסעיף-קטן (ד), וראה בית-המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי; קבע בית-המשפט כאמור, יחולו בהליך האזרחי הוראות סעיף-קטן (ג).
(ו) בקשת תובע לחלט רכוש לפי סעיף זה, ופירוט הרכוש שאת חילוטו מבקשים, או שווי הרכוש שלגביו מבקשים צו חילוט, יצוינו בכתב האישום; נתגלה רכוש נוסף שאת חילוטו מבקשים, רשאי תובע לתקן את כתב האישום בכל שלב של ההליכים עד למתן גזר הדין.

22. חילוט רכוש בהליך אזרחי
(א) בית-משפט מחוזי, על-פי בקשה של פרקליט מחוז, רשאי לצוות על חילוטו של רכוש בהליך אזרחי {להלן: "חילוט אזרחי"} אם נוכח שנתמלאו שני אלה:
(1) הרכוש הושג, במישרין או בעקיפין, בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 או כשכר לאותה עבירה, או שנעברה בו עבירה לפי אותם סעיפים;
(2) האדם החשוד בביצוע עבירה כאמור אינו נמצא בישראל דרך קבע או שלא ניתן לאתרו, ועל-כן לא ניתן להגיש כתב אישום נגדו, או שהרכוש כאמור בפסקה (1) התגלה לאחר ההרשעה.
(ב) המשיב בבקשה יהיה מי שטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע; קבע בית-המשפט כאמור בסעיף 21(ה), יהיה גם הנידון משיב בבקשה לפי סעיף זה.
(ג) על החלטת בית-המשפט לפי סעיף זה ניתן לערער בדרך שמערערים על החלטה בעניין אזרחי.
(ד) אין לחלט רכוש לפי סעיף זה, שאינו רכושו של החשוד אלא אם הוכח כי:
(1) בעל הזכות ברכוש ידע שהרכוש שימש בעבירה או הסכים לכך; או,
(2) בעל הזכות ברכוש לא רכש את זכותו בתמורה ובתום-לב.

23. החלת דינים וייעוד קנסות
על חילוט רכוש ועל רכוש שחולט לפי חוק זה, וכן על קנסות שהוטלו על-פיו יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים; לעניין סעיף זה, "קנסות" - לרבות עיצום כספי שהוטל לפי חוק זה."

סעיף 297 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כדלקמן:

"297. חילוט ושילום
(א) הורשע אדם על עבירה לפי סימן זה, רשאי בית-המשפט, נוסף על העונש שיטיל:
(1) לצוות על חילוט מה שניתן כשוחד ומה שבא במקומו;
(2) לחייב את נותן השוחד לשלם לאוצר המדינה את שוויה של התועלת שהפיק מן השוחד.
(ב) סימן זה אינו מוציא תביעה אזרחית."

9.2 כללי
סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון מסמיך את בית-המשפט להורות במקרה בו נאשם הורשע, לפי סעיף 3 או 4 לחוק איסור הלבנת הון - על חילוט רכושו של הנידון, בנוסף לכל עונש, בשווי הרכוש שנעברה בו עבירה, ששימש לביצועה או איפשר אותה, וכן בשווי רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה, או שיועד לשם כך.

"רכושו של הנידון" מוגדר בסעיף 21(ב) לחוק איסור הלבנת הון כ- כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו {רע"פ 6709/15 דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ נ' משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.16); ע"פ 2010/12 מדינת ישראל נ' "יורו-צ'יינג", פורסם באתר האינטרנט נבו (20.03.12)}.

מטרתו של החילוט הינה לוודא כי חוטא לא יצא נשכר, כי בלעו הבלתי-חוקי של אדם יוצא מפיו, ולהודיע את העוברים על החוק ואת העבריינים-בכוח, שייעשה הכול כדי שלא יתקיים בהם הפסוק כי דרך רשעים צלחה {ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397, 421 (2005)}.

9.3 האם ניתן להורות על החזקת התפוסים לצורך אפשרות חילוט עתידי של הרכוש בהתאם לחוק איסור הלבנת הון?
ב- בש"פ 1001/15 {פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.15)} דובר בבקשת רשות לערור על החלטות בית-המשפט המחוזי, בגדרן נדחה עררם של המבקשים על החלטת בית-משפט השלום בגדרה האריך בית-משפט השלום צווי תפיסה שניתנו כנגד המבקשים לצורך אפשרות חילוט עתידי של הרכוש שנתפס {ראה גם פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969: סעיף 34, 35 פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973: סעיף 36ו(ב)}.

הצווים ניתנו מכוח סמכויות החיפוש והתפיסה לפי חוק המעצרים, במסגרת חקירה שהתנהלה נגד המבקשים בחשד לביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, עבירות מס ועבירות מרמה ובטרם גובשה החלטה האם להגיש נגדם כתב אישום.

המבקשים טענו כי בקשת רשות הערר העלתה שאלה עקרונית שטרם הוכרעה, בדבר סמכותו של בית-משפט השלום להאריך את תוקפם של צווים זמניים מכוח חוק המעצרים כאשר טרם הוגש כתב אישום, לאחר שהמדינה "סימנה" אותו רכוש כמיועד לחילוט לפי חוק איסור הלבנת הון.

המבקשים טענו כי הבקשה העלתה שאלה שונה מזו שהועלתה בהליך הקודם לפני בית-משפט זה {בש"פ 3190/14 ארזון שמעון נ' משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.06.14)} וזאת משום שבאותה עת המדינה טרם הודיעה כי בכוונתה לבקש את חילוטם של הנכסים כנכסים בשווי רכוש אסור {בהתאם לחוק איסור הלבנת הון} לעומת נכסים הקשורים בעבירה או שנתקבלו כשכר עבורה {בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969}.
המשיבה טענה כי מלכתחילה החזקת התפוסים נתבקשה לצורך אפשרות חילוטם העתידי לפי חוק איסור הלבנת הון {חילוט "בשווי"}.

בית-המשפט העליון דחה את הבקשה מאחר וסמכותו של בית-משפט השלום הוכרה להורות על החזקת התפוסים לצורך אפשרות חילוט עתידי של הרכוש {בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, רכוש "בשווי" רכוש אסור}.

בית-משפט השלום היה מוסמך גם להורות על הארכת תוקף החזקת התפוסים בנסיבות המתאימות לכך {באמצעות סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 בשילוב עם סעיפים 21 ו- 26 לחוק איסור הלבנת הון.

סיכומו-של-דבר, סמכויות אלה כרוכות אחת בשניה ומתחייבות יחדיו מכוח הדין והרציונאל שעומד ביסודו - הבטחת אפשרות אפקטיבית לחילוט הרכוש האסור בסיום ההליך, במידה ויורשעו המבקשים {בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.10.07)}.

9.4 האם ראוי להורות על "שחרור" רכוש וכסף שנתפס ומוחזק מכוח צווים זמניים ו"גורלו" צפוי להיות מוכרע במסגרת בקשת חילוט שהגישה המדינה, וזאת על-מנת שיעלה בידי הנאשם לשכור שירותיו של עורך-דין פרטי?
ב- מ"ת (ת"א) 25091-07-15 {סמי לוי נ' מדינת ישראל - רשות המיסים, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.12.15)} נדונה סוגיה בה עלתה השאלה האם ראוי להורות על "שחרור" רכוש וכסף שנתפס ומוחזק מכוח צווים זמניים ו"גורלו" צפוי להיות מוכרע במסגרת בקשת חילוט שהגישה המדינה, וזאת על-מנת שיעלה בידי הנאשם לשכור שירותיו של עורך-דין פרטי.

המדינה הגישה נגד המבקש כתב אישום המייחס לו, בין-היתר, עבירות מס, מרמה והלבנת הון.

כתב האישום שירטט מערכת אותה ניהל הנאשם ועיקרה שימוש בחברות שונות; הסוואת מעורבותו בפעילות כלכלית מגוונת; הוצאת חשבוניות פיקטיביות וביצוע פעולות ברכוש אסור, כהגדרתו בחוק לאיסור הלבנת הון. על-פי כתב האישום, היקף "הרכוש האסור" עלה על 66 מיליון ש"ח.

המבקש התייחס בטיעוניו למשמעות תפיסת הרכוש על-ידי המשיבה והסביר כי תפיסה זו מונעת ממנו להתנהל באופן סביר מבחינה כלכלית, ולדאוג להגנתו באופן של שכירת שירותיו של עורך-דין פרטי.

הסניגור הציבורי המחוזי, טען כי אין להטיל על הסניגוריה הציבורית את מלאכת ייצוגו של אדם בעל ממון כמבקש. הסנגוריה הציבורית לא הוקמה כדי להגן על אנשים שיש להם 40,000,0000 ש"ח שעכשיו מוקפאים ואפשר בסופו-של-דבר, לשחרר חלק קטן מכסף זה כדי שייצגו את עצמם.

עוד הוסיף הסניגור הציבורי המחוזי, כי יש בתפיסת הרכוש כדי להוביל לפגיעה בלתי-מידתית במבקש, כמו גם בחזקת החפות שכן שלילת יכולתו של הנאשם לבחור לו סניגור כרצונו, יכולת שהיתה לו ללא הצו, פוגעת באופן ישיר ביכולת להוכיח את החפות, ועל-כן פגיעתה בהליך ההוגן קשה יותר.

המשיבה סברה כי יש לדחות את הבקשה ולהורות לסניגוריה הציבורית לייצג את המבקש, וזאת מאחר ובהתאם לתכלית החילוט אין לראות ברכוש שנתפס כרכוש של המבקש, אלא כרכוש הציבור ממנו נגזל, ועל-כן אין מקום לתת למבקש "ליהנות" מרכוש זה. החילוט המבוקש אינו בגדר "כפל חילוט" אלא כזה המתיישב עם חוק איסור הלבנת הון ופסיקת בית-המשפט העליון.

כל הוצאת חשבונית על-ידי המבקש שמטרתה התחמקות מתשלום מע"מ - מהווה עבירת מקור עצמאית, ולכן כל סכום שהתקבל בגין עבירות אלה מהווה "רכוש אסור", כך שאין לראות בהיקף ה"רכוש האסור" ככזה המוגבל רק לסכומי המע"מ שמהם השתמט או שאותם גזל המבקש {ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.11.10)}.

בית-המשפט קבע כי משביצע המבקש את העבירות שביצע, עבירות המנויות כולן בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, הרי שכפי שקבע בית-המשפט המחוזי, התקבולים כולם הם של "רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה" {סעיף 21(א)(2) לחוק איסור הלבנת הון}.

פרשנות אחרת תחטא לתכליתו של חוק איסור הלבנת הון, תחייב את התביעה ואת בתי-המשפט להידרש לחישובים ולהשערות סבוכים לגבי היקף הכנסותיו והוצאותיו של העבריין, אילו רק היה נוהג כאדם ישר, ותעקר את כוחו של החוק לשמש ככלי אפקטיבי למלחמה בהלבנת הון {ע"פ 8325/05 מאיר בלס נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.01.07)}.

בית-המשפט קבע כי ברור שאין אחיזה לטענה לפיה יש לבודד את סכום המע"מ מסכום העסקה ולראות בו בלבד משום רכוש אסור. פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק איסור הלבנת הון ותכליתו. הפרשנות מצמצמת את מונח ה"גזל", ואינה מתיישבת עם ההוראה בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, לפיה, "רכוש אסור" הינו כל רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה הנדונה, או רכוש ששימש לביצוע עבירה, או רכוש שאיפשר ביצוע עבירה {צ"א (מחוזי מרכז) 30939-06-11 גאון ואח' נ' רשות המיסים, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.07.11)}.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט דחה את בקשת המבקש מאחר ומדובר לכאורה ברכוש שנגזל מהקופה הציבורית במדינת ישראל ומיועד לשוב אליה.

יש לאפשר לציבור לקבל את שנגזל ממנו ללא "קיזוז" הוצאות בהן חפץ המבקש. ייצוגו של המבקש, כמו ייצוגם של כל הנאשמים חסרי האמצעים או כאלה שקיימת בעניינם חובת מינוי, מוסדר בחקיקה ומבוצע על-ידי הסניגוריה הציבורית, וכך יש לנהוג גם בעניין הנדון.

9.5 חילוט אזרחי או חילוט פלילי?
ב- ת"א (ת"א) 2116-08-15 {מדינת ישראל נ' בנימין רביזדה, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.01.16)} נדונה סוגיה בה המדינה סברה כי ההליך הדיוני הנאות הינו בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, העוסק בחילוט פלילי, ואילו המשיבים סברו כי ההליך הנאות הינו בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון, העוסק בחילוט אזרחי.

עוד טענו המשיבים כי הסטת הדיון בחילוט פלילי להליך אזרחי מכוח סעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון בהכרח מעבירה את החילוט לגדרי סעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון, כך שהוראות סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון לא חלות יותר על בקשת המדינה, למעט סעיף 21(ג) לחוק איסור הלבנת הון.

בנוסף, גם סעיף 21(ה) וגם סעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון עוסקים בחילוט הנדון בהליך אזרחי, אולם מדובר בהוראות חוק שונות, המיועדות למקרים שונים.

בית-המשפט קבע כי אין מדובר באחד המצבים להם מיועד סעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון: משיב 1 נמצא בישראל, והרכוש אותו המדינה מבקשת לחלט התגלה טרם הרשעתו.

יתרה-מכן, אימוץ פרשנות המשיבים תרוקן מתוכן את הוראות סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, בכל אותם מקרים בהם מתעורר קושי פרוצדוראלי בהמשך הדיון בחילוט בהליך הפלילי.

פרשנות זו אינה מתיישבת עם תכלית החקיקה ועם כוונתו של המחוקק, אשר קבע בסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון הסדר מחמיר ומיוחד במטרה להילחם בנגע העבריינות הכלכלית.

בסופו-של-יום, בית-המשפט קבע כי הדיון בבקשת החילוט יתנהל בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, על-פי סדר דין אזרחי.

9.6 האם ניתן לחלט יותר מפעם אחת את הסכום לגביו נעברו העבירות?
ב- ע"פ 6145/15 {רונאל פישר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.10.15)} הוגש כתב אישום נגד המערער המייחס לו עבירות מרמה והפרת אמונים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות שוחד והלבנת הון ועוד.

הערעור היה על החלטת בית-המשפט המחוזי, בגדרה ניתן צו זמני לחילוט רכושו של המערער.

המערער טען בעיקרי דבריו כי לא ניתן, ללא אסמכתא חוקית מפורשת, לחלט יותר מפעם אחת את הסכום בו/לגביו עבר מספר עבירות.

המשיבה טענה כי הואיל והמערער ביצע גם עבירות הלבנת הון באותם סכומים, יש להכפיל את הסכום המיועד לחילוט, באופן שהוא יחולט גם מכוח סעיפי החילוט שלפי חוק איסור הלבנת הון, בנוסף לחילוט שייעשה מכוח הוראות סעיף 297 לחוק העונשין.

בית-המשפט העליון החליט לקבל את הטענה העקרונית של המערער לפיה לא ניתן לחלט בכפל את הסכומים בהם נעברו העבירות.
ייתכן כי בנסיבות אחרות, בהן אדם אחד יואשם בעבירת המקור ברכוש מסויים ואדם אחר יואשם בעבירה של "הלבנת" אותו רכוש - יהיה ניתן לחלט מכל אחד מהם רכוש בגובה אותו הסכום, מבלי שהדבר ייחשב כ"כפל חילוט".

בנוגע לטענת המערער ולפיה אין לחלט מרכושו את מלוא הסכום שקיבל לידיו כתשלומי שוחד ואשר ובו עבר עבירה של הלבנת הון, שכן חלק מסכום זה הועבר לשותפיו, לשון סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון ברורה ועל-פיה ניתן לחלט רכוש בשווי הרכוש בו נעברה עבירת השוחד.

הסעיף אינו מבחין בין שוחד שהגיע לכיסו של המלבין לבין שוחד שהולבן אך הגיע לכיסו של אחר.

המערער לא טען כי הוא לא הלבין את מלוא הסכומים הנטענים בכתב האישום.

משכך, הסמכות לחילוט רכוש לפי חוק איסור הלבנת הון חלה על מלוא הסכום שהולבן לכאורה, ושימש לביצוע עבירת השוחד.

10. פטור מאחריות וסמכויות עזר
סעיף 27-24 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובע כדלקמן:

"24. פטור מאחריות
(א) אי-עשיית פעולה ברכוש, לרבות ברכוש אסור, גילוי, אי-גילוי, דיווח או כל מעשה או מחדל אחר לפי הוראות חוק זה, בתום-לב, אין בהם הפרה של חובות סודיות ונאמנות או של חובה אחרת לפי כל דין או הסכם, ומי שעשה או שנמנע מעשיה כאמור, לא יישא באחריות פלילית, אזרחית או משמעתית בשל המעשה או המחדל.
(ב) היה אדם פטור מאחריות אזרחית כאמור בסעיף-קטן (א), רשאי בית-המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות העניין, ובמידה שנראית לו, לחייבו באחת מאלה:
(1) להשיב את מה שקיבל מהצד האחר או לשלם את שוויו; או,
(2) לקיים את החיוב שכנגד, כולו או מקצתו, אם הצד האחר ביצע את חיובו.
(ג) על-אף הוראות חוק זה, יפעל עורך-הדין על-פי הוראות סעיף 90 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961.

25. הגבלות על גילוי דיווח (תיקון התשס"ב (מס' 3))
(א) על-אף האמור בכל דין, אין לגלות, למעט למפקח שמונה לפי פרק ד'2, לצורך מילוי תפקידו, את זהותו של אדם שפעל כאמור בסעיף 6, אלא בהתאם לסעיף-קטן (ב).
(ב) דיווח שהתקבל במשטרה לפי סעיף 6(1) או במאגר המידע לפי סעיף 7(ד), לא ייחשב כחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשנ"ב-1992 ולא יהיה קביל כראיה בכל הליך משפטי, למעט:
(1) בהליך משפטי לפי חוק זה בשל הפרת חובת דיווח לפי סעיף זה או בשל דיווח כוזב או מטעה לפי חוק זה;
(2) כחומר מודיעיני שיוצג לעיון שופט בלבד במהלך דיון בבקשה לצו שיפוטי.

26. סמכויות עזר
(א) סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת מעצר וחיפוש, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה.
(ב) לצורך אכיפת חוק זה יהיו לשוטר ולפקיד מכס הסמכויות שלפי סעיפים 174, 177, 184 ו- 185 לפקודת המכס, ולעניין זה יראו רכוש החשוד שהוא קשור בעבירה לפי חוק זה, כטובין שייבואם או שייצואם אסור.
(ג) לצורך אכיפת חוק זה תהיה לשוטר ולפקיד מכס סמכות החיפוש האמורה בסעיף 28(ב)(4) לפקודת הסמים המסוכנים; על חיפוש לפי סעיף-קטן זה יחולו הוראות סעיף 28(ה) ו- (ו) לאותה פקודה.

27. סמכויות לגילוי עבירות מכס
(א) לשם ביצוע הוראות חוק זה רשאי פקיד מכס לדרוש מאדם שהוא בעל טובין הנתונים לפיקוח רשות המכס או מאדם הנכנס לישראל או היוצא ממנה למסור לו מידע הנוגע לעניין.
(ב) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק זה, רשאי פקיד מכס שהוסמך לחקור (להלן: "פקיד מכס חוקר"):
(1) לחקור אדם הקשור לעבירה; לשם כך יהיו לו הסמכויות של קצין משטרה לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), והוראות סעיפים 2 ו- 3 שבה יחולו על החקירה;
(2) לדרוש מאדם כאמור בפסקה (1) להתייצב לפניו לשם חקירה;
(3) להיכנס למקום כדי לערוך בו חיפוש כאמור בסעיף 25 לפקודת מעצר וחיפוש, בשינויים המחוייבים, אם אישר זאת ממונה אזורי (חקירות);
(4) לבקש משופט שלום לתת צו חיפוש לפי סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש;
(5) לתפוס חפץ הנוגע לעבירה לפי חוק זה או העשוי לשמש ראיה בהליך בשל עבירה כאמור.
(ג) על חיפוש ותפיסה לפי סעיף-קטן (ב)(3) עד (5) יחולו הוראות סעיפים 23א, 24, 26 עד 29 ו- 33 עד 42 לפקודת מעצר וחיפוש.
(ד) בסעיף זה, "עבירה":
(1) עבירה לפי סעיפים 3 ו- 4 שנעברה ברכוש שמקורו בעבירה של הברחת טובין לפי סעיפים 211 ו- 212 לפקודת המכס או לפי פקודת היבוא והיצוא (נוסח חדש), התשל"ט-1979, וכן עבירות לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, שנעברו בנסיבות מחמירות;
(2) עבירה לפי סעיף 10.
(ה) בעבירה כאמור בסעיף-קטן (ד)(1) יהיו לפקיד מכס חוקר סמכויות עיכוב, מעצר ושחרור הנתונות לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), לשוטר, ולממונה אזורי (חקירות) ולסגנו יהיו גם סמכויות עיכוב, מעצר ושחרור הנתונות לפי החוק האמור לקצין משטרה ולקצין הממונה, ויחולו הוראות חוק המעצרים, בשינויים המחוייבים.
(ו) לעניין סעיף זה יראו משרדי חקירות אזוריים כתחנת משטרה."

הלכה היא כי לתפיסה מגוון תכליות, למשל:

תכלית מניעתית - ביחס לחפץ העשוי לשמש לביצוע עבירה שטרם נעברה;

תכלית ראייתית - אם החפץ עשוי לשמש ראייה בהליך משפטי בשל עבירה;

תכלית של חילוט - אם בחפץ נעשה שימוש לצורך עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה {רע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.04.09); בש"פ 5564/14 אהוד טננבאום ואח' נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.09.14)};

תכלית התפיסה היום היא התכלית הראייתית ותכלית החילוט.

סעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון קובע כי סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת מעצר וחיפוש, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה {ע"ח (חי') 25822-11-15 רומן טרווין נ' משטרת ימ"ר צפון, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.12.15)}.
תכלית החילוט זוכה לחיזוק מסעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון, אשר המבקשים חשודים בביצוע עבירות לפיו, הקובע כי סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת מעצר וחיפוש, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה {בש"פ 5564/14 אהוד טננבאום נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.09.14)}.

סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, הדן בסמכויות העזר, מאפשר להפעילו גם לגבי רכוש שניתן לתת לגביו צו חילוט, גם אם מדובר ברכוש "תמים", שניתן לחילוט "בשווי" של "שכר העבירה"{ע"ח (מרכז) 1457-08-14 מדינת ישראל נ' שוקי לסרי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.08.14)}.

על-פי לשונו של סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, הכוונה היתה להרחיב את סמכויות התפיסה גם לעניין רכוש ביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה.

אומנם מהצעת החוק עלתה אפשרות שההרחבה נועדה להליכים מינהליים או אזרחיים, אך אין פירושו של דבר שהיתה כוונה לצמצם את דרכי התפיסה דווקא במשפט הפלילי.

מטרת חוק איסור הלבנת הון היתה להעצים את כוחן של רשויות האכיפה במאבק בהלבנת הון והפועל היוצא מכך הוא שכוונת המחוקק היתה דווקא להרחיב את הסמכויות {ע"ח (מחוזי מרכז) 35902-04-14 שמעון ארזון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.14)}.

11. מאגר המידע, הרשות המוסמכת, העברת מידע ושמירתו
סעיפים 31-28ג לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

"28. מאגר המידע (תיקון התשס"ה)
שר המשפטים יקים, במשרד המשפטים, מאגר מידע של הדיווחים שיתקבלו לפי חוק זה ולפי חוק איסור מימון טרור (בחוק זה: "מאגר המידע"); השר יקבע כללים לניהול המאגר ולהבטחת המידע שבו.

29. הרשות המוסמכת (תיקון התשס"ה)
(א) שר המשפטים יקים, במשרד המשפטים, רשות מוסמכת לעניין מאגר המידע (בחוק זה: "הרשות המוסמכת"); בראש הרשות יעמוד מי שכשיר להתמנות לשופט מחוזי והוא בעל הכישורים שיקבע השר; שר המשפטים ימנה את ראש הרשות המוסמכת באישור הממשלה; שמה של הרשות המוסמכת יהיה הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.
(ב) הרשות המוסמכת תנהל את מאגר המידע, תעבד את המידע שבמאגר ותאבטח אותו, תחליט בדבר העברת המידע לגורם המוסמך לפי חוק זה לקבלו ותעבירו לגורם כאמור, הכל לשם יישום חוק זה וחוק איסור מימון טרור.
(ג) לא יועסק עובד ברשות המוסמכת אלא-אם-כן הודיע המפקח הכללי של משטרת ישראל, או מי שהוסמך על ידו לכך, שאין מניעה להעסיקו מטעמים של ביטחון הציבור.
(ד) הגישה למאגר המידע תהיה לבעלי תפקידים ברשות המוסמכת שקבע ראש הרשות המוסמכת בהסכמתו של המפקח הכללי של משטרת ישראל.

29א. הגבלות שלאחר הפרישה (תיקון התשס"ב (מס' 3))
ראש הרשות המוסמכת ועובד שהוסמך כאמור בסעיף 29(ד) להיות בעל גישה למאגר המידע, לא יהיו רשאים לעבוד או לקבל זכות או טובת הנאה מגוף מדווח לפי פרק ג', אלא-אם-כן עברה שנה מיום פרישתם מן הרשות המוסמכת או אם קיבלו היתר לכך מהוועדה למתן היתרים שהוקמה בסעיף 11 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969.

30. העברת מידע מהמאגר (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשס"ה, התשע"ב, התשע"ב (מס' 4))
(א) על-אף הוראות פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, לא תעביר הרשות המוסמכת מידע ממאגר המידע אלא לפי הוראות חוק זה ולרשויות כמפורט בו.
(ב) (1) לצורך ביצוע חוק זה, חוק איסור מימון טרור, פקודת המסחר עם האויב וסימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, רשאית הרשות המוסמכת להעביר למשטרת ישראל מידע מתוך מאגר המידע; העברת המידע תהיה על-פי בקשה מנומקת, בהתאם לכללים שיקבע שר המשפטים בהסכמת השר לבטחון הפנים; בכללים ייקבעו, בין השאר, בעלי התפקידים במשטרת ישראל שיהיו רשאים לבקש ולקבל את המידע;
(2) משטרת ישראל רשאית לכלול בבקשה ובנימוקיה מידע המצוי בידיה, לרבות מידע מן המרשם הפלילי, והרשות המוסמכת תהיה רשאית לעיין בו.
(ג) לצורך מניעה וחקירה של פעילות של ארגוני טרור וארגוני טרור מוכרזים, של מעשי טרור ושל מימון ארגונים או מעשים כאמור, מניעת סחר עם האויב, מניעת פעילות כלכלית עם גורם זר מסייע או של פגיעה בביטחון המדינה, רשאית הרשות המוסמכת להעביר לשירות הביטחון הכללי מידע ממאגר המידע; העברת המידע תהיה על-פי בקשה מנומקת, בהתאם לכללים שיקבע שר המשפטים בהסכמת ראש הממשלה; בכללים ייקבעו, בין השאר, בעלי התפקידים בשירות הביטחון הכללי שיהיו רשאים לבקש ולקבל את המידע; הוראות סעיף-קטן (ב)(2) יחולו לעניין בקשות לפי סעיף-קטן זה, בשינויים המחוייבים.
(ג1) (1) לצורך ביצוע תפקידיהם של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, של אמ"ן, ושל יחידה במלמ"ב שיקבע שר הביטחון בצו, בנוגע לפעילות של ארגוני טרור וארגוני טרור מוכרזים, בנוגע למעשי טרור ובנוגע למימון של ארגונים או מעשים כאמור, מניעת סחר עם האויב, מניעת פעילות כלכלית עם גורם זר מסייע וכן בנוגע לפגיעה בבטחון המדינה, רשאית הרשות המוסמכת להעביר לגופים אלה מידע ממאגר המידע;
(2) העברת המידע תהיה על-פי בקשה מנומקת, בהתאם לכללים שיקבע שר המשפטים, בהסכמת ראש הממשלה - לגבי העברה למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ובהסכמת שר הביטחון - לגבי העברה לאמ"ן וליחידה במלמ"ב שקבע שר הביטחון בצו; בכללים לפי סעיף-קטן זה ייקבעו, בין השאר, בעלי התפקידים בגופים האמורים שיהיו רשאים לבקש ולקבל את המידע;
(3) הוראות סעיף-קטן (ב)(2) יחולו על בקשות לפי סעיף זה, בשינויים המחוייבים;
(4) פרטי היחידה במלמ"ב שקבע שר הביטחון בצו אינם טעונים פרסום ברשומות או פרסום פומבי אחר; כמו-כן השר רשאי לקבוע כי מטעמים של שמירה על בטחון המדינה חלק מכללים לפי סעיף זה אינם טעונים פרסום ברשומות או פרסום פומבי אחר.
(ד) (1) החליטה הרשות המוסמכת שאין להעביר מידע כמבוקש, רשאי מבקש המידע לערור על החלטת הרשות בפני היועץ המשפטי לממשלה;
(2) היועץ המשפטי לממשלה רשאי לקבל את הערר, לדחותו או להתנות את העברת המידע בתנאים שיקבע;
(3) לצורך גיבוש החלטתו בערר, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לעיין במידע שבמאגר המידע.
(ה) לצורך מניעת עבירות לפי חוק זה, לפי חוק איסור מימון טרור, לפי פקודת המסחר עם האויב ולפי סעיף 29(א) לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, ההגנה על בטחון המדינה או המלחמה בארגוני טרור, בארגוני טרור מוכרזים ובמעשי טרור, רשאית הרשות המוסמכת, מיוזמתה, להעביר מידע ממאגר המידע למי שמוסמך לקבל מידע לפי חוק זה.
(ו) לצורך ביצוע חוק זה, חוק איסור מימון טרור, פקודת המסחר עם האויב וסימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן רשאית הרשות המוסמכת להעביר מידע ממאגר המידע שבהנהלתה לרשות מסוגה במדינה אחרת, ולבקש מידע מרשות כאמור, ובלבד שהמידע מתייחס לרכוש שמקורו בעבירה כאמור בסעיף 2 או לרכוש טרור; הוראות חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998, יחולו לעניין זה.
(ז) מידע שהועבר למשטרת ישראל לשירות הביטחון הכללי, למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, לאמ"ן או ליחידה במלמ"ב שקבע שר הביטחון בצו לפי חוק זה, לא ייעשה בו שימוש אלא לשם ביצועו של חוק זה, חוק איסור מימון טרור, פקודת המסחר עם האויב וסימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, לשם הגנה על ביטחון המדינה או לשם המלחמה בארגוני טרור, בארגוני טרור מוכרזים ובמעשי טרור; ואולם רשאים אלה, במסגרת תפקידיהם, לעשות בו שימוש לשם חקירת עבירות נוספות שלא לפי חוק זה ומניעתן, לשם גילוי עבריינים והעמדתם לדין, ולשם מניעה וחקירה של פעילות של ארגוני טרור או של פגיעה בבטחון המדינה, הכל בהתאם לכללים שייקבעו.
(ח) על-אף האמור בכל דין, אין להעביר מידע שהתקבל לפי סעיף זה לרשות אחרת אלא לשם ביצועו של חוק זה, חוק איסור מימון טרור, פקודת המסחר עם האויב או סימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן או למטרות המפורטות בסעיף-קטן (ז).
(ט) שר המשפטים יקבע את העבירות הנוספות שניתן להשתמש במידע האמור לשם חקירתן או מניעתן כאמור בסעיף-קטן (ז).
(י) בסעיף זה:
"ארגון טרור" , "ארגון טרור מוכרז" , "מעשה טרור" ו- "רכוש טרור" - כהגדרתם בחוק איסור מימון טרור;
"בקשה מנומקת" - בקשה המפרטת את הנסיבות והנימוקים המצדיקים את העברת המידע בהתאם לסעיפים האמורים;
"אמ"ן" - אגף המודיעין במטה הכללי של צבא הגנה לישראל;
"מלמ"ב" - אגף הממונה על הביטחון במערכת הביטחון;
"גורם זר מסייע" ו- "פעילות כלכלית" - כהגדרתם בחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן;
"חוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן" - חוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, התשע"ב-2012;
"פקודת המסחר עם האוייב" - פקודת המסחר עם האוייב, 1939.

31. קבלת מידע (תיקון התשס"ה)
(א) הרשות המוסמכת רשאית לדרוש מרשות מס מידע הדרוש לה לצורך אכיפתו של חוק זה ושל חוק איסור מימון טרור; שר האוצר, במסגרת סמכותו לפי הוראות הסודיות שבדיני המס, יבחן את הבקשה בהקדם האפשרי בנסיבות העניין, ומידע שהחליט למסרו יימסר לרשות בלא דיחוי.
(ב) שר המשפטים ושר האוצר רשאים לקבוע בכללים הליכים לטיפול מזורז בבקשות לפי סעיף-קטן (א).
(ג) ראש הרשות המוסמכת רשאי לדרוש מהגופים שמוטלים עליהם חובות לפי פרק ג', מידע הדרוש לרשות כדי להשלים דיווח שהתקבל במאגר המידע, או הקשור לדיווח כאמור והמתייחס לאדם שלגביו התקבל הדיווח.
(ד) בסעיף זה, "רשות מס" - כמשמעותה בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), התשכ"ז-1967.

31א. סודיות (תיקון התשס"ב (מס' 3))
(א) אדם שהגיע אליו מידע לפי פרקים ג', ד', או ד'2, תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו, ישמרנו בסוד, לא יגלה אותו לאחר ולא יעשה בו כל שימוש, אלא לפי הוראות חוק זה או לפי צו בית-משפט; העובר על הוראות סעיף-קטן זה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.
(ב) הגורם ברשלנות לגילוי מידע לאחר, בניגוד להוראות סעיף-קטן (א), תוך הפרת הוראה מהוראות שנקבעו לאבטחת מידע לפי חוק זה, או תוך הפרת כלל או נוהל שקבע ראש הרשות המוסמכת לפי הוראות כאמור, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין.

31ב. דיווח לכנסת (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשס"ה, התשע"ב)
(א) ראש הרשות המוסמכת ידווח בכתב, מדי שנה, לועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת על כל אלה:
(1) מספר הדיווחים שהתקבלו ברשות המוסמכת לפי פרק ג' ולפי צווים שהוצאו מכוח סעיף 48(א) לחוק איסור מימון טרור, לפי סוג הגוף המדווח שנקבע באותו פרק;
(2) מספר הדיווחים שהועברו לרשות המוסמכת לפי פרק ד';
(3) מספר בקשות מידע ומספר העברות מידע ממאגר המידע לגורמים הרשאים לקבל מידע כאמור, לפי הסיווג להלן:
(א) משטרת ישראל;
(ב) שירות הביטחון הכללי;
(ג) רשות חוץ, כאמור בסעיף 30(ו);
(ד) המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ואמ"ן או יחידה במלמ"ב, כהגדרתם בסעיף 30(י).
(4) מספר נותני שירותי מטבע שנרשמו לפי פרק ד'1;
(5) פעולות הפיקוח שדווחו לו לפי סעיף 31ג.
(ב) הוועדה תדון בדיווח כאמור בסעיף-קטן (א)(3) בדלתיים סגורות.

31ג. קבלת דיווח (תיקון התשס"ב (מס' 3))
(א) ממונה כהגדרתו בסעיף 11יג ומנהל אגף מכס ומע"מ יעבירו לראש הרשות המוסמכת דיווחים תקופתיים על פעולותיהם לעניין יישום הוראות חוק זה.
(ב) שר המשפטים, בהסכמת נגיד בנק ישראל, והשר האחראי על הממונה, יקבע את הכללים והמועדים להעברת הדיווחים לרשות המוסמכת."

12. הוראות שונות
סעיפים 36-32 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

32. ביצוע ותקנות (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) (1) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, למעט סימן ב' בפרק ג' ופרקים ד'1 ו- ד'2, והוא רשאי, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, להתקין תקנות ולקבוע כללים בכל עניין הנוגע לביצועו;
(2) שר התעשיה המסחר והתעסוקה ממונה על ביצוע סימן ב' בפרק ג', והוא רשאי, בהתייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, להתקין תקנות ולקבוע כללים בכל עניין הנוגע לביצועו.
(א1) (1) שר האוצר ממונה על ביצוע פרק ד'1, והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו; כן רשאי שר האוצר לקבוע אגרות לעניין רישום נותן שירותי מטבע במרשם נותני שירותי מטבע, תיקון הרישום, הענקת תעודות רישום לסניפים ושינוין של תעודות רישום, אגרה שנתית, וכן תשלומים אחרים בעבור שירותים שנותן הרשם לפי חוק זה;
(2) לא שילם נותן שירותי מטבע אגרה שנתית שהיה עליו לשלם לפי פסקה (1) עד תום השנה שבעדה היה עליו לשלמה, יותלה רישומו במרשם החל במועד שנקבע לכך בהתראה שמסר לו הרשם, עד לתשלום האגרה והתוספת לאגרה.
(א2) (1) כל שר, שבאחריותו נמצא גוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית, ממונה על ביצוע פרק ד'2 לעניין גוף שבאחריותו והוא רשאי, לעניין הגוף שהוא אחראי עליו, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם השר לבטחון הפנים, להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו;
(2) שר האוצר ממונה על ביצוע פרק ד'2 לעניין תאגיד בנקאי; נגיד בנק ישראל רשאי, לעניין תאגיד כאמור, בהתייעצות עם שר האוצר, שר המשפטים והשר לבטחון הפנים, לתת בצו הוראות לביצועו.
(3) שר התעשיה המסחר והתעסוקה ממונה על ביצוע פרק ד'2 לעניין סוחר באבנים יקרות, והוא רשאי, לעניין סוחר כאמור, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם השר לביטחון הפנים, להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו.
(ב) שר המשפטים יקבע את סדרי הדין בערעור על עיצום כספי לפי פרק ה'.
(ג) תקנות, כללים וצווים לפי חוק זה יהיו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

33. שינוי התוספות ועדכונן (תיקון התשע"ב)
(א) שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, רשאי, בצו, לשנות את התוספות הראשונה והשניה.
(א1) שר התעשיה המסחר והתעסוקה, בהתייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, רשאי, בצו, לשנות את תוספת ראשונה א' ותוספת שלישית א'.
(ב) שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, רשאי, בצו, לשנות את התוספות השלישית והרביעית, ובלבד שלעניין התוספת השלישית יתייעץ גם עם השר האחראי על הגוף שלגביו מבוקש השינוי.
(ג) שר המשפטים יפרסם ב-1 בינואר של כל שנה את הסכומים הנקובים בתוספות השניה והרביעית כפי שהם מעודכנים לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי, ובלבד שהמדד החדש עלה ב- 10% או יותר לעומת המדד היסודי; הסכומים המעודכנים יעוגלו לכפולות של 5,000; בסעיף-קטן זה:
"מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"המדד החדש" - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;
"המדד היסודי" - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון הקודם, ולעניין יום העדכון הראשון שלאחר תחילתו של חוק זה - המדד שפורסם בחודש יולי של שנת 2000.

34. תחולה
הוראות סעיפים 3 ו- 4 יחולו גם על רכוש שמקורו בעבירה כהגדרתה בסעיף 2, שנעברה לפני תחילתו של חוק זה.

35. תחילה
(א) שר המשפטים יקים את מאגר המידע ואת הרשות המוסמכת כמשמעותם בסעיפים 28 ו- 29 לא יאוחר מתום שמונה עשר חודשים מיום פרסומו של חוק זה.
(ב) פרקים ג' עד ה' ייכנסו לתוקף במועד שיקבע שר המשפטים 10 בהתייעצות עם השר לבטחון הפנים ועם נגיד בנק ישראל או השר הנוגע בדבר, לפי העניין; ובלבד שמועד כניסתם לתוקף של פרקים אלה יהיה בתוך התקופה האמורה בסעיף-קטן (א) ולאחר הקמתם של הרשות המוסמכת ושל מאגר המידע.
(ג) שר המשפטים רשאי בצו, כאמור בסעיף זה, לקבוע מועדים שונים לכניסתם לתוקף של הפרקים האמורים או חלק מהם.
(ד) תחילתו של סעיף 4 יהיה במועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי סעיף 6(ב).

36. הוראות מעבר
על-אף האמור בסעיף 14, בשנה הראשונה לכניסתם של סעיפים 7 ו- 8 לתוקף, לא יוטל עיצום כספי על המפר בשל הפרתו הראשונה, אלא תישלח לו התראה בכתב על ההפרה."

13. תיקוני חקיקה
סעיף 39-37 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובע כדלקמן:

"37. תיקון פקודת הסמים המסוכנים - מס' 7
בפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, בסעיף 36ח(ב), אחרי פסקה 4 יבוא:
"(5) ביצוע תפקידי המשטרה והמכס לפי פקודה זו ולפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, לרבות חילוט רכוש לפי החוקים האמורים;
(6) ביצוע תפקידי הרשות המוסמכת לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, וכן מימון מאגר המידע לפי החוק האמור."

38. תיקון חוק עזרה משפטית
בחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998, בתוספת השניה, אחרי פרט א' יבוא:
"(ב) עבירות לפי סעיפים 3 ו- 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, שנעברו ברכוש שהוא רכוש אסור כמשמעותו בסעיף 3 לחוק האמור."

39. תיקון חוק הגנת הפרטיות - מס' 6
בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, בסעיף 13(ה), אחרי פסקה (5) יבוא:
"(6) על מאגר מידע שהוקם לפי סעיף 28 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000."

התוספת הראשונה (תיקונים: התשס"ב (מס' 2), התשס"ג,

התשס"ד (מס' 2), התשס"ה, התשס"ז, התש"ע, התשע"א, התשע"ב (מס' 4), התשע"ג (מס' 2), התשע"ד)

סעיף 2. פירוט עבירות
העבירות המפורטות להלן:
(1) עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים - שאינן עבירות של שימוש עצמי בסם, החזקת סם לשימוש עצמי, החזקת חצרים לצריכה עצמית של סם והחזקת כלים לשימוש עצמי בסם;
(2) עבירות של סחר בלתי-חוקי בנשק, לפי סעיף 144 לחוק העונשין;
(2א) עבירה של שוד ים לפי סעיף 169 לחוק העונשין;
(3) עבירות הקשורות למעשי זנות לפי סעיפים 199, 201, 202, 203, 203ב, 204 ו- 205 לחוק העונשין;
(4) עבירות של מכירה והפצה של חומר תועבה לפי סעיף 214 לחוק העונשין;
(5) עבירות הימורים, לפי סעיפים 225 ו- 228 רישה לחוק העונשין;
(6) עבירות שוחד, לפי סימן ה' לפרק ט' של חלק ב' לחוק העונשין;
(7) עבירות רצח וניסיון לרצח לפי סעיפים 300 ו- 305 לחוק העונשין;
(8) עבירות של פגיעה בחירות לפי סימן ז' לפרק י' של חלק ב' לחוק העונשין;
(9) עבירות של פגיעה ברכוש לפי סעיפים 384, 390 עד 393, 402 עד 404 ו- 411 לחוק העונשין;
(10) עבירות גניבת רכב, קבלת רכב או חלקים גנובים ומסחר ברכב או בחלקים גנובים, כאמור בסימן ה'1 לפרק י"א שבחלק ב' לחוק העונשין, למעט עבירות לפי סעיפים 413ג, 413ד(א), 413ה, 413ו רישה ו- 413ז;
(11) עבירות לפי סימן ו' לפרק י"א של חלק ב' לחוק העונשין, למעט עבירות לפי סעיפים 416, 417 ו- 432;
(11א) עבירות לפי סעיפים 439 עד 444 לחוק העונשין;
(12) עבירות זיוף כספים ומטבעות, לפי סימנים א' ו- ב' לפרק י"ב של חלק ב' לחוק העונשין, למעט עבירות לפי סעיפים 463, 466, 467, 480, 481, ו- 482, וכן עבירה של התקנת מכשיר לעשיית בולים לפי סעיף 486;
(13) עבירות לפי סעיפים 16, 17 ו- 18 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986;
(14) עבירות לפי סעיפים 52ג, 52ד ו- 54 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968;
(15) עבירות של הברחת טובין לפי סעיפים 211 ו- 212 לפקודת המכס, או לפי פקודת היבוא והיצוא (נוסח חדש), התשל"ט-1979;
(16) עבירות הקשורות להפרת זכויות יוצרים, פטנטים, מדגמים וסימני מסחר, לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, פקודת פטנטים ומדגמים, פקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972, ופקודת סימני סחורות;
(17) עבירה לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ה-1975, שנעברו בנסיבות מחמירות;
(18) עבירות לפי פקודת מניעת טרור, לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לפי סעיפים 8 ו- 9 לחוק איסור מימון טרור או לפי סימנים ב' עד ו' לפרק ז' של חלק ב' לחוק העונשין;
(18א) עבירות לפי סעיפים 2, 3 ו- 4 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003;
(18ב) עבירה לפי סעיף 80(ב) לעניין עובד זר או לפי סעיף 80(ג) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959;
(18ג) עבירה של ביצוע עבודה או שימוש במקרקעין בלא היתר או בסטיה מהיתר לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, או עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, והכל בקשר לאתר לסילוק פסולת, לתחנת מעבר לפסולת, לאיסוף והובלה של פסולת ולעיבוד, ניצול ומחזור של פסולת, או בקשר לתחנת דלק וגז, לתדלוק דלק וגז, לשינוע דלק וגז, לאחסון דלק וגז, לחניית מכליות דלק וגז, למכירת דלק וגז, למסופי דלק, למילוי מכליות גז ולחלוקת גז; וכן עבירה לפי סעיף 111 לפקודת המכרות, בקשר לכריית חול;
(18ד) עבירה לפי סעיף 3 לפקודת המסחר עם האויב, 1939;
(18ה) עבירה לפי סעיף 29(א) לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, התשע"ב-2012;
(18ו) עבירה לפי סעיף 7ג(ב) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, המובא בסעיף 1(1) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ג-2013;
(19) עבירות של הלבנת הון לפי סעיף 3 לחוק, שמקורן באחת מהעבירות המפורטות בתוספת זו;
(20) קשר לעבור אחת העבירות המפורטות בתוספת זו.

תוספת ראשונה א' (התוספת לא הוכנסה למהדורה זו)

התוספת השניה

סעיף 4. סוגי רכוש
א. סוגי רכוש כמפורט להלן, ובלבד ששווי הרכוש הוא 150,000 שקלים חדשים או יותר, בין בפעולה אחת ברכוש ובין בכמה פעולות ברכוש המצטברות לסכום האמור בתוך תקופה של שלושה חודשים:
(1) חפצי אמנות;
(2) כלי קודש ויודאיקה;
(3) כלי תחבורה, לרבות כלי שיט וכלי טיס;
(4) אבנים ומתכות יקרות;
(5) ניירות ערך;
(6) נכסי דלא ניידי;
(7) עתיקות;
(8) שטיחים.
ב. כספים, מעל לסכום של 500,000 שקלים חדשים, בין בפעולה אחת ברכוש ובין בכמה פעולות ברכוש המצטברות לסכום האמור בתוך תקופה של שלושה חודשים; ניתנו הכספים בתמורה לרכוש כאמור בפרט א', יחול לגביהם הסייג בדבר שווי הרכוש לפי אותו פרט; לעניין זה, "כספים" - לרבות המחאות נוסעים, המחאות בנקאיות ונכסים פיננסיים שהם פיקדונות כספיים, חיסכון, השקעות בקופות גמל ובקופות פנסיה, וכן אופציות וחוזים עתידיים כהגדרתם בסעיף 64 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994.

התוספת השלישית (תיקונים: התשס"ב, התשס"ד, התשס"ה (מס' 2), התש"ע (מס' 2), התשע"ב)

סעיף 7(ב). גופים נוספים שחלים עליהם חובות לפי פרק ג'
1. חבר בורסה;
1א. חברה בעלת רישיון זירה;
2. מנהל תיקים;
3. מבטח וסוכן ביטוח כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981;
4. חברה מנהלת כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, התשס"ה-2005 לגבי קופות הגמל שבניהולה;
5. נותן שירותי מטבע;
6. בנק הדואר.

תוספת שלישית א' (תיקון התשע"ב)

סעיף 8א(ב). גופים שחברות בהם מאפשרת הקלה בזיהוי הלקוח במסגרת ביצוע עסקה באבנים יקרות
1. בורסת היהלומים הישראלית בע"מ;
2. הבורסה - הלשכה הישראלית לאבני חן ויהלומים בע"מ.

התוספת הרביעית (תיקונים: התשע"ב (מס' 2), התשע"ג)

סעיף 9(ב). סכומי כספים החייבים בדיווח
100,000 שקלים חדשים או יותר; אם האדם נכנס לראשונה למדינת ישראל על-פי אשרת עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950 - 1,250,000 שקלים חדשים או יותר. אם האדם נכנס למדינת ישראל משטחי עזה או יוצא ממנה לשטחי עזה - 12,000 שקלים חדשים או יותר."

14. ההלכה הפסוקה
14.1 מעצר בית כרף ענישה מינימאלי לנאשם בהלבנת הון עד למועד הדיון בעניינו
בש"פ 419/15 {אילן מורגן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.02.15)} העורר הואשם בין-היתר באיסור הלבנת הון - לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "חוק איסור הלבנת הון"}.

ברקע הפרשה תואר כי למן חודש ספטמבר 2011 ועד לסוף שנת 2012 פעל העורר לקבלת כספים במרמה באמצעות חברת השקעות {להלן: "אפולו השקעות"}, שבה החזיק בעבר באמצעות חברה אחרת, ובמועדים הרלוונטיים היה גורם מעורב ובעל השפעה בחברה.

העורר דאג לכך שהכספים שהשקיעו לקוחותיה של אפולו השקעות יושקעו בחברות אחרות שבשליטתו ושבהן שימש נשיא בפועל ודירקטור. חברות אלה נסחרו בבורסה לניירות ערך של פרנקפורט. העורר הסתיר את זיקתו לחברות אלה.

לאחר רכישות אחדות שנעשו באמצעות אחר בשם דוד, שהיה בעל רישיון לניהול תיקים, פעל העורר על-מנת לשכנע את דוד להגדיל את אחזקות תיקי הלקוחות של אפולו השקעות במניות החברות שבשליטתו.

העורר עשה זאת תוך הצגת מצגי שווא, שכללו מסמכים שונים בדבר הרווחיות של החברות ותוך רישומים כוזבים במסמכי החברות. כתוצאה מכך, קיבל העורר לידיו מאות אלפי יורו מכספי לקוחות אפולו השקעות.

העורר טען כי בית-המשפט טעה בהחלטתו להתנות את שחרורו בתנאים המגבילים שנקבעו, וזאת מבלי שעיין בחומר הראיות.

עוד הוסיף העורר, כי קודם להגשת כתב האישום העורר לא היה עצור, וכי הכלל הנוהג בבתי-המשפט הדנים במעצרים הוא של "הקפאת מצב", כלומר, שמירת המצב ששרר עובר לדיון בחומר הראיות במסגרת הבקשה למעצר עד תום הליכים.

במקרה זה, כך טען העורר, חרג בית-המשפט מן הכלל, והסתמך בהחלטתו על הצהרות התביעה בלבד מבלי לבחון את מסוכנותו של העורר בהתאם לחומר הראיות. בדיון בפני חזר בא-כוח העורר על טיעוניו בכתב הערר.

מנגד, עמד בא-כוח המדינה על המסוכנות הרבה של העורר, אשר בעיצומם של הליכים פליליים המתנהלים נגדו בעבירות מרמה חמורות, הוא המשיך לבצע עבירות מרמה נוספות בהיקפים עצומים.

בית-המשפט קבע כי כתב האישום מייחס לעורר עבירות מרמה חמורות ומתוחכמות, בסכומים גבוהים, שנפרשו על פני תקופה ארוכה. מדובר בעבירות ומעשים המצביעים לכאורה על מסוכנותו של העורר.

עוד הוסיף בית-המשפט כי בית-המשפט התנה בדין את שחרורו של העורר בתנאים מתאימים של מעצר בית.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי בנסיבות כאלה מעצר הבית הוא ממש רף מינימלי ביותר ודחה את הערר.

14.2 האם יש להחיל את חוק איסור הלבנת הון או את תחיקת הביטחון?
ב- בג"צ 3053/14 {מוחמד עווידה נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.09.14)} נדונה עתירה שעניינה בהחלטת ועדת העררים הצבאית בעניינו של העותר.

העותר ביקש כי ייקבע שיש להחיל על תושבי מזרח ירושלים החוצים את הגבול מירדן לאיזור יהודה ושומרון דרך מעבר גבול "אלנבי" {להלן: "המעבר"} את הדין הישראלי ולא את תחיקת הביטחון - הוראות הצו בדבר הכנסת כספים לאזור {יהודה ושומרון}, ולפיו כל אדם המעביר כספים דרך המעבר נדרש להצהיר על כך, ככל שערכו של הסכום גבוה מ- 2,000 דינר ירדני. בנוסף ביקש העותר, כי סכום הפטור מחובת הצהרה הקבוע בצו יעודכן לסכום "סביר".

עוד הוסיף העותר, כי יש להתאים את הסכום הפטור מחובת הצהרה הקבוע בצו לנורמה הקבועה בדין הישראלי, לדוגמה, סכום של 100,000 ש"ח כנקבע בחוק הלבנת ההון, ולכל הפחות, יש לעדכן את הצו בהתאם לצרכי האוכלוסיה המתפתחים והמשתנים.

המשיבים טענו בתגובתם המקדמית כי דין העתירה להידחות על-הסף בהיעדר עילה.

באשר לטענת הדין הראוי, המשיבים ציינו כי הדין החל במעבר הוא הוראות תחיקת הביטחון ולטענת העותר, לפיה יש להחיל הסדר שונה, אין כל בסיס משפטי של ממש.

שטח יהודה ושומרון אינו חלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל, וככזה חלים עליו הדינים שהוצאו תחת ידו של הגורם המוסמך לכך, באשר הוא מפקד כוחות צה"ל באיזור.

עוד הוסיפו המשיבים, כי עצם פעולתן של רשויות ישראליות במעבר ועצם החלת הדין הישראלי על תושבי מזרח ירושלים אינם מעידים על תחולת החוק הישראלי במעבר.

בג"צ {כב' השופט ס' ג'ובראן} דחה את העתירה על-הסף מאחר כי טענת הדין הראוי, ציינה כי שטח יהודה ושומרון ובכללו גם המעבר הנדון, אינו חלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל.

באזור זה שורר משטר של "תפיסה לוחמתית" תחת ממשל צבאי. ככזה, החקיקה הישראלית איננה חלה עליו.

המעבר נמצא תחת סמכותו של מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון. מכוח סמכותו, הוצא הצו הנדון אשר הוא הדין המחייב במעבר; בעניין הנורמה הקבועה בצו, נקבע כי ככלל, שאלת סבירות ומידתיות הנורמה יכולה להוות עילת התערבות עבור בית-המשפט, אך לא נמצא לעשות כן בעניין זה.

בית-המשפט קבע כי חובת ההצהרה נועדה לאפשר מעקב שוטף אחר העברות כספים הנכנסים לאזור כחלק מהמאבק בארגוני הטרור, וכי הסכום שנקבע הינו נגזרת של שיקולים הנוגעים למאפייני האזור.

בהתאם להשוואה אותה ערכו המשיבים, הסכום שנקבע בצו, כמקים חובת הצהרה קרוב לסכומים שנקבעו ביחס לאזור טריטוריאלי בעל מאפיינים דומים. יתירה-מכך, הצו מתעדכן בהתאם למציאות המשתנה.

14.3 האם ניתן לשחרר אסיר שעבר עבירות הלבנת הון לחופשה?
ב-רע"ב 8596/14 {ניסים גלאם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.01.15)} נדונה בקשת המבקש להשתלב בסבב יציאה לחופשות.

המשיב - שירות בתי-הסוהר, דחה את הבקשה ממספר טעמים: ראשית, חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ויתרת המאסר שנותרה לו; שנית, התנגדות גורמי הטיפול והשיקום בבית-הסוהר ליציאת המבקש לחופשה, לנוכח סירובו להשתתף בתכנית טיפולית שהוצעה לו; שלישית, התנגדות גורמי המודיעין בשירות בתי-הסוהר לנוכח מידע שלילי בנוגע למבקש; רביעית, התנגדות של גורמי המודיעין במשטרת ישראל לנוכח מידע שלילי בנוגע למבקש.

המבקש הינו אסיר המרצה, החל מחודש יוני 2012, עונש של עשר שנות מאסר בפועל בגין עבירות מס ועבירות כלכליות שונות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון בין-היתר.

בנוסף לעונש המאסר בפועל נגזרו על המבקש עונש מאסר על תנאי וכן קנס כספי בסך של חמישה מיליון ש"ח.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט העליון קבע כי לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה במהלך תקופת מאסרו, וכי יציאה לחופשה הינה פריבילגיה הנתונה לשיקול-דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי-הסוהר, וכי לא בנקל יתערב בית-המשפט בשיקול-דעתם של גורמים אלו {רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.03.12)}.

14.4 הגדרת ה"טוען לרכוש"
ב- ע"פ 1428/08 {עו"ד אורי חורש - המנהל המיוחד של חברת דור עדן חן בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח', תק-על 2009(1), 4032 (25.03.2009)} נקבע:

"אחת מאותן הוראות היא הסמכות הקבועה בסעיף 36ו לפקודת הסמים, להורות על סעדים זמניים שבכוחם להבטיח את החילוט, ככל שיימצא לו מקום לסופו של ההליך. צו ארעי להקפאת כספים - עניינו של ערעור זה, הוא סעד זמני שכזה. וזו לשון ההוראה:

"36ו. סעדים לחילוט רכוש
(א) הוגש כתב אישום או הוגשה בקשה לחילוט אזרחי, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז המפרטת את הרכוש שאת חילוטו מבקשים, לתת צו זמני בדבר מתן ערבויות מטעם הנאשם, או אדם אחר המחזיק ברכוש, צווי מניעה, צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט (...)
(ב)...
(ג)...
(ד) על החלטת בית-המשפט לפי סעיף זה ניתן לערער לפני בית-המשפט העליון שידון בערעור בשופט אחד (...)"

ואולם, לצד זאת מיובאת מפקודת הסמים גם חסינות, המוקנית לזה אשר "טוען לזכות ברכוש", מפני נטילת רכושו בידי המדינה:

"36ג(א). סייגים לחילוט רכוש
בית-המשפט לא יצווה על חילוט רכוש אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום-לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה."

מאליו ברור כי זה אשר זכאי לחסינות המתוארת, לסופו של ההליך הפלילי, נהנה ממנה אף בשלב הביניים בו מתבקש צו זמני להבטחת החילוט. הוכיח, איפוא, צד להליך הביניים כי הוא חוסה תחת כנפיה של אותה הגנה, לא יינתן צו זמני באשר לרכוש בו נתונה לו זכות.

9. גדר הספק בקריאתה של הוראת החוק מצוי בשאלה מהו היקף התפרשׂותו של המונח "טוען לזכות ברכוש". האם הוא מקיף כל בעל זכות במנעד הרחב שבין זיקה חוזית לרכוש לבין בעלות מלאה בו, או שמא גדריו מצומצמים אך למי שאוחז בזכות חפצית בנכס שאותו מבקשים לחלט? הבסיס המעשי לשאלה זו מצוי בחשש, כי פירוש מרחיב יתר-על-המידה ישמוט את הקרקע מתחת למוסד החילוט. שהרי על פניו, אם תוּקנֵה חסינות למי שזיקתו לרכוש מתמצית בהסכמה חוזית גרידא, שפשוט למדי לגבשה, יוכלו עבריינים להבריח על נקלה רכוש ממסת הנכסים העומדת לחילוט, ובכך לסכל את תכליתו (עניין סיטבון, בפסקאות 50-49).

שאלה זו העסיקה את ערכאות המשפט במספר מקרים בעבר, והיא שבה ומתעוררת בערעור שבפני. ההלכה שנתגבשה, וטרם יבשה הדיו על עיקריה, מתמצית באלה:

א) רכוש הניתן לחילוט, ובהתאם כפוף לסעדים זמניים שנועדו להבטיח את האפשרות לחלט, הוא כל רכוש שבחזקתו או בשליטתו של הנידון, אף אם אותו רכוש רשום על שמו של אחר (ע"א 3343/05 טאהא נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.03.08), בפסקה השמינית לפסק-דינה של השופטת א' חיות).
ב) צד שלישי, הטוען לזכות ברכוש זה, רשאי להשיג בפני בית-המשפט הן על החלטה בדבר סעד זמני להבטחת החילוט, והן על ההכרעה הסופית בו (השופטת מ' נאור ב- בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 817, 825 (2001)).

ג) "טוען לזכות ברכוש", כלשונה של פקודת הסמים, הוא כל נושה מובטח (ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 238, 246 (1994)), וכן מי שמחזיק בזכות קניינית או מעין-קניינית אחרת ברכוש, לאמור כי יש לו זיקה משמעותית לרכוש זה. הוכיח אותו גורם את זכותו זו, מנוּע בית-המשפט, על-פי סעיף 36ג לפקודה, מלהורות על חילוט או על הקפאה זמנית של הרכוש (בש"פ 6817/07 סיטבון הנ"ל, בפסקה 48 להחלטתה של השופטת ארבל; ע"א 8679/06 חביץ' הנ"ל, בפסקה השביעית לפסק-דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין).

ד) נושה אובליגטורי, אשר אין חולק על שבידיו זכות ברכוש, אלא שמעמדה נופל מזה של זכות קניינית או מעין-קניינית, לרבות מי שמחזיק בזכותו מכוח חוזה שטרם הושלם ביצועו או מכוחו של פסק-דין בתביעה על הפרת חוזה, לא יוכל ליהנות מההגנה שבסעיף 36ג לפקודת הסמים (עניין סיטבון, בפסקה 47). לרשותו מסלול התנגדות חלופי, המעוגן בסעיף 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון, בגדרו מסורה לבית-המשפט היושב לדין מידת-מה של שיקול-דעת שלא להורות על חילוט, וממילא גם על סעד זמני להבטחתו, ובלבד שהתקיימו טעמים מיוחדים לדבר (עניין חביץ', בפסקה השמינית לפסק-דינו של המשנה לנשיאה).

ה) אותם "טעמים מיוחדים" מצויים בקומץ. יהיו אלה נימוקים שבכוחם לקדם את תכליותיו העיקריות של מוסד החילוט - שלילת הרווח שהפיק הנידון מן הרכוש הקשור בעבירה, וצמצומו של הנזק החברתי שזו הסבה (שם, בפסקה התשיעית). מקום בו גובר הצורך בהכבדת היד על מי שחטא בדבר עבירה, לרבות הצורך להרתיעו, על הצידוק שבהקטנת הפגיעה החברתית שהסבו מעשיו, כי אז אין מתקיימים אותם טעמים מיוחדים, ולחילוט קנויה עדיפות. גורל אחרון זה יהא, דרך-כלל, מנת חלקו של נושה שלא עלה בידו להראות כי הפגיעה שספג בעקבות מעשה העבירה "חורגת מעבר לפגיעה המובנת מאליה בו, אף אם היא קשה" (שם, בפסקה העשירית). ובלשונו של המשנה לנשיאה ריבלין:

"עצם הפגיעה המוסבת לנושה מחילוט רכושו של נידון אינה עולה כשלעצמה כדי 'נימוקים מיוחדים' המצדיקים למנוע חילוט. פגיעה זו היא המחיר המובנה של הסדר חילוט אפקטיבי בעבירות של הלבנת הון". (שם, שם)

10. עינינו הרואות: הצורך לפרש את דיבורו הסתום של המחוקק באופן שיאפשר לחילוט האפקטיבי, כמו גם להגנה מפניו במקרה הצורך, לדור בכפיפה אחת, חייב את בית-המשפט לרקום קונסטרוקציה משפטית מורכבת למדי, העונה אך חלקית על שורת הקשיים שמעוררת סוגיית החילוט. מותר לתהות אם לעולם מצוי צידוק בנחיתותו של בעל הזכות החוזית ובעדיפותו המובנית של בעל הקניין, או שמא ניתן היה להציע, ומוטב בחקיקה, פתרון חלופי הרגיש לנסיבותיו המסויימות של כל מקרה, מאפשר מרווח של הכרעה מהותית ונסמך על היכולת של בית-המשפט להבחין בין המקרים הבאים בפניו. זאת, בפרט בהינתן הדעת לפערי הכוח הניכרים בין המדינה לבין הנושה, ולחשיבותה של הנשייה לקיומם של חיי מסחר תקינים.

11. דומה, עם-זאת, כי מענה-מה לקושי זה מצוי בהלכת חביץ', ובלבד שזו תיושם שלא בקומץ-יד, כי אם מתוך ראייה של מהות ושל תכלית. עיקר הוא באותה הלכה, כי אם בעבר נחסמה דרכו של נושה מלהעלות השגותיו בעניין החילוט, מן הטעם העקרוני שאת חובו ממילא הוא לא יוכל להיפרע מן הרכוש הנגוע, הרי שכיום מותרת לו הגישה אל מכשיר השקילה עליו מונחים, זה מול זה, טיעונים המצדדים בחילוט ואלה המתנגדים לו. כל אבסורד אין בכך, אלא השקפה ולפיה משאותר רכוש, רשאי נושה לטעון לזכות בו בהתקיים הרציונלים המתאימים לדבר. בפסק-דינו מנה המשנה לנשיאה, כפי שכבר ציינתי, שני יסודות של החילוט בהם מתמקדת הבחינה - הרתעתם של עבריינים מפני עשיה פלילית, אשר השכר שבצדה נפגע משהניחה עליו המדינה את ידה; ותיקונה של הפגיעה החברתית הכרוכה במעשה העבירה. ניתן היה לדבר עוד ביסוד שלישי, זה הקשור במניעה, היינו, בהצרת צעדיו של העבריין באמצעות פגיעה בנכסיו, באופן שיקשה עליו לגייס את המשאבים הדרושים לניהול פעילות אסורה אף בעתיד.

12. אלא שלמעשה, ובכך העיקר לדעתי, אין האיזון המתואר משמש אלא נדבך במסגרת נורמטיבית רחבה יותר, השואבת מעקרונות יסוד שזה מכבר קנו להם אחיזה במשפטנו הציבורי. כוונתי היא למרכיביה של פסקת ההגבלה החוקתית, וענינם בנאותות התכלית אשר בשמה ניתן צו זמני או קבוע, ובמידתה הראויה של פגיעת הצווים בנושה החוזי. אכן, מה מונח על כף המאזניים התומכת בחילוט, אם לא תכליתו ההולמת של מכשיר משפטי זה, היינו, תרומתו ללחימה בעשייה העבריינית? ומהו החיפוש אחר טעמים מיוחדים להתנגדותו של נושה, אם לא בחינתה של מידתיות הפגיעה בו? הנושה, כמוהו ככל בעל זכות מוכרת אשר האינטרס הציבורי דורש את הצרתה, יהא מוגן מפני פגיעה שאין תכליתה ראויה, שאינה מתחייבת, שאין בכוחה להשיג את שביקשה לוֹ - כבמקרה חביץ', או שפגיעתה רבה מן התועלת הגלומה בה. כך יש לקרוא, להשקפתי, את ההסדר שבסעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון.

לא בהכרעה פורמליסטית מצוי, איפוא, העיקר, אף לא בזו הנדרשת לקטגוריזציה של נושים. כרטיס לשער שבחומת החילוט יימסר לכל מי אשר נסיבות ענינו אינן מאפשרות לחילוט ולעקרונות שהזכרתי להתקיים זה בצד זה. ולעקרונות אלה כפופה לא רק התביעה בעתירתה לחילוט, כי אם גם בית-המשפט בהכריעו בבקשתה (השוו לדברי השופטת ד' דורנר ב- בש"פ 6665/02 אופק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6), 544, 548 (2002)).

במגרש זה של שקילה נורמטיבית תלובנה טענות היורדות לפרטיו הקונקרטיים של המקרה הנדון, מן הסוג שהציגה פז לתמיכה בעמדתה בערעור זה ובהן, למשל, הטענה כי הצו הזמני הוא שהביא להפרת החוזה, כי הכספים עוקלו טרם הקפאתם, כי סכום הנשייה הוא אך חלק זעום מן הרכוש שחילוטו מבוקש, כי הנשיה היא בדין קדימה, ועוד טענות שעשויות להישמע מפיו של נושה, כמו זו בדבר הפגיעה הפוטנציאלית בחיי המסחר או ייקורן של התקשרויות חוזיות מחשש לחילוט (וראו פרשת סיטבון, בפסקה 53). כל אלו נושאות עמן משקלות, המשמשים בתהליך בירורה של נאותות הפגיעה שמסב החילוט, ובעיקר בבחינת מידתה.

התנגדותה של פז - לצו זמני ולא לחילוט של קבע

13. ואולם, עיתוי יחיד הוא לעריכתה בחינה זו: לסופו של ההליך הפלילי, עם ההכרעה הסופית בשאלת החילוט. רק אז תיוודע דמותם המלאה של היסודות המתחרים. רק אז ניתן יהיה לטבוע משקל ומידה נכונים לכל אחד מהם. קודם שייוודעו כל צורכם גורלם של האישומים, נסיבותיה של הפרשה כפי שהוכחו בבית-המשפט והיקפו של הרכוש המעורב, לא יהא ממש בבחינתה של הסוגיה שבמחלוקת על בסיס של הכרעה בין נימוקים שלכאן ולכאן.

לפיכך ברי, כי כל עוד אין אנו נדרשים להכרעה סופית בסוגיית החילוט אלא מצויים בשלב ביניים מקדמי, לא בשלה העת לתור אחר טעמים מיוחדים להעדפתה של פז. חוששני, כי דבר זה חמק מעיניהם של הצדדים כולם, שעה שהונחו בפני טיעוניהם המשלימים בעקבותיה של פרשת חביץ'. אמת, תרומתו של פסק-הדין בעניין חביץ' לעניננו אינה אלא בביסוס מעמדה של פז בהליך ההתנגדות לצו הארעי שניתן. על הטעמים לבחינת התנגדותה זו אין פרשת חביץ' דוברת מאום, מן הטעם הפשוט שהיא נסבה על התנגדות לחילוט של קבע, ולא על צו ארעי.

14. בשלב הביניים אנו נדרשים לשאלה יחידה - כלום קיים חשש לסיכולה של אפשרות החילוט לסוף ההליך, אם יתאפשר לנושה לממש את הזכות העומדת לו בעוד ההליך מתנהל. מבחינה זו דומה הדבר לדיון במעצרו של אדם עד תום ההליכים. כך הוא ביסוד הארעי שבהליך, כך הוא בערכאה לפתחה הוא מובא, כך באופן הערעור על תוצאתו, בפניו של שופט יחיד בדרגת הערעור, וכך הוא גם בטעמים המשמשים ביסוד ההכרעה. על-מנת שתצלח, נדרשת איפוא התנגדותו של נושה לצו ארעי בענייני חילוט לשניים: ראשית, עליו לסתור את ראיות התביעה באשר למעורבותו לכאורה של הנאשם במעשה העבירה המיוחס לו, ובהתאם - לקשר הלכאורי שבין הרכוש הנדון לבין דבר העבירה (בש"פ 6159/01 אבו עמר הנ"ל, בפסקה 15 להחלטת השופטת נאור); שנית, ואפילו לא עלה הדבר בידו, הוא יוכל לבסס את התנגדותו אם יוכיח, כי אין ממש בטענת המדינה ולפיה הצו הארעי הוא הדרך המתחייבת להבטחת החילוט. הצגתה של חלופה מדודה יותר, שבית-המשפט ימצא כי יש בה ממש, לצורך הדוגמה - העמדתם של ביטחונות כספיים להבטחת האפשרות כי הכספים יועברו לידי המדינה ככל שיימצא יסוד לחילוט, תוכל לחלץ את הרכוש מן ההקפאה הזמנית ולאפשר את מסירתו כבר בשלב המקדמי לידי הזכאי לו. כתב על כך השופט מ' חשין:

'במקום שניתן להשיג את תכלית החילוט באמצעים חלופיים ודרסטיים פחות מאשר (בענייננו) עיקול (הכספים החשודים כמולבנים), כן ייעשה. בית-משפט קמא לא בחן אפשרות זו של צווים מקלים עם המשיב מן הצו של עיקול זמני וצו-מניעה זמני כבקשת המדינה, ודומה שראוי כי אמצעים אלו ייבחנו לגופם.' (בש"פ 1542/04 מדינת ישראל נ' אדר, פ"ד נח(3), 613, 623 (2004). ראו גם בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1), 14, 17 (1998))

אך אטעים, כי אם לסופו-של-יום תוכרע שאלת החילוט בחיוב, והנושה יידרש להשיב את הכספים שקיבל או שימומשו הביטחונות שהעמיד, ישוב גם חובו של הנאשם-הנידון לו על מכונו, ולא - תימצא תכליתה של פעולת החילוט, הכְבָּדה על העבריין, מסוכלת.

15. לעניין שבפנינו. פז אינה אוחזת בזכות "חזקה" בכספים המצויים בחשבונה של דור עדן חן, ובניגוד לטענתה, אין הדבר נובע מטיבו של הרכוש הנדון - כסף להבדיל מנכס מסוג אחר, אלא מהעובדה שהחוזה לו היא צד, ומזכה אותה בכספים אלה, לא בא על השלמתו. בעיקולם של אותם כספים אין כדי לשנות את טיבה של הזכות או את עוצמתה באשר, כפי שהודו המערערים עצמם, "סעד העיקול איננו מקנה זכויות מהותיות לנושה" (פסקה 55 לכתב הערעור). פז אינה נמנית, איפוא, עם "הטוענים לזכות ברכוש" על-פי פקודת הסמים, כפי שפורשה בפסיקה. עם-זאת, על יסוד החידוש בעניין חביץ', אשר טרם בא לעולם שעה שבית-המשפט המחוזי נצרך להכרעתו, יש לראות בפז - האוחזת בפסק-דין המעגן את זכותה להיפרע את חובה מדור עדן חן, ברת-מעמד בהליך ההתנגדות לצו הזמני במסלול השני, היינו, לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון.

המדינה עמדה, כאמור, בנטל לשכנע את בית-המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה לאישומים נגד רביזדה, ולקשר בין הכספים לבין מעשי העבירה הנטענים, בנסיבות המאפשרות לכאורה חילוט על-פי סעיף 21(ג) לחוק. על פז מוטל, איפוא, להראות כי הקפאתם של הכספים אינה הדרך היחידה להבטחת החילוט. בירור זה לא נערך, ובכך מצוי הטעם להשבתו של העניין לדיון מחודש בערכאה הראשונה.

השגתה של דור עדן חן (בפירוק)
16. כפי שצויין, כבר בראשית הדרך התנגדה דור עדן חן, באמצעות עורכי-דינה דאז, לצו ההקפאה הארעי. התנגדותה נדחתה לאחר שנמצא כי אין היא זכאית לחסינות הקבועה בפקודת הסמים. אלא שפז חולקת על הקביעה, כי לכתחילה הכספים כמוהם כרכושו של רביזדה. אמת, פנייתה לערכאות, אף שנעשתה עוד בטרם הוחלט על פירוק החברה, נדונה והוכרעה חודשים ספורים לאחר הפירוק. בנסיבות אלו, והואיל והחברה לא הועמדה לדין לצדו של רביזדה, במועד בו ניתן צו ההקפאה שוב לא היו הכספים בחשבונה "רכוש מתוך רכושו של הנידון" - לשון סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון. הוראת חוק זו לא אפשרה, איפוא, את הקפאתו של הרכוש. ברם, למצב מעין זה שמורה, כדומה, ההוראה הקבועה בהמשכו של החוק:

"21(ג).
לא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, רשאי בית-המשפט לצוות על מימושו של הצו מתוך רכוש של אדם אחר, שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה."

הוראה משלימה זו מאפשרת לרדת לרכושו של גורם חיצוני זולת הנאשם, אשר יש יסוד לחשד כי זכה ברכוש בכוונה למלטו מאימת החילוט או שזו תהא, למצער, תוצאתה המעשית של הותרת הרכוש בידיו. דומני, כי אפשרות זו ליטול מידי החברה רכוש שהועבר לה מידי הנידון, בהעברה אשר ניתקה את הקשר בינו לבין הרכוש האסור, מספקת מענה הולם לחשש שהעלה הכונס הרשמי מפני שימוש לרעה בחברה בידי בעלי השליטה בה.
17. במקרה שבפנינו, דומני כי מקביעותיו של בית-המשפט המחוזי, בהחלטתו הדוחה את התנגדות החברה לצו הזמני, עולה המסקנה כי רכוש זה הועבר בידי רביזדה לחברה בנסיבות בהן מדבר סעיף 21(ג) הנ"ל, ובכך התקיימו תנאי-הסף לחילוט ולאמצעי הזמני להבטחתו. אם יש הטוענים אחרת, וכוונתי היא בפרט למפרק החברה - התואר בו הכתיר בית-המשפט של פירוק את מערער 1, בהחלטתו מיום 29.01.07 (בש"א (ת"א) 22943/05), אף שלא עלה בידי לאתר כל החלטה שיפוטית המורה על מינויו לתפקיד זה - לעולם פתוחה בפניהם הדרך להשיג על כך בפני הערכאה המוסמכת. ערעור זה אינו המסגרת ההולמת לדבר, ומשום כך לא אוכל להיעתר להשגותיו של מערער 1 על הצו הזמני שניתן.

לסיכום
18. בשלב הביניים, שענינו בצו ארעי, רשאי נושה חוזי להשיג על קיומן של ראיות לכאורה למעורבותו של הרכוש הנדון בדבר עבירה, או להציע חלופה שבכוחה להבטיח את אפשרות החילוט עם גזירת דינו של הנאשם. טענות הנושה בדבר עדיפות ענינו על-פני עמדתה של המדינה וקיומם של טעמים מיוחדים להימנע מחילוט, תוכלנה להישמע אך בשלב המאוחר, לסוף ההליך. ענינה של החברה שבפירוק - שונה, ואם גם לה השגות על נטילתו של הרכוש מידיה, יהא עליה להצביע, בהליך המתאים, על מקור המעגן את זכותה ברכוש זה ומאפשר לה להיפרע ממנו את חובותיה לנושים.

19. משבאתי לכלל מסקנה כי השגותיה של פז על הצו הארעי, והן בלבד, מצדיקות בחינה מחודשת בגדרו של הליך זה, החלטתי לקבל את ערעורה ולהשיב את התיק לבית-המשפט המחוזי, למען יבחן לגופן את טענותיה, ככל שיובאו בפניו. צו ההקפאה הזמני יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת של בית-המשפט המחוזי. המשיבים ישלמו למערערת 2 שכר-טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח."

14.5 סמכות החילוט בחוק איסור הלבנת הון והחריגים המאפשרים הסגת החילוט לטובת "טוען לזכות ברכוש"
ב- ע"א 8487/09 יהודה ניצני נ' מדינת ישראל, תק-על 2013(4), 4970 (27.10.2013)} נקבע:

"12. החילוט משמש כלי חשוב במאבק בפשיעה הכלכלית והמאורגנת, ובפרט בתופעת הלבנת ההון. ביסודה של סמכות חילוט הרכוש עומדים טעמים חזקים, עליהם עמדו רבות בפסיקה ובספרות, ובהם הצורך בהרתעה ושלילת הרווח העברייני באופן היוצר תמריץ שלילי לביצוע העבירה, ומונע מצב שבו חוטא יוצא נשכר. היבט נוסף הכרוך בחילוט הוא ההיבט הקנייני, המאפשר הוצאת נכסים מיד הנידון, אשר לאמיתו של דבר אינם נכסיו שלו, משום שהושגו בעבירה (ראו, ע"פ 7376/02 ירון כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4), 558, 573 (2003); בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, פסקה 34 (31.10.2007) (להלן: "עניין סיטבון"); יעל גרוסמן ורוני בלקין איסור הלבנת הון - להלכה ולמעשה (2006), 137 עד 138).

13. סמכותו של בית-המשפט לחלט רכוש בהליך פלילי או אזרחי מעוגנת בהסדרים בחוקים שונים. למרבה הצער, קיימת שונות גדולה מידי בין ההסדרים (ראו, ע"פ 1428/08 עו"ד אורי חורש - המנהל המיוחד של חברת דור עדן חן בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (25.03.2009) (להלן: "עניין חורש")). לענייננו רלוונטית סמכות החילוט המצויה בפרק ו' לחוק איסור הלבנת הון. הסמכות והחריגים לה קבועים בסעיף 21 לחוק, ונביא את עיקריו להלן:

"21. חילוט רכוש בהליך פלילי
(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית-המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא:
(1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;
(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.
(ב)...
(ג)...
(ד) לא יצווה בית-המשפט על חילוט רכוש כאמור בסעיף זה אלא לאחר שנתן לנידון, לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו ולמי שטוען לזכות ברכוש, אם הם ידועים, הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
(ה) טען אדם שאינו הנידון לזכות ברכוש כאמור בסעיף-קטן (ד), וראה בית-המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי; קבע בית-המשפט כאמור, יחולו בהליך האזרחי הוראות סעיף-קטן (ג)."
(ההדגשות הוספו - א' ג')

מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, חלות על הליך החילוט, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים. בתוך כך, חל גם סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים, הקובע:

"36ג. סייגים לחילוט רכוש
(א) בית-המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום-לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה..."

אם-כן, מהוראות החוק המובאות לעיל עולה כי הכלל הוא חילוט לטובת המדינה, ואילו הסגת החילוט מפני אדם אחר הטוען לזכות היא החריג לכלל. חוק איסור הלבנת הון מורה לבית-המשפט לחלט רכוש של הנידון, אלא אם קיימים "נימוקים מיוחדים" לא לעשות כן (סעיף 21(א) לחוק), או לחלופין כאשר מי שטוען לזכות ברכוש עומד בתנאי סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים. כמו-כן מורה החוק, בסעיף 21(ד), כי אין לצוות על חילוט אלא לאחר שניתנה זכות טיעון למספר גורמים: לנידון, לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו, ולמי שטוען לזכות ברכוש. בענייננו, הן הנושים הן המערערים טוענים שמעמדם הוא של "טוען לזכות ברכוש".

יוער, כי על המקרה שלפנינו חלות גם תקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לעניין חילוט רכוש), התש"ן-1990. בתוך כך, ראוי לעמוד על האופן בו מורות התקנות על הגשת טענות לזכות ברכוש המחולט. כך קובעת תקנה 3(ב):

"3. הודעה על החלטת חילוט ומועד להגשת טענות
(א)...
(ב) נידון וטוען לזכות ברכוש יגישו לבית-המשפט ולתובע, לא יאוחר מעשרה ימים לפני המועד שנקבע לדיון בבקשת החילוט תצהיר ובו יפרטו את טענותיהם לגבי הרכוש; לתצהיר יצורפו כל המסמכים התומכים בטענותיהם, לרבות נסחי רישום, מסמכים המעידים על דרך רכישתו של הרכוש ועל התשלום בעדו, וכן לעניין הפרכת החזקה לפי סעיף 31(6)(ב) לפקודה - פרטי הזיהוי של בעל הרכוש."
(ההדגשה הוספה - א' ג').

14. הנה-כי-כן, החריגים לסמכות החילוט נקבעו בחוק, המורה על שני מסלולים בהם מוסמך בית-המשפט למנוע חילוט לטובת "טוען לזכות ברכוש". המסלול הראשון מבוסס על סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים, אשר טוען העומד בתנאיו זכאי לנתח מן החילוט (ה"מסלול הקנייני"). המסלול השני מבוסס על הוראת סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, המקנה לבית-המשפט שיקול-דעת להסיג את החילוט לטובת הטוען לזכות בהתקיים "נימוקים מיוחדים".

מלאכת פרשנות החריגים, המאפשרים לטוען לזכות ברכוש לזכות בנתח מכספי החילוט, מורכבת היא. היא מערבת שאלות מתחום המשפט הפלילי והמשפט האזרחי, ודורשת איזון בין חשיבות החילוט ככלי למאבק בפשיעה, לבין השאיפה למזעור הפגיעה החברתית שיצרו העבירות שבגינן נתבקש החילוט, ומניעת הפגיעה בצדדים שלישיים תמי-לב. הרחבת-יתר של החריגים עלולה להוביל להכשלת מטרות החילוט. כך, למשל, אם התנאים לפיהם טוען לזכות יהיה זכאי לנתח מכספי החילוט יהיו מקלים מדי, עלול להיווצר תמריץ לנאשם פלוני ליצור התחייבויות פיקטיביות כלפי צדדים שלישיים, על-מנת שהאחרונים יטענו לאחר-מכן לזכאות בכספי החילוט. מנגד, צמצום-יתר של החריגים עלול אף הוא להוביל לתוצאות בלתי-רצויות.

15. במקרים אחדים, נדרש בית-משפט זה לשאלת פרשנות התיבה "טוען לזכות ברכוש", וכן לפרשנות התיבה "נימוקים מיוחדים". נעמוד בתמצית על עיקרי ההלכה. בעניין סיטבון, נקבע שבעל זכות קניינית או מעין-קניינית ייחשב "טוען לזכות ברכוש". במקום אחר נקבע שנושה מובטח ייחשב אף הוא "טוען לזכות ברכוש" (ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 238 (1994)).

לאחרונה, בעניין חביץ', הורחב מעגל הטוענים לזכות ברכוש מכוח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. נקבע, כי גם נושה אובליגטורי יכול להיחשב "טוען לזכות ברכוש", ובלבד שבידו "זכות מוכרעת" ביחס למסת הנכסים הכללית של הנאשם-הנידון. בהקשר זה הדגיש בית-המשפט כי אין המדובר בנושה בעל טענות בעלמא או טענות לעילה בכוח, שהרי אין זה רצוי שבמסגרת הליך החילוט יתקיימו הליכים לבירור שאלת קיומה או היעדרה של נשיה (שם, בפסקה 8). יוער, כי היחס כלפי נושה אובליגטורי הוא לב השוני בין פרשנות הביטוי "טוען לזכות ברכוש" לפי סעיף 21 לחוק לבין פרשנותו בסעיף 36ג(א) לפקודת הסמים המסוכנים, שכן האחרון מתייחס אך ורק לטוענים בעלי זכות קניינית או מעין-קניינית (ולא לנושים אובליגטוריים).

16. בעניין חביץ' הנ"ל, נדרש בית-המשפט גם ליישום הביטוי "נימוקים מיוחדים" שבסעיף 21(א). בפסק-הדין לא נקבעו מסמרות בשאלה מהו "נימוק מיוחד", אולם הודגש כי יש ליתן לתיבה זו פרשנות מצמצמת, וכי עצם קיומה של פגיעה המוסבת לנושה מחילוט הרכוש אינה מהווה, כשלעצמה, נימוק מיוחד. עם-זאת, נקבע כי כאשר הכרה בזכותם של "טוענים לזכות" תקטין את הפגיעה החברתית שנגרמה מההתנהלות העבריינית, באופן שעולה על הצורך בהרתעה, יעלה הדבר כדי "נימוק מיוחד" כמשמעו בסעיף 21(א). ואכן, באותו עניין נקבע, כי נושים אשר זכו בפסק-דין אזרחי נגד נאשם, אשר קבע שהם נפגעו מעבירת מרמה של הנאשם כלפיהם, זכאים לנתח מכספי החילוט. זאת, אף שהכספים חולטו במסגרת עבירת מרמה מוקדמת יותר, אשר בוצעה כלפי נפגעים אחרים (שם, בפסקה 11 לפסק-הדין).

17. לסיכום נקודה זו, על-מנת שפלוני - שאינו הנידון, בעל הרכוש או המחזיק בו - יהא זכאי לנתח מכספי החילוט שיועדו למדינה, עליו לעמוד במספר תנאים, בהתאם להוראת סעיף 21 לחוק והפסיקה. תחילה, עליו להוכיח שהינו "טוען לזכות ברכוש". על-מנת שייחשב "טוען לזכות ברכוש", נדרש פלוני להצביע על זכות קניינית או מעין-קניינית בנכסים. לחלופין, עליו להיות נושה אובליגטורי שהוא בעל "זכות מוכרעת" ביחס למסת הנכסים הכללית של הנידון, וזאת בשונה מאדם שלא הוכחה נשייתו או שמעלה טענות בעלמא. אם זוכה פלוני למעמד של "טוען לרכוש בזכות", נפתחת בפניו הדרך להצביע על "נימוקים מיוחדים" המתקיימים בעניינו והמצדיקים הסגת החילוט מפניו. יוער, כי אם ה"טוען לזכות ברכוש" הוא בעל זכות קניינית או מעין-קניינית, אזי פתוחה בפניו אף הדרך ללכת במסלול הקנייני, לפי סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים המסוכנים.

זכות עקיבה מעין-קניינית בנכסים שנתפסו לצורך חילוט
18. כזכור, בית-משפט קמא קבע כי הנושים מן הקבוצה הראשונה והשניה הם בעלי זכות עקיבה בנכסי החילוט. זאת, משום שנכסי החילוט נרכשו בכספים שגנב מהם מזרחי. המדינה טוענת כי כתב האישום המתוקן (אשר שימש בסיס להרשעתו של מזרחי) אינו מתייחס לנושים מן הקבוצה השניה, ולכן האחרונים לא הצליחו להוכיח קשר בין כספיהם לבין נכסי החילוט.

19. סבורני כי הדין בעניין זה עם המדינה. כתב האישום המתוקן התייחס אך לעבירות אותן ביצע מזרחי כלפי נפגעי העבירה. אומנם, בכתב האישום המתוקן מצויין כי פעילותו של מזרחי כללה "פקדונות בסכומים ניכרים מהאנשים המופיעים בנספח ב' (נפגעי העבירה), לכל הפחות" (ההדגשה הוספה - א' ג'), אך אין בכך די כדי ללמד כי הנכסים שחולטו, נרכשו בכספי הנושים מהקבוצה השניה. אף היקף הנכסים שנתפס על-ידי המדינה לצורך חילוט, מבוסס על העבירות כלפי נפגעי העבירה בלבד. על-כן, נדמה שלא הצליחו חברי הקבוצה השניה להוכיח כי כספיהם-שלהם שימשו לרכישת הנכסים שחולטו. לסיכום נקודה זו, נדמה שהנושים מהקבוצה השניה אינם בעלי זכות עקיבה ברכוש ולכן אינם "טוענים לזכות ברכוש" לפי המסלול הקנייני.

אשר לחברי קבוצה הראשונה: אין חולק כי קיימת להם "זכות מוכרעת ברכוש", ומתקיימים בעניינם "נימוקים מיוחדים" (כפי שיפורט בהמשך). אי לכך, מובן כי הם זכאים לנתח מכספי החילוט, ואין צורך להידרש לשאלה אם עומדת להם זכות עקיבה.

"זכות מוכרעת ברכוש"
20. הקביעה כי לנושים אין זכות קניינית או מעין-קניינית בנכסים, אין בה כדי לסתום את הגולל על זכאותם לנתח מכספי החילוט. ייתכן כי הינם "טוענים לזכות ברכוש", לא מכוח זכותם הקניינית, אלא מכוח היותם נושים אובליגטוריים בעלי "זכות מוכרעת ברכוש". מובן, כי הפיצוי שניתן לנפגעי העבירה, ובהם חברי הקבוצה הראשונה והמערערים, בגזר הדין, מהווה "זכות מוכרעת ברכוש" (על אופיים האזרחי של הפיצויים לנפגעי עבירה ראו דעת הרוב ב- רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 418 (2002)).

המחלוקת, איפוא, עניינה בזכותם של חברי הקבוצה השניה והשלישית. השאלה המרכזית לגביה חלוקים הצדדים הינה האם החלטתו של המנהל המיוחד בתביעות החוב של הנושים מהקבוצה השניה מקימה להם "זכות מוכרעת". אשר לקבוצה השלישית, המחלוקת אף רחבה יותר, שכן תביעות החוב של חברי הקבוצה טרם אושרו, או שאושרו רק לאחר מועד הדיון בחילוט. יוער, כי משום שעו"ד קוטלר, המנהל המיוחד שמונה בהליך פשיטת הרגל, מייצג את הנושים בהליך החילוט (סוגיה שמעוררת שאלות לא פשוטות מתחום ניגוד העניינים), הגורם שבחן את תביעות החוב היה מנהל מיוחד אחר שמונה על-ידי בית-המשפט.

21. לגישתי, הכרעה של המנהל המיוחד בתביעת חוב בהליך פשיטת רגל מקימה לאותם נושים "זכות מוכרעת ברכוש". כאשר מכריע מנהל מיוחד או נאמן בפשיטת רגל בתביעת חוב שהגיש נושה, ממלא הוא תפקיד שיפוטי (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), 286). בשל אופיו המיוחד של הליך פשיטת הרגל, ה"בולע" את כל ההליכים המשפטיים נגד החייב (ראו, סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל; רע"א 8327/07 שוב נ' רוזנבלום (23.12.2007)), יהא זה בלתי-ראוי להבחין בין פלוני, שמחזיק בפסק-דין נגד החייב ופונה לבית-המשפט כטוען לזכות ברכוש - מקרה בו אין עוררין כי קיימת "זכות מוכרעת" - לבין אלמוני, שלא מחזיק בפסק-דין, אולם אושרה תביעת החוב שהגיש. נזכיר, כי אותם בעלי "זכות מוכרעת", מתוקף ההכרעה בתביעת החוב שהגישו, יידרשו להוכיח "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו הסגת החילוט מפניהם.

22. נקודה נוספת בה יש לדון, היא המועד שבו מתגבשת אותה "זכות מוכרעת". לא בכדי נקבע בפסיקה כי על הטוען להצביע על זכות מוכרעת, קרי זכות שהוכרעה בעבר. קביעה זו מונעת את החשש של סרבול והארכת הליכי החילוט. כלל אחר, לפיו גם מי שבעתיד תצמח לו זכות במסת הנכסים של החייב, עלול להביא למצב בו כל הליך חילוט, אשר במקביל לו מתנהל הליך פשיטת רגל, יעוכב עד לתום הליך פשיטת הרגל והכרעה בכל תביעות החוב שמוגשות בגדרו. עיכוב שכזה עלול להימשך שנים רבות, ולפגוע בזכותם של הטוענים לזכות אשר זכותם כבר הוכרעה. על-כן, נדמה שבמקרים מן הסוג הזה על בית-המשפט לקצוב תקופת זמן שבה יוכרעו כל תביעות החוב, ורק אותם אנשים אשר תביעת החוב שלהם תאושר בתוך תקופת הזמן הקצובה ייחשבו ל"טוענים לזכות ברכוש".

במקרה דנא, קצב בית-משפט קמא בהחלטתו זמן קצר להכרעה בכל תביעות החוב (30 ימים). עם-זאת, בשל הליכי הערעור לא הוברר עד תום כמה מתביעות החוב אושרו בטווח הזמן שקצב בית-המשפט, וכמה אושרו לאחר-מכן. בנסיבות המתוארות, דעתי היא שבמקרה הנדון יש מקום לקצוב תקופת זמן נוספת לאישור תביעות החוב. כך, ניתן יהיה לומר כי "זכות מוכרעת ברכוש" תהא קיימת לאותם נושים אשר תביעות החוב שלהם תאושרנה עד תום התקופה שתיקצב לאישור תביעות החוב, כפי שיפורט בהמשך. נושים מן הקבוצה השניה והשלישית שתביעות החוב שלהם לא יאושרו עד למועד הקצוב, לא יהיו בעלי "זכות מוכרעת". משכך, לא ייחשבו הם ל"טוענים לזכות ברכוש", וממילא טענתם לנתח מכספי החילוט תידחה.

23. לגבי חברי הקבוצה השלישית, אציין כי ישנם חברים בקבוצה אשר לא צירפו תצהיר ומסמכים התומכים בבקשתם להיחשב כ"טוענים לזכות". זאת, על-אף לשונה המפורשת של תקנה 3(ב) לתקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לעניין חילוט רכוש). כך, אף אם מקרב חברי קבוצה זו יימצא מי שתביעת החוב שלו תאושר עד המועד שייקבע, ספק רב אם הדבר מרפא את הפגם הנובע מאי-הגשת התצהירים."

14.6 מסלולי החילוט - חילוט רכוש המסגרת הדיונית
ב- ע"א 325/12 {צביקה רוזנבלט נ' מדינת ישראל, תק-על 2013(1), 3365 (21.01.2013)} נקבע:

"8. פרק ו' לחוק - הדן בהוראות חילוט - מבחין בין שני מסלולים לחילוט רכוש: חילוט בהליך פלילי (סעיף 21 לחוק) וחילוט בהליך אזרחי (סעיף 22 לחוק). סעיף 23 לחוק קובע כי על חילוט רכוש (פלילי ואזרחי כאחד) יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"). סעיף 36ט לפקודה מסמיך את שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע בתקנות הוראות בדבר סדרי דין בעניינים הנוגעים לחילוט. לפי הסמכה זו הותקנו תקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לעניין חילוט רכוש), התש"ן-1990 (להלן: "תקנות החילוט"), אשר חלות, בשינויים המחוייבים, על הליכי חילוט מכוח החוק ככל שאין בהן סתירה להוראותיו. הואיל ולהבחנה בין חילוט בהליך פלילי לבין חילוט בהליך אזרחי יש השלכה על הטענות המועלות בערעור, נעמוד להלן על סדרי הדין החלים בשני המסלולים ועל עיקרי ההבדלים ביניהם.

9. סעיף 21 לחוק - שכותרתו "חילוט רכוש בהליך פלילי" - קובע כי במקרה שאדם הורשע בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 לחוק, יצווה בית-המשפט "זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט", בנוסף לכל עונש אחר שיטיל, על חילוט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא רכוש שנעברה בו העבירה, או ששימש לביצועה, שאיפשר אותה או שיועד לכך; וכן כל רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה, או שיועד לכך (סעיף 21(א) לחוק). "העבירה" כמשמעותה בסעיף זה היא עבירה של הלבנת הון ולא עבירת המקור שכתוצאה ממנה התקבל הכסף שהולבן (ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל, פסקאות 258-257 (12.07.2010)). "רכושו של הנידון" מוגדר בסעיף 21(ב) לחוק כ"כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו". הגדרה רחבה זו נועדה לאפשר לבית-המשפט להורות על חילוט רכוש שמקורו בעבירה גם כשהעבריין ניסה להסוות את הבעלות בו באמצעות רישומו על-שם אדם אחר או מסירת החזקה בו, תוך הותרת השליטה האפקטיבית בנכס או בפירותיו בידיו (ע"א 3343/05 טאהא נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.03.08), פסקה 8). בדרך זו מוגשמת תכליתו העיקרית של החוק - להבטיח כי "פירות עץ העבירה לא ייוותרו בחיקו של העבריין" (ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, 421 (2005)). במקרה שלא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, או אז מסמיך החוק את בית-המשפט לצוות על מימוש הצו מתוך רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה; אולם בית-המשפט לא יחלט רכוש שמומן או הועבר לאותו אדם כאמור לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע הנידון ושלגביה ניתן צו חילוט (סעיף 21(ג) לחוק). הגם שהחוק מבחין בין חילוט מתוך רכושו של הנידון לבין חילוט מתוך רכוש של אדם אחר, כל חילוט בהליך פלילי כפוף לחובה לתת זכות טיעון לכל אחד מהגורמים האלה: הנידון, בעל הרכוש, מי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו ומי שטוען לזכות ברכוש - ובלבד שהם ידועים (סעיף 21(ד) לחוק). סעיף 21(ו) לחוק קובע כי בקשת תובע לחילוט רכוש בהליך פלילי, ופירוט הרכוש שחילוטו מבוקש או שווי הרכוש שלגביו מבוקש צו חילוט, יצויינו בכתב האישום; אם נתגלה רכוש נוסף שמבוקש לחלטו, רשאי תובע לתקן את כתב האישום בכל שלב של ההליכים עד למתן גזר הדין. עוד נציין כי סעיף 36ג(א) לפקודה קובע כי בית-המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיף 36א לפקודה (הדן בחילוט בהליך פלילי, בדומה לסעיף 21 לחוק), אם הוכיח מי שטוען לזכות כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום-לב ומבלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה (ע"פ 7376/02 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4), 558, 575 (2003)).

10. במישור הדיוני, תקנות 4-2 לתקנות החילוט קובעות את סדרי הדין בבקשת חילוט בהליך פלילי. בקשה לצו חילוט פלילי - שתיכלל, כאמור, בכתב האישום - תפרט את הפרטים המנויים בתקנה 2(א) לתקנות החילוט ובהם פרטי הזיהוי של הרכוש ושל מי שטוען לזכות בו, העילה שבשלה מבוקש החילוט והעילה שבשלה מתקיימת חזקה לפי סעיף 31(6) לפקודה. הדיון בצו החילוט (להבדיל מדיון בצו זמני ברכוש לפי סעיף 36ו לפקודה) יתקיים לאחר שהנידון הורשע, שאז תומצא למי שטוען לזכות ברכוש הודעה לפי טופס 2 או 3 לתוספת לתקנות החילוט, והלה יוזמן להשמיע את טענותיו במועד שנקבע לבירור בקשת החילוט (תקנה 3(א) לתקנות החילוט). הנידון והטוען לזכות יגישו לבית-המשפט ולתובע, עד עשרה ימים לפני מועד הדיון, תצהיר שבו יפרטו את טענותיהם לגבי הרכוש שמבוקש לחלטו בצירוף האסמכתאות המבססות את זכותו של מי מהם ברכוש (תקנה 3(ב) לתקנות החילוט). תקנות-משנה 3(ג) ו-3(ד) מסדירות את האפשרות לדחות את הדיון בבקשת החילוט למועד אחר, לבקשת הנידון או הטוען לזכות. הדיון בבקשת החילוט יתקיים לפני שיביא התובע ראיות לעונש (תקנה 4(א) לתקנות החילוט). התביעה תפתח בהבאת נימוקיה לחילוט הרכוש; אחריה ישמיע הנידון את טענותיו ויביא את ראיותיו ואחריו יעשה כן כל הטוען לזכות ברכוש; אחריהם יטען התובע ויביא ראיות לסתור. ברשות בית-המשפט, רשאים הנידון והטוען לזכות ברכוש להגיב לטענות התביעה ולעדיה (תקנה 4(ב) לתקנות החילוט). ככלל, החלטת בית-המשפט בבקשת החילוט תיכלל בגזר הדין, אלא-אם-כן החליט בית-המשפט לעביר את הדיון להליך אזרחי - אפשרות שתידון בהמשך (תקנה 4(ג) לתקנות החילוט).

11. סעיף 22 לחוק - שכותרתו "חילוט רכוש בהליך אזרחי" - קובע כי לפי בקשה של פרקליט מחוז, בית-משפט מחוזי רשאי לצוות על חילוט של רכוש בהליך אזרחי בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, הרכוש הושג, במישרין או בעקיפין, בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 או כשכר לאותה עבירה, או שנעברה בו עבירה לפי אותם סעיפים; האחר, האדם החשוד בביצוע עבירה כאמור אינו נמצא בישראל דרך קבע או שלא ניתן לאתרו ועל-כן לא ניתן להגיש כתב אישום נגדו, או לחלופין, הרכוש שמבוקש לחלטו ושעומד בתנאי הראשון התגלה לאחר ההרשעה (סעיף 22(א) לחוק). המשיב בבקשה לחילוט אזרחי יהיה מי שטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע (סעיף 22(ב) לחוק); וכאשר מדובר בהליך פלילי שהועבר להליך אזרחי (להעברה כזו נתייחס בהמשך), גם הנידון יהיה משיב בבקשה (סעיף 22(ב) סיפה לחוק). אין לחלט רכוש שאינו רכושו של החשוד, אלא-אם-כן הוכחו אחד משני התנאים החלופיים האלה: האחד, בעל הזכות ברכוש ידע שהרכוש שימש בעבירה או הסכים לכך; האחר, בעל הזכות ברכוש לא רכש את זכותו בתמורה ובתום-לב (סעיף 22(ד) לחוק).

12. תקנות 9-8 לתקנות החילוט מסדירות את סדרי הדין בבקשה למתן צו חילוט בהליך אזרחי. תקנה 8(א) לתקנות החילוט קובעת כי בקשה לצו חילוט אזרחי תהיה בדרך של המרצה (כיום תהא זו בקשה בכתב לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בשינויים המחוייבים) ותכלול את הפרטים המופיעים בתקנה 2 לתקנות החילוט. תקנה 9(א) לתקנות החילוט קובעת כי בית-המשפט ימציא למשיבים הודעה על בקשה לצו חילוט אזרחי שתהיה ערוכה לפי טופס 6 שבתוספת. לפי תקנה 9(ג) לתקנות החילוט, המשיב בבקשה יגיש תוך 15 ימים מיום קבלת הודעה זו תצהיר שבו יפרט את טענותיו ויצרף אליו את כל המסמכים והאסמכתאות התומכים בטענותיו. תקנות סדר הדין האזרחי יחולו, בשינויים המחוייבים, בכל עניין הנוגע לצו חילוט אזרחי או לביטול צו חילוט (פלילי או אזרחי) שאינו מוסדר בתקנות החילוט (תקנה 16 לתקנות החילוט).

13. סקירה זו מעלה כי שני מסלולי החילוט נועדו למצבים שונים. דרך המלך היא המסלול הפלילי, שבמסגרתו מחולט, בראש ובראשונה, רכוש מתוך רכושו של הנידון; ורק אם לא נמצא רכוש שלו למימוש מלוא הסכום הנקוב בצו החילוט, ניתן לממש את הצו גם מתוך רכוש של אדם אחר בכפוף לסייגים שנקבעו. במישור הדיוני, בקשת החילוט היא חלק מכתב האישום; בית-המשפט ידון בה לאחר הכרעת הדין והחלטתו תיכלל בגזר הדין. לעומת-זאת, הליך חילוט אזרחי מיועד לחילוט רכוש של אדם שלא ניתן להגיש נגדו כתב אישום, או למצב שבו הרכוש שחילוטו מבוקש התגלה לאחר ההרשעה. על-כן קובע החוק תנאים שונים החלים במסגרת כל אחד מהמסלולים (יעל גרוסמן ורוני בלקין איסור הלבנת הון - להלכה ולמעשה 151-140 (2006); ראו גם סעיפים 5-3 לדברי ההסבר לתזכיר חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה), התשע"ב-2012).

14. כפי שכבר צויין, בקשה לחילוט פלילי תידון בשלב שלאחר הכרעת הדין ולפני הטיעון לעונש. בירור בקשת חילוט מחייב ליתן זכות טיעון לשלל גורמים אפשריים כנגזר מנסיבות העניין: הנידון, בעל הרכוש, מי שהרכוש בחזקתו או בשליטתו, ומי שטוען לזכות ברכוש (ובלבד שהם ידועים). בירור זה, מטבע הדברים, עלול להימשך זמן מה. מאחר שהדיון בבקשת החילוט נדרש להתקיים לפני הטיעון לעונש; ומאחר שהחלטה בבקשה לחילוט פלילי צריך שתיכלל בגזר הדין, יכול שבירור בקשת החילוט במסגרת ההליך הפלילי יגרום לעיכוב במתן גזר הדין ולדחיית סופו של ההליך. עיכוב כזה אינו רצוי, במיוחד כשההליך הפלילי מתנהל גם נגד נאשמים נוספים שלא מבוקש לחלט את רכושם. מטעם עיקרי זה הסמיך המחוקק את בית-המשפט להפריד את הדיון בבקשת החילוט הפלילי מההליך העיקרי, ולהסב אותה להליך אזרחי שיתברר בנפרד. כך, סעיף 21(ה) לחוק קובע כי במקרה שאדם שאינו הנידון טוען לזכות ברכוש, וראה בית-המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי; מקום שבית-המשפט קבע כך, תחול גם בהליך האזרחי הוראת סעיף 21(ג) לחוק, המאפשרת לבית-המשפט לחלט מתוך רכוש של אחר בהתקיים התנאים שנמנו לעיל. תקנה 5 לתקנות החילוט עוסקת בהעברת הדיון להליך אזרחי וזו לשונה:

(א) קבע בית-המשפט שהמשך הדיון בבקשה לצו חילוט לפי תקנה 2 יהיה בהליך אזרחי, תומצא הודעה על כך מטעם בית-המשפט לנידון ולטוען לזכות ברכוש אלא-אם-כן הדבר הודע להם בשעת הדיון; המשך הדיון יהיה בפני אותו שופט או מותב שהרשיע את הנידון, ויראו את כתב האישום כבקשה לצו חילוט אזרחי ואת הנידון וכל אחד מהטוענים לזכות ברכוש - כמשיבים; בית-המשפט יהיה רשאי להמשיך לדון בבקשה מן השלב אליו הגיע בהליך הפלילי; הודעה לפי תקנה זו תהיה לפי טופס 4 בתוספת.

(ב) הועבר הדיון בבקשה לצו חילוט פלילי להליך אזרחי, יחולו על המשך הדיון הוראות תקנות אלה המתייחסות לצו חילוט אזרחי, והצו ייחשב כצו חילוט אזרחי לכל עניין, לרבות הערעור עליו וביטולו.

על רקע תשתית נורמטיבית זו נפנה לעניין שלפנינו.

מן הכלל אל הפרט
15. בפתח הדברים נציין כי עזרא לא הגישה עיקרי טיעון מטעמה בניגוד לתקנה 446(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ולהחלטת הרשם מיום 30.8.2012, בלא שניתן כל הסבר לכך. במצב דברים זה, היינו רשאים למחוק את ערעורה מטעם זה בלבד. אולם משהמשיבה לא ביקשה שנעשה כן, אפשרנו לעזרא לטעון לגופם של דברים (השוו: ע"א 768/80 לחם נ' פומרנץ, פ"ד לה(3), 527, 529 (1981); ע"א 780/80 דדש נ' חונוביץ, פ"ד לו(1), 500, 502-501 (1982)).

16. עזרא טוענת כי עצם העובדה שבית-המשפט החליט במסגרת הכרעת הדין שהנכס למעשה בבעלות רוזנבלט - בלא לשמוע את טענותיה קודם לכן - מהווה פגם היורד לשורש ההליך ומקים עילה לביטול פסק-הדין. אין בידנו לקבל טענה זו. קביעתו של בית-המשפט בהכרעת הדין בדבר הבעלות בנכס היתה קביעה שנעשתה אגב קביעת אחריותו הפלילית של רוזנבלט באישומים שיוחסו לו. באותה עת - שלב הכרעת הדין - לא ניתנה כל החלטה אופרטיבית בבקשת החילוט, אשר לא עמדה אז על הפרק. בנסיבות העניין סבורני כי קביעה זו לא פגעה בזכויותיה המהותיות של עזרא. משניתנה הכרעת הדין ורוזנבלט הורשע בעבירות לפי סעיפים 3 ו- 4 לחוק, היתה המשיבה רשאית לתקן את כתב האישום בכל עת עד למתן גזר הדין, ולבקש לחלט את הנכס הספציפי הזה, כפי שאכן עשתה. אין חולק שבשלב זה עמדה לעזרא זכות טיעון מלאה כמצוות החוק והתקנות, והיא אכן מימשה את זכותה: היא הגישה שני תצהירים מטעמה ונחקרה עליהם; וניתנה לה הזדמנות להוכיח שרכשה את הנכס כדין ושקביעתו של בית-המשפט בדבר שליטתו של רוזנבלט בנכס - קביעה שנעשתה בגדר ההליך הפלילי - אינה יכולה לעמוד בהליך החילוט.

17. עזרא ורוזנבלט טוענים כי בית-המשפט העביר את הדיון בבקשת החילוט למסלול אזרחי בלא שהתקיימו התנאים לכך. אף טענה זו דינה להידחות. שני טעמים עיקריים לכך: ראשית, ככל שמדובר בעזרא, ביום 12.07.2011 פנתה עזרא עצמה לבית-המשפט המחוזי בבקשה להעביר את הדיון בבקשת החילוט להליך אזרחי. היא טענה כי הוכחת טענתה לזכות קניינית בנכס כרוכה בהזמנת דפי בנק לצורך הלוואות שנלקחו לשם רכישתו, הוכחת יכולת כלכלית, העברת הלוואות ממשפחתה והוכחת הון עצמי; וכן כי מדובר בהליך מורכב שראוי לו להתברר בהליך אזרחי. בהחלטה מיום 12.07.2011 דחה בית-המשפט קמא את הבקשה להעביר את הדיון להליך אזרחי, וקבע דיון בבקשת החילוט ליום 11.09.2011, תוך שנתן לעזרא שהות מספקת בת כחודשיים ימים להיערך לו. עזרא לא השלימה עם החלטת בית-המשפט והגישה בקשת רשות לערער עליה. בקשה זו לא התקבלה לרישום הואיל ולא ניתן לערער על החלטת ביניים מסוג זה שניתנה בהליך פלילי (בש"א 6011/11א עזרא נ' מדינת ישראל (14.09.2011)). בסופו-של-דבר הדיון בבקשת החילוט נדחה והתקיים ביום 25.09.2011. במסגרת הדיון הורה בית-המשפט המחוזי על העברת הדיון להליך אזרחי (מהטעמים שיפורטו בהמשך). הואיל ועזרא עצמה ביקשה להעביר את בקשת החילוט להליך אזרחי ומבוקשה ניתן לה בלא שחל שינוי נסיבות כלשהו, היא מושתקת מלטעון נגד בקשתה שלה. חשוב לציין, וכאן לטעמי העיקר, כי עזרא לא טענה שההחלטה להעביר את ההליך ממסלול פלילי לאזרחי פגעה בזכויותיה הדיוניות או המהותיות בדרך כלשהי.

שנית, אף לגופו של עניין לא נפל פגם בהחלטת בית-המשפט המחוזי להעביר את הליך החילוט ממסלול פלילי למסלול אזרחי. כאמור, תכלית הסמכות להעביר הליך חילוט פלילי למסלול אזרחי היא בעיקרה למנוע עיכוב של המשפט הפלילי. ישיבת 25.09.2011 היתה מלכתחילה קבועה לדיון בבקשת החילוט וכן לטיעונים לעונש. במהלך חקירתה הנגדית של עזרא בישיבה זו, הגישה המדינה דוחות פעולה שערכו השוטרים אורית בן חיים ואורן וייסבלום, אולם שוטרים אלה לא היו נוכחים כדי להגיש את הראיות ולהיחקר עליהן. פרקליטה של עזרא התנגד להגשת דוחות הפעולה בלא שהתאפשר לו לחקור את עורכיהם, ובית-המשפט הורה כי הדוחות יוגשו כחפץ בלבד, בכפוף להעדת השוטרים שערכו אותם. בסוף הישיבה הורה בית-המשפט על זימון השוטרים לעדות ליום 06.10.2011, ובד-בבד העביר את ההליך למסלול אזרחי. אין מקום להתערב בשיקול-דעתו של בית-המשפט לדחות את הדיון כדי לאפשר לעורכי דו"חות הפעולה להיחקר. הואיל והדיון בבקשה לצו חילוט פלילי נדרש להתקיים בטרם יביא התובע ראיות לעונש (תקנה 4(א) לתקנות החילוט), אלמלא היה בית-המשפט מעביר את הדיון להליך אזרחי, היה עליו לדחות את הטיעונים לעונש - שהיו קבועים לאותה ישיבה - כך שיישמעו בתום הדיון בבקשת החילוט. תוצאה זו היתה מובילה לבזבוז זמן שיפוטי ולעיכוב ההליך הפלילי, שהתנהל גם נגד נאשם נוסף. העברת ההליך למסלול אזרחי איפשרה איפוא לשמוע טיעונים לעונש באותה ישיבה כמתוכנן. תוצאה זו הגשימה את תכלית סמכות ההעברה, ומשכך דין ערעורם של עזרא ורוזנבלט להידחות בנקודה זו.

יצויין כי בית-משפט המעביר הליך פלילי להליך אזרחי נדרש לרשום את טעמיו לכך (סעיף 21(ה) לחוק), וראוי כי כך ייעשה. בענייננו בית-המשפט המחוזי אמנם לא ציין במפורש כי הטעם להעברת ההליך נעוץ בצורך להימנע מעיכוב בהליך הפלילי. ברם, הואיל ותכלית ההעברה כפי שפורטה לעיל ברורה היטב ממכלול נסיבות העניין; ומשלא נגרם למערערים עיוות דין כתוצאה מכך, לא מצאנו כי יש בכך משום פגם המביא לביטול החלטת בית-המשפט והחזרת העניין לבית-המשפט המחוזי לצורך מתן הנמקה (השוו: ע"א 393/82 חיים נ' אביוב, פ"ד מא(1) 716, 727 (1987); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, 2012), 198)."

14.7 נזק בלתי-הפיך ככל שיבוצע הליך החילוט של הכספים
ב- ע"פ 4506/15 {צבי בר נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(3), 11695 (2015)} המבקש, צבי בר, אשר כיהן כראש העיר רמת-גן והמבקש 2, יזם פרטי.

בית-המשפט הורה חילוט רכוש בסכום של 1,000,000 ש"ח מהכספים שנתפסו בחשבונותיו של המבקש 1, ועל חילוט בסך 440,000 ש"ח מהכספים שנתפסו בחשבונותיו של המבקש 2.

בית-המשפט קבע, כי הסכומים בהם חוייב המבקש, צבי בר, נופלים משווי הנכסים שנתפסו במסגרת ההליך נגדו, וניתן להיפרע מהם. המבקש, צבי בר, אף לא הצביע בבקשתו על הנזק הבלתי-הפיך שייגרם לו ולמשפחתו ככל שיבוצע חילוט הכספים באופן מיידי ולא צירף כל מסמכים בנדון.

משכך, בית-המשפט אינו סבור כי יש לעכב את ביצוע חילוט הכספים עליו הורה בית-משפט קמא בעניינו או לפרוס את הקנס בסך 1,500,000 שנגזר עליו לתשלומים חודשיים. כאמור, ככל שייקבע בערעור כי תשלומים אלו שולמו על-ידי המבקש הנ"ל שלא כדין יהיה ניתן להשיבם.

14.8 אין חובה להודיע בתוך כתב האישום על הכוונה לבקש חילוט
סעיף 297 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע כדלקמן:

"297. חילוט ושילום
(א) הורשע אדם על עבירה לפי סימן זה, רשאי בית-המשפט, נוסף על העונש שיטיל:
(1) לצוות על חילוט מה שניתן כשוחד ומה שבא במקומו;
(2) לחייב את נותן השוחד לשלם לאוצר המדינה את שוויה של התועלת שהפיק מן השוחד.
(ב) סימן זה אינו מוציא תביעה אזרחית."

סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובע כדלקמן:

"21. חילוט רכוש בהליך פלילי
(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית-המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא."

ב- ע"פ 7593/08 {רוני ריטבלט נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(3), 3262 (2009)} בית-המשפט המחוזי הורה על חילוט שתיים מדירותיו של כהן, לאחר שקבע כי בחילוט כספי השוחד לצד חילוט הדירות, כפי שביקשה המדינה, יש משום כפל חילוט וכי הדירות הן בעצם מה שבמקומו של השוחד, כלשון סעיף 297(א)(1) לחוק העונשין.

על-כן, נקבע כי יש לחלט את הדירה בחיפה, שלשם רכישתה השתמש כהן, לפי קביעת בית-המשפט המחוזי, ב- 500,000 ש"ח מכספי השוחד שהועברו לו במזומן, ואת הדירה בגבעתיים, שלשם רכישתה השתמש, לפי קביעת בית-המשפט המחוזי, ב- 800,000 ש"ח מכספי השוחד.

לגבי הדירה האחרונה זו, מתוך התחשבות בכך שזוהי דירת מגוריו של הבן, נקבע כי כהן יוכל להפקיד סכום של 800,000 ש"ח חלף חילוטה. באשר לסכום של 330,000$ נשוא עבירת הלבנת ההון, בית-המשפט נמנע מחילוטו עקב לשונה של הוראת סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון.

נקבע, כי טוב תעשה המדינה אם תציין בכתבי אישום כי בכוונתה לבקש חילוט אם מכוח סעיף 297 לחוק העונשין, ואם מכוח הוראות חוק אחרות, כפי שהחוק מחייב בהקשרים מסויימים.

בית-המשפט איננו סבור כי קיימת חובה שבדין לעשות זאת. כמו-כן נקבע כי צודקת המשיבה בטענתה כי בהוראת סעיף 297 לחוק העונשין בשונה מהוראות חילוט אחרות, כגון אלה המצויות בסעיף 21(ו) לחוק איסור הלבנת הון או בסעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים - לא נכללה הוראה המחייבת לציין בכתב האישום את הכוונה לבקש חילוט ואת שווי הרכוש שחילוטו מתבקש.

הוראות החילוט המצויות בדברי החקיקה השונים נבדלות זו מזו והדבר מלמד כי התייחסות המדינה לכוונה לבקש חילוט כבר בכתב האישום אינה תנאי בלעדיו אין לביצוע חילוט, לצורך עבירת השוחד.

על-פי הדין הרלוונטי, הוראת סעיף 297 לחוק העונשין, אין כאמור חובה להודיע בתוך כתב האישום על הכוונה לבקש חילוט.

14.9 סכומי הכסף שנתפסו במסגרת הקפאת חשבונות הבנק
ב- ה"ת (י"ר) 36495-03-15 {מוסא אבו מדיגם נ' מדינת ישראל, תק-של 2015(2), 28732 (2015)} במסגרת חקירה שערכה המשיבה, נחשדו המבקש 1 והחברה שבבעלותו אחים טורי בעבירות של קשר לפשע, הלבנת הון, זיוף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות לפי חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה.
נקבע, כי סכומי הכסף שנתפסו במסגרת הקפאת חשבונות הבנק יחד עם שוויו של הרכב נופלים מסכום העבירות המיוחס למבקש 1, וישנה עילה על-פי הדין לתפיסתם לצורך חילוט בתום ההליך. על-כן קיימת הצדקה להמשך תפיסה של הרכוש כולו.

כמו-כן, על-אף האמור, ביחס לרכב, מצוות הפסיקה היא לבחון חלופה שתאפשר את שחרורו בתנאים שיבטיחו את אפשרות החילוט בתום ההליך, מחד גיסא, ויצמצמו את הפגיעה בקניינו של המבקש 1, מאידך גיסא.

הבקשה לעניין הרכב מתקבלת בחלקה באופן שניתן יהיה לשחרר את הרכב בתנאים מסויימים אך הבקשה לעניין ביטול הקפאת חשבונות הבנק נדחית {ראה גם בש"פ 6665/02 מירי אופק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6), 544 (2002)}.

14.10 עבירת צייד בחיית בר מוגנת
ב- ת"פ (טב') 8847-06-10 {מדינת ישראל נ' אמד עאזם, תק-של 2015(2), 102334 (2015)} ביום 24.07.09 סמוך לשעה 20:00, בשמורת טבע נחל תבור, עסקו הנאשמים בציד חיית בר מוגנת באמצעות רובה ציד מסוג רמינגטון שמספרו N873773V, תוך שהם סורקים את השטח בזרקור במהלך נסיעה ברכב.

בארגז הרכב בו נסעו הנאשמים נמצא מגן שמש ונייר עיתון, שהיו מוכתמים בדם של צבי. כידוע, הצבי הינו חיית בר מוגנת. לנאשמים לא היו רשיונות ציד. אזור נחל תבור הינו אזור אסור בציד. במעשיהם כאמור פגעו הנאשמים בשמורה.

הנאשמים שהו בשעות הלילה בשמורה וביצעו את הציד, למרות השילוט המוצב בשמורה האוסר להימצא בתחומה בשעות החשיכה והאוסר לפגוע בבעלי החיים שבשמורה. לנאשמים לא היה היתר למעשיהם.

נקבע, כי יש להורות על חילוט רובה הציד השייך לנאשם 1 היות והעבירה אותה ביצע הנאשם חמורה באשר נמצא ברכב דם של צבי.

הנאשם שבעברו החזיק רישיון צייד הכיר את החוק ומגבלותיו, ובכל זאת בחר לעשות שימוש ברובה הצייד תוך הפרה גסה של האמון שנתנו בו הרשויות בהסמכתו כצייד מורשה בעבר, העבירה בוצעה תוך התארגנות של הנאשם ומספר מעורבים נוספים שאינם מחזיקים ברשיונות ציד, תכנון מוקדם שכלל השגת אמצעים ושימוש באמצעים לציד הבלתי-חוקי.

בנוסף, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן לפיו ביצע עבירת צייד חיית בר מוגנת באמצעות רובה הציד נשוא החלטה זו והורשע בגין ציד זה. מכאן כי הרובה שימש אמצעי בביצוע העבירה.

עוד נקבע, כי לא נמצא שמתקיימים תנאים חריגים המצדיקים הימנעות מחילוט הרובה, ובמיוחד שאין זה מדובר בפעם הראשונה בה מעורב המערער בעבירות ציד. לפיכך יש להורות על חילוט רובה הציד השייך לנאשם.

14.11 לא ניתן לחלט בכפל את הסכומים בהם נעברו העבירות
ב- ע"פ 6145/15 {רונאל פישר נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(4), 2954 (2015)} כנגד המערער ואחרים הוגש כתב אישום הכולל 11 אישומים המיוחסים למערער, בגין עבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, שיבוש מהלכי משפט, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות שוחד והלבנת הון.

המערער טען, כי לא ניתן ללא אסמכתא חוקית מפורשת לחלט יותר מפעם אחת את הסכום בו או לגביו עבר מספר עבירות. כדי לדון בטענה זו, ראוי להזכיר מושכלות ראשונים ולחזור לתכליות החילוט בהליך הפלילי.

בית-המשפט קבע, כי לא עלה בידי המשיבה להראות כי חילוט כפל הסכום בו נעברו עבירות השוחד והלבנת ההון עולה בקנה אחד עם תכליות החילוט בהליך הפלילי.

כמו-כן, פגיעה כה משמעותית בזכויותיו הקנייניות של המערער צריכה היתה להיעשות מכוח הסמכה מפורשת בחוק, ולא על בסיס פרשנות או קונסטרוקציה משפטית אפשרית או משתמעת.

לפיכך נקבע, כי יש לקבל את טענתו העקרונית של המערער לפיה לא ניתן לחלט בכפל את הסכומים בהם נעברו העבירות. עם-זאת, ראוי להדגיש כי קביעה זו מוגבלת לנסיבותיו של המקרה הנדון, בהן נעברו שתי עבירות באותו רכוש על-ידי אותו אדם.

15. צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א-2001
צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

סעיפים 12-9 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א-2001קובעים כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 7 ו- 32(ג) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "החוק") וסעיף 48(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005 {להלן: "חוק איסור מימון טרור"}, לאחר התייעצות עם שר המשפטים ועם השר לבטחון הפנים ולעניין פרק ג'1 - בהסכמת שר המשפטים, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מצווה לאמור...:
"9. דיווחים נוספים (תיקונים: התשס"ג, התשס"ז, התשע"ד)
(א) תאגיד בנקאי ידווח לרשות המוסמכת על פעילות בלתי-רגילה של מקבל השירות; בסעיף זה:
"פעילות" - לרבות ניסיון לביצוע פעולה;
"מקבל השירות" - לרבות מי שניסה לקבל שירות;
"פעילות בלתי-רגילה" - פעילות שעל-פי המידע המצוי ברשות התאגיד הבנקאי, התעורר אצלו חשש שהיא קשורה לפעילות האסורה לפי חוק איסור הלבנת הון או חוק איסור מימון טרור.
(ב) בלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף-קטן (א), יכול שיראו כפעילות בלתי-רגילה פעולה התואמת את הפעולות המפורטות בתוספת השניה.
(ב1) תאגיד בנקאי ידווח לרשות המוסמכת על פעילות של מקבל השירות שעליה דיווח למשטרת ישראל לפי סעיף 6(א)(1) לחוק או לפי סעיף 10(א) לחוק איסור מימון טרור.
(ג) אין בדיווח על פעולה לפי הוראות סעיף 8 כדי לפטור מחובות הדיווח לפי סעיף זה.

10. פטור מדיווח (תיקונים: התשס"ג, התשס"ז)
תאגיד בנקאי יהיה פטור מדיווח לפי סעיף 8:
(1) אם הפעולה נעשתה בידי אחד מאלה:
(א) מוסד ציבורי;
(ב) תאגיד בנקאי;
(ג) בנק הדואר;
(ד) מבטח;
(ה) חבר בורסה;
(ו) קופת גמל וחברה מנהלת בעבור קופת גמל שבניהולה;
(ז) קרן;
(2) בפעולה לפי סעיף 8(א)(7) שנעשתה בגין יבוא טובין לישראל ויצואם ממנה, למעט ממדינה או מטריטוריה המנויה בתוספת הרביעית או למדינה או לטריטוריה כאמור, ובלבד שנמסר לתאגיד הבנקאי תיעוד לגבי מהות העסקה, זהות הצד האחר לעסקה וסכומה; לעניין זה, יכול שאף הצהרה בחתימת מקור בעל החשבון בדבר היותו יבואן או יצואן, וכן הצהרה בחתימת מקור לגבי מהות העסקה וסכומה או הצהרה מראש בחתימת מקור, שתחודש מדי שנים עשר חודשים לגבי מהות העסקאות וזהות הצד האחר להן, ייחשבו תיעוד.

11. פרטי הדיווח (תיקונים: התשס"ג, התשס"ז, התשע"ד)
דיווח לפי סעיפים 8 ו- 9 יכלול פרטים אלה:
(1) לגבי החשבון המדווח, אם הפעולה המדווחת בוצעה בחשבון של בעל חשבון:
(א) מספר החשבון לגבי כרטיס חיוב ולגבי חשבון מכוח הסכם התקשרות לסליקת עסקאות או לניכיון עסקאות שנעשו באמצעות כרטיס חיוב - גם מספר חשבון עובר ושב בתאגיד בנקאי שכנגדו נעשית ההתחשבנות בגין הפעילות בכרטיס החיוב, אם קיים.
(ב) שם החשבון, אם קיים;
(ב1) תאריך פתיחת החשבון;
(ג) כתובת למשלוח דואר;
(2) לגבי הפעולה המדווחת:
(א) מספר התאגיד הבנקאי ומספר הסניף;
(ב) תאריך ביצוע הפעולה כפי שנרשם בספרי התאגיד הבנקאי;
(ג) סכום הפעולה במונחי מטבע ישראלי; בפעולה במטבע חוץ יחושב סכום הפעולה לפי השער היציג, שפרסם בנק ישראל, הידוע ביום רישום הפעולה;
(ד) סוגי מטבע החוץ שבהם בוצעה הפעולה והסכום באותו מטבע, עד שני סוגי מטבעות;
(ה) מספר סידורי של הדוח;
(ו) לגבי דיווח לפי סעיפים 8(א)(2), (6) ו- (7) - גם פרטי החשבון של הצד האחר לפעולה שם הבעלים בחשבון של הצד האחר לפעולה ומענו שם המוסד הפיננסי בצד האחר ומענו, אם ידועים; ואולם בפעולה אל מול מוסד פיננסי במדינה או בטריטוריה המנויה בתוספת הרביעית - שם המוסד הפיננסי בצד האחר, שם הבעלים בחשבון של הצד האחר לפעולה כפי שנמסר ומספר זהותו אם נמסר; בפעולה אל מול מוסד פיננסי ברשות הפלסטינית - גם מספר זהותו של הצד האחר לפעולה, כפי שנמסר;
(ז) סוג הפעולה בדיווח לפי סעיף 8 - כמפורט בתוספת השלישית;
(ח) סיבת הדיווח לפי סעיף 9, לרבות תיאור הפעולה שבגינה דווח.
(3) לגבי בעלי החשבון ולגבי מורשי החתימה, אם קיימים, ובדיווח לפי סעיפים 8(א)(1) עד (6) ו- 9, גם לגבי מבצע הפעולה, אם אינו בעל החשבון או מורשה החתימה ולגבי המנסה לקבל שירות, ככל שהפרטים ידועים:
(א) שם;
(ב) מספר זהות;
(ג) מען;
(ד) מספרי טלפון, עד שני מספרים, אם ידועים - למעט לגבי מבצע פעולה שאינו בעל החשבון או מורשה החתימה;
(ה) ביחיד - תאריך לידה; בתאגיד - תאריך התאגדות;
(ו) ביחיד - מין;
(ז) מעמד הלקוח (תושב/תושב חוץ/תאגיד ישראלי/תאגיד חוץ);
(4) לגבי הנהנים ובעלי השליטה, אם קיימים, הפרטים הנדרשים בסעיף 2(ב) ו-(ג).

12. איסור גילוי ועיון (תיקון התשס"ג)
גילוי עובדת גיבושו, קיומו, אי קיומו או תוכנו של דיווח לפי סעיף 9, וכן עובדת קיומו של דיווח משלים כמשמעותו בסעיף 31(ג) לחוק, קיומה של בקשה לדיווח כאמור או תוכנו של אחד מאלה, וכן מתן עיון במסמכים המעידים על כל אחד מאלה אסור, זולת למי שמוסמך לכך לצורך מילוי תפקידו בתאגיד הבנקאי, לממונה או למי שהוא הסמיכו, לרשות המוסמכת או לפי צו בית-משפט."

ב- ת"א (ת"א) 27063-12-13 {MFX בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.11.14)} נדונה השאלה האם יש לתת מתן חיסיון למדיניות ונהלי הבנק בתחום איסור הלבנת הון?

במקרה דנן, נדונה סוגיה בה נדרש הבנק {להלן: "המשיב"} לגלות מסמכים המתארים את מדיניותו העסקית של הבנק בתחום מניעת הלבנת הון, וכן עקרונות הפעילות עם נש"ם.

המבקשים טענו כי הנחיות אלה של המשיב, שללו מהם אפשרות לתת שירותים לנותני שירותי מטבע אחרים, ובכך התקיים חיסול עסקי התובעת, וחוסר אפשרות שלה לבצע את עסקיה עד כדי ירידה מוחלטת בעסקיה.

המבקשים פנו למשיב וביקשו לשנות את ההנחיות אולם נציגי הבנק לא ראו לנכון לשנות הנחיות אלה.

המשיב טען כי המסמכים הנדרשים כוללים התייחסות מפורטת למדיניות הבנק בתחום איסור הלבנת הון ולניהול סיכוניו בתחום זה ויישומה של מדיניותו, לרבות ביחס ללקוחות נותני שירותי מטבע.

עוד הוסיף המשיב, כי חשיפת מדיניות איסור הלבנת הון של הבנק ועקרונות הפעילות עם נותני שירותי מטבע, ובכלל זה חשיפת מלוא הפרטים, הכללים, הנהלים וההנחיות הקשורים ביישום מדיניותו של הבנק וניהול סיכוניו בתחום איסור הלבנת הון, עומדת בסתירה לתכלית חוק איסור הלבנת הון ועלולה להביא להכשלת מטרותיו, שכן היא תחשוף את האמצעים בהם נוקט הבנק ליישום החובות המוטלות עליו כתאגיד בנקאי, העומד בחזית המאבק למניעת הלבנת הון.

אשר-על-כן, הבנק טען כי פירוש לשונם של סעיפי הסודיות בחוק איסור הלבנת הון, גם על רקע תכלית חוק איסור הלבנת הון, מובילה אף היא למסקנה כי הוראות הסודיות האמורות חלות על המסמכים נשוא הבקשה {ראה גם חוק איסור הלבנת הון סעיף 7, 7(ג), 31(ג)}.

בית-המשפט סבר כי לפי טענת המשיב, עובדה זו לא הצדיקה מתן חיסיון למדיניות ונהלי הבנק בתחום איסור הלבנת הון, מקום שהמחוקק לא ראה לנכון לעשות כן.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי לפי ההוראות הקבועות בחוק איסור הלבנת הון ובצו המיושמות על-ידי התאגידים הבנקאיים, גלומה פגיעה קשה בזכות לפרטיות של לקוחות התאגידים הבנקאיים המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובחופש העיסוק של לקוחות אלה זכות המעוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק.

במקום שפגיעה כאמור נקבעה בחוק ונועדה לתכלית ראויה יש להקפיד שהפגיעה לא תעלה על הנדרש.

אשר-על-כן, בית-המשפט סבר כי כל לקוח של תאגיד בנקאי זכאי לדעת על-פי איזו מדיניות ואלה נהלים פועל הבנק ליישום הוראות חוק איסור הלבנת הון והצו, כדי שיהיה בכוחו לבקר את פעילות הבנק ובמידת הצורך למנוע מהבנק פגיעה מיותרת בזכויותיו.

ולפיכך לא מצא בית-המשפט שיש מקום להרחיב את איסור הגילוי הקבוע בסעיף 12 לצו מעבר לדיווחים בהם עוסקים סעיף 9 לצו וסעיף 31(ג) לחוק איסור הלבנת הון.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע לבנק להמציא למבקשים, בתוך 20 ימים, העתק מצולם של המסמך המכונה "מדיניות עסקית של הבנק בתחום מניעת הלבנת הון" ושל המסמך המכונה "עקרונות הפעילות עם נש"ם".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חילוט על-פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000